התקלה שהמחישה יותר מכל את מצבו הקשה של המקום הייתה דווקא מערכת החימום של המקווה, שקרסה כליל ותקציב לתיקון אין. כדי לאפשר את המשך פעילות המקווה נאלצו האחראים במקום להשתמש במשך כשנה וחצי בגוף חימום מאולתר, “מזלג חימום”, שהיה מוכנס ידנית אל תוך מי הבור כדי לחמם אותם, בדומה למערכות חימום של קומקום…
“זה היה נראה כמו סיפור מלפני שבעים שנה”, מספר לנו ב’מרכז הטהרה’. “האחראים על המקום היו מגיעים מידי יום, מכניסים את גוף החימום למים למשך מספר שעות, ואז, רגע לפני הטבילות, מוציאים אותו מטעמי בטיחות. בשבתות זה כבר הפך למבצע שלם”.
במשך שנים ניסו לקדם שיפוץ למקווה, אך פעם אחר פעם זה נתקע. כש‘מרכז הטהרה’ נכנס לתמונה, חשבו שמדובר בשיפוץ בסיסי בסכום סביר, אך ככל שהחלו לפתוח קירות ולבדוק תשתיות התברר שהמבנה כולו זקוק לשיקום עמוק. בסופו של דבר הגיע היקף הפרויקט לכמעט מיליון(!) שקלים.
במסגרת העבודות הוחלפו מערכות ישנות, שודרגו התשתיות, המקום שופץ לכבוד ולתפארת וכמובן – הותקנה מערכת חימום חדשה ומתקדמת הכוללת משאבות חום מתקדמות, שעלות התקנתן היא עצומה אך בפועל עלויות ההפעלה שלהן נמוכות וכך הדבר יאפשר להמשיך ולנהל את מקווה הטהרה בצורה סדירה.
ב‘מרכז הטהרה’ אומרים כי מעבר לשיפוץ עצמו, המקווה בעין שריד הוא דוגמה ומופת לחשיבות בניין ושיפוץ מקוואות הטהרה באופן המכובד ביותר: “כשמקווה נראה מוזנח ולא נעים, אנשים מתרחקים. אבל כשבונים מקום יפה, מכובד ומזמין גם מי שרחוק יותר מתקרב. מקווה מהודר יכול לפתוח דלת שלמה לחיבור מחודש למסורת ולקדושה, כפי שקרה בעין שריד ובכל יישובי הסביבה”.
