שמונה בערב, אור לי"ט בכסלו תשנ"ו [11 בדצמבר 1995]
פיצוץ מחריד נשמע, ולהבות ענק האירו את שמי מסצ'וסטס בארצות הברית. השרפה העצומה שנראתה למרחק קילומטרים רבים כלתה עד לאפר את מפעל הטקסטיל הענק "מלדן מילס" שבבעלות היהודי מיסטר אהרן פוירשטיין.
היה זה מפעל הטקסטיל הגדול ביותר בארצות הברית באותם ימים. למיסטר פוירשטיין מלאו באותו ערב שבעים שנה. באמצע מסיבת יום ההולדת, התפרץ בסערה אחד מבכירי מנהליו וצעק בהיסטריה: "מר פוירשטיין! מר פוירשטיין! המפעל שלך בוער !" מפעל חיים ענק שהיה מקור מחיה ופרנסה ללמעלה משלושת אלפים עובדים הפך בין לילה למאכולת אש. את השרפה הענקית ב"מלדן מילס" הצליחו כוחות הכיבוי לכבות לגמרי רק שבוע לאחר מכן, בחג החנוכה. מתברר שהאור הגדול הבליח שם דווקא לאחר שדעכו הלהבות מתוך החושך, האפר והאפלה העלה את הנרות מיסטר אהרן פוירשטיין וקידש את שמו הגדול ברבים: לאחר השרפה הענקית קיבל מיסטר פוירשטיין סך עתק של חמש מאות מיליון דולר מהביטוח, ולפניו ניצבו שתי אפשרויות, כל אחת מהן משתלמת יותר מהשנייה, ושתיהן מקובלות באותם ימים:
האפשרות האחת הייתה לצאת לפנסיה ולהפקיד את סכום העתק בחשבון הבנק שלו.
האפשרות השנייה הייתה להקים את המפעל מחדש בדרום ארצות הברית, שם יכלו באותם ימים לשכור פועלים במשכורות מוזלות ביותר, ולהרוויח הון רב.
מר פוירשטיין בחר בדרך אחרת – לא כלכלית ולא שגרתית לחלוטין. הוא אסף את אלפי העובדים שלו לאולם ענק, שם הודיע להם חגיגית כי הוא מקים מחדש את המפעל "מלדן היילס" יותר גדול, ומשוכלל ובאותו מקום, כך שמקום עבודתם מובטח להם. יתרה מזאת: עד להשלמת בניית המפעל מחדש הוא ישלם מכיסו לכל אלפי העובדים, את המשכורת החודשית מידי חודש בחודשו, משכורת מלאה! כל העובדים, יהודים וגויים כאחד, נעמדו להריע למיטיבם אשר עשה עימם חסד כה גדול לפנים משורת הדין. הם נישקו את ידיו של מר פוירשטיין וההתרגשות באולם הרקיעה שחקים. ההתרגשות אף הדביקה רבים מתושבי ארצות הברית והעולם כולו, אל מול תמונותיהם של אלפי עובדי "מילדן מילס" העוברים מידי חודש בסך לקבל את הצ'ק תמורת ישיבה חסרת מעש בבית. מר פוירשטיין נשאל בראיונותיו הרבים לכלי התקשורת מהיכן לקח את הכוח לוותר על סכום כסף כה גדול ולחלקו לעובדים הרעבים ללחם. הוא ענה בגאווה יהודית: "אבא שלי שהיה יהודי מאוד דתי, שומר תורה ומצוות בקפידה, לימד אותנו שהתורה מצווה עלינו בכל מצב להיות בן אדם: במקום שאין אנשים השתדל להיות איש – במקום שהנורמות המקובלות הן אמות מידה של עושר גשמי בלבד, מתוך חוסר מחשבה על הזולת, דווקא שם מצווה עלינו התורה: תהיה איש, תהיה מענטש, ותדאג גם לשני". המעשה ההרואי וקידוש השם האדיר של מיסטר פוירשטיין הפכו לסמל ולדוגמא בפי כל. נשיא ארצות הברית באותם ימים, קלינטון, הזמין אותו לשבת ראשונה במלכות בעת "נאום מצב האומה" – נאום נחשב ביותר שם .
חלפו להם מאז עשרים וחמש שנים, אברך בשם הר"ר יואל גולד הי"ו מלאס אנג'לס החליט לברר מה קורה עם היהודי שהאיר בשעתו את אמריקה. ר' יואל שזכר משנות בחרותו את קידוש ה' העצום, עשה כמה טלפונים והתברר לו שאכן מיסטר אהרן פוירשטיין חי וקיים, ומתגורר אצל בתו בשכונת ברוקליין בבוסטון. "לקחתי את בני איתי", מספר ר' יואל, "ויצאנו בטיסה לבוסטון, שם פגשנו בר' אהרן פוירשטיין חבוש כיפה גדולה, זקן ושבע ימים, בן תשעים וחמש, אך צלול לגמרי ומתפקד במאת האחוזים". מיסטר פוירשטיין באופן נדיר הסכים כעת להתראיין לר' יואל, לאחר שנים רבות בהן סירב לראיונות. מר פוירשטיין סיפר שאת המפעל רכש סבו הנרי פוירשטיין שעלה מאירופה הוא קרא בעיתון המקומי שיש איזה מפעל למכירה ב"מלדן הילס". הוא לא ידע כל פרק בהלכות הטקסטיל, לא הבין במכונות תפירה ולא בתפירת סוודרים, פשוט חיפש בית קיבול לשפע ממרומים, כדי שיוכל לשבת בבית הכנסת על התורה והעבודה, והברכה אכן זרמה אליו בשפע. כשאני, נכדו, נכנסתי לניהול המפעל, הוא היה ענק ושווה מיליונים. דירוג האשראי שלו היה גבוה ביותר טריפל
. החינוך היהודי האותנטי שקיבלתי מאבי ז"ל, שהיה מממעמידי ומקימי היהדות האורתודוקסית בבוסטון, עמד לי בעת הניסיון
. זכרתי את ציווי התורה "ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל", אמר ר' אהרן כשהוא קורא את הפסוק במבטא אמריקאי כבד ובעיניים יוקדות אש ובעירה יהודית חודרת לב. "כאן ביקשתי לשאול את ר' אהרן שאלה קשה", משתף ר' יואל, "ומשנעניתי בחיוב שאלתי: הרי ידוע ומפורסם כי למרות המעשה ההרואי בסופו של דבר המפעל החדש פשט את הרגל. האם במחשבה לאחור לא היה יותר נכון לקחת את דמי הביטוח ולהשקיע את כל הכסף במפעל, ולא להשקיע עשרות מיליונים במשכורות לעובדים ?! אולי אם הכסף היה מנותב אחרת המפעל היה שורד ? האם אתה לא מתחרט?" "לא!" חרץ ר' אהרן.
"לא הייתה לי האפשרות לעשות חלילה חילול השם ! הרי זוהי חובת כל יהודי בכל אתגר שנשלח אליו: פרטי, ציבורי או משפחתי, לעשות קידוש השם! להיזהר מאוד מפגיעה באחרים "
: עם כל הקושי שבדבר אומר יוסף "אַל־תֵּעָ֣צְב֗וּ.. כִּ֣י לְמִֽחְיָ֔ה שְׁלָחַ֥נִי אֱלֹהִ֖ים לִפְנֵיכֶֽם
בקולו הרועד קמעה אך המרעיד לבבות הצהיר ר' אהרן את משנת חייו: "ולא תחללו את שם קדשי, ונקדשתי בתוך בני ישראל – ראיתי מול עיניי את העובדים, את האדם שבהם, ולא חלילה רק זוג ידיים יצרניות !
ציווי התורה 'לא תעשוק שכיר' עמד למול עיני, ואני לא מתחרט לרגע כי נהגתי כפי שהתורה ביקשה ממני: 'להיות אדם' – 'להיות מענטש'! אכן, אני מודה כי בתהליך שיקום המפעל עשיתי טעויות כשמיהרתי בתהליכים מסוימים, ולא הייתה לי סבלנות לשיקום איטי כמתבקש, ואכן שילמתי מחיר כלכלי על כך, אבל לרגע אני לא מתחרט על קידוש השם שהקב"ה זיכה אותי בו. הדאגה הכנה לעובדים בעת מצוקתם גם השתלמה כלכלית, מכיוון שכשהעובדים המרוצים חזרו לעבודה במפעל החדש והמשופץ, תפוקתם עלתה בארבעים אחוזים יותר מהתפוקה במפעל הקודם. הם עשו זאת בלא שביקשתי מהם ובלא ששילמתי בונוסים על כך, רק כהכרת טובה על המשכורת שקיבלו בתקופת השיפוצים"
. לעת פרידה ביקש ממני ר' אהרן לקפוץ לביקור בבית הכנסת היפה "יאנג ישראל" אותו הוא בנה ממיטב כספו, בהסבירו כי בחוויית הילדות שלו הוא זוכר כיצד אביו ז"ל כה התאמץ להקים מניין אורתודוקסי בבוסטון, דבר שעלה בקושי רב. "שאיפת חיי" סיפר ר' אהרן "הייתה לכבד את השם יתברך בבית יפה משלו. כאשר רוצים שהקדוש ברוך הוא יבוא לשכון, יש לכבד אותו ולבנות לשמו בית יפה, בדיוק כמו אורח מכובד שרוצים שיבוא להתארח". מיסטר פוירשטיין נפרד ממני בהתרגשות כשהוא מברך את בני הצעיר בברכה משולשת, ברכת כהנים, ומאחל לו כי השי"ת ייתן לו את הבינה לקבל החלטות טובות בחייו ובעיקר אייך להפיץ את אור התורה"
וְלֹֽא־יָכֹ֨ל יוֹסֵ֜ף לְהִתְאַפֵּ֗ק לְכֹ֤ל הַנִּצָּבִים֙ עָלָ֔יו וַיִּקְרָ֕א הוֹצִ֥יאוּ כָל־אִ֖ישׁ מֵעָלָ֑י
וְלֹא־עָ֤מַד אִישׁ֙ אִתּ֔וֹ בְּהִתְוַדַּ֥ע יוֹסֵ֖ף אֶל־אֶחָֽיו: [פרק מה פ"א]
פרשת השבוע הנוכחי, נוטלת אותנו אל סערת רגשות מטלטלת, במפגש יוצא דופן של היכרות מחודשת וחידוש אהבה כקדם בין יוסף הצדיק לאחיו. לאחר מסכת רבת תהפוכות כשהאחים יוצאים ונכנסים לפניו, מגיע הרגע הגדול בו לבו של יוסף נכמר ונשבר, והוא עומד להתוודע לאחיו ולהציג עצמו בפניהם. קשה לתאר את הרגשות המטלטלים במעמד כזה. אח שהיה אהוב ביותר לאביו, ואחיו שקינאו בו ולא יכלו דברו לשלום – מוכרים אותו לעבד לארץ זרה ומנוכרת, בה הוא הופך לעבד בזוי ושפל, ואף מבלה שנתיים מחייו בבית האסורים. אחר כך הוא הופך למשנה למלך, וכאן
מגיעה הפתעה רבתי המעוררת תמיהה נוקבת. על אהבת יעקב ליוסף בנו יקירו,
מעידה התורה: " וְיִשְׂרָאֵ֗ל אָהַ֤ב אֶת־יוֹסֵף֙ מִכָּל־בָּנָ֔יו "
מתוקף אהבה זו, עשה יעקב לבנו בגד מיוחד – כתונת פסים, כעדות על חביבותו היתרה. הפסוק 'עזה כמוות אהבה' בשיר השירים, נדרש במדרש תנחומא על האהבה העזה ששררה בין יעקב ליוסף,
אהבה כפולה ומכופלת יותר מכל אהבה המוכרת לנו כאהבת אב לבניו. כמים הפנים לפנים, נקל לשער את אהבתו העזה של יוסף לאביו. הן כל ימיהם עסקו יחדיו בתורה, הוא דמה לאביו בתואר פניו, ועמו היה אביו משתעשע תדיר. הרי כל בן שהורחק מעל שולחן אביו, היתה נפשו נכספת עד כלות לשוב לחיק אביו כבראשונה, ועל אחת כמה וכמה בן כמו יוסף, שהיה כה נחמד ואהוב לאביו. במשך 13 שנה, הורחק יוסף מאביו בכפיה, חי כעבד שפל ונבזה, ולמרות געגועיו לאביו – לא היתה לו היכולת לשוב לחיקו ולהסתער עליו באהבה אין קץ. אלא שהפלא ופלא, כשהנס מתרחש ואותו עבד שפל הופך למשנה למלך, כמעט עשור חולף עד שהוא עושה זאת! השולט בכיפה שכל העולם זקוק לו, שעומדים לרשותו צבאות של משרתים ועבדים, לא יוצר קשר עם אביו, לא נוסע לביקור, לא עושה כלום כדי לחדש אהבה הרושפת בלבו, במשך 9 שנים!
ועל כך זועק כל מתבונן: איך זה יתכן ?! איך יכול להיות ?! הרי אין ספק שיוסף כלתה נפשו לאביו, הוא התגעגע אליו כל העת, ראה את מבע פניו בעיני רוחו כל הזמן, לא שכח לרגע מה היה הנושא האחרון עליו דיבר עם אביו. כיצד יתכן שכאשר התאפשר לו לשוב ולבקרו, כאשר ניתנה לו ההזדמנות לחדש אהבה מקרוב, כאשר היתה לו את היכולת לעזוב את כל עיסוקיו ולתפוס כרכרה הדורה מאוצר המלוכה עמה ישעט לאביו שבארץ כנען – הוא לא עשה זאת! למה?! תמיהה נוקבת זו, חושפת גילוי מהדהד ודרמטי, בדברי המדרש בפרשת השבוע. בלב מלא געגועים ישב יוסף על כס המשנה למלך במצרים, שואף ונכסף, משתוקק ומתגעגע, לראות את אביו. אך הוא עשה חשבון פשוט: אם יתפוס עכשיו כרכרה ויסע לארץ כנען ויתוודע לאביו, השאלה הראשונה אותה אביו ישאל אותו היא: 'מה קרה לך? בני יקירי, מה עשו לך ? איך הגעת למצרים, מה הוביל אותך לשם, מי אשם במעשה הנלוז הזה?' יוסף ידע שלא יוכל לענות. כלומר, הוא בוודאי יכול לענות ולגלות את האמת המרה, כי אחיו ששנאו אותו רצו לרוצחו נפש, ולבסוף 'הסתפקו' במכירתו לעבד מושפל. אבל הוא לא יכול לענות תשובה כזו, כי הוא לא יכול לפגוע באחיו, הוא לא מסוגל לדבר בהם סרה, הוא לא יכול לענות תשובה שתשפיל את אחיו, זה לא יתכן!
לפיכך, העדיף יוסף להישאר במצרים, כשלבו קרוע מהתרגשות ומשוסע מגעגועים, נפשו נכספת וכל נימיו משתוקקים. אבל הוא לא יעלה לארץ ישראל ויפגוש שוב את אביו, כי כנראה זה יהיה כרוך בפגיעה באדם אחר, באחיו היקרים, ולמחיר הזה הוא לא מוכן, גם אם זה ידרוש ממנו להישאר מרוחק ומתגעגע לאביו עד סוף ימיו !
גם בשעה בה התוודע לאחיו, הוא מבקש
וַיִּקְרָ֕א הוֹצִ֥יאוּ כָל־אִ֖ישׁ מֵעָלָ֑י וְלֹא־עָ֤מַד אִישׁ֙ אִתּ֔וֹ בְּהִתְוַדַּ֥ע יוֹסֵ֖ף אֶל־אֶחָֽיו:
המשנה למלך מצרים נותר ללא אבטחה, ללא שמירה, ללא הגנה, ללא משרת וללא עבד, הוא נותר לבדו חשוף מול עשרת אחיו היכולים לקום עליו ולהורגו. וכל זאת כדי לא לעשות חלילה חילול השם
שאיש לא יראה כיצד אחיו מתביישים בהתוודעו אליהם, כדי שאחיו לא ייכלמו מול אנשים זרים כשהתנהגותם כלפיו נחשפת !
את המסר הזה, כדאי כל כך לקחת עמנו מפרשת השבוע. איש מאיתנו אינו רוצה לפגוע במזיד או במישרין, אך הבה נחדד את השמירה על כל מילה היוצאת מפינו, נוודא שלא נגרמת על ידינו פגיעה במישהו, ששפתותינו מפיקות רק מילים טובות ומאירות שיגרמו לזולתנו להרגיש טוב, שאנחנו מונעים כל בדל פגיעה מאחרים. לפעמים זה לא קל. לכולנו יש רגעי התמודדות, מילה אחת שכבר מתגלגלת במורד הלשון, ביטוי או סיפור שירתק את כולם אבל יש בו גם פגיעה במישהו. הבה ניקח את המסר מיוסף הצדיק, ונאיר את חיינו באלומה בוהקת: בכל מחיר ובכל תנאי, בכל מצב ובכל התרחשות, אנו שומרים על כבוד הזולת, עושים הכל למנוע כל פגיעה בו. ככל שנשמור ונהדק את המעקב למנוע מהזולת כל פגיעה ועלבון – כך חיינו יהיו מאירים יותר, שמחים יותר, ומאושרים הרבה יותר!
הדברים לעילוי נשמת מר אבי מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל
שבת שלום ומבורך
הרב יוסף זאב
הישיבה הגדולה תל ציון
