מאת: א שוורץ
בניגוד לאחים שותקים מפחד או מטפשות אנחנו למדנו לקח חשוב
מזכרון יום השואה, למדנו שאסור לשתוק, למדנו שצריך להתריע
ולצעוק. למדנו שצריך לנסות לפקוח עיניים לנסות להציל נטבח
מטובחו.
אחרי שעמדנו למשך דקה כמו דחליל כדי להזכיר משהו לעצמנו
ושכחנו אחרי שתי דקות מה זה היה, נזכרנו במשהו מאוד מהותי
הנוגע לשואה בעצמה. נזכרנו בעובדה הסטורית ידועה המופיעה בכל
ספרות השואה כתופעה חברתית אשר הקיפה את רוב יהדות אירופה
בזמן מלחמת העולם השניה – חוסר הכרה מציאותי בעוצמת הרוע של
הצד הנגדי.
ההסטוריה היא גלגל החוזר בעולם, תופעות חברתיות דומות
ממשיכות להתרחש רק בשינוי לבוש וצורה. במיוחד לעם ותיק ומנוסה
כמונו, אפשר אולי לומר שכבר ראינו את הכל, אבל תמיד זה מגיע
שוב ממקום בלתי צפוי. שוב כוחות של השמדה מרעילים אותנו,
מבלבלים ומסמאים את מוחותינו ומרדימים כל רגש השרדות לוחמני
ובריא ביסוד הנפש הרוחנית והלאומית של עמנו.
היסוד התמים בנפשנו איננו מאפשר לנו לקלוט מציאות כל כך
מרושעת אשר ניצבת ממש למולנו, מסתתרת בסבך של מילים
מכובסות ותקנות מחייבות ומסווה את עצמה היטב תחת דגל החוק
ושמירת הסדר הציבורי, אבל בסופו של דבר, כתמיד, מבקשת
לכלותנו ולהעבירנו מן העולם.
זה תמיד קורה לנו וחוזר על עצמו בסיטואציות הסטוריות שונות. רק
לאחרונה מול שלטונות המנדט הבריטי ומול שגרירי האומה המזוייפת
הנקראים פלסטיניים, אנחנו ממש לא מצליחים לקלוט את הצד הנגדי
אשר ממש חפץ ברעתנו, אנחנו ממש לא באמת מאמינים שהכוחות
העומדים מולנו רוצים ושואפים לעמוד עלינו ולכלותנו.
רק לעורר את זכרוננו מהבחינה ההסטורית, בתקופה שקדמה
להקמת המדינה ב 1948, העמדה הרשמית של שלטונות המנדט
היתה לתת ליהודים לנסות ולשרוד בעצמם את מימוש החלטת
החלוקה של האו"מ וללא התערבות בריטית צבאית לטובת מי
מהצדדים בסכסוך. בקור רוח אטום ואינטרסנטי הם קבעו מדיניות
רשמית המאפשרת רצח אפשרי של 600,000 תושבי הישוב היהודי
בעוד הם יעמדו מן הצד ללא התערבות. אבל מילא ללא התערבות,
הם נתנו את לטרון ונבי יושע ועוד מקומות חשובים ואסטרטגים לידי
הערבים אשר לצורך כיבושם מחדש נשפך דמם של מאות מבחורי
ישראל הטובים ביותר. מילא לעמוד מן הצד בקרירות אכזרית
ולהפנות עורף בבגידה נוראה להבטחות הבית הלאומי, אבל למנות
קפטן בריטי לרמטכ"ל הלגיון הירדני זה הרבה מעבר לעמדה
נייטרלית צבאית.
גם אז, ואולי גם עד היום, מסרבים יהודים להאמין שממש לא היה
אכפת להוד מלכותו של הכתר הבריטי אם עוד חצי מליון יהודים יעלו
בסערה השמימה להצטרף אל אחיהם שעלו בעשן מאפר הכבשנים
באירופה רק לפני מספר שנים. הטוב שבתוכנו איננו מצליח לקלוט את
עוצמת הרוע.
גם אצל אומת הFake Nation – הפלסטינית הסיפור די דומה, אנחנו
משחקים במשחקי אוסלו ושלום מדומה עם חיות בדמות אדם כאילו
שהם באמת יהיו מוכנים מתי שהוא לחיות בשלום ובבטחה לצדנו
ולוותר על שאיפות השלטון על כל המרחב בין הירדן והים. התמימות
שבתוכנו איננה קולטת את רמת האכזריות של עקרון החיים בג'ונגל
של המזרח התיכון אשר מציב אותנו בעמדת נטרף אל מול יצר
הפראות של הלאומנות הערבית. גם עם חליפות ועניבות, המטרה
הסופית לכל משתתפי המשחק בצד הטורף ברורה – למרר את חיי
היהודים בשטפי טרור עונתיים עד ליצירת הזדמנות נאותה לחיסול
טוטלי של הנוכחות השלטונית הנקראת מדינת ישראל, אך עדיין,
בהזיה חולנית ובהכחשה מציאותית נמצאים בתוכנו תמימים, טפשים
ורשעים המטיפים לשלום בר קיימא עם הערבים. ממשיכים במשחקי
הכחש והצביעות המסרבים לקרוא לילד בשמו האכזר, נאחזים
באוטופיה שהערבים אולי באמת בכל זאת רוצים בקיומנו, אולי היכן
שהוא באמת הם מכירים בזכות קיומנו כעם באדמת מולדתו. פשוט
בדיחה עצובה ומדממת.
גם בפולין ובשאר שטחי הכיבוש הנאצי באירופה לא האמינו יהודים
לעובדה הכואבת שעומד מולם טורף אכזר המתכנן בקור רוח ובכלים
מקצועיים מנגנון השמדה המוני להכחידם מעל פני היבשת.
רוב קדושי ונטבחי השואה לא האמינו לשמועות על השמדה המונית
ומאורגנת עד לאותם רגעי האימה במקלחות, בעומדם צפופים
מנסים בכוחות אחרונים לנשום אויר ולא להחנק בענן הגזים
הרעיל. על אף התראות רבות וניתוק קשר מוחלט מכל מי שנשלח
למחנות, סירבו רוב היהודים הנותרים להאמין שהם נמצאים בעיצומו
של הליך מזורז להשמדת העם היהודי ושהם בעצם הבאים בתור. כל
הרמזים העבים היו על השולחן, כל הסימנים המקדימים העלו מסקנה
הגיונית ברורה וכואבת, אבל משהו שיתק את אינסטיקט ההשרדות
הבסיסי של כל יצור חי לקום ולברוח מפני מבקשי רעתו. יסוד נאיבי
בתוכנו לא אפשר לעבד את קלט הנתונים הכללי ולהסיק את המסקנה
המתבקשת, האכזרית והכואבת. כמובן שמנהיגי הציבור ברובם זרו
חול בעיני הציבור בשיתוף פעולה אקטיבי עם מנגנון ההדחקה ושיטות
הלוחמה הפסיכולוגית של מכונת ההשמדה הנאצית בהקמת יודנראט
ושאר תכסיסי הפצת שקרים מתוחכמים, אך מי שרצה לראות הבחין
היטב בתכלית המטרה של הפתרון הסופי. לצערנו הגדול, רוב הציבור
בזמנו בחר לטמון את ראשו בחול ולהתעלם מצופרי האזהרה שזעקו
וצרחו בראש כל חוצות.
גם היום בדורנו זה של מדינת ישראל 2019 אנו נמצאים בעיצומה
של שואה רוחנית. גזירות הדת מטעם שלטונות בג"ץ ובכירי
מערכת המשפט במדינה לא נועדו לשלב את הציבור החרדי
בתרבות האזרחית של מדינת ישראל אלא לכלות לעקור ולאבד
את הזהות היהודית השורשית המבוססת על עקרונות התורה
והדת כפי המסורים לנו מהר סיני.
בכלים של שלטון החוק ובצידוקים מוסריים דמוקרטיים הם שוטפים
באגרסיביות פלורליסטית את מוחות העם בישראל לטמא את רוחו
ולמחוק את זהותו הדתית ולעצבו ח"ו לעם ככל העמים. החדרת
השכלה וגיוס כפוי, לגיטימציה לרפורמים ולקהילת סדום, איסור חוקי
להפרדה מגדרית, פגיעה בקדושת השבת ובכבוד חכמי התורה,
התערבות בוטה במנגנון הכשרות, הנישואים והגיור הם אינם
המטרות כשלעצמן אלא כלים למטרה אחת ויחידה לביצוע תכנית
הפתרון הסופי של חיי הדת היהודית בישראל.
גם היום נמצאים ביננו אחים יהודים תמימים אשר אינם מוכנים לקבל
את העובדה האכזרית שבתוך מנגנון הפקידים הבכירים במערכת
המשפט ישנם כוחות רוע מושחתים המנצלים ביודעין את כוחם
ומעמדם להרוס ולקעקע את צביון הדת היהודית. גם היום נמצאים
בראשנו מנהיגי ציבור אשר זורים חול ומסמאים את עינינו מלהביט
במציאות הכואבת במלוא חומרתה ומונעים מאתנו להתגונן כראוי
מפני פגיעתה. שוב, הטוב והתמים שבנו ממאן לקלוט את עוצמת
הרוע לנגדנו. שוב, חוסר הכרה מציאותי במגמות הטרף של העומדים
מולנו לכלותנו מונע מאתנו הצלה בטרם אסון.
כבר אמרנו שההסטוריה כגלגל חוזרת על עצמה, פושטת ולובשת
צורה ומידה. גם אנחנו חלק ממנה מנסים ללמוד מהעבר ולצעוק על
העתיד.
