שלום וברכה מורי ורבותי!
ואחד מההלכות המוזרות ביותר, לכאורה, בהלכות תשובה היא, שכאשר אדם חוזר בתשובה מתוך יראה, מפחד מהקדוש ברוך הוא, כל הזדונות – כל המעשים והעבירות שהוא עשה בזדון – הופכים להיות שגגות, באותו רגע מתייחסים אליהם כאל דברים שהוא עשה שלא במודע, שלא מתוך הבנה וידיעה.
לעומת זאת, אדם שחוזר בתשובה מתוך אהבה ואומר לקדוש ברוך הוא: "ריבונו של עולם! אני לא מתחרט וחוזר בי בגלל שאני חושש מהעונש שלך, אלא בגלל שהבנתי מהו גודלך ועד כמה אתה טוב איתי, ומרוב אהבה אני מבקש לחזור בתשובה", לאדם כזה כל העבירות שהוא עבר בימי חייו, לא הופכות מזדונות לשגגות, אלא הופכות לזכויות. כל העבירות כולן הופכות להיות מצוות.
מה ההיגיון בכך? האם זה הגיוני שבגלל שינוי בחזרה בתשובה יש שינוי דרסטי כל כך במצבם של העבירות?
ויתרה מכך, אם שניים חזרו בתשובה מאהבה והאחד עבר רק מאה עבירות הוא יזכה במאה מצוות בעוד שחברו שעבר מאתיים עבירות יזכה במאתיים מצוות? מה ההיגיון?
שימו לב טוב!
אומר הקדוש ברוך הוא לכולנו: "יקירי! אתה פוסק את גזר הדין שלך, אני רק מלווה אותך. אתה יודע למה?
"כאשר אתה חוזר בתשובה מיראה, אתה בעצם אומר לי, 'ריבונו של עולם! אני לא בראש שלך, עוד לא איתך במאה אחוז, אבל אין לי ברירה אני חושש מהעונשים, לא רוצה עוני, לא רוצה מחלות, לא רוצה בעיות עם האשה והילדים, ולכן אני חוזר בתשובה'".
אומר לך האלוקים: "אם היית מגיע לתובנה הזו לפני עשרים שנה, לא היית עובר את כל העבירות כי היית מבין שזה מסוכן. אם כך, אני מוכן להתייחס לכל אותן עבירות כאילו ביצעת אותן מתוך חוסר ידע וחוסר הבנה, ואני ממיר אותם מעבירות של זדונות לעבירות של שגגות".
לעומת זאת כאשר מגיע אדם לקדוש ברוך הוא ואומר לו: "ריבונו של עולם אני אוהב אותך אהבת נפש ורק מתוך אותה אהבה אני רוצה לחזור אליך", אומר לו הקדוש ברוך הוא: "את העבירות שביצעת לא ביצעת מיראה, אלא ביצעת מאהבה. אילו היית אוהב אותי מאז, היית הופך את כולן למצוות, בעצם באותה אהבה היית משתמש במקום להרע, להיטיב. אני מקבל את התשובה שלך וממילא כל המעשים שביצעת לרעה מתוך אהבה יהפכו להיות לטובה מתוך אותה אהבה חדשה שיש בינינו".
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
