שורה ארוכה של משפחות שכולות, נפגעי פעולות איבה וטרור, שיגרו פנייה פומבית, נוקבת ורוויית כאב לתא"ל (במיל') עופר וינטר, העומד בראש מפלגת "עמך ישראל", בדרישה נחרצת להקים לאלתר בלוק טכני עם מפלגות הימין או למשוך לחלוטין את מועמדותו. המטרה הברורה העומדת מאחורי הפנייה היא למנוע את ירידתם לטמיון של עשרות אלפי קולות מתחת לאחוז החסימה, תרחיש שעלול להוביל ישירות לעליית ממשלת שמאל.
במכתבן המרגש והמטלטל, מזהירות המשפחות מפני חזרה טרגית על מראות בחירות 1992, אז פיצול קולות במחנה הלאומי סלל את הדרך להסכמי אוסלו: "אנו כותבים אליך מן המקום שאין ממנו חזרה – משפחות שיקיריהן נרצחו בגלי הטרור שבאו בעקבות אוסלו. איננו מדברים בתיאוריה ואיננו עוסקים בפוליטיקה, אנו נושאים את המחיר בגופנו, בכל בוקר מחדש, כבר שנים. אוסלו לא היה 'מהלך מדיני', הוא היה אסון, אסון לאומי, אסון וחורבן ציוני ובגידה נוראה בחבלי המולדת. אך מלבד זאת אוסלו הפך לאסונן של אלפי משפחות שאיבדו בן, בת, אב, אם ובחלקן משפחות שאיבדו מספר בני משפחה ביחד: באוטובוסים, בפיצוצים, ברחובות, בפיגועי ירי, במטענים, בגרזנים ובעוד שלל מיתות משונות. אוסלו הינו אסונם של אלפי פצועי גוף ונפש שנושאים את משא האסון מידי יום. בתוכנו לא מעט משפחות שיקיריהן נרצחו בידי אנשי המשטרה הפלסטינית עצמה, אותה משטרה חמושה שההסכם הנורא הקים במו ידיו וחימש בנשק שכוון אל ליבנו".
המשפחות שמו דגש מיוחד על המחיר הכבד שגובה חוסר האחריות הפוליטי והפיצול בתוך הגוש: "את האסון הזה הוליד דבר אחד פשוט: פיצול. בשנת 1992 התפצל המחנה הלאומי, קולות נפלו מתחת לאחוז החסימה והשמאל עלה לשלטון בפער זעום והביא את אוסלו. פיצול קטן, כמעט טכני, תוצאה שאין לה תיקון עד היום. וכעת אתה עומד לעשות זאת שוב. אל תשחק ברולטה בחיי המדינה שלנו. אין לך שום זכות, לא מוסרית ולא אחרת, לשחק בחייהם של מיליוני יהודים כדי לבחון את כוחך. אם אתה מאמין שיש בך כדי לתקן, יש דרך אחת ישרה: הקם בלוק טכני עם עוד מפלגה או מפלגות מהימין, ואחרי הבחירות הסיעות תוכלנה להתפצל אם יתעורר צורך לכך והוכח משם מה אתה יודע לעשות. הראה את יכולתך במקום שבו כישלונך לא יפיל את כולנו".
הפנייה נחתמה באזהרה היסטורית ישירה לעברו של וינטר: "כי אם תיכשל ואת המחיר נשלם כולנו, לעולם לא תוכל לומר 'טעיתי', 'לא העירו אותי', 'התכוונתי לטובה'. הוזהרת כאן, בשחור על גבי לבן, בידי מי שכבר שילמו את המחיר היקר מכל. מדינה פלסטינית שתקום בלב ארץ ישראל, על קו השבר שיצרת – תהיה רשומה על שמך, על שמך בלבד. אנא, משוך את ידך מן ההרפתקה הזו בעוד מועד. אל תדרדר את מדינת ישראל לתהום מתוך 'רצון טוב' אל תוסיף אפילו שם אחד לרשימת השכול העצומה".
על המכתב החריף והמרטיט חתומים שורה ארוכה של בני משפחות שכולות, ובהם יורם וכרמית אטינגר – הוריו של הרב אחיעד אטינגר הי"ד וסבו וסבתו של סרן הראל אטינגר הי"ד, תמר אטינגר – אלמנתו של הרב אחיעד הי"ד, מרדכי ומרים דימנטמן – הוריו של יהודה דימנטמן הי"ד, דבורה גונן – אמו של דני גונן הי"ד, שלום ואסתי יניב – הוריהם של הלל ויגל יניב הי"ד, איתן ושירה שנרב – הוריה של רינה שנרב הי"ד, הדס מזרחי – אלמנתו של נצ"מ ברוך מזרחי הי"ד, איציק פס – אביה של שלהבת פס הי"ד, ובועז קוקיא – אביו של סמל רון קוקיא הי"ד.
