שלום וברכה מורי ורבותי!
יוצאים בימים הללו לטיולים.
כל עם ישראל ברחבי הארץ והעולם מחפש אתרים מדהימים ויפים לצאת יחד עם הילדים. מה יכול להיות כל כך רע בטיול?
טיול יכול להיות מהדברים היפים והמדהימים ביותר, טיול יכול להיות מהדברים המשובבים את הנפש.
תקנו לנו רבותינו לברך בימי ניסן את "ברכת האילנות". גם למי שלא הספיק עוד לברך, ממשיך ומברך עדיין. לברך על האילנות את הברכה שמתארת ומפארת את מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא, שהעניק לנו הנאה אפילו מהניצנים של הפירות שגדלים על גבי האילנות.
זה מדהים, זה נפלא, זה נראה משהו שאין טוב יותר ממנו. אבל יכולים להיות דברים שיהפכו את הטיול הזה למשהו קשה וכואב.
הדבר הראשון שצריכים לשים לב אליו כאשר בודקים להיכן אנו הולכים:
האם המקום כולו שמור על טהרת הקודש?
האם ישנם דברים שלא כדאי שהילדים שלנו יראו?
האם יש שם דברים שלא כדאי שהילדים שלנו יחשפו אליהם?
הן מבחינת קדושה וצניעות, והן מבחינת אכזריות.
גם לראות סרט אכזרי, שבהמה וחיה נטרפים על ידי חיה אחרת, זה משהו שיכול לגרום רע לילדים שלנו. גם לראות מישהו שרוצח "בכאילו" מישהו, כי מדובר בסך הכל ב"הצגה", זה לא משהו טוב בשבילנו.
"לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" (ויקרא יט, טז) נאמר גם על כך, אסור לנו לראות משהו שישחית את נפשותינו.
כל אחד מאתנו מקפיד בימים הללו להגיע למקומות רגועים, מקומות טובים.
והדבר הנוסף, מה יש ללמוד מהמקום אליו הגענו.
האם אנו יוצאים למקום שרק מתחילים בו התחלות חדשות? או מתפרעים בו התפרעויות שבהם אנו מוציאים את האנרגיות של הילדים שלנו? או לחלופין, מקום שמַחְכִּים אותנו יותר, מיישב את דעתנו יותר.
לדוגמא, השיטה החיצונית, נגד התורה, מכריחה אדם שמרגיש ורואה צורך להתפרע ולהשתולל, להוציא את הזעם שלו על דברים חיצוניים, להוציא את הכעס, להוציא את הצעקות על דברים שלא מפריעים לאף אחד: לקחת שק איגרוף, לבעוט בו, "לטפל" בו, ו"להעניק" לו את כל הדברים הרעים שהוא היה רוצה להעניק לאחיו או לאחותו הקטנים…
התורה לא גורסת כך, התורה גורסת לשמור על עצמך, להתאפק, להיות אחד שיודע להתגבר, ולהצליח ולנהל את חייך בתור מלך שמושל על מעשיו, ולא עבד לרצונותיו.
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
