גילויים חדשים שנחשפו בדיווח של גלי צה"ל מעניקים מבט מעמיק אל תוך מה שמתרחש בתוככי המתקן התת-קרקעי האיראני המכונה "הר המכוש", הממוקם בסמוך לאתר הגרעין בנתנז.
הממצאים מלמדים כי במקום כבר מוקמו לא רק מערכות צנטריפוגות מתקדמות, אלא הוכנסו אליו כלל המרכיבים הנדרשים להקמת מכלול העשרה שלם, אף שעל פי כל האינדיקציות האתר עדיין אינו פעיל. ההערכות המקצועיות מצביעות על כך שטהרן הכשירה את הקרקע להפעלת מערך תת-קרקעי מלא שיבצע את תהליך ההעשרה מתחילתו ועד סופו.
במקביל, הבהירו גורמים מוסמכים כי הדריכה של חומר מועשר לתוך התשתית הזו תהווה חצייה של קו אדום מובהק, שכן צעד כזה עשוי להעיד על היערכות מעשית לפריצה ולהעשרת אורניום לרמה צבאית של 90 אחוזים.
במערכת הביטחון גורסים כי גם העוצמה הצבאית והיכולות הטכנולוגיות העומדות לרשות ארצות הברית לא יוכלו להביא למחיקה טוטאלית או להשמדה מלאה של המבנה התת-קרקעי החצוב. עם זאת, במערכת מעריכים כי קיימת היתכנות מבצעית לנטרל את האתר, ובכך למנוע את הפיכתו למפעל העשרה פעיל. הכתב הצבאי דורון קדוש הביא נתונים נוספים הנשענים על עבודת מחקר של מומחה הגרעין דיוויד אולברייט, ולפיהם כריית קומפלקס המנהרות החלה בשנת 2020 בתוך המסלע המבוצר של הר גרניט. המערך כולל לפחות שתי פתחי כניסה מרכזיים המובילים לתשתיות השוכנות בעומק של יותר מ-100 מטרים מתחת לפני האדמה.
גודלן הנרחב של החללים והאולמות התת-קרקעיים נועד לאפשר, לפי ההערכות, הקמה של מפעל העשרה ענקי בהיקף של אלפי צנטריפוגות, לצד ביצוע פעולות נוספות המשרתות את התוכנית הגרעינית. במהלך שנת 2025 פועלת איראן לבצר ולהדק את המערך ההיקפי סביב המקום, בין היתר באמצעות גדר היקפית, עיבוי פתחי המנהרות בשכבות בטון ואדמה ואף חסימה יזוקה של חלק מנתיבי הגישה והכניסות. אף שבמכון המחקר מציינים כי הבנייה באתר טרם הושלמה, הפעלתו בעתיד עשויה להוות אבן דרך קריטית בהתקדמות הגרעינית של המשטר. לצד החסינות המבנית, זוהו גם נקודות תורפה במערך, ובהן התלות המוחלטת במערכות החשמל, האוורור והתשתיות התומכות – רכיבים החשופים לפגיעה ועלולים לשמש יעד לפעילות סיכול.
