ארבעים שנה בדיוק אחרי שנכבש בפעם הראשונה, לוחמי צה"ל הודיעו היום: "הבופור בידינו" וההתעניינות במבצר, אינה דבר של מה בכך.
מבצר הבופור (קלעת א-שקיף) ניצב כאלתר סלע אימתני בגובה של כ-700 מטרים מעל פני הים, כשהוא משקיף על נהר הליטני, עמק עיון ואצבע הגליל. עבור הציבור הישראלי, המילה "בופור" אינה רק ציון דרך גיאוגרפי או אתר ארכיאולוגי של מבצר צלבני עתיק; היא סמל תרבותי, פצע פתוח ופרק דרמטי בהיסטוריה הצבאית והפוליטית של מדינת ישראל.
סיפורו של הבופור מתחיל הרחק במאה ה-12. האבירים הצלבנים, שהבינו את החשיבות האסטרטגית המכרעת של המצוק השולט על נתיבי המסחר והתנועה הצבאית, הקימו עליו מבצר לתפארת וכינו אותו Beaufort – "המבצר היפה". לאורך מאות שנים עבר המבצר מיד ליד: מצלאח א-דין, דרך הממלוכים ועד לאמירים הדרוזים. כל מי שרצה לשלוט בדרום לבנון ובצפון ארץ ישראל, הבין שהמפתח לכך נמצא על פסגת הסלע הזו.
בשנות ה-70 של המאה ה-20, המבצר ההיסטורי שינה את פניו והפך מנכס ארכיאולוגי למוצב צבאי מבוצר. מחבלי אש"ף תפסו את המקום, ניצלו את המערות הטבעיות והביצורים העתיקים, והפכו את הבופור לעמדת תצפית וטווח ארטילרי לעבר יישובי אצבע הגליל. המבצר היפה הפך לאיום קבוע על תושבי הצפון.
יוני 1982: הקרב שהפך למיתוס
עם פרוץ מלחמת לבנון הראשונה (מבצע שלום הגליל), הבופור סומן כיעד עליון. בערבו של ה-6 ביוני 1982, עלו לוחמי סיירת גולני, בפיקודו של משה קפלינסקי, אל ההר. הקרב על הבופור הפך לאחד מקרבות הגבורה וההקרבה המפורסמים ביותר בתולדות צה"ל.
במהלך לחימה קשה מטווח אפס, פנים אל פנים מול מחבלים שהתבצרו בתוך התעלות והבונקרים, טוהר המבצר. מחיר הדמים היה כבד: שישה מלוחמי הסיירת נפלו בקרב, ובהם מפקד הצוות, רס"ן גוני הרניק ז"ל. לקראת בוקר, הונף דגל ישראל על המבצר, אך השמחה נמהלה בכאב עמוק ובמחלוקת פוליטית קשה, במיוחד לאחר ביקורם של ראש הממשלה מנחם בגין ושר הביטחון אריאל שרון באתר, במהלכו נמסר להם דיווח שגוי לפיו המבצר נכבש "ללא אבדות".
שנות הרצועה: המוצב הכי גבוה, החשוף הכי הרבה
לאחר הנסיגה לקו רצועת הביטחון, הפך הבופור למוצב הצה"לי המפורסם והאסטרטגי ביותר בגזרה המזרחית. במשך כמעט שני עשורים, ישבו על ההר דורות של לוחמים מחטיבות החי"ר, השריון וההנדסה.
החיים במוצב הבופור היו שילוב של נוף עוצר נשימה וסכנת מוות יומיומית. הלוחמים חיו תחת שגרה של הפגזות פצמ"רים, טילי קורנט ומטעני צד של ארגון חיזבאללה, שהפך את המוצב למטרה מועדפת. המונח "הבופור" הפך בציבוריות הישראלית לשם נרדף לשהייה המדממת ברצועת הביטחון – מוצב מבודד, מוקף אויב, שבו הלוחמים מוגנים רק בזכות שכבות הבטון והרשתות.
"מי שלא עמד בשמירה בבופור בלילה חורפי, כשהעננים נכנסים לתוך העמדה והרוח מאיימת להעיף אותך מהמצוק, לא יבין לעולם את תחושת הבדידות והאחריות של הלוחמים שם" יספרו הלוחמים שם באותה העת.
בשנת 2000, עם קבלת ההחלטה על נסיגת צה"ל מלבנון, הגיע גם יומו של מוצב הבופור. בליל ה-24 במאי 2000, פונה המוצב לחלוטין. כדי למנוע מחיזבאללה להשתמש בתשתיות הצבאיות הישראליות, פוצצו כוחות ההנדסה את עמדות הבטון והבונקרים המודרניים שנבנו סביב המבצר העתיק.
מחזה הפיצוץ האדיר של הבופור, שנחרט בזיכרון הלאומי, סימן את סיומה של תקופה שנמשכה 18 שנה. מיד לאחר הנסיגה, תפסו אנשי חיזבאללה את האתר, הניפו עליו את דגליהם והפכו אותו לגלעד ניצחון ולאתר תיירות פוליטי עבור תומכיהם.
חותם תרבותי וזיכרון שלא דוהה
מצר הבופור סירב לעזוב את התודעה הישראלית גם שנים לאחר הנסיגה. סיפורים לא מעטים ניסו להביא את חוויותיהם של הלוחמים, אל כלל הציבור. התיעודים העניקו לציבור הצצה לחוויה הפסיכולוגית המורכבת של חוסר הוודאות, הפחד, ואחוות הלוחמים הייחודית שנולדה בין חומות האבן הללו.
בשנים האחרונות, וביתר שאת במהלך חודשי הלחימה הנוכחיים בגבול הצפון, חזר הבופור לתפקידו ההיסטורי כנקודת מפתח במערכה בין צה"ל לחיזבאללה. המבצר העתיק והרכס שעליו הוא יושב משמשים שוב כבסיס תצפית קדמי וכנקודת יציאה לפעולות עוינות נגד יישובי הגליל העליון, דבר שהפך אותו פעם נוספת למטרה מרכזית עבור תקיפות חיל האוויר והארטילריה הישראלית.
הבוקר, צה"ל הודיע על סגירת המעגל, 40 שנה לאחר הפעם הקודמת, הושלם כיבוש המבצר ובדרג המדיני מבטיחים שהוא יישאר כחלק מרצועת הביטחון החדשה. "26 שנים אחרי הנסיגה מרצועת הביטחון בלבנון, דגל ישראל שב להתנוסס על הפסגות שצופות על יישובי הגליל. לוחמינו הגיבורים כבשו את הבופור פעם נוספת – ויישארו שם כחלק מאזור הביטחון בלבנון. אני מבקש לפנות מכאן לתושבי הצפון: אנחנו מודעים היטב לגודל השעה ולאחריות המוטלת על כתפינו. ראש הממשלה, אני, הרמטכ"ל ורבים אחרים פועלים לילות כימים למען מטרה אחת בלבד: לעשות כל שנדרש להשגת ביטחון לצפון. התחייבנו – ונקיים" דברי שר הביטחון ישראל כ"ץ.
״הלילה הלוחמים הגיבורים שלנו כבשו את מוצב הבופור. הם הניפו שם בגאווה את דגל מדינת ישראל ואת דגל חטיבת גולני" הוסיף ראש הממשלה בנימין נתניהו ואמר, "אני מזכיר לכם שלפני 44 שנים המקום הזה היה סמל לקרב גבורה הירואי של לוחמינו, אבל גם היה סמל למחלוקת עמוקה בתוכנו. היום חזרנו לבופור אחרת. חזרנו מאוחדים, נחושים, חזקים מאי פעם".
אבל גם היום, כשהמבט פונה לעבר גבולה הצפוני של מדינת ישראל, צוק הבופור ניצב שם – דומם, מאיים ומרתק. הוא נותר תזכורת תמידית למחיר הדמים, לחשיבות האסטרטגית ולסיפורים האנושיים של דור שלם שלחם על הפסגה.
