שני אירועים פוליטיים חשובים התרחשו השבוע. כל העיניים נשואות באופן טבעי לעופר וינטר שהכריז השבוע על הקמת מפלגתו החדשה:"עמך ישראל". אכן אירוע חשוב ומשמעותי עבור הימין בישראל ותכף נרחיב על כך.
אבל, בעיני האירוע היותר חשוב ויותר משמעותי הוא דווקא בכיוון אחר: הקמתה מחדש של הרשימה הערבית המשותפת של שלוש מפלגות – חד"ש בראשות יוסף ג'ברין, תע"ל בראשות אחמד טיבי ובל"ד בראשות סמי אבו שחדה. זאת בנוסף למפלגת רע"ם בראשות מנסור עבאס.
בבחירות הקודמות בשנת 2022 רשימתו של אבו שחאדה לא עברה את אחוז החסימה, אך קיבלה 138,000 קולות, שהיוו 2.91 אחוזים. רק מעט פחות מהדרוש לאחוז החסימה. עכשו, לאור האיחוד, של שלוש מפלגות ערביות ברור שגם בל"ד תעבור את אחוז החסימה כך שמפלגות אלו יקבלו במינימום 8 מנדטים וביחד עם עוד 5 מנדטים של רע"מ – הגענו לכך שסך המפלגות הערביות יגיעו לפחות ל 13 מנדטים.
זאת ועוד: בבחירות האחרונות אחוז ההצבעה של המצביעים הערביים היה 53% בלבד. האיחוד יכול להצמיח את ההשתתפות בבחירות. בשנת 2020 בה הגיעו כלל המפלגות הערביות לשיא של 15 מנדטים אחוז ההצבעה היה גבוה בהרבה (65%). למה כל זה חשוב כל כך? מסיבה פשוטה ככל שהמפלגות הערביות גדולות יותר – כך נשארים פחות מנדטים למפלגות היהודיות, נניח 105 מנדטים.
משמעות הדבר היא שיקשה מאד על אחד הגושים להגיע ל 61 מנדטים. ואז, כדי להקים ממשלה, נניח על ידי אייזנקוט, שכרגע מוביל בסקרים עם הגוש שלו, הוא יצטרך שהמפלגות הערביות כולן במינימום לא ישתתפו בהצבעה בכנסת וזאת כדי להקים ממשלת מיעוט. ליברמן כבר הכריז שיתנגד למהלך כזה ונותר לראות אם הוא יעמוד בדיבורו גם אחרי הבחירות.
כתוצאה מריבוי קולות למפלגות הערביות גם גוש הקואליציה ינזק וגם הוא יקבל פחות מנדטים. ואגב, לאחרונה התפרסמו כמה התבטאויות של מנסור עבאס, חלקן בערבית וחלקן גם בעברית שיקשו על גוש האופוזיציה לשתף איתו פעולה. למשל, סירובו להכריז על חמאס כעל ארגון טרור ועוד דברים.
שורה תחתונה – אם כך יהיה הפתרון הרצוי הוא הקמת ממשלת אחדות לאומית, כפי שהיתה בשנות ה-80 של המאה הקודמת בה ראשי הממשלה היו לסירוגין שמעון פרס ויצחק שמיר. אז, זה עבד לא רע…
