שבת שלום אחי ואהוביי! פרשת השבוע – פרשת בלק.
אני רוצה לשאול אתכם – עד כמה אפשר להיות עיורים?? בלעם מקבל קודם כל התגלות ראשונה (כ"ב, י"ב) "לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם". ואז הוא אומר להם (שם י"ג ועי' רש"י): לא, "כִּי מֵאֵן ה' לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם" – אתם לא מספיק שרים חשובים, וכי שולחים להביא נביא של בורא עולם על ידי אנשים פשוטים?!
בפעם השניה אומר לו הקדוש ברוך הוא (שם כ') "[אם אתה ממש רוצה, אתה יכול ללכת איתם. אבל] מה שאני אגיד לך, זה מה שיהיה", והוא הולך. והנה הוא רואה את האתון עוצרת פעם, פעמיים ושלוש. כל פעם היא עושה לו דבר אחר, והוא לא מתעורר להבין – "רגע, יש פה משהו! הרי מעולם לא קרה דבר כזה". ובסוף גם המלאך מתגלה אליו, והוא עדיין לא מתעורר. ועוד אחר כך שלש פעמים – בכל פעם הוא רוצה לקלל והוא נמצא מברך, והוא לא מתעורר. מה קורה כאן? עד כמה אפשר להיות עיורים??
אוי, רבותינו אומרים על זה (סנהדרין ק"ה ע"ב, בראשית רבה נ"ה, ח' ועוד) "שנאה מקלקלת את השורה". כאשר יש לאדם מסך של שנאה מול העינים, הוא לא רואה כלום.
בלעם הוא מבני בניו של לבן הארמי (עי' סנהדרין ק"ה ע"א וברש"י שם ד"ה תנא הוא בעור). לבן הארמי – מובא במדרש בסוף פרשת ויצא (ילקו"ש בראשית ל"ב, א') שכאשר לבן רדף אחרי יעקב, הם נפגשו שם בהר ודיברו מה שדיברו. בזמן הזה, באו שודדים לביתו של לבן שברו, הרסו, בזזו. הם ידעו שהוא יצא עם כל חילו לרדוף אחר יעקב. ועל זה אומר הפסוק (בראשית ל"ב, א') "וַיָּשָׁב לָבָן לִמְקֹמוֹ" – הוא לא שב רק למקומו האחרון שהוא היה בו, אלא למקום שהוא היה בו עוד קודם ביאתו של יעקב – בצמצום ובמחסור. כאשר בא יעקב, הוא פרץ לרוב. [אבל אחרי שיעקב ברח ממנו] לבן חזר לאותו המקום.
אז הכאב הזה, שהנה זה לא רק שיעקב שבנה שבטי-ה לא נשאר והפך להיות חלק מהשבט של לבן. אלא הוא הפך להיות מעצמה של קדושה, והמעצמה הזאת הולכת ומתעצמת, הולכת וגדלה. לעומת זאת, לבן הולך וחסר. השנאה הזאת עברה לבלעם. ולכן השנאה הזאת עיוורה אותו, היא לא נתנה לו לראות שום דבר. היסוד הזה של השנאה.
אנחנו יודעים שיש כח שהוא הכח הנגדי של עם ישראל, זה עמלק. "מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק" (שמות י"ז, ט"ז). העמלק הזה ניסה ולא הצליח להילחם בעם ישראל, "וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב" (שם י"ג). ואז בא עמלק והתפצל.
אנחנו ניקח את שתי האותיות האחרונות של בלק ובלעם: בלעם – ע"מ, בלק – ל"ק. יוצא לנו "עמלק". והאותיות שנשארו לנו – ב' ב' ל', זה "בבל". אלו הם שני הכוחות. בבל היא שהחריבה לנו את בית המקדש הראשון. עמלק זה שיש לנו מלחמה איתו עד היום הזה. הם באו, שני הכוחות הללו, להתאחד ולקבל את כוחות הטומאה מעמלק ומבבל כדי חלילה לפגוע בעם ישראל.
אנחנו בשבוע הקרוב נכנסים לימי בין המצרים. כולנו מייחלים ומקוים שהימים האלו יהפכו לששון ושמחה. נזכור, יש כוחות נגד עם ישראל, יש שנאה, אבל יש לנו אבא שבשמים. וכמו שהיה בזמן בלק ובלעם. אחד הדברים שאנחנו מצווים לזכור בכל יום בעשר זכירות: מַה שֶיָעֲצוּ בָלָק וּבִלְעָם לַעֲשׂוֹת לַאֲבוֹתֵינוּ וכמה הקדוש ברוך הוא שמר עלינו, בלי שהתפללנו, בלי שעשינו שום פעולה, לְמַעַן דַעַת צִדְקוֹת ה'.
יהי רצון שנזכה שהקדוש ברוך הוא יראה לעינינו ניסים ונפלאות, והימים הללו יהפכו לימים של גאולה שלמה לעם ישראל.
שבת שלום ומבורך!
