בפרשת השבוע, פרשת עקב, אנו מוצאים את הפסוק "לאהבה את השם אלוקיכם ולעובדו בכל לבבכם ובכל נפשכם". חז"ל מסבירים כי "איזוהי עבודה שבלב? זוהי תפילה". מכאן אנו למדים על מצוות עשה מהתורה להתפלל מדי יום.
התפילה היא דרך יומיומית ליצירת קשר עם בורא עולם. בשעת שמחה אנו מודים, ובשעת צער אנו מתחננים. אך עיקר התפילה צריך לנבוע מלב טהור, מתוך אמונה תמידית וקשר מתמשך עם הקדוש ברוך הוא.
חז"ל מספרים על נבוכדנצר הרשע, שראה נס גלוי: חנניה, מישאל ועזריה ניצלו מכבשן האש, ובאותו הזמן הנביא יחזקאל החיה את העצמות היבשות. נבוכדנצר, שהתפעל מהנסים, החל לשבח את הקדוש ברוך הוא בשבחים שעלו על כל ספר תהילים.
אלא שאז בא מלאך וסתר על פניו. מדוע? כי שבח אמיתי אינו נמדד רק בשעת התעלות, אלא דווקא ברגעי צער ומשבר. שבח שנאמר מתוך ניסים גלויים הוא יפה, אך המבחן האמיתי הוא אם אדם יכול להמשיך לשבח גם כשהוא מקבל סטירה. העם היהודי יודע לומר "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא" וגם "צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא". תמיד, בכל מצב, אנו ממשיכים להתפלל.
עבודת הלב היא התפילה, והיא מלווה אותנו בכל רגע. מי ייתן וכולנו נתפלל ונעבוד את הקדוש ברוך הוא ונזכה לישועות, נחמות ובשורות טובות. אמן.
