שלום וברכה מורי ורבותי!
והיום היה יום פטירתו של רבי יעקב, המגיד מדובנא, המגיד שיכל על כל דבר לייצר את המשל ואת הנמשל המדהימים והיפהפיים ביותר.
יום אחד שאלו אותו: "איך אתה מצליח למצוא משל לכל דבר?".
אמר להם: "אמשול לכם משל למה הדבר דומה.. אדם מגיע לעיירה אותה לא הכיר וראה לוח עם חצים כאשר כל החצים נמצאים בדיוק במרכז המטרה".
הוא שאל: "מי זה שזכה לכוון את החצים בצורה מדויקת כל כך?"
הפנו אותו אל האמן. הוא ניגש לאותו אמן ואמר לו: "איך אתה מצליח שלא להחטיא אפילו במילימטר?"
אמר לו אותו אמן: "יקירי! בניגוד אליכם שאתם קודם כל מציירים את המטרה, מסמנים את העיגולים ורק לאחר מכן מכוונים את החץ ויורים, אני קודם כל מכוון את החץ ויורה, ורק לאחר מכן מצייר מסביבו את העיגולים"…
זה נשמע מצחיק בכל הנוגע לחצים, זה נשמע מדהים בכל הנוגע למשל ונמשל, אבל זה הרבה יותר מדהים לגבי החיים שלנו.
לא מייצרים את הדרך ולאחר מכן מחפשים את המטרה.
אלא חושבים על המטרה, מבינים אותה, ורק לאחר מכן פונים עם הדרך אל אותה מטרה.
אנחנו מדברים בשעות הללו על חינוך ההורים.
אנחנו כהורים אמורים להתיישר, אנחנו לא אמורים לנצח את הילד שלנו כאשר הוא לא קם בבוקר.
אנחנו לא אמורים לנצח אותו כאשר הוא מתפלל תפילה קצרה מידי ואנחנו לא אמורים לנצח אותו כאשר הוא מתנהג לא יפה לאחיו.
אנחנו אמורים לחשוב: יש לנו מטרה להאהיב על הילד הזה את התפילה ואת החיים ההגיוניים והנורמליים והמיישובים בעולם הזה.
איך אנחנו צריכים לעשות זאת? אם זו המטרה שלנו – האם הדרך של הצעקות והאלימות היא זו שאמורה להוביל אותנו לאותה מטרה או להיפך?
ואולי הדרך העדינה והרכה והשקטה והשיחה שלא בשעת כעס ולא בשעת מעשה היא זו שתוביל אותנו למטרה, וברור שכן?
מאותו רגע מתמקדים במטרה ומחליפים את הדרך לפי המטרה ולא להיפך.
כשהמטרה ברורה, הדרך ברורה הרבה יותר ומגיעים אליה בצורה חלקה, שקטה וטובה ונכונה הרבה הרבה יותר.
ברכת הצלחה רבה לכולנו באחד ממסעות ויעדי החיים הגדולים והמוצלחים ביותר בעזרת ה',
וברוכים תהיו!
