ימי ספירת העומר החלו ואיתם תקנות אבלות של חז"ל למעט בשמחה ולהתכנס בימי אבל לאומי על עשרות אלפי רבנים ותלמידי חכמים שנפטרו ממגפה נוראה בתוך תקופה מאוד קצרה.
חז"ל מגלים לנו (יבמות ס"ב:) שסיבת המוות היתה מיתה רעה שנקראת אסכרה ובהתחשב במספר העצום של תלמידי החכמים של אותו דור – עשרים וארבע אלף – שהלכו לעולמם בפרק זמן כל כך קצר מדובר בקצב מיתה ממוצע של חמש מאות נפטרים ליום ומסתבר שלפי הנתונים כיום מדובר במגיפה שנקראת אסכרה.
חז"ל מגלים לנו שעל פי תקנות עונשין ומיתה בידי שמיים, כל הרבנים החשובים שהיו בדרגת תנאים, נידונו למיתה מיידית באשמת ביצוע עבירה חברתית בתחום שבין אדם לחבירו תחת סעיף האשמה: שלא נהגו כבוד זה בזה.
הם הואשמו בכך שבמשך שנים קיבלו מידע כוזב על חסרונות של חבריהם באמצעות שמועות רעות ושליליות ואכן פעלו על סמך מידע זה בכך שהחלו לזלזל ולהקל ראש בכבוד התורה של חבריהם.
חז"ל נהגו כבוד באותם נפטרים תלמידי חכמים ולא פירסמו את הסעיף המפורש עצמו – סיפור וקבלת לשון הרע – אלא נקטו בלשון נקיה ומכובדת ותיארו את התוצאה עצמה – שלא נהגו כבוד זה בזה – אבל המהרש"א על הדף אומר במפורש שכל אחד מהם דיבר לשון הרע והיה מספר בגנות חבירו ועל זה נענשים באסכרה.
בערב חג פסח התש"פ – ערב ליל הסגר הגדול במדינה, בו עמדו שוטרים ברחובות לאכוף סגר לאומי על כל האוכלוסיה היהודית במדינת ישראל ואסרו וקנסו על כל תנועה יהודית ברחובות – למדו בדף היומי כלל ישראל את דף ל"ג במסכת שבת,שם מוזכר בשורה אחרונה בעמוד סימן מחלה מיוחד ללשון הרע ושמה אסכרה.
זו מגיפה מדבקת של מחלה קשה במיוחד שקשורה מאוד לחטא הדיבור והלשון.
אסכרה ולשון הרע – מידה כנגד מידה
הגמרא ורש"י (ל"ד:) מסבירים שאסכרה זו מחלה מיוחדת שמתחלת בבני מעיים וגומרת בפה והיא מותאמת כעונש מידה כנגד מידה לאותו מספר לשון הרע המפתח רגשות שליליים פנימיים כלפי אדם אחר ומתחיל להרשות לעצמו לספר עליו דברים שליליים ולהוציא זאת בפיו.
רש"י מפרש שאסכרה גורמת לסכור ולסגור את הפה והגרון שהם דרכי הנשימה וכן בעוד מקומות אחרים בש"ס (כתובות ל"ז:\סוטה ח':\סנהדרין ל"ז:\פסחים ק"ה . תוד"ה לא קפדי) נלמד מפורש שזו מיתה קשה שמגיעה מידה כנגד מידה בעבור מי שנתחייב בעבירות חמורות שעונשן מיתת חנק – משמע במפורש שפגיעתה של האסכרה הוא בדרכי הנשימה.
גם אותו מספר לשון הרע חטא בזיהום רוחני של דרכי הדיבור והנשימה באמצעות הדיבור האסור ולכן גם עונשו במקביל ובמידה כנגד מידה חולי קשה של נגיף מזהם ורע באותו מקום עצמו שחטא ובלשון חז"ל "מדחטא בפה ובגרון נענש שם".
נראה להוסיף עוד מידה כנגד מידה שגם דרך הפצת הנגיף וצורת ההדבקה בין אדם נגוע לקבוצה דומה לדרך ההפצה של לשון הרע בין המספר לקהל השומעים – אחד יכול להדביק קבוצה.
מחלה קשה ומדבקת על עבירה קשה ומדבקת
רש"י מוסיף בפירושו על הדף היומי להדגיש שדבר פשוט הוא שעבירת לשון הרע היא גם בכלל העבירות שחייבים עליהם מיתה אך אמנם לא מיתת בית דין אלא מיתה בידי שמיים.
נראה מאוד לומר שזו מחלה קשה הפוגעת בדרכי הנשימה וגורמת לחנק איטי וממושך באמצעות קריסת מערכת הנשימה העצמית מהריאות דרך הגרון עד לפה – מיתה רעה בהחלט כהגדרת חז"ל.
ואכן בנוסף ( ברכות ח'.) היא נחשבת למיתה אכזרית וקשה שבכולן ונמשלת באופן מטאפורי להוצאת גיזת צמר שנסתבכה בפקעת של קוצים או לתחיבת חבלים עבים וגסים בתוך נקב נר כמו קנה הנשימה – הושט.
מחלה קשה זו עוברת מאיש לרעהו ומדבקת כמו מגיפה בתפוצה המונית.
בפרשת המרגלים (במדבר יד'\לז') מבואר שאותם מוציאי דיבת הארץ מתו במגיפה ופירשו חז"ל (סוטה ל"ה.) שמדובר במגיפת האסכרה ופירש שם רש"י בגמרא שמגיפה זו היא העונש לחטא לשון הרע מידה כנגד מידה.
אסכרונה
כבר חודשיים בערך מאז נתהפך עולמנו הרגיל כאשר פרצה המגפה אל חיי האנושות. וירוס מדבק הפוגע בדרכי הנשימה התחיל להפיל חללים וחולים ולפגוע קשות בחיי המסחר והכלכלה.
מחלת נשימה קשה בלי תרופה שמתחילה בבני מעיים עם תקופת דגירה ממוצעת של שבועיים לפני התפרצות המחלה בדרכי הנשימה בגרון ובפה – ממש כפי הגדרות חז"ל המדוייקות לאותה אסכרה ידועה שמגיעה בסיבת לשון הרע.
ניתן להוסיף שאופן ההידבקות של המחלה גם כן מושפע מידה כנגד מידה כפי אותו אופן שבו הפיץ אותו אדם את הלשון הרע – רסיס הרוק המותז אל הסביבה מתפשט אל הסביבה ומדבק בשרשרת תחלואה באותו קצב שבו מופץ הארס הרוחני הקטלני של שמועות ולשון הרע.
הנגיף מתעופף באויר ונכנס לדרכי הנשימה בתמימות ובשיחה חברית, בדיבור בבית כנסת או באוטובוס תוך כדי חיוך וחיבוק חברתי ואפילו לא יודעים ומבינים שבזה הרגע נדבקו וקיבלו את המחלה – זה ממש דומה וזהה ביותר לתהליך ההדבקה בלשון הרע – זו ממש מידה כנגד מידה.
שוב תמונות והסברה איך ניתז הרוק מפיו של האדם למרחק שני מטר לפחות ואיך אדם נגוע ואדום מדביק ומפיץ וצובע את כל העיר והסביבה.
נגיף שאין רואים מתעופף בקבוצות של אנשים ונכנס לתוכי אל דרכי הנשימה.
הוא מדביק ומזהם אותי להיות חולה במחלה קשה ונוראה.
ופתאום הפכתי לנשא שממשיך להפיץ הלאה את המחלה ופותח עוד קבוצה של שרשרת הדבקה חדשה.
וכך אני מוסיף להיות זיהום נגיפי מהלך בכלל האוכלוסיה במקום אדם חביב עם עין טובה שמפסיק להפיץ לשון הרע.
מתי אחלים ואצא מהמחלה ?
לשון הרע ועונשו של מצורע
צרעת היא עונש על עבירות שונות אך הראשית שבכולן היא לשון הרע ומצורע נדרש מלשון מוציא שם רע.
גם עונשו בהתאם מידה כנגד מידה להיות מורחק מהסביבה החברתית בגלל שהוא גרם לריחוק בין אנשים בכך שהפיץ שמועות רעות שגרמו לריחוק ושנאה חברתית בין איש לרעהו ובין אדם לזולתו.
התורה נקטה שלושה אמצעים מיוחדים לבידודו של המצורע מבחינה חברתית ובימים אלו הם קצת נשמעים מוכרים לכולם:
1. בידוד – בדד ישב מחוץ למחנה מושבו (ויקרא יג'\מו') – סגרו לנו את כל המניינים ובתי הכנסת והישיבות ובתי המדרש ותלמודי התורה ושיעורי תורה ושמחות של מצווה ובעטו את כולנו מכל המדרגות החוצה ממחנה שכינה של מקדשי המעט של כל קהילה בישראל.
גם סגרו לנו את כל אולמות השמחות והניגונים ונשתלחנו גם ממחנה לויה. ועוד הוסיפו לאסור כל התקהלות ואסיפה ציבורית והנה פיזרו את כולנו חוץ ממחנה ישראל.
ורוב ישראל מתפלל יחידי ללא מניין – מבודד ללא קדיש וקדושה וברכו ואמן.
וקול התורה הגועשת נדם ובני הישיבות נתפזרו והאולם שמם.
הבידוד מוחלט, כואב, מרחיק ומנתק מתורה וקדושה ותפילה הגונה, ממסיבת רעים של ניגון ושמחה ומאסיפות חברתיות והתקהלות בריאה.
2. סגר – ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם – שבעת ימים תסגר – שבעת ימים מחוץ למחנה.(במדבר יב'\יד'). כולם יודעים לספור שבעת ימי הסגר ועוד שבעה ימים מחוץ למחנה – הרי אלו ארבע עשרה יום של בידוד והסגר.
ישנו עוד סוג של סגר שממנו הציבור החרדי זכה לטעום מנה הגונה ומשפילה – בכל השכונות והערים החרדיות התפרשו כוחות הבטחון באדיבות ובנחישות להטעימנו טעם של סגר פעיל ונושם עם מסכה.
סגרו אותנו בשכונות ממש כמו עדת מצורעים טפילים ומפיצי מחלות.
בנוסף ידוע שכל מי שעבר תהליך החתמה על טופס משרד הבריאות לצורך בידוד והסגר – טעם טעם בושה ואף אכל ממנה לשובעה וכלימה כיסתה פניו שזו לפחות חלק זעיר מן ההרגשה שהיתה למרים הנביאה בזמן שכל ישראל המתין לה עד שתתרפא מצרעתה.
3. מסכה – ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא (ויקרא יג'\מה') – צו עטיית מסכה במרחב הציבורי. מרכיב הבושה חשוב מאוד להליך רפואתו של המצורע – הוא חייב לסמן ולהבליט את עצמו באמצעות כיסוי על האף והפה וזאת בכדי להזהיר אנשים שהוא חולה ומנוגע ושלא יתקרבו אליו.
זהו הליך מביש ביותר אך הוא דרוש לאותו מוציא שם רע שמודיע על קלונו ברבים לאחר שעשה כן לאחרים.
גם היום תכסה מסכת הבושה את פנינו.
אין ספק שכל מי שלב יהודי פועם בקרבו חש את ההשפלה הצורבת להיות מגורש מבית הכנסת ומבית המדרש, אין ירא שמים שלא נצבט ליבו מכאב ובושה על מאות אלפי קולות של תינוקות של רבן שנשתלחו לביתם ומתרוצצים בבטלה ושעמום בבית ומשתגעים מחוסר מעש. כל רגש חסידי נזוף להיות יבש ונובל בלי מקווה יומית להרטיב את הפאות בקדושה רעננה. יהודים מכל הצבעים כמו אסירים מנודים נרדפים על דת מנסים לחטוף קדושה או קריאת התורה כמו עכברים במחתרת.
הלא בושה תכסה את כולנו כי אבינו ירק ירק בפנינו.
על ביזוי כבוד התורה אין תרופה למחלה
במסכת מעילה (י"ז:) מסופר על עונש חמור שקיבל תנא צעיר ושמו רבי אלעזר בן רבי יוסי עבור ביזוי כבוד תורתו של רבי שמעון בר יוחאי לאחר שהורה הלכה בפניו ועשה זאת באופן לא מכובד. ההקפדה היתה מהירה ומיידית והתנא הצעיר שכב בתשישות בירכתי הספינה דועך לאיטו במחלת נשימה קשה ושמה אסכרה עד שביקש עליו רחמים רשב"י והתרפא ממחלתו.
גם תלמידי רבי עקיבא נענשו במחלת האסכרה על ביזוי כבוד התורה של חבריהם התנאים באמצעות סיפור וקבלת לשון הרע וגם מרים הנביאה ואהרן הכהן נצטרעו על שהשוו את דרגתם למשה רבינו – ביזוי חמור של כבוד התורה.
סיבות נוספות מוזכרות בחז"ל כגורמים למחלת האסכרה כמו אכילת טבל ללא תרומוה ומעשרות, אכילה קודם הבדלה במוצ"ש, וביטול תורה – המכנה המשותף לכולם הוא פגיעה בכבוד התורה ובכבודם של נושאי התורה וקובעי התקנות.
לקראת סיום התנ"ך – במרחק ששה פסוקים מהסוף בספר דברי הימים – מובא פסוק המתאר את הרגעים האחרונים במצב הרוחני הירוד קודם חורבן בית המקדש הראשון.
"ויהיו מלעיבים במלאכי האלוקים ובוזים דבריו …עד עלות חמת אף ה' בעמו עד לאין מרפא" – תיאור עצוב של ביזוי והעלבה פומביים לתלמידי חכמים, צדיקים ורבנים.
ימים קשים של התרופפות המשמעת הדתית כלפי כבוד התורה ופריקת עול חכמי התורה שזה נקרא אפיקורס ומגלה פנים בתורה שלא כהלכה שאין לו חלק לעולם הבא (סנהדרין צ"ט:).
על כך עלתה מידת הדין וחמת ה' על הדור והכה אותם בחולי קשה ללא מרפא וללא תרופה.
מכאן למדו חז"ל (שבת קי"ט:) שכל המבזה תלמיד חכם אין רפואה למכתו.
בהלה של מחלה היא לא העונש – זו האזהרה
בסוף ספר ויקרא (כו'\טו') ישנם שבעה מדרגות של שנאת התורה – שונא תלמידי חכמים, מונע אחרים מלשמור תורה ומצוות, כופר במצוות וכופר בעיקר – הם חלק מאותם מדרגות שכולן התקיימו לכתחילה בדורנו באופן מאוד אגרסיבי וחוקי.
הפרשה מתארת רשימה של שבעה עונשים כנגד שבעה החטאים הקשורים לפגיעה בתורה – שבע כחטאתיכם.
העונש הראשון המוזכר הוא סוג של בהלה – "והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת מכלות עינים ומדיבות נפש וזרעתם לריק זרעכם ואכלוהו אויבכם" – אבל עונש זה אינו במניין שבעת העונשים אלא כאזהרה בפניהם קודם שיגיעו..
תוכן האזהרה – תתפרץ מחלת בהלה המונית ומיוחדת המשלבת פגיעה בדרכי הנשימה – שחפת בשילוב חום גבוה – קדחת שהם תסמיני המחלה. בנוסף המחלה פוגעת בחולה ובקרוביו גם באופן נפשי בכך שהוא מתייסר לאיטו בקריסה גופנית מתוך ציפייה להחלמה.
פירושו של רש"י מתאר את המציאות סביבנו בצבעים חיים "העינים צופות וכלות לראות שיקל וירפא וסוף שאינו נרפא וידאבו הנפשות של משפחתו במותו" – כך נראה המצב של החולה ובני משפחתו.
ואם למישהו ישנו עוד ספק למה כוונת הפסוק הרי שתוצאות אותה מחלה מבוהלת היא הקריסה הכלכלית שעוד מחכה לכולנו מעבר לדלת – מחיקת רווחים כלכליים של שנות עבודה רבות וקשות והוצאות של מיליארדים על חשבון העתיד – אפשר ממש למשש את הפסוק המבטיח וזרעתם לריק זרעכם…אל האבדון והטמיון והמינוס בחשבון.
לסיכום
נמצאנו למדים שאם יש מגיפה של לשון הרע בשילוב ביזוי המוני של כבוד התורה – התוצאה הישירה היא מחלה קשה בדרכי הנשימה, מתפרצת ומדבקת כמגיפה, זורעת פחד ובהלה, נזק לכלכלה ואין לה שום תרופה.
לא צריך לפשפש הרבה במעשינו כציבור כדי לראות את הנגע הנוראי בתוכנו המתיר חרצובות פה לפעור באופן חופשי ומופקר כלפי צדיקים ותלמידי חכמים בדורנו.
אין צורך בזכוכית מגדלת או מיקרוסקופ כדי לזהות נגיף חולני שפשט בכולנו להאמין ולקבל שמועות רעות ולשון הרע על צדיקים ותלמידי חכמים בכלי הפרסום והתקשורת.
גם ללא משקפת ואמצעי עזר לראיית לילה ניתן לראות בבירור הקבלה מדהימה בין התפרצות המחלה לבין הפגיעה בכבוד התורה וקבלת שמועות ולשון הרע על צדיק ישיש הסובל יסורים באהבה ונמצא ברגעים אלו במתקן כליאה.
אין צורך במכשירי מדידה לעוצמת השנאה והרדיפה ולשון הרע שנשטפו ברבים אל מול שתיקת עולם התורה.
ובכלל לא קשה להבין את התעוררות תוקף מידת הדין וההקפדה על בזיון כבוד התורה בפרהסיה ועל השמצות מופרעות כלפי קהילה דתית שלמה.
טור שירה
אסכרה עכשיו הגיעה והתחילה בהתקפה,
היא נקראת היום קורונה – מחלה ללא תרופה.
אנשים נחנקים ומתים מול העיניים ואין מה לעשות,
אנשים רוצים לנשום – אנשים בוכים לחיות.
היא מדבקת וחוגגת את כולם בפנים סוגרת,
על כל פני אנוש פחד ובהלה – עוטפים נשימתם מפני המגיפה.
כצרוע משולח אל סגר בדד ועוצר,
גם אתם אל תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר.
נקמת ברית על ביזוי תורה,
סימן לקללה על מחלת לשון הרע,
פקודת בהלה – צו מגיפה.
מסכת הבושה תכסה את פנינו על אוטם לבב לכבוד תורתנו,
על פגיעה רעה בכבוד חכמינו,
על לשון הרע מדבק בתוכנו.
מצווה להפיץ ולשתף בכל האמצעים – חג פסח כשר בריא ושמח
