עתירה דחופה ורחבת היקף, המשתרעת על פני לא פחות מ-352 עמודים, הוגשה נגד ממשלת ישראל, מועצת מקרקעי ישראל ומשרד הבינוי והשיכון, הוגשה באמצעות משרד עורכי הדין רבקה דגן בשם הארגונים "אמת ליעקב בישראל" ו"שמורה", וכוללת בקשה דחופה לצו ביניים לעצירת מועד סגירת ההרשמה להגרלה ה-11 של תוכנית "דירה בהנחה".
במוקד העתירה עומדת החלטת מועצת מקרקעי ישראל שהתקבלה לאחרונה, לפיה אישה אינה זכאית עוד להשתתף בהגרלות הדיור המוזל והמסובסד של המדינה, אם בן זוגה מוגדר על ידי צה"ל כ"חייב גיוס שלא הסדיר את מעמדו". העותרות תוקפות בחריפות את ההתניה הזו, וטוענות כי מדובר בפגיעה אנושה בזכויות נשים ובעיקרון השוויון.
"התניית זכאותה של האישה במעמדו של בן זוגה מתייחסת אליה כאל נספח לו, חלף בחינתה כסובייקט בעל אישיות משפטית עצמאית", נכתב בטיעוני העתירה. "חוק שיווי זכויות האשה נחקק כדי לעקור מן השורש את התפיסה שראתה באישה הנשואה ישות הנבלעת באישיות בעלה. ההחלטה יוצרת 'קנס נישואין' מובהק – שכן אילו הייתה המבקשת רווקה, גרושה או פנויה, זכאותה הייתה מאושרת ללא קושי, ורק בשל נישואיה נשללת ממנה ומילדיה קורת גג".
עורכות הדין המייצגות את הארגונים מבצעות בעתירה היקשים משפטיים נוקבים מתחומים אחרים לחלוטין במשפט הישראלי, המוכיחים כי גם במקרים מורכבים וחמורים בהרבה, מערכת המשפט שומרת מכל משמר על עקרון האחריות האישית ואינה מטילה סנקציות קולקטיביות או אוטומטיות על בני זוג:
- היקש מדיני המיסוי (הלכת בלנק): העתירה נסמכת על פסיקת בית המשפט העליון בעניין רועי בלנק, שם נקבע כי "חזקת התא המשפחתי" בדיני המס אינה חלוטה, ובני זוג המקיימים הפרדה רכושית מלאה זכאים לפטורים ולהטבות מס באופן עצמאי. העותרות טוענות לקל וחומר: אם בדיני הממון והמס, שבהם יש סיכון תקציבי ישיר למדינה, נשמרת זכותה של האישה לאוטונומיה, על אחת כמה וכמה שיש לאפשר זאת לצורך השגת זכות סוציאלית בסיסית לקורת גג.
- השוואה מהקשר ביטחוני קיצוני (הריסת בתי מחבלים): העתירה מציגה קו השוואה דרמטי לתקנה 119 המפורסמת. אפילו בהקשר של המאבק בטרור, שבו על הכף עומדים חיי אדם, פסק בית המשפט העליון שוב ושוב כי אין להרוס בית באופן אוטומטי ויש לבחון באופן פרטני ומדוקדק את הפגיעה בבני משפחה חפים מפשע שלא היו שותפים למעשה. העתירה קובעת: "אם בליבת הסמכות הביטחונית נדרשים איזון ומידתיות כלפי בני משפחה, קל וחומר שאין להלום הטלת סנקציה כלכלית גורפת על בת זוג בהקשר אזרחי-סוציאלי, בשל מחדל של אחר".
נדבך משמעותי נוסף בעתירה חושף כי החלטת מועצת מקרקעי ישראל התקבלה בחיפזון מוחלט ובמחטף מנהלי, בתוך 28 ימים בלבד מהחלטת בג"ץ האופרטיבית בנושא חוק הגיוס ותקציבי הישיבות, ותוך התעלמות מוחלטת מאזהרות כתובות של משרדי הממשלה המקצועיים עצמם. משרד האוצר הודה במכתביו כי הסנקציה מכוונת במודע לפגוע בהכנסות משק הבית, מבלי לתת משקל לבת הזוג כסובייקט עצמאי. משרד הכלכלה והתעשייה הזהיר מראש ובכתב מפני שימוש בכלי סיוע אזרחיים כסנקציה פוליטית או ביטחונית, ומפני פגיעה קשה בצדדים שלישיים חפים מפשע. משרד הבינוי והשיכון עצמו הצביע על קושי משפטי-מהותי עמוק, והתריע בפני המועצה כי שלילת זכאות גורפת שכזו אינה צפויה לעמוד בביקורת שיפוטית של בג"ץ. בשל הדחיפות הגבוהה, מבקשים הארגונים מבית המשפט העליון להוציא צו ביניים דחוף המורה למדינה להימנע מהחלת תנאי הסף המפלים על נשים בהגרלה ה-11 הנוכחית, לצד הקפאת מועד סגירת ההרשמה (22.6.2026) עד להכרעה חוקתית בתיק.
