חודש: מרץ 2024

פרקליטות המדינה הגישה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום נגד צבי שגב (72) ממיתר שירה במהלך נסיעתו לעבר נהג ברכב סמוך.

מכתב האישום שהגיש עו"ד אביב דמרי מפרקליטות מחוז דרום עולה כי לפני כשבוע בשעות הבוקר נסע שגב בסמוך לרמת חובב, שהוא נושא עליו אקדח ברישיון. במקביל אליו יצא המתלונן מרמת חובב לכיוון ירוחם שהוא נוהג ברכב מסחרי ולצידו קטין כבן 13. במהלך נהיגתם, החלו שגב והמתלונן לריב בעודם נוהגים בכביש, דבר שלווה בחסימת נתיבים הדדית, מעבר חד מנתיב לנתיב ותנועות מגונות האחד לשני. בשלב מסוים, בתוואי הדרך, הוציא שגב את אקדחו, האיץ נסיעתו, עד שהגיע עם רכבו במקביל לרכבו של המתלונן וירה יריה אחת לעבר רכבו של המתלונן.

בשל הירי סטה המתלונן מעט עם רכבו אל שולי הדרך והמשיך בנסיעה. שגב המשיך בנסיעה מהירה וברח מהמקום.

בבקשת המעצר שהוגשה במקביל ציין עו"ד דמרי כי: " המשיב הוכיח במעשיו כי הוא מסוכן לציבור ולמתלונן. המשיב, אך בשל מריבה בכביש, הוציא את אקדחו ברישיון וירה לעבר המתלונן, כאשר רק בדרך נס לא פגעה ירייה זו במתלונן או בקטין שישב בסמוך לו. בנוסף במעשיו, ובשל העובדה כי המתלונן היה בנסיעה ברכב מסחרי גדול, הרי שמשיב סיכן גם את יתר משתמשי הדרך האחרים."

לשגב יוחסו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר לעבר כלי תחבורה.

מי שעקב אחרי פעילות מטה כח (שלומי אמונים ומחזיקי הדת) בבית שמש עוד לפני הסיבוב הראשון של הבחירות, היה בטוח שהמפלגה מריצה מועמד משלה לראשות העיר. זר כי נקלע לבית שמש חשב לבטח כי שמואל גרינברג הוא חסיד בעלזא או ברסלב, שמתמודד כמועמדה הטבעי של אגודת ישראל לראשות העיר.

בביתר עילית למשל התמודד ראש העיר החסידי מאיר רובינשטיין (וניצח בענק) וזכה לתמיכת דגל התורה, אבל לא היה אפשר לפספס מועמד של איזו מפלגה הוא ואיזה מפלגה תומכת בו מכוח הסכם פוליטי, שהתברר כמשתלם במיוחד לאור כך שרובינשטיין מחזיק ברוב עצמאי במועצה.

אבל כאמור, בבית שמש האירוע היה אחר לחלוטין. לאחר ההכרעה של כ"ק מרן האדמו"ר מבעלזא שליט"א לתמוך בגרינברג, התגייס יו"ר שלומי אמונים השר מאיר פרוש למשימה והצליח לאחד את כלל הציבור החסידי, למעט כמובן גור וויז'ניץ שתמכו במועמד ש"ס, לתמוך בגרינברג ובכך הפך אותו למועמד המוביל לראשות העיר.

גרינברג אמנם הגיע למקום הראשון, בפער, אבל לא חצה את רף ה-40 אחוז, ונדרש להתמודד בסיבוב השני, אז כבר הבינו יתר המפלגות החרדיות כי הן חייבות לתמוך בו. אבל בכח לא שכחו של מי הוא מועמד, ומי תמך בו ראשון, וגם בדגל התורה לא שכחו זאת.

המראות שנראו במטה כח ביום ראשון בצהריים, ספק אם נראו לפני עשור בבית שמש לאחר שבג"ץ פסל את תוצאות הבחירות. כיצד הגדיר זאת עמיתנו מנחם קולדצקי, "כל הרמטכ"לים של שלומי אמונים התייצבו".

לצד היו"ר מאיר פרוש, ששהה במטה מ-11:30 בבוקר ועד סגירת הקלפיות, נראו הפרויקטור הבלתי מעורער יוסי דייטש, קמב"ץ המפלגה יענקי ברגר, האיש והניצחון מאיר רובינשטיין, וכן סגני ראשי הערים המכהנים והיועדים של הסיעה מרחבי הארץ – צחי ברים, גדליה אייזנשטיין, נחמן גלבך, טוביה פריינד, ועוד רבים מבכירי המפלגה. למעשה, למעט פנחס הומינר מרחובות ואברימי שטרן מחפיה, שהתמודדו עם סיבוב שני בעריהם – כמעט כל נציגי המפלגה היו בעיר.

כל זה כאשר מדובר במועמד של מפלגה אחרת בכלל, או שלא? כי מצידה של דגל התורה, מטעמה גרינברג היה מועמד באופן רשמי, קשה היה לראות התייצבות יוצאת דופן, בוודאי בסיבוב הראשון, וגם בסיבוב השני לא נרשמה דרמה גדולה מצד המפלגה הליטאית.

לא פלא עם כן שאירוע הניצחון (לא חגיגות, כהוראתו של מרן הגר"ד לנדו שליט"א), התקיים דווקא במטה כח, בו התארחו אחר כבוד בכירי ש"ס השרים חיים ביטון ומיכאל מלכיאלי, וסגן השר והמועמד עד לפני רגע משה אבוטבול (יהודי ראוי בפני עצמו שהראה מה זו אחריות ציבורית ואכפתיות לעיר ללא פניות אישיות), וכן חברי מועצת העיר מכלל הסיעות החרדיות למעט ג'.

נתוני הבחירות שהתבררו לאחר מכן הדהימו גם את ראשי המטה, כעשרת אלפים חברי מפלגת כח בעיר הצביעו לגרינברג, הרבה מעבר למספר המצביעים בסיבוב הראשון. כשנחשפו התפקידים בהם יכהנו חברי הסיעה במהלך הקדנציה, הושלם הפזל. שותפות מלאה בניהול העיר, לא פחות.

כבר לפני יומיים אמור היה שר החינוך קיש להכריז על הזוכים בקטגוריה היחידה שהשאיר לאחר שביטל את כל האחרות – קטגוריית ״תקומה״ שתתמקד בשישה אנשים שגילו גבורה אזרחית וערבות הדדית.

אלא שכפי שדיווחה אמש בחדשות 12 כתבת החינוך, יעל אודם, חברי ועדת הפרס הכריזו על מרד ומסרבים למסור לשר את שמות הזוכים אם לא יחזיר את פרס ישראל למתכונתו הקודמת או יפרסם את כל יתר הזוכים בקטגוריות השונות.

בשעה זו נמשכים המאמצים להשיג פשרה, משר החינוך לא התקבלה תגובה לפרסום.

למרות שחונכתי בבית לא-דתי", "קינאתי תמיד ביהודים שומרי המצווה כשראיתי אותם בעת שניגשו לאכול, שלא הכניסו לפיהם מאומה עד שבירכו. ראיתי בכך מוסריות רבה, וידעתי בבירור שאלה שאינם עושים כך הם בעלי-תאוות, שלא מסוגלים להתגבר על תאוות האוכל שלהם, ומיד כשהם רואים מאכל, מכניסים אוהו לפיהם. אבל למרות הכל, ואף על פי שקינאתי בשומרי המצוות על ברכותיהם לפני האוכל ולאחריו, לא עוררני עדיין הדבר לחזור בתשובה שלימה. "
לפני כשנה הגעתי לישוב תל ציון [ממוקמת צפונית לרמאלה], לביקור לצרכי עבודה אצל בעליה של חוות עיזים גדולה. בעל החווה, שהיה גם ידיד-נעורים שלי , פנה אלי לפתע ואמר: ׳רוצה לראות משהו מעניין?' " כמובן, הגבתי בחיוב, ואז הוציא אותי האיש אל החווה שלו, שבפתחה ניצבו חמשה כלבי שמירה. והנה, בעל החווה משליך לעבר הכלבים את מזונם, והם אינם נוגעים במזון הטרי שהוגש להם. ולא שהם לא היו רעבים. בעל החווה הקדים ואמר לי שמזה זמן רב שהכלבים לא טעמו מאומה, ועכשיו היא השעה שבה הם צריכים לאכול. אבל הכלבים אינם ניגשים לאוכל. הם מסתובבים לידו, אחוזי-רעב, הרוק כבר יוצא מפיהם, ומפני שקיבתם ריקה נביחותיהם מתגברות והולכות, אבל הם לא מתקרבים אל האוכל. פלא-פלאים. בעל החווה, שהיה יהודי שומר מצוות, מסמן לי לראות מה יקרה עתה. הוא מחזיק בידיו כוס מים, מוציא מפיו את המלים ׳ברוך אתה ה׳ וכו׳ שהכל נהיה בדברו׳, ואז – באחת – מתנפלים הכלבים על האוכל ובתוך שניות בולעים ו׳מחסלים׳ את הכל. ללמדנו את גודל הרעבון שלהם. "הייתי המום לנוכח המראה",
"ולא ידעתי כיצד לקלוט את הדברים שהתרחשו למול עיניי. ובת-קול מלחשת באוזניי – אפילו הכלבים לא אוכלים לפני שהם מברכים… " בעל החווה נהנה לראות את התפעלותי העצומה מהמחזה, וסיפר לי את הרקע לדבר: "'כיון שאני מתגורר ליד ישובים ערביים [החווה ממוקמת ליד רמאלה], אני מחזיק את הכלבים צמוד לחוות העיזים שלי, כדי שישמרו על בעלי החיים מפני הגנבים הערבים העושים שמות ברכושם של שכניהם היהודיים. לילה אחד הגיעו לכאן השכנים הלא-טובים שלי, והשליכו לפני הכלבים מזון שהיה מורעל ביותר. בתוך שניות פרפרו הכלבים למוות, והגנבים נטלו עמהם את מאות העיזים, תוך שהם מסבים נזק כספי עצום. "כשקניתי עדר חדש של עיזים והצמדתי לו כלבים חדשים, החלטתי שהפעם לא אתן לגנבים לשלוט על הכלבים ולהרעילם. חיפשתי פטנט כיצד אוכל למנוע את הכלבים מלגעת באוכל המוגש לפניהם. מה עשיתי ? – אילפתי את הכלבים החדשים, שמעתה ואילך הם אינם נוגעים בשום אוכל שבעולם, עד שהם שומעים את ברכת ׳שהכל נהיה בדברו׳. וכיון שאין סיכוי שהגנבים שיבואו לגנוב את העיזים, יברכו אי-פעם את הברכה הזו, ממילא הכלבים לא יורעלו והעזים לא תיגנבנה… "'במלים אחרות: נעלתי את פיותיהם של הכלבים בקוד מסוים, שעד שלא מפענחים אותו, לא יגעו באוכל. עד כדי כך' – המשיך בעל החווה לספר לחברו – 'שפעם כאשר נסעתי לשבת לעיר אחרת, ביקשתי מהשכן שישמור על בעלי החיים שלי, וביקשתיו גם שיאכיל את הכלבים. והנה, לאחר השבת, מתקשר אליי השכן ומספר לי בהתרגשות רבה שהכלבים שלי לא רצו לאכול כל השבת, והם רעבים מאוד… 'אצלי לא קרה אף פעם דבר כזה, שהכלבים יסרבו לאכול', סיפר השכן. 'אתה כבר מבין, מן הסתם, שהסיבה לכך היתה ששכחתי להשאיר לו את הקוד לפתיחת פיהם של הכלבים', סיים חברי את דבריו. "אני", מספר בעל התשובה לרה"י, "שמעתי את הסיפור מבעל החווה, ונותרתי המום ומשתאה. בת-קול מן השמים המשיכה ללחוש באוזניי כל העת, שאפילו כלבים אינם אוכלים בלי ברכה, ואיך אתה אוכל… ולמרות שהייתי יכול ׳לתרץ׳ את הענין בכך שבעל החווה אילף אותם, אבל הקב״ה עשה כך שהדברים ייכנסו בליבי בדרך של קל-וחומר, ולא יכולתי להשתחרר מהמחשבה שכשאני אוכל בלי ברכה, אני גרוע יותר מן הכלבים הללו! "מה שתפס אותי יותר מכל, היתה ההגדרה הקולעת של בעל החווה, שאמר שפיותיהם של כלביו נעולים ב׳קוד׳, ועד שלא ישחררו אה הקוד הזה הם לא יאכלו. המסקנה שפיעמה בי בשומעי את הדברים היתה, שגם אצלנו צריך להיות כך, וכמובן – הרבה יותר מזה, שלא נפתח את הפה שלנו לאכול, עד שנפצח לפני כן את הקוד שנקבע על ידי בורא-עולם, וקוד זה – הוא הברכה. "ואז נפתחה בפניי הדרך לחזור בתשובה. שהרי כדי לברך את האלוקים, צריכים להאמין בו, ולדעת למי אנחנו מברכים".
"וַיְהִ֗י מְאַת֙ כִּכַּ֣ר הַכֶּ֔סֶף לָצֶ֗קֶת אֵ֚ת אַדְנֵ֣י הַקֹּ֔דֶשׁ וְאֵ֖ת אַדְנֵ֣י הַפָּרֹ֑כֶת מְאַ֧ת אֲדָנִ֛ים לִמְאַ֥ת הַכִּכָּ֖ר כִּכָּ֥ר לָאָֽדֶן": [שמות פרק לח]
מובא בשם הרה"ק ה'חידושי הרי"ם' זיע"א מאת אדנים הוצרכו למשכן, ומאה ברכות צריך האדם לברך בכל יום. וכמו שהאדנים היו היסודות של המשכן, כן הברכות הם היסוד של קדושת ישראל, של קדושת כל יהודי ויהודי, אדן מלשון אדנות, ועל ידי הברכה מעידים שהשי"ת הוא אדון על כל הבריאה, ומאת הברכות הנם מאת האדנים למשכן של כל איש ישראל. וכן הביא נכדו הרה"ק ה'שפת אמת' זיע"א שכתב [פרשת תרומה תרנ"ד]: ושמעתי ממורי זקני ז"ל, כי מאה ברכות בכל יום רמז למאה אדנים שהיו יסוד המשכן כו'. ובודאי הם מאה המשכות שיש לעולם בשורש העליון. וכשהאדם מכוון לקבל הכל לשמו ולכבודו יתברך שהרי הכל לכבודו ברא, אז יכול להתדבק בשורש ולהעלות הכל לברכה עליונה. ומקור הדברים הוא בדברי בעל הטורים בפרשה:
" מאת האדנים. כנגד מיוסדים על אדני פז (שה"ש ה טו) וכנגדם תקנו מאה ברכות בכל יום "
וסיפר אחד ממשפחת הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, שפעם אחת בא אליו תלמיד חכם מופלג שהיה חולה מסוכן ל"ע, ושאלו: איך להתחזק כדי לעורר רחמים על עצמו בעת צרתו ? אמר לו הגאון רבי שלמה זמן: אמנם איני ראוי להגיד לאחרים, אבל אומר לך מה אני הייתי עושה, אילו הייתי במצב דומה אני הייתי מחזק את עצמי באמירת מאה ברכות, שתהא אמירת 'ברוך' כמו שצריך, ואמירת 'אתה', וכן אמירת 'השם' כפי שצריכים לומר, אם אצליח בזה הרי זה עבורי המוסר.
כתב ה'לבוש' [או"ח סי' מו]: ואחר שהניח תפילין יסדר הברכות שתקנו חז"ל לברך אותם בכל יום, והם מאה ברכות, מפני שהיה קבלה בידם [במדב"ר יח כא] מפי דוד המלך עליו השלום שראה כן ברוח הקודש על ידי מעשה שראה בימיו שהיו מתים מישראל מאה נפשות בכל יום, ולא היו יודעים על מה היו מתים, עד שחקר והבין ברוח הקודש שעליו, שהיה מפני שלא היו משבחין ומברכין כראוי לשם יתברך על כל טובותיו שהשפיע עליהם, על כן היו מתים בעונש זה. לפיכך עמד הוא ותקן להם לישראל מאה ברכות שיברכו בכל יום כנגד המאה שמתו, ומאז פסקה המגפה מעם ישראל.
את הסיפור המיוחד שלפנינו סיפר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א:
'בהיותי אברך צעיר הייתי שכן של האדמו"ר רבי יחיאל יהושע מביאלא זצ"ל, וזכיתי לעקוב אחר הנהגותיו הקדושות. אחד ממנהגיו היה, כי בכל יום חמישי הגיע לביתו השוחט רבי יצחק ויינר, ושחט עוף עבורו בשחיטה פרטית. הרבי היה עומד לצדו בעת השחיטה, וממתין לקיים מצוות 'כיסוי הדם', עליה הקפיד עד מאוד. עם סיום השחיטה היה הרבי מתכונן ביראה, וכשהוא מתנועע בדבקות היה מתחיל לברך בכוונה: 'ברוך אתה… אשר קדשנו… על כיסוי הדם!', כשקולו נרגש והוא מברך בהתלהבות עצומה, כשגופו רוטט מהתרגשות. איזה מעמד! 'רעייתי עליה השלום', ממשיך הרב זילברשטיין ומספר, 'נהגה בכל מעמד שכזה להעמיד את ששת ילדינו בחלון בעת השחיטה וכיסוי הדם, כדי שילמדו הילדים איך יהודי מברך ברכה!', הייתה אומרת בכל עת, ואףהילדים המתינו בציפיה דרוכה ליום חמישי, לראות את עבודת הרבי בברכה על כיסוי הדם.
פעם אחת, ניגשתי לאדמו"ר וסיפרתי לו כיצד כולנו מחכים כל יום חמישי לראות את ברכתו, והוא אמר לי: 'בוא ואספר לך דבר שאירע אצל סבי הקדוש בפולין.
סבי היה אדמו"ר של הקהילה היהודית, ויום אחד נכנס אליו יהודי אחד עצוב ושבור.'רבי קדוש', אמר האיש, 'נדבקתי במחלה האיומה 'שחפת', ואני סובל נוראות ממנה. כל יום, כל היום, וגם בלילות, אני משתעל ומשתעל ומשתעל'… הוא קטע את דברי עצמו והחל להשתעל בשיעולים עמוקים וכואבים כדי לאמת את דבריו. פניו האדימו, ראשו הסתחרר, חזהו כאב, והוא ממשיך ומשתעל. אחרי דקות ארוכות הצליח האיש לשלוט בשיעולו, והוסיף בעיניים זולגות דמעות: 'רבי, יש לי אשה וילדים בבית, ואני עדיין איש צעיר. אך המחלה הנוראה הינה מגיפה נוראה שהורגת כמעט את כל הנדבק בה. וכעת, גם אני נדבקתי בה, ותיכף יעבירוני לסגר בכדי שלא אדביק אחרים, שם אשהה עד יום מותי בייסורים קשים ומרים. אנא רבי, הצילני נא! ותן לי עצה שאנצל מהצרה!'.
הרבי שמע את דברו בכאב, עצם את עיניו והתפלל לה' שישלח לו עצה נכונה. לאחר כמה דקות, הרים הרבי את עיניו ושאלו: 'אתה רוצה לחיות?'. 'בוודאי!', השיב היהודי, 'יש לי אשה וילדים, ואינני רוצה למות!'. 'יש לי עצה בשבילך', השיב הרבי, 'קבל על עצמך מעכשיו לומר ברכות בכוונה. בכל ברכה שאתה אומר – תעצור לרגע, תחשוב שאתה מדבר עם מלך מלכי המלכים, תכוון באמירת הברכה את כוונת המילים, הכוונה הפשוטה והמובנת לכל. אל תזרוק ברכות מהפה בלי לחשוב, כי אדוננו דוד המלך ע"ה תיקן לברך מאה ברכות בכל יום בכוונה בכדי לבטל גזירת מוות שהרגה מאה איש בכל יום. אם תקבל על עצמך ותנהג כך – מובטחני שתזכה בחיים חדשים!'.
היהודי התרגש וקיבל עליו זאת בשמחה. כבר מאותו רגע החל להקפיד לברך כל ברכה בנחת עם כוונה שמדבר עם המלך. לאחר כמה ימים, ביקר אצל הרופא שבישר לו: 'מתרחש אצלך דבר נדיר – מחלת השחפת הולכת ונסוגה. השיעול הולך ונחלש, ואם זה יימשך, תזכה להבריא מהמגיפה שהרגה רבים'. לאחר כמה שבועות הבריא לחלוטין וחזר להיות בעל ואב לילדיו, והכל בזכות כוונה בברכות – הסוד שגילה דוד המלך לעצירת מגיפת המוות שהיתה בתקופתו', חתם האדמו"ר.

הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל
שבת שלום ומבורך
הרב יוסף זאב
הישיבה הגדולה תל ציון.

סגן ראש הממשלה ושר המשפטים, יריב לוין, חתם על תקנות החברות (הקלות לחברות שניירות ערך שלהן רשומים למסחר בבורסה מחוץ לישראל) לאחר שאושרו בוועדת חוקה בכנסת.

טיוטת התקנות גובשה במחלקה הכלכלית בייעוץ וחקיקה בראשות עו"ד מאיר לוין, בתיאום עם רשות ניירות ערך.

התקנות נועדו להקל בתחולת דיני החברות הישראליים על חברות שנסחרות בבורסות זרות, בעיקר בארה"ב, באופן שיאפשר להן לפעול בתנאים רגולטוריים דומים למתחרות שלהן באותם שווקים. כיום ישנן כ-200 חברות ישראליות שרשומות למסחר בבורסות בחו"ל, כאשר כ-50 מהן חברות דואליות הנסחרות במקביל גם בבורסה בתל אביב וכלל ההקלות יחולו באופן זהה גם עליהן.

חברות אלה אשר התאגדו בישראל ולעיתים קרובות חלק ניכר מפעילותן הוא בישראל, נסחרות בשווקים בחו"ל שאינם מושפעים מהמצב בישראל ולכן עשויות להימצא בימים אלה בנחיתות מובנית אל מול חברות זרות הנסחרות באותם שווקים, בשל מצב המלחמה ופרמיית הסיכון שנוספת למסחר במניות של חברה ישראלית.

רבות מהחברות האלה הן חברות הייטק, ענף שמהווה מנוע צמיחה למשק הישראלי, והתקנות שאושרו נועדו לעודד חברות אלה להמשיך ולהתאגד בישראל, כמו גם להירשם למסחר בישראל לצד הרישום בבורסה בחו"ל כדי לפתח את שוק ההון המקומי, במיוחד בתקופה זו שבה אתגרים כלכליים משמעותיים ניצבים לפתחו של המשק הישראלי.

בהתאם, התקנות קובעות מספר הקלות נוספות לצד התאמות נדרשות בתקנות הקיימות. ראשית, כדי לצמצם את החשיפה המוגברת של החברות הישראליות להשתלטויות עוינות בשוק הזר, חשיפה שקיימת בשל הכפיפות לדין הישראלי, התקנות קובעות רף החזקות גבוה יותר מהקבוע בחוק עבור חברות אלה, שיידרש בעל מניות להחזיק כדי להציע מועמד לדירקטוריון או לדרוש כינוס אסיפת בעלי מניות מיוחדת.

שנית, התקנות מאפשרות לחברות הנסחרות בחו"ל מסלול מקל לבצע buy back (רכש חוזר) של מניות, מהלך שכיח בשווקים בארה"ב. על רכש חוזר חלים דיני החלוקה, ובישראל החוק דורש שאם אין לחברה רווחים ראויים לחלוקה (וזה המצב בחברות הייטק רבות) נדרש אישור בית המשפט לביצוע החלוקה, מה שכלל לא נדרש בארה"ב. הצורך באישור בית המשפט מעמיד את החברות שמעוניינות לבצע רכש חוזר – הליך שגרתי ונפוץ – בעמדת נחיתות מול מתחרותיהן הזרות שלא נדרשות לעבור הליך דומה. על פי המוצע, החברות יוכלו להימנע מפניה לבית המשפט אם הנושים (שעליהם אישור בית המשפט נועד להגן) לא יתנגדו לכך.

הקלות נוספות עניינן בצמצום היקף הדיווחים של חברות חו"ל לרשם החברות בשים לב לדיווח לבורסה; באופן הודעה על קיומו או העדרו של ענין אישי בכתב הצבעה כך שיותאם למערכת ההצבעות הזרה; אופן עריכת כתבי הצבעה שיעלה בקנה אחד עם הנוהג בשוק הרלוונטי; ובמועד הקובע לעניין הזכות של בעל מניות להשתתף באסיפה כללית כך שיתאפשר לחברות אמריקאיות להפיץ את חומרי האסיפה באופן מקוון ולחסוך עלויות משמעותיות.

לצד זאת, התקנות כוללות גם הרחבת תחולה של הקלות שחלות כיום על חברות שנסחרות בחו"ל בלבד, גם לחברות דואליות. תכליתם של הסדרים אלה, לצד האפשרות להתמודד בשווקים הזרים בתנאים שוויוניים ככל האפשר, היא לחזק את מנגנון הרישום הכפול שיש לו תרומה משמעותית לבורסה המקומית הן מבחינת מחזורי מסחר והן מבחינת היקף ההון הרשום למסחר. גם בהקשר זה, קיימת חשיבות יתרה להבטיח קיומו של שוק הון יציב, מתפקד ומתפתח, בתקופה שבה אתגרים כלכליים משמעותיים ניצבים לפתחו של המשק הישראלי.

שר המשפטים יריב לוין פרסם אתמול להערות הציבור תזכיר חוק – 'חקירת אוכלוסיות מיוחדות', שיאפשר נוכחות סניגור בחקירת קטינים או אנשים עם מוגבלות נפשית וכן אנשים עם מוגבלות שכלית, הנחקרים במשטרה כחשודים. מטרת תזכיר החוק היא לצמצם את החשש מהודאות שווא ולסייע במימוש זכותן של אוכלוסיות אלו להליך משטרתי ומשפטי הוגן.

דו"ח הביניים של הוועדה הציבורית למניעת הרשעות שווא בראשות כב' השופט (בדימוס) פרופ' יורם דנציגר, שהוגש לאחרונה לשר המשפטים יריב לוין, התמקד, בין היתר, בנושא הודאות שווא בחקירה, במנגנון הראוי לבירור טענות בדבר הרשעות שווא והכלים שיש לפתח לאיתורן ותיקונן. אחת מהמלצות הוועדה הייתה כי ככל שמדובר בחשודים המצויים בסיכון מוגבר למסירת הודאת שווא, בהם קטינים ואנשים עם מוגבלות נפשית או שכלית, יש לאפשר לאותם חשודים להיות מלווים בסניגור במהלך חקירתם.

בהתאם למדיניות השר לשמירה על זכויותיהן של אוכלוסיות ייחודיות, בשנה האחרונה נעשתה במשרד המשפטים עבודת מטה בהובלת מנכ"ל משרד המשפטים בשיתוף ייעוץ וחקיקה וכלל הגורמים הרלוונטיים.

יש לציין כי מאחר ומדובר בהצעת חוק המשנה במידה רבה את אופייה של החקירה הפלילית בישראל ועשויות להיות לה השלכות רוחב המחייבות בחינה ושינויים עתידיים, הוחלט לחוקקה כהוראת שעה לתקופה של חמש שנים עם אפשרות להארכה, תוך ליוויה במחקר שיבחון את השפעתה.

מנכ"ל משרד המשפטים, איתמר דוננפלד: "מדובר במהלך פורץ דרך שמטרתו להיטיב עם אוכלוסיות הקטינים והאנשים עם מוגבלות נפשית או שכלית ולהבטיח את השמירה על זכויותיהם כפי שכבר קורה כיום במדינות ברחבי העולם. האמון שהם נותנים בגורם המוסמך שניצב מולם בחדר החקירות, יחד עם חוסר היכולת להבין את ההשלכות העתידיות ואת המשמעות של מה שנאמר על ידם בחקירה, מצריך מעטפת נוספת שתבטיח את זכותם להליך הוגן בהליך הפלילי כבר בשלב החקירה".

איראן משתמשת בנמלי אירופה כדי לספק כיסוי למשלוחי נשק לחיזבאללה, כך נחשף בעיתון "הטלגרף" הבריטי. כך פורסם בישראל היום

על פי הדיווח, ארגון הטרור הלבנוני קיבל טילים ופצצות באמצעות ספינות שעגנו בנמלים בבלגיה, ספרד ואיטליה. המשלוחים נעשים דרך הים ולא דרך היבשה זאת בעקבות השמדת המשלוחים היבשתיים ע"י חיל האוויר. 

בניסיון להסוות את המסעות הללו, כלי נשק וסחורה נוספת נשלחים לנמל לטקיה בסוריה לפני ההגעה לנמלים באירופה. "השימוש באירופה עוזר להסתיר את אופי ומקור המשלוחים" כך אמר גורם ביטחוני בכיר לעיתון. "לאירופה יש נמלים ענקיים אז איראן משתמשת בהם כהסוואה. קל מאוד לעשות מניפולציות באותם נמלים שבהם הדברים צריכים לעבור במהירות, בשונה מנמלים קטנים".

ארצות הברית הכריזה על חבילה נוספת של נשק וציוד לאוקראינה "כדי לתמוך בעם האוקראיני האמיץ בזמן שהם מגנים על ארצו ועל חירותו מפני התוקפנות של רוסיה".

חבילה זו מספקת עד 300 מיליון דולר של נשק וציוד במסגרת משיכות שהופנו בעבר עבור אוקראינה. היכולות הניתנות בחבילה של היום כוללות טילי סטינגר נגד מטוסים, תחמושת נוספת עבור מערכות רקטות ארטילריות גבוהות (HIMARS), פגזי ארטילריה, נשק נ"ט, הריסות ותחמושת לנשק קל, וחלקי חילוף וציוד נלווה אחר.

לדברי משרד החוץ נהאמריקני, "הקואליציה של יותר מ-50 מדינות שהרכבנו ממשיכה לספק תמיכה קריטית לכוחות אוקראינה. אנו מצפים לספק תמיכה נוספת בארה"ב, אם הקונגרס יפעל בהתאם לבקשת הנשיא. אנו קוראים לבית הנבחרים להעביר את ההשלמה בהקדם האפשרי כדי לאפשר לנו להמשיך לשלוח סיוע ביטחוני חיוני לאוקראינה, לחדש את מלאי התחמושת של צבא ארה"ב ולהשקיע בבסיס התעשייתי שלנו."

רגע לפני יום שישי הראשון של רמדאן, מפכ"ל המשטרה יעקב שבתאי שלח מכתב למזכיר הצבאי של ראש הממשלה בנימין נתניהו והתריע בפניו כי ללא הגבלת מספר המתפללים, אין דרך לעמוד בדרישות הבטיחות בהר הבית. על פי מכתבו של המפכ"ל, בתום הדיון בשבוע שעבר אצל ראש הממשלה הנחה נתניהו את המשטרה לבחון את סוגיית הבטיחות בהר.

נתניהו והשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הסכימו בחודש שעבר כי עליית ערבים-ישראלים להר הבית תוגבל בחודש רמדאן. המשטרה הגדירה את מגבלת הבטיחות בהר ל-50 אלף מתפללים. עם זאת, טרם הוכרע מה יהיה הגיל שממנו ניתן יהיה לעלות להר הבית ומה יהיה מספר העולים. במכתבו לנתניהו התריע שבתאי כי ניסיונות להגביל את הקהל הנכנס, גם שלא באמצעות הגבלת גיל, עלולים להוביל להסלמה משמעותית. שבתאי דורש לקבל עוד היום הנחיות מראש הממשלה. "אבקש לקבל עוד היום את הנחיית הדרג המדיני ביחס לדרך הפעולה שבה נדרשת המשטרה לנקוט – האם החשש מפני התלקחות ביטחונית בעקבות הגבלת מספר המתפללים גוברת על הסיכונים הבטיחותיים?".

מקורות המעורים בפרטים אמרו לכאן חדשות כי אחד המבחנים המשמעותיים באשר לסיכויי המשא ומתן הוא יום שישי הראשון של רמדאן: אם לא יהיו עימותים סביב הר הבית והיום הזה יעבור בשקט – הרי שהסיכויים להגעה לפריצת דרך יהיו גדולים יותר. עם זאת, המצב נזיל ומשתנה מדי יום.

דחיינות: הדבר היחיד שלכולם תמיד יש זמן פנוי עבורו. ככה הרגשתי השבוע שניסיתי לשבת לכתוב את המאמר. אז ככה. לפני כמה ימים התיישבתי לכתוב את המאמר. למדתי וקראתי מאמרים על הפרשה ,חשבתי, כתבתי טיוטות למאמר. פיניתי אחר הצהריים  שלם לכתיבה. התיישבתי ,ואז, מצאתי את עצמי קמה על אוטומט ומסדרת את הסלון, אחר כך נזכרתי שלא תליתי את הכביסה, אחר כך הייתי חייבת להכין מרק שיהיה למחר, ואז נכנסו שיחות ייעוץ בזום דחופות.

ירד הערב, מאוחר, המונית הגיעה. הייתי חייבת להגיע בזמן  לסדנה בירושלים. המאמר יחכה למחר. כך חשבתי. נשמע לכם מוכר? יוצא לכם לשבת מול מטלה שאתם צריכים לעשות ולא להצליח להתקדם איתה? אם כן, ברכותיי. אתם סובלים מדחיינות.

תסתכלו גם על חצי הכוס המלאה, מסתבר שלדחיינות יש כישרון להפוך מטלות שנואות לאטרקטיביות. אנחנו בורחים מהתמודדות עם הכאב, לא מהמטלה עצמה. בורחים מהכאב למוכר ולידוע. אנחנו חיים בהישרדות.

נעים להכיר

שרה .ח. נכנסה לחדרי בחיוך נבוך. התיישבה מולי ואמרה, אני ביישנית. אני חושבת שאני צריכה עזרה. לפני שהספקתי לשאול אותה לשמה, היא פתחה במונולוג.

לא רציתי להפסיק אותה. הבנתי שהיא עמוק בכאב. "החלפתי כבר שלוש עבודות. בקצב הזה בקרוב אצטרך למצוא עבודה אחרת. למה הכול הולך כל כך מורכב. למה אי אפשר פשוט לזרום עם החיים. הקצב הזה גורם לי לרצות לא לעשות כלום. להרים ידיים לוותר. הכול גדול עליי. זה לא בשבילי. אין סיכויי שאני אצליח לעבור את זה. עדיף שאתפטר ואחפש משרה חדשה. האמת שהייתי עושה את זה במקום לקבוע פגישה. אבל יש לנו, לי ולבעלי, הרבה התחייבויות והמשכורת שלי מחזיקה את הבית. הכול קשה לי.

עד שסיימתי את עבודת הגמר של התואר השני. עד שהתחתנתי, עד שנולדו הילדים, עד שקנינו בית ולקחנו משכנתא גדולה. כמה עיכובים היו בדרך עד שעברנו דירה. אם אספר לבעלי שאני רוצה להתפטר וקשה לי, הוא ייקח את זה קשה. והאמת שגם לי נמאס לברוח כל הזמן, למרוח. שהייתי קטנה אמא שלי הייתה אומרת שאני כמו בת יענה שטומנת ראש בחול בכל פעם שקשה. מחכה שהכול יעבור."

השפן הקטן

כששרה אמרה בת יענה. כבר הבנתי הכול. דחיינות זה הסיפור. דחיינות זה סיפור כיסוי, ובמקרה שלה לפחד. פחד מכישלון. יש אנשים שיראו את זה כעצלות, אך למעשה חוסר היכולת להשלים משימות ומטלות הוא לא תמיד סימן לאדם עצל. אלא הדחיינות נובעת מתוך חשש מסוים, שגרם לנו לסגל לעצמנו מנגנון התמודדות, שלטווח הארוך אינו יעיל עבורנו.

יש סוגיים של דחיינים. יש 'חבלן עצמי' זה שמארגן לעצמו כל מיני משימות בדרך למטלה. ויש את זה שחי על הקצה ,עד לקצה. מתחיל לעבוד רק שמועד סיום המטלה מתקרב. יש את 'השפן', הטיפוס שדוחה את המטלות ומקווה שמישהו אחר יעשה אותן. והיא, שרה. ח. בת ארבעים ושתיים. אמא לשני ילדים קטנים. שיושבת מולי במבט עגום. מאלו שאנחנו מכנים 'בת יענה'. קוברת את ראשה בחול, מתעלמת מהמטלות ונמנעת מלקבל החלטות. מתוך מחשבה שאם היא תתמודד היא תהיה בסיכון, היא תכשל, חוששת שאחרים ישפטו אותה. עכשיו חיכיתי לשמוע ממנה את סיפור המסגרת. מה קרה הפעם, מה עורר את השדים הפנימיים.

חור שחור

 מסתבר שהיא עובדת במשרד ממשלתי, וכדי לקבל העלאה בדרגה היא אמורה להגיש עבודה ולהציג את הפרויקט. כולם כבר הגישו והציגו והיא מתעכבת. קשה לה, עד כדי כך קשה שכבר חשבה לעזוב ולחפש עבודה אחרת.

במהלך הפגישות הצפנו את הכאבים, שרה ביטאה את תחושות התסכול וחוסר האונים שלה. שיקפתי לשרה אירועים נוספים בחייה, שאותן תחושות של הימנעות ודחיינות מככבות בהם. ניסינו להבין מה גורם לשרה, לבחור בדחיינות כמנגנון הישרדות ולשלם מחיר כבד של דימוי עצמי נמוך ופיטורים. לשבת שנים על הגדר לא להסתכן בלבחור, בלהתמודד, בלהיות נוכחת גם שכואב. הפעם, סימנו יחד את המטרה 'להגיש עבודה- לקבל קידום'.

ניסינו יחד לגלות את הצבעים שיש בתוך 'החור השחור'. מהן החוזקות, מה הן החולשות, פרטנו את הדרך לשלבים.

סליחה עצמית

השלב הראשון היה: סליחה עצמית. אין צורך בהלקאה עצמית ואין צורך ברגשות אשם. מחקרים הראו שאם נסלח לעצמנו על הדחיינות שלנו בעבר, יהיה לנו קל יותר להתגבר על הדחיינות של היום ולהתחיל לבצע משימות יותר בקלות.

הסברתי לשרה שההכרה בכך שזה קורה לה, הכרה בכך שהיא 'במלכודת הדחיינות' היא חלק גדול מהפתרון.  פרטנו את המטלה למשימות קטנות ובנות השגה. חשוב שנבין גם אנחנו ,שאחת הסיבות לדחיית משימות היא שהמשימה נראית גדולה ומאיימת מדי. אם נפרק אותה למשימות קטנות ופשוטות, כל משימה בפני עצמה תיראה לנו פחות מפחידה.

לא ביישנית

לאחר שפרקנו את המטרה ליעדים ומשימות, פרשנו את הכול על ציר זמן. אמרתי לשרה :" “זה לא חייב להיות מושלם, זה רק חייב להתחיל”. ביקשתי ממנה לעזוב את הפרפקציוניזם.

בפגישה הראשונה, שרה הגדירה את עצמה כביישנית. במהלך הפגישות שרה הבינה שיש לה חרדה חברתית, מדויק יותר לומר מבוכה חברתית ממוקדת, היא סובלת מפחד קהל. ששחזרנו אירועים בחייה, מצאנו את ההקבלות במצבים השונים. אותה מבוכה ואותו פחד מפני השפלה הנובעת מההערכה שלילית על ידי אחרים.

כשהבנו שהפחד הכי גדול של שרה זה לעמוד מול אנשים, לקבל ביקורת, ביקשתי משרה לבקש מהמנהל שלה להגיש את העבודה עם שותפה, ולאפשר לשותפה להציג את הפרויקט . שרה נענתה בחיוב. שרה הבינה בסופו של תהליך שהדחיינות שלה קשורה לפחד קהל . הדימוי העצמי הנמוך שלה והחשש מביקורת פומבית, הם  סיבה לדחיינות.

מתוך הכרה מודעת, שרה יכולה כעת לבחור מחדש להתמודד עם אמונות מגבילות שלה. שהשפיעו על התפיסה העצמית השלילית שלה ועל היכולת לבצע את המשימה .

משהו לנשמה מהפרשה

בפרשת פיקודי  מתוארות בפרטי פרטים ההכנות להקמת משכן אוהל מועד. בין תיאורי יצירת כיור  הנחושת, יתדות המשכן והחצר, בגדי הקודש, המנורה, הכלים, המזבח  שב וחוזר הפסוק "כאשר ציווה ה' את משה". הכנה מדויקת, להעמיד את המשכן, להכין את הכלים- לא די בדיבורים לא די במחשבות או בהרגשים, צריך לעשות. העשייה והענקת המשמעות הנכונה למעשיים היא זו המולידה תחושת סיפוק ושמחה. כמו שכתוב: "עבדו את השם בשמחה…" ללמדנו שהעבודה, לא רק המחשבה או ההרגשים הם המולידים את השמחה.

בני חורין

הגלות אינה מסתיימת ביציאה הפיזית ממצרים, אלא היא מסתיימת בהגעה למעלה הרוחנית של בניית המשכן. ולכן ספר שמות-הספר שבני ישראל יוצאים מגלות לגאולה, מכיל בקרבו גם את פרשיות המשכן. בניית כלי המשכן  אינה טכנית בלבד.  כל עשייה נעשתה לשם השראת השכינה ולכן התורה חוזרת ומפרטת כדי להשמיענו את החשיבות הרוחניות של העשייה.

יש חובת השתדלות בחיים, אך צריך לדעת שההשתדלות היא רק בניית האופן לקבלת השפע אך אינה השפע עצמו.  ה' הוא הנותן את השפע. יש כאן מסר חשוב. כולנו אנשי עשייה אבל העיקר אינו העשייה הפיזית אלא המימד הרוחני , רגשות הלב המתלווים לעשייה. ולכן להיות "בן חורין" אין הכוונה רק לצאת לחירות פיזית, אלא להגיע לחירות רוחנית. החירות הרוחנית האמיתית, כזו המאפשרת עשייה בשמחה לשם מצווה.

מה עושים

מחקרים הראו שדחיינות היא אסטרטגיה לא מודעת להימנע מרגשות שליליים, אבל יש לה מחיר בטווח הארוך. דחיינות מסתבר  שהיא מטבענו . במאמר משולבים כלים, ואסטרטגיות שתוכלו לאמץ לעצמכם , כדי להתגבר על משימות בחייכם. אני מזמינה אתכם ללמוד להכיר את עצמכם, ולהפוך לאנשים שחושבים אבל גם מבצעים.

שתפו אותי בחוויה שלכם. מה למדתם על עצמכם. אשמח לקרוא את התובנות שלכם. mhithabrut@gmail.com

"מפץ ממלכתי" 

בניגוד להודעות הפוליטיות המפתיעות של סער בעבר, הפעם הצעד שלו היה צפוי

זהו זה. נגמרו הבחירות המקומיות. הסיבוב השני מאחורינו, שמואל (שמוליק) גרינברג נבחר לראשות העיר בית שמש, ואפשר לחזור לימי השגרה בכל הקשור לכתבות ולסיקורים. אלא שבמציאות הביטחונית והפוליטית בה אנו נמצאים, אין שגרה ואין שלווה.

אחד מחברי פנה אלי השבוע עם שאלה מחויכת: מה תעשה עכשיו אחרי הבחירות. נגמרו הנושאים הבוערים. על מה תכתוב? אז הנה הגיע השר גדעון סער, שמספק לנו כותרות פוליטיות עם הודעתו על פירוק השותפות שלו עם השר בני גנץ.

הודעת סער עומדת אמנם במרכז השבוע הפוליטי, אולם יש עוד נושאים בוערים על השולחן. מדובר בהמשך המתיחות בין הנשיא ביידן לנתניהו, שהופכת להיות אישית (לשמחת אנשי המחאה). כמו כן על השולחן ניצב העימות הקשה מול חיזבאללה בצפון, שעל פי כל הסימנים מוביל (במוקדם או במאוחר) למלחמה, המשך ההתלבטות בעזה, האם (ומתי) להיכנס לרפיח. עיכוב עסקת החטופים, חיסול (או לא) של רמטכ"ל החמאס מראוון עיסא, סערת ההתבטאות של קצין בכיר נגד הפוליטיקאים מימין ומשמאל, וכמובן עוד השלכות של תוצאות הבחירות לרשויות, בקיצור: יש עוד הרבה נושאי כתיבה והתייחסות. החבר יכול בהחלט להיות רגוע.

אז נצא לדרך עם ההתפתחות הפוליטית של השבוע: פירוק "המחנה הממלכתי" וההשלכות האפשרויות להמשך הדרך של גנץ וסער, כמו גם ההשפעה על עתידו של נתניהו. הכול קשור זה לזה.  

מבין כל הכותרות שניתנו על הודעתו של סער על סיום השותפות הפוליטית עם גנץ, בלטה הכותרת: "המפץ הממלכתי". מי שניסו לשדר ממלכתיות ובריחה מהפוליטיקה הכעורה, נסחפו לתוכה על מלא. "המחנה הממלכתי" נקלע למערבולת פוליטית פנימית, ובטווח הארוך יכולה להיות לכך משמעות, בעיקר לאחר שסער יחליט מה בדיוק הוא עושה ולאן הוא הולך.

ההיסטוריה של סער מלמדת כי הוא נוהג להפתיע עם הודעותיו הפוליטיות ומותיר את המערכת הפוליטית בתמיהה לפשר מעשיו. כך היה לפני 10 שנים כאשר החליט לקחת פסק זמן מהליכוד, בעודו מכהן כשר הפנים. איש לא חזה אז את הפצצה הפוליטית שהטיל, והודעתו שניתנה אז בפני פעילי הליכוד בטקס הרמת כוסית לפני ראש השנה, הותירה את כולם בהלם.

שנתיים וחצי לאחר מכן שוב הפתיע, כאשר הודיע על חזרתו לליכוד. בהמשך רשם שוב הפתעה כאשר הכריז על התמודדות בפריימריז נגד נתניהו, וכך עשה גם כאשר עזב את הליכוד לטובת הקמת "תקוה חדשה".  

בשונה מכל זה, הודעתו השבוע לא נחשבת להפתעה. לכולם היה ברור שהשותפות שלו עם גנץ עומדת לפני פירוק רשמי. באופן מעשי הם מזמן כבר לא ביחד. השאלה שנותרה הייתה, מתי תגיע ההודעה. השבוע זה קרה.

המשבצת הימנית

האפשרויות של סער: התמודדות עצמאית, חבירה לאישים נוספים או מיזוג בליכוד

גדעון סער נחשב לאחד הפוליטיקאים המיומנים והמתוחכמים ביותר. שהותו במשך שנים ארוכות  לצדו של נתניהו, עוד מהימים בהם כיהן כמזכיר הממשלה שלו, לימדה אותו רבות. גם חברו למפלגה, זאב אלקין נחשב לשועל פוליטי בפני עצמו. השניים טוו את מהלך הפרישה זה זמן רב ויש להניח שידעו מראש מה היא תחולל. בשלב זה נוח להם לשמור את כל האופציות פתוחות ולתת לכולם לעשות פרשנויות סביב הצעד שנקטו. 

אם ננתח את הדברים באופן מושכל, ונתעלם ממשקעי העבר בין גנץ לסער, שהלכו והתחדדו מאז החלטתו של גנץ, להעדיף את איזנקוט כחבר בקבינט המלחמה על פניו, עדיין נתקשה להבין כיצד פוליטיקאי כה מיומן כסער, מפרק את השותפות עם מפלגה שנמצאת בשיאה ומקבלת בחלק מהסקרים 40 מנדטים. תוצאה כזו אינה זכורה שנים ארוכות במערכת הפוליטית. מה אפוא ראה סער לשטות זו.  

שאלה זו מתחדדת עוד יותר לאור תוצאות הבחירות האחרונות, בהן זכתה המחנה הממלכתי בראשות בני גנץ ב-12 מנדטים, מתוכם יש לסער ארבעה. לכולם היה ברור שהשותפות הזו הועילה לסער יותר. בלי המשענת של גנץ, הוא לא היה עובר את אחוז החסימה.

כאמור סער ואלקין אינם שוטים פוליטיים. אם הם החליטו לעזוב, כנראה שיש סיבה פוליטית מוצדקת מבחינתם. השניים מביטים קדימה ומבחינים במה שכולם רואים: מאז הטבח הנורא בשמחת תורה, הציבור זז ימינה. אולם התזוזה הזו אינה נעה לכיוונו של נתניהו. אפילו הסקרים (היחידים) שמטיבים עם נתניהו מעניקים לו מקסימום 25 מנדטים. כל השאר נותנים לו הרבה פחות. 

סער, שיודע לקרוא את המפה הפוליטית, פעל מאז הטבח בשני דרכים: מצד אחד בידל את עצמו מגנץ ואיזנקוט מבחינה מדינית. מצד שני הקפיד לשמור מרחק מבן גביר וסמוטריץ' ומיקם את עצמו בימין הממלכתי, שאינו נתניהו. "ימין ליברלי".

המגרש הזה עומד להיות בקרוב צפוף במתמודדים. נפתלי בנט ויוסי כהן מחממים מנועים ושמותיהם כבר עולים בסקרים וזוכים למנדטים לא מעטים. לא מן הנמנע שגם האוזר, הנדל, שקד ואחרים (אולי כחלון), ינסו גם הם לחזור. כולם מבקשים להתמודד על אותה משבצת ימנית "ליברלית". גם ליברמן,ְ שהולך ומתחזק בסקרים (מאז הפסיק את התקפותיו נגד החרדים) נמצא שם.

סער ביקש אפוא להיות הראשון שעושה את הצעד המעשי. הוא אמנם לא "הראשון שזיהה". כולם מכירים את המשבצת הימנית הזו. אולם הוא הראשון שעלה רשמית עליה וסימן בה את עצמו. 

השאלה האם ילך עד הסוף כמפלגה עצמאית, האם יחבור כבעבר לאישים נוספים, או אולי ינסה להתמזג בליכוד כסיעה עצמאית, בדיוק כפי שעשו בעבר צומת, גשר וישראל ביתנו. יתכן שזו המטרה הסופית שלו: להתמזג בעתיד כליל בליכוד ולהתמודד ביום שאחרי נתניהו על ראשות הממשלה. סער, כפי שנכתב לעיל, אוהב לשמור את כל האופציות פתוחות. זה כוחו.

ביקור במחלוקת

הסוד הפוליטי נחשף: מי עומד מאחורי ההתנגדות לצירוף ליברמן לקבינט המלחמה? 

מאז כניסת המחנה הממלכתי לממשלה, לאחר הטבח בשמחת תורה, ניכר היה שסער ונתניהו עושים כל מאמץ להשלים ביניהם. לפתע הם החלו להיפגש בארבע עיניים וגרמו לרבים לחשוב שמתרקם ביניהם מהלך סודי, שיטלטל את המערכת הפוליטית.

מאידך שמעו הכתבים תדרוכים קשים בסביבות גנץ נגד סער וההפך. "סער לא תרם כלום בבחירות", אמרו אנשי גנץ. "גנץ הבטיח לעשות פריימריז ולמזג את שתי המפלגות, אך מתעלם מכך" טענו מנגד אנשי סער. וכך במשך חמישה חודשים, מאז כניסת המחנה הממלכתי לממשלה, נמשכה המתיחות והחריפה. השניים לא עשו כל מאמץ להתגבר על כך ולא נועדו זה עם זה בארבע עיניים.

חילוקי הדעות ביניהם ניכרו כמעט בכל תחום. סער התבטא באופן מדיני ניצי ושלל בתוקף הקמת מדינה פלשתינית וכן כל ניסיון להסדיר שליטה פלשתינית של הרש"פ בעזה ביום שאחרי. מאידך הצמד גנץ ואיזנקוט, היו מוכנים לפשרות. כמו כן מתח סער ביקורת פומבית נגד ההחלטות של קבינט המלחמה וטען שצריך לקבל החלטות תקיפות יותר לרבות כניסה לרפיח.

דוגמא נוספת נרשמה ביחס להליך ההדחה של ח"כ עופר כסיף. בזמן שרוב חברי "כחול לבן" נמלטו מההצבעה בכנסת, ארבעת הח"כים של "תקווה חדשה" הצביעו בעד ההדחה, וביקרו את ההחלטה של גנץ להיעדר מהמליאה.

"המכה בפטיש" היה הביקור של גנץ בשבוע שעבר בארה"ב בניגוד לעמדתו של נתניהו. גם סער יצא נגד הביקור הזה, בעיקר לאחר שהבין כי גנץ מדבר עם בכירים אמריקאים בעד הקמת מדינה פלשתינית, בניגוד לעמדת הממשלה ובניגוד לרוב הרצון הציבורי. בדיעבד מתברר כי בעת הביקור של גנץ בחו"ל, העבירו גורמים בכירים במפלגת תקווה חדשה  מסרים לאמריקאים, לפיהם עמדותיו של גנץ לא מקובלות על סער, וכי העמדה הישראלית הרשמית, מתנגדת למשא ומתן מדיני מול הפלשתינים.

עתה לאחר פרישתו מבקש סער להצטרף לקבינט המלחמה, ואילו גנץ עושה הכול לסכל זאת. אם תיפתח הדלת לסער, יבקשו גם בן גביר וסמוטריץ' להיכנס פנימה, והדבר יפוצץ את הקבינט ויביא לפרישתם של גנץ ואיזנקוט. בסביבת נתניהו חצויים בדעתם, האם לצרף את סער תמורת התחייבותו להישאר בממשלה גם אם גנץ ואיזנקוט יפרשו. או להימנע מכך, מחשש שסער יפעל בתוך הקבינט נגד נתניהו ויביך אותו.

סער עצמו כעוס ביותר על התנגדותו של גנץ לצרפו לקבינט המלחמה, ובשעת כעסו חשף סוד פוליטי שלא היה ידוע לרבים.  לדבריו, "התנגדותו של גנץ אינה עניינת ואינה נובעת מטובת המדינה, בדיוק כפי שהייתה התנגדותו בתחילת המלחמה לצירופו של ליברמן לקבינט המלחמה". אמירה זו חושפת כי מי שהתנגד לליברמן, אינו נתניהו, (כפי שליברמן טוען), אלא "האיש הממלכתי", בני גנץ. הסיבה: חשש שליברמן יאפיל עליו בקבינט, וילכוד יותר תשומת לב תקשורתית, כמי שהזהיר מראש על העלול להתרחש בעזה.      

"גנץ מסתכסך עם כל מי שותפיו", אומרים בסביבת סער. "הוא לא החזיק מעמד עם אשכנזי, לפיד, יעלון, הנדל והאוזר, ועכשיו גם סער נפרד ממנו".

"תודה ובהצלחה"

כיצד התייחס גנץ לפרישת סער ומה ארע למפלגות המתנגדות לנתניהו מאז המלחמה?

יש הטוענים כי ההצלחה של "תקווה חדשה" בבחירות ברשויות המקומיות, היא זו שהאיצה בסער ללכת על מהלך הפרישה שלו מגנץ. לאחר הבחירות טענו כל המפלגות על ניצחונן, כאשר כל אחת מבליטה את המקומות בארץ הנוחים לה. אולם סער באמת הצליח. מועמדיו נבחרו לראשי רשויות בעשרה מקומות. כמו כן הצליח להכניס 130 חברי מועצות המזוהים עם תקווה חדשה. בין ראשי הרשויות: גדרה, פרדס חנה וכרכור. מועמד נוסף מטעמו, דוד עציוני הגיע לסיבוב השני בחיפה ונוצח (למרבה הצער) כפי שנרחיב בהמשך.

גנץ מצדו התייחס בחצי זלזול להודעתו של סער והגיב על כך בציוץ של שתי מילים: "תודה ובהצלחה". בכך ניסה להראות שהצעד של סער אינו מכאיב לו. הסקרים שפורסמו שלשום מראים שהוא עדיין מקבל 34-35 מנדטים, כלומר סער לוקח עמו 5 מנדטים בלבד. (הסקר של פילבר מעניק לגנץ רק 22 מנדטים, אבל זה סקר בודד). כך או כך במערכת הפוליטית מודעים לעובדה שאצל גנץ חונים כעשרה מנדטים, שיכולים לנוע למפלגה ימנית, כאשר היא תוקם. סער בשלב הזה לוקח רק חצי. 

האבסורד מבחינת גנץ, הוא הפער בין הסקרים המעניקים לו עולם ומלואו, לבין המצב האמיתי שלו בכנסת, 8 מנדטים בלבד (לאחר פרישת 4 ח"כי התקווה החדשה). המצב הזה הופך את מפלגתו לקטנה וחלשה, בעוד לקואליציה יש עתה 68 מנדטים בלעדיו. האבסורד הזה יגבר עוד יותר, אם יפרוש לאופוזיציה, שם יבלע מול 24 המנדטים של "יש עתיד" ומול ליברמן הפעלתן.

מנגד, מבחין נתניהו בהנאה רבה במתרחש בתוך המחנה הממלכתי. נתניהו הרי מומחה לפירוק מפלגות המתנגדות לו, אך הפעם לא היה צריך להתערב. הדבר נעשה מעצמו. בטווח הנראה לעין זה אפילו משרת את יציבות הממשלה שלו, ובעיקר מסיר ממנה את החרם שהטיל עליה סער בזמנו. נתניהו גם נהנה לראות כיצד גנץ "נענש" פוליטית על נסיעתו לארה"ב, מבלי שהוא (נתניהו) היה צריך לבצע את העונש.

כאמור נתניהו טרם החליט האם לצרף את גנץ לקבינט המלחמה כפי שהוא דורש, אך בליכוד שוקלים לתת לסער ולאנשיו תיקים ומשרדים ממשלתיים אם גנץ יפרוש. נתניהו שהסתכסך לפני עשר שנים עם סער על שהריץ את ראובן ריבלין לנשיאות, סלח לו על כך. לשניים יש עתה אינטרסים תואמים. עם זאת סער לא רוצה להתקרב יותר מידי לנתניהו כדי שלא להזיק לעצמו בקרב הבוחרים מימין שמאסו בראש הממשלה. זו הסיבה שבאופן רשמי הוא מודיע  שלא יחזור לליכוד אלא מקים מפלגת "ימין ממלכתי". הסקרים בעתיד יקבעו האם יתמיד בכך או ינסה להתמזג בליכוד כפי שתואר לעיל.

והיה מי שסיכם היטב את האירוע כולו (מיכאל שמש), כשהוא מתאר מה ארע לגוש מתנגדי נתניהו מאז פרצה המלחמה: מפלגת העבודה קרסה, מיכאלי הודיעה על פרישתה. יש עתיד מתרסקת בסקרים ומאבדת מחצית מכוחה, לפיד וליברמן בברוגז פומבי, המחנה הממלכתי נכנסה לממשלה והתפרקה לשניים, סער מתנגד לחרם על נתניהו.  

במקביל גם ארגוני המחאה לא ממריאים, כפי שהוכיחו הבחירות לרשויות. דוגמא אחת מיני רבים – בקטע הבא. 

רחובות שפויים

הניסיון של ארגוני המחאה וכוח קפלן להבעיר אש ומחלוקת בעיר רחובות נכשל

בעבר כאשר מכוני הסקרים השונים ניסו לחזות מראש את תוצאות הבחירות לכנסת, הם הביטו לעבר תיכון "בליך" ברמת גן, שם נערכו בחירות דמה. הסיבה: מדד בליך המפורסם, זכה ליוקרה רבה בשל הצלחתו לחזות את המהפך בזמנו בבחירות 77. אולם בפעמים האחרונות המדד הזה כבר לא הוכיח את עצמו והתוצאות האמיתיות היו שונות לחלוטין מאלו שהתקבלו בבליך.

בצר להם חיפשו מכוני הסקרים מדד מדויק יותר ואז גילו את העיר רחובות. מניתוח תוצאות הבחירות לכנסת בעיר הזו, עלה פעם אחר פעם, כי התושבים הצליחו לחזות במדויק את התוצאות הסופיות על פי הצבעתם. לא פלא שמכונים מפורסמים ומוכרים כמו פרופ' קמיל פוקס, מכון סמית, מנו גבע וסוקרים נוספים משקיעים זמן רב ברחובות, כדי לעמוד על הלך ההצבעה בעיר ולהסיק מכך על התוצאות הסופיות לכנסת.

בבחירות האחרונות לכנסת זכה הליכוד במקום הראשון עם 25.77% קולות, אחריו "יש עתיד" עם 23.10% מהקולות, הציונות הדתית זכתה ב-13.07%,  המחנה הממלכתי זכתה ל-10.56% מהקולות, וש"ס ויהדות התורה זכו יחד ב-12% מקולות הבוחרים.

נזכרנו בכך השבוע, בגלל תוצאות הבחירות בסיבוב השני בעיר הזו. אם אכן "מדד רחובות" משקף את האווירה הכללית ברחוב לקראת הבחירות לכנסת, (לכשיערכו במועד שייערכו), הרי שאנשי המחאה לא הצליחו במלאכתם. הניסיון של "כוח קפלן" להבעיר את העיר באמצעות הרצתו של זוהר בלום, מועמד "יש עתיד" שהוביל את "הקו הליברלי", נכשל.

התושבים התרעמו על ניסיונו של פעיל המחאה משה רדמן, שקרא באירוע בחירות שהתקיים במוצ"ש מול הכניסה למכון ויצמן, להתגייס לקראת הבחירות ולהצביע לבלום. "אסור לנו להפסיד שום חזית ושום מאבק, כולל את המאבק ברחובות", זעק רדמן, כשברקע הולמים תופי המחאה.

רדמן, ניסה כאמור לסחוב את הרחוב "החילוני ליברלי" לכיוונו וביטא את הרצון של ארגוני המחאה, שסימנו לעצמם את הצורך בניצחונו של בלום כיעד ליברלי הכרחי וכסמל מוניציפאלי למאבק הארצי שהם מנהלים. באופן הזה הם הפכו את המועמד שכנגד, מתן דיל, שנתמך בין השאר על ידי הליכוד, הדתיים  והחרדים לשמרני לאומני וחשוך.

התושבים ברחובות סלדו כאמור מכך. חלקם אמנם הפגינו בעבר, עוד לפני המלחמה, נגד "המהפכה המשפטית". אולם עתה הם לא ראו צורך להכניס את הנושא הזה לתוך מערכת הבחירות המקומית. כמו כן היו מהם שהצביעו ופעלו בגלוי לטובת מתן דיל. בסופו של דבר התברר כי המחאה נותרה בחוץ, והמועמד מתן דיל, שהלך על קו קמפיין נקי ומכובד זכה ונבחר.

התוצאות הוכיחו שהעיר רחובות, המהווה מדגם מייצג של מדינת ישראל בהרכב הסוציולוגי שלה, בסוגי האנשים שחיים בה ובהתפלגות הדעות שלהם, לא נתנה למחאה להיכנס בשעריה. אם אכן זה מה שמלמד על הצפוי גם במישור הארצי, על ארגוני המחאה לחפש "חומרי תבערה" אחרים.

קמפיין הסתה

במקום להתמקד בבעיות אמיתיות, התנהל בחיפה קמפיין הפחדה שקרי וחד צדדי

בעוד העיר רחובות שמרה על שפיות ולא הלכה שבי אחר הניסיונות של אנשי המחאה להבעיר אש בתוכה, בעיר חיפה התנהלו העניינים אחרת.

המועמד שזכה בראשות העיר, יונה יהב, גמר אומר לחזור לתפקידו לאחר שכשל והובס בבחירות הקודמות. "קשה היה לי לקבל את התבוסה הזו", הסביר לאורך חמש השנים, בעוד הוא רוקם את חלומו לשוב ולכבוש מחדש את חדרו בקומה השנייה ברחוב חסן שוקרי.   

יהב החליט לסלול את דרכו חזרה באמצעות קמפיין הפחדה והסתה נגד הציבור החרדי. "מי שרוצה עיר ליברלית וחופשית ולא עיר עם השתלטות חרדית שיצביע עבורי", אמר בבוקרו של יום הבחירות השבוע, על מנת לגרום לחיפאים לצאת מהבית ולהצביע מתוך פחד עבורו.

דבריו אלו של יהב, היו שיאו של הקמפיין. במקום להתמקד בבעיות המטרידות את העיר – מכת החזירים וההכנות הביטחוניות מפני אפשרות של מלחמה, ניהל קמפיין מכוער ושקרי.

הנה עוד דוגמה: יומיים לפני הבחירות (יום שישי שעבר), קיבלו תושבי חיפה "סקר טלפוני" ובו שאלה – האם תצביעו ליונה יהב או לדוד עציוני. מי שענה שהוא מתכוון להצביע ליהב, נענה בברכת שלום ובהצלחה. מי שכתב שהוא בוחר בעציוני, זכה לשאלה נוספת: "האם העובדה שעציוני חתם עם החרדים על הקמת "רשת חינוך חרדית חדשה ובניית 3 בתי ספר בהפרדה תשנה את דעתך"? המטרה של השאלה ברורה: יצירת הפחדה באמצעות מצג שקרי, כאילו עציוני עומד לשנות את מצב החינוך בעיר מקצה לקצה עם "רשת חינוך חרדית חדשה".

עכשיו תחשבו לבד מה זה עושה לתושב חילוני פשוט ותמים, שאינו מכיר את הדברים, לאחר שהוא מקבל כזו הודעה. הוא לא יודע לומר לעצמו, שאין כל סיכוי שעציוני יצליח להקים רשת חינוך חרדית חדשה, דבר שאיש לא מצליח לעשות במישור הארצי. הדברים הללו מחלחלים אצלו וגורמים לו לחלחלה.   

טלפונים נוספים שהגיעו בקולו המוקלט של יהב, הסבירו לתושבים שעליהם לבחור בו, כדי שיהיה "נעים לחיות בעיר, ולא לתת לחרדים להשתלט עליה". הדברים כמובן מגוחכים לחלוטין: כיצד יכולים שלושה נציגים חרדים (מתוך 31) להשתלט על העיר. גם מי שלא למד ליבה יודע לעשות חשבון פשוט ולגלות שמדובר בפחות מעשרה אחוזים. אולם הדברים עשו את שלהם, בעיקר במגזר הערבי.

ח"כ אימן עודה שהתגייס לסייע ליהב, קרא לערבים לנהור לקלפיות, תוך שהוא מסביר להם שאחוז ההצבעה הנמוך יגרום לשני ציבורים מאורגנים להכריע את הבחירות: הערבים או הדתיים. "צריכים לנטרל את הדתיים באמצעות הצבעה ערבית ליהב", קרא עודא. ואכן הציבור הערבי הצביע ליהב והכריע את הבחירות.

ההחלטה בידיו

האם יהב ירצה להיזכר כראש עירייה נקמן ופלגן, או כמי שהגיע לתקן את כישלונותיו

בשנות שלטונו הקודם הצליח יונה יהב, להשניא את עצמו על רוב רובו של הציבור החרדי בעיר. אך טבעי היה שעם חזרתו, הוא ירצה להשכיח את השנאה ולפתוח דף חדש. על פי כל הנתונים, הוא יכול היה להיבחר גם בלי קמפיין ההסתה שניהל נגד החרדים.

תושבי העיר חיפשו שינוי לאחר חוסר הצלחתה של ראשת העירייה היוצאת עינת קליש, שנכשלה בתפקידה. היא לא ידעה ליצור חיבורים נוספים במועצת העיר, וקוממה את כולם נגדה. בד בבד המועמד דוד עציוני נתפס כשותף לה, כיון שבתחילת הדרך שימש כסגנה עד שפרש. התושבים הצביעו אפוא ליהב כברירת מחדל ולא כתוצאה של אמון מחודש בראש העירייה הכושל לשעבר. ניתן לראות זאת בשיעור ההצבעה שהיה מהנמוכים בארץ בסיבוב השני. יהב היה בבחינת הרע במיעוטו.

הקמפיינרים שלו הצליחו לחלחל בציבור את המסר, שאסור לקחת סיכונים עם מועמדים חדשים ו"נוצצים" כמו בבחירות הקודמות, אלא צריך ללכת על המוכר והבטוח. בכך ביקשו להשכיח  ולשים בצד את כישלונו לאורך 15 שנותיו בראשות העיר. אולם הם לא הצליחו למנוע ממנו לנהל קמפיין שנאה בלתי נתפס, אף שלא היה לו צורך בכך.

בהקשר זה חשוב לציין כי סקרים מוקדמים הוכיחו, כי כל נושא החרדים-חילוניים כלל לא מעסיק את העיר חיפה. רק 7% אמרו שזה חשוב להם. כל השאר ציינו את נושאי הביטחון ומכת החזירים.

חשוב גם לציין ששותפיו של יהב, אנשי "הירוקים" ו"כחול לבן" באמצעות מועמדם אביהו האן, נסחפו גם הם בניסיון להבעיר את העיר עם הפחדה מפני "השתלטות חרדית", והפיצו את המסר הבא במהלך יום הבחירות: "אנחנו מתכוונים להיות חומת המגן לעיר חיפה ולשמור עליה חופשית לתושביה יחד עם יונה יהב כראש עיר. היום יקבעו התושבים איך תיראה העיר בחמש השנים הבאות ואולי לתמיד: או עציוני עם החרדים, או יהב עם הציונות הדתית והחרדים הליברלים" (הקבוצות החסידיות המועטות, שהצביעו ברוב חששם ליהב, כונו על ידם "חרדים ליברלים"…).

השאלה עתה כיצד ירצה יהב בן ה-80, שיזכרו אותו: האם כראש עירייה פלגן, נקמן וסכסכן. או כזה שפועל על פי הצהרתו מיד לאחר שנבחר: "עם שובי לתפקידי אני מתכוון לאחד את כל חלקי העיר, יהודים וערבים, שמסרבים להיות אויבים. דתיים וחילונים כאחד". 

חיפה נחשבת לעיר שקטה שאין בה איבה בין הציבורים בשום נושא, גם לא במלחמות דת. יש בה המון בעיות אחרות, אבל התושבים ברובם הגדול רגועים ושלווים. יהב שקיבל 62.6% מקולות המצביעים, ניסה להבעיר אותה באופן מיותר וכאמור היה יכול להיבחר גם בלי זה. לפני חמישה חודשים הסביר בראיון לתקשורת כי הוא בא רק לחמש שנים "כדי לתקן". ההחלטה בידיו.

סקרים מרים

כישלון אחר כישלון: אפילו חבריו של לפיד בתקשורת מודים ש"מגע הקסם שלו התפוגג"

יאיר לפיד מביט על התוצאות בחיפה וטומן את ראשו בין ידיו. במקום להשקיע הון ומאמצים רבים בתל אביב, ולהיכשל שם עם ארנה ברביבאי מול ראש העיר הוותיק רון חולדאי, הוא יכול היה לקחת את העיר השלישית בגודלה בארץ ללא כל קושי. 

לפני הבחירות הגיע אליו יונה יהב, וביקש את תמיכת יש עתיד. בעבר התמודד יהב בתמיכת "שינוי" של טומי לפיד, אביו של יאיר. לאחר שנבחר אז לתפקידו, סירב להכניס את החרדים לקואליציה, אף שהגיע עימם קודם להסכמות, אך זה כבר סיפור אחר (אותו סיפרנו בעבר).

כך או כך, לפיד הבן סירב לתמוך ביהב, כיון שלא היה בטוח בניצחונו. תחת זאת תמך במועמד אלמוני, יוסי שלום, לראשות העיר. יש עתיד שקיבלה בחיפה את מירב הקולות לכנסת, נחלה כישלון בבחירות לעירייה והכניסה למועצת העיר שני מנדטים בלבד. אם לפיד היה תומך ביהב, או היה מציב מועמד מ"הליגה הארצית", הוא היה יכול להתהדר בניצחון בעיר גדולה. לפיד אמנם ניסה להצניח את ח"כ אלעזר שטרן, כמועמד מפלגתו לראשות העיר, אך שטרן בדק את העניין וסירב. 

שורת הטעויות של לפיד באה לידי ביטוי בסקרים, המראים כי הוא מאבד מחצית מכוחו (12-14 מנדטים בלבד). החלטתו שלא להיכנס לממשלה בתחילת המלחמה עומדת עוכריו. הבוחרים בורחים ממנו. אפילו חברו הטוב, איש התקשורת רביב דרוקר, התייחס לכך השבוע וציין כי הוא מתקשה להצביע על הרגע בו החלה הצלילה של לפיד.

לדברי דרוקר: "מגע הקסם של יאיר לפיד התפוגג. הוא עשה חצי שנה סבירה כראש ממשלה ובמקום ליהנות מזה הוא מתרסק בסקרים. במצוקתו הוא חזר לקלף האנטי חרדי. גם הוא הוא עדיין חושב ככה, קשה לקנות את הסחורה הזאת ממנו אחרי מה שהוא ניסה לעשות בעבר". ואם דרוקר אומר זאת, מי אנחנו שנחשוב אחרת.

האריה האינדונזי

"אתה הראש אתה האשם": כיצד קשור מנהל גן החיות בג'קארטה למציאות ימינו

מאז עלה לאוויר לפני כחודש, קשה להחמיץ את הסלוגן "אתה הראש, אתה אשם!" נגד נתניהו. השלטים הללו מתנוססים באופן ענק ובולט ברחבי הארץ עם כיתוב אדום-שחור וכן ברשתות החברתיות. הקמפיין הזה מלווה בקריינות דרמטית: "מי שעומד בראש ובנה את חמאס במשך 14 שנים, והתעלם מהתרעות, הוא האשם במחדל 23'. אתה הראש, אתה אשם"!

מאחורי הקמפיין הזה עומדת קבוצה הקרויה "לוחמי כיפור 73', כאשר המטרה המוצהרת שלהם היא הדחה מידית של נתניהו והליכה לבחירות.  מיותר לומר שהעמותה הזו לא קמה לה פתאום לאחר הטבח. עוד קודם היא פעלה במסגרת המחאה, ועתה היא מצאה לה עוד סיבה ותירוץ לפעילותה.

עלות הקמפיין מוערכת בכמה מיליוני שקלים ואנשי העמותה אומרים כי המימון מגיע מ"תורמים מהארץ ומחו"ל שתומכים בנו, אנחנו ארגון מאוד קומפקטי ונסמכים על החברים שלנו, כמה מהם בעצמם לוחמי כיפור לשעבר בעלי יכולות וכסף". לא מכבר הוגשה תביעה ייצוגית בסך 50 מיליון שקלים נגד מובילי הקמפיין הזה בטענה, שהם מטרידים את האנשים עם הודעות קופצניות מפריעות.

בד בבד פורסם השבוע ברשתות החברתיות הסיפור הבא, ולמי שטרם נחשף אליו, נביאו כאן ככתבו וכלשונו.

בעיר ג'קארטה, בירתה של אינדונזיה יש גן חיות ענק, שגולת כותרתו היא אריה אפריקני עצום עם שאגות אדירות. הבעיה היא שהאריה הזה הוא מאד אלים. בכל פעם הוא מצא דרכים יצירתיות להוציא רגל מהכלוב ולתקוף מבקרים שעמדו קרוב מידי.

לפני כמה שנים התחלפה הנהלת גן החיות, והמנהל החדש והנמרץ החליט לנקוט בכמה טקטיקות חדשות כדי לעצור את התופעה. קודם כל הוא בנה גדר חזקה יותר מסביב לכלוב. לאחר מכן הוא הורה להאכיל את האריה בכמות כפולה, כדי להוריד לו את המוטיבציה להתקרב לאנשים ולחטוף מהם דבר מאכל. ליתר ביטחון, הוא גם חילק לכל מבקר בגן חליפת מגן מיוחדת מברזל.   

המנהל המסור לא הסתפק בכך, ומינה גם חברת אבטחה מיוחדת שהקיפה את הכלוב במערכת התרעה משוכללת והתחייבה להעמיד שם שומר חמוש 24 שעות ביממה. ואכן זה עבד: במשך 10 שנים ירדו התקיפות של האריה כמעט לאפס. גם כאשר הוא הצליח לתקוף, אף אחד לא נפגע בזכות חליפת הברזל המיוחדת. עד שיום אחד הכול קרס: השומר קפץ הביתה לנמנם בעודו שוכח להפעיל את האזעקה המיוחדת. האריה הענק הסתער על ההזדמנות ויצא למסע הרג מטורף שגבה את חייהם של עשרות מבקרים חסרי ישע.

במשפט שנערך שם בימים אלו, דרשה התביעה האינדונזית להטיל את העונש החמור דווקא על מנהל גן החיות. המנהל הנדהם לא האמין למשמע אוזניו וטען שחברת השמירה אשמה וכי הוא  עשה הכול כדי למנוע את האסון. התגובה ששמע הייתה כפולה: 1. אתה זה שהאכלת את האריה כל השנים הללו. 2. אתה הראש, אתה האשם.   

עד כאן המעשייה האינדונזית. כל קשר בינה למציאות ימינו, היא על אחריות הקוראים בלבד. שבת שלום.

הטור פורסם במדור מקור נאמן בעיתון יתד נאמן