סיפר הגאון רבי אריה שכטר זצ"ל: בעת שהעיראקים בנו כור אטומי, והיו בשלבים מתקדמים לקראת פצצת אטום, רצה מנחם בגין לפוצץ את הכור, אבל שמעון פרס התנגד.
"יצאת מדעתך?" טען פרס, "בשום אופן לא! הרי כל מדינות ערב תתקפנה אותנו, כל העולם יהיה נגדנו. בשום אופן לא!"
ככל הנראה, פרס גם נקט באמצעים מעשיים כדי למנוע מבגין לצאת למבצע של השמדת הכור. אולם בשלב מסוים נוצרו תנאים מתאימים ליציאה למבצע, הוא היה צריך להתבצע בדחיפות מרובה. התאריך נקבע לערב חג השבועות שחל באותה שנה בשבת.
בגין שלח לשאול את הגרא"מ שך זצ"ל ואת הבבא סאלי זצ"ל, האם לצאת למבצע. הבבא סאלי שאל: "באיזו שעה?" וכאשר השיבו לו: "בשעה שתים עשרה". אמר הבבא סאלי: "חס וחלילה! שלא תעזו לעשות לפני שלוש, תעשה בשעה שלוש, ותצליח".
שאל רבי יעקב איידלשטיין זצ"ל את הבבא סאלי: "מה ההבדל בין שתים עשרה לשלוש? בכל מקרה, זה יהיה למרבה הצער, בשבת, והדבר מותר רק מפני פקוח נפש".
אמר לו הבבא סאלי: "אני אגיד לך, בחורי הישיבות שאמורים ללמוד כל הלילה בליל שבועות, בדרך כלל נחים בערב שבועות. לאחר תפילת מוסף אוכלים סעודת שבת, והולכים לישון. עד שהם חוזרים לגמרא כבר תגיע השעה שלוש. בשעה שתים עשרה עדיין אין מספיק תורה בעולם, כולם ישנים. אם הוא יעשה את זה בין השעה שתים עשרה לשלוש הוא לא יצליח, אין זכות תורה. אם הוא יעשה את זה אחרי שלוש, כשרבים כבר חזרו לגמרא, הוא יצליח!"
