כל מערכת הבחירות בישראל נסבה סביב כעשרה מנדטים שעל פי חלק מהסקרים עברו מגוש הקואליציה לגוש האופוזיציה. המנדטים הללו (ויש מחלוקת על מספרם) הם של ציבור שהצביע ליכוד בבחירות האחרונות, אבל מסיבות שונות התאכזב.
מדובר בציבור ימני שמחפש בית חדש, ובחלקו מצא אותו במפלגות האופוזיציה. כדי לנצח בחירות נתניהו חייב להחזיר את המאוכזבים הללו הביתה. כדי לנצח בחירות בישראל צריך להיות מעט ימינה מהמרכז. הבעיה של נתניהו היא שהגוש שלו נתפס בעיני המאוכזבים כמי שהלך הרבה מדי לקיצוניות הימנית – גם מול החרדים, גם מול סמוטריץ ובן -גביר וגם מול הקיצוניים בתוך הליכוד עצמו.
לקהל מצביעי הליכוד חסרה מילה חשובה:"ממלכתיות". את המילה הזאת ביקש נתניהו להחזיר מצד אחד על ידי קבלת משבצות שריונים נדיבות ומצד שני השפעה על רשימת הליכוד בפריימריס. ביום שני האחרון נתניהו קיבל את רצונו: צמרת הליכוד מצטיירת כיותר ממלכתית, פחות צעקנית. חברי כנסת, שבעיני נתניהו מזיקים לתדמית המפלגה – מצאו עצמם בסוף החלק הריאלי של הרשימה. למשל טלי גוטליב וניר ברקת (איתו יש חשבון אחר..).
מה שאיפשר לאנשי ראש הממשלה להצליח בפעולתם לטיוב הרשימה כפי שהם רואים אותה היה אחוז ההצבעה הנמוך יחסית – 54%. עובדה זו נתנה משקל רב יותר לדילים על חשבון "המצביעים החופשיים". לא סתם יו"ר הליכוד לא השתמש בסמכותו להאריך את שעת ההצבעה, כפי שקרה כמעט תמיד בפריימריס קודמים. אחוז הצבעה נמוך שירת אותו.
באופן טבעי ישנם ברשימת הליכוד חברי כנסת ושרים מאוכזבים רבים מכך שלא יהיו בכנסת הבאה. יש לכך פתרון "פשוט": אם הליכוד ינצח בבחירות וירכיב את הקואליציה הוא יוכל למחזר את המהלך שעשה לאחר הבחירות הקודמות: שימוש נרחב בחוק הנורבגי.
בכנסת האחרונה – כ-10 שרים התפטרו מחברותם בכנסת ובכך נכנסו כ-עשרה חברי כנסת הבאים בתור ברשימה. בסך הכל היו לליכוד כ-40 חברי כנסת ושרים. כל מה שצריך לעשות כדי לשחזר את ההישג הזה – זה לשחזר את ההצלחה בבחירות הקודמות ומבחינת הליכוד – בא לציון גואל…
