מאת : א. שוורץ
אורי אורבך ז"ל, שהפך מסופר ובדחן מוצלח למנהיג
המפד"ל, היה האיש שהכניס את נפתלי בנט למלא את
מקומו בהנהגת מפלגת המרכז של הציונות הדתית. הוא
לא שיער בדעתו שהוא יהיה האיש שימוטט את
המפלגה אל פרפורי גסיסה פוליטיים.
בתור חבר טוב של אורי אורבך המנוח ז"ל אני יכול
לנחש שהבדיחה שהיתה מופיעה במדור הסאטירה
שערך 'הלחי השניה' לאחר הבחירות האחרונות היתה
בערך כזאת, מסגרת שחורה ומרובעת בסגנון מודעת
דרושים עם המלל הבא:
דרושים מניין מתנדבים לעלות על קברה של
גברת מפדל להגיד קדיש לזכרה ולהניח פרחים על קברה.
נפגשים בבית (הקברות) היהודי בשעה 18:00
מנחה וערבית במקום – כיבוד קל ושתיה
ישאו דברים לזכרה רבנים ואנשי ציבור.
ככה היה אורי אורבך ז"ל – חריף, ישר ונוקב. עם הרבה
יצירתיות וחוש הומור מפותח ביותר.
ללא האיחוד הפוליטי במפלגות הימין – אין ספק
שמפלגת הבית היהודי, אפילו בצירוף האיחוד הלאומי,
לא היו עוברים את אחוז החסימה. מפלגת המרכז של
הציונות הדתית, גברת מפדל המיתולוגית, קרובה היתה
להעלם מהמפה הפוליטית בבחירות 2019.
למרות שהוא בתור פוליטיקאי הרדים אותה לנצח וסגר
לה את העיניים, אני בטוח שהיו לו כוונות טובות לרענן
את השורות עם נפתלי בנט ולסחוף קהלים חדשים.
אמנם בבחירות 2013 זה הצליח בהתחלה יפה, ואחר
כך התחיל לצלוע בבחירות 2015, אבל לבסוף קרס
בקול רעש גדול כשנפתלי עזב והשאיר את זקני
המפד"ל מבוססים מתחת לאחוז החסימה באופן בולט.
מפלגת הזרם המרכזי של הציונות הדתית, לשעבר
גברת מפדל והיום הבית היהודי, עמדה בפני התאדות
מהירה מהנוף הפוליטי.
לכשהבינו בבית הקורס שהם נוצלו פוליטית במשך שש
שנים באמצעות התאגיד הפוליטי "שקד את בנט" כבר
היה מאוחר מידי למהלך של פריימריס, והם נאלצו
לגייס בדחיפות בצו 8 בהול את הרבצ"ר בדימוס,
הרה"ג פרץ שליט"א להנהיג את המפלגה.
לבוש מדים פוליטיים, חליפה ועניבה מסודרת, התייצב
לפקודת רבותיו להחליף בהנהגה את ה'אח' הסורר
נפתלי שברח מהבית עם זוגתו לרעות בשדות זרים
והפנה את עורפו לכללי המשחק של הדתיים.
גם תהליך המתיחה הקוסמטית ברענון ההנהגה לא
הועיל ולפי המצב הרע בסקרים לא הצליח להשפיע על
בני\ות המגזר לשוב חזרה אל הבית המדשדש בסקרים.
מצב הרוח בבית היה קשה – מהערכת המצב
האופטימית כחמור עד הערכות פסימיות המגדירות את
המצב כגמור.
ביבי ראה והחליט להציל את הכבוד האבוד של רבני
הציונות הדתית ולחץ בכל הכח על איחוד מפלגות הימין
כדי להציל את הקולות האבודים של המגזר הדתי
לאומי מרדת שאולה. בחכמתו לראות הנולד כבר
בפברואר 2019, כחודשיים לפני הבחירות, שריין
בפריימריס של הליכוד שני מקומות לטובת עסקת
האיחוד במפלגות הימין. זו מנהיגות פוליטית למופת
המעידה שוב על יצירתיות ותחכום של ראש ממשלת
ישראל אשר ברוב השפעתו הציל את הבית מקריסתו.
האבסורד המצחיק בכל הקטע הוא שהמצילים
האמיתיים של כבוד התורה של רבני הציונות הדתית היו
אותם צעירי כהנא המשולהבים שחלמו בהקיץ להכניס
את עו"ד איתמר בן גביר לכנסת. אותם המוקעים
בציבור הדתי-לאומי של המיין סטרים – הזרם המרכזי,
הם אלו שהצילו את כבודם של המוקיעים אותם.
נפלאות דרכי הבורא שנתן בליבו של ביבי לתכנן את
המהלך הפוליטי המחוכם הזה שהוכיח את עצמו
והצליח יפה להציל למעלה ממאתים אלף קולות.
אם העולם הפוליטי היה ג'נטלמן ואדיב באמת, ראוי
היה לכלול את עו"ד בן גביר בתנאי מפורש בכל הסכם
קואליציוני ולשלבו במשרה משמעותית במשרד
המשפטים, אולי כמשנה ליועץ המשפטי במקומה של
דנה זילבר, ממובילות האקטביזם האנטי-דתי, או לפחות
כמנכ"ל המשרד להנהגת קו מקצועי במערכת
המשפטית שאינו מתנכל בזדון לכל יוזמה דתית
חברתית – סוג של אפלייה מתקנת אחרי שנות דור של
ניבול במערכת המשפט השמאלנית של מדינת ישראל.
הבעיה היא שהעולם הפוליטי, אפילו זה הדתי, אכזרי
ומתנכר ואם לא אמרו אז רמזו בעדינות שהכושי עשה
את שלו אז הכושי יכול ללכת, ועו"ד בן גביר, שעשה
דרך ארוכה ומכובדת מנער רחוב כהניסט, יחזור
למשרדו ברחוב הלל בירושלים.
בסופו של דבר, גם מהלך האיחוד הפוליטי לא יצר
מפץ רעיוני חדיש וסוחף אלא מנע בקושי את
סכנת הקריסה וזאת בעיקר בגלל שלוש סיבות
פוליטיות מרכזיות:
- חשבון ההקרבה האישית אל מול האחריות הציבורית
בטוח שהרבה בציבור הדתי-לאומי שנמנה על מצביעי
מפד"ל מסורתיים לאורך שנים עשו הפעם החלטה
כואבת בלב קרוע והחליטו לתת את הקול לביבי ולא
לרפי ובצלאל. הם ראו והבינו שהפעם המלחמה היא
בין-גושית על חודו של קול ואסור לאפשר את האופציה
לתת את השלטון למפלגת הלפיגנצים הנגועה בדעות
שמאלניות. הרבה במגזר הדתל"י התחבטו בין השכל
האומר להצביע מח"ל בראשות נתניהו כדי להנצל
מסכנה לאומית ממשית של שלטון שמאל, לבין הרגש
להצביע טב ולהשאר עדיין במפה הפוליטית בתור
מפלגה סקטוריאלית המייצגת את המגזר.
אין ספק שקמפיין ביבי והליכוד להגדיר את הלפיגנצים
כשמאל חלש ולא מפלגת מרכז כמו שניסו לטשטש
בכחול-לבן, עשה עבודה נהדרת ברבבות אנשי הציונות
הדתית והשפיע על עמדתם לשלשל מח"ל של שלטון
ימין על פני העדפת המפלגה הסקטוריאלית של הבית.
זה עבד כל כך טוב עד שתופעה דומה אף התרחשה
במגזר החרדי כאשר אלפי חרדים מעדיפים בחשבון
שכלי קר לתת את קולם לטובת מפלגת שלטון ימין,
אפילו חילונית מוצהרת, על פני הבחירה במפלגה
הסקטוריאלית המייצגת אותם, הספרדית או האשכנזית.
בני\ות הציונות הדתית מחונכים היטב לוותר על שיקולי
פרט אישיים ולשכב על הגדר במסירות למען הרעיון
הכללי והגשמת האידיאל. המסרים של ביבי חלחלו - היטב אל מחילות הפחד והחרדה מפני הסכנה הקיומית
- לשלמות הארץ ומפני חידוש שלטון השמאל והצליחו
- לעורר את רגש האחריות לכלל ישראל ולהשפיע על
- החלטתם של רבבות מבני המגזר להצביע לליכוד ולא
- לחברי מפלגתם.
- המפלגה הדת"לייטית החדשה בהנהגת שקד את
בנט
למרות שפרצו בסערה אל קדמת המפה הפוליטית
בסקרים על חורבות הבית היהודי, הוכו צמד המהפכנים
הדת"לייטים במבחן התוצאות בקלפי והפכו לאכזבה
ולכשלון פוליטי מהדהד. בקרבות הכבוד של האביר
בנט הוא סחף אחריו בתבוסה גורפת קרוב למאה
וארבעים אלף קולות מגוש הימין אל מצולת הטמיון
והאבדון. הרוב המוחלט של הקולות שטבעו היו של
מצביעי הבית היהודי.
שגעון הגדלות המגלומני של הנפוליאון הקרח עם כיפת
השקל גרמו לתבוסה מכאיבה ומשפילה לכוחו
האלקטורלי של המגזר הדתי-לאומי. - מפלגת אובדן הזהות בראשות משה פייגלין
אין ספק שקהל התומכים הבסיסי והמרכזי של מפלגת
זהות המכונה הגרעין הקשה הגיע מהציבור הדתל"י.
הרבה אנשים במגזר אוהבים ומעריכים את פייגלין עוד
מימי 'זו ארצנו' וחסימות הכבישים בתקופת אוסלו.
הפעילות הפוליטית שלו בהקמת לובי 'מנהיגות יהודית '
בליכוד הפך לכח עוצמתי ומשפיע בפריימריס בליכוד
אבל הוא היה מסומן אישית ע"י ביבי ונאלץ לוותר על
חלומותיו בליכוד מחוסר יכולת לקצור את פירות עמלו
בתנועת הליכוד.
המצע המורכב של מפלגת זהות שהקים, בשילוב
רעיונות פלורליסטיים מתקדמים, יצר מרחק גדול שלא
אפשר אפילו מכנה משותף רעיוני להצטרפות לאיחוד
מפלגות הימין.
גם אבירות הלב שלו ומצעו היהיר שלא על פי דעת
תורה וללא גיבוי רבני וגם הסקרים המחמיאים
למפלגתו מנעו ממנו לחשוש מפני עוצמת הסכנה
הכרוכה באובדן קולות משמעותי וחמור לגוש הימין
בכלל וכרסום הקולות המסיבי שגרם בקרב מצביעי
הציונות הדתית.
מנתוני הבחירות במרכזי אוכלוסיה דתלי"ם נראה כי
לפחות שני מנדטים שהם קרוב לשמונים אלף קולות,
הקריבה הציונות הדתית על מזבח חלומו של פיייגלין.
כיצד קרה שמפלגת הדגל המרכזית של הציונות הדתית
נלחמת על חייה הפוליטיים בעוד שכוחו האלקטורלי
של הציבור הדתי-לאומי מוערך בקרוב לחמש עשרה
מנדטים ?
איך התפורר כוח האחדות במחנה הציוני-דתי עד כדי
כך שקיצוני כהנא ונוער הגבעות הם אלו שהצילו את
המנגנון הפוליטי הדתי-לאומי מקריסת מערכות
מוחלטת ?
מי יתן את הדין על דלדול כוחה וטשטוש מעמדה של
הציונות הדתית בייצוג הפוליטי בכנסת ביחס הפוך
לעוצמת הקרבתה ומסירותה למען שלטון המדינה
וריבונותה ?
אין ספק שציבור החפץ בהחדרת עקרונותיו לשיח
הציבורי והחברתי בישראל, ציבור החפץ לקבל חלק
בהנהגת הציבור כפי חלקו היחסי באוכלוסיה ראוי
שיעשה חשבון נפשו מדוע נפל בצורה כה כואבת.
בהשקפת היהדות מכה כואבת היא סימן משמים
לבחינה מחודשת של צדקת הדרך ולחישוב מסלול
מחדש. זו קריאה עליונה משמים לפשפוש במעשים
וביחס אל שמירת התורה והמצוות.
כציוני-דתי לשעבר המביט בהווה כאדם חרדי על אחי
וחברי בעבר מהמגזר הדתי-לאומי אני חש הרבה יותר
מצביטה בלב. הכאב הגדול עד דמעות על ציבור
איכותי ויקר המפוזר בקשת חברתית-דתית כל כך
רחבה, החל משולי החרדלי"ם ממרכז-הרב והר-המור
עד לקצה השני, רבני צוהר ובית הלל הגובלים ממש
במרחק נגיעה מכתות הרפורמים.
נראה לומר בצער ובכאב שהציונות הדתית עוברת
משבר רוחני של אובדן וטשטוש הזהות הדתית אל מול
השתלטות הזהות הישראלית הלאומית חילונית. במהלך
של שנים נחלשה הזהות הדתית אל מול זו הלאומית.
לאחר כיפוף עקרונות דתיים במשך שנים למען
עקרונות ישראליים לאומיים מצד הנהגת הציבור של
רבני הציונות-דתית המתבטא בפשרות רבות בתחומי
ההלכה של הדת ומדיניות חברתית אנטי-בדלנית כלפי
החברה החילונית וכיסוי רוב פשעיה, נפגע מנגנון
ההשרדות הדתי ומערכת החיסון הרוחנית נחלשה
מאוד. זיהומים חילוניים חברתיים החלו לחדור אל
מרקם החיים הדתי ולצנן את יראת השמים ולקרר את
הלב מעול עבודת הבורא המוטל על כל אדם דתי.
בשם בניית כ"ק מדינת ישראל שליט"א הונהג מודל
חברתי כללי של השתלבות חסרת מעצורים בכל תחומי
התרבות והשלטון החילונים על חשבון פגיעה אנושה
ברמת הדת ובעקרונותיה.
אם בחורי המגזר בהמוניהם מעדיפים למצות את כוחם
במסלולי הסיירות המובחרות ולסיים מסעות במקום
מסכתות, ניתן לומר בבירור שחל שיבוש חמור בתפיסה
הדתית של היהדות אשר מעולם העמידה את ערך
לימוד התורה כערך עליון על פני כל ערך אחר, אפילו
ממלכתי-לאומי נשגב כבניין בית המקדש.
גייסות צעירים נשלחים למען האידיאל העליון לשנות
מבפנים את המערכת, אבל במבחן המציאות, המערכת
היא זו שמשנה להם את הבפנים, הזהות הדתית
מתערערת והזהות הלאומית היא זו שנותנת את הטון.
כשהזהות הדתית הבסיסית נפגעת נוצרות מוטציות
מוזרות כמו נפתלי בנט, מצליחן כלכלי ומטכ"ליסט
ביצועי, המשמש כמנהיג של ציבור דתי אשר אינו יודע
אפילו למנות מהם אבות המלאכות האסורות בשבת.
בחוצפה יסגי מתנשא למלוך על מפלגה דתית בור ועם
הארץ מדאורייתא ומדרבנן מתוך בטחון עצמי שהוא
מבין יותר טוב מרבנים ותלמידי חכמים ששנו ושימשו.
יש לדעת בברור כי עומק השיבוש בהשקפה הדתית,
המקבל בהבנה לגיטימית יכולת קבלת החלטות טובה
יותר אצל מי שלא זכה לסיים דף גמרא אחד עם רש"י
ותוספות על פני חכמי התורה, הינו על גבול
האפיקורסיות והמינות.
זוהי דוגמא אחת לאותו שבר בזהות הדתית הקיים
בציבור הדתי-לאומי אשר התפתח למימד חברתי רחב
אשר באופן שיטתי אינו מקבל מרות רבנית וחכמי דת.
מנקודה זו, של נטישת חובת הציות לסמכות רבנית
כאוטוריטה דתית מחייבת ועד להתפתחות חברתית של
זרמים רפורמים, המרחק קצר.
בניגוד לחזונם של האבות המייסדים של הציונות הדתית
להשליט את חוקי התורה והדת על המערכות
הממסדיות והממלכתיות, הוחלפה השיטה ונשחתה
דרכה להעדיף את הזהות הישראלית ציונית על פני זו
הדתית.
כמו כן, הסרת חומת הבדלנות הדתית המשמרת את
גחלת היהדות השורשית תרמה אף היא ליצירת
השיבושים החמורים והסדקים בהגדרת הזהות הדתית.
אין ספק שנגע המתירנות הפלורליסטית פשה במגזר
כמגפה מדבקת לנטוש את תורת אמך ולהתיר ערבוב
מגדרי בפרהסיה ולהקל מאוד בפתיחות מבהילה כלפי
איסורי ראיה ולימודי השקפות מינות, ובכלל, יחס
לגיטימי לצפייה בהתבהמות תרבותית מחוקות הגויים.
נראה בעליל כי יחסם המיקל של רבני המגזר אל
החשפות יתר לחיידקי הטכנולוגיה ברשת והשלמה
כואבת עם נזקי הרוח הנגרמים מחיבורים בלתי מסוננים
אל צינור השופכין הוירטואלי של תרבות גויים, הם
שפגעו בסופו של דבר בתוקף סמכותם הדתית של
הרבנים בעצמם, עובדה המלמדת על הזנחת עקרונות
הלכתיים דתיים יסודיים.
מורא רבך כמורא שמיים זו אינה המלצה יהודית
מסורתית, ואהבת את ה' אלוקיך -לרבות תלמידי
חכמים זו אינה חביבות סימפטית ללומדי התורה אלא
ציווי מפורש במקרא המצפה מהמאמין הדתי לבטל
דעתו בפני גדולי התורה, “ועשית ככל אשר יורוך".
כיוון שמדובר בציבור איכותי ואידיאליסטי המסוגל
בהחלט להוביל מהפך תורני חברתי במדינה, כואב
הלב על פירוד הלבבות ופיזור הדעות ועל העדר הנהגה
תורנית רוחנית מוסכמת אשר תאחד את כוחו של
הציבור לאגרוף חברתי יעיל המקדם עקרונות לקידום
הזהות הדתית בישראל על פני המשך תמיכה עיוורת
בעקרון הזהות הישראלית חילונית.
אולי השבר הפוליטי יפקח את העיניים לראות את
הנתונים הקשים ולהתחזק בעיבוי הזהות הדתית יהודית
ולשוב אל מקורות הרוח של עם ישראל ולהקפדה על
בדלנות דתית בריאה ושמחה מול הניוון התרבותי של
ישראל החילונית.
ניתן להגיב ישירות אל כותב שורות אלו במייל:
Ashwarts111@gmail.com
