בצל החרדה ממעצרים, הקיצוצים והגזירות המאיימות על בני הישיבות ולומדי התורה, שבים מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א ומורים על התשובה הרוחנית – להרחיב את גבולות עולם התורה ולהכניס עוד ועוד ילדי קירוב לחינוך תורני באמצעות קרן ההסעות • לקראת פתיחת זמן אלול הקדוש, המסר מקבל משמעות כפולה: מי שדואג לילדיו של הקב״ה ומביאם לתורה, זוכה למידה כנגד מידה לסייעתא דשמיא ולנחת מילדיו שלו.
כי לא תישכח: התחושה המלווה בימים אלו את הציבור החרדי קשה ומטלטלת. השיח סביב מעמדם של בני הישיבות ולומדי התורה כבר מזמן אינו נותר בכותרות העיתונים. הוא נכנס אל תוך הבתים. בחורי ישיבות חוששים, אברכים צעירים מודאגים, הורים עוקבים בחרדה אחר ההתפתחויות, וברקע מרחפים החשש ממעצרים, גזירות כלכליות וקיצוצים המאיימים על עולם התורה.
אלא שדווקא מתוך תחושת הכאב והחרדה עולה קריאה אחרת. לא להיגרר לייאוש חלילה ולא להסתפק בזעקה על מה שמבקשים לקחת מאיתנו. מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א מעוררים כי בשעה שמבקשים להחליש את התורה, התשובה היהודית היא להרבות תורה. כשמנסים למנוע מיהודי אחד ללמוד – אנחנו מביאים עוד ילד יהודי ללמוד. זו התשובה, וזהו צו השעה. ״הם מנסים למנוע מאיתנו לימוד תורה – אנחנו מביאים עוד ילד יהודי ללמוד תורה״.
וכאן נמצאת משמעותה המיוחדת של קרן ההסעות דווקא בתקופה הזאת. ברחבי הארץ חיים אלפי ילדים למשפחות שאינן שומרות תורה ומצוות, המבקשים להיכנס בשערי החינוך התורני. לעיתים כל מה שמפריד בין ילד יהודי לבין בית הספר התורני הוא המרחק. אין מוסד תורני בסביבת מגוריו ואין ביכולתה של משפחתו להביאו אליו מדי יום. האוטובוס של קרן ההסעות הוא שמחבר בין הבית הרחוק לבין התורה.
כל ילד כזה הוא הרבה יותר מעוד נוסע בהסעה. הוא עוד ילד שלומד לומר ״שמע ישראל״, עוד ילד שזוכה להכיר שבת, תפילה, משנה וגמרא; ובהמשך – עוד בחור שיכול להיכנס לישיבה, להקים בית של תורה ולהעמיד דורות של בני תורה. המאבק איננו רק על בני הישיבות של היום, אלא גם על בני הישיבות של עוד עשרים שנה; לא די לשמור על גבולות עולם התורה הקיימים – צריך להרחיב אותם.
הזעקה הזו קיבלה ביטוי מיוחד בכינוס החירום שנערך לאחרונה במעונו של מרן ראש הישיבה הגאון רבי דב לנדו שליט״א, למען קרן ההסעות, בהשתתפות מרנן ורבנן גדולי ישראל וראשי הישיבות שליט"א. במשך שעה ארוכה נשמעה בחדר דאגה עמוקה לעתידם הרוחני של אלפי ילדי הקירוב, שכל האפשרות שלהם ללמוד בחינוך תורני תלויה במערך ההסעות.
גדולי ישראל התריעו כי צמצום או ביטול קווים ב'קרן ההסעות' אינו עניין תקציבי בלבד, אלא שאלה של הצלת נפשות רוחנית: ילד שיישאר ללא הסעה עלול להישאר מחוץ לעולם התורה, ולעיתים עתידה של משפחה שלמה תלוי בכך. מתוך כך יצאה הקריאה הברורה שלא לוותר על אף ילד, להבטיח את המשך ההסעות ואף להרחיבן, כדי שעוד ועוד ילדי ישראל יזכו להיכנס בשערי התורה ולהצמיח דורות של בני תורה.
בשבוע הבא ישובו אלפי בחורי ישיבות אל היכלי התורה לפתיחת זמן אלול הקדוש. אלפי אבות ואמהות ילוו אותם בתפילה חרישית: שימשיכו ללמוד, שיתעלו, שיעמדו בניסיונות התקופה ושיזכו לגדול לתלמידי חכמים ויראי שמים. דווקא בדור כזה, כשהאתגרים החינוכיים אינם פוסחים על שום בית, גדולי ישראל מעוררים שוב ושוב על הזכות המיוחדת לדאוג לילדיו של הקב״ה.
״אם אתה משמח את שלי״ – זהו החיבור שבין המערכה על התורה לבין הכמיהה לנחת מהילדים. כאשר יהודי נוטל ילד מהפריפריה, שכנראה היה גדל הרחק מתורה ומצוות ופותח בפניו את הדלת לחינוך תורני, הוא מבקש מידה כנגד מידה: רבונו של עולם, אני דואג לילד שלך – אנא שמור על הילדים שלי. דווקא בתקופה של ניסיונות ואתגרי חינוך, הדרך המסוגלת לנחת היא לדאוג לילדי הקב״ה; ילד אחד שנכנס לתלמוד תורה עשוי להצמיח אחריו משפחה, בית של תורה ודורות של בני תורה.
זהו אפוא המסר לשעה הזאת: מול החושך – מוסיפים אור. מול הניסיון לצמצם את עולם התורה – מרחיבים את גבולותיו. יחד עם התפילה והתקווה לעתיד ילדינו שלנו – דואגים לעתיד ילדיו של הקב״ה. מבקשים לקחת מאיתנו את הזכות ללמוד תורה? אנחנו נוסיף עוד ילד שילמד תורה. עוד ילד להסעה. עוד ילד לתלמוד תורה. עוד בחור לישיבה. עוד בית של תורה בישראל.
