מבקר המדינה הנבחר, עו"ד מיכאל ראבילו, הגיש היום (שלישי) לבית המשפט העליון תגובה מקדמית מפורטת ונחרצת לעתירות שהוגשו נגד בחירתו לתפקיד על ידי הכנסת. בתגובתו, מבקש ראבילו משופטי בג"ץ לדחות את כלל העתירות על הסף, תוך שהוא מדגיש כי הליך הבחירה התקיים בהתאם להוראות החוק וכי אין כל בסיס משפטי להתערבות שיפוטית בהחלטת הריבון – הכנסת.
בפתח הדברים הצהיר ראבילו כי קיבל על עצמו את שליחות המבקר "בתחושת אחריות עמוקה ומחויבות מלאה לכל אזרחי ישראל", ודחה בתוקף את הניסיונות לייחס לו תלות פוליטית או חוסר עצמאות.
ראבילו מבהיר בתגובתו כי סמכות הבחירה במבקר המדינה מסורה על פי חוק לחברי הכנסת, אשר היו מודעים היטב לרקע המקצועי שלו ובחרו בו ברוב קולות. לטענתו, חלק ניכר מהעתירות מבוסס על התנגדות אישית לבחירתו, אך אין מקום שבית המשפט יחליף את שיקול דעתם של נבחרי הציבור בשאלת התאמתו לתפקיד.
הוא הזכיר כי עצמאותו של מבקר המדינה מובטחת ומבוצרת באמצעות מנגנונים חוקתיים וחוקיים המעוגנים בחוק יסוד: מבקר המדינה ובחוק מבקר המדינה. "המבקר נבחר על ידי הכנסת ולא על ידי הממשלה, נהנה מעצמאות מלאה במהלך כהונתו, ומוגן באמצעות מגבלות מחמירות שנועדו למנוע תלות בגורם פוליטי או אחר".
בהתייחסו לטענה המרכזית של העותרים – היותו עורך הדין הפרטי של ראש הממשלה בנימין נתניהו לאורך השנים – הדגיש ראבילו כי מעולם לא היה חבר במפלגה פוליטית כלשהי. הוא ציין כי במשך למעלה משלושה עשורים פעל כעורך דין במגזר הפרטי וייצג לקוחות רבים ומגוונים.
לדבריו, עצם הייצוג המשפטי של ראש הממשלה בעבר אינו יוצר פסול משפטי או מניעה חוקית לכהן כמבקר המדינה, במיוחד כשהחוק מתיר אפילו לחברי כנסת מכהנים להתמודד על התפקיד. ראבילו אף הציג תקדימים מהעבר שבהם אושרו מינויים של בעלי תפקידים בכירים שקיימו קשרים מקצועיים קודמים עם גורמי שלטון, ובהם היועצים המשפטיים לממשלה לשעבר יהודה וינשטיין (שייצג את נתניהו בטרם כניסתו לתפקיד) ואביחי מנדלבליט (שכיהן כמזכיר הממשלה).
באשר לחששות מפני ניגוד עניינים, הבהיר המבקר הנבחר כי בכוונתו לערוך ולפרסם לציבור הסדר ניגוד עניינים מקיף עם כניסתו לתפקיד, כמקובל במשרד מבקר המדינה. לדבריו, גם אם יתעוררו נושאים נקודתיים שבהם קיים חשש לניגוד עניינים, הפתרון המשפטי המקובל הוא מנגנון של הימנעות מטיפול באותם נושאים, ולא ביטול גורף של הבחירה הדמוקרטית שנעשתה בכנסת.
ראבילו אף תקף את העתירה שהגישה חברת הכנסת נעמה לזימי בעניין זה, וטען כי היא הוגשה בשיהוי – לאחר סיום הליך הבחירה, ובטרם נערך בפועל ההסדר שאותו היא מבקשת לתקוף.
חלק נרחב בתגובה מוקדש לעתירות המבקשות לפסול את הליך הבחירה עצמו, בשל הפרסומים על כך שחברי כנסת נכנסו עם מכשירים ניידים אל מאחורי הפרגוד ותיעדו את הצבעתם.
ראבילו מסתמך על עמדתה הרשמית של היועצת המשפטית לכנסת ועל פרוטוקול הדיון במליאה, ומציין כי לא קיימת כל הוראת חוק, תקנון או נורמה מחייבת האוסרת על חבר כנסת לתעד את הצבעתו. הוא חשף כי לאחר שהתעוררה הסערה, הוחלט – בהתייעצות ובהסכמה רחבה בין נציגי הקואליציה והאופוזיציה – לקיים מחדש את סבב ההצבעה ולאפשר את המשך ההליך במתכונת זו. משכך, טוען ראבילו, אין מקום מצד האופוזיציה להעלות בדיעבד טענות נגד הליך שהם עצמם הסכימו לו בזמן אמת וביקשו להמשיך בו.
בנוסף, דוחה ראבילו את הטענות לפיהן צילום ההצבעה פגע בחשאיות או היווה כלי לכפייה: "העתירות אינן מציגות תשתית עובדתית ממשית המוכיחה שחבר כנסת כלשהו אולץ לתעד את הצבעתו או פעל תחת כפייה. טענות חמורות מסוג זה מחייבות רף ראייתי גבוה, ובפועל לא הוצגו ראיות שהתיעוד הוא שהשפיע על התוצאה או שינה את הכרעת המצביעים".
