חודש: מרץ 2023

במהלך הפגנה אמש ( חמישי) מחוץ לכנס של שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת בכפר סבא, הושלכה אבן על ידי המפגינים לעבר האולם בו נאם השר ברקת והיה מלא בעשרות בני אדם. האבן שברה את החלון ובמזל רב לא פגעה בנוכחים. המפגינים ניסו לחסום בכוח את דרכו של השר ברקת ונהדפו על ידי המאבטחים והמשטרה.

השר ניר ברקת מסר: ״אלימות היא הסכנה הגדולה ביותר לדמוקרטיה שלנו. אני קורא לראשי האופוזציה לגלות אחריות ולא לתת לגיטימציה לשום סוג של אלימות. זה עלול להגמר בשפיכות דמים״.

המשטרה פתחה הבוקר בחקירה במודיעין, בחשד להשחתת פני מקרקעין ע"י ריסוס גרפיטי על חומה בגנות שר. כל זאת נעשה בזמן שהשר יושב שבעה על אביו.

שוטרי תחנת מודיעין פתחו הבוקר בחקירה, עם קבלת דיווח בדבר גרפיטי שרוסס על חומה בעיר, סמוך לביתו של השר יריב לוין.

בתוך כך, שוטרי התחנה והזיהוי הפלילי, אוספים ממצאים בזירה, במסגרת החקירה, לצד סריקות ובחינת אמצעי תיעוד וכיו'.

תגובות מריסוס הכתובת שרוססה על קירות ביתו של שר המשפטים לוין

יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ מסר: "יש לי מחלוקת עמוקה עם שר המשפטים על המהפכה המשטרית שהוא מקדם ואני אעשה כל מה שאפשר כדי למנוע ממנו להצליח בתוכניתו שתפגע בדמוקרטיה. אבל גם כשהבית בוער, צריך לשים גבולות. אני מגנה את ריסוס הכתובות סמוך לביתו. ההפגנות לשמירה על הדמוקרטיה הן קריטיות, כתובות נאצה והסתה – לא לגיטימיות".

ח"כ זאב אלקין כתב: "משוגעים תעצרו! אחים אנחנו, עם אחד!".

במקביל, טובה צימוקי מפרסמת בידיעות כי מקורבי לוין, אמרו אתמול כי גם לאחר הצגת "מתווה העם" של הנשיא, מוכן לוין להידבר על פשרה ביתר סעיפי השינויים המשפטים שהוא ויו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן הציעו, אבל הוא משוכנע שאחד המוקדים המרכזיים בשינוי המשפטי, חייב להיות בחירת וזהות השופטים והכנסת "דם שמרני" לבית המשפט העליון.

בית ההוראה הוקם לאחר שנים רבות של פעילות מאומצת של רבני הקהילה, כמענה לצורך רב של הציבור בקבלת תשובות לשאלות הלכתיות – הלכה למעשה.

בית ההוראה שנקרא על שם רשכבה"ג מרן רבי עובדיה יוסף זצוק"ל, וממוקם בשכונת הדר יוסף הסמוכה לגני התערוכה, נחנך על ידי בנו ממשיך דרכו הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א, שקבע את המזוזה בפתח בית ההוראה.  

הרב שלמה עמור, המשמש כיושב ראש איגוד רבני צפון תל אביב (איגוד המונה כחמישה עשר רבני קהילות), מסביר את הסיבות שהובילו להקמת בית ההוראה: "אמנם בעיני הציבור הרחב, צפון תל אביב נתפס כסביבה חילונית מובהקת, אבל כמי שפועל באזור עשרות שנים יחד עם חבריי רבני הקהילות, אנחנו עדים לשינוי גדול ומשמעותי: מידי שבוע נמסרים כ-150 שיעורי תורה, בתי הכנסת פועלים בכל הכוח, וברוך ה' יש ציבור גדול שדורש אלוקים". 

הרב עמור מוסיף בסיפוק: "ובמיוחד שזכינו שמורינו ורבינו מרן הראשון לציון פוסק הדור, שאני נמנה על תלמידיו, חונך את בית ההוראה החשוב הזה, שפעילותו של בית ההוראה ומורי ההוראה ישבו ויורו הלכה – בברכתו ובתמיכתו".

הרב עמור חותם ואומר: "הדרישה לבית הוראה ראשון באזור באה דווקא מצד המתפללים ושומעי השיעורים, שכבר לא מעוניינים לנדוד לערים אחרות כדוגמת בני ברק. כך נולד הרעיון שקרם עור וגידים, וברוך ה' הצלחנו להקים בית הוראה במקום מחסן ישן – ששופץ והוכשר למטרה הקדושה".

באירוע המרגש נשא הראשון לציון משא קודש, בו עמד על החשיבות של בית הוראה בכלל, ועל בית הוראה שהולך על פי פסקיו של מרן זצוק"ל בפרט, והוסיף: "עתה צריך לפרסם שיש פה בית הוראה, כדי שאנשים יבואו וישאלו את השאלות. ואתם, מורי ההוראה, אל תחמירו על הציבור אלא תפסקו על פי מרן האבא, שהיה לו 'כח דהיתרא' חזק – הכל מבוסס על הפוסקים בצורה ישרה ואמיתית, ולכן זכה שאין יום שאין הוא מוזכר בבתי המדרשות והכוללים בכל אתר ואתר".

הראשון לציון סיים את נאומו ואמר: "הייתי פה לפני שנתיים, ואני רואה שהמרא דאתרא הרב עמור פועל עוד גדולות ונצורות, אשריו ואשרי חלקו. ואתם הציבור – תשמעו לפסקים שיענו לכם".

הרב יהודה דרעי רב העיר באר שבע והראב"ד שכיבד בנוכחותו, דיבר על חשיבות הדוגמא האישית המוטלת על מורה ההוראה, כמו אסתר המלכה שצמה שלושה ימים ושלושה לילות, למרות הפגישה הגורלית עם אחשורוש. "ברוך ה' אני מכיר את הרב עמור ואת כל הרבנים קרוב לחצי יובל עוד מהתקופה שמסרתי שיעורים בכולל הסמוך", אמר הגר"י דרעי, והוסיף: "כולם אהובים, כולם תלמידי חכמים שעברו מבחנים ב'היכל שלמה', ובודאי שהם מהווים דוגמא אישית למורי הוראה בישראל. אשריכם ציבור קדוש שאלו הרבנים שלכם", אמר.

רבי משה איסרליש נולד בשנת ה'ר"פ בעיר קראקא לאביו רבי ישראל איסר'ל, שהיה עשיר גדול ומראשי הקהילה, ואחד משני סוחרים יהודים, שהמלך הפולני, זיגמונד, העניק להם רישיון לפתוח חנויות מסחריות ללא כל הגבלה.

רבי ישראל החזיק עסק גדול של אריגים, ומפני כבוד השבת היה נוהג לסגור את החנויות בערב שבת כבר בשעה 12 בצהרים. זאת ידעו כל לקוחותיו; אפילו שהחנות תהיה מליאה בקונים, יכריז רבי ישראל – בדיוק בשעה 12 – על נעילת החנות, ולא יעזרו אז תחנוניו של אף אחד.

פעם, ביום שישי, נכנס לחנות סוחר גדול וביקש לרכוש כמות נכבדה מאוד של סחורה. רבי ישראל איסר'ל מדד לו בדיוק את כמות הסחורה שביקש, והגיש לו את החשבון. הסוחר אמר לבעל החנות שהוא זקוק לכמות יותר גדולה של סחורה, אבל השעון הראה כבר על השעה 5 דקות לפני 12, וכיון שההכנה והמדידה של כמות כזו, תארך זמן רב, הציע אפוא ר' ישראל לסוחר לדחות את סיום העסקה ליום ראשון. אולם, הסוחר דחה את ההצעה באומרו שיש עוד זמן רב עד לכניסת השבת, ואם לא יגמרו ביניהם עכשיו, יבטל את כל העיסקה.

ר' ישראל הסביר לו שכך הוא נוהג תמיד, שבשעה 12 של יום ששי, הוא סוגר את החנות, וגם עכשיו לא ישנה את מנהגו, גם אם מדובר בעיסקה גדולה שיש בה חשש הפסד מרובה. הסוחר לא האמין למשמע אוזניו, והיה בטוח שהמוכר היהודי מהתל בו. וכי מי יהיה מוכן לתת לרווח שכזה לחמוק מבין אצבעותיו?! אבל כאשר השעון הצביע על השעה 12 ,ביקש ר' ישראל סליחה מהסוחר, ביקש ממנו לעזוב את המקום, וסגר את החנות על מנעול ובריח. בליל שבת גילו לר' ישראל מן השמים שהיה זה עבורו נסיון מן השמים, לבודקו האם יתפתה לרווח הגדול, וישאר בחנות, או שמא כבודה של השבת יעמוד גם הפעם מול עיניו, והוא לא יוותר על מנהגו הקבוע. מאחר שעמדת בנסיון, תזכה להוליד בן שיאיר את עיני העולם כולו, הבטיחו לו מן שמיא.

להכיר בנסיונות החיים ננסה לבחון את הסיפור מנקודת המבט שבה פתחנו. אנחנו מסתכלים על אביו של הרמ"א כאישיות מאוד-מאוד דגולה, ובעלת חוסן נפשי עצום, ולכן אולי נראה לנו שהניסיון שעמד בו – אינו מתאים לדרגתנו. ולא היא. מעלתו של ר' ישראל איסר'ל היתה בכך שידע לאבחן מראש שהסוחר ההוא נשלח אליו מן השמים כדי לנסותו האם יכשל הפעם במבחן הפיתוי של רווח כספי ענק, או שמא יתגבר ויעמוד בעוז נגדו, ויוותר על מנעמי העולם, מול שמירה על ערך כה נכבד של שמירת השבת. וברגע שידע אביו של הרמ"א שמנסים אותו, הוא עמד בכך. ומַדְרגה זו שייכת לכל יהודי ויהודי, שיכיר בניסיונות החיים, ויידע שניסיונות הם, ואז יוכל לעמוד בהם, ושכרו ישולם בזה ובבא.

"והנשיאם הביאו את אבני השהם ואת אבני המלאים"

ברש"י "ולפי שנתעצלו מתחילה נחסרה אות משמם" 

בחורי החמד בישיבה שואלים שאלה עצומה: 

כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו' אז למה לעבוד כל כך קשה? הלא ככל שאנחנו עובדים ומתעלים יותר אנו מכניסים את עצמינו לסיכון גדול יותר של היתקלות חזיתית עם יצר הרע חזק ומסוכן יותר!?

כאמור שאלה זו לא באה לנגח. היא באמת מגיעה ממקום טהור ומפחד ה' וגאונו וחוסר ההבנה במהותם של הדברים.

כתשובה לשאלה הזו אני נוהג לומר להם הבנה נפלאה מפרשת השבוע.

בחז"ל מובא שהנשיאים נתבעו על 'עצלותם'. הם חיכו עם תרומת המשכן וציפו להיות אלו שמשלימים את תרומת המשכן במה שיחסר מתרומות בני ישראל. למעשה לא נותר להם מה להשלים כי אם את אבני השוהם והמילואים בלבד .
אותם הם תרמו כמובן,  אמנם בחנוכת המזבח היו הנשיאים הראשונים שבאו להקריב את קורבנותיהם והזדרזו כהשלמה למידת העצלות שהייתה בתרומת המשכן.

כעונש על כך נחסרה אות משמם ובפסוק המתאר את תרומתם נכתבה המילה נשיאם – חסר י.'

השמטת האות היא ביטוי של חיסרון שמצאה התורה בהנהגתם.  החיסרון הזה לא מובא בשמם אלא בשם התואר שלהם ובתפקידם. כלומר – שהתביעה עליהם לא הייתה אישית אלא כפועל יוצא מתפקידם וּמְִשְׂרָתָם. כנשיאי ישראל היה עליהם לצאת חלוצים לפני העם ולהתנדב לחנוכת המשכן ואע"פ שהחשבון שלהם היה לכאורה מוצדק כיון שהם רצו להשלים אם יהיה חסר מ"מ הייתה כאן תביעה דקה של עצלות.

ברור לכל שאין מדובר כאן על עצלות של אדם הרובץ על כורסתו בחוסר מעש… וודאי שנשיאי ישראל בדור דעה הבינו 
אל נכון את תפקידם ואת דרגתם ובהבנתם העצומה הם עשו את המוטל עליהם בצורה הראויה ביותר אך בכל זאת מונח כאן תביעה שעניינה הוא שעצלות היא לא בהכרח חוסר מעש אלא חוסר ניצול של מקסימום היכולת. כלומר אם הייתה להם את היכולת ומתוקף תפקידם גם את הכח להיות החלוצים לפני המחנה שמהם יראו וכן יעשו ממילא אם הם לא עשו את זה אע"פ שהייתה להם סיבה לזה מ"מ התביעה עליהם קיימת.

אם מבינים ?
הם היו נשיאים,  הם זכו למדרגות עצומות ולהיות חלק משושלת מסירת התורה. אין לנו השגה בקדושת ורוממות הדרגה הזו ובשכרה בזה ובבא. אבל הדרגה הזו מחייבת מקסימום של עבודה עצמית.

זה לא שווה את המאמץ…?

המשגיח ר' אליהו לופיאן היה מספר שבצעירותו הוא היה ילד מלא מרץ ככל הילדים, וכהרגלם של הילדים הוא שיחק בבית ומחוצה לו, וכמו שקורה לכל ילד לפעמים תוך כדי משחק גם לר' אל'ה יצא שבסערת המשחקים נשברו לא אחת כלים או חפצי נוי. אימו ששבה והזהירה אותו אף נקטה פעמים מספר בענישה בפועל על חוסר זהירותו במשחק כדי לחנכו להיות
אחרי למעשיו ..

ביום מן הימים נכנסה תרנגולת לביתם דרך החלון והידסה במהירות בין חפצי הבית תוך נפנוף כנפיים נמרץ…  כמובן שהיו נזקים… ואליהו הקטן ציפה לראות את אימו מענישה את התרנגולת בחומרה על חוסר זהירותה והנזקים שהיא גרמה.

לאכזבתו אימו רק הוציאה בקריאות קולניות ובתנועות ידים נמרצות את התרנגולת אל החצר ונפנתה בהשלמה לתקן את הנזקים שנגרמו. אליהו הקטן ציפה לראות את אימו מענישה את התרנגולת בחומרה על חוסר זהירותה והנזקים שהיא גרמה.

אליהו הקטן ניסה להבין מדוע את התרנגולת אימו לא מענישה ולא מרימה עליה את הקול.

לימים היה נוהג ר' אל'ה לספר שהוא הבין את העניין כמה דקות לאחר מכן כשהוא יצא אל החצר וראה את התרנגולת מתפלשת בעפר ובאשפה.  אז הוא הבין שאמנם על תרנגולת אין על מה לכעוס. זוהי דרגתה, לשחק באשפה ולנקר שאריות מצחינות של אוכל. לכן לא מצופה ממנה שום דבר, לכן אין צורך לצעוק עליה או להעניש אותה. בדרגה שלה הדבר היחיד שהיא יכולה להבין זה ניפנוף ידים שיבריח אותה אל החצר…

דרגה זה דבר מחייב.  רוממות זה משהו שיש בו חלקים שקשים לביצוע. אבל מי מוכן להחליף את הדרגה שלו בדרגה של תרנגולת….?

 אדם הנתקל בקושי מסוים, בכל תחום בחיים, ויודע שלפניו 'נסיון', שבאמצעותו רוצה הקב"ה לבדוק את מידת חוסנו ואמונתו, אדם כזה מסוגל לעמוד בגבורה מול כל הגלים והמשברים, המבקשים לנתקו מבוראו, ולצאת מהם בשלום. כי כל יהודי מבקש להוכיח את נאמנותו לבוראו, וכשהוא יודע בוודאות שהקושי שבפניו הוא ניצב, הוא הנסיון, ייקל עליו להתאזר בגבורה נגד כל המשטינים. וכשהאדם עומד בנסיון, משלמים לו מן השמים שכר כפול ומכופל, וכמו שהיה אצל אביו של הרמ"א .

שנדע שהניסינות והקשיים הם חלק מהרוממות שאנו עתידים לקבל . 

הדברים לעילוי נשמת מור אבי מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל

שבת שלום ומבורך

הרב יוסף זאב

הישיבה הגדולה תל ציון

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר קורא הערב במכתב שהוא שולח לראשי סיעות הקואליציה לפטר את היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיהרה, זאת עקב התנהלותה "כיושבת ראש האופוזיציה בפועל".

במכתבו לראשי הקואליציה כותב השר כי היועמ"שית פוסלת כל חוק והחלטה של ממשלת ושרי הימין, כאשר לרוב היא אפילו לא טורחת לשוחח עם השרים לפני פסילת החלטותיהם ומדגיש כי פעילותה הפוכה לחלוטין מתקופת הממשלה הקודמת, אז הכשירה כל פעולה של הממשלה, כולל צעדים בעיתיים מאוד.

השר מזכיר גם את הליך מינוייה הבעייתי ואת דבריו של יו"ר וועדת האיתור כי "איננה כשירה לכהן בתפקיד".

השר כותב במכתבו: "התנהלותה של היועצת פוגעת לא רק במשילות ובסמכויותיו של שלטון נבחר במדינה דמוקרטית, אלא גם ביכולת השרים לממש את המדיניות שלשמה נבחרו".

השר בן גביר חותם את מכתבו וכותב: "אני מודע לקושי המשפטי בפיטוריה, אולם הנזק אותו מייצרת היועצת בכל יום שהיא נותרת בתפקידה, גדול לעין ערוך. בנסיבות אלה נדמה לי שיהיה נכון לפתוח בתהליך של פיטורי היועצת המשפטית לממשלה ולהחזיר את אמון הציבור למוסד זה".

בארגון ישראל שלי מסבירים מדוע מתווה הנשיא הוא לא מתווה שאפשר להגיע איתו לפשרה. לדבריהם, המתווה שהנשיא הציג מאמץ את האגף הקיצוני של תומכי האקטיביזם השיפוטי, מחמיר את המצב הקיים וזונח לחלוטין נושאים שכבר זכו להסכמה רחבה.

מתווה הנשיא לא מייצג גשרים או הסכמות אלא מבטא שבירה חדה של ההגה שמאלה.

מתווה הנשיא מעצים את בית המשפט, מסכל את האפשרות להשפיע על מינוי השופטים ומחליש עוד יותר את הכנסת, כלומר אותנו.

הנה עיקרי הבעיות במתווה:
א. הוועדה לבחירת שופטים-
כולנו יודעים שבליבת הרפורמה נמצאת סוגיית הוועדה לבחירת שופטים והצורך להפסיק את הוטו של השופטים בוועדה.
רפורמת לוין הציעה לאזן את הוועדה ולהשיב את הדומיננטיות לקואליציה כפי שמונו השופטים בקום המדינה.
מתווה הנשיא שהוצג משאיר את הכוח אצל השופטים ואפילו מחמיר את המצב הקיים היום-

• 3 שרים
• 3 שופטים
• 2 ח"כ מהאופוזיציה
• 1 ח"כ מהקואליציה
• 2 משפטנים שממונים בהסכמת נשיא העליון.
  הרוב הנדרש כדי למנות שופט הוא 7 מתוך 11.
  כלומר: בזמן ממשלת ימין, יש לימין 4 חברים מובהקים בוועדה מתוך 11.
  ובממשלת שמאל-מרכז יהיו לימין 2 חברים בלבד בוועדה מתוך 11.

שיטת הסניוריטי שקובעת שהנשיא יהיה הותיק מבין השופטים- הנשיא מציע לקבע את שיטת הסניוריטי לפיה ותיק השופטים משמש כנשיא ביהמ"ש העליון. השיטה השנויה במחלוקת הזו תבטיח שמתוך 15 השנים הקרובות כ-12 שנים של נשיאים בעלי אג'נדה אקטיביסטית מובהקת.

מתווה הנשיא גרוע אפילו יותר מהמצב הקיים וכלל אינו מתכתב עם נושאים שכבר הוסכמו במסגרת שיחות פשרה שונות.

ב. חוקי יסוד: חוקי היסוד הם חוקים שמאז המהפכה החוקתית של אהרן ברק ב1995 נתפסים כעליונים על חוקים רגילים וביהמ"ש אף פוסל חוקים רגילים שסותרים את העקרונות שנקבעו בחוקי היסוד. הצד השני של המטבע הוא שבית המשפט לא מוסמך לפסול את חוקי היסוד עצמם.

מתווה הנשיא מציע שעל מנת לחוקק חוק יסוד יידרשו 3 קריאות ברוב של 61 וקריאה רביעית בכנסת הבאה ברוב של 70-80 ח"כ.

המשמעות היא שיהיה בלתי אפשרי באופן מעשי לחוקק חוקי יסוד חדשים במציאות הפוליטית הישראלית. כלומר, מקבעים את המצב המשפטי הקיים, את כוחו המופרז של בית המשפט העליון ואת חולשת הכנסת.

ד. סבירות:

כיום בית המשפט מבטל החלטות ממשלה, אף אם הן תקינות לחלוטין מבחינה משפטית, אם בעיני השופט הן אינן "סבירות". כלומר גם ללא כל פגם משפטי אם השופטים פשוט לא מסכימים עם ההחלטה מבחינה אידאולוגית או ערכית- בכוחם לבטל אותה. אין למצב הזה אח ורע בדמוקרטיות המערביות.
הנשיא מציע לשמר את עילת הסבירות ולצמצם אותה רק במעט כך שבפועל היא תמשיך לשלוט ברוב הנושאים שמגיעים בפני בית המשפט.

המתווה מציע לחסן החלטות של הממשלה עצמה וכן ענייני מינוי שרים מפני עילת הסבירות. אך כל החלטה של שר או גורמים במשרדי הממשלה ימשיכו להיות חשופים לשימוש בעילת הסבירות. המשמעות היא, שברוב המוחלט של הדברים, בית המשפט ימשיך לדון בעיוותים שיצרה עילת הסבירות. לדוגמא, בית המשפט ימשיך להתערב במדיניות ההגירה של ישראל ולעקוף את שר הפנים ואת החקיקה הרלוונטית.

ו. מעמד היועמ"ש: כיום היועצים המשפטיים הפכו, בגיבוי בית המשפט, מיועצים למחליטים וקובעי מדיניות. הגישה הזו קיימת רק בישראל והיא פוגעת אנושות במשילות וביכולת של נבחרי הציבור לממש מדיניות.
מתווה הנשיא מחמיר את המצב הקיים. המתווה מבקש לתת תוקף חוקתי להתערבות היועמ"שים במדיניות הממשלתית ולהפוך אותם לגורם מחליט במקום גורם מייעץ. גם כאן הנשיא אימץ את הגישה הקיצונית ביותר באגף האקטיביסטי וזנח עניין שכבר הוסכם שדורש תיקון.

מתווה הנשיא הוא לא מתווה העם, הוא מתווה שמתעלם מהעם. במקום ליצור גשר, הוא הלך לקיצוניות. ממש הזדמנות שהוחמצה.

יש לציין כי המתווה כן מיטב עם הציבור החרדי בנוגע לשימור חוק הגיוס וחוק דרעי.