למה יש אנשים שמרגישים הכול בעוצמה גדולה יותר? למה יש מי שנזקק להפסקה באמצע היום, מתקשה לעבור במהירות מאירוע לאירוע, מושפע עמוקות מביקורת או מאווירה של לחץ, ולפעמים מרגיש שהוא פשוט לא מצליח לעמוד בקצב שבו כולם סביבו מתנהלים? בפרק החדש של פודקאסט "מבט אל הנשמה" מבית המחדש VOD, הרב אשר קסל מארח את הרב אהרן קליימן לשיחה שנוגעת בדיוק בנקודות האלה, ומנסה להאיר עולם שרבים חיים בתוכו מבלי לדעת לתת לו שם.
הרב קסל פתח את השיחה בציטוט מתוך הספר "חרסינה בחנות פילים" של הרב צבי יפפר, העוסק בעולמם של אנשים רגישים מאוד. "כשאדם רגיש מאוד לא מכיר את תכונות נפשו, ולא יודע איך לחיות איתן, זה עלול לגרום לו חוסר אונים, בלבול, עצבות, דיכאון, חרדות, קושי להשתלב בעולם ובחברה, תסבוכות פנימיות ומצוקות רגשיות", נאמר בספר. אלא שהשיחה ביקשה ללכת צעד נוסף: לא רק לדבר על הקושי, אלא להבין מה עומד מאחוריו.
הרב קליימן מסביר כי מדובר במבנה אישיות מסוים, שבו החשיבה והחוויה הרגשית עמוקות יותר, לצד רגישות לפרטים, לאווירה ולתחושות. לדבריו, בעולם תחרותי ותובעני, ובפרט בחברה שבה יש ציפייה מתמדת להישגים, הדבר עלול להפוך לפער כואב. "יש לו עמקות, יש לו פנימיות, ויש לו, כמו שקראת מקודם, יש לו רוחניות גבוהה, יש לו שאיפות גבוהות, יש לו מה לתת, יש לו המון ומון מתנות פנימיות, אבל הוא לא מסוגל להביא אותן החוצה".
מכאן השיחה נוגעת גם בעולם החינוך. הרב קסל משתף מחוויותיו כהורה ומספר על ילדים שלא בהכרח מתפתחים לפי לוח הזמנים שהסביבה מצפה להם. הוא אף מביא אמירה חריפה ששמע מראש ישיבה: "מוסד זה אותיות סדום. אנחנו מקצצים את הרגליים הארוכים ומותחים את הרגליים הקצרים". בהמשך הוא מדבר על המחיר שעלול להיגרם כאשר ילד מוכנס למסגרת שאינה מתאימה למבנה האישיות שלו.
הרב קליימן, מצדו, משתף בסיפור האישי שהוביל אותו להכיר את הנושא מקרוב. לדבריו, במשך שנים הוא הרגיש שיש פער בין מה שהוא שואף לעשות לבין מה שהוא מצליח בפועל, עד ששמע לראשונה על מאפיינים של אנשים רגישים מאוד. אחד הדברים שתפסו אותו היה דווקא הצורך לישון בצהריים ולאכול בצורה מסודרת. "אמרתי לעצמי, רגע, אם אני לא נח בצהריים, אני לא מתפקד. אחרי צהריים, ערב, ממש מחוק אצלי, אני לא יכול לדבר עם אף אחד".
בהמשך הוא מספר כיצד פתאום דברים רבים בחייו התחילו להתחבר. גם השאיפות, גם הפרפקציוניזם, גם הצורך במשמעות וגם התחושה שהוא אינו מצליח לעמוד בקצב של אחרים. "פתאום אמרתי, בסדר, אוקיי, זה אני, זה הקצב שלי, זה הדרך שלי, זה המסלול שאותו אני עובר, ואני מקבל את זה. אני מכיל את זה, מבין את זה".
אחד הרגעים המסקרנים בשיחה מגיע כאשר השניים מדברים על בחורים מצוינים שעלולים ללכת לאיבוד דווקא משום שהמערכת מזהה בהם פוטנציאל גדול ודוחפת אותם למסלול שאינו בהכרח מתאים להם. הרב קסל מספר על בחור מוכשר שנשלח לישיבה יוקרתית, אך בסופו של דבר לא מצא את מקומו. "הוא לא רק נעלם, הוא בתוך בית המדרש הענק הזה, הוא לא מצא את עצמו".
הרב קליימן מצביע על תופעה שעלולה להתפתח אצל מתבגרים רגישים: "נשירה סמויה". לדבריו, לא תמיד מדובר בבחור שעוזב את הישיבה בפועל. לפעמים הוא נשאר בתוך המערכת, אך מרגיש שהוא אינו מצליח לעמוד בקצב, אינו שייך ואינו מוצא את המקום שלו. "זה פשוט מכבד את הבחור. בסדר, אז אני כזה. אני לא מצליח, אני אצליח כמה שאני יכול, ואני אשחרר את המקום הזה".
השיחה נוגעת גם בשאלה כיצד נראית הרגישות בתוך הבית ובזוגיות, כיצד היא משפיעה על התפקוד היומיומי, ומה קורה כאשר אדם רגיש חי לצד אדם שפועל בקצב שונה לחלוטין. גם כאן, לדברי הרב קליימן, ההבנה של המבנה האישי יכולה לשנות את הדרך שבה מפרשים התנהגויות שנראות מבחוץ כחולשה, עצלנות או הגזמה.
ובסופו של דבר, אולי זה המסר המרכזי של השיחה: לא כל מי שלא מסוגל לחיות בקצב של כולם הוא אדם שלא מצליח. לפעמים הוא פשוט בנוי אחרת. "בספר הוא קורא לזה מנכות לאיכות", אומר הרב קליימן. "הרבה פעמים אנשים נשארים תקועים ומרגישים נכים, אדם במקום הזה, שהם לא כמו כולם, הם לא שווים, הם לא מצליחים לעשות את מה שכולם עושים. אבל זה איכות, זה איכות פנימית, זה איכות ערכית, זה איכות גבוהה יותר, זה איכות של פנימיות".
האם הרגישות היא חולשה או דווקא מתנה? מה קורה לבחור רגיש בתוך מערכת הישיבתית? איך מזהים אדם רגיש מאוד, ומה אפשר לעשות כדי לעזור לו במקום לנסות לשנות אותו? ועל מה הרב קליימן אומר שהצליח לשנות את היחס שלו לעצמו? על השאלות האלה ועוד רבות אחרות הם משוחחים בפרק החדש של "מבט אל הנשמה" עם הרב אשר קסל, מבית המחדש VOD.
