חודש: מרץ 2025

הגאון הגדול רבי דוד סגל , המוכר יותר בכינוי הט"ז, ע"ש חיבורו הגדול והמקיף "טורי זהב" על השולחן ערוך, היה מגדולי הפוסקים שחיו באירופה.
המעשה דנן עוסק בתקופת הפרעות בשנות ת"ח ות"ט מהנוראות ביותר שאירעו לעמנו. בוגדן חמלניצקי שר"י ריכז סביבו גדודי איכרים נבערים וצמאי דם, יחד דהרו באירופה הגדולה, לאורכה ולרוחבה, תוך שהם זורעים אחריהם הרס וחורבן, שממה ובהלה. היהודים שנואי נפשם, היו למאכולת חרבותיהם, ובמשך שנתיים נוראות החריבו חמלניצקי וחיילותיו שבע מאות וחמישים קהילות מפוארות, ורצחו למעלה מחצי מיליון יהודים.

כמליון יהודים נוספים נאלצו לנוע ולנוד בגלות קשה ומרה, לחפש אחר קורת גג לראשם ואחר טרף להחיות בו את נפשם. אחד מאותם יהודים היה הגאון הגדול רבי דוד סגל שנאלץ גם הוא לברוח מאימת הצוררים ולחפש לו מקום אליו טרם הגיעו גדודי הפורעים. יחד עם רעייתו נדד בדרכים קשות ומשובשות, כששהה פעם בכפר זה ופעם בעיירה אחרת, בדחקות נוראה ובצמצום מאין כמוהו.

שאיפה גדולה קיננה מאז ומתמיד בליבו הגדול, ובאותם ימי נדודים מצא אפשרות להגשימה. מימי נעוריו ביקש רבי דוד לעבוד את בוראו בהצנע לכת, בלא שאיש יכיר במעלותיו ובגאונותו, אלא שההשגחה העליונה ראתה אחרת ומשמיים פרסמוהו בעקבות חיבורו האדיר "טורי זהב". עתה בהיותו נע ונד בדרכים, ביקש רבי דוד להגשים את שאיפתו ולחיות כיהודי פשוט למדי ואכן, בכל פעם שנשאל לשמו, היה רבי דוד סגל משיב בפשטות "דוד". קלסתר פניו לא היה מפורסם במקומות השונים. וכך עלה בידו להסתיר את זהותו האמיתית ולעבוד את בוראו בצנעה כפי שאיוותה נפשו מאז ומעולם.

לצורך פרנסתו עבד רבי דוד כ"מנקר" בבית המטבחיים של העיירה, ומעסיקיו היו שבעי רצון מעבודתו היסודית. באותה עיירה כיהן רב שלא היה בקי דיו בהלכות שחיטה וטריפות, אך יראת שמיים עזה קיננה בקרבו. צירוף זה הוביל לכך שכמעט כל שאלה שהובאה לפניו בעוף או בבהמה, זכתה למענה מחמיר במיוחד. "טרף" היה פוסק נחרצות, ורק לעיתים רחוקות הכשיר את השאלות, ברם מאז שהחל רבי דוד לשמש כמנקר בבית המטבחיים השתנו פני הדברים.

באי המשחטה, שהבינו עד מהרה שהמנקר מבין גם לא מעט בהלכות שחיטה וטריפות, הבחינו כי יש בו כוח להתיר ולהקל בשאלותיהם. עד מהרה היה רבי דוד לפוסק בית המטבחיים וכולם היו מרוצים מכך. רבי דוד היה מטריף רק את הטריפות ומכשיר את כל היתר. חלף שבוע וחלפו שבועיים, ורב העיירה הבחין בתפנית, שקט מוזר השתרר בחדרו, ואיש לא ניגש לשואלו על דבר עוף או בהמה "לך לבית המטבחיים ולרחוב העיר ובדוק מה נשתנה" ביקש הרב משמשו, והלה מיהר לעשות כדבר רבו.

עד מהרה שב בפנים חמוצות. "כבר הרב" שח בשפל קול "בני העיירה מספרים בהתלהבות רבה על אלמוני בשם רבי דוד, שמשמש כמנקר בבית המטבחיים. המנקר, כך מספרים, בקי גדול בהלכות טריפות, והוא נוטה להכשיר בהמות ועופות לרוב. משום כך איש אינו שש להגיע לבית הרב ולצאת עם עוף מוטרף, ותחת זאת מגישים כולם את שאלותיהם לפני המנקר שהפך לפוסק". שמע הרב וגביני עיניו הצטמצמו בחומרה, "הן זו היא פגיעה בכבוד הרבנות. כיצד יכול אדם להציב עצמו כפוסק במקום בו מכהן רב בישראל?"

כינס הרב את שבעת טובי העיירה, ובעצה אחת הוחלט להציב את המנקר העצמאי ב'עמוד הקלון'. עמוד הקלון היה תא צר, בפתח בית הכנסת, ובמקרים מסויימים היו אוסרים בו בני אדם שהפרו את תקנות הקהל או פרצו גדר בחומות הדת. "כיון שהורה המנקר הלכה בפני הרב יש להניחו בתא במשך שלושת ימים" פסקו הפרנסים. וה"טורי זהב" הובל אחר כבוד אל התא הצפוף.

רבי דוד כלל לא חש צער או עלבון. הן לזאת ייחל מעודו, לחיות כיהודי פשוט – בלא שאיש יחלוק לו כבוד. הוא תכנן להעביר כמובן את שלושת הימים בלימוד תורה בעל פה, ולאחר מכן לשוב לאלמוניותו כבתחילה. אך אז ארע הדבר. באחד מימי מעצרו הבחין רבי דוד בילדה קטנה היוצאת בוכייה מבית הכנסת. "מדוע תבכי ילדתי?" שאל הט"ז מבעד סורגי החלון הקטן. והילדה השיבה בקול חנוק כי הוריה עניים מרודים הם, ופרוטה לפרוטה חסכו כדי לקנות עוף לשבת. עתה נשחט העוף והתעוררה בו שאלה, והרב פסק כי העוף טרף. "הגישי לפני את העוף" ביקש הט"ז והילדה קירבה את העוף אל הסורגים. פשפש הט"ז בעוף ומיד מצא כי על שאלה זו בדיוק עמד בחיבורו "טורי זהב" ופסק להכשיר לכתחילה. הט"ז ידע כי עתה בהיותו נתון מאחורי סורג ובריח. איש לא יקבל סתם כך את פסקו להיתר, ועל כן פנה אל הילדה ואמר לה "לכי אל הרב ואמרי לו, כי יפתח בבקשה שולחן ערוך, בסימן פלוני ובסעיף פלוני, ויראה כי הט"ז פוסק להכשיר במקרה כזה".

עשתה הילדה כמצות המנקר ומסרה לרב את דבריו. כל הענין תמוה היה בעיני הרב, אולם הוא ניאות לעיין בדברי הט"ז. על אתר הבין מיד כי טעה בפסקו, ואמר לילדה: "העוף כשר, לכי ואמרי זאת להורייך" יצאה הילדה שמחה ומאושרת. ובליבו של הרב נכנס פחד גדול. "אם המנקר בקי כל כך בסעיפים קטנים שבשו"ע ובנושאי כליו, מסתמא תלמיד חכם מובהק הוא, וכיצד זה העזתי להושיבו מאחורי סורג ובריח?"

על אתר רץ רב העיירה בעצמו והוציא את המנקר מכלאו, ביקש ממנו שימחל לו וגזר עליו בגזירת 'מרא דאתרא' שיחשוף בפניו את זהותו האמיתית. לא עמדה בפני הט"ז ברירה והוא גילה לרב כי הוא בעל המחבר "טורי זהב". מובן מאליו כי הרב נפל לרגליו, ביקש מחילה שוב ושוב בדמעות שליש, והתחנן לפניו שיישב על כסאו.

דבר המעשה התפרסם בעיירה כאש בשדה קוצים. ועד מהרה נהרו המונים ברחובות העיירה, לכיוון בית הכנסת. היה זה רבם של בני העיירה, ששלח את השמש לכנס את כולם לבית הכנסת. שם, במעמד כל בני העיר, עלה הרב על הבימה ודמעות בעיניו. "קהל קדוש ונכבד" פתח ואמר "הריני להודיעכם כי חטאתי בשגגה, בביזיון תלמיד חכם, מגדולי הדור ממש". איש לא הבין על מה מדבר רבה של העיירה, אולם הרב מיהר להעמיד לצידו את הט"ז – והוא עצם השתטח אפים ארצה, בשנית, לעיני כל הקהל, וביקש את מחילתו. "האלמוני שכולנו זלזלנו בו אינו אלא הגאון האדיר, רבנו הט"ז!" זעק הרב באוזני הקהל הנדהם. "וכולנו חשבנוהו לאיש פשוט מן השורה. אוי נא לנו כי חטאנו". בסך עברו בני העיירה לפני הרב וביקשו בפנים נכלמות את מחילתו. אך בזאת לא תם הענין.

רבה של העיירה התאושש מעט. היכה בכף ידו על בימת בית הכנסת, ושקט השתרר. "אומנם נתקבלתי עליכם לרב לפני שנים רבות" אמר, "אך לא אהין לכהן ברבנות העיירה בה מתגורר רבנו הט"ז". "מעתה נקבל עלינו כולנו את מרותו של הט"ז" הכריז בקול גדול, "לזכות היא לנו, להסתופף בצילו ולזכות להנהגתו". סיים בחגיגיות, ומיהר להכתיר את הט"ז לרבה של העיירה… בסוף אותו יום, כאשר שב הט"ז לביתו, תמהה בפניו רעייתו בקול" "הלא תכננת לחיות עד יומך האחרון באלמוניות מוקפדת וכיצד זה הסכמת לוותר על כל זאת בעבור עוף אחד?!" והט"ז השיב בנחת: "אומנם כן, תכננתי לחיות ולהפטר מן העולם בהצנע לכת, ראיתי בכך מטרה נשגבה ועילאית, וללא ספק הייתי משיג מעלות אדירות אילו היה הדבר עולה בידי.

אולם היום, בראותי את דמעותיה של הילדה הקטנה, בבית הכנסת, חיפשתי דרך למחותן ולהעלות חיוך על פניה. הפכתי בדבר והבנתי כי אין דרך אחרת, מלבד להכשיר את העוף באופן זה. ידעתי כי אני מסתכן בהתגלות, אולם לא הייתי מסוגל לראות בצערה של ילדה יהודייה". "לא הבנת נכון" חתם הט"ז את תשובתו המופלאה, "לא ביטלתי את תכניתי בגלל עוף שהוטרף, אלא בגלל דמעותיה של ילדה".

"יְקֹוָ֣ק׀ יְקֹוָ֔ק אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת": [שמות פרק לד]
שם בנקרת הצור, בעומדו על ההר מקבל משה גילוי אלוקי. ברית נכרתה לדורות לי"ג מידות שאינן שבות ריקם. שם גילה למשה שהוא ה', רחום, ושהוא חנון ,וארך אפיים, ורב חסד, ואמת, שהוא נוצר חסד לאלפים, שהוא נושא עוון, ופשע, וחטאה, וגם מנקה – לשבים! ים אינסופי של רחמים! כן, מידות הרחמים הם עבורינו מדריך לחיים, זה המודל, זה הדגל וזוהי הדרך.

" והלכת בדרכיו…" מה הוא רחום – אף אתה רחום, מה הוא חנון – אף אתה, הוא גומל חסדים – אף אתה ! אין כאן קריאה אל ה' בלבד – זוהי קריאה אישית אלינו, להוציא מן הכח אל הפועל את חלק האלוק ממעל שבנו.
"אמר רבי יוחנן: מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח ציבור והראה לו למשה סדר תפילה, אמר לו: …יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם"
במידה שכך יעשו – כך יעשה להם וכל המרחם- מרחמים עליו, באותו היחס.
חשיבות גדולה יש לאמירת י"ג מידות של רחמים. המקור לחשיבות תפילה זו נמצא בדברי הגמרא [ראש השנה יז ע"ב] "אמר רב יהודה: ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם". כלומר, יש לנו הבטחה מהקב"ה שהוא מקבל את תפילת י"ג מידות.
חידוש מפליא מצינו בדברי החיד"א בפירושו "חומת אנך" על ספר תהלים [פרק נ]. הוא דן שם כיצד על ידי אמירת י"ג מידות נהפכת מידת הדין למידת הרחמים: האם מספיקה אמירתן עם כוונת הלב כדי שהקב"ה יעבור מכיסא דין לכיסא רחמים, וכך כותב ה"כף החיים", או שצריך יותר מזה, לעשות את המידות בפועל וללכת בדרכיו של הקב"ה כדי לקבל את שפע הרחמים, וכפי שמלמד אותנו ה"תומר דבורה" [פרק א] כיצד יכול האדם לקיים את שלוש-עשרה מידות של רחמים הלכה למעשה. ונוסח הגמרא [ראש השנה יז ע"ב]הוא: "כל זמן שישראל חוטאין – יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם", ומלשון הגמרא משמע שרק אם יעשו בפועל.

אך הקשה על כך החיד"א קושיא עצומה: לפי שיטת הזוהר הקדוש והאר"י ז"ל, שהמידה הראשונה מי"ג מידות היא 'א-ל'. והרי בן אנוש אינו יכול בשום מעשה שעושה להיות במידת א-ל, ולכאורה זו הוכחה שאנחנו צריכים רק לכוון ולומר את הי"ג מידות, אך לא לעשותן בפועל. אבל ניתן ליישב את השיטות הסוברות שצריך לקיים בפועל את הי"ג מידות, שגם אנו יכולים במעשינו להידמות למידת 'א- ל'. כי אמנם האדם לא יכול להיות ממש כמו הקב"ה, אבל 'א- ל' משמעותו כח וגבורה, והיינו לפעל עם המדות האחרות בכח ובגבורה.

למשל: אחת מי"ג המידות היא מידת החסד. אפשר לעשות חסד בלי עוצמה, בלי כח, אבל – אומר ה"תומר דבורה" – ניתן לקיים מצות חסד באופן של גבורה. לא לעשות חסדים רק כשנח והכל מסתדר, אלא גם במצבים קשים, גם כשלא הולך כל כך. כמו הט"ז, שתכנן לחיות ולהפטר מן העולם בהצנע לכת, אבל כשראה את דמעותיה של הילדה הקטנה, בבית הכנסת, חיפשת דרך למחותן ולהעלות חיוך על פניה. מי שבכל זאת מתאמץ ועושה חסד כשקשה לו – הריהו הולך בדרכיו של הקב"ה בכל מידותיו, גם במידת א-ל, כיון שעושה את חסדיו בגבורה.

פעם אמר לי מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק״ל, כי רב שאינו יודע לומר ׳טעיתי', אי אפשר לסמוך על פסקי ההלכה שלו. אדם צריך לדעת להודות בטעות, ולא יקרה שום דבר.

רבי אליעזר פלצ׳ינסקי זצ׳׳ל היה פעם אצל מרן הסטלפלר זצ״ל ואמר לו וורט חזק מאד: משה רבנו כידוע טעה ביום הקמת המשכן, כאשר הוכיח את אהרן ובניו על מעשיהם ולבסוף הודה שטעה. כתוב במדרש, כי משה רבנו הסתובב בכל מחנה ישראל ואמר לכולם שטעה. שאל רבי אליעזר זצ״ל: הרי כל הנדון ההלכתי היה בין משה רבנו לאהרן הכהן, ואם הגיע משה רבנו למסקנה שטעה, היה די בכך שיאמר זאת לאהרן, ומה זה קשור לכלל ישראל, עד שהוא היה צריך להסתובב ולומר לכולם שטעה?

ברם, הרי על משה רבנו מעידה התורה שהיה ענו מכל האדם שעל פני האדמה. ואם כן הוא המתין להזדמנות בה יוכל לספר לכולם שטעה, ולכן כאשר נקרתה ההזדמנות הזאת לידיו, הוא לא החמיץ אותה, אלא הסתובב במחנה ישראל כדי לספר לכולם כי אכן טעה.

יום הפורים הוא יום נורא, השמים פתוחים, הקב"ה שופך עלינו את כל המתנות כמו בפורים הראשון בשושן, והוא יום שיש בו אהבה עצומה מהקב"ה אלינו בלי גבול שכן הקב"ה חתם להשמיד את כל היהודים וברוב אהבתו עשה לנו תחיית המתים כפשוטו. וביטל ברחמיו את הגזרה. וזהו שכתוב במגילה אסתר פרק ח כ"ִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב:" אך גם לזה המלך בעצמו נתן את פיטרון "וְאַתֶּם כִּתְבוּ עַל הַיְּהוּדִים כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְחִתְמוּ בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ," כך רואים במגילה שביום הפורים יש בו כח עצום לבטל אפ"י את מה שנגזר ונחתם בשם המלך .

יום הפורים הוא יום של רחמים אדירים, גם האדם הקטן ביותר יכול להשיג כל הדברים הגדולים ברוחניות ובגשמיות, כל מה שירצה, אין גבול לשפע, אין גבול לאהבה. כח התפילה ביום קדוש זה עצום "כל הפושט יד נותנים לו", כי פורים הוא יום גדול, בו מתקבלים התפילות יותר מתפילת נעילה ביום הכיפורים.
בפורים שואל כביכול הקב"ה "מה שאלתך וינתן לך", רק תבקש רק תתחנן הכל פתוח, בפני כל אחד ואחד לנצל הזדמנות חד שנתית לשפוך לב כמים בדמעות שליש. יבקש על צרכיו האישיים הפרטיים ועל בני ביתו בדיבור פשוט אל בורא עולם כדבר איש אל רעהו.

הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל

במסגרת פעילות כוחות הביטחון בשבוע האחרון ברחבי יהודה ושומרון, הכוחות חיסלו שלושה מחבלים, עצרו יותר מ-100 מבוקשים, החרימו עשרות כלי נשק ואמצעי לחימה נוספים ותחקרו עשרות חשודים בפעילות טרור.

המבצע בצפון השומרון ממשיך, במסגרתו כוחות הביטחון פעלו בשבוע האחרון במבצעי פשיטות ממוקדים בכפרים עראבה וקבאטיה שבחטיבת מנשה.

כוחות הביטחון ימשיכו לפעול לסיכול טרור ביהודה ושומרון למען שמירה על ביטחון אזרחי מדינת ישראל.

סוכנות הידיעות AP מדווחת כי גורמים רשמיים בארצות הברית וישראל, יצרו קשר עם גורמים רשמיים בשלוש מדינות מזרח אפריקה על מנת לבחון אפשרות ליישב בהן את תושבי עזה, בהתאם לתכנית טראמפ.

על פי הדיווח המדינות האפריקניות שאין יצרו וושינגטון וירושלים קשר הן סודאן, סומליה והחבל הבדלני סומלילנד. עם זאת, בסודאן השיבו כי דחו את הפנייה שנתקבלה מארצות הברית. מנגד, בסומליה ובסומלילנד אמרו כי הם לא מכירים פנייה בעניין זה.

יצויין כי בעבר הוזכרו בהקשר של קליטת תושבים מעזה גם מרוקו ופוטלנד, חבל ארץ בדלני נוסף בסומליה.

בתוך כך, אמש התחוללה סערה, כאשר במהלך פגישה עם ראש ממשלת אירלנד סיימון האריס, אמר נשיא ארצות הברית טראמפ כי "אף אחד לא מגרש אף אחד מרצועת עזה". בחמאס ובמצרים בירכו על ההכרזה, אולם מצפייה בדברי טראמפ, ניתן לראות כי הוא מתכוון לכך שכל העזיבה היא ברצון.

שלושה אירועים בולטים השבוע: השיחות בדוחה בירת קטאר, חילופי הרמטכ"ל והכוונה להחליף את היועצת המשפטית לממשלה.

השיחות בדוחה הן כמובן קריטיות. עצם קיום השיחות הוא אירוע חיובי, שכן בלי משא ומתן לא נגיע לתוצאות. כרגע מצבו של החמאס טוב – יש הפסקת אש ואין שחרור חטופים. על פי הדיווחים נדונה כעת הצעתו של שליחו של טראמפ, וויטקוף, לשחרור 10 חטופים חיים תמורת הפסקת אש ל 50-60 יום.

מצד אחד יש לברך על כל חטוף שמשוחרר מהגיהינום של החמאס, מצד שני אותי מחלחלת עצם המחשבה לדחות בעוד כחודשיים את האפשרות שחטופים ישוחררו. אנחנו ראינו באיזה מצב ירוד חוזרים החטופים. דמותו של אלי שרעבי חייבת להיות בפניהם של כל מקבלי ההחלטות. שמענו גם את עדותו של עומר ונקרט על החיים בשבי החמאס. לא צריך להיות גאון כדי להבין שהתנאים בהם מוחזקים החטופים הם תת-תנאים, לא אנושיים, מזעזעים. לחשוב שאנשינו יהיו בתנאים הללו עוד תקופה ממושכת צריכה להדיר שינה מעיניו של כל מקבל החלטה במדינה.

אלוף פיקוד המרכז החדש, יניב עשור, דיבר השבוע על הצורך לבצע שתי משימות במקביל – שחרור החטופים ומיטוט החמאס. אני בדעה שאמנם מדובר בשתי משימות חשובות ביותר, כמובן, אבל בחיים האמתיים אי אפשר לבצע אותן בו זמנית. חייבים להחליט על סדר עדיפויות, ובעיני שחרור החטופים קודם. כן, גם במחירים כואבים של הפסקת מלחמה ונסיגה מעזה. אנחנו מכירים את החמאס – הוא יתן לנו שפע של הזדמנויות לחדש את הלחימה, ואז נוכל למוטט את שלטונו. החטופים קודמים.

מינוי הרמטכ"ל הוא אירוע חשוב מאד בכל תקופה, בוודאי בעת הזו. אני בדעה שעל הרמטכ"ל הרצי הלוי היה לפרוש מזמן. לחובתו כמובן אירועי 7 באוקטובר ולזכותו ההתאוששות של צה"ל והישגים צבאיים מרשימים. ועדיין צריך מנהיג חדש לצבא. אני מקווה שהתקוות שאנו תולים ברא"ל אייל זמיר יתממשו.

אומרים שזמיר הוא איש צבא התקפי ואני אוהב את זה. חובת ההוכחה עליו, כמובן בהתאם להנחיות הדרג המדיני. אנחנו נמצאים באזור ובתקופה בה כולם מנסים להשמידנו ועלינו להיות מאד חדים ונחושים ולהגיב לכל אירוע קטן כגדול.

בנושא כוונת הממשלה לפטר את היועצת המשפטית לממשלה. להערכתי זה לא יקרה בסופו של דבר, כי גם אם הוועדה האמורה לאשר את ההדחה תעשה זאת – היוזמה תיפול בבג"ץ. אני מעריך שאין סרט בו שופטי בג"ץ יכשירו מהלך של העברת יועץ משפטי מתפקידו.

עניינית, אני בדעה שכל ממשלה זכאית לעבוד עם אנשים מוכשרים הקרובים לדעותיה ולא עם אנשים לעומתיים בכל התפקידים. הציבור בחר בממשלה לבצע את משימותיה והאחריות היא על הממשלה ואם היא חשה שאינה יכולה להגשים את מדיניותה – היא צריכה לעבוד עם אנשים אחרים. ובכלל, הגיעה העת לחוקק חוק הייעוץ המשפטי לממשלה שיגדיר באופן מדויק את תפקידיו וסמכויותיו של היועץ ואז לא נצטרך לפרשנויות שונות. כך ייטב.

תקרית חריגה בגבול ירדן, לאחר ששני מסתננים מירדן נורו למוות הלילה (חמישי) בידי כוחות צה"ל.

האירוע החל כאשר שמונה חשודים זוהו כשהם חוצים את הגבול באזור בית שאן ולמקום הוקפצו כיתות כוננות. במהלך הסריקות התקרבו החשודים לכוחות באופן המהווה עליהם איום והחיילים הגיבו בירי. ששת החשודים הנוספים נעצרו ובמערכת הביטחון אומרים כי מדובר ככל הנראה במהגרי עבודה.

אחד הלוחמים סיפר לכאן חדשות על הירי: "תוך כדי סריקות, פתאום קפצו עלינו מהשיחים שני חשודים לכן פתחנו בירי. אלו היו שניות שבהם היה צריך לקבל החלטה מהירה. ברגע שחשים סכנה, פותחים באש – לפי ההנחיות".

מצה"ל נמסר: "תצפיות צה"ל זיהו לפני זמן קצר מספר חשודים בשטח ישראל שחצו את הגבול עם ירדן באזור העמקים. בעת הזיהוי, כוחות צה"ל קפצו לנקודה ועצרו את החשודים. טרם המעצר, החשודים התקרבו לכוחות בצורה שהיוותה עליהם איום. הכוחות הגיבו בירי לעבר החשודים, זוהו פגיעות. אין נפגעים לכוחותינו".

בתיעודים נדירים שהגיעו היום (חמישי) מאיראן נראים רבה הראשי של איראן הרב יהודה גראמי ותלמידיו מתפללים ערבית, קוראים במגילה ורוקדים בקבר מרדכי ואסתר בעיר המדאן. הרב רקד עם תלמידיו, שחלקם לומדים לדיינות ורבנות, מחוץ למתחם הקברים.

הרב ותלמידיו רקדו מחוץ למתחם הקברים לפני תפילת מנחה, ולאחר מכן התפללו ערבית. הרב קרא את המגילה בבית כנסת הסמוך לקבר ושברו את הצום.

ישראל מקדמת עיצומים נגד מועצת זכויות האדם של האו"ם, בעקבות דו"ח שפורסם היום (חמישי) וטען כי ישראל השתמשה באלימות כדי לפגוע בפלסטינים.

בחדשות 12 פורסם כי המשלחת הישראלית והאמריקנית לאו"ם פועלות על מנת לקדם חקיקה נגד המועצה, כך שיוטלו עליה איסורים כלכליים והגבלות כניסה לשטחי ארה"ב.

בישראל מנסים להביא את ארה"ב למהלך משותף נגד המועצה, שיכלול הפעלת עיצומים נגדה. ארה"ב וישראל כבר פרשו מהמועצה, ואחד הדברים שפועלים עבורם כעת הוא חקיקה של עיצומים נגדה בארה"ב. השאיפה היא להכליל גורמים רלוונטיים במועצת זכויות האדם של האו"ם בתוך העיצומים שכבר מקודמים כעת נגד בית הדין הבין-לאומי הפלילי.

חבר הכנסת אביגדור ליברמן, יו"ר ישראל ביתנו, לא פסל הערב (חמישי) ריצה משותפת עם ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט. "אנחנו נעשה הכל כדי להפיל את הממשלה", אמר בריאיון לחדשות 12, "אין לנו אגו".

"אם נראה שריצה משותפת מביאה יותר מנדטים – נרוץ ביחד", הוא הבהיר, "אם נראה שריצה נפרדת מביאה יותר מנדטים – נרוץ בנפרד. אנחנו הוכחנו, גם בממשלה הקודמת, שאנחנו נעשה כל מה שדרוש". הוא נשאל מי יוביל את המפלגה, והשיב: "אין בכלל שאלות של מי מקום ראשון ומי שני, אנחנו נדע לפתור את כל הבעיות".

עם זאת, ליברמן הבהיר ששיתוף פעולה עם חבר הכנסת גדי איזנקוט מהמחנה הממלכתי – לא על הפרק כרגע: "יש פער עצום בינינו בתפיסה המדינית והביטחונית".

ראש הממשלה בנימין נתניהו מגיב הערב (חמישי) בחריפות נגד ראש השב"כ לשעבר נדב ארגמן וטען כי הוא מנהל נגדו מסע לחצים תקשורתי חסר תקדים במטרה למנוע ממנו לקבל החלטות קריטיות לשיקום הארגון.

"הערב נחצה עוד קו אדום מסוכן לדמוקרטיה הישראלית", אמר נתניהו, "מעולם, בכל תולדות ישראל ובכל תולדות הדמוקרטיות, לא ביצע ראש הארגון החשאי לשעבר סחיטה באיומים בשידור חי נגד ראש ממשלה מכהן. פשע זה מצטרף למסע שלם של סחיטה באיומים באמצעות תדרוכי תקשורת בימים האחרונים, שמנהל ראש השב"כ הנוכחי רונן בר", אמר.

"המטרה היחידה היא לנסות למנוע ממני מלקבל את ההחלטות הנדרשות לשיקום השב"כ אחרי כישלונו הצורב ב-7 באוקטובר. שיהיה ברור: האיומים העבריינים בנוסח המאפיה לא ירתיעו אותי. אני אעשה מה שדרוש כדי להבטיח את ביטחון אזרחי ישראל".

בראיון לחדשות 12 אמר ארגמן "יש חשיבות גדולה לאינטימיות שבין ראש השב"כ לבין ראש הממשלה, ואני לא חושב שנכון לפגוע באותה אינטימיות בשביל להבטיח את תקינות היחסים ואת קשרי העבודה ואת השקיפות שחייבת להתקיים בין ראש השב"כ לראש הממשלה. וזאת הסיבה שאני כרגע שומר את כל מה שקרה בארבע עיניים ביני לבין ראש הממשלה במקום הזה. ברור לגמרי שיש לי הרבה מאוד ידע, אני יכול לעשות בו שימוש ואני לא משתמש בו מאותן סיבות שציינתי".

לשאלה מתי כן תשתמש בו? השיב "אם אני אחשוב שמדינת ישראל או אם אני אגיע למסקנה שראש הממשלה החליט שהוא פועל בניגוד לחוק, אז אם לא תהיה ברירה אני אומר את כל מה שאני יודע ומנעתי מבעדי עד היום בשביל לשמור על חשיבות הקשר בין ראש השב"כ לראש הממשלה".