“בחרתי להוציא את השיר באלול”, אומר גולד, “זה הזמן שבו עם ישראל שואב כוח מהשורשים העמוקים שלו. גם בזמנים של קושי וחוסר ודאות – אנחנו דופקים בדלת, ומבקשים נחמה”.
זהו הסינגל השני מתוך פרויקט מוזיקלי אישי ואותנטי. רק לפני כחודש, שיחרר גולד את השיר “מה רבו”, שעוסק בהתבוננות על פלאי הבריאה והכרת תודה על הטוב – שיר שקיבל חיבוק חם מהקהל ומושמע רבות בתחנות הרדיו.
אך מה באמת הופך את הדמויות האלו לאהובות כל כך? בעיקר החיבור המיוחד של פוקימון דמויות וסיפורים עם רגשות וערכים שמזכירים לנו את עצמנו בדרכים שונות. החיבור הזה הוא שהופך את פוקימון לתופעה שנמשכת כבר עשרות שנים, ומסביר את ההצלחה שלה בכל רחבי העולם. נינטנדו צוללים אתכם אל תוך העולם הקסום של פוקימון וגם חושפים את הסודות שמאחורי הקלעים, אלה שהפכו כל דמות לכל כך אהובה.
הקסם של דמויות הפוקימון טמון בשילוב בין עיצוב גרפי ייחודי ואישיות מגוונת. פיקאצ'ו, למשל, עם הצבעים הצהובים והאוזניים המחודדות, הוא דמות שובבה ותמימה שקשה לא לחבב. אש, הדמות הראשית, הוא מאמן צעיר ונחוש שמייצג את הערכים של התמדה וחברות.
מיסטי וברוק, כל אחד מהם עם היכולות והתחביבים שמייחדים אותו, מוסיפים עניין וכיף לצוות ומראים איך חברים יכולים לתמוך אחד בשני. העיצוב והאישיות של כל דמות עוזרים לה להתחבר לקהל ולהישאר בזיכרון לאורך זמן.
חלק מהדמויות פשוט אי אפשר לשכוח. פיקאצ'ו, כמובן, הוא הסמל המוכר ביותר של הסדרה, עם ההבעות החמודות והאנרגיה החיובית שמושכת את כל הגילאים. אבל לא רק הוא הפך לאייקוני, גם מיסטי, ברוק וטרייסי הפכו לחלק בלתי נפרד מהמסע של אש, כל אחת עם האישיות והסגנון שלה.
מיסטי, עם התשוקה שלה לפוקימוני מים והאופי החזק, לימדה אותנו על אומץ וביטחון עצמי, וברוק, עם ההומור והדאגה לחברים, מוסיף המון כיף למסע. יחד, העולם של פוקימון דמויות וסיפורים נוספים מצליח להתחבר לקהל, לגרום לנו להזדהות ולהפוך כל אחת מהדמויות לכזו שקשה לשכוח.
היכולת של היוצרים לשלב עיצוב, אופי וקשרים רגשיים היא שהופכת את הדמויות הללו לאייקוניות ומלמדת אותנו ערכים כמו חברות, התמדה ואומץ.
ההצלחה של דמויות הפוקימון לא נובעת רק מהמראה החיצוני שלהן. היא תלויה גם באישיות, בסיפור הרקע, ובקשר שלה עם הדמויות האחרות. דמויות כמו מיסטי וברוק, שהיו שותפים למסעותיו של אש, הוסיפו עומק לסיפור והציגו ערכים של חברות ושיתוף פעולה. היכולת של יוצרי הסדרה ליצור דמויות עם קשרים אמיתיים היא שהופכת אותן לאהובות ונשכחות.
כדי להבין את הקסם שמאחורי הדמויות, כדאי לשים לב לשלושה דברים עיקריים והם העיצוב הגרפי שכולל צבעים, צורות והבעות פנים, האישיות שכוללת שאלות כמו מה מניע את הדמות, מה היא אוהבת ומהן חולשותיה, והקשרים עם הדמויות האחרות, זאת אומרת איך היא משפיעה על סביבתה ואיך הם משפיעים עליה.
שילוב של כל אלו יוצר דמות חיה ונושמת שפשוט קל לאהוב, וזה גם מה שמסביר את ההצלחה של פוקימון בקרב קהל שונים ברחבי העולם, בכל גיל.
הסדרה לא רק שומרת על הפופולריות שלה, היא גם מתפתחת ומשתנה עם הזמן. דמויות חדשות מצטרפות, דמויות ישנות מתפתחות, והקהל ממשיך להתחבר ולהתאהב. היכולת של יוצרי הסדרה לשמור על רלוונטיות ולהתאים את הדמויות לצרכים ולרצונות של הקהל היא שהופכת את פוקימון לתופעה עולמית שנמשכת כבר עשורים.
העולם של פוקימון דמויות ורגעים בלתי נשכחים הם אלה שהפכו את הסדרה לאחת האהובות בעולם. נינטנדו הצליחה ליצור בעצמה עולם שבו כל דמות מספרת סיפור, מעבירה ערכים ומחברת בין דורות שלמים של מעריצים. זה הרבה יותר מבידור, זה מסע של דמויות שממשיך ללוות אותנו עד היום.
פיקאצ'ו נחשבת לדמות הפופולרית ביותר. היא לא רק הדמות הראשית בסדרה, היא גם הפנים של המותג בכל העולם.
השילוב בין עיצוב גרפי ייחודי, אישיות מגוונת, וקשרים אמיתיים עם דמויות אחרות יוצר דמויות שקל להתחבר אליהן ולזכור אותן.
כן, דמויות כמו מיסטי, ברוק וטרייסי הפכו לדמויות משמעותיות בעלילה וזכו לאהבה רבה מהקהל.
הדמויות מעבירות ערכים של חברות, התמדה, שיתוף פעולה וכבוד הדדי, וזה מה שמחבר את הקהל לדמויות ולסיפור.
אמש, במהלך פעילות יזומה של אופנועני החטיבה לבטחון פנים במשמר הגבול בצפון הארץ, אשר נועדה להגביר את ביטחון הציבור ולאכוף עבירות מסכנות חיים בכבישים, זיהו הלוחמים מספר רוכב אופנועי שטח שנהג בפראות ללא קסדה תוך שהרים גלגל וסיכן את חייו ואת משתמשי הדרך בסמוך למועצה המקומית דבורייה.
הכוחות חתרו למגע ופתחו במרדף אחר רוכב האופנוע לאחר שזה לא נענה לקריאותיהם לעצור. לאחר מרדף קצר, הרוכב החליק בשטח במהלך מנוסתו, נלכד ונעצר על ידי הלוחמים.
בבדיקתו התברר כי מדובר בחשוד, בגיל 18 תושב שבלי, ללא רישיון נהיגה. החשוד נעצר והועבר לחקירה בתחנת תבור, ואופנוע השטח הוחרם.
מהמשטרה נמסר: "משטרת ישראל ומשמר הגבול ימשיכו לפעול בנחישות ובאופן ממוקד נגד תופעות של נהיגה מסוכנת בכבישים וכל עבירה המסכנת את הציבור".
טורקיה מנתקת את קשריה עם ישראל וסוגרת את המעברים האוויריים למטוסים ישראליים, לצד סגירת הנמלים הימיים לאוניות סחר ישראליות.
עד לפני פרוץ המלחמה, יחסי ישראל-טורקיה היו על בדרך לשיקום וראש הממשלה בנימין נתניהו, אף קבע עם הנשיא הטורקי רג'יפ טאיפ ארדואן להיפגש. עם פרוץ המלחמה, טורקיה החלה להקצין את עמדותיה ומעת לעת הרודן הטורקי משמיע אמירות זעם ואיומים לכבוש את ישראל.
במהלך המלחמה הודיעה טורקיה על כך שלא תאפשר לאוניות ישראליות לעגון בתחומה, גם לצורך תדלוק וכעת מודיעים בטורקיה על סגירת השמיים למטוסים ישראלים. החלטה שיש בה כדי להאריך את הטיסות לאיזור בשעות נוספות.
ההכרזה של מגיעה לאחר שראש הממשלה בנימין נתניהו הכיר ברצח העם הארמני ובצל הפעולה החשאית של ישראל בסוריה, שכללה הצנחת עשרות לוחמים. על פי גורמים שונים, הלוחמים פירקו מערכות ריגול שהותקנו על ידי הטורקים ונועדו לרגל אחר ישראל.
שר החוץ הטורקי, הקאן פידאן, הכריז על ההחלטה ואמר: "באסיפה הלאומית הגדולה של טורקיה הודענו על הפסקת הסחר עם ישראל. סגרנו את נמלינו בפני ספינות ישראליות, ולא נאפשר לספינות טורקיות להגיע לנמלים בישראל. אין עוד מדינה שהפסיקה את הסחר שלה עם ישראל".
השר הטורקי ניסה לנמק את ההחלטה ואמר: "אנו מתנגדים באופן מוחלט לכל תוכנית לגירוש תושבים מעזה. הבעיה האמיתית היא שהסדר שנוסד לאחר מלחמת העולם השנייה פשט את הרגל ואינו מותאם לאתגרים של ימינו".
בהתייחס לסוריה, שר החוץ הטורקי אמר כי "ישראל הראתה דרך פעולותיה בסוריה כי אינה מעוניינת במדינה סורית יציבה ושלמה. לא נאפשר ניצול הקהילות העתיקות והיקרות של סוריה למטרות מעוותות אלה."
זהו עוד שלב בעימות המתמשך, כאשר הרודן הטורקי ארדואן מחזק את קשריו הרדיקליים עם טרוריסטים ומעת לעת מאיים לכבוש את ישראל.
שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק. (דברים טז, יח)
וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה' וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל. (דברים יז, ט – יא)
והנה בגמ' ביבמות (פט, ב) לגבי האם הבעל יורש את אשתו כשהיא קטנה מבואר, שמהתורה האבא יורש אותה ורבנן תקנו שהבעל יירש אותה מדין הפקר בי"ד הפקר, שאמר ר' יצחק מנין שהפקר בי"ד הפקר שנא' (עזרא י, ח) 'וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה', ור' אליעזר למד מהפסוק (יהושע יט, נא) 'אלה הנחלת אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות למטות בני ישראל בגורל בשלה לפני ה' פתח אהל מועד ויכלו מחלק את הארץ' ולמד מהפסוק שכשם שהאבות מנחילים לבניהם כל מה שירצו, כך גם הראשים מנחילים לכל העם כל מה שירצו.
וכן מצינו בגמ' בגיטין, לגבי שמיטת כספים, שתקנו רבנן שתשמט בזמן הזה זכר לשביעית, ראה הלל שנמנעו העם להלוות זה לזה עמד ותקם פרוזבול, ומקשה הגמ' האם כיון שמדאורייתא זה משמט איך תקנו רבנן שלא ישמט, אביי אמר שהוא משום שב ואל תעשה ורבא אמר שתקנו משום הפקר בי"ד הפקר וכנ"ל, כיון שבדבר שבממון אין עוקרים ממון מהתורה במקום סייג וגדר.
הקנאה או הפקעה
וכתב הרשב"א (גיטין שם), שהלל תקן פרוזבול גם אם השביעית משמטת מהתורה, שהפקיעו רבנן את הממון של הלוה למלוה ויכול לגבותו, ומכאן לומדים שכח בי"ד יפה להפקיר ממון מזה ולזכותו לזה גם קודם שבא לידו, וכתב, שכן מוכח מהפסוק שהביא ר' אלעזר שאבות מנחילים גם קודם שבא הממון ליד בניהם וכן הראשים מנחילים, וכתב הים של שלמה (יבמות פ"י סי' יט) שלדברי ר' יצחק שלומדים מהפסוק בעזרא הרי בעל הנכסים איבד את זכותו, ויכול להחזיק ברשות בי"ד, וכן בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' ט) הביא את פסוק זה, אבל קשה שבשו"ת הרשב"א (ח"א א' רו) הביא את הפסוק שהביא ר' אלעזר, הרי מבואר בדעת הרשב"א שבדין הפקר בי"ד יש כח לבי"ד להקנות למי שירצו.
וכן מבואר ברמב"ם (פכ"ד הל' סנהדרין ה"ו) שכתב, וכן יש לדיין תמיד להפקיר ממון שיש לו בעלים ומאבד ונותן כפי מה שיראה לגדור פרצות הדת ולחזק הבדק או לקנוס אלם זה, והרי הוא אומר בעזרא 'וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו' מכאן שהפקר בית דין הפקר, והקשה בשדי חמד (מערכת ה, נט) שלדברי הים של שלמה הרמב"ם היה צריך להביא את הפסוק שהביא ר' יצחק שאבות מנחילים כל מה שירצו, ולכך נקט שהיש"ש סבר שר' אלעזר לא בא לחלוק על ר' יצחק אלא לפרש את דבריו מהפסוק ביהושע שיותר מבואר.
אמנם בעליות דרבינו יונה (בבא בתרא נד, ב) כתב, לגבי מה שהמלך ציוה שהמכר לא חל אלא בשטר, ואין המוכר יכול להסתלק לאחר שקיבל את הממון כל זמן שהלוקח לא קבל את הקרקע מדינא דמלכותא, לפי שכל מה שמועיל דינא דמלכותא היינו להפקעה, שהנכסים מופקעים מבעליהם בדיני המלך, וכענין הפקר ב"ד הפקר, ומי שמחזיק בהם במצות המלך זוכה בהם בחזקה, אבל כל זמן שלא החזיק בהם לא זכה בהם, ולכך כיון שהמוכר מסתלק מן הנכסים בקבלת הדמים, אינו זוכה בהם ממילא בדינא דמלכותא, ועוד, שהרי המלך לא אמר שהמוכר יזכה בהן בעל כרחו, אלא שאין הלוקח זוכה בהן אלא בשטר, ומבואר בדבריו שאין חל דין זה במקום שאינו מחזיק בקרקע, וכן כתב שם (ק, א) שכל מקום שאמרו הפקר בית דין הפקר בעל הנכסים איבד זכותו על ידי הפקר בית דין, והרי הן כדבר שאינו שלו ויש רשות לחברו להחזיק בו ברשות בית דין, אבל אינו זוכה בו בדבור בית דין עד שיחזיק, ומבואר בדבריו שדין הפקר בי"ד אינו קנין אלא הפקעה, ומדברי הרשב"א אפשר לומר שתלוי מאיזה פסוק לומדים דין זה.
לאיזה בי"ד יש כח להפקיר?
והנה בגמ' במועד קטן (טז, א) מצינו, לגבי מי שלא מציית לחכמים שמפקירים את נכסיו, ולומדים מהפסוק בעזרא (י, ח) 'וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה', וביאר רש"י שזה המקור לדין הפקר בי"ד הפקר.
וכן מצינו במשנה במידות (פ"א, מ"ב) שאיש הר הבית היה מחזר על כל משמר ומשמר ואבוקות דולקין לפניו וכל משמר שאינו עומד אומר לו איש הר הבית שלום עליך, ואם ניכר שהוא ישן חובטו במקלו ורשות היה לו לשרוף את כסותו והם אומרים מה קול בעזרה קול בן לוי לוקה ובגדיו נשרפים שישן לו על משמרו רבי אליעזר בן יעקב אומר פעם אחת מצאו את אחי אמא ישן ושרפו את כסותו.
וכן מבואר ברמב"ם (פכ"ד הל' סנהדרין ה"ו) שכן יש לדיין תמיד להפקיר ממון שיש לו בעלים ומאבד ונותן כפי מה שיראה לגדור פרצות הדת ולחזק הבדק או לקנוס אלם זה, וכתב הריטב"א (יבמות שם) שפסק הרמב"ם שהוא הדין לכל בי"ד חשוב בכל זמן, ואפשר שלמד כן מדברי הרמב"ם (פ"ט הל' שמיטה ויובל הי"ז) שאין כותבים פרוזבול אלא חכמים גדולים ביותר כבית דינו של ר' אמי ור' אסי שהן ראויים להפקיע ממון בני אדם אבל שאר בתי דינים אין כותבים, וכפי שביאר הבית יוסף (חו"מ סי' סז) שדעת הרמב"ם שכל בי"ד חשוב בדורו כותבים, והביא את בי"ד של ר' אמי ור' אסי שהם גדולים בדורם כר' אסי ור' אמי בדורם, שכל בי"ד חשוב בדורו ראוי להפקיע ממון שיפתח בדורו כשמואל בדורו, והוסיף הריטב"א, שמכאן סמך להכרזות שנהגו במלכותינו כי מפני שיש בו תיקון לקוחות ולמוכרו מפקיעים זכותו של מערער מפני שלא מיחה.
והנה מבואר ברש"י בבא מציעא (לב, א) שסתם בית דין שלשה, ואין כח להפקיר ממון זה אצל זה בפחות משלשה, ונראה שגם לכל בי"ד של ג' יש כח להפקיר, ספר התרומות (שער מה) ומסתברא שכל ג' בקיאין בדין ובענין פרוזבול ויודעין מצות שמטה והמחוהו רבים עליהם באותה העיר שהן דרין בה הרי הן באותה העיר ובאותו זמן כבי דינא דרב אסי וראויין להפקיע ממון בני עירם בתקנתם הנראה להם כמו הם בדורם, וכפי שמבואר בראש השנה (כה, א) 'ויעל משה ואהרן ושבעים מזקני ישראל', למה לא נתפרשו שמותם של זקנים ללמדך שכל ג' וג' שנתמנו ב"ד על ישראל הרי הן כבי"ד של משה.
אם קנין מדרבנן מועיל מהתורה?
והנה בשערי ישר (שער ה, פ"ה) הקשה, במה שכתבו התוס', מהיכן לומדים שעכו"ם חייב על נזקי בהמתו שא"א ללמוד דין זה מדין גזל עכו"ם שמותר כיון שכל מה שאפשר ללמוד היינו רק שמותר ולא לכפותו לשלם, וכתב ליישב, שעיקר הדין של חיוב ופטור, הוא תקנת חכמים שמצאו סמך מן הכתוב שנא' 'ויתר גוים', וכל מה שמצינו דין הפקר בי"ד הפקר היינו בישראל, ולכך לענין הפקר בי"ד בנכרים צריך פסוק בפני עצמו, וכן מוכח מדברי הרמב"ם (פ"ח הל' נזקי ממון ה"ה) שכתב, ושור של עכו"ם שנגח שור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם, קנס זה הוא לעכו"ם לפי שאינם זהירים במצוות ואינם מסלקים היזק, ואם לא תחייב אותם על נזקי בהמתם אין משמרים אותה ומפסידים ממון הבריות, וכתב הלח"מ שהוא מדברי הגמ' שם שקנסו אותם.
וכתב (שם פרק ט) בביאור ענין זה שהכח שנתנה התורה לחכמים הוא להפקיר ולהקנות כפי מה שיראו לצורך תקנתם והנהגתם, וכמו שכתב הרשב"א, וכשם שביד הבעלים לעשות הקנאתם באופנים שונים, כגון בהקנאה גמורה, או בהפקר גמור, או בנתינת רשות לחברו שיהנה משלו, כמו כן יש לבית דין כח, כמו כן יש לדון במקום שחכמים הוצרכו לעשות הפקר כדי שלא יוגרם איסור תורה, שיש פעמים שעשו הקנאה גמורה ופעמים רק נתנו רשות להשתמש, ואחר התקנה הוצרכו להשתמש בכחם לעשות הפקר בכדי שלא יפגעו ע"י תקנתם באיסור תורה של גזלה, שאם ישתמש בקנין שתקנו מדרבנן יכול לגזול מהתורה.
וא"כ מה שמצינו בגמרא שמועיל קנין דרבנן מהתורה, כמו שמצינו שתקנו משום תקנית השבים [כשגזל קורה וקבעה בבנין שתקנו חכמים שיכול להחזיר דמי הקורה כיון שיש טורח גדול להחזיר את הקורה ובני אדם לא יחזירו], ומה שכתב הרמב"ם שיש קנין לפעוטות לעניין שיקנו ד' מינים הוא רק לעניין שיקיימו מצוה ולא משום שיקנו מהתורה ממש, וכן מה שפסק בהלכות תרומות, בכהן שמכר פרתו לישראל במעות בלי משיכה שאסור לו להאכילה תרומה, ולא אומרים שכיון שעקרו חכמים קנין כסף שתהא נחשבת כאילו היא פרתו מהתורה, שאף שמותר לו להשתמש בפרתו כבעלים גמורים מהתורה מחמת דין הפקר בי"ד, אבל אינה חשובה קנין כספו עי"ז.
קנין ד' אמות וסיתומתא שמועיל מהתורה
והנה הר"ן (בגיטין) כתב, לגבי קנין ד' אמות אף שהוא מדרבנן מ"מ מועיל לקנות מהתורה, משום דכיון שרבנן תיקנו שיקנה הרי הקנום לו ועשאום כחצרו והפקר ב"ד הפקר, וכ"כ הריטב"א שם, וכ"כ הריטב"א בשיטמ"ק (בב"מ צט, א) שקנין דרבנן כקנין מדאורייתא, והגר"ש איגר בשו"ת רעק"א (סי' רכא) הביא סתירה בדברי תוס' אם קנין מדרבנן מועיל מהתורה, וחידש לומר, שהפקר בי"ד אינו מועיל אלא להפקיע מן הבעלים ולא לזכות למי שאינו זוכה, משום שהפקר בי"ד נלמד בגיטין (לו, ב) מ'וכל אשר לא יבוא לעצת השרים והזקנים יחרם רכושו' וא"כ לא מצינו אלא הפקעה ולא זיכוי, ולכן בקנין מדרבנן כל זמן שלא בא ליד הזוכה אי"ז קנין ומשבא לידו ועשה קנין הרי מועיל מהתורה, ובזה רצה ליישב סתירת התוס', והגאון רע"ק איגר (סי' רכב) הקשה מדברי התוס' בבבא קמא (דף יב) שקנין אגב לא מועיל מהתורה, אמנם דברי הגר"ש איגר לא יתבארו עם דברי הרשב"א הנ"ל שיש קנין מדרבנן גם בלא מעשה קנין, אמנם יתיישבו דבריו עם דברי רבינו יונה שאינו זוכה בדיבור בי"ד עד שיחזיק.
ובשו"ת דבר אברהם (ח"א סי' א) כתב לבאר בזה, שגם אם לא מועיל הקנין קודם שיעשה מעשה קנין, מ"מ מועיל קנין דרבנן לדאורייתא, כמו שמצינו שסיטומתא [הסכם לקנות] שנהגו בו הוא כקנין חליפין ממש וקונה מדאורייתא, ואין זה שייך אלא במקום שכל תנאי הקנייה הם כהלכתם מהתורה ואין כאן חסרון אלא מצד מעשה הקנין, וכתב כדברי השערי יושר שיש חילוק במקום התקנה אם הוא גם לקנות קבלא
והנה במהר"ץ חיות (גיטין יד, א) מבואר, במה שכתב בדברי התוס' שם, הביא ראיה לשיטת המחנה אפרים (הל' קנין מכירה סי' ד) שבי"ד יכולים רק להפקיר אבל אינם יכולים לעשות אינו זוכה כזוכה, שמה שקנה השני מיד אף על גב דלא הגיע לידו עדיין ולזה אין כח ביד חכמים וצריכים תוס' לומר שזה הלכה בלא טעם ולכך הקשו שם התוס' איך מועיל לקנות, אמנם הקשה (שם כ, א) שבגמ' שם מבואר שחכמים עשו את ההקנאה של הקנין ממש ודלא כדברי המחנה אפרים.
סיתומתא וקנין אתרוג על מנת להחזיר
בשו"ת אבני נזר חלק יורה דעה סימן תה) כתב, לגבי מעשה שהיה שפרה היתה עומדת ברשות המוכר ונתן לגוי את החבל מהפרה ברפת וצוהו למשוך את הפרה לחוץ, והיתה רשות שאינה של שניהם, והסתפק האם מועיל הקנין לענין בכור, שאחיזת החבל תחשב למסירה שמועילה ברשות שאינה של שניהם, וגם עשו סטימתא, וכתב שמשום מסירה אין להתיר כיון שנמסרה מהמוכר ברשות המוכר, ומשום סיתומתא כיון שהוא מדרבנן לא מועיל לקנות לענין בכור, וכתב לתלות דין זה במחלוקת הרשב"א ורבינו יונה האם מועיל קנין מדרבנן גם בלא מעשה קנין.
וכן כתב (או"ח סי' תצד), לגבי נתינת אתרוג על מנת להחזיר במה יקנה, שמשיכה קנין היא מועילה מדרבנן ולא מועיל לדאורייתא, ואף שהוא מתנה, מ"מ דעת הרמב"ן שגם מתנה אינו נקנה מדאורייתא אלא בקנין או בחצר, וכתב להחמיר שקנין מדרבנן לא יקנה מדאורייתא, מכל מקום כתב להלכה יכול לקנות לולב במשיכה, כיון שקנה הלוקח במשיכה מדרבנן, הרי המוכר מתייאש מגוף האתרוג, וקונה ביאוש, ודומה להפקר שקונה במשיכה לבד, ודוקא בקטן שהגיע לעונת הפעוטות, לא מועיל גם ביאוש, שכשם שאין קנינו קנין מן התורה, כך אין יאושו יאוש מן התורה.
כפרים שהשתנו ע"י הממשל לשליטת עיר אחרת
בשו"ת הרי בשמים (ח"ב מהדורא תניינא סי' קיא) כתב לדון, לגבי מקום שבפקודת הממשלה הוסבו לעיר כפרים אשר מימים ימימה היו שייכים לעיר אחרת ועתה הם כפופים עפ"י החוק החדש תחת דגל ומחוז עיר זו בנתינת המיסים ובסידור קידושין ומוהלים ובבית החיים ונפש, ושאל האם הרב רשאי לקבל עתה את הכנסות הרבנות מהכפרים האלה ואם אין בזה איסור השגת גבולו של הרב שקיבל מהם הפרס עד כה.
והביא ראיה מהגמ' ביבמות (יז, א) שהשתעבדות הכפרים לעיר תלויה בנתינת המיסים, וכן מבואר ברש"י בנזיר (ז, א), ולענין בי"ד כתב, הסמ"ע (סי' יד סקמ"א) בשם פסקי מהרא"י, שתלוי בבית החיים, וא"כ אחרי שנסבו הכפרים האלה עפ"י נימוסי הממשלה לעיר אחרת לענין המסים והביה"ח משתעבדים לה גם בעניני הרבנות שכן דינא דמלכותא דינא, אמנם בכמה פוסקים העלו להלכה כאותה שיטה שאין אומרים דין זה אלא במה שנוגע למלך להנאתו ולא במה שבין אדם לחברו כמבואר ברמ"א (חו"מ שסט) והאריך בזה בש"ך (עג סקל"ט) אמנם בתומים (סי' כו) נוטה לדעת הסוברים שאפי' אינו להנאת המלך, ומלבד זאת גם במה שאינו להנאת המלך לא מועיל לעשותו קנין, אלא מועיל מדין הפקר, וכדברי רבינו יונה, אמנם כתב שם שאותו רב שהיה לו חזקה הרי זה שייך לו וא"א להוציא מידי המוחזק.
גבאי שעשה הנחה על הנדרים
ובחשוקי חמד (סנהדרין ה, א) כתב, לדון במעשה שהיה בבית כנסת, שרבים מהמתפללים נדרו סכומים הגונים לצדקה בקניית עליות וכדומה, ועברו כמה שנים והציבור אינו משלם, הגבאי שכאב לו הדבר שהציבור עוברים על איסור החמור של נדרים, החליט בשיתוף עם הבי"ד שבעיר להכריז שכל מי שישלם את הנדרים השבוע, יקבל הנחה מהנדרים, האם יכולים לשלם רק את מחיר ההנחה שנתן הגבאי.
וכתב שהרי פסק בשו"ע (חו"מ יב, ב), שמצוה לומר לבעלי דינים בתחילת הדין, הדין אתם רוצים או פשרה, וכתב שם (ס"ג ובסי' קי, יא) שמותר לבי"ד לוותר בממון היתומים שלא מן הדין, כדי להשקיט מריבות, ובשו"ת מהר"ם שיק (יו"ד סי' רלה) כתב, שהוא הדין שמותר לגבאי צדקה לוותר, אך סיים שם שאם הדין ידוע, והגבאים ויתרו להשקיט המריבה, הרי השני הוא גזלן, ומבואר בדבריו שאין לגבאי סמכות לוותר על ממון בית הכנסת, אך יש לעיין מדין הפקר בי"ד, והביא בשם המהרש"ם (תיקון העולם סקי"ב) שיש להסתפק אם מועיל בכל בי"ד שבעיר, והביא בזה מחלוקת הראשונים וכתב שלהלכה נראה לו עיקר שמועיל בכל בי"ד חשוב, והביא ראיה מאסמכתא שנקרא בי"ד חשוב כמבואר ברמ"א (רז, טו), משום שהפקר בי"ד הפקר, הרי לדברי מהרש"ם מי ששילם אחרי ההנחה הרי יצא ידי חובת נדרו, אך לרווחא דמילתא נראה שהגבאי יאמר לציבור שיביאו את כל הנדר, והמבצע יהיה שמי שיביא השבוע את נדרו, יקבל בחזרה עשרים אחוז, אם ילמד כמה שעות, שלגבאי בית כנסת יש סמכות לחלק כספים ללומדי תורה.
לתגובות והארות: pilpul613@gmail.com
בערב חגיגי ומרגש נחנך השבוע בלוד מרכז ״באמונה״, קידום נוער חרדי ומרכז תעסוקתי מרחבים. האירוע התקיים במעמד ראש העיר יאיר רביבו, ח”כ חיים ביטון, סגן ראש העיר ומחזיק תיק החינוך בני סיתאלכיל, רבנים, חברי מועצה ואישי ציבור רבים, והיווה אבן דרך נוספת בחזון העירוני להציב את חינוך הנוער המתפתח בראש סדר העדיפויות.
המשתתפים עמדו על המשמעות הציבורית והחינוכית של המרכז החדש, שעתיד להעניק מענה מקיף לנוער חרדי ספציפי, שילוב של מסגרת תורנית תומכת לצד הכשרה מקצועית ותעסוקתית שתפתח שער לעתיד טוב ובטוח.
סגן ראש העיר ומחזיק תיק החינוך, בני סיתאלכיל שחלם ויזם את המקום, הדגיש כי בחירת השם “באמונה” לא הייתה מקרית: “בחרנו בשם הזה כי אנחנו מאמינים. באמונה אפשר ליצור, באמונה אפשר לבנות. אני מאמין שהמרכז הזה יפרח, ישגשג, והוא יהפוך למגדלור, לא רק לעיר לוד, אלא מודל לחיקוי לכל ארץ ישראל. זו שליחות גדולה שלנו לדאוג לנוער הזה, לתת לו את הכלים והחיזוק שהוא צריך כדי לגדול מתוך אמונה ולהצליח״.
גם ראש העיר יאיר רביבו וח”כ חיים ביטון ברכו על היוזמה, וציינו כי מדובר במהלך אסטרטגי שמעמיד את לוד בחזית החדשנות החינוכית והקהילתית. לדבריהם, שיתוף הפעולה בין הרשות המקומית, משרד החינוך והגורמים הקהילתיים הוא המפתח להצלחת המיזם ולהשראתו בערים נוספות בארץ.
הטקס כלל ברכות נרגשות, קביעת מזוזה והסרת הלוט, והתקיים באווירה מרוממת של חזון ושליחות. מן הדוברים ומן הקהל כאחד עלתה תחושת גאווה עירונית, לוד אינה מסתפקת בסיסמאות, אלא מתרגמת חזון למעשה, ובונה נדבך חשוב בעתידם של בני הנוער מכלל הסוגים. המרכז “באמונה” צפוי להיות לא רק נקודת אור בעיר, אלא מגדלור חינוכי־חברתי לכל רחבי הארץ.
הדיונים הממושכים בקבינט על אישור התוכניות לכיבוש עזה נמשכים ונמשכים, עד שיש הסבורים ולועגים, שאם היו נלחמים בפועל כמו פרק הזמן של התמשכות הדיונים הללו, המלחמה הייתה כבר מאחורינו עם ניצחון מוחלט על החמאס.
ביום שלישי שוב התכנס הקבינט לישיבה "מכריעה". על סדר היום: עסקה או הכרעה. אלא שבצבא עדיין מתלבטים. הרמטכ"ל זמיר מצדד בעסקה חלקית לשחרור החטופים ורואה בכיבוש עזה מוצא אחרון בלבד. מנגד, אלופים אחרים ומפקדי השטח דוחפים למהלך התקפי שיכריח את חמאס לשחרר את כולם. השאלה היא האם מבצע כזה יסכן את החטופים הכלואים בעזה. הוויכוח נותר פתוח, ולכן גם השבוע אין הכרעה.
חבר הקבינט זאב אלקין הודה מיד אחרי הישיבה: "היה דיון, אבל לא מכריע. ההכרעה – ביום ראשון הקרוב". וכך, מדי שבוע, ההכרעה נדחית. נתניהו מושך זמן ומקווה שבינתיים "משהו יקרה".
מי שמתקשה להמתין, הוא הנשיא טראמפ, שנקט השבוע בלוח זמנים משלו, כאשר הכריז כי "המלחמה תסתיים בתום שבועיים שלושה". טראמפ מצדד במהלך מכריע בעזה ומתקשה לראות את הסחבת הישראלית. בהתאם לכך התקיים שלשום דיון מעמיק בבית הלבן כדי לקצר את לוח הזמנים להמשך המלחמה, גם אם מדינת ישראל תאשר את תכניותיה לכיבוש העיר עזה.
טראמפ הידוע בשליפותיו, משתמש בפרק הזמן של "שבועיים שלושה" כמעט בכל נושא. בעבר כאשר דיבר כך בעת המלחמה באיראן אודות האפשרות שארה"ב תצטרף ללחימה, הוא הפתיע, כאשר זה קרה תוך יום אחד מהצהרתו. השאלה היא האם כרגע משהו מתרחש מתחת לפני הקרקע (חוץ מהחטופים – כפשוטו). האם טראמפ עומד להפתיע שוב עם משהו חריג?
אם מקשיבים להורי החטופים (מפורום "הגבורה"), אותם שנפגשים עם נתניהו תכופות, שומעים מהם אמירות דומות. אלי שתיוי, אביו של עידן הי"ד, מזהיר כי הזמן של החטופים הולך ואוזל וקורא למבצע צבאי אם חמאס לא ייענה לדרישות. לדבריו, נשיא ארה"ב הבטיח שהמבצע בעזה יסתיים "תוך שבועיים", אך התכניות למבצע עוד לא אושרו בדיון הקבינט האחרון. "אנחנו נותנים אוויר לחמאס לתת לנו תשובה, אלה שבועיים מאוד יקרים לחטופים", צוטט שתיוי.
בדבריו התייחס גם לישיבות הקבינט הארוכות וסיפק תובנה משלו: "כשיש ישיבות קצרות, זה אומר שיש החלטה פה אחד, מהירה ואפקטיבית. אני לא סופר להם את השעות, לא מעניין אותי שהם יישבו ויספרו סיפורים. אני רוצה לשמוע שהם הגיעו להחלטה מהירה וחד משמעית".
ובינתיים החמאס סופר את הימים, טראמפ סופר שבועיים, ורק הקבינט ממשיך לספור שעות.
די לניצול
ניסיונות ההשתלטות של קפלן והתקשורת על מטה החטופים נמשכו גם השבוע. אחרי הכישלון של "יום העצירה", שהוצג כהזדהות עם החטופים אך שימש בפועל למאבק פוליטי, יצאה התקשורת בקמפיין חדש תחת הכותרת: "ישראל מתייצבת". בפועל, ישראל לא התייצבה, בדיוק כפי שלא נעצרה בשבוע שעבר.
הדבר לא מנע מהתקשורת לדווח בהתרגשות על "מאות חוסמי כבישים" ו"רבבות משתתפים". בפועל ספרה המשטרה לכל היותר 15 אלף בעצרת המרכזית. בצמתים, המספרים היו מגוחכים: בכביש 4 – 17 מפגינים. בכביש 6 – 18. באיילון – 19. "השיא" נרשם במחלף שעריה, 28 חוסמי כבישים. לעיתים צוות הצילום שדיווח על החסימה היה גדול יותר מכל המפגינים גם יחד.
דו־שיח נדיר באולפן המחיש היטב את המצב: אחת מנשות המחאה הקפלניסטיות, נשאלה באולפן תקשורת שאלה ישירה וחריגה על ידי כתב הוגן (לשם שינוי), האם זה הגיוני ששבעה אנשים חוסמים כביש מרכזי למאות נהגים. בתגובה השיבה הקפלניסטית בשאלה: האם זה הגיוני ששבעה אנשים בקבינט חוסמים ציבור שלם. המראיין: אבל הם נבחרים? הקפלניסטית: "זה חמור עוד יותר".
הדו שיח הזה מלמד כיצד הפוליטיקה והמחאה חדרו להפגנות תוך ניצול כאבן של משפחות החטופים. לא הזדהות, אלא פוליטיקת ניצול נטו.
בפועל, חסימות הכבישים לא מועילות לחטופים, אלא מזיקות. הן מרחיקות את הציבור מההזדהות ומעלות את מחיר העסקה מול חמאס. את זה אמרה השבוע גם טלי גווילי, אמו של החטוף רן: "להפריע לסדר הציבורי לא יועיל ורק יזיק. חבל שמנצלים את המשפחות לצרכים פוליטיים". לדבריה, משפחות רבות חושבות כמותה, אך בתקשורת קולן כמעט ואינו נשמע.
ובינתיים, הקפלניסטים ממשיכים באמצעות התקשורת לנפח מספרים. הציבור רואה תמונות. והפער ביניהם גדול יותר מכל מחלף שנחסם.
פגישה וירושה
המרוץ להובלת גוש המרכז-שמאל עלה השבוע מדרגה. לא פחות מחמישה ראשי מפלגות רואים עצמם מועמדים לראשות הממשלה, ואליהם הצטרפו לאחרונה שלושה נוספים שמסבכים עוד יותר את התמונה: גדי איזנקוט, אחריו מחזרים כולם, יועז הנדל עם "מפלגת המילואימניקים" שצפויה לנגוס קולות מכל הגוש, והשבוע גם יוסי כהן, ראש המוסד לשעבר, שהצהיר על כוונתו להיכנס לפוליטיקה (הרחבה לקמן).
עיקר השיח בגוש סובב סביב אפשרות של איחוד כוחות בין בנט, ליברמן ואיזנקוט. השאלה כמובן מי יוביל. איזנקוט יודע שסיכוייו קלושים, ולכן המאבק מתרכז בין בנט לליברמן, שניים שבעבר נאבקו זה בזה ולעגו אחד לשני. בנט אמר על ליברמן כי הוא עבר לצד השמאלי, וליברמן אמר על בנט, שאף אחד לא סופר אותו כיוון שהפך לליצן. כיום הם מנסים לשתף פעולה, ומי שיוכל להכריע ביניהם יהיה גדי איזנקוט. אם יצטרף לאחד מהם, תהיה זו תוספת כוח משמעותית שעשויה לקבוע מי יעמוד בראש.
בשלב זה ליברמן ובנט אומרים כי הם לא עוסקים בשאלה מי יוביל, אלא בגיבוש הגוש. השבוע נפגשו השניים בביתו של בנט ברעננה. בתקשורת מיהרו לדבר על "כוח פוליטי חדש", אך למעשה הפגישה ממחישה את הפלונטר של גוש המרכז: שניהם מתחרים על אותו קהל יעד, מצביעים שמאסו בנתניהו, אך מהססים להצביע לגנץ או לפיד.
קהל יעד זה מהסס מהצבעה לשמאל אך רוצה בכל זאת שינוי. בנט, ליברמן ואיזנקוט, מבינים שהם פונים לאותו קהל יעד, ומתלבטים מה יביא יותר קולות: ריצה בנפרד כפי שסבור ליברמן, או ריצה יחד, כפי שמתן כהנא מנסה לחבר בין כל השלושה.
ההערכה היא כי בשל המחלוקות ביניהם, ירוצו בנט וליברמן בנפרד. אין כל סיכוי שירוצו יחד. האגו שלהם גדול מידי ולא יאפשר איחוד: בנט רואה עצמו כראש ממשלה, ליברמן מאמין שהזמן שלו הגיע ואיזנקוט עדיין ממתין ולא מקבל החלטה. מבין כל השלושה, בנט הכי מוטרד. הסיבה: הוא טיפס גבוה מוקדם מידי וכל יום שעובר מוריד לו מנדטים.
עוד לפני הפגישה ברעננה, פנה ליברמן ליו"ר האופוזיציה, יאיר לפיד, בקריאה לכנס פגישה עם ראשי המפלגות הציוניות באופוזיציה, כולל נפתלי בנט וגדי איזנקוט, במטרה לגבש קווי יסוד לממשלה הבאה. אלא שנראה כי ליברמן לא חיכה לתיאום הפגישה עם לפיד, והחל כבר לקדם את המהלך בפועל עם בנט.
לכולם ברור כי המאבקים על הובלת הגוש יפרנסו רבות את התקשורת עד הגשת הרשימות. השאלה היחידה היא, מי יישאר על המגרש ומי יישאר בעיקר בכותרות.
לחץ מתוזמר
גם השבוע נמשך הלחץ הציבורי והפוליטי על בני גנץ לפרוש מהמרוץ. במסדרונות הפוליטיים כבר ברור: זה לא רק לחץ תקשורתי, אלא מהלך מתוזמר, שמטרתו למנוע חזרה על "תקדים מרצ", קרי שריפת קולות בתוך מחנה אנטי-נתניהו.
בשבוע שעבר דימינו את גנץ לשריפת הקולות מימין שהייתה בזמנו עם בן גביר. השבוע עלתה דוגמא נוספת: בבחירות אפריל 2019 קיבלו בנט ושקד ב'ימין החדש' 138,598 קולות. חסרו להם 1,454 כדי לעבור את אחוז החסימה. ארבעת המנדטים שלא נכנסו גרמו למחנה הימין לאבד את השלטון. אילו עברו הם היו מצטרפים לנתניהו ומונעים ארבעה סבבים מיותרים.
בזמן הזה, יש לזכור, נתניהו לא נפל: הוא נשאר ראש ממשלת מעבר עד שהצליח להקים ממשלה במרץ 2020 עם בני גנץ. ההערכה היא שבמערכת הבחירות הבאה, אי שם במהלך 2026, ייכנס גנץ לנעלי בנט ושקד, לא יעבור את אחוז החסימה ובכך הקולות שלו יזרקו לפח. מי שעשוי להנות מכך הוא מחנה נתניהו.
השמאל כאמור חוששים מכך והשבוע נמשך הלחץ על גנץ ביתר שאת כדי שיפרוש. גנץ ניסה להשיב במסיבת העיתונאים במוצאי שבת, כשהציג קריאה ל"ממשלת פדיון". אלא שבפועל, המסר לא שידר עוצמה, אלא דווקא חולשה. רבים פירשו זאת כעוד ניסיון לשרוד מול הגלים, ולא כהצעה ממשית. השאלה המרכזית שמרחפת מעל הכול: האם גנץ יעמוד בלחצים. או שמא יבחר לפרוש ברגע האחרון כדי לא להיזכר כמי שהפיל את הגוש.
אם יחליט לפרוש, הנאום שלו כבר מוכן: "החלטתי לא לסכן את האפשרות להחליף את נתניהו ואני פורש. ישראל מעל הכל". אם יחליט להישאר, הנאום יהיה בערך אותו דבר רק מהצד השני: "ישראל לפני הכל, ולכן אני משוכנע שאני חייב להישאר כדי להפיל את נתניהו".
מי שלא מחכה לתשובה, הוא ח"כ ליברמן. השבוע הבהיר בפומבי כי אינו רואה עוד בגנץ שותף באופוזיציה, ואף לא יזמין אותו לפגישות מתואמות של ראשי המחנה. זו הצהרה דרמטית: גנץ נדחק לא רק מבחוץ, אלא גם מבפנים.
בליכוד מתבוננים מהצד ומקווים: אם יישבר גנץ ויפרוש, ירוויח נתניהו מתנה פוליטית בדמות קולות שנשמרים מחוץ לקלפיות. בשמאל, לעומת זאת, ממשיכים לנסות לשכנע את גנץ שהפרישה היא "תרומת חייו".
קשה לדעת מה יעשה גנץ. כרגע הוא מצהיר שיתמודד "עד הסוף". אבל בפוליטיקה, מי שנאלץ לחזור על ההצהרה שוב ושוב, בדרך כלל לא מגיע איתה לסוף. גנץ עשוי לגלות מהר מאד, שהדרך לממשלת אחדות קצרה בהרבה מהדרך לקלפיות.
ממלכתי נשיאותי
"שלום לישראל גנץ, הנה יש כאן גנץ טוב", התבדח שר הביטחון ישראל כץ, באירוע השבוע של מועצת בנימין, כשהוא מכוון ליו"ר המועצה, על חשבונו של בני גנץ "הפחות טוב".
העקיצה הגיעה ימים ספורים לאחר מסיבת העיתונאים של בני גנץ בה הציע כאמור הקמת "ממשלת אחדות לפדיון שבויים". בליכוד מסתבר לא מתייחסים ברצינות להצעה של גנץ. הרעיון שגנץ ומפלגות האופוזיציה יצטרפו לממשלה תמורת העברת עסקת חטופים וחוק שוויון בנטל, אינו נחשב לרעיון מוצלח עבור נתניהו. בעבר הוא למד, שאסור להיפרד מהשותפים הטבעיים שלו, לבטח לא בשנת בחירות.
היטיב להגדיר את המצב, גדי איזנקוט, שלא מחמיץ שום הזדמנות לסנוט בשותפו לשעבר. "בשביל עסקת חטופים לא נדרש שום שינוי קואליציוני, רק החלטה של בן אדם אחד", כתב הרמטכ"ל לשעבר, וכיוון את דבריו לנתניהו, תוך שהוא מלגלג בעקיפין על גנץ. גם ליברמן, שהוזכר לעיל, המשיך ולעג לגנץ כשהוא מתאר את מסיבת העיתונאים שלו, כ"מופע מעורר רחמים". "ראיתי שם אדם עייף, מפוחד. מבוהל, שמתחנן על נפשו וזוחל ותופס טרמפ על הנושאים הכי רגישים".
בד בבד גם הסקרים גילו שהציבור לא מתלהב מההצעה לקיום עסקה לשחרור החטופים וסיום המלחמה בעזה, כמו גם להעברת חוק גיוס שיהיה מוסכם על כל הצדדים. סקר של "טאטיקה מחקרים ומדיה", מגלה כי 55% מהציבור מתנגדים לרעיון, בעוד שכ-35% תמכו בו. כ-9% השיבו כי אין להם דעה בנושא. ממצא נוסף שעלה בסקר: רוב הציבור סבור כי חזרתו של גנץ לכותרות השפיעה אך במעט על מעמדו הפוליטי. הסקר בדק גם מה יקרה אם כחול-לבן תפרוש מהמרוץ, וגילה כי במקרה כזה כשני-שליש מתומכי גנץ יעבירו את קולם אל בנט, ואילו השליש הנוסף אל הליכוד.
כך או כך, באופוזיציה כאמור לא רואים עוד בבני גנץ שותף למאבקים הפוליטיים ומצפים שיפרוש. אולם בסביבתו של גנץ דוחים את הדברים ומציינים כי סקרים הם דבר משתנה – רגע כאן ורגע כאן. הח"כים שנותרו עמו מציינים עד כמה הוא פופולארי. "בכל מקום אליו הוא מגיע, הוא מתקבל באהדה רבה. תסתובבו איתו יום אחד באשקלון, שדרות, בני ברק ובכל מקום, ותראו את כמות ההערכה שהוא מקבל", ציינו.
בהקשר זה ממש ראוי לצטט את רונן צור, שהיה בעבר יועצו של גנץ וכיום קורא לו לפרוש: "אם הוא רוצה להיות ממלכתי, כפי שהוא מציג את עצמו, שילך להיות נשיא המדינה".
לא נופתע אפוא אם בקרוב יישמעו קולות באופוזיציה הקוראים לגנץ לפרוש מהפוליטיקה בתמורה לתמיכה במועמדותו לנשיא המדינה הבא, אחרי הרצוג. גנץ שהחל את דרכו עם החלום להגיע לבלפור, עשוי למצוא את עצמו בדרך לבית הנשיא. השאלה היחידה: האם יסכים להמתין עד 2028.
בלון ניסוי
בשבוע שעבר דווח כאן על כוונתו של נתניהו לתמוך בהקמת מפלגת לוויין ימנית, שתקלוט בוחרים ימניים, שאינם מעוניינים להצביע לליכוד או לסמוטריץ' ובן גביר. מפלגה כזו תוכל להצטרף לאחר הבחירות לקואליציה בראשותו. בין השמות שהוזכרו כמי שעשויים לעמוד בראש המפלגה, היה יוסי כהן – ראש המוסד לשעבר.
בעבר הזכיר אותו נתניהו, כאשר נשאל מי יוכל בעתיד להיות מחליפו בראשות הליכוד, ונקט בשני שמות: רון דרמר ויוסי כהן. דרמר עושה את צעדיו האחרונים בפוליטיקה ולפי הערכות רבות הוא יפרוש בתום הקדנציה. כהן, שהיה במשך שנים אחד האנשים הקרובים ביותר לנתניהו, שגם מינה אותו לראש המוסד, התרחק ממנו לאחר שביקש להיות הממונה על המשא ומתן להחזרת החטופים, אך נתניהו דחה את ההצעה על הסף.
עד לא מכבר, העריכו במערכת הפוליטית שראש המוסד לשעבר יתמודד בבחירות במסגרת כזו או אחרת. לאחר הטבח ובתחילת המלחמה, הוא הרבה להתראיין בתקשורת, ונראה היה כי הוא עושה את צעדיו הראשונים לקראת כניסה מרשימה למערכת הפוליטית. שמו עלה בסקרים ומפלגה בראשותו זכתה ב5-7 מנדטים. אלא שלאחרונה נדם קולו, ובסביבתו טענו כי "משפחתו אוסרת עליו להיכנס לפוליטיקה".
השבוע חלה תפנית בנושא, כאשר כהן התייחס לאפשרות של כניסתו לפוליטיקה ולראשונה אישר בקולו כי הוא מתכוון לרוץ בבחירות הבאות. "בעבר אסרו עלי בבית להיכנס לפוליטיקה, אבל עכשיו הגישה השתנתה", הסביר. לאחר מכן הוסיף: "אני לא נכנס לפוליטיקה כרגע, ובואו נשים דגש על "כרגע", מאחר שלא קורה שום דבר בפוליטיקה. כדי שיקרה שינוי של ממש, אני צריך להיות ראש הממשלה".
ההצהרה שלו אינה מתייחסת לריצה פנימית בליכוד, אלא להצבת עצמו כחלופה חיצונית, ואולי אף חלופה לנתניהו עצמו. זהו מהלך שמכוון לבוחרים מימין שרוצים שינוי, רואים בנתניהו שחקן מותש, ולא מוצאים חלופה מנהיגותית אמיתית אצל ליברמן, בנט או איזנקוט.
המהלך של כהן מסוכן לגוש הימין: אם לא יעבור את אחוז החסימה הוא ישרוף קולות כפי שקרה בעבר עם "הימין החדש". מאידך הוא פותח כאמור ערוץ חדש של "מפלגת לוויין" שיכולה לעשות הסכמים עם נתניהו.
כך או כך, הצהרתו של כהן חוללה לא מעט כותרות. השאלה היא עד כמה מדובר במהלך ממשי ועד כמה זהו עוד בלון ניסוי שנועד לבחון את דעת הקהל. כרגע הסקרים לא נותנים לו משקל עצמאי, לא כראש רשימה חדשה, ולא כמי שיכול להביא מנדטים משמעותיים. כהן ששואף לדלג היישר מכיסא ראש המוסד ללשכת ראש הממשלה, עשוי לגלות שהמסלול הקצרצר הזה קיים רק בתיאוריה. במציאות, לפני בלפור יש תחנה חשובה והכרחית – אחוז החסימה. הקפיצה מהמוסד לבלפור, זו קפיצה שלא כל סוכן מסוגל לבצע.
מהגמלאים למילואים
בכל מערכת בחירות מחפשים את זו שתהיה "הפתעת הבחירות". בעבר זו הייתה מפלגת הגמלאים, שצצה משום מקום בבחירות 2006, גרפה שבעה מנדטים והפתיעה את כל הסוקרים. לקראת הבחירות הבאות מתרבים הדיבורים על הקמת "מפלגת המילואימניקים", שתתבסס על לוחמי המילואים שנטלו חלק פעיל במלחמה האחרונה.
השמות שמוזכרים להוביל אותה מגוונים: החל מאלופים במיל' כמו נעם תיבון, דרך השר לשעבר יועז הנדל, וכן אזרחים מילואימניקים שהפכו לסמלים של המחאה. סדר היום של המפלגה מתמקד בהכרה רחבה במעמדם של לוחמי המילואים עם דגש על "גיוס לכל". במקביל, יועז הנדל מנסה להתחרות בליברמן בסיסמא פופוליסטית: 'לא משרתים – לא בוחרים'. השאלה איך בדיוק הוא מתכוון ליישם את זה בציבור הערבי.
במערכת הפוליטית מתייחסים למפלגה שכזו כאל פוטנציאל ל"סוס שחור", שיכול כאמור להפתיע. הסקרים מעניקים למפלגה כזו 7 מנדטים, אך היא יכולה להמריא גבוה יותר. כרגע ישנם כמה ארגוני מילואימניקים, והשאלה היא האם הם יוכלו להתחבר ביניהם, או שמאבקי האגו יובילו אותם לפיצול עוד קודם. ובעגה צבאית: האם המילואימניקים יביאו ציוד כבד לקלפי, או שיישארו מחוץ לשטח הכינוס?
המחלוקות הפנימיות כבר מתחילות לבעבע: חלק רוצים להתמקד בנושאי ביטחון ומלחמה, אחרים רואים במפלגה הזדמנות לקדם סדר יום אזרחי־חברתי רחב. בלי תשובה לשאלה הזו, ספק אם יצליחו להתייצב כמסגרת פוליטית אמינה.
ומה עם הזיהוי הפוליטי? כאן התמונה ברורה יותר: "מפלגת המילואימניקים" תגרוף בעיקר קולות מהמרכז-שמאל, על חשבון גנץ, בנט ולפיד. בסקרים הפנימיים כבר בודקים כמה מנדטים תעבור לשורותיה מ"כחול־לבן", ומי יישאר נאמן ללפיד. בימין, לעומת זאת, לא מתרגשים. ההערכה היא שכל מפלגה תחזיק בידיה ארגוני מילואימניקים שיהיו קרובים לעמדותיה. בנט ישבץ ברשימתו מילואימניקים, וכנ"ל ליברמן. יש להניח שגם הליכוד ישריין מקומות לאישים כמו דדי שמחי, או אמיר אביבי, המזוהים עם אנשי המילואים, אך קרובים יותר לעמדת נתניהו.
כך או אחרת, למרות הפוטנציאל הגדול, הקמת מפלגה כזו אינה פשוטה והיא עלולה להיתקל בלא מעט מהמורות. הניסיון מוכיח כי מפלגות נישה יכולות להפתיע בגדול או להיעלם כלא היו. מפלגת הגמלאים שהוזכרה לעיל היא דוגמא למפלגה, שהייתה כאמור הפתעת הבחירות בזמנה, אך מהר מאד התרסקה ונעלמה מהמפה הפוליטית.
מנגד, "מפלגת המילואימניקים" יכולה להפוך לכוח משמעותי, שיהיה לשון מאזניים, אך היא יכולה גם לקרוס פנימה, עוד לפני שתגיע לקלפיות. המאבקים על ראשותה עלולים לפרק אותה מבפנים. כך לדוגמא, יועז הנדל מנסה להוביל, אבל יש שטוענים נגדו, כי הוא כבר "שחקן פוליטי משומש" ויש לקחת דמויות חדשות ונקיות.
לסיכום: אם ארגוני המילואימניקים לא יצליחו להתאחד ביניהם, הם אולי יופיעו בסקרים ככוח עולה, אבל בקלפי הם יישארו ככוח מילואים שלא נקרא לשירות.
ללא איכות
פרשת קטארגייט הגיעה השבוע לחזית משפטית חדשה. "התנועה לאיכות השלטון" של עו"ד אלעד שרגא פנתה לנציב תלונות הציבור על השופטים בדרישה לבדוק את השופט מנחם מזרחי, לאחר שהקל בתנאי השחרור של יועצו לשעבר של נתניהו, יונתן אוריך.
לטענת התנועה, החלטתו של מזרחי "פוגעת באמון הציבור בשיטת המשפט". הקמפיין לווה בפרסום תמונת ענק שלו עם צל שחור תחת הכיתוב: "שופט פוגע בשלטון החוק". חטאו? שהעז להקל במגבלות שנותרו על אוריך.
נציב תלונות השופטים, השופט בדימוס אשר קולה, דחה את התלונה על הסף: "טוב היה אילו האשמות אלו לא נאמרו כלל". בקיצור: קולא למזרחי, חומרא לשרגא.
הביקורת לא איחרה לבוא. כתבים משפטיים ציינו כי מדובר ב"תנועה ללא איכות", שמעדיפה סדר יום פוליטי על פני עקרונות משפטיים. אחרים תהו היכן יצחק עמית, הרואה עצמו כנשיא ביהמ"ש העליון, שנעלם הפעם אחרי שבעבר מיהר להגן על שופטים אחרים. והיו גם כאלו שציינו את מוצאו העדתי של השופט מזרחי כנימוק לתלונה.
יונתן אוריך עצמו הגיב בחריפות: "זהו ניסיון להלך אימים על שופט מכהן. לחץ פוליטי על שופט בכיר הוא חציית קו אדום. אבל כיון שזה קשור ליועץ של ביבי נרשמת דממה מוחלטת. זוהי סדום".
הצד המקצועי-משפטי הזכיר: "הדרך היחידה לתקוף החלטה שיפוטית היא בערעור, לא במסעות דה-לגיטימציה. זהו עיקרון יסוד שמונע הפיכת שופטים למטרה ציבורית".
שורה תחתונה: במקום להגיש ערעור, העדיפו בתנועה לפעול באמצעות כותרות ולחץ תקשורתי. אולי הגיע הזמן לשנות שם מ"תנועה לאיכות השלטון" ל"תנועה לאיכות הכותרות".
מקום המחבוא
האם התקבלה סוף סוף התשובה לשאלה: היכן היה חיה"א הישראלי בבוקר שמחת תורה? אחד מקוראי המדור הסב את תשומת ליבי לסיפור מעניין ששודר השבוע בתקשורת. לפני שהגיע ללב הסיפור, הוא שיגר לי הקדמה קצרה שמתאימה לימים אלו.
אחד מהנימוקים המתריסים והכפרניים של תומכי "הגיוס לכל לצבא", הוא שמוטל על עם ישראל "ליטול את גורלו בידיו ולהקים צבא חזק", כאשר לדבריהם – עפ"ל, "אי אפשר לסמוך על אמונה תפילות ותורה". ליהודי מאמין אין כזו שאלה, כיון שהוא יודע שלא ינום ולא יישן שומר ישראל, ותורה מגנא ומצלא.
אלא שאותם מתריסים שסומכים על הצבא יותר מכל דבר אחר, טרם השיבו לשאלה המהדהדת מאז הטבח: היכן היה חיה"א הישראלי בבוקר שמחת תורה. ועדת החקירה שטרם קמה, תצטרך לתת תשובות לשאלה הזו.
וכאן מגיע הסיפור ששודר השבוע בתקשורת מפיו של איש שמאל העונה לשם, גיא מרוז. "זה הסיפור הכי מדהים שלי מתחילת המלחמה", הקדים מרוז והגביר את המתח. "אני רגיל בכל יום לעשות הליכת בוקר בפארק הירקון, עד שכבר אני מכיר את עובדי העירייה שאחראים על הניקיון והשירותים במקום".
"השבוע כבכל בוקר, כאשר עשיתי שם הליכה, עצר אותי האחראי על השירותים מטעם העירייה ואמר לי: "גיא אני רוצה לספר לך סיפור ענק, שעוד לא נשמע בתקשורת מתחילת המלחמה. בשמחת תורה כשהתחילה האזעקה בשעה 6.29 בבוקר, הייתי בפארק. לפתע נשמעה אזעקה פתאומית, ומיהרתי לרוץ במהירות לביתן השירותים. אחרי שנכנסתי פנימה, אני שומע דפיקות משני אנשים שרוצים להיכנס, פתחתי להם. מי זה היה? אחד מהם היה מפקד חיה"א של מדינת ישראל"!
"יש לך תיעוד על כך"? שאל מרוז את האיש. "האם אתה יכול לתת לי את הסרטון שרואים אותו"? העובד השיב: 'בוודאי שיש לי. אבל אני רוצה שקודם הוא יודה על כך, ולאחר מכן אחרי שהוא יודה בסיפור, אתה מקבל הראשון את הסרטון'".
סיכום: הנה קיבלנו סוף סוף את התשובה, היכן היה חיה"א של מדינת ישראל בבוקר שמחת תורה. חיה"א התחבא בשירותים של פארק הירקון! מי שמבטיח 'ניקח את גורלנו בידינו', מוטב שיבדוק תחילה אם יש שירותים פנויים ב"גני יהושע".
דו עט – המילים המרכזיות שהדהדו השבוע
הקבינט במסעדה: או כפי שהתקשורת העדיפה: "קבינט הניתוק". כך ניסו להציג את השתתפות שרי הממשלה באירוע מועצת בנימין, שבו צוין אישורם של 17 יישובים חדשים בבנימין. בפועל, האירוע אמנם נערך במסעדה אך היה צנוע ומאופק. שוב דוגמה ל"הנדסת תודעה": להפוך כינוס ענייני ל"מסיבה מנותקת".
ישראל מתייצבת: זו הסיסמה החדשה של המחאה (ראו לעיל), שהוגשה לציבור במסווה של הזדהות עם החטופים. התקשורת, כצפוי, הדהדה אותה בהתלהבות. במקביל בקושי דווח על סיסמה אחרת, שנשאה קבוצה של אמהות ללוחמים במחאה מול בית שר הביטחון: "מצור ואל תעצור". הן דרשו להמשיך בלחימה, כהגדרתן, "צו מוסרי כלפי הנופלים הי"ד".
צילום פגז: תרתי משמע. בתחקיר על התקרית בחאן יונס, שבה נהרגו 20 מחבלים ובהם חמישה עיתונאים, התברר: החמאס הציב מצלמה על גג בית החולים "נאצר" לצורך הכוונת ירי על הלוחמים. רחפן ניסה להשמידה ונכשל ואז ירה הטנק פגז, שהוריד את המצלמה ואת המחבלים שסביבה. נתניהו מיהר להתנצל וספג ביקורת נרחבת מבית.
פורסם לראשונה במדור 'מקור נאמן' בגליון סופ"ש של 'יתד נאמן'
הותר לפרסום: במבצע צה״לי חולצה גופתו של אילן וייס הי"ד והושבו ממצאים המקושרים לחלל חטוף נוסף, ששמו טרם הותר לפרסום, מרצועת עזה.
מבצע החילוץ המורכב, בוצע על ידי כוחות צה״ל בפיקוד הדרום בשילוב אמ"ן, שב״כ וכוחות מיוחדים. המבצע התאפשר הודות למודיעין מדוייק של מפקדת החטופים, אגף המודיעין והשב״כ.
אילן וייס הי"ד, חבר קיבוץ בארי נרצח באכזריות ונחטף מביתו ב-7 באוקטובר 2023, על ידי מחבלי ארגון הטרור חמאס. בן 55 במותו. לאחר חטיפתו, אשתו שירי ובתו נוגה נחטפו גם כן והושבו במסגרת הסכם ״דלתות שמיים״ בנובמבר 2023. לאחר הליך זיהוי שנעשה במרכז הלאומי לרפואה משפטית, יחד עם משטרת ישראל, צוות החטופים באגף כוח האדם, מסר את ההודעה למשפחה ולקהילת בארי.
הליך הזיהוי של החטוף הנוסף, במרכז הלאומי לרפואה משפטית, נמשך גם בשעה זו. צוות החטופים באגף כוח האדם, מסר את ההודעה למשפחה. בעקבות השבת הגופה, מניין החטופים עומד על 49 מתוכם יותר ממחצית אינם בין החיים.
ראש הממשלה בנימין נתניהו מסר בעקבות החילוץ: " אילן וייס, גיבור החיל, היה איש צוות החירום היישובי (צח״י) של קיבוץ בארי. הוא נרצח ב-7 באוקטובר 2023 עת יצא להגן על הקיבוץ וגופתו נחטפה. רעייתו שירי ובתו נגה נחטפו ושוחררו מן השבי בנובמבר 2023. יחד עם כל אזרחי ישראל, רעייתי ואני מוסרים את תנחומינו מעומק הלב למשפחות היקרות ומשתתפים בצערן הכבד.
אני מודה למפקדים וללוחמים שלנו על פעולה מוצלחת, על נחישותם ועל אומץ ליבם. המערכה להשבת החטופים נמשכת ברציפות, לא ננוח ולא נשקוט עד שנשיב את כל חטופינו הביתה – את החיים ואת החללים כאחד".
שר הביטחון ישראל כ"ץ כינה את המבצע להשבת 'מבצע גבורה' וספד: אילן ז"ל היה סגן ראש צוות החירום היישובי בבארי שניהל בגבורה את קרב הבלימה בקיבוץ ומנע אסון גדול יותר, לצד גיבורים נוספים. בשם מערכת הביטחון כולה אני שולח תנחומים עמוקים למשפחתו".
כ"ץ הוסיף ואמר: "אני מבקש להביע הערכה עמוקה ללוחמים הגיבורים שלנו שמחרפים את נפשם יום ולילה כדי להשיב את כל החטופים – החיים והחללים כאחד. לא ננוח ולא נשקוט עד שכולם ישובו הביתה – זאת המטרה המרכזית של התמרון המתקרב. יהי זכרו ברוך".
נשיא המדינה יצחק הרצוג, אמר עוד כי "אילן ז״ל גילה גבורה ואצילות נפש כאשר יצא להלחם במחבלים בשבת השחורה. במותו ציווה חיים. זכיתי לפגוש מספר פעמים את אשתו ובנותיו, שבתוך הטרגדיה הגדולה הפגינו עוצמות מפעימות ונלחמו כלביאות למען השבתו לקבר ישראל. נמשיך לפעול בכל יכולתנו למימוש חובתנו להחזרתם של כל החטופים שלנו שמוחזקים בידי מרצחים – החיים לבתיהם ולשיקום והחללים לקבר ישראל – עד האחרון שבהם!״
"שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך". פרשת שופטים חלה תמיד בשבת שאחרי ראש חודש אלול. מכיוון שהדברים מכוונים בצורה מדויקת כל כך, ודאי שאפשר למצוא בפרשה את העבודה שלנו לחודש אלול. חודש אלול, "אני לדודי ודודי לי", כל עניינו הוא להכין את עצמנו ליום ראש השנה הקדוש, היום שבו האדם והבריאה כולה מתחדשים.
"שופטים ושוטרים תיתן לך" – הדרך להתחדשות אמיתית ולצמיחה פנימית של שמחה היא באמצעות שיפוט עצמי. אדם שמחכה שאחרים ישפטו אותו הוא אדם רדום. אדם שממתין שיהיו שוטרים שיעירו לו הוא אדם רדום. הנביא אומר בהפטרת השבת הקדושה הזו: "הִתְעוֹרְרִי, הִתְעוֹרְרִי, קוּמִי יְרוּשָׁלִַם". את מי צריך להעיר? את הרדום. הכול תלוי בהתעוררות.
רבותינו הקדושים נותנים לנו משל: תרנגולת לבנה שכל נוצותיה התלכלכו בעפר. אם ננסה לנקות אותה מבחוץ, על ידי חבטות או שפיכת מים, היא לא תהיה נקייה באמת. אבל אם היא תרים את כנפיה ותנער את עצמה בעצמה, היא תהפוך שוב לבוהקת ולבנה. מכאן אנו למדים שהתעוררות פנימית של האדם יכולה להביא אותו מאפסי ארץ עד לרקיע השמיים.
כוח התשובה: לראות את מה שהלב רוצה
רבותינו מלמדים אותנו על כוחה של התשובה, ש"מגעת עד כיסא הכבוד". אדם שעושה תשובה מגיע עד כיסא הכבוד. במה דברים אמורים? איך מגיעים לשם? אומרים חכמים הסבר נפלא: אדם שאינו קרוב לה' הולך במשך שנים בדרך לעבודתו ורואה רק חנויות בגדים, מסעדות ודברים ארציים. יום אחד רחמו עליו מן השמיים, והוא זכה להתעוררות לעשות תשובה. הוא שינה את דרך חייו.
והנה, עכשיו הוא פתאום מתעניין בזמני תפילות ובדברים הנוגעים לשמיים. הוא הולך בדרכו לעבודה, ופתאום הוא רואה חנות שמוכרת כיפות, ובית כנסת בבניין. הוא שואל את בעל החנות: "מתי פתחת כאן את החנות?" ובעל החנות עונה שהיא קיימת כבר ארבעים שנה. ובית הכנסת? קיים שישים שנה. אבל הוא הלך שם עשרים שנה בכל בוקר ומעולם לא ראה אותם.
"וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם". מה שהלב חומד, העיניים רואות. כשאדם רוצה שמישהו יקשיב לו ויהיה מרוכז, הוא אומר לו: "שים לב". הוא מבקש שהלב יהיה ממוקד. כשהלב ממוקד, גם האוזניים והעיניים פועלות בהתאם. האדם הזה צעד עשרים שנה ברחוב הזה ומעולם לא ראה את בית הכנסת או את חנות הכיפות, מכיוון שזה מעולם לא עניין אותו. בוקר אחד, לאחר שעשה תשובה, הוא הולך לעבודה ומיד רואה את חנות הכיפות, כי זה מה שהוא רוצה.
נמצא שהאדם שעשה תשובה, שעד אתמול כל מחשבותיו היו בעניינים שפלים וארציים, פתאום מחשבותיו עוסקות בדברים שנמצאים "תחת כיסא הכבוד". זהו הפירוש הפשוט של "גדולה תשובה שמגעת עד כיסא הכבוד": היא מעלה את האדם מהתעסקות בעניינים אפסיים לחשיבה על דברים העומדים ברומו של עולם – על עבודת ה', הנהגתו והשגחתו.
כוחה של התעוררות עצמית
"שופטים ושוטרים תיתן לך". העבודה של חודש אלול היא להתעורר. התעוררות קטנה שלנו שווה אלפי שיחות והרצאות מוסר. כמו שאומרים, "יפה מראה עיניים מהלוך נפש". אדם יכול לשמוע אלף הרצאות, אך מראה אחד שווה להן. התעוררות אחת קטנה בליבו של האדם, כשהוא שופט את עצמו, מגיע למסקנות ומעמיד שוטרים לעצמו, מגיעה עד לשמי מרומים. הוא לא זקוק שיעירו לו מבחוץ או שישמרו עליו. הוא לא צריך שישאלו אותו מדי יום: "נו, באת לתפילת מנחה? נו, שמרת על הפה שלך?" אם צריך שוטרים, זו לא עבודה פנימית ואמיתית. אבל כשאני מתעורר מתוכי, אני מגיע לתוצאה הנפלאה הזו.
הסליחות והשבת כהכנה לתשובה
אמירת הסליחות היא דבר נשגב ונפלא, אך אדם יכול לומר סליחות ולהישאר אותו אדם. למה? כי הוא בא לשיר או ליהנות מבילוי חברתי, לא כדי להתעורר באמת. הסליחות נועדו להעיר את הלבבות, להרגיש את החטאים שלנו. חטא מלשון "החטאה", אני מחטיא את המטרה, אני לא בכיוון הנכון. צריך לזהות את הריחוק מהקב"ה ולזהות עד כמה גדולה קרבת ה'. וכל זה על ידי "שופטים ושוטרים תיתן לך" – שתהיה השופט והשוטר של עצמך.
השבת הקדושה בעצמה היא כוח עצום לכפרה. "אדם ששומר שבת כהלכתו, אף אם הוא עובד עבודה זרה, מוחלים לו". לכן השבת היא זמן מצוין לתשובה, כשהאדם מפשפש במעשיו. בשבת אין טלפונים, הוא לא עסוק בענייני העולם, וזה הזמן להרהר, לבחון את הנפש ולתקן את המעשים.
יה"ר שנזכה להיכתב בספרם של חיים טובים ובספרם של צדיקים. שבת שלום ומבורך.
אל ביתו של מרן ה"חפץ חיים" מראדין נכנס ביום מן הימים רב מאחת העיירות הסמוכות. הוא נהג לבוא מפעם לפעם כדי להתייעץ על נושאים שעלו על שולחנו ברבנות, וניצל היטב את קרבתו הגיאוגרפית לליבה הפועם של היהדות החרדית דאז – ראדין. הפעם הביקור היה שונה. הרב נכנס אל הבית והיה כולו אומר ייאוש ועייפות. גם חשש וחוסר אונים ניכרו על פניו בבירור. בני הבית שהיו רגילים לראותו ניסו לדובב אותו כדי להבין מה אירע שם, בעיירה השלווה שלו. הרב לא אבה לדבר יותר מדי, ומיהר להיכנס אל ה"חפץ חיים", רבן של כל בני הגולה, כדי לשטוח בפניו את מועקתו.
"רב'ה, אני בצרה צרורה! כל ה'אידישקייט' בעיירה מוטלת כעת על כף המאזניים. החופשיים בעיירה מתכוונים לפתוח 'בית תרבות', וכמובן שההרס והנזק העתידיים מדבר כזה הם בל ישוערו. הבעיה היא שבעלי הבתים התקיפים והחזקים אינם מבינים את ההשלכות ורואים בדבר הזה משהו מבורך. נוצר מצב שהרבנות שלי בסכנה, כי אפילו אלו שתמיד קיבלו את דעתי אינם מבינים מדוע אני מתנגד למה שבעיניהם יכול להביא קידמה ותרבות. אם אמשיך במלחמה הזאת, הם עלולים להדיח אותי מהרבנות, והרב הבא ככל הנראה לא יבוא להתייעץ כאן על צורכי העיירה. המלחמה הזאת, שהיא מבית ומחוץ גם יחד, מתישה אותי. באתי לקבל דעת תורה: האם להילחם עד הסוף בלי לחשב את ההשלכות, כי זה כעת מה שצריך לעשות, או להניח לנושא, לתת להם כרגע את מבוקשם, ולהציל את שאר חלקי הדת שהעמדתי במשך שנים בעיירה? הורני רבנו מה לעשות בעת הזו?"
כוחה של אמונה במלחמה
הרים ה"חפץ חיים" את עיניו והביט באהבה אל הרב הנרעש. כדרכו, הוא השתהה קמעא לפני שפתח בדבריו. אחרי דקה ארוכה החל לשטוח את דבריו בבהירות: "בפרשת 'שופטים' מבארת התורה הקדושה את צורת היציאה ל'מלחמת מצווה' על אויבי ישראל. הכהן הגדול עומד ומפיח רוח לחימה בעם: 'וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה… אַל-יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל-תִּירְאוּ וְאַל-תַּחְפְּזוּ וְאַל-תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם: כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם… לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם'. חז"ל מבארים: 'אַל-יֵרַךְ לְבַבְכֶם מצהלות סוסים וצחצוח חרבות… אַל-תִּירְאוּ מהגפת תריסין… אַל-תַּחְפְּזוּ מקול הקרנות… וְאַל-תַּעַרְצוּ מקול הצווחות'… 'הן באין בנצחונו של בשר ודם, ואתם באין בנצחונו של מקום'".
"והנה ידועים הדברים", המשיך ה"חפץ חיים" במתק לשונו. "מלחמת היצר נמשלה אף היא ל'מלחמת מצווה'. גם במלחמה הזאת בא היצר וחילותיו בקולות וברקים. הרבה רעש וצלצולים מלווים את המלחמה הזו. הרבה קולות של הגפת תריסים וצחצוח חרבות. היצר מגייס לשורותיו את בעלי הקול והצעקה, הוא משתמש בכל האפשרויות כדי לאיים על תופסי התורה. אבל עיקר הכוח שלו הוא הקולות והברקים. הוא מגייס לשורותיו את בעלי הבתים החזקים ואת אלו שיכולים לערער כל דבר טוב.
אמנם מנגד, עומדים כוחות הטוב, הקדוש ברוך הוא וכל גונדו של הקב"ה. בוודאי שאלו חזקים יותר, 'אתם באין בנצחונו של מקום'. בכל מלחמה יש את אלו העומדים מהצד ומתבוננים כדי לראות איזה צד חזק יותר ואיזה צד יש לו את הסיכויים הטובים ביותר לנצח. הם ממתינים בסבלנות ומצטרפים לצד שבו הם בטוחים בניצחון. גם במלחמה הזאת הדברים מתנהלים אותו דבר. יש כאן מצד אחד מאה קולות של היצר וחילותיו, והוא גייס לשורותיו את כל מי שיכול לעשות רעש. ומנגד, יש את הקב"ה ומלאכיו העומדים ב'קול דממה דקה', ולהם באמת הכוח והממשלה. הדברים פשוטים", סיים ה"חפץ חיים" בנימה החלטית. "כבוד תורתו יעמוד מהצד ויפעיל את שיקול דעתו: האם להצטרף לצד הקולני או לצד החזק?"
הצד המנצח
רב העיירה שנכנס שפוף עם שאלה מהותית יצא זקוף עם הבנה שונה לחלוטין על המצב, כשפניו אל מלחמת המצווה העומדת לפניו. עכשיו, כשקיבל את המימד הנכון על הנושא, הוא יצא בידיעה ברורה שהוא בצד הנכון והמנצח. יסוד עצום נלמד מכאן למלחמת היצר כולה. לא רק בעיירות ובתי תרבות שנבנים, אלא גם בכל מלחמה קטנה בחיי היום-יום שבה מופיע היצר עם חייליו. הוא מאופיין במאה קולות של שקר, בעוד הצד שכנגדו עומד בשקט, אך הוא בעל הכוחות כולם. אם נזכור זאת ולא נתפעל מהרעש, נוכל לשקול את הדברים בצורה אובייקטיבית ולהצטרף אל הצד המנצח.
"'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה… אַל-יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל-תִּירְאוּ וְאַל-תַּחְפְּזוּ וְאַל-תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם', 'תְּצַפֶּה לוֹ' – ורק לו!". רש"י מביא בשם חז"ל: "אפילו אין בכם זכות אלא קריאת שמע בלבד, כדאי אתם שיושיע אתכם".
שמעתי שהמשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל אמר במלחמת ששת הימים, שאין הכוונה בדברי חז"ל לקריאת שמע בפועל, אלא לאמונה שבקריאת שמע. בעת צרה ומלחמה, שומה על האדם להתחזק ולקבוע בלבו רגשות של אמונה וביטחון בקב"ה, שהוא ורק הוא "בעל מלחמות", ולא לסמוך על "כוחי ועוצם ידי". כשגדעון לקח שלושים ושניים אלף חיילים כדי להילחם במדין, אומר לו הקב"ה: 'רַב הָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ מִתִּתִּי אֶת מִדְיָן בְּיָדָם פֶּן יִתְפָּאֵר עָלַי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יָדִי הוֹשִׁיעָה לִּי'. כמות החיילים הגדולה עלולה להטעות, חלילה, וליצור בלב רגשות מוטעים, כאילו הניצחון הושג בזכות כוחם הרב. גם כשגדעון קורא: 'מִי יָרֵא וְחָרֵד יָשֹׁב', ועשרים ושניים אלף חיילים שייראו מעבירות שבידם שבו לביתם, עדיין אומר לו הקב"ה: 'עוֹד הָעָם רַב'. רק כאשר נשארו שלוש מאות חיילים שלא כרעו לבעל, אומר לו הקב"ה: 'בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הַמֲלַקְקִים אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וְנָתַתִּי אֶת מִדְיָן'.
תמימות עם ה'
זוהי ההנהגה בשעת מלחמה. הקב"ה רוצה שנגיע להכרה שלמה ואמתית, שעל אף שצריך לעשות השתדלות – אל לנו לסמוך עליה, כי הישועה אינה ממנה אלא אך ורק מאתו יתברך. 'תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ'. רש"י מפרש את הפסוק: 'התהלך עמו בתמימות ותצפה לו'. 'תצפה לו' – ורק לו! אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים. 'אפס זולתו'. וכי לא ראינו זאת בחוש, עין בעין, במלחמת העצמאות? שאלו את הוריכם. עם ישראל היה במצב איום ונורא. וממה הגיעה הישועה? מכלום! לקחו שני מכסים של סירים ודפקו אותם אחד בשני, והערבים ברחו כאילו הייתה זו פצצת אטום. הישועה הגיעה מכלום. 'ה' עִּזִּי וּמָעֻזִּי וּמְנוּסִי בְּיוֹם צָרָה'.
רבותיי, צריך ללמוד, ולא רק ללמוד אלא לחיות את דברי הרמב"ן על הפסוק 'תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ': "וטעם 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך' – שנייחד לבבנו אליו לבדו, ונאמין שהוא לבדו עושה כל, והוא היודע אמיתת כל עתיד, וממנו לבדו נדרוש העתידות, מנביאיו או מאנשי חסידיו. ולא נדרוש מהוברי שמים ולא מזולתם, ולא נבטח שיבואו דבריהם על כל פנים, ואם נשמע דבר מהם, נאמר: 'הכל בידי שמים'".
יהיו הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן גוליט זצוק"ל.
דובר צה"ל הודיע היום (ו') כי בהתאם להערכת המצב ולהנחיות הדרג המדיני, החל מהיום בשעה 10:00 לא תחול ההפוגה הטקטית-מקומית של הפעילות הצבאית על מרחב העיר עזה, אשר מהווה מרחב לחימה מסוכן.
כזכור, לפני כחודש הודיע צה"ל כי בהתאם להנחיות הדרג המדיני וכחלק מהמאמץ המתמשך להגדלת היקף הסיוע ההומניטרי הנכנס לרצועת עזה, תחל "הפוגה טקטית מקומית" של הפעילות הצבאית. "ההפוגה תתקיים מדי יום, החל מהשעה 10:00 בבוקר ועד 20:00 בערב, ותחול באזורים שבהם צה"ל אינו פועל: אל-מוואסי, דיר אל-בלח והעיר עזה. ההפוגה תימשך עד להודעה חדשה" נכתב בהודעה.
בנוסף להפוגה הטקטית, הוגדרו צירים מאובטחים באופן קבוע, שיפעלו החל מהשעה 06:00 בבוקר ועד 23:00 בלילה. "צירים אלו יאפשרו תנועה בטוחה של שיירות האו"ם וארגוני הסיוע, ויסייעו בהכנסת והפצת מזון ותרופות לאוכלוסייה ברחבי רצועת עזה" נמסר לפני כחודש בהודעת דו"צ שהגיעה ברקע מאמצים בינלאומיים להגברת הסיוע לרצועה.
היום כאמור, החליטו בצה"ל להפסיק את ההפוגה בתוככי העיר עזה, מה שמלמד כי הפעולה הצבאית שעליה מדברים בישראל מזה זמן, עשויה להיפתח בקרוב מאוד. בימים האחרונים התרבו הדיווחים הפלסטיניים על פעילות בפאתי העיר עזה, אולם הכוחות המתמרנים בשטח לא נכנסו עד כה לתוך העיר, בין היתר בשל חשש מפגיעה בחטופים המוחזקים באזור.
עם זאת ועל אף הודעת דו"צ, בצה"ל מבהירים כי ימשיכו "לתמוך במאמץ ההומניטרי ברצועה, במקביל להמשך התמרון והפעילות ההתקפית נגד ארגוני הטרור ברצועת עזה, במטרה להגן על ביטחון אזרחי מדינת ישראל".
היועצת המשפטית לממשלה, ממשיכה ברדיפתה נגד הממשלה בכלל והציבור החרדי בפרט וקובעת כי יש לבצע אכיפה נגד חייבי גיוס המבקשים לצאת לאומן.
במכתב רשמי ששיגר המשנה ליועמ"שית, עו"ד גיל לימון לעורכי הדין עדיה שיינוולד ואיתמר אבנרי, המייצגים את העותרים בבג"ץ נגד אי-אכיפת חוק הגיוס, מבהיר לימון כי לא הוגשה כל בקשה לבחון מתווה מיוחד ליציאת עריקים לאומן וכי אם היו שיחות בנושא בדרג הפוליטי, פרטיהן אינם ידועים למשרד המשפטים.
עם זאת הוא מבהיר כי "הגם שלא מוכרת לנו כאמור כוונה קונקרטית לשנות מהצהרות המדינה הללו לבג"ץ, נבקש להבהיר, ולו לשם השלמת התמונה, כי מתווה שתכליתו היא הימנעות מהפעלת סמכויות אכיפת הדין נגד חבי גיוס, שאינם מתגייסים ואשר מפרים את חובתם לפי חוק שירות ביטחון, בנמל התעופה או במעברי הגבול, הינו מנוגד לדין".
לדברי לימון, "הימנעות כזו סותרת את חובת המדינה לאכוף את חובת הגיוס באופן שוויוני. הדבר אף עומד בסתירה להתחייבות המדינה בתצהיר התשובה בעתירות האמורות. יתרה מכך, לפי הדין, אין לממשלה או למי משריה, סמכות לגבש מתווה שמשמעותו היא התערבות בפעילות אכיפת החוק כמתואר ולהורות לרשויות האכיפה להימנע מהפעלת סמכויות אכיפת הדין".
משרד הבריאות מעדכן על חולה בחצבת, שטס מבודפשט לתל אביב. על פי החקירה האפידמיולוגית, עולה כי הנוסע טס בטיסת ארקיע שמספרה IZ292 מבודפשט לתל אביב. הטיסה המריאה מבודפשט ביום שני, 25.8, בשעה 21:50, ונחתה בנתב"ג ב-26.8 לפנות בוקר בשעה 03:00.
מחלת החצבת היא מחלה נגיפית מדבקת ביותר שמתבטאת בחום, הרגשה כללית רעה, נזלת ופריחה ועלולים להיות לה סיבוכים קשים ואף מסכני חיים.
משרד הבריאות ממליץ להורים לחסן את הילדים בשתי מנות: על פי תכנית החיסונים השגרתית המנות ניתנות בגיל שנה ובכיתה א'. כעת בזמן ההתפרצות, המשרד הנחה להקדים את מתן המנה השנייה באזורי תחלואה גבוהה. כמו כן, במטרה להגן על תינוקות באזורים אלו (ירושלים, בית שמש, בני ברק ובנוף הגליל) מומלץ לתת מנה נוספת לתינוקות בגילי חצי שנה עד שנה.
בתוך כך, נוסעים שהיו בטיסה זו של ארקיע, מתבקשים לוודא כי הם מחוסנים בהתאם להמלצות משרד הבריאות. ניתן להתעדכן בסטטוס החיסוני באמצעות האתר האישי הממשלתי דרך פנקס החיסונים הדיגיטלי.
בשבוע האחרון התחממה עוד יותר גזרת העימותים בין הציבור החרדי לציבור הכללי. השיא התקשורתי נרשם סביב סוגיית הטיסות לאומן, והאיום החוקי על חסידים חייבי גיוס ועריקים שעלולים להיעצר בנמל התעופה בן גוריון.
האירוע מדגיש את המחלוקות העמוקות בין החרדים לבין הציבור הכללי ושלטונות החוק בנוגע לסוגיית גיוס בני הישיבות. בתגובה, חרדים מאיימים שאם לא יימצא מתווה שיאפשר להם, כולל לחייבי גיוס-עריקים, לטוס ללא הפרעה, הם ישתקו את נמל התעופה. בכתבות בתקשורת, צעירים חרדים שאינם נכללים בהגדרה של "תורתם אמנותם" הצהירו כי אין בכוונתם להתגייס. לצד זאת, הוצגו גם כתבות על צעירים חרדים שהתגייסו לצה"ל, והוכיחו כי זוהי אופציה אפשרית.
רוב הציבור הכללי, הכולל חילונים ודתיים לאומיים, מביע זעם רב על הציבור החרדי. התחושה הרווחת היא: "לא רק שאתם, החרדים, לא מתגייסים לצה"ל – אתם גם מתריסים בפנינו?" בעיני, הסוגיה חייבת להיפתר, אך חשוב להבין שפתרון מושלם אינו בהישג יד. לא כל החרדים יתגייסו, אך גם המצב הנוכחי של פטור כמעט מלא, בעיני רבים לא יכול להימשך ולכן נדרש פתרון.
מצד שני, אני מצפה מצה"ל להבין שעליו לדאוג שצעיר חרדי שייכנס לצבא, ייצא ממנו כחרדי. זהו בהחלט תנאי שהצבא צריך לעמוד בו ונטל ההוכחה עליהם. לכן, לדעתי, יו"ר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת, ח"כ בועז ביסמוט, חייב לקדם בהקדם נוסח של חוק גיוס ולעשות כל מאמץ שיעבור ויפתור את הפלונטר. רצוי שכל חברי הקואליציה, כולל הסיעות החרדיות, יתמכו בחוק, גם אם הוא לא יהיה מושלם בעיני כולם. מוטב שיהיה חוק שאפשר להתווכח עליו, מאשר לא יהיה חוק כלל.
אירוע נוסף שמשך את תשומת ליבי הוא טקס שערכה המועצה האזורית בנימין לרגל ההכרה וההסדרה של 17 יישובים חדשים ביהודה ושומרון. זהו אירוע לגיטימי, אך נוצרה סיטואציה בעייתית: ישיבת הקבינט המדיני-ביטחוני תוחמה בזמן כדי שראש הממשלה והשרים יספיקו להגיע בזמן לאירוע. אמנם הישיבה הספציפית לא הייתה קריטית ונועדה בעיקר לקבלת דיווחים, וזכותם של ראש הממשלה והשרים להשתתף באירועים ציבוריים-פוליטיים כנציגי ציבור.
אבל, הסמיכות בין שני האירועים והמסגור הציבורי, המאשים את שרי הממשלה באטימות אל מול משפחות החטופים, אינה טובה. אי אפשר להתעלם כל הזמן מדעת הקהל. לא בכדי הקואליציה מאבדת בסקרים קולות למפלגות המרכז באופוזיציה. הסיבה לכך היא חוסר ממלכתיות מצד חברי הקואליציה. אמנם אפשר לא "לספור" את המחצית השנייה של העם, אך צריך להבין שיש לכך מחיר פוליטי. עם קצת מחשבה ותחכום מינימלי, ניתן היה לקיים את שני האירועים במועדים שונים ובא לציון גואל.
