שלום וברכה מורי ורבותי!
בכל בית ישנם די והותר גדרות שנועדו לשמור על הילדים שלנו, ישנם בתים שאליהם לא יכנסו לעולם שום אמצעים מאמצעי התקשורת, ישנם בתים שיכנסו אליהם אמצעים מסוימים אבל בפיקוח הדוק, ויש בתים שיקלו ראש יותר.
ישנם בתים שמכניסים הכל אבל מגבילים בשעות, הילד לא ישב כל היום ליד המחשב או ליד הטלפון הסלולרי.
מה קורה בימי הקורונה? מגיעים הורים ושואלים האם לא הגיע הזמן שקצת נרפה? האם לא הגיע הזמן שקצת נפתח? האם לא הגיע הזמן שגם דברים שלא היו מקובלים אצלנו, נתיר אותם בימים הללו לילדים כי כבר אי אפשר, אנחנו לא מסוגלים יותר?
אנחנו נעמוד לידם, נלווה אותם ונראה מה קורה, מה החשש ומה הפחד?
שימו לב טוב מורי ורבותי, שלושה דברים!
דבר ראשון, הבן שלך מבין במכשירי טכנולוגיה הרבה יותר ממך, גם אם ברגע זה הוא לא מבין, בעוד דקה הוא יבין הרבה יותר ממך, הוא כעת נמצא בתקופה של התפתחות, ובתקופה של התפתחות לומדים מהר יותר, מבינים הרבה יותר ומסתגלים מהר מהר יותר מכל אחד אחר, הוא יכול להגיע למקומות שאתה לעולם לא יודע שניתן להגיע אליהם ולא תוכל להזהיר אותו.
דבר שני, ככל שנחשפים יותר, אנחנו אמורים להציב גדירות גבוהות יותר ולילד אין כח ומקום לגדרות ולא מעניקים לילד את הניסיון ואומרים: "יהיה בסדר", כי לילד אין את הכחות הללו.
והדבר האחרון, בדיוק כפי שמצווה גוררת מצווה, כך עבירה גוררת עבירה (אבות פ"ד מ"ב), ההידרדרות לא מגיעה במימדים של סנטימטרים אלא היא מיד קופצת ורצה למימדים של קילומטרים, ומי שטעם טעם חטא, מיד לאחר מכן הולך ומידרדר הרבה יותר אפילו למושגים שהוריו לא מסוגלים להגיע אליהם.
ממשיכים לשמור על הילדים, ממשיכים לעבור את התקופות הקשות הללו, מחבקים אותם באהבה אמיתית וזוכים לאחר מכן לקיום הפסוק (משלי כט, יז): "יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶׁךָ", עכשיו זה קצת יסורים, אבל בהמשך הדרך הם יהיו המעדנים האמיתיים שלנו, זאת תהיה הנחת היהודית האמיתית.
ברוכים תהיו!
