אחרי חודשים של הליכים ומחלוקת שהגיעה לפתחם של בתי דין בישראל ובארצות הברית, פורסם פסק דין של בית דין מיוחד בברוקלין: האדמו"ר רבי אליעזר יהושע יודקובסקי ימשיך לשאת את השם סטוטשין, חצרו של הגה"צ רבי מרדכי מנשה זילבר תיקרא "ראפשיץ-סטוטשין" בלבד, השם "תולדות יהודה" נאסר לשימוש, והזכות הבלעדית להוצאת הספר "מנחת יהודה" נותרה בידי נכד המחבר. הדיינים הורו על הסרת כל העיקולים וקראו לשני הצדדים לסיים את המחלוקת ולנהוג בשלום וברעות.
הכרעה דרמטית בסכסוך שהסעיר את עולם החסידות: בית דין מיוחד שהתכנס בברוקלין שבניו יורק פרסם פסק דין מקיף במחלוקת הממושכת על השם של חסידות סטוטשין. בפסק הדין נקבעו גבולות ברורים בין שתי החצרות, החל מהשימוש בשם החסידות ובכינויי האדמו"רים, ועד לזכויות על ספריו של מייסד השושלת בדור האחרון.
על פי ההכרעה, הרה"צ רבי אליעזר יהושע יודקובסקי שליט"א, נכדו של הרה"ק רבי יהודה הורוביץ מסטוטשין זי"ע בעל ה"מנחת יהודה", ימשיך להיקרא האדמו"ר מסטוטשין, הוא וכל הקהילות והמוסדות שתחת נשיאותו.
מנגד, הגה"צ רבי מרדכי מנשה זילבר שליט"א וקהילתו לא יוכלו עוד להשתמש בשם סטוטשין לבדו, ואף לא בשם "תולדות יהודה", שבו נעשה שימוש עד כה. בית הדין קבע כי השם שבו תוכל החצר להשתמש מעתה הוא "ראפשיץ-סטוטשין", כאשר המילה ראפשיץ תופיע תמיד ראשונה, תודגש ותיכתב באותו גודל של המילה סטוטשין.
פסק הדין אינו מסתפק בקביעה כיצד ייקראו שתי החצרות, אלא מפרט שורה של הוראות הנוגעות לזהות הקהילות ולשימוש במורשת החסידות. בכל הנוגע לרבי מרדכי מנשה זילבר עצמו, נקבע כי הוא ייקרא בכל מקום "הרב", "אב"ד" או "האדמו"ר מראפשיץ-סטוטשין". עוד הובהר כי אין לחצרו רשות להשתמש בשם "יהודה" בשום צירוף, וכי נאסר עליה לכתוב על מוסדותיה, פרסומיה וגליונותיה שהקהילה הוקמה על שם האדמו"ר מסטוטשין זי"ע.
אחת הסוגיות המרכזיות שהובאו להכרעת הדיינים נגעה לספרי מורשת החסידות. בית הדין קבע כי ספרו של הרה"ק רבי יהודה הורוביץ זי"ע, "מנחת יהודה", יוכל לצאת לאור אך ורק על ידי נכדו רבי אליעזר יהושע יודקובסקי, אשר הוכר בפסק הדין כיורש מצד ההלכה.
עם זאת, הדיינים לא אסרו על חצרו של רבי זילבר להוציא לאור ספרים העוסקים בתולדותיהם ובמעשיהם של צדיקי בית סטוטשין. ההיתר ניתן בתנאי שיהיה ברור כי הספרים יוצאים לאור על ידי הקהילה שלה, ובשם שנקבע לה בפסק הדין.
בסעיף נוסף נקבע כי כלל העיקולים שהוטלו על הצדדים במסגרת ההליכים שהתנהלו בבתי הדין השונים יוסרו. הדיינים אף הורו לשני הצדדים לנהוג בשלום וברעות, להימנע מדיבורים שליליים זה על זה ולשמור על יחסי שכנות טובה.
כדי להבין את משמעות ההכרעה, יש לחזור אל שורשי המחלוקת סביב המשכיותה של חסידות סטוטשין. החסידות, שמקורה בשושלת רופשיץ הגליציאנית, התפרסמה בדורות האחרונים תחת הנהגתו של הרה"ק רבי יהודה הורוביץ זצ"ל, בעל ה"מנחת יהודה", שהנהיג את החצר לאחר השואה וקבע את מושבו בבורו פארק שבניו יורק.
האדמו"ר הסתלק לבית עולמו בט' בחשוון תשמ"ב, ולא הותיר אחריו בנים אלא בת יחידה. נכדו, הרה"צ רבי אליעזר יהושע יודקובסקי, הוא העומד כיום בראש חצר סטוטשין, כשציונו של הסב בבית העלמין העתיק בטבריה משמש מוקד עלייה לרגל, בפרט ביום ההילולא.
במקביל התבססה חצרו של הגה"צ רבי מרדכי מנשה זילבר, שנודע כמשפיע וכמי שהעמיד קהילה ומוסדות חסידיים בארצות הברית. הקהילה, שנשאה את השם "תולדות יהודה", התרחבה עם השנים וקשרה את עצמה גם לשם סטוטשין.
אלא שעם התבססותן של שתי החצרות הלכה והתחדדה השאלה סביב הזכות לשאת את שם החסידות, הקשר למורשתו של בעל ה"מנחת יהודה" וההמשכיות של הקהילה שהקים.
במהלך השנים הציגו הצדדים גרסאות שונות באשר להשתלשלות הנהגת החסידות. מצד אחד נטען כי רבי מרדכי מנשה זילבר הנהיג את הקהילה במשך שנים רבות והיה קשור באופן הדוק לחצר סטוטשין ולמורשתה. מנגד, בחצרו של רבי אליעזר יהושע יודקובסקי הדגישו את מעמדו כנכדו וכממשיך דרכו של בעל ה"מנחת יהודה", ואת זכותו לשאת את שם החסידות.
המחלוקת לא נותרה בגדר ויכוח ציבורי, והפכה לסכסוך משפטי-הלכתי שהגיע לבתי דין שונים בארצות הברית ובישראל. בשלב מסוים הגיעה המחלוקת גם לפתחו של בד"ץ העדה החרדית בירושלים, שנדרש לסייע בהעמדת הרכב בוררות מוסכם שיכריע בסוגיה.
במסגרת ההליך נקבע כי כל אחד מהצדדים יעמיד נציג מטעמו, ושני הנציגים יפעלו למינוי דיין שלישי שיצטרף להרכב. מטעם צד התובע מונה הגאון רבי יקותיאל זלמן גראוס, ומטעם הנתבעים מונה תחילה הגאון רבי אליהו וידיסלאווסקי.
לאחר שלא הושגה הסכמה על זהות הדיין השלישי, נכנס לתמונה בד"ץ העדה החרדית, שמינה את הגאון רבי שמעון יצחק שלזינגר, מחברי בית הדין, לתפקיד הבורר השלישי. בהמשך הוחלף נציג הנתבעים, והגאון רבי חיים אהרן מונדרר צורף להרכב במקומו.
כך התגבש ההרכב שבפניו התבררה המחלוקת: הגר"ש יצחק שלזינגר, שהגיע במיוחד מירושלים, לצד הגר"י זלמן גראוס והגר"ח אהרן מונדרר, הדיינים המקומיים בברוקלין.
במסגרת ההליך חתמו הצדדים על שטר בוררות, ולאחר שמיעת טענותיהם הכריעו הדיינים בשאלות שהונחו לפניהם. פסק הדין שנחתם בב' בכסלו תשפ"ז בברוקלין הוא תוצאתו של ההליך הממושך.
על פסק הדין חתומים שלושת הדיינים: הגאון רבי שמעון יצחק שלזינגר, אב"ד ההרכב, הגאון רבי יקותיאל זלמן גראוס והגאון רבי חיים אהרן מונדרר. את פסק הדין חתמו במילים: "והאמת והשלום אהבו".
כעת, לאחר חודשים של מחלוקת והליכים בבתי דין, נותר לראות כיצד ייושמו ההוראות בפועל וכיצד ייראו היחסים בין שתי החצרות מעתה ואילך.
