חודש: נובמבר 2025

ראש הממשלה בנימין נתניהו שוחח אתמול (שישי) עם משפחתו של החטוף-חלל רס״ל רני גואילי הי"ד, לוחם היס״מ שיצא להילחם במחבלים וחיסל רבות מהם, זאת למרות שהיה עם כתף שהתפרקה. בסופו של דבר, למרבה הכאב, רני נפל בקרב על הגנת קיבוץ עלומים וגופתו נחטפה לרצועת עזה ביום הטבח.

בהודעה שפרסמה לשכת נתניהו נכתב: "רני הוא החטוף-חלל הישראלי היחיד שמוחזק עדיין בידי ארגוני הטרור בעזה. ראש הממשלה מסר להוריו טליק ואיציק פרטים על המאמצים שמבצעת ישראל להשבתו ועל נחישותו להביאו לקבר ישראל. ראש הממשלה הביע את הערכתו העמוקה למשפחת גואילי על עמידתה הממלכתית, הערכית והגאה ואמר כי גבורתו ונפילתו של רני בקרב מעלים בו, ברעייתו ובעם ישראל כולו כאב, השתאות וגאווה אין קץ".

על פי ההודעה, משפחת גואילי מסרה את הערכתה לצה״ל, לכוחות הביטחון, למערך השו״נ ולראש הממשלה על הנחישות להשבת כל החטופים והביעו תקווה כי רני בנם יושב במהרה. עם זאת, פרט שלא מוזכר בהודעה נמסר על ידי טליק גואילי, אמו של רני הי"ד: "ראש הממשלה הבטיח להחזיר לנו את רני. ביקשתי מראש הממשלה לא לעבור לשלב ב' עד אשר רני חוזר." סיפרה בהקלטה שפורסמה לתקשורת.

בתוך כך, על פי לשכת נתניהו, מאוחר יותר, שוחח ראש הממשלה עם שגריר תאילנד בישראל, בוניאריט וויצ׳יאנפאן ועדכן אותו במאמצים להשבתו של החטוף-חלל סותדיסאק רינתלאק ז״ל, אזרח תאילנד המוחזק אף הוא בידי ארגוני הטרור בעזה. ראש הממשלה מסר כי "ממשלת ישראל, מערך השו״נ וכוחות הביטחון עושים מאמצים רבים להשבתו וכי תימשך תמיד תמיכת מדינת ישראל במשפחות החטופים והשבים אזרחי תאילנד".

במהלך השיחות, שהתקיימו בהשתתפות מתאם השו״ן, תא״ל (במיל׳) גל הירש, ראש הממשלה שב והדגיש כי מדינת ישראל מחויבת להחזיר את כל החטופים, עד האחרון שבהם.

• לוחמי צה"ל מחטיבת כפיר חיסלו הבוקר (שבת) שני חשודים שחצו את "הקו הצהוב" (קו ההיערכות הקדמי של צה"ל) בדרום רצועת עזה וביצעו פעולות חשודות בקרקע. בתקרית נוספת בדרום הרצועה, חוסל מחבל שהתקרב לכוחות צה"ל.

• מזכ"ל חיזבאללה, נעים קאסם, נשא נאום לציון חיסול רמטכ"ל הארגון, טבטבאי. קאסם הגדיר את החיסול "התקפה בוטה ופשע מתועב" ואיים בתגובה: "יש לנו את הזכות להגיב ואנחנו ונקבע את העיתוי לכך". בנוסף, הוא טען כי הפסקת האש הנוכחית היא "יום ניצחון עבור לבנון".

• בישראל מביעים ביקורת חמורה על משטרו של אחמד א-שרע בסוריה, זאת בעקבות תקרית ירי חמורה בבית ג'ן בה נפצעו שבעה לוחמים ישראלים. גורמים בישראל מציינים כי התקרית מדגישה את הצורך לשמור על השטחים שנתפסו, במיוחד החרמון.

• בתום חקירה באזהרה, המשטרה החליטה לעצור את ד"ר יולנדה יבור בחשד להסתה חמורה נגד ראש הממשלה נתניהו. המשטרה צפויה לבקש בצאת השבת את הארכת מעצרה.

• בירת אירלנד, דבלין, צפויה למחוק את שמו של הנשיא לשעבר חיים הרצוג מפארק בעיר. ההצעה החליפית שעלתה היא "פארק פלסטין החופשית". הנשיא הרצוג, בנו של הנשיא לשעבר, ושר החוץ גדעון סער גינו את ההחלטה.

• הפגנה אנטי-ישראלית בניו יורק: כ-70 מפגינים פרו-פלסטיניים קיימו הפגנה בשדרה החמישית היוקרתית במנהטן. חלק מהמפגינים נכנסו לסניף של רשת האופנה זארה וצעקו כי החברה תומכת ב"רצח עם". ארבעה מפגינים נעצרו.

• עשרות אלפי נוסעים ברחבי העולם נתקעו לאחר שחברת איירבוס הורתה על תיקוני תוכנה דחופים לכ-6,000 מטוסים מדגם A320. הצעד הקריטי פגע ביותר ממחצית מצי המטוסים מסוג זה ואילץ חברות תעופה רבות לקרקע מטוסים.

• התפטרות באוקראינה: אנדריי ירמק, ראש לשכתו של נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי ויד ימינו, התפטר מתפקידו באופן דרמטי בעקבות חשדות לשחיתות.

וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹקִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ. (בראשית כח, כב)

בגמ' בכתובות (נ, א) אמר ר' אילעא, באושא התקינו, המבזבז [לתת לעניים] אל יבזבז יותר מחומש, וכן מבואר בברייתא, שהמבזבז לא יבזבז יותר מחומש, שמא יצטרך לבריות, ומעשה ברבי ישבב שבקש לבזבז יותר מחומש ולא הניח לו חברו רבי עקיבא, אמר רב נחמן, או רב אחא בר יעקב, שנלמד מהפסוק 'וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך' דהיינו כמעשר ראשון וכן ממה שכפל לשון אעשרנו משמע שני עישורין, ומק' הגמ' שהרי כשמפריש בפעם הראשונה מעשר הרי הוא מפריש פחות מחומש לפי שאם הפריש מעשר פעם אחת הרי נשאר ט' חלקים ואם הוא מפריש שוב מעשר הרי אי"ז חומש שהפריש רק עשירית מט' חלקים ממה שהיה בתחילה, אמר רב אשי, שמעשר את החלק שני כמו הראשון שהוא חומש ממה שהיה.

וכתב בשולחן ערוך (יו"ד רמט, א) שיעור נתינתה, אם ידו משגת יתן כפי צורך העניים, ואם אין ידו משגת כל כך, יתן עד חומש נכסיו מצוה מן המובחר, ואחד מעשרה מדה בינונית, פחות מכאן עין רעה, וחומש זה שאמרו, שנה ראשונה מהקרן, מכאן ואילך חומש שהרויח בכל שנה, וכתב הרמ"א, ואל יבזבז אדם יותר מחומש, שלא יצטרך לבריות, ודוקא כל ימי חייו, אבל בשעת מותו יכול אדם ליתן צדקה כל מה שירצה, ובבאור הגר"א (יו"ד רמט, סק"ב) הביא מדברי הירושלמי שמעשר עני נוהג אפי' בכספים ולמד ממ"ש 'כבד את ה' מהונך' ו'מראשית כל תבואתך'.

אם מעשר כספים מן התורה

והנה בתוספות (תענית ט, א) כתבו, בשם הסיפרי שמקור הדין מהפסוק (דברים יד, כב) 'עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה' אין לי אלא תבואת זרעך שחייב במעשר, ריבית ופרקמטיא וכל שאר רווחים מנין ת"ל 'את כל' שהיה צריך לומר 'את תבואתך', 'כל' לרבות ריבית ופרקמטיא וכל דבר שמרויח בו, וכן מצינו בהגדה שנאמר 'היוצא השדה שנה שנה' שאם לא תעשר שדך כהוגן לא יהיה לך אלא היוצא מן השדה, כלומר לא יעשה שדך אלא כפי מעשרות שהיו קודם לכן מה שהיית רגיל להוציא למעשר מן השדה, ומבואר בדברי התוספות שיש מקור למעשר כפסים מהתורה.

דעת הב"ח שהוא מדרבנן

כתב הטור (יו"ד סי' שלא) מעשר עני אין פורעין בו המלוה ולא משלמין בו את התגמולין ולא פודין בו השבויים ולא עושין בו שושבינות ואין נותנין ממנו לצדקה אבל משלמין ממנו דבר של גמילות חסדים וצריך להודיע שהוא מעשר עני ונותנין אותו לחבר עיר בטובת הנאה ואין מוציאין אותו מהארץ לחו"ל, וכתב בבית יוסף, ומ"ש ואין נותנין ממנו לצדקה, היינו לומר שאם פסקו עליו בני העיר צדקה לא יתן להם מעשר עני לפי שנמצא פורע חובו במעשר עני.

ובב"ח כתב, שמשמע שסבר הבית יוסף שאם לא פסקו עליו כבר צדקה יכול לתת ממנו לקופה של צדקה, והב"ח סבר שאפילו לקופה של צדקה אינו רשאי ליתן לפי שעיקר המצוה היא שיתן בעל הבית מעשר עני לעניים מלבד מה שנותן הגבאי לכל עני ועני בכל ערב שבת מקופה של צדקה, ואם יתן לצדקה נמצא שלא יתנו לעניים אלא קצבתן ומזה הטעם אין נותנין ממנו לפדיון שבויים שכשיגיע לפדות שבוי צריך לגבות לפדיונו מכל אחד לפי השגת ידו ונמצא פורע חובו שמוטל עליו לפדות השבוי מכיסו ממעשר עני, אמנם כ"ז הוא רק במעשר עני שהוא מזרע הארץ לפי שהיא מצוות עשה מן התורה אבל מה שאדם מעשר ממה שמרויח במשא ומתן ככספים ושאר רוחים אינו בכלל זה ויכול ליתן ממנו לצדקה ולפדיון שבויים שהרי אינו חייב בה לא מן התורה ולא מדרבנן.
הרי מבואר בדבריו שרק מעשר עני מזרע הארץ הוא מדאורייתא משא"כ שאר רווחים אינו אלא מדרבנן ויכול לתת לכל מה שירצה.

והרמ"א (יו"ד שלא, קמו) כתב, שהרב המחבר השמיט כל דיני מעשר עני שכתב הטור, שיש ללמוד מהם הרבה דיני צדקה הנוהגים בזמננו, וכתב שאפשר שסמך על מה שנתבאר בדיני צדקה, אך גם בדיני תרומות ומעשרות השמיט כמה דינים שכתב הטור, והכניס אחרים תחתיהם, וכל זה גרם לו שהעתיק דברי הרמב"ם הלכות תרומות ומעשרות ככתבם וכלשונם, ולא שת לבו לדברים אחרים, והרוצה לעמוד על עקרי הדינים יעיין בפנים.
אסור לשנות את תרומת המעשר

בבאר היטב (סק"פ) הביא, כתב שהרי כתב כן בשו"ע (סי' רמט) ומוכח שיש חיוב מהתורה ומה כתב הב"ח שהוא מדרבנן, ומזה הביא סמך למה שנוהגין לכוף את החתן בשעת קבלת הנדוניא שלו ליתן מעשר כמו שמצינו לגבי מעשר עני שמוציאין מידו בעל כרחו אלא שמחלקים את המעשר לקרובי החתן והכלה שהם קודמים לשאר עניים בזה, והביא שיש אומרים שדוקא מהנדוניא שהכלה נותנת לחתן מפריש מעשר אבל לא ממה שאבי החתן נותן לבנו, והקשה שהרי אין מקום לומר שהחיוב על הממון אלא חובה על האדם ולא שייך לחלק בין הממונות.

וכתב שאין פורעין בו הלוואות ולא משלמים בו תגמולין, אבל משלמים ממנו דבר של גמילות חסדים כגון סעודת הבראה של אבל וצריך להודיעו שהוא מעשר עני, ואין פודין בו את השבויים והיינו שיש עליו חיוב כגון שפסקו עליו לפדותו אבל אם אינו חייב לפדותו ודאי יכול לתת מעשר עני שלו לזה שאין לך צדקה גדולה מפדיון שבויים, ואין נותנים ממנו צדקה שפסקו עליו בני העיר שכבר התחייב בה שנחשב כפורע חובו, ונותנים אותו לחבר עיר שמתעסק בצרכי הצבור דרך כבוד ודורון, אפי' שאין שולחים צדקה מן קופה של צדקה היינו משום שגנאי לבני העיר לפרנס חכם שלהם מן הצדקה, אבל מעשר עני ששולחים לו מהגורן אינו ניכר ונראה כמנחה ודורון דרך כבוד, וכל זה שייך גם במה שמפרישים מהרווחים.

ובפתחי תשובה (סקי"ב) הביא, שיש שנקטו שהוא חיוב גמור, והקשה מדברי מהר"ם רוטנבורג (סי' עד) שמבואר שם כדעת הב"ח שאינו מהתורה ולא מדרבנן ואינו אלא מנהג בעלמא, והביא בשם משנת חכמים (יסוה"ת יז) שאין למעשר כספים עיקר לא מהתורה ולא מדרבנן אבל אם נהג הרי"ז כמו מנהג של מצוה שאין לבטל כלל אם לא לצורך גדול, והביא מתשובת מקום שמואל (סי' י) שנשאל על אודות שהתחייב עצמו אבי הכלה בתנאים הנהוגים לשלם המעשר מכיסו ואומר שרוצה ליתן את כל המעשר לעניים הבאים מצדו צד הכלה, אם זה כדין המעשר משלו על של חברו שטובת הנאה שלו, והשיב שאין לאבי הכלה שום טובת הנאה בזה רק יחלקו המעשר לקרובי שניהם לעניי החתן והכלה.

ובשו"ת חוות יאיר (סי' רכד) הקשה על הב"ח, איך נעלם ממנו דברי התוס' בתענית ואיך לא דק לקולא, שיש חיוב מעשר מדאורייתא, ואפי' אם נאמר שהוא רק מדרבנן והפסוק רק סמך בעלמא, מ"מ קשה על הב"ח שאמר שאינו אפי' מדרבנן, ומכח דברי ספרי הנ"ל הב"ח נשבר ואנחנו נמלטנו, שמ"מ נאמר שהראיה שהביא תוס' היא רק אסמכתא מדרבנן.

לנכות את הוצאות העסקים

ובהמשך דבריו כתב, שבמעשר כספים מנכה ההוצאות שהיה מוציא, כיון שהוא מדרבנן, ולא גזרו וכן מבואר בדברי המדרש תנחומא ובמדרש ילקוט (פ' ראה) שמעשר כספים ופרקמטיא [סחורה] הוא רק רמז מדאורייתא, שנאמר 'עשר תעשר' א"ר אבא רמז לפרקמטוטין ולמפרשי ימים שיהיו מוציאים אחד מעשרה לעמלי תורה, נמצא שהפרשות מעשר מפרקמטיות וכספים הוא רק אסמכתא בעלמא מדרבנן, שהרי אמר ר' אבא שהוא רמז.

חיוב עני במעשר

והנה כתב בשולחן ערוך (יו"ד רמח, א), כל אדם חייב ליתן צדקה, אפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב ליתן ממה שיתנו לו, ומי שנותן פחות ממה שראוי ליתן, בית דין היו כופין אותו ומכין אותו מכת מרדות עד שיתן מה שאמדוהו ליתן, ויורדים לנכסיו בפניו ולוקחין ממנו מה שראוי לו ליתן, וכתב הש"ך (סק"א), דהיינו עני שיש לו פרנסתו שאם לא כן אינו חייב ליתן צדקה כמו שמצינו (רנא, ג), ומכל מקום מותר לו להתפרנס מן הצדקה אם אין לו קרן שיוכל להתפרנס מן הרווח (רנג, ב).

בדובב מישרים (ח"ג סי' פד) הביא, שנראה בתוס' בתענית שמעשר כספים חיובו מהתורה, וא"כ מוכח שגם עני מחויב לתת, כמו שחייב לתת מעשר עני כפי שמבואר בגמ' בחולין (קלא, ב) להזהיר על שלו, אמנם לדברי הט"ז והחוות יאיר שהוא רק חיוב מדרבנן, בודאי רבנן שלא חייבו אותו יותר מצדקה שמבואר (סי' רנא) שרק כשיש לו פרנסתו הוא מחויב.

וכתב עוד שברא"ש (ב"ק פ"א סי' ז) כתב, שמה שמצינו בגמ' בסוכה (מא, ב) שרבן גמליאל לקח לולב באלף זוז, הוא בלשון גוזמא משום שתקנו חכמים שהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש, והביא מהב"ח (או"ח תרנו) שכ"כ רבינו ירוחם (נתיב יג ח"ג), ותירץ הב"ח שלא קשה איך עבר רבן גמליאל על זה משום שהיה נשיא ויכול לתת גם יותר מחומש.

לתת מעשרות לצדקה או למתנות לאביונים

כתב במהרי"ל (מנהגים הלכות ראש השנה) שכל צדקה שנותן לעניים בעב ראש השנה יתן בעין יפה, וכן כל צדקה, והנותנין מעשר שלהן לעשות נרות להדליקם בשעת התפלה שלא כדין עושין, כי המעשר שייך לעניים, ויתן להם הצדקה בשחר כדי שיוכל לקנות צורכו ליו"ט.

ובשו"ת מהרי"ל (סי' נו) כתב לדון, אם אדם יוצא מצות מתנה לאביונים במה שנותן להם מעות של מעשר, האם כיון שהמעשר ממילא שייך להם לא יצא שהרי נותן להם משלהם, או שעיקר התקנה כדי לשמחן, ואם כן יצא כשנותן לאביונים לפי שאינם מקפידים אם נותן להם מעשר אם לאו, רק שהם שמחים וטובת הנאה של מעשר הוא של בעלים, וכשנותן לזה העני ולא לאחר יש לו שמחה, וכתב, שמשמע שלא יוצא במעות מעשר למתנות לאביונים, כיון שרבנן תקנו שהוא חובה ונמצא שפורע חובו במעות של מעשר, ואין לו בו אלא טובת הנאה, וגם למי שסור שטובת הנאה אינה ממון מ"מ הרי"ז דבר שבחובה ואינו בא אלא מהחולין.

לקנות ספרים בממון של מעשר

והנה כתב הדרישה (יו"ד סי' רמט), האם מותר לקנות ספרים מן המעשר, וכתב בשם תשובת מהר"ם מרוטנבורג (סי' תנט), שרגיל להורות לבני אדם כל מצוה שתבוא לידו כגון להיות בעל ברית או להכניס חתן וכלה לחופה וכיוצא בהן וכן לקנות ספרים ללמוד בהן ולהשאילן לאחרים ללמוד בהן אם לא היה יכולת בידו ולא היה עושה אותה מצוה, יכול לקנות מן המעשר.

והנה בשולחן ערוך (יו"ד רמט, א) כתב שאין לעשות ממעשר שלו דבר מצוה, כגון נרות לבית הכנסת או שאר דבר מצוה, רק יתננו לעניים, ובבאר הגולה (סק"ה) כתב, דהיינו דוקא מצוה שעושה אותה ורוצה להפטר מממון של מעשר שאינו רשאי, ואם רוצה לעשות מצוה שאינו מחויב רשאי.

בש"ך (סק"ג) כתב, שבמהר"ם (דפוס פראג סי' עה) הוסיף על דברי הדרישה שיכול לפזר מעשרותיו לבניו הגדולים שאינו חייב לטפל בהם, כיון שאפי' לאביו מותר לתת אם הוא עני משום כבוד אביו וכ"ש לבניו מותר במקום שאין בעיר תקנה לתת לכיס של צדקה, ומשמע שמותר אפי' יש בידו יכולת לפרנס ממקום אחר שזה כצדקה, ובט"ז (סק"א) כתב, שכשקונה בעדו ספר צריך לכתוב עליו שזהו מן המעשר למען ידעו בניו דבר זה ולא יחזיקוהו להם.

ובפתחי תשובה (שם סק"ב) הביא מהחתם סופר (סי' רלא) שמחלק בין אם התנה בשעה שהתחיל ליתן מעשר מכספו ליתנה לדבר מצוה, שמועיל גם לדברי המהרי"ל, וכן כתבו הט"ז והש"ך, וכ"כ בשו"ת שבות יעקב (ח"ב סי' פה) שהנוהג שבמעשר מותר לקנות מצות, שאם לא היו לו מעות מעשר לא היה ביכלתו לקנותן, אבל לשלם שכר במשרתת או פועלו אינו רשאי.

בפתחי תשובה הביא ממשנת חכמים (הל' יסוה"ת יט, א) שכתב בשם אביו, שאם קנה בהם ספרים אסור למכרם אפי' ללמוד תורה ולישא אשה ואף שהתירו בס"ת למכור ללמוד ולישא אשה היינו בס"ת של יחיד, והספרים הללו זכו בהם רבים ומצוה להשאילם לאחרים א"כ אין לו רשות למכרם, ואם התנה עם הקונה שהוא ישאילם לאחרים ואינו מוכר לו כי אם טובת הנאה שיש לו בהם צ"ע אם מותר למכרו.

להדפיס ספרים ממעשרות

והרש"א שטרן כתב, אם מותר לתת מכספי מעשר לצורך עריכת והדפסת ספרי תולדות מגאוני עולם אשר בארץ החיים, שאין לך מצוה גדולה מזו מלהחיות את זכרם ואת מורשתם הרוחנית, למען ישמעו למען ילמדו לדעת את ה', תכתב זאת לדור אחרון וכו', ובשו"ת משנה הלכות (יט, קעה) כתב, שאם אין לו כסף אחר לשלם להוצאת הספר מותר כמו מי שקונה ספרים ממעות מעשר, ועוד כתב שמ"מ לא מוכח שיש חיוב להוציא את הספר, וכן הביא שמצות הדפסת ספרים היא צדקה בפני עצמה, כמו שמצינו בגמ' כתובות (נ, א), איזהו העושה צדקה בכל עת, זה הכותב ספרים ומשאילן לאחרים, וכל שכן אם ידפיס ויחלק גם ספרים בחנם שילמדו בהם אחרים, ולכן נראה, שיכול להדפיס ספרו ממעות מעשר כשצריך לו ואין לו מעות חולין.

לפרוע מיסים ולפרנס בניו ממעשר

בט"ז (סק"א) כתב, שאין לפרוע בהם מיסים, שנקרא פורע חובו מן הצדקה, וכן במה שאדם זן ומפרנס את בניו הקטנים שמצינו בגמ' בכתובות שהוא בכלל עושי צדקה ואין נראה שיוציא עבור זה מממון מעשר, ולענין לקנות מצות בבית הכנסת במעות מעשר כתב, שאם בשעת קניית המצות היה דעתו על זה מותר שהרי המעות הולכות לצדקה ואף שהוא נהנה במה שמכבד לקרות אחרים לספר תורה אין בזה איסור שהרי בכל מעשר יש טובת הנאה לבעלים, מה שאין כן אם בשעת קניית המצות לא נתכוין ליתן ממעשר ואח"כ רוצה לפרוע ממעשר הרי"ז כפורע חובו ממעשר.

ובשבט הלוי (יו"ד ח,ה סי' קלג) כתב, שבגדר ניכוי הוצאות המיסים מחישוב המעשרות, יש שסוברים שמנכים מכל המיסים גם ממס הכנסה וכן לעניין הוצאות הבית ואי"צ להפריש מעשר רק לאחר הוצאות ביתו, ולפי"ז מאוד קל לקיים מצות מעשר כספים, ויש שסוברים וכן נוקטים להלכה שמיסים והוצאות המסחר ובכלל זה גם מה לאכול או להלביש את עצמו בשביל המסחר וכן מלון ונסיעות שמורידים מחיוב המעשרות והוא בגדר הוצאות, אבל מה שמוציא בביתו זה בכלל הרווח שחייב לעשר, אלא א"כ מארח בביתו עניים ויתומים שיכול לתת להם ממעשרות.

בפתחי תשובה (סק"א) כתב לדון, במי היה לו ב' עסקים שבאחד הרויח ובאחד הפסיד האם מחשב ביחד ומפריש מעשר, והביא בשם מהרי"ט בשם שער אפרים (סי' פד) שאם בשעה שהיה לו הפסד היה לו חשבון שהיה לו הפסד הרי מה שהיה לו רווח אח"כ הוא ענין אחר ואינו ממלא את ההפסד אבל אם לא היה לו חשבון עד תום השנה וחישב את כל החשבונות של הרווח וההפסד מכל השנה, ימלא את ההפסד מהרווח, וכ"כ בחוות יאיר (ריג), ובנודע ביהודה (תניינא סי' קצח) לא פסק כן אלא אם הרווח וההפסד היה בשנה אחת ינכה זה בזה אבל בשתי שנים לא ינכה.

בנודע ביהודה (יו"ד סי' עג) כתב, לגבי מי שנפטר וראו שהפריש יותר מעשר האם יכולים להחזיר את הממון, וכתב שאפי' אם אביהם היה חי לא היה יכול להחזיר ושמא רק לצורך הלואה, אבל בניו לא, ואם הוא שעת הדחק להם יש להקל גם בזה, ובשל"ה (רסב, א) כתב שגם מירושה שירש מאביו צריך ליתן מעשר אף שאביו היה נזהר כל ימיו במעשרות מ"מ צריך הוא ליתן מחדש.

סדר נתינת המעשר

ובאהבת חסד (ח"ב, פי"ח) כתב, שהפרשת מעשר הוא ענין גדול, וצריך להפריש פעם אחת מהקרן ואח"כ מהרווח, והציע שיעשה עם הקרן גמ"ל לעניים ויכול גם להשתמש כשיצטרך, וכתב (פי"ט) צריך ליתן לעניין וקרוביו קודמים ויכול לתת גם לבניו הגדולים שאינם סמוכים על שולחנו כיון שאין להם משל עצמם נחשב צדקה, ומהנכון שיהדר לכתחילה להחזיק עמלי תורה כי תכף לתלמיד חכם ברכה, וכן יכול להכניס חתן וכלה לחופה ממעשר.

מותר לנסות בשביל מעשר

והנה מצינו בגמ' בתענית (ט, א) אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב 'עשר תעשר' עשר בשביל שתתעשר, ומצינו שאמר בנו של ריש לקיש לר"י שינסה לבדוק אם מי שמעשר מתעשר, ושאלו האם מותר לנסות את ה', וא"ל בשם רבי הושעיא, שבזו נאמר (מלאכי ג, י) 'הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארבות השמים והריקתי לכם ברכה עד בלי די', מאי עד בלי די, אמר רמי בר חמא אמר רב, עד שיבלו שפתותיכם מלומר די.

וכן מבואר בפסיקתא רבתי (פיסקא כה) א"ר סימון בר' יודה בי ר' סימון בשם רבי יוסי בן רבי אילעאי אף אבותיכם לא ברכתי אותם אלא בזכות המעשרות, 'ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל', וכן ביצחק 'ואוכל מכל', וכן ביעקב 'וכי יש לי כל', אמר להם משה הואיל ואבותיכם לא נתברכו ולא זכו להתגדל בעולם אלא בכח המעשרות הוי זהירים אף אתם להוציא את המעשרות עשר תעשר.

וכן במדרש תנחומא (ראה סי' יח) עשר בשביל שתתעשר, עשר כדי שלא תתחסר, רמז למפרשי ימים להפריש אחד מן עשרה לעמלי תורה, את כל תבואת זרעך אם זכיתם סוף שהם יוצאין לזרוע השדה ואם לאו סוף שהיוצא השדה מתגרה בכם זה עשו דכתיב בו 'וילך עשו השדה לצוד ציד', וכן שנאמר 'את תבואת זרעך' שתראה מרכב בשדך.

ובתוספות שם הביאו, מעשה באדם אחד שהיה עשיר והיה לו שדה שעשתה אלף כור והיה מפריש מעשר כל שנה, וכן עשה כל ימיו, כשחלה למות קרא לבנו ואמר לו שיפריש מעשר, ועמד הבן במקומו ושנה אחת הפריש, ובשנה שניה ראה שהמעשר דבר גדול ואמר שלא יפריש, לשנה אחרת נתמעט השדה ולא עשה כי אם מאה כורין, נצטער עליו ושמעו קרוביו שכך מיעט ולא הפריש מעשר, אמר להם כמדומה לי שאתם שמחים בקלקלתי, אמרו לו שגרם לעצמו את הרעה שלא הפריש מעשר כראוי, בא וראה כי מתחלה כשבא השדה לידך היית בעל הבית והקב"ה כהן שהיה המעשר חלקו ליתן לעניים ועכשיו שלא הפרשת חלקו לו היה הקדוש ברוך הוא בעל הבית ואתה כהן שאין שדך עושה מה שהיה עושה מתחלה אלף כורין, ולמדו מהפסוק (במדבר ה) 'ואיש את קדשיו לו יהיו' שאם לא מפריש יהיה לו רק חלק הקדשים.

והנה בשולחן ערוך (יו"ד רמז, ד) כתב, שהצדקה דוחה את הגזירות הקשות, וברעב תציל ממות, כמו שאירע לצרפית. וכתב הרמ"א והיא מעשרת, ואסור לנסות הקדוש ברוך הוא כי אם בדבר זה, שנאמר (מלאכי ג, י) 'ובחנוני נא בזאת וגו', וי"א שדוקא בנתינת מעשר מותר לנסות הקדוש ברוך הוא, אבל לא בשאר צדקה.

ובפתחי תשובה (סק"א) הביא ממשנת חכמים (יסוה"ת יז, א) שכל מה שמותר לנסות במעות מעשר היינו אם עושה ע"מ להתעשר, אבל בשביל טובה אחרת כמו בשביל שיחיו בניו וכדומה אסור לנסות, ולגבי נתינת מעשר הביא שבשאילת יעב"ץ (ח"א סי' ג) שהשיג על הרמ"א שמשמע מדבריו שבמעשר כספים היינו מה שנוהגים לתת, אמנם אינו נראה לפי שלא נאמר שמותר לנסות על מעשר כספים שאינו אלא צדקה, וכ"כ הגאון בעל של"ה (דף רמב) שדוקא במעשר תבואה מותר לנסות אבל לא במעשר כספים.

מעלת הנותן מעשר

באהבת חסד (ח"ב פרק כ) כתב, שהנוהגים במעשר וחומש מכל מה שירויחו גדול צדקתם בהרבה יותר מאותם שנותנים סתם צדקה אפילו אם יתנו כמותם, מפני שאלו הנותנים סתם צדקה יש להם רק מצות צדקה אבל העסק שלהם אין בו יתרון על זולתם, משא"כ אלו שעסקם משותף גם לגבוה יש יתרון גדול בעסק עצמו שעסק שיש בו מצוה ובפרט אם בעת שקבל על עצמו מצות מעשר וחומש חשב שכל פעולותיו יהיה בם חלק לה' מה יפה חלקו ומה נעים גורלו.
לתגובות והארות: pilpul613@gmail.com

הלילה (ו׳) השלימה חטיבת חוד החנית 55 תחת פיקוד אוגדה 210 מבצע מעצר ממוקד נגד 3 מחבלים השייכים לארגון "הג׳מעה האיסלאמית" בדרום סוריה. במהלך המבצע ניהלו הכוחות קרב פנים אל פנים עם המחבלים.

במהלך הקרב נפצעו שלושה לוחמים באורח קשה ו-שלושה נוספים באורח קל-בינוני. בסיום הפעילות, מספר מחבלים חוסלו והחשודים שנותרו נעצרו. בצה״ל מפרסמים עתה תיעוד מהלחימה ומדגישים את המורכבות של ההיתקלות.

"הג׳מעה האיסלאמית" היא תנועה סונית לבנונית שהוקמה כשלוחה של האחים המוסלמים בלבנון. הזרוע הצבאית שלה פועלת מאז שנות ה-80 בשיתוף פעולה עם ארגוני טרור כמו חמאס ו-חזבאללה, הן בלבנון והן בסוריה. הארגון מחזיק אתרי תשתית צבאיים בדרום לבנון ובאזור הגבול לסוריה, גייס מחבלים ופעיל כמפעיל כוח עצמאי במערכה הצפונית.

במהלך השנים האחרונות תקף צה״ל פעילים ותשתיות של הארגון בסוריה ולבנון, כחלק מהמאבק המתמשך נגד האיומים בצפון.

בשבוע-שבועיים אחרונים מתנהל מאבק עיקש על רפורמת החלב, שמנסה משרד האוצר לקדם. מדובר בהחלטה שנויה במחלוקת, שנועדה כביכול ליצור תחרות באמצעות ייבוא מחו"ל, אך בסופו של דבר היא תפגע לא רק בחקלאים וברפתנים, אלא גם בצרכנים עצמם. זאת משום שהתלות בידי זרים, בין השאר במדינות עוינות, עלולה להיפסק בכל עת.  

אחד ממובילי המאבק, אם לא הראשי שבהם, הוא יו"ר ועדת הכספים לשעבר, ח"כ משה גפני. בכנס בכנסת שקיימו השבוע הרפתנים והחקלאים, נשא גפני דברים בפניהם, הדגיש עד כמה הוא נאמן למאבקם וציין את חשיבותם הרבה. "אני איתכם", אמר להם וזכה לתשואות.  

מדוע אתה נזעק להגן על הרפתנים והחקלאים בכזו צורה נוקבת? שאלתי אותו. מדוע שלא תגן על הצרכנים, שייהנו מהרפורמה הזו עקב הוזלת מחירי החלב וכל המוצרים הנלווים? "הניסיון שלי בכל נושאי רפורמות המזון שהוצעו במשך שנים מראה, שזה רק העלה את המחירים לצרכנים ולא הוזיל אותם", השיב גפני.

"הסיבה: ברגע שהשוק נתון לייבוא, אנו נעשים תלויים במדינות אחרות. במקרה הנוכחי של שוק החלב זו טורקיה, ואסור להסתמך עליה, בפרט כאשר מדובר היום במדינה שאנו לא ביחסים טובים מולה. בכל מתיחות עמה, היא תוכל לעצור את השוק, כפי שהיא עושה בדברים אחרים, או להעלות מחירים עוד יותר. זה יבוא על חשבון הצרכן".

יש לך דוגמאות מעשיות על כך? שאלתי. "בהחלט", השיב הרב גפני, "כאשר אפשרנו יבוא טונה בזמנו, זה רק עלה. כך קרה גם עם החמאה שזה עלה פי שלושה לצרכן".

במה שונה הרפורמה במזון מרפורמות שהצליחו להוזיל מחירים משמעותית דוגמת שוק הטלפונים הסלולריים או הוזלת הטיסות במסגרת "השמיים הפתוחים"? ביקשתי להבין. "זה לא דומה. המחירים בשוק הטלפונים ובטיסות היו ללא שום פרופורציות ולכן היה חשוב לבצע רפורמה שבאמת סייעה ללקוחות. זה היה תיקון עיוות מוצלח של השר כחלון והרפורמה אכן עזרה. אבל בתחום המזון זה שונה. הרפורמה לא תוריד מחירים, אלא תעשיר את היבואנים ותפגע בצרכנים ובחקלאים. אם היה ברור שהרפורמה תוזיל את המחירים לצרכן, לא הייתי נלחם כמובן נגדה".

האם מדובר בוויכוח ישיר מול שר האוצר? אני שואל ומנסה להבין האם מסתתרים כאן מניעים פוליטיים אחרים. "יש לי ויכוח ישן מול סמוטריץ'" משיב הרב גפני. "הוא לא איש חברתי לאורך כל השנים, גם כאשר היה חבר רגיל בוועדת הכספים, אותה ניהלתי. הוא יכול לומר אלף פעמים שהמחיר יירד, אבל המציאות שונה לחלוטין. הוויכוח הוא עובדתי. מחיר החלב ומוצריו לא יירד, אלא יעלה ואז נפסיד פעמיים: גם הצרכנים וגם החקלאים והרפתנים".

גפני מדבר על הדברים וניכר שהוא כואב. "יושבים עיתונאים, בין השאר חרדים, ואומרים שהם עם סמוטריץ' בנושא הזה. הם פשוט לא מכירים את הנתונים ושומעים רק סיסמאות של יחצ"נים. לא מדובר כאן בוויכוח חדש אלא בוויכוח של שנים לאחור. אני בדעה קבועה שצריך לשמור על החקלאות המקומית. נלחמתי על כך כל השנים. נלחמתי נגד סגירת מפעלים בחצור, פרי גליל ועוד, כדי שלאנשים תהיה פרנסה בכבוד".

התמונה והתובנה 

תשובותיו של גפני מוכיחות כי הוא שוחה היטב בחומר. האיש שכל שנותיו בכנסת עסק גם בנושאים הללו, מכיר כל תג ופסיק בשוק הכלכלי. ובכל זאת אני מנסה להקשות עליו: למה שלא תיתן קרדיט לסמוטריץ' לבצע את הרפורמה, ובד בבד לסבסד את החקלאים כדי שהם לא ייפגעו ממנה.

"זה לא יקרה", קובע גפני. "גם אם האוצר יחליט על סבסוד, הרי שמהר מאד יגיע הקיצוץ, ואז החקלאים יאלצו להתרוצץ בין המשרדים ולהיות תלויים באוצר. סמוטריץ' מגיב בפראות נגדי כי הוא יודע שהוא לא צודק".

אחת הטענות היא שהלובי החקלאי החזק, השפיע על עמדותיך. עד כמה זה נכון? גפני: "אני לא מושפע מלובי כזה או אחר. אי אפשר לאיים עלי או לקנות אותי. כולם יודעים שאני לא טס לחו"ל ולא יושב במסעדות. האינטרס היחיד שלי הוא לעזור. אני פועל לטובת כולם כל שנותיי בכנסת ובפרט בתפקידי בוועדת הכספים, שם סייעתי לתעשיינים ולפועלים מכל הסוגים. הרפתנים והחקלאים, שהם אנשים יקרים וטובים, זו רק דוגמא אחת מיני אלף. כך אני עובד כבר למעלה מ-20 שנה".

גפני ממשיך בנחרצות: "יש לי הרבה יותר ניסיון והרבה יותר רגישות חברתית מזו של סמוטריץ' לסייע ולעזור לשכבות החלשות. שלא יטיף לי מוסר. הוא מנסה לטעון כלפיי ולשאול באירוניה, האם לצורך כך גדולי ישראל שלחו אותי לכנסת, ואני עונה לו 'בוודאי'. חקלאים רבים הם שומרי שמיטה ואני משמש פה עבורם לאורך השנים. השמאל החברתי לא מייצג אותם. אני כן. עובדה היא שאני אורח הכבוד בכל הוועידות שלהם".

סמוטריץ' טוען שהתנגדותך לרפורמת החלב פוגעת במשפחות חרדיות מעוטי יכולת, שיכלו לשלם פחות על מוצרי החלב, אני אומר לו. "באמת תודה רבה", משיב הרב גפני באותה מטבע. "אם הוא אכן דואג למעוטי היכולת בציבור החרדי, אני אתן לו רשימה ארוכה של צרכים בתחום החינוך והתעסוקה. אי אפשר להפלות אותם לרעה ולפתע כביכול לדאוג להם. יש גבול לצביעות הזו. אם הוא דואג לציבור החרדי, מדוע הוא נלחם מולנו על כל שקל".

"קח עוד דוגמה", אומר גפני, "השבוע פורסם שסמוטריץ' מקדם את הפטור במע"מ של ייבוא אישי מחו"ל. המשמעות היא שהצרכן ישלם לכאורה פחות, אבל הדבר יפגע בעסקים כאן, ויפגע גם באוצר המדינה בהפחתת המע"מ. מה זה יגרום: שבתי המסחר ייסגרו כאן ואז בהכרח לא תהיה תחרות והמחירים מחו"ל יעלו והצרכן ישלם יותר".

"יש לי הצעה אחרת", מכריז גפני, "אם הוא כבר מחליט להוריד את המע"מ על ייבוא מחו"ל, עדיף שיוריד את המיסים כאן ואז התעשייה המקומית לא תיפגע. זה הרבה יותר פשוט ונוח, ויסייע לצרכנים וגם לתעשיינים".

לסיום, אני שואל על התמונה שפורסמה השבוע בשיא המתיחות, בה נראים הרב גפני והשר סמוטריץ' יושבים יחד לפגישה בארבע עיניים. על מה שוחחתם? (לנוכח השאלה, קשה להחמיץ את חיוכו של הרב גפני, גם מבעד לטלפון, למרות המרחק בינינו הוא בבני ברק ואני בחיפה) "ישבנו לפגישה שנקבעה מראש, שעסקה בנושאים פוליטיים פנימיים שקשורים לבית שמש. הפגישה העניינית הזו לא הושפעה מהוויכוח הנוקב שלנו בנושא רפורמת החלב ובסיומה לחצנו ידיים וסיכמנו את הדברים שעלו על השולחן. צריך לדעת להפריד בין הדברים".

טיוח בחסות הבג"צ   

מחלקת טיפול נמרץ בבית החולים איכילוב, בה שוהה הפצ"רית, הפכה ל"עיר מקלט". מדובר בהחלמה האיטית ביותר שתועדה בישראל, עד שנדמה כי תיק החקירה כולו בפרשת הדלפת הסרטון משדה תימן, נטל כדורי שינה. ככל שחולף הזמן, נראית השהות הממושכת של הפצ"רית בבית החולים פחות כאירוע רפואי, ויותר כניסיון מתוחכם להימנע מחקירה.

שאלה אחת מטרידה במיוחד: מי מונע הגעה של "אורחים" למחלקה, כאלה שיכולים לתאם גרסאות, לשבש את ההליך או ניסיון למנוע עדות מרשיעה, הרבה לפני שהחקירה יוצאת לדרך. למערכת המשפטית אין תשובה, והתקשורת כמעט שאינה מתריעה. להפך, היא שותפה חשאית לטיוח: היא מצמצמת את סיקור הפרשה, ומעבירה את הפוקוס לוויכוחים סביב שר המשפטים ויחסו לבג"צ. כתבים שלא נרדמים בלילות כדי לחשוף אם ראש ממשלה הזמין סיגרים או שמפניה, אינם מוצאים עניין בהדלפה שקרית שהסבה נזק תדמיתי חמור למדינת ישראל.

השופט יצחק עמית, פוסל לפי שעה כל מועמד שמציע השר לוין, לצורך חקירת הפרשה, והתחושה היא שהכול נעשה כדי לעכב, לטייח ולהתארגן לקראת החקירה העתידית. בד בבד אין שום תקדים משפטי לעזות ולחוצפה, לפיה גורם חשוד מעז פנים ומבקש להיות החוקר, ועוד לבקש דיון חוזר בהרכב מורחב לאחר שהפסיד. "מה אתם מנסים להסתיר?", תוהה יריב לוין, ותוהים עמו רבים נוספים. 

לפי שעה החקירה מסוכלת באור יום, כאשר הבג"צ דחה את המועמד הראשון שהציע לוין, השופט בדימוס אשר קולה בטענה לא עניינית. גם המועמד השני שהוצע, השופט יוסף בן חמו, נדחה על ידי השופט יצחק עמית, שפרסם צו עיכוב דחוף למינוי באישון לילה, למרות שבאופן מעשי לא הוגשה באותה שעה שום עתירה נגד בן חמו.

חשוב לזכור ולהזכיר כי המעשה של הפצ"רית, הדלפת הסרטון שהעליל עלילות כזב חמורות על לוחמי כוח 100, גרמה למדינת ישראל נזק הסברתי חסר תקדים, בדמות הכפשות בכלי תקשורת בינלאומיים. אישה אחת, בתפקיד בכיר, הדליפה אותו. אישה אחת, בתפקיד בכיר עוד יותר, אולי ידעה. ושתיהן טרם נחקרו. כל דקה של עיכוב החקירה היא עוד צעד בטיוח.

עו"ד ציון אמיר, שייצג את השר לוין בבג"צ אומר כי חקירת הפצ"רית המסוכלת, מעוררת כעס ציבורי נרחב. "הכעס ברחוב בלתי נתפס ומי שלא מבין זאת, למעשה מביא את זה עלינו".

"כל שעה שחולפת מגבירה את החשש לשיבוש החקירה בידי המעורבים בפרשה, לנזק ראייתי בלתי הפיך, ומהווה סכנה לעצם היכולת לרדת לחקר האמת" קובע שר המשפטים יריב לוין, "ההיסטוריה תשפוט מי פעל לחקר האמת ולמען שלטון החוק, ומי עשה הכול כדי להסתיר, לכסות, לדחות, לשבש ולסכל".

מי ימצמץ ראשון?

מי יתפטר או יפוטר ראשון: הרמטכ"ל אייל זמיר או שר הביטחון ישראל כ"ץ? העימות בין השניים החריף השבוע, ואפילו נתניהו לא הצליח לגשר ביניהם. "אני אשאר בתפקידי כשר ביטחון", הצהיר כץ השבוע בכנסת. גם זמיר לא משדר כוונה לפרוש. להפך, הוא נאבק על סבב המינויים במטכ"ל בנחרצות.

העימות החריף השבוע לאחר שהרמטכ"ל החליט להדיח קצינים בכירים בשל אחריותם לאירועי הטבח מבלי לעדכן את שר הביטחון. כ"ץ, מצדו, דרש להחמיר עוד יותר בצעדים. בלב המחלוקת: מינויו של ראש אמ"ן, שלומי בינדר, מי שכיהן כראש אגף המבצעים בעת הטבח. בינדר מונה על ידי הרמטכ"ל הקודם הרצי הלוי, והודיע כי יפרוש בתום כהונתו. זה לא מספק את כץ.

בסביבתו של כ"ץ טוענים שזמיר מתקשה לקבל את עליונות הדרג המדיני. מנגד, מקורבי זמיר מאשימים את כ"ץ בשיקולים פוליטיים פנימיים בליכוד. הדברים הגיעו לשולחנו של נתניהו, אך הוא בחר שלא להביע עמדה פומבית. אף צד לא מוכן לרדת מהעץ, במיוחד סביב המינויים התקועים בצמרת הצבאית.

במעגלים המקורבים לנתניהו לא מסתירים את הביקורת כלפי כ"ץ, במיוחד לאחר שנתניהו העיר לו פומבית בישיבת ממשלה על נטילת קרדיטים ביטחוניים. אולם גם זמיר נתפס כרמטכ"ל עצמאי מדי. בשלב זה, המוקד הוא שאלת סבב המינויים: כ"ץ דורש הקפאה של 30 יום, בעוד זמיר מבקש לקדם את המינויים לאלתר.

מאחורי המאבק ניצב גם ההסכם הפוליטי: כ"ץ כזכור כיהן כשר חוץ ברוטציה עם השר אלי כהן. ההסכם קבע, כי כהן יכהן ראשון, כ"ץ שני, ובשנה האחרונה לפני הבחירות ישוב אלי כהן לתיק החוץ, וכץ יחזור לתיק האנרגיה. אלא שמאז העניינים שונו, וגדעון סער נכנס לממשלה וקיבל את תיק החוץ, בעוד כ"ץ עבר לתיק הביטחון במקומו של יואב גלנט. בימים האחרונים שבה ועלתה שאלת הרוטציה, במסגרתה אלי כהן יחזור לתיק החוץ, סער יקודם לתיק הביטחון וכ"ץ "יוגלה" לתיק האנרגיה. תחילה דווח שסביבת נתניהו תומכת ברעיון, אך אחר כך הכחישו.

והיו גם אנשי תקשורת שצקצקו שפתיים ב"דאגה" ומתחו ביקורת על היחסים "התקדימיים המרים" בין שר הביטחון לרמטכ"ל, דבר שמעיב מאד על המערכת הביטחונית. כדאי שיזכרו את מה שעבר בין שר הביטחון ברק לרמטכ"ל אשכנזי (פרשת הרפז) וכן ליחסים הקשים בין שר הביטחון עמיר פרץ לרמטכ"ל בזמנו, דן חלוץ.  אין חדש תחת השמש.

בחירות האמצע 

לפני שבועיים שהיתי במושב יערה בגליל העליון המערבי על גבול הצפון, ושוחחתי שם שיחה אקראית עם צעיר נמרץ ותוסס, תושב המקום. כאשר שמע על עבודתי, סיפר כי הוא פעיל ליכוד מרכזי, אביו, הינו ראש המועצה האזורית ואחיו ח"כ בליכוד, נציג המושבים והמועצות האזוריות. השיחה סיפקה לי הצצה חיה לנבכי הפוליטיקה הפנימית במפלגת השלטון.

"הליכוד של היום שונה לגמרי מהעבר. זה דור אחר", אמר לי. "ההורים שלי וכל הוותיקים היו עושים הכול למען התנועה ומנהיגיה. אם ח"כ בכיר או שר היה מגיע, היו עושים לכבודו סעודה גדולה ("חפלה" כלשונו), גם אם לא היה להם אוכל בבית. היום? זה לא קורה. הדור הצעיר דורש: אם אין לו אוכל ואין פרנסה, הוא לא יעשה "חפלה" לשר הבכיר, יהיה מי שיהיה. אם אני לא אוכל, גם אתה לא".

המסקנה שלו הייתה חדה: "הדור הצעיר בליכוד שונה ואת זה תוכל לראות בבחירות הפנימיות הקרובות". ואכן, השבוע נערכו הבחירות הפנימיות ודבריו התגשמו במלואם.

"חילופי דורות בליכוד" הכריזו הכותרות עם ה-ל' המסתלסלת המוכרת של לוגו הליכוד. ראשי רשויות שהיו בטוחים בניצחונם בסניפי הבית שלהם, נחלו הפסדים קשים ליריביהם. שרים וח"כים שחשבו שאין מי שיוכל לגבור עליהם, הבינו שכללי המשחק השתנו. גם הגילאים. אם בליכוד התרגלו שחברי המרכז הינם אנשים מבוגרים יחסית, הם צפויים לראות מעתה מרכז תוסס עם צעירים שיכולים להיות ילדיהם.

הבחירות נערכו לאחר 13 שנות הפוגה ולכן עוררו עניין רב. המתפקדים הצביעו בשני פתקים: הראשון עבור מרכז הליכוד, והשני לאיוש 150 סניפי המפלגה. היו מי שכינו את ההליך "בחירות האמצע" כמו בארה"ב, כיון שמדובר במבחן כוח ממשי לקראת הליך הפריימריז בליכוד, שיערך לפני הבחירות לכנסת. לשרים ולח"כים היה חשוב להצליח כדי להוכיח את כוחם, לקראת הדילים המפורסמים הצפויים לעמוד במרכז הפריימריז.

מתוצאות הבחירות עולה כי ההנהגה הישנה דוגמת ישראל כ"ץ ויואב קיש נחלשו, כאשר לא הצליחו לדחוף את מקורביהם קדימה. כמו כן נחלשו כאמור ראשי הערים בסניפים שלהם, דוגמת רמת גן, רחובות ואשקלון.

חיבור ירושלמי 

המקום שמיקד את מירב תשומת הלב היה סניף ירושלים, בשל היותו הגדול בליכוד. הסניף רשם היסטוריה כאשר שני היריבים הגדולים, השרים ניר ברקת ודודי אמסלם עשו "סולחה" טרם הבחירות.

בליכוד שפשו עיניים בתדהמה לנוכח התמונות בהם נראים השניים לוחצים ידיים בביתו של ברקת בבית הכרם בירושלים. השניים  נחשבים לאויבים מרים, עוד מתקופת כהונתו של ברקת כראש עיריית ירושלים, כאשר אמסלם היה ראש המחלקה לשיפור פני העיר. היריבות הזו נמשכה והחריפה כאשר השניים הגיעו לעמדות בכירות בליכוד ובממשלה.

לפני הבחירות הבינו השניים את מצבם הפנימי בסניף ואיחדו כוחות. "אחרי השבעה באוקטובר הכול מקבל פרופורציה אחרת. אין מקום להתנצחויות ומריבות", הסביר ברקת. "רציתי פעם אחת ולתמיד לאחד את סניף ירושלים" אמר אמסלם. החיבור הזה הביא לניצחונם, כאשר מאה נציגים שלהם יכהנו כחברי מרכז. עם זאת המתמודד מולם ח"כ עמית הלוי, זכה גם הוא להישגים ניכרים ויכניס למרכז 70 חברים.

שרים נוספים שהצליחו בבחירות הם מיקי זוהר (בעיקר בדרום), שלמה קרעי, שהדיח באמצעות אנשיו את יעקב וידר מראשות הסניף בבני ברק, וח"כ דוד ביטן שרשם הישגים נאים בראשון לציון וברחובות. לעומתם, השר חיים כץ ששולט בתעשייה האווירית ומחזיק במפקד גדול, ספג שורת מפלות ברחבי הארץ, דוגמת רחובות, אלעד וכן הפסיד גם חברי מרכז בכמה מקומות.

השלב הבא יהיה בחירות בתוך 90 יום למזכירות הליכוד – הגוף השני בחשיבותו במפלגה לאחר יו"ר התנועה. על התפקיד יתמודד היו"ר המכהן השר ישראל כץ מול השרים מיקי זוהר והשר אלי כהן. כמו כן יתקיימו בחירות ליו"ר מרכז הליכוד, שם יתמודד היו"ר הנוכחי חיים כץ מול השר דוד אמסלם.

כאמור לבחירות השבוע יש משמעות רבה לקביעת ההנהגה של הליכוד ולקראת הפריימריז. מרכז הליכוד הוא שקובע באמצעות ועדת החוקה הפנימית את כללי המשחק של התנועה, את כמות השריונים ואת מעמד המחוזות ברשימה לכנסת. כך לדוגמא נשקלת האפשרות לשנות באופן דרמטי את החוקה הפנימית ולקבוע שכלל המתפקדים יבחרו פאנל של 40 מועמדים, כאשר חברי המרכז הם שידרגו ויקבעו את מקומם ברשימה. באופן זה המרכז יחזיר לעצמו את משקלו הסגולי כבעבר. היכונו לדילים. 

מאוכזבים ורבים

"מה יש לשמאל להציע חוץ מ'רק לא ביבי'", שאל השבוע בפומבי איש תקשורת, שאינו מסתיר את עמדותיו הנטועות בשמאל. זו גם התחושה בקרב רבים הנמנים על תומכי האופוזיציה. נדמה שהם מיצו לחלוטין את ה"רק לא ביבי", סיסמה שנשחקה עד דק, ומחפשים משהו חדש שאפשר להיתלות בו.

ראשי האופוזיציה מנסים ללא הצלחה לספק את מבוקשם באמצעות הפגנות בעד ועדת חקירה ממלכתית, שהחליפו את ההפגנות למען שחרור החטופים, שהחליפו את ההפגנות נגד "המהפכה המשפטית", שהגיעו לאחר ההפגנות נגד חוק הארנונה (מי בכלל זוכר), שבאו לאחר ההפגנות נגד מינויו של אבי מעוז לסגן שר, וכו' וכו'. 

הדבר המאחד את כל ההפגנות הללו הוא השיח המרכזי שעוסק שוב ושוב ב"רק לא ביבי". אין אפוא פלא שהסקרים הפנימיים בגוש השמאל מראים על אכזבה עמוקה מראשי האופוזיציה הנוכחיים תוך רצון להחליפם.

סקר שפורסם ב"חדשות 12", שם נוטות (רוב רובן) של הרוחות לטובת האופוזיציה ונגד נתניהו, הוכיח בצורה ברורה כי קיימת אכזבה רבה מתפקוד האופוזיציה מתחילת המלחמה. המחנה המגדיר את עצמו כמרכז-שמאל מחפש הנהגה חדשה מבחוץ.

המספרים אומרים הכול: 85% ממצביעי האופוזיציה הביעו אכזבה מתפקודה, 61% אמרו שמנהיגות אחרת הייתה עשויה להפיל את הממשלה, 68% ציינו שהמאמצים להפלתה היו צריכים להיות יותר תקיפים ויותר אגרסיביים. כאשר הם נשאלו, האם ישקלו להצביע למפלגה שתורכב מאישים מחוץ למערכת הפוליטית, השיבו 76% בחיוב, בעוד 24% השיבו בשלילה.

יוזמי הסקר הציגו שמות שונים של אישים, שחלקם כלל לא מתכוונים להתמודד. למרות כך אותם אנשים זכו לקולות רבים. השם הראשון שזכה למירב הקולות הוא שמו של שר החוץ והרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, עם 63.5%. אשכנזי היה כזכור במפלגתו של גנץ ופרש מהפוליטיקה. במחנה המרכז-שמאל מתגעגעים אליו.

השמות הבאים שהוזכרו בסקר כמי שראויים להשתלב במחנה המרכז-שמאל ולהחליף את ההנהגה הקיימת, היו של ניצול השבי אלי שרעבי עם 57% ואלוף (במיל') ישראל זיו עם 50%. אחריהם ח"כ לשעבר וניצול הטבח בקיבוץ בארי, חיים ילין עם 48%. המצטרף החדש לרשימת יש עתיד, אלוף (במיל') נועם תיבון 48%, וראש אמ"ן לשעבר עמוס ידלין עם 46%.

מסתבר שבמחנה המרכז-שמאל מבקשים לראות את מבקרי הממשלה הנוקבים מהאולפנים, כשהם עושים צעד פוליטי ממשי ומצטרפים רשמית למחנה שלהם. אשכנזי אגב, אינו נמנה על מותחי הביקורת ונמנע מלשבת באולפנים וללהג דעות וביקורות כמו חבריו האלופים במיל'.

שמות נוספים שהוזכרו כמועמדים להנהגת המרכז-שמאל במקום ההנהגה הנוכחית: שקמה ברסלר, ממנהיגות המחאה, הפעיל החברתי יונתן שמריז, מייסד חברת מלאנוקס, אייל ולדמן,  ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו והמפכ"ל לשעבר רוני אלשיך. עוד הוזכרו: אייל אשל, שבתו נרצחה בטבח, עינב צנגאוקר, אימו של ניצול השבי מתן צנגאוקר, ורייצ'ל גולדברג-פולין, שבנה נרצח בשבי חמאס.

חוששים ומתגוששים

בסיעות האופוזיציה עוקבים בחרדה אחר מעמדם המתערער, וכולם יחד (מלבד ליברמן) הופיעו להפגנת מוצ"ש האחרון, כביכול, "בעד הקמת ועדת חקירה ממלכתית". ליברמן נמנע באופן מחושב מלהגיע, כדי שלא להצטלם עם קיצוני השמאל כדוגמת יאיר גולן. בכך הוא שומר על הרצון שלו להישאר בתודעה כמפלגת ימין מובהקת, שתוכל להתמודד מול נפתלי בנט על אותם קולות בעתיד.

מי שלכד את העין בהפגנה המבוימת, היה יו"ר כחול לבן בני גנץ. קשה היה להחמיץ את התעלמותם המופגנת של שאר ראשי האופוזיציה ממנו. נדמה שתהום פעורה ביניהם לאור חששם שהאיש יתעקש להמשיך להתמודד עד הסוף, ואז לא יעבור את אחוז החסימה ויפיל בכך את הגוש כולו. גנץ מצדו אינו מתכוון לעשות להם שום הנחה, ומחפש קהלים חדשים: מאוכזבי נתניהו שאינם מוכנים לקבל את סיסמת ה"רק לא ביבי".

בניגוד לכל ראשי המפלגות באופוזיציה, שהודיעו שלא יישבו תחת נתניהו בממשלה משותפת, גנץ כזכור לא שולל זאת. בראיונות עמו הוא אומר שהדבר תלוי בתוצאות הבחירות. עמדותיו מבלבלות את גוש השמאל שמתקשה להציג חזית אחידה. גנץ גם היה הראשון מהאופוזיציה שהודיע כי היועמ"שית לא יכולה לחקור את פרשת הפצ"רית, בעוד ששאר חברי האופוזיציה גיבו אותה. חלקם עושים זאת גם היום.

באופן אבסורדי, גנץ יכול לאחד את ראשי האופוזיציה, שעד היום הסכימו רק על דבר אחד: להעיף את נתניהו. גנץ עתיד לגרום להם להסכים על משהו נוסף: אם יראו לפני הבחירות שהוא מתנדנד סביב אחוז החסימה, הם יפרסמו הודעה פומבית משותפת, בה יקראו לו לפרוש. עד כה הם מסתפקים בטפטופים ובשליחים זוטרים, אך הקריאה הפומבית תשלוף את ציפורניה בעיתוי המתאים.

גנץ כאמור לא מתכוון להקל עליהם, ועל פי הצהרותיו, הוא לא מתכוון לפרוש אלא ללכת עד הסוף. עם זאת הוא מודע היטב למצבו העגום בעיני חבריו לאופוזיציה. בראיון לתקשורת, אמר השבוע כי אין לו אישית שום בעיה לעמוד יחד ולהצטלם עם יו"ר מפלגת הדמוקרטים יאיר גולן, "אולם לגולן יש בעיה לעמוד יחד איתי".

ובינתיים באופוזיציה ממשיכים במאבקים השקטים הפנימיים, מי תהיה המפלגה המובילה בגוש ואיזה חיבורים נדרשים לצורך כך. סקר חדש (של יוסי טאטיקה) מראה כי אם מפלגות "יש עתיד" ו"הדמוקרטים" של שני 'היאירים' (היהירים) מתאחדות, הדבר יגדיל משמעותית את כוחה של הרשימה המשולבת הזו והופך אותה לגדולה ביותר באופוזיציה. במקביל גם במצב שבו "יש עתיד" מתאחדת עם מפלגת "ישר" בראשות איזנקוט, הופכת הרשימה המשותפת לגדולה בגוש.

אולם בשני המקרים אין בידי האופוזיציה להקים ממשלה ללא המפלגות הערביות, כיוון שבכל מקרה גוש נתניהו עומד לפי הסקר הזה על 52 מנדטים. מכאן השיח זולג לוויכוח שפרץ שוב השבוע: האם יש להוציא את רע"מ אל מחוץ לחוק.

הרע"ם והזעם

בשבועות האחרונים חשפנו את תוכנית האופוזיציה לגנוב את מפתחות הממשלה: שימוש בתמיכה חד פעמית של המפלגות הערביות כדי להפיל את נתניהו. בדרך זו, גם אם הממשלה הקיקיונית תיפול מיד, הם אלו שיחזיקו במושכות השלטון כ"ממשלת מעבר" בסבבי הבחירות הבאים, ובכך ימנעו מנתניהו את היתרון הקריטי.

נדמה שהדברים נפלו על אוזן קשבת, ונתניהו כבר החל בצעדים מעשיים נגד תכנית ההפיכה הזו. הדבר נעשה באמצעות קמפיין ורמזים על הצורך לפסול את מפלגת רע"ם, השותפה האפשרית של גוש השמאל.

העזרה הגיעה, כדרכה, מעבר לים: הנשיא טראמפ הכריז השבוע על "תנועת האחים המוסלמים" כארגון טרור. נתניהו מיהר לשבח את ההחלטה, וציין כי מדינת ישראל כבר פסלה בעבר חלק מהתנועה ("הפלג הצפוני" הוצא מחוץ לחוק ב-2015) וכעת "מתכוונת להשלים את הפעולה בקרוב". הרמז ברור: השלוחה של התנועה האיסלאמית היא מפלגת רע"ם בראשות ח"כ מנסור עבאס, שהייתה כאמור שותפה בממשלת בנט ולפיד.

המניעים של נתניהו ברורים: התמודדות משותפת של כלל המפלגות הערביות (כפי שהן מנסות לעשות) תגרוף עבורן כ-15 מנדטים, שיצטרפו לגוש השמאל וימנעו מנתניהו להקים ממשלה. לפיכך, הקמפיין נועד למנוע מליברמן ובנט, מפלגות ימניות לכאורה, לשתף פעולה עם המפלגות הערביות, לא בתוך הממשלה ולא בתמיכה מחוצה לה.

עד כה נמנע נתניהו מקמפיין מאסיבי בנושא, שכן רוב מפלגות האופוזיציה (כלל מפלגתו הקיקיונית של הנדל), מצהירות שלא יישבו עם הערבים ולא יסתמכו על תמיכתם להקמת ממשלה. אולם הרמזים השונים על האפשרות שהאופוזיציה תסתמך על תמיכה חד פעמית של המפלגות הערביות להקמת ממשלה, מדירות שינה מעיניו. מבחינתו, עדיף כמובן שאם הוא לא מצליח ממילא להשיג רוב של 61 מנדטים, הרי שהוא זה שיעמוד הלאה בראשות הממשלה עד לסבב הבחירות הבא, וכך הלאה והלאה.

ועדיין, יש כאן נקודה חשובה שעלולה לפעול נגד נתניהו כבומרנג: אם רע"ם תיפסל מלרוץ לכנסת (אין סיכוי שהבג"צ יאשר זאת), קיימת אפשרות סבירה שרבים ממצביעיו של מנסור עבאס יחושו נרדפים ויצביעו עבור אחת מסיעות האופוזיציה (לפיד או גולן), ואז יגדילו משמעותית את כוחן עם הגעה ל-61 מנדטים. נתניהו חייב לקחת זאת בחשבון.

אולם, לא מן הנמנע שכל הקמפיין של נתניהו נגד רע"ם והמפלגות הערביות נועד למטרה כפולה ובסיסית יותר. מצד אחד, הוא מחזר אחרי הבייס הימני (ומצביעי בן גביר) התומכים בפסילה. מאידך, בהיעדר סיכוי שהבג"צ יכשיר את המהלך, יוכל נתניהו לומר לבוחריו: "הנה אני ניסיתי לפסול את תומכי הטרור, אך הבג"צ הכשיר אותם". שני הישגים בכרטיס אחד.

ברע"ם מיהרו להגיב בזעם (שמא מעושה) וטענו כי מדובר ב"ניסיון לגנוב את הבחירות" באמצעות תמרון שמיועד להפוך אותם למפלגה "לא לגיטימית". אלא שגם ברע"ם יודעים שאין שום סיכוי לפסילה, אולם גם הם משחקים את המשחק לצרכים פוליטיים פנימיים: "הנה ניסו לפסול אותנו ולא הצליחו ולכן תצביעו ותתמכו בנו".

דו עט – המילים המרכזיות שהדהדו השבוע

לפיד וההטרלה: אם היו מחלקים פרס נובל להטרלות, יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד היה זוכה בפרס. לאחר הטרלת ההצבעה על הריבונות שגרמה למתיחות חסרת תקדים מול האמריקאים, מנסה לפיד שוב להטריל את הקואליציה עם הצבעה על תכנית 20 הנקודות של טראמפ לעזה. תקוותו הצינית היא שנתניהו יצביע נגד, ואז יוכל לתקוע טריז פוליטי-מדיני בינו לבין טראמפ. "המטריל הלאומי" מוכיח שוב כי שיבוש ופגיעה באינטרסים המדיניים הם מטרות חשובות יותר מכל שיקול לאומי.

הסתה חמורה: קשה לשאת את ההסתה החמורה המתירה של דמם של חברי הכנסת מסיעות דגל התורה וש"ס. המילים הקשות מעודדות האלימות, החריפו השבוע בהתבטאויות קשות ביותר, וכפי שנכתב אתמול: "לפרחחיות מהסוג הזה יש זקן ארוך ולסכנותיה יש קבלות ארוכות שנים". הקו האדום נחצה ולכן יש לחזק ביתר שאת את שליחי דרבנן, להמשיך לתנהל בהכוונת גדו"י ללא מורא וחשש.

פורסם לראשונה במדור 'מקור נאמן' שבגליון סופ"ש של עיתון 'יתד נאמן'

כוחות צה״ל ממשיכים לפעול במזרח רפיח, במטרה לחסל את תשתיות הטרור התת־קרקעיות, כשהמצוד מתהדק במיוחד באזור המנהרה שבה הסתתרו עשרות מחבלי נוחבות. במהלך פעילות מאומצת של צוותי הקרב של חטיבות הנח״ל וגולני, בשיתוף לוחמי יחידת יהל״ם, אותרו תשעה מחבלים נוספים שחוסלו תוך כדי שהסתתרו במנהרה המדוברת.

לפי צה״ל, החיסול בוצע לאחר סדרת פעולות ממוקדות שכללו סריקות קרקעיות, שימוש באמצעים הנדסיים ותקיפות אוויריות מתואמות. הפעילות נועדה להשמיד את תוואי המנהרות ולמנוע את המשך ניצולן לפיגועי טרור. עד כה חוסלו במנהרה יותר מ־30 מחבלים שניסו להימלט מהמנהרה שנמצאת בתחומי השטח שבשליטת ישראל וזאת במאמץ מתמשך של הצבא למנוע פגיעה בכוחות השטח ובתושבים המקומיים.

דובר צה״ל מסר כי התשתיות התת־קרקעיות של ארגוני הטרור מהוות איום ממשי ומיידי הן על הלוחמים והן על האזרחים, והכוחות ממשיכים לפעול בנחישות, תוך פריסה מלאה במרחב והקפדה על מתווה הפסקת האש. "הכוחות ימשיכו לפעול ללא הפסקה עד להסרת כל איום", נמסר מהפיקוד.

אלוף פיקוד מרכז, אבי בלוט, אישר את הריסתם של עשרות מבנים במחנה הפליטים ג'נין, זאת כחלק ממבצע 'חמש אבנים' שיצא לדרך ונועד לנקות את הטרור במחנות הפליטים ובשטחי יו"ש.

בצה"ל מאשרים את ההחלטה ואומרים כי "במסגרת המשך הפעילות של כוחות הביטחון במחנה הפליטים ג'נין שבצפון השומרון, נדרשת הריסה של מבנים בהתאם לצורך מבצעי מובהק והכרחי".

בנוסף מציינים כי מוקדם יותר השבוע (ג׳), עדכן המנהל האזרחי את התושבים כי בכוונת צה״ל להרוס 24 מבנים במחנה הפליטים ג'נין. ניתנה אפשרות לתושבים לפנות את חפציהם.

"ההחלטה על הריסת המבנים התקבלה על ידי מפקד הפיקוד, בכובד ראש, תוך צמצום היקף ההריסה למינימום הנדרש, ולאחר שנשקלו חלופות אחרות." מבהירים בצה"ל ומנסים להדוף את הביקורת.

עם זאת מבהירים כי "ישנו שימוש נרחב של ארגוני הטרור במטעני חבלה המסכנים את כוחות צה״ל הפועלים במחנות, לעיתים באזורים אזרחיים צפופים – דבר המהווה סכנה הן ללוחמים והן לאזרחים שבסביבה – רק בחודש האחרון כוחות צה״ל עצרו מספר מחבלים ואיתרו במחנות עוד מספר מטענים שטרם פונו מאז שצה״ל פועל במחנות באופן יומיומי".

אבל כבד ביישוב רכסים עם היוודע דבר פטירתו של הגאון רבי אברהם יצחק מישקובסקי זצ״ל, בן הר"ר שלמה ז"ל וחתנו של הגאון רבי אורי קלרמן זצוק"ל מר"י כנסת חזקיהו, והוא בן שבעים וחמש בהסתלקותו.

המנוח נולד בחיפה לאביו הרב שלמה ז"ל, בנו של מרן הגאון רבי חזקיהו יוסף מישקובסקי זצ"ל אב"ד קרינקי, ואחיהם של הגאון רבי אליהו מישקובסקי זצוק"ל ראש ישיבת כנסת חזקיהו ושל הרב דוד מישקובסקי נשיא הישיבה והרבנית חנה ע"ה אם הישיבה ואשת מייסדה הגאון רבי נח שימונוביץ זצוק"ל.

בבחרותו שקד על תלמודו בישיבת כנסת חזקיהו תחת הנהגת דודו ראש הישיבה, ולאחר מכן נבחר לחתן על ידי הגאון רבי אורי קלרמן זצוק"ל. מסלול חייו עיצב אותו כאחד מאנשי החינוך והרבצת התורה המרכזיים ביישוב, ומי שהשפיע על דמותה הרוחנית של רכסים במשך עשרות שנים. הוא הקים כוללים חשובים, יצא פעמים רבות לחו״ל לצורך החזקתם ופעל ללא ליאות למען התפתחותה התורנית של הקהילה.

המנוח כיהן במשך תקופה ארוכה כחבר מועצה ופעל בנחישות למען צורכי הציבור, במיוחד בתחומי הדיור והכוללים, מתוך מסירות נפש ותחושת שליחות ציבורית. הוא שימש כמנהל ישיבת כנסת חזקיהו ונודע כאדם שנשא בעול הישיבה בכל עת. גם לאחר מחלה קשה שמר על חיוך יציב ועל אמונה חזקה שהיו לסימן היכר מובהק שלו.

ידידיו מספרים כי היה נוהג להגיע מדי שבוע למחלקת האונקולוגיה ברמב"ם כדי לחזק חולים ולעודד את רוחם. אף בפורים האחרון, כאשר מצבו הבריאותי כבר היה מורכב, הגיע לירושלים לאסוף תרומות עבור הכולל שייסד. השנים הארוכות שבהן כיהן כמגיד שיעור בכמה ישיבות הניבו דורות של תלמידי חכמים שעליהם השפיע בדרכו הייחודית.

המנוח היה גיסו של הגאון רבי יצחק ברנשטין זצוק"ל מראשי הישיבה ואחיו של המשגיח הגאון רבי חזקיהו יוסף מישקובסקי משגיח ישיבת אורחות תורה, וכן גיסו של הגאון רבי יחיאל קלרמן מראשי ישיבת אורחות תורה. קשרי המשפחה הענפים היו חלק ממסורת רבנית של מסירות לתורה ולחינוך.

מסע ההלוויה יצא היום בשעה עשר ושלושים מביתו ברחוב האירוסים שלושים ושלוש ברכסים לבית המדרש שבטי ישראל ברחוב חרצית אחד, ומשם ימשיך לבית החיים בכפר חסידים שם ייטמן. בני המשפחה מבקשים מהציבור להעתיר לעילוי נשמתו הטהורה.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.