שבת שלום אחים יקרים שלי! פרשת השבוע – פרשת חקת.
פרשת חקת כשמה כן היא – דברים שהם חוק למעלה מן השכל. אומר לנו דוד המלך בתהלים (צ"ב, ו') "אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע, וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת" – אדם בדרך כלל רוצה לחשוב ולהאמין שמה שהוא מבין בשכלו, זה מה שקיים. ובשכלו הוא יכול לחקור ולדעת כל דבר. אבל האמת היא לא כך, זה דבר מאד הגיוני שישנם דברים שהם למעלה מן ההיגיון שלנו. נכון בורא עולם נתן לנו שכל להבין, לחקור, להתבונן. אבל זה כמו שנתנו למישהו רכב כדי לנסוע, אין המשמעות שעם הרכב הזה הוא יכול גם לטוס. עם השכל אנחנו צריכים להתבונן, לחקור ולהעמיק בדברים שהם תחת שלטון השכל. אומרת לנו התורה (י"ט, ב') "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה". בתורה יש דברים שהם למעלה משכלנו, ולא כל אחד מבין את זה. "איש בער לא ידע, וכסיל לא יבין את זאת".
מספרים שפעם היו איזה שני אחים עובדי אדמה בגבול הצפוני של מדינת ישראל. והנה פעם אחת היתה חדירת מחבלים. שני האחים הללו גילו תושיה, ובעוז ותעצומות השתלטו על המחבלים ומנעו אסון נורא. נו, חשבו מה כבר אפשר לתת לשני האחים הללו מתנה. בסוף אמרו: "הם דאגו לבטחון, נעשה להם ביקור במקום ביטחוני של מדינת ישראל". ובאמת לקחו אותם מהצפון ועד לדימונה בדרום – ביקור בכור האטומי. כשהם הגיעו לשם, הם מסתכלים, מראים להם צינורות, חוטים, כפתורים, דודים.
בסיום הסיור אומר אחד האחים: "מה אני אגיד לכם, לא הבנתי כלום. הבנתי שיש פה משהו גדול, אבל לא הבנתי שום דבר". האח השני אומר: "תשמע, יש לי שאלה אחת רק. הצינור הזה שמוביל לשם, מה בדיוק התפקיד שלו?"… כמה גיחכו השומעים לשמע השאלה המוזרה: כאילו הבנת הכל, רק את זה נשאר לך להבין?!
"איש בער, לא ידע" – אדם שהוא "איש", אז הוא יודע: יש דברים שאני לא יודע. אבל "וכסיל, לא יבין את זאת" – [מאידך אדם שהוא "כסיל"], הוא אומר: "יש לי שאלה, למה בורא עולם עשה כך וכך?". נו, וכי רק הצינור הזה לא מובן לך? כל סודות היקום ברורים ונהירים לך? זה מה שאומרת התורה. אנחנו צריכים להתנהג עם עצמנו בענוה הראויה מול רצון הבורא יתברך, אמונה בבורא יתברך ואמונת חכמים.
אם כבר הזכרנו את הפסוק הזה, אז נראה בו עוד פרפרת נפלאה. "איש בער לא ידע". ישנם שלשה דברים שמקרבים את האדם לבורא עולם, והשמות שלהם: קול, צום וממון. קול – הם המצוות שבקול, כמו: תפלה, תורה וכדו'. צום – סיגופים, התנתקות מחומר. ממון – נתינת ממון, צדקה.
הצום והממון – הם בעצם פעולות של התנתקות מחומר, התנתקות מממון שאדם מרגיש בו רכוש שלו. ואילו ה"קול" – דוקא הפעולה שלו היא לחבר אל בורא עולם, לחבר אל הרוחניות. ישנם אנשים שאומרים: "תשמע, אני מבין להתנתק מחומר. אבל לפעול? להרבות בתורה? תן לי שאני אתן צדקה, אני אעשה זה… אבל להשתפך בתפילה? להעמיק בתורה? זה לא כל כך בשבילי".
על זה אומר דוד המלך: "איש בער לא ידע". "בער" בגימט' 272. קול, צום וממון, כל אחת מהמילים עולה 136. 136 כפול 2, זה גימט' "בער". "איש בער" – הוא מסתפק בשנים מתוך השלשה. והוא לא יבין את זאת. "זאת" זה 408, זה שלשת הדברים. הוא לא מבין למה שלשת הדברים יחד – "זאת", זה הקשר המושלם, "זאת חקת התורה", "וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה" וגו' (דברים ד', מ"ד).
יהי רצון שנזכה להיות מחוברים לאבא שבשמים, נזכה לעשות רצונו כרצונו.
שבת שלום ומבורך!
