חודש: פברואר 2026

לד בן כתשע שלא חוסן, נפטר מחצבת. הילד הגיע במצב אנוש לבית החולים שם לאחר מאמצי החייאה נאלצו לקבוע את מותו. המקרה הקשה מצטרף לנתונים מדאיגים המצביעים על חומרת המחלה בקרב מי שאינם מוגנים, כאשר משרד הבריאות מעדכן כי מבין 14 מקרי התמותה האחרים, מרבית הנפטרים הם תינוקות בריאים וללא מחלות רקע שלא חוסנו.

במשרד מדגישים כי חצבת היא מחלה בת מניעה באמצעות חיסון יעיל ובטוח. החיסון מציל חיים. לאור המקרה, המשרד שב ומזכיר את חשיבות ההגעה בזמן לקבלת טיפול רפואי עם הופעת התסמינים או חשד להידבקות במחלה. הגעה בזמן – מצילה חיים.

כחלק מההמלצות לגבי חיסון, מומלץ לכלל הילדים להתחסן בגיל שנה ובגיל שש במסגרת תכנית החיסונים השגרתית, אך באזורי התפרצות ישנה הנחיה להקדמה של מנת החיסון השנייה לגיל שנה וחצי, לצד המלצה למנת חיסון נוספת לתינוקות בגילי 11-6 חודשים באזורי התפרצות וכאשר נוסעים למקומות עם התפרצות.

בנוסף, משרד הבריאות ממליץ למי שאינם מחוסנים וכן להורים לתינוקות שקיבלו חיסון אחד בגילי 6-11 חודשים, להימנע מהשתתפות באירועים מרובי משתתפים באזורי התפרצות עקב הסיכון מהדבקה. המשרד שב ומדגיש כי מדובר בצעדים קריטיים לבלימת שרשרת ההדבקה ומניעת אסונות נוספים בקרב הציבור.

הפגישה השבוע בין הנשיא טראמפ לנתניהו הייתה השביעית מאז בחירת טראמפ. כמעט אחת לחודשיים בממוצע. אין כיום מנהיג בעולם שיכול להרים טלפון לבית הלבן ולקבל פגישה מרגע לרגע למעט נתניהו. מי שזוכר כיצד ממשל ביידן החרים אותו במשך כשנה וחצי, מבין עד כמה התמונה התהפכה. עוד רגע קט ולנתניהו יהיה גם חדר קבוע בבית הלבן.

במקביל, הכניסה דרך "הדלת האחורית" במדשאה הדרומית, ללא שטיח אדום וללא צלמים סיפקה תחמושת ליריבים. הם כבר חגגו על "הברחה" של נתניהו מדלת צדדית. אלא שהמציאות הפוכה לגמרי: זו אותה כניסה שבה משתמש הנשיא עצמו. מי שזקוק לפוזה עובר דרך החזית. מי שנכנס מהדלת הפרטית הוא בן בית. מתחת לרדאר, אבל בלב העניינים.

עצם קיום הפגישה, ועוד בארבע עיניים, מלמד על רמת האמון. נתניהו ביקש לשוחח ללא מתווכים, לאחר שהבין שלקושנר, חתנו של טראמפ השפעה גבוהה על הנשיא. לפיכך ביקש להגיע בעצמו ולהציג את עמדתו באופן ישיר.

לפני ואחרי המפגש לא נישאו הצהרות ולא הייתה מסיבת עיתונאים. טראמפ דווקא אוהב את ההצגות הללו, אבל הפעם הן לא היו. הסיבה: המפגש לא היה אירוע תדמיתי אלא מפגש מודיעיני. שלוש שעות מאחורי דלת סגורה, מפות פרוסות על השולחן ואיראן במרכזן. איראן על השולחן כפשוטו.

לטראמפ שתי אופציות בלבד: תקיפה או הסכם. נתניהו בא להבין מה עומק כל אחת מהן. האם מדובר בתקיפה שתערער את המשטר, ואם הסכם, האם הוא יכלול לא רק גרעין, אלא גם טילים בליסטיים והפסקת מימון שלוחיה (הפרוקסים).

סביב טראמפ פועלים ארבעה מעגלי השפעה: סגנו ג’יי.די. ואנס והקו הבדלני; ויטקוף וקושנר הדוחפים לעסקה; מרקו רוביו שמזוהה יותר עם הקו התקיף; ומדינות האזור סעודיה, קטאר וטורקיה שמבקשות יציבות. מול כל אלה ניצב נתניהו ומציג את הזווית הישראלית: שעת כושר שאולי לא תחזור.

באיראן עוקבים בדריכות. המשטר מבין שחתימה על הסכם כניעה תפגע בלגיטימציה שלו מבית, אך גם יודע שמשיכת זמן מסוכנת. השאלה אינה רק אם תהיה תקיפה אלא אם המפגש הזה כבר קבע את מסלולה.

בשבוע הבא, בימי שלישי ורביעי, יציינו באיראן 40 יום לטבח שביצעו אנשי המשטר במפגינים. באיראן, כידוע, יום ה- 40 אינו רק תאריך בלוח, אלא זרז אפשרי להתלקחות מחודשת. האופוזיציה האיראנית הגולה כבר פועלת להצית מחדש את הרחובות, להפוך את האבל לגל מחאה נוסף.

אם אכן יתחדשו ההפגנות ובמקביל תמשיך ותגבר המוכנות האמריקאית לאופציית תקיפה, אנו עשויים למצוא את עצמנו בתוך מציאות אחרת לגמרי: לחץ פנימי שמערער את המשטר מבפנים, ולחץ חיצוני שמאיים עליו מבחוץ. שילוב כזה כבר אינו "עוד סבב מתיחות", אלא נקודת מפנה אסטרטגית.

בין תקיפה להסכם

עד לא מזמן נדמה היה שהשאלה אינה אם תבוא תקיפה נגד איראן אלא מתי. כעת הסיכוי להסכם גובר, לפחות כלפי חוץ. אבל מי שעוקב אחרי הדינמיקה בין נתניהו לטראמפ יודע: לא כל מה שנאמר הוא בהכרח סוף פסוק.

נתניהו "טוחן" כבר שנים את הסוגיה האיראנית. לעגו לו. אמרו שהכול דיבורים. והנה איראן על השולחן הממשי בבית הלבן. הנשיא האמריקאי אינו רוצה להיזכר כמי שחתם על עוד הסכם כושל נוסח אובמה. מנגד, האווירה בארה"ב רחוקה מלהיות חד משמעית בעד מלחמה. לכן נתניהו גם לא רוצה להיראות כמי שדוחק את טראמפ לפינה.

זו גם הסיבה שהוא נמנע מלהביא אתו בפמליה את מפקד חיה"א, אף שלכתחילה תוכנן שהוא יגיע. השגריר לשעבר מייקל אורן ציין עוד קודם המפגש, כי מטרת נתניהו היא להשיג אור ירוק מטראמפ לפעול נגד הטילים הבליסטיים באיראן ולקבל הגנה אווירית אמריקאית.

הקווים האדומים שהציג נתניהו ברורים: הפסקה מוחלטת של העשרת אורניום, פירוק הטילים הבליסטיים והפסקת מימון חמאס, חיזבאללה והחות’ים. החשש המרכזי: משיכת זמן איראנית. טראמפ מדבר על מיצוי השיחות; נתניהו אינו מתנגד כל עוד במקביל מתכוננים ליום שאחרי הכישלון.

צריך לזכור: גם בפגישה קודמת (הפגישה השנייה), כאשר טראמפ חשף לפתע את פתיחת השיחות עם איראן, היו מי שפירשו זאת כ"דריסה" של נתניהו. אולם כעבור שישים יום הגיעה התקיפה, מה שמלמד ששני המנהיגים כבר הוכיחו שהם יודעים להטעות.

מעבר לגיאו אסטרטגיה, יש גם פוליטיקה. רוב הציבור במרכז המפה הפוליטית במדינת ישראל, רוצה לראות יחסים חמים עם הממשל האמריקאי. היחסים הכושלים בעבר בין נתניהו לאובמה פגעו בראה"מ. אולם הקשר הנוכחי האישי והחם של נתניהו עם טראמפ, לבטח לעומת יריביו באופוזיציה, מחזק אותו בסקרים. הצלחה מדינית וצבאית, עשויה להקדים גם לוחות זמנים פוליטיים.

אם האיום האיראני יוסר או לפחות יצומצם משמעותית, מדינת ישראל תיכנס לעידן כלכלי אחר. במשך שנים חלק ניכר מהתקציב הלאומי הופנה לביטחון, להיערכות רב זירתית ולבלימת שלוחותיה של איראן באזור. איום קיומי מתמשך מכתיב סדר עדיפויות תקציבי.

ברגע שהאיום הזה יורד מהשולחן, אפילו חלקית, משתנה כל משוואת התקציב: פחות מיליארדים למערכות יירוט, לכוננות מתמדת ולמלחמות התשה, ויותר משאבים לתשתיות, חינוך, בריאות, חדשנות וצמיחה. במקביל גם ההשקעות יגדלו, דירוגי האשראי יתחזקו, והמשק ינשום עמוק.

כלומר, לא מדובר רק במהלך ביטחוני, אלא במהלך שעשוי לשנות את מנועי הצמיחה של המדינה לשנים קדימה. נתניהו לא יחמיץ את ההזדמנות הפוליטית לנצל זאת לצרכיו.

בסופו של דבר, יש שלוש אופציות על הפרק: תקיפה אמריקאית; תקיפה משולבת; או הסכם. ההכרעה תעצב לא רק את ביטחון מדינת ישראל, אלא את המזרח התיכון כולו. ואולי גם את מערכת הבחירות הבאה בירושלים.

איראן והקלפיות

הפגישה בין טראמפ לנתניהו תוכננה לשעה אחת בלבד אך נמשכה שלוש שעות. בשלב מסוים היא חדלה להיות מפגש בארבע עיניים והתרחבה לעוד כמה זוגות עיניים, כאשר על השולחן נפרסו מפות. ההערכה היא שחלק משמעותי מהשיחה עסק בשאלה המרכזית: מה יקרה אם לא יושג הסכם עם איראן. כיצד יתואמו המהלכים, ומה תהיה חלוקת המשימות בין וושינגטון לירושלים ביום שאחרי.

"אני הייתי מגדיר את מה שהיה כפגישת תיאום יותר מאשר פגישת שכנוע", אמר אתמול ארי ארו, לשעבר ראש הסגל בלשכת נתניהו, המכיר היטב את הדינמיקה מבפנים. "פגישות כאלה צריכות להיעשות בארבע עיניים. נושאים כאלה לא סוגרים בשיחת טלפון". הדברים הללו מחזקים את ההערכה כי לא מדובר היה בביקור סמלי, אלא בדיון עומק אופרטיבי.

מי שנעדר מהפגישה הוא השר והשגריר לשעבר רון דרמר. לראשונה הוא לא השתתף בפגישה כה גורלית.

הביקור כולו התנהל כמעט בדממה תקשורתית. התקשורת האמריקאית, שבדרך כלל יוצאת מגדרה לסקר את ביקוריו של נתניהו, שתקה באופן חריג. ראש הממשלה עצמו, שאינו מחמיץ הזדמנות להתראיין לערוצים הגדולים בארה"ב, נמנע מכך הפעם. גם העיתונאים הישראלים לא קיבלו תדרוכים, אם כי זה כבר הפך כמעט לשגרה. הרצון היה ברור: להימנע מהצהרות פומביות שיכולות להקשות על המשא ומתן הרגיש בין ארה"ב לאיראן.

"התעקשתי למצות את השיחות עם איראן כדי לבדוק אם ניתן להגיע להסכם", אמר טראמפ לאחר הפגישה, עם דגש על המילה "התעקשתי". בלשכת נתניהו ציינו מנגד כי ראש הממשלה שמר בפגישה על "האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל". משתי ההודעות הללו קשה להסיק מסקנות חד משמעיות, מלבד התחושה שהעמימות הייתה מכוונת.

פרט מעניין נוסף: לפני כל פגישה בין נתניהו לטראמפ מסבירים הפרשנים ו"המומחים" על הפערים ביניהם ועל האינטרסים השונים של כל אחד מהם. בפועל, לאחר הפגישות, מתברר שוב ושוב שאין ביניהם הבדל של סיכה. גם הפעם המציאות תוכיח.

כאמור לביקור ולתוצאותיו צפויה להיות גם השפעה פוליטית פנימית. מתנגדיו של נתניהו מביעים בכל הזדמנות "חשש" שהוא ידחה את הבחירות בשל המצב מול איראן. מאידך, לנתניהו עשוי להיות אינטרס דווקא להקדים את הבחירות אם יחוש שהזירה האיראנית פועלת לטובתו,  במיוחד אם ארה"ב אכן תבחר באופציה הצבאית.

הקדנציה מתקרבת לסיומה. טראמפ מתכנן להגיע לאזור ביום העצמאות, לקבל את "פרס ישראל" ואולי אף להדליק משואה. ביקור כזה יהפוך לאירוע פוליטי ממדרגה ראשונה, וסביר להניח שינוצל גם בהקשר הבחירות. אם כך יקרה, אין זה מופרך להעריך שהבחירות יוקדמו לסוף חודש סיון או לתחילת תמוז.

בין סיוון לחשוון

העיסוק במועד הבחירות יהפוך בזמן הקרוב לדבר המרכזי שיעסיק את המערכת הפוליטית. שלושה תאריכים מרחפים באוויר: התאריך המקורי בחשוון, תאריך נוסף עליו דיברו השבוע כ"ו אלול, ימים ספורים לפני ראש השנה (ספק גדול אם יקרה) וכאמור סוף סיוון. ההערכה הרווחת היא שנתניהו יעדיף שלא להגיע לשיא הקמפיין סמוך לימי הזיכרון והעצרת לציון הטבח של השביעי באוקטובר. פוליטיקה לחוד וזיכרון לאומי לחוד.

אלא שבעוד בלשכת ראה"מ בוחנים לוחות שנה, בשטח הקמפיינים כבר רצים. גדי איזנקוט פתח קמפיין חזיתי נגד נתניהו וחוק הגיוס, עם שלטי חוצות וסרטונים מפלגים בנושא הגיוס. יאיר גולן הלך צעד נוסף והצהיר כי אין תרחיש של 61 מנדטים ללא מנסור עבאס. מדובר באמירה שמסמנת כיוון ברור אך גם מציבה תקרת זכוכית לקואליציה הבאה.

ואז הגיע בני גנץ וטרף את הקלפים: מול הצהרות יאיר גולן, שלא יישב עם נתניהו בשום מצב, השיב גנץ כי אם לנתניהו יהיו 61 מנדטים, האחריות הלאומית תחייב שיקול דעת אחר. "אתה המתנה הגדולה ביותר שנתניהו ובן גביר יכלו לבקש", הטיח בגולן.

במישור האישי, הבהיר גנץ כי הוא אינו מתכוון לפרוש מהמרוץ, גם אם הסקרים ימשיכו לחזות שמפלגתו מתנדנדת סמוך לאחוז החסימה. "אני ממשיך, ואני רואה שיותר אנשים מצטרפים לעמדתי", הצהיר. גנץ שלח עקיצה לעבר שותפיו ומתחריו למחנה המרכז ימין: "איזנקוט ובנט מתחמקים מלהשיב אם ישבו עם ערבים בממשלה, בעוד שליברמן ולפיד טוענים שאי אפשר להקים קואליציה כזו. אני מציג קו ברור". וכך, עוד לפני שהקלפיות נפתחו, גוש האופוזיציה כבר מפוצל בין חרם מוחלט לבין "ממלכתיות מותנית".

גם תיק החינוך כבר הפך לזירת קרב. אבי מעוז דורש את המשרד לעצמו, לפיד מייעד את התיק למירב כהן ומבטיח מיליארדים לחינוך הממלכתי, וקיצוץ למי שלא ילמד ליבה, ויאיר גולן אומר שמפלגתו תדרוש את התיק הזה.

במקביל גם בימין לא שקט. ח"כ טלי גוטליב יוצאת חזיתית נגד יו"ר ועדת חוקה, ח"כ שמחה רוטמן מ"הציונות הדתית" ומאשימה אותו ב"סתימת פיות" שלה ושל ח"כ משה סעדה בוועדה ממניעים פוליטיים, על רקע שמועות בדבר שריון עתידי בליכוד. שר המשפטים יריב לוין, קרא ל"התעלות לגודל השעה" בעניין החוקים המשפטיים (וספג על כך מח"כ הרב אשר – ראו לקמן). וכך, אם זו רוח הדברים, ערב בחירות, ניתן לתאר מה יקרה בעיצומן.

בתווך מרחפת שאלת השר לשעבר, משה כחלון. האיש כנראה יחזור לפוליטיקה, וכבר עכשיו בנט וגנץ מחזרים אחריו. ההכרעה בתיק הפלילי נגדו צפויה "בזמן הקרוב" ואחריה יחליט אם לשוב לזירה. חזרתו, אם תקרה, עשויה לטלטל את מפת המרכז ימין.

שורה תחתונה: לא רק התאריך יקבע את מערכת הבחירות הבאה, אלא השאלה מי יצליח לאחות מחנה מפוצל. בינתיים כולם יורים ויורים, חלקם החוצה וחלקם פנימה לתוך הנגמ"ש.

גבולות הגזרה

בימים כתיקונם, הקטע הבא אמור היה להיות מיותר לחלוטין. אך הימים הללו מורכבים ושונים, ומכאן הצורך להאיר נקודה חשובה.

מותר לכולנו לבקר ולהתלונן על פעילות הח"כים החרדים. מאז ומעולם הם ספגו ביקורת, לעיתים בצדק ולעיתים שלא. כל אחד מהם יודע היטב שכאשר הוא משוגר על ידי מרנן ורבנן לייצג את הציבור, הוא חשוף גם לביקורת ציבורית.

בימים אלו קל לכאורה עוד יותר להתלונן נגדם: כולנו חשופים לצווי הגיוס, לאיומים במעצרים, לטלפונים מהצבא וכו'. אבל דווקא בנושא הזה יש לחזק את ידיהם על עמידתם הנחרצת בעניין הגיוס. החלשתם לא תפתור דבר. להפך.

בהקשר זה צריך לזכור, שהנציגים מתמודדים כיום בכל החזיתות: גם החיצוניות, ולצערנו גם הפנימיות. בחזית החיצונית הם פועלים מול כוחות משפטיים עוינים, שגם הממשלה מתקשה להתמודד עמם. היועצת המשפטית ואנשיה שולטים לחלוטין בכל הקשור לאכיפה, ומשגרים מדי שבוע הוראות דרקוניות להחמרתה.

בד בבד, הח"כים נדרשים להמשיך לעבוד מול הפקידות החילונית בכל העניינים השוטפים, ואין צורך להכביר מילים עד כמה גם הזירה הזו טעונה, על רקע אווירת ההסתה וה'עליהום' נגד הציבור החרדי. האקלים הציבורי בעייתי והכול עדין ושברירי.

גם החזית הפנימית אינה שקטה. הח"כים נאלצים לספוג קריאות נגדם בהפגנות רעילות ברחוב ומול בתיהם, והם נחשפים להן בכל אירוע ציבורי. רק לאחרונה נחשף כי חלק מהרעל התעמולתי ממומן בידי גורמים חיצוניים במיליוני שקלים.

השבוע נחשפתי לשיח פנימי בנושא, שבו רוב הדוברים ציינו כי איש מהם לא היה מוכן להתחלף עם הח"כים בימים אלו. השיחה עסקה בפועלם במציאות בלתי אפשרית, ובהדגשה שלמרות האווירה העוינת, הם מצליחים להביא להישגים מרשימים, שחלקם כלל אינם ידועים לציבור.

הדעה הרווחת הייתה, שהנציגים פועלים בניקיון כפיים ובמסירות תחת מתקפה מכל עבר, כאשר ברור שאין פתרונות קסם. מי שנמצא במרכז הזירה מבין היטב את גבולות הגזרה ופועל כמיטב יכולתו, תוך מילוי הוראות גדולי ישראל שליט"א בכל צעד ושעל.

מי שמצטרף לקמפיין המתועב נגדם, הממומן כאמור בידי גורמי שמאל חיצוניים, אינו תורם דבר למאבק, אלא מחליש אותו מבפנים.

ובכל זאת, סוגיה אחת ראויה לדיון: האם יש מקום לשלב גופים משפטיים פנימיים שיילוו את הנציגים בשיח מול היועצת המשפטית של ועדת חוץ וביטחון. ייתכן שמהלך כזה יסייע לגבש פתרון משפטי הולם, שיעמוד גם במבחן בג"צ.

הפרשה והבושה

זה קרה לפני שש שנים בדיוק, בפרשת משפטים. שירה שפיץ הלכה עם בעלה לבית הכנסת בשבת בבוקר. כשחלפה על פני היועץ המשפטי לממשלה דאז, אביחי מנדלבליט, שצעד עם מאבטחיו, סיננה לעברו: "פרשת משפטים בושה".

דקות לאחר מכן הופיעה ניידת משטרה. שפיץ, שומרת מצוות, נדרשה לעלות לרכב המשטרתי לעיני ילדיה לצורך חקירה. היא התחננה לצעוד רגלית לתחנה וסורבה. במשטרה ביקשו לדעת מה בדיוק אמרה; היא מצידה ביקשה לדעת מי התלונן. התשובה: "הוראה מגבוה". החקירה לא הניבה דבר, ובהמשך תבעה את המדינה וזכתה בפיצוי של 70 אלף שקלים.

השבוע, שוב בפרשת משפטים, שש שנים אחרי אותו אירוע, התיר בית המשפט המחוזי בירושלים לפרסם פרוטוקולים מהם עולה, כי מנדלבליט ידע בזמן אמת שהמשטרה חוקרת את נתניהו בתיק 1000 (פרשת הסיגרים והמשקאות) ללא אישורו. מדובר באישור הנדרש על פי חוק יסוד. עוד נחשף, כי בהמשך הגיש תצהיר לבית המשפט שבו הצהיר, כי נתן את הסכמתו לפתיחה בחקירה.

כדי להבין את חומרת העניין, ראוי לצטט את חיים רמון, שאינו נמנה עם אוהדי נתניהו. "חקירה של ראש ממשלה מחייבת אישור היועץ המשפטי", כתב. "השבוע התברר באופן חד משמעי שהמשטרה החלה לחקור את פרשת השמפניה והסיגרים בלי שניתנה הסכמת היועמ"ש לכך".

לדבריו, החמור אף יותר הוא, שהתצהיר שהוגש מאוחר יותר לבית המשפט אינו מתיישב עם הדברים שנאמרו בזמן אמת. בפרוטוקולים מצוטט מנדלבליט כמי שנוזף בחוקרים: "אתם מתחילים בדיקה אחרת לגמרי, על דברים שלא אישרתי". ובכל זאת, כעבור שלוש שנים וחצי, הוגש תצהיר שלפיו ניתן אישור.

רמון מוסיף, כי גם הפרקליטות התנגדה בזמנו לחשיפת המסמכים הרלוונטיים, ולכן "ההתנהלות של היועמ"ש והפרקליטות בסוגיה זו מזכירה יותר התנהלות של כנופיית פשע מאשר של נציגי החוק".

 פרופ' משה כהן אליה טען, כי לא מדובר בשיקול דעת משפטי טהור אלא בלחץ מערכתי כבד, והפנה אצבע מאשימה גם כלפי הדרג הבכיר בפרקליטות דאז – פרקליט המדינה שי ניצן.

הסיפור הזה אמור היה לפתוח את כל מהדורות החדשות על רעידת אדמה במערכת המשפטית, תוך דרישה לעצור ולסגור את משפט נתניהו. תחת זאת נרשמה דממה כמעט מוחלטת בערוצי התקשורת (מלבד 14). "השנאה של מקבלי ההחלטות בערוצים אלו לנתניהו וממשלתו, מביאה אותם לכסות פעם אחר פעם על עבירות חמורות לכאורה מצד מי שמתיימר להיות שומרי סף", קובע רמון.

שורה תחתונה: השבוע הוגשה תלונה במשטרה נגד מנדלבליט בטענה למסירת תצהיר שקר. שש שנים אחרי אותה אמירה קטנה שלא היה בה כלום – "פרשת משפטים בושה" – נדמה שהמעגל נסגר, אך השאלות רק מתחילות.

כתב הגנה

המחדל הנורא וכל מה שאירע סביבו יעמדו בלב מערכת הבחירות הקרובה. האופוזיציה תדרוש ועדת חקירה ממלכתית, נתניהו ידרוש ועדה "לאומית שוויונית", ובינתיים הקרב האמיתי מתנהל על התודעה.

בסוף השבוע שעבר חשף ראה"מ את תשובתו הסדורה למבקר המדינה: מסמך עב כרס בן 55 עמודים, רצוף ציטוטים ופרוטוקולים מישיבות קבינט ודיוני ביטחון לאורך יותר מעשור. אחרי שנתיים של תדרוכים והדלפות חד־צדדיות, זו הייתה לראשונה הצגת "גרסת נתניהו" כמקשה אחת, כתב הגנה מתועד מול ההאשמות המופנות נגדו השכם והערב.

אלא שהמסמך עושה דבר נוסף: הוא חושף קונצנזוס. לא רק של המערכת הביטחונית אלא גם של כלל הדרג המדיני. לאורך השנים לא הייתה תמיכה אמיתית בכיבוש הרצועה או במיטוט שלטון חמאס מן היסוד. בדיונים שהוצגו מתברר, כי גם כאשר נתניהו העלה אפשרות כזו, הרמטכ"לים, ראשי השב"כ ושרי הביטחון דחו אותה כ"שגיאה אסטרטגית".

מה כן נותר על השולחן? דוקטרינת "גיזום הדשא": הרתעה, סבבים, הסדרה, מקלות וגזרים. מצד אחד הכנסת פועלים והקלות אזרחיות, ומצד שני סיכולים ממוקדים והפצצות.

לדברי נתניהו, הוא התריע לאורך השנים מפני התחזקות חמאס, דרש היערכות למהלכי סיכול ואף דחף לעריפת ראשי הארגון. זאת בעוד ראשי מערכת הביטחון הזהירו מפני הסלמה, דיברו על הרתעה מספקת והעדיפו מהלכים של הסדרה והטבות אזרחיות. בדיוני קבינט מצוטטים רמטכ"לים וראשי שב"כ כמי שאמרו כי "חמאס מורתע" ו"לא מעוניין במלחמה".

שלושה שבועות לפני הטבח, הוצג מסמך מודיעיני הקובע, כי חמאס דוגל ב"שימור השקט". ימים ספורים לפני השבעה באוקטובר דווח, כי "השקט שב אל הגדר" וכי "הסיכוי למערכה רחבה נמוך".

על פי המסמכים, נתניהו טוען: התריתי, דרשתי מוכנות, ביקשתי סיכולים והמערכת בלמה. מתנגדיו טוענים: אתה הראש, האחריות עליך. שתי הטענות נכונות בחלקן. הניסיון לצייר את שאר ראשי המערכות כחפים מכל אחריות הוא פוליטי ושקוף; אך גם כתב ההגנה עצמו מבליט עד כמה הקונספציה הייתה משותפת לכולם.

בשורה התחתונה ניתן לומר, כי המסמכים אינם מזכים ואינם מרשיעים. הם חושפים קונספציה מערכתית עמוקה שחצתה ממשלות ומפקדים. הבחירות הבאות לא יוכרעו רק על השאלה "מי אשם", אלא על השאלה הקשה יותר: מי מסוגל להבטיח שהקונספציה הזו לא תחזור שוב.

וכמו תמיד יש את יאיר לפיד לאיזון ולגיחוך. לפיד פצח במתקפה אישית נגד נתניהו והאשים כי הפרוטוקולים שהציג זויפו. לדבריו, כמה ימים לפני הטבח, הרמטכ"ל וראש השב"כ המליצו להיערך למערכה בעזה בשל התרעות חמורות.

האבסורד הוא, שבלהיטותו לסתור את דברי נתניהו, לפיד מפליל על הדרך את הרמטכ"ל וראש השב"כ: אם הם ידעו והזהירו מפני "התרעות חמורות", מדוע לא נערכו למנוע את האסון? מדוע לא הועלו הכוחות? מדוע לא העירו את הדרג המדיני? באופן פרדוקסלי, טיעונו מחזק את עמדת נתניהו.

מדד ראשון

סקרי הבחירות ממלאים את האולפנים שבוע אחר שבוע, עם תוצאות חד משמעיות לכאן ולכאן. אלא שהמציאות מורכבת הרבה יותר. מדובר בסקרי דמה, במשחק לגו של פירוק והרכבה, כאשר מפת המועמדים עדיין אינה סופית. עוד צפויים חיבורים, איחודים, פרישות והפתעות. כך היה תמיד, וכך יהיה גם הפעם. איזנקוט עשוי להצטרף לבנט, לא בטוח שגנץ ילך עד הסוף, וגם לא ברור כמה קולות ישרוף יועז הנדל לגוש. קשה מאוד לחזות מעכשיו את התוצאה, למרות ריבוי הסקרים והתחזיות.

ובכל זאת, מומחי בחירות מצביעים על נקודת הכרעה ברורה: 4-5 מנדטים של מצביעי ליכוד מתלבטים. אלה שעזבו אחרי הטבח, משום שהאירוע התרחש במשמרת נתניהו, אך אינם מתכוונים ללכת שמאלה. הם מתלבטים בין הישארות בליכוד לבין בנט או ליברמן. ההכרעה שלהם עשויה לקבוע את התוצאה.

בעבר הצליחו בחירות הדמי בתיכון בליך ברמת גן לחזות את תוצאות הבחירות. התוצאות בתיכון הזה חזו את מהפך 77 ומאז התקבע השם "מדד בליך". בהמשך הפכה העיר רחובות למדד הבחירות הארצי, כאשר אופן הצבעתה שרטט במדויק את התוצאות. כיום האצבע מופנית למערב ראשון לציון.

מדובר במיקרוקוסמוס ישראלי כמעט מושלם: שכונת כצנלסון הוותיקה, שבה בבחירות האחרונות זכה המרכז-שמאל ל-53%; מנגד, נווה חוף (פואבלו אספניול), שבה 65% תמכו במפלגות הקואליציה. רמת אליהו עם 69% לימין; שכונת רמז הוותיקה עם רוב של 47% למרכז-שמאל. ובתווך שכונת פרס נובל, שבה כ-36% הצביעו למפלגות המרכז וגרעין ליכודי מובהק שעדיין מתלבט.

דווקא שם, כמה אירוני בשכונת "פרס נובל", מזהים הסוקרים את שדה הקרב האמיתי: מצביעי ליכוד שאינם מהגרעין הקשה, שמוטרדים מיוקר המחיה, מהסגנון ומהמשבר של שבעה באוקטובר, אך גם אינם ששים להפקיד את המדינה בידי גוש שמסתמך על המפלגות הערביות. אם הם יישארו בליכוד, נתניהו יוכל להגיע לכאורה ל-61 מנדטים. אם ינדדו לבנט או לליברמן, התמונה משתנה.

המומחים טוענים אפוא, שמי שינצח במערב ראשון לציון ינצח בבחירות, לא בגלל מיתוס, אלא בגלל התמהיל: מסורתיים ומרכזיים, עולים וותיקים, מעמד בינוני גבוה ומתלבטים פוליטיים. לדבריהם, מערב ראשון היא אינדיקציה חיה לשאלה המרכזית של הבחירות: האם מתלבטי הימין נשארים בגוש או משנים כתובת.

שורה תחתונה: הבחירות לא יוכרעו באולפנים ולא בסיסמאות. הן יוכרעו על כמה עשרות אלפי קולות של מצביעי ליכוד מתלבטים. שכונת "פרס נובל" עשויה להכריע מי יזכה בפרס הגדול.

בקצרה

פגישה סודית: יו"ר האופוזיציה, יאיר לפיד, ויו"ר ועדת הכלכלה, דוד ביטן מהליכוד,  הסתגרו בארבע עיניים בחדרו של ביטן למשך 20 דקות. במסדרונות הכנסת כבר החלו לצוץ שמועות על מהות השיחות ביניהם, במיוחד כשהתדרים בין ביטן ללשכת נתניהו עמוסים בהפרעות ובאיומים על סמכויות. כדאי לצנן את השמועות: ביטן הוא אמנם "מורד" במשרה חלקית, אבל הוא נטוע עמוק מדי בשורשי הליכוד. כנראה שגם לפיד יודע: בשביל פגישה של 20 דקות לא מפרקים בית, מקסימום מעבירים מסר לבעל הבית.

סערה פוליטית: אהוד ברק, אבי מחאת קפלן, מנהיג ההתנגדות לממשלה, שוב משחרר אמירות גזעניות שמחזירות אותנו לימים אפלים. בתגובה השרה מירי רגב מכינה עבורו תעודת פטירה פוליטית: הצעת חוק שתמנע ממנו להיקבר בחלקת גדולי האומה. לדבריה, ברק הפך לסמל תסכולם של מתנגדי הממשלה. "חבל מאוד שאנחנו לא שומעים אף אחד מאנשי השמאל יוצא נגד הדברים המזעזעים הללו", סיכמה. מי שכן התייחס לדברי ברק, היה יועצו לשעבר ברק סרי שניסה לגונן עליו. ההתנגדות האובססיבית לנתניהו משבשת את שיקול הדעת.

תפקיד חדש: ד"ר עומר דוסטרי עזב את לשכת ראש הממשלה בקיץ אחרי "חוסר התאמה" (או יחסים עכורים, תלוי את מי שואלים) ומצא בית חדש אצל איתמר בן גביר כדובר המשרד לביטחון לאומי. לעבור מהאקווריום הצפוף של נתניהו למגרש של בן גביר זה כמו לעבור מחדר התאוששות לשדה קרב. נקווה עבור דוסטרי, שהביטחון הלאומי יהיה יציב יותר מהביטחון התעסוקתי בקיסריה.

פיצול סמכויות: שיטת "הפרד ומשול" של נתניהו המריאה יחד איתו לוושינגטון: יריב לוין מנהל את הממשלה, ישראל כץ מנהל את הקבינט. אף אחד לא מקבל את הכתר המלא, כדי שאף אחד לא ירגיש כמו יורש. כשאין ממלא מקום בלעדי, כולם נשארים נתינים. נתניהו הוכיח שאפשר להיות הבוס הריכוזי ביותר במזרח התיכון, גם כשאתה נמצא פיזית מעל האוקיינוס האטלנטי.

מי חייב יותר: שר המשפטים, יריב לוין, קורא לחרדים "להתעלות לגודל השעה" ולהשלים את חקיקת פיצול סמכויות היועמ"שית. אחרי הכל, הוא מבטיח, זה חשוב לכולם. ח"כ הרב יעקב אשר החזיר אליו את הכדור: הציפייה להתעלות היא הדדית, במיוחד כשחוק הגיוס תקוע בצד הדרך. לפני שמפצלים סמכויות משפטיות, רצוי ונחוץ לקיים הסכמים קואליציוניים.

פורסם לראשונה במדור 'מקור נאמן' בגליון סופ"ש של 'יתד נאמן'

בקומה הראשונה של תלמוד התורה ההיסטורי "עץ חיים", בחדר קטן שקירותיו ספוגים בתורה ובתפילה, ישב המשגיח, הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין זצ"ל. שם, מעל חצר הילדים ההומה, קבע לו רבי אריה עמדת תצפית אל מול עולם ומלואו. הוא לא חיפש מנוחה בשעות ההפסקה; הוא חיפש את הנשמות. מבעד לחלון הוא היה לומד את רזי נפשם של הילדים, קורא את התנהגותם כספר פתוח ומפענח את צפונות אופיים.

ביום אחד, בעוד שאון הילדים עולה מן החצר, הגיע בנו לביקור. פנה אליו רבי אריה בעיניים מאירות ואמר: "בוא בני, הבה ונתבונן יחד מבעד לחלון על הילדים המשחקים למטה". דקות ארוכות חלפו. הבן התבונן, האב התבונן, והשקט בחדר עמד בניגוד גמור לסערה שבחוץ. לבסוף שאל הצדיק: "ספר לי בני, מה ראו עיניך?"

"ראיתי שלושה דברים", השיב הבן בכנות, מתאר את המציאות כפי שנשקפה לעיניו: הדבר הראשון: "ראיתי את המון הילדים רצים וצוהלים במשחק תופסת, ורק ילד אחד עומד בודד ליד הגדר. הוא בעט באבן הלוך וחזור במין התמדה משונה. נראה כי מדובר בילד היפראקטיבי שנפשו מפוזרת, בועט ללא מטרה וללא תכלית. בימים עברו אולי לא ידעו איך להכיל זאת, אך נדמה כי לא יצא ממנו דבר".

הדבר השני: "שני ילדים ישבו על העפר ושיחקו בגולות, כשלפתע הגיח שלישי וצבט את אחד מהם צביטה אכזרית ומכאיבה. הילד זעק מכאב, אך הצובט כבר נעלם כלא היה. לדעתי זהו ילד עם מידות מגונות ואכזריות, שגם עתידו לוט בערפל". הדבר השלישי: "ראיתי ילד יושב בצד, בוהה באוויר. הוא לא משחק, לא בועט ולא צובט. סתם כך, ישיבה של ייאוש ודיכאון עמוק, כאילו כבה בו זיק החיים".

רבי אריה הקשיב, חיוך דק של רחמים על שפתיו, ואמר: "בוא ואגיד לך מה אני רואה. אני רואה עולמות אחרים לגמרי".

"הילד הראשון שבעט באבן – האם ראית את נעליו? הן היו קרועות ובלויות עד כאב. לבו נשבר בקרבו והוא התבייש לשחק כך עם חבריו. מה עשה? חיפש הצדקה לנעליו המרופטות. הוא בעט באבנים שוב ושוב כדי שיוכל לומר לעצמו ולעולם: 'הנעליים קרועות רק כי אני אוהב לשחק באבנים'. זו לא פזורת הנפש, זו הגנה על כבודו העצמי".

"והילד השני, זה שצבט?" המשיך רבי אריה בקול רוטט, "את הוריו אני מכיר מקרוב. רק אמש ביקרתי בביתם, שם שוררת מרירות נוראה, 'שישו ושמחו' של מחלוקת. הם הזמינו אותי לנסות ולהשכין שלום בית בין ההריסות. הילד הזה נושם אווירה של כאב ומדון, והצביטה היא רק הד למה שהוא רואה בבית. אין בו שמץ אכזריות, וכאשר יזכה לאווירה נעימה – הכל יחלוף כלא היה".

"והילד השלישי, הבוהה?" סיים הצדיק, "אביו אברך כולל השרוי בעניות מרודה. הילד הזה פשוט לא אכל דבר מאז אמש. לא ארוחת ערב ולא ארוחת צהריים. דלותו זועקת מן השקט שלו. הוא לא בדיכאון, הוא פשוט תשוש ורעב, חלש מכדי לרוץ עם חבריו".

המשגיח רבי דב יפה זצ"ל, שהביא את המעשה, סיכם את השיעור המטלטל: "למדתי מרבי אריה – כשאתה נכנס לכיתה של שלושים ילדים, אל תראה מספרים. אלו שלושים עולמות! כל אחד הוא עולם ומלואו הדורש הכרה 'לפני ולפנים'. בעולם המערבי מודדים ילד לפי הישגים, ציונים ותארים. ביהדות? כל אחד הוא כוכב. 'ככוכבים לעולם ועד' – לכל כוכב יש שם ותפקיד ייחודי שאין לשום כוכב אחר. צריך רק לגלות את חיו הפנימיים".

התובנה הזו היא שורש הפרשה שאנו פותחים השבוע: "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם" (שמות כא).

מדוע בחרה התורה לפתוח את סדרת המשפטים, מיד לאחר מעמד הר סיני המרעיד, דווקא בפרשת עבד עברי? ג"ן מצוות יש בפרשה, רובן בין אדם לחברו, אך היא נפתחת במקרה עגום ונדיר: גנב שאין לו מה לשלם ונמכר בעל כורחו. לכאורה, אחרי אוויר הפסגות של "ויחזו את האלוקים", נדמה שהחלקנו לתחתית השאול של עולם הפשע והענישה.

אך האמת הפוכה בתכלית. "החפץ חיים" מסביר כי לא מדובר במי שגנב חופן פיסטוקים; מדובר באדם שגנב סכום עתק, שווה ערך לשש שנות עבודה – "גנב עם תואר שני באקדמיה של הגניבות". מי יסכים להכניס כזה טיפוס לביתו? רק אנשים כדוגמת רבי לוי יצחק מברדיצ'וב או רבי ישראל סלנטר. הם, שמכירים את תחלואי הנפש ויודעים שהיצר הרע הוא מחלה, מבינים ששום מעשה שלילי אינו מגדיר את מהות היהודי. הם רואים את הנפש הזכה המכוסה באבק יצרי, וליבם מתמלא רחמים.

מכאן ואילך, התורה מצווה עלינו לנהוג בו כמלך: "כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ". חז"ל והתוספות בקידושין מלמדים ש"כל הקונה עבד כקונה אדון לעצמו". אם לאדון יש רק מזרן אחד בבית הריק מנכסיו – העבד ישן עליו והאדון על הרצפה. זו אינה ענישה, זוהי שיקום של כבוד אבוד.

אין פלא אפוא שאותו עבד זועק בתום שש השנים: "אהבתי את אדוני!". הוא חווה שש שנים של גן עדן, שבהן האדון נהג בו בכבוד מלכים והחזיר לו את האמון בעצמו. הוא לא רוצה לצאת אל העולם האכזר שבו הוא נחשב "גנב", הוא רוצה להישאר היכן שגילו לו את חיו הפנימיים.

בזה פותחת פרשת משפטים: ללמדנו מיהו יהודי. גם כשהוא בשפל הנורא ביותר, הוא נותר בן של מלך. במבט שטחי הוא נראה אומלל וחסר אישיות, אך התורה מבקשת מאתנו להביט מבעד לחלון של רבי אריה לוין, לראות את הנשמה, ולגלות את המלך המסתתר גם בתוך העבד.

יהיו הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן ג'וליט זצוק"ל

בצער רב התקבלה הבוקר הבשורה על פטירתו של הרה"ח ר' שמעון ערבליך זצ"ל, מדמויות המופת בעולם החסד והעשייה החרדי ואביו של איש החסד הרב יוסי ערבליך, יו"ר ומייסד ארגון "למענכם". המנוח היה דמות מוכרת ואהודה, אשר שילב לאורך עשרות שנים יזמות עסקית ענפה לצד דבקות בעולם התורה וגמילות חסדים מופלגת.

​המנוח זצ"ל עלה לישראל מבלגיה, שם עסק בתחום היהלומים, והיה מחלוצי התעשייה בארץ כשנמנה עם מקימי "ארטיק" – מפעל הגלידות הראשון בישראל. לצד עיסוקיו הרבים הקפיד לקבוע עתים לתורה והיה ידוע ככתובת פתוחה לכל נצרך. את עיקר מרצו הקדיש למעשי צדקה וחסד רחבי היקף, שנעשו ברובם בהסתר ובצנעה גמורה, מתוך תחושת שליחות למען הכלל והפרט.
​
​בנו, הרב יוסי ערבליך, ממשיך את מורשת החסד הכבירה של אביו בהקמת וניהול ארגון "למענכם". הארגון, שהפך לשם דבר בעולם הרפואה, מעניק מדי יום ייעוץ והכוונה מקצועית למאות פונים מכל שכבות הציבור ללא כל תמורה.

על פועלו הכביר וקידוש השם שבדבר, זכה הבן להערכה רבה מראשי מערכת הבריאות וכן ממדינת ישראל בהשאת משואה ובקבלת פרס אות הנשיא.

עם הסתלקותו, ספדו לו בני משפחתו, ידידיו הרבים ואישי ציבור, אשר ביכו את אובדנו של איש אשר רוחו ומרצו הוקדשו לבניין הארץ ולעזרה לזולת, תוך נאמנות לתורה ולמסורת.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

טרגדיה כפולה התרחשה היום בבית העלמין באשדוד, כאשר במהלך טקס לוויה של בת משפחה, התמוטט לפתע אדון כבן 78 לעיני המשתתפים ההמומים.

למקום הוזעקו במהירות כוחות ההצלה, ובהם הפארמדיק אוראל אסולין והחובשים אליעזר פדווא, נתנאל בנימין ודוד אלמליח, שהעניקו מענה רפואי מהיר וביצעו פעולות החייאה אינטנסיביות על האדון.

הצוותים לא ויתרו ונלחמו על חייו ברגעים הקריטיים, ולאחר פעולות החייאה מתקדמות שכללו עיסויים הנשמות ומתן תרופות, ליבו שב לפעום והוא פונה בניידת טיפול נמרץ של מגן דוד אדום להמשך טיפול במרכז הרפואי אסותא בעיר.

הדרמה המשיכה גם בבית החולים, שם המתינו הצוותים הרפואיים לקבלת המטופל שמצבו הוגדר אנוש. למרות המאמצים הכבירים של המתנדבים היקרים בשטח והתקווה שהתעוררה עם חזרת הדופק במהלך הפינוי, הגיעה הבשורה המרה מהמרכז הרפואי. למרבה הצער, בבית החולים נקבע מותו.

לקראת שבת שקלים, פנה הגאון רבי אברהם יוסף לציבור בתוכניתו 'שמור וזכור' ברדיו קול חי ויצא בקריאה להימנע מפרסום מוקדם של סכום "זכר למחצית השקל", זאת בשל התנודתיות החריפה במחירי הכסף בעולם. "אני, כפי שידוע בוודאי לכלל המאזינים, לא נביא. אני לא יודע. גם לא יכול לחזות את העתיד", אמר הרב והבהיר כי השנה, בניגוד לשנים קודמות, אין אפשרות להעריך מראש את הסכום המדויק מאחר ושוק הכסף העולמי חווה תנודות חדות במיוחד. לדבריו, "המצב של מחיר הכסף מאוד לא יציב. בשונה מכל השנים שעברו… השנה המחירים משתגעים, עולים ויורדים, לא עומדים במחיר מסוים", כאשר הרב מסביר כי גם במהלך יממה אחת נרשמים פערים משמעותיים המקשים על קביעת מחיר קבוע מראש.

הרב יוסף הדגיש כי מועד קביעת הסכום צריך להיות סמוך ככל האפשר למועד הנתינה בפועל, וציין כי "הזמן של נתינת הסכום הוא מראש חודש… ולכן לא למהר, לא למהר להודיע, לא בשבת זו, אלא לפי המצב ביום ראש חודש אדר – שם נדע את הסכום". בדבריו הרחיב הרב על המשמעות הרוחנית של המנהג והסביר כי "כל המטרה מהי? לעשות זכר למצווה הגדולה שהייתה להקרבת הקורבנות… קורבנות ציבור שכל הציבור שותפים בה". הוא הוסיף כי "אנחנו אומרים – העשיר ירבה והדל לא ימעיט", כדי לזכות את כלל ישראל במצווה, ואף התייחס לאלו שאינם מקפידים על המנהג:

"אייזנקוט, גנץ, לפיד ובנט, כל המשוגעים שנמצאים שם למעלה בקודקוד וחושבים את עצמם למבינים גדולים, הם לא נותנים זכר למחצית השקל. אבל הם אחים שלנו, הם יהודים כמונו, אני מזכה אותם. על ידי שאנחנו מרבים, מזכים את כלל ישראל". לסיום קרא הרב לציבור להמתין לעדכון הרשמי: "החלש אומר גיבור אני – להמתין בסבלנות עד יום רביעי, ועל פי זה להתנהג מיום רביעי ואילך לפי המחיר שיש באותו יום".

דבריו של הגר"א יוסף מגיעים לאחר שמוקדם יותר השבוע פרסם אחיו, הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף, מכתב הלכתי מפורט ובו קבע כי בהתאם למחיר הכסף כיום, ובשקלול עלות הרכישה בפועל מן המוכר, עומד שיעור זכר למחצית השקל בימים אלו על 86 שקלים כולל מע״מ. פסק זה של מרן הראש״ל מתבסס על הקביעה כי הסכום נקבע לפי המחיר שבו נרכש הכסף בפועל, ולא רק לפי שערי המסחר בבורסות בעולם.

במכתבו פירט הראש"ל כי המנהג הוא לתת זכר למחצית השקל עבור כל מי שמגיל עשרים ומעלה, וטוב להחמיר ולתת עבור כל מי שהגיע לגיל בר-מצווה. עם זאת, התייחס הרב גם לקושי הכלכלי וכתב כי מי שאין באפשרותו לתת את הסכום עבור כל בני ביתו, "ייתן אדם 86 שקלים עבור עצמו, ועבור שאר בני המשפחה – חצי שקל לכל אחד".

בס"ד ובפעילות נחושה ומוצלחת בלב ג'נין, לוחמי הימ״מ וכוחות חטיבת מנשה עצרו בלב ג׳נין מחבל שהיה מעורב בפיגוע בפונדוק ב-6 בינואר 2025.

המבצע התקיים אתמול (ה'), לוחמי הימ"מ וכוחות צה״ל פעלו בג'נין בפיקוד חטיבת מנשה ובהכוונת שב"כ, ועצרו את המחבל מוחמד זידן, ששימש כסייען של המחבל שביצע את פיגוע הירי בפונדוק בו נרצחו שלושה אזרחים ישראלים ונפצעו שמונה אזרחים נוספים. המעצר מהווה נדבך משמעותי במאבק העיקש של זרועות הביטחון במחוללי הטרור בשומרון.

מעבר לסיוע הישיר בפיגוע הקטלני, התברר כי המחבל היה בכיר בהתארגנות הטרור בג׳נין לשעבר ועסק במימון גורמי טרור וקידום פעילות טרור נגד מדינת ישראל.

מדובר בדמות מפתח בתשתית המקומית, שמעצרו צפוי לשבש תוכניות עתידיות של ארגוני הטרור במרחב. במערכת הביטחון מבהירים כי לא יפסיקו את המרדף אחר כל מי שנטלו יד בפיגועים כנגד יהודים, וכי כוחות הביטחון ימשיכו לפעול לסיכול טרור ברחבי יהודה ושומרון באופן יזום והתקפי.

שמחה גדולה בעולם התורה: אסיר עולם התורה אברהם בן דיין שוחרר הבוקר לאחר שנעצר במוצאי השבת שעברה. עם שחרורו מהכלא הצבאי, עלה אסיר עולם התורה הרב אברהם בן דיין להתברך במעונו של מרן מנהיג הדור הגר"ד לנדו, שבירכו בחמימות, שוחח עמו במשך דקות ארוכות וחיזק אותו ואת בני משפחתו. במהלך המפגש המרגש, אביו הרב יוסף בן דיין, אמר למרן כי בזכות ברכתו של מרן שליט"א שעד שבת הוא ישוחרר היה "ויריצוהו מן הבור" והוא שוחרר פתאום הבוקר. מרן הגר"ד לנדו היסה אותו ואמר: "הכל משמים, אסור להגיד דבר כזה".

מוקדם יותר השבוע, הגיע מרן הגר"ד לנדו לישיבת מאור התלמוד בעקבות מעצרו של בן הישיבה האברך הרב אברהם בן דיין, שם פתח ואמר: "ברשות ראש הישיבה שליט"א. על הפסוק 'ונפשו קשורה בנפשו', כתב ר' אברהם בן הרמב"ם, קשורה בגימטריה תורה. דהיינו שהקשר האמיץ ביותר, קשר שאינו ניתן להתרה – הוא קשר של תורה, קשר דרך לימוד התורה. כאשר תלמידי הישיבה ובוגריה, ידידיו של האברך היקר ר' אברהם בן-דיין שליט"א, אשר נתפס על דברי תורה, מתאספים יחד בהיכל הישיבה מקום בו למדו תורת השם בצוותא בשנות הנעורים, ומתאחדים הם ורבותיהם בלימוד התורה ברציפות, לזכותו ולזכות כל בני התורה, הרי אין לך ביטוי לאהבת חברים גדול מזה, נפשם קשורה בנפשו, בקשר של תורה, שהוא קשר אמיתי, קשר של קיימא".

בנאומו הנוקב תקף מרן את המערכת בחריפות חסרת תקדים והכריז כי "כל העולם היהודי מזועזע מהמעשה הנפשע ששלטונות הרשע עצרו בכלא צבאי אברך בן עליה שאין לו בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, וזאת, אך ורק בגלל רצונו ללמוד תורה, אבל זכה האברך היקר, שבזכותו ישנה התעוררות כל כך גדולה ללימוד התורה ברבים, ומגלגלין זכות על ידי זכאי, כנראה שיש לו זכויות גדולות. בעודו יושב מאחורי חומות ובריח, אסור בשלשלאות של ברזל, קול התורה שגובר והולך כתוצאה ממאסרו, מהדהד מקצה העולם ועד קצהו, מנפץ חומות של שקר מנתץ שלשלאות של רשע, ובוקע עד כסא הכבוד, ומשמיע את נאקת בני ישראל מצרת נוגשיהם ורודפיהם.

עולם התורה עובר כעת רדיפה נוראה מאחים תועים, החששות כבדים והינם נחלת רבים, מזימותיהם כבר אינם במסתרים אלא בריש גלי, וכל מגמתם להכחיד את עולם התורה רחמנא ליצלן. ולאותם חורשי רע וזוממי רשע, המבקשים לשבר את רוחנו ולגזול את מחמד עולמנו, נאמר בשפה ברורה: אל תדמו בנפשכם כי תצליחו! בניגוד גמור אליכם, אנו אנשים אצילי רוח, ידינו לא תרע ואיננו חפצים להשתמש בכלי המדון שלכם, אך דעו כי עמידתכם כנגד לומדי התורה היא מלחמה בנצח ישראל.

ההיסטוריה מלאה באלו שביקשו להשכיח תורה מישראל, הם פסו תמו מן העולם, שמותיהם נשכחו ושלטונם חלף כצל עובר, אך התורה – היא עומדת לעד. אין ביכולתכם לשבור את מי שחייו אינם אלא רוח. אתם יחלוף זמנכם ושלטונכם ישתקע, אך אנו נמשיך לדבוק בתורתנו הנצחית, שהיא תורת השם, ואין מי שיכול נגד תורת השם, נגד לומדי התורה ונגד היכלי התורה, יכולים הסוהרים לכלוא את הגוף, אך אין כוח בעולם שיכול לכלוא את הרוח.

ואנו מכריזים בזאת בקול גדול: בין אם הרשויות יסכימו לזאת ובין אם לא, אפילו אברך אחד אפילו בן ישיבה אחד לא ילך לצבא, לא בצורה כזו ולא בצורה אחרת, מקומם של לומדי התורה הוא אך ורק בתוככי היכלי הישיבות והכוללים. ידעו כולם, בין מי שמבין זאת ובין מי שלא מבין זאת, זו העובדה, כך היה וכך יהיה. תפקידנו בראש ובראשונה להתפלל בכל לב לפני בורא עולם, שיחוס וירחם על שארית הפליטה, ויסיר השם את חרפת עמו ישראל, ויבטל מעלינו גזרה רעה זו במהרה בקרוב, נישא תפילה על אחינו רודפינו, שיסיר השם את ערלת לבבם הערל, ויצילו נפשותיהם בהסרת עולם מעל צווארי לומדי התורה.

ובעיקר חובתנו, להתחזק עוד ועוד בתורה הקדושה, להוסיף בלימודה ולהרבות לומדיה ללא גבול וקצבה, להידבק בה ובאורחותיה, ואין סגולה כתורה, ככל אשר נדבק בתורה יותר – כך נינצל מכל הגזרות הרעות והצרות המתרבות. חזקו ונתחזקה! נחזק את רוחנו ואת רוח ידידנו ומשפחותינו, שאנו אנשי רוח, אנשי התורה, לא נזוז כמלוא נימה מהתורה הקדושה, לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר השם. יה"ר ששליחי עולם התורה שנכלאו יצאו במהרה מאפילה לאורה, ונזכה כולנו לכל טוב סלה, ללמוד תורה בשקט ובשלווה, והקושי היחיד שיהיה לנו הוא רק במלחמתה של תורה, ונזכה להיוושע בתשועת עולמים, ולביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן".

המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות מודיעים כי היום ו' (13.2) משעות הצוהריים בכל אזורי הארץ, חזוי זיהום אוויר גבוה עד גבוה מאוד של חלקיקים נשימים, שמקורם בהסעת אבק.

זיהום האוויר הגבוה נובע מרוחות דרום מערביות, הגורמות להסעת אבק מצפון אפריקה לאזורינו. לאור זאת, המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות ממליצים לאוכלוסיות רגישות, בהם חולי לב, חולי ריאות, קשישים, ילדים ונשים בהיריון, להימנע מפעילות גופנית מאומצת בחוץ. לאוכלוסייה הרגילה מומלץ לצמצם פעילות גופנית מאומצת בחוץ. איכות האוויר חזויה להשתפר במהלך יום שבת (14/2) בגליל וברמת הגולן.

במקביל לזיהום האוויר, תחזית מזג האוויר מצביעה על כך שתחול עלייה בטמפרטורות, ויעשה חם מהרגיל ‏לעונה ויבש במידה ניכרת. ינשבו רוחות ‏חזקות ויעשה אביך, ובנגב ‏יתחוללו סופות חול. אחה"צ יחדור אוויר קריר ולח יותר, ויחל לרדת גשם ‏מדי פעם בעיקר בצפון הארץ, ‏מלווה בסופות רעמים בודדות, אשר יתפשט בערב ובלילה למרכזה.

ביום שבת יהיה מעונן חלקית, עם ירידה ניכרת בטמפרטורות. עד הצהריים ירד גשם מקומי בצפון הארץ וייתכן גם במרכזה. ביום ראשון שוב תחול עלייה בטמפרטורות וירידה באחוזי הלחות. הטמפרטורות גבוהות מהרגיל לעונה.

המגמה תתחזק ביום שני אז תחול עלייה ניכרת בטמפרטורות, ויעשה חם מהרגיל לעונה עד שרבי ואביך. בצפון הארץ ינשבו רוחות מזרחיות ערות. לבסוף, ביום שלישי, המגמה תתהפך שוב ויהיה מעונן חלקית עם ירידה ניכרת בטמפרטורות ועלייה בלחות. בבוקר ייתכן טפטוף עד גשם מקומי קל.

שולחן השבת היהודי מאופיין לרוב במנות מסורתיות ופיקנטיות, אך בשנים האחרונות נתחי הסלמון המזוגגים הפכו לכוכבים הבלתי מעורערים של הסעודה. הקסם מתחיל במפגש בין חריפותו העדינה של החרדל למתיקות העמוקה של הדבש, שיוצרים יחד מעטפת קרמלית ששומרת על הדג רך ונימוח מבפנים. זהו סיפור על מנה שדורשת מינימום מאמץ אבל מניבה מקסימום מחמאות, כזו שמתאימה בדיוק לרגע שבו כולם מתיישבים יחד ורוצים לטעום משהו מרגש וחדש לצד החלות הטריות.

מצרכים – רשימת קניות

• נתחים: 4 פרוסות סלמון יפות.
• למרינדה המנצחת:
  • 3 כפות שמן זית.
  • 1 כף דבש (לזיגוג מושלם).
  • 1 כף חרדל.
  • מעט צ'ילי גרוס (לחריפות מעודנת מאוד שמתאזנת עם הדבש).
• לפיזור מעל:
  • מלח ופלפל שחור גרוס.

אופן ההכנה

1. הכנה מראש: שוטפים את הסלמון ומייבשים אותו היטב. הסוד לקריספיות: דג יבש לגמרי לפני המרינדה.
2. עיסוי הטעמים: מערבבים את מרכיבי המרינדה ומורחים את הנתחים מכל הכיוונים.
3. הסבלנות משתלמת: מכסים ומכניסים למקרר לשעה לפחות (או ללילה שלם) כדי שהטעמים יחדרו עמוק לתוך הדג.
4. בתנור: * מחממים תנור ל-180°C.
   • מתבלים במלח ופלפל ואופים בתבנית מכוסה למשך 12 דקות.
5. הפיניש הקריספי: מסירים את הכיסוי וצולים 5 דקות נוספות עד להשחמה יפה שתגרום לילדים לריב על הקצוות.

הטיפ שלנו: להשגת תוצאה של מסעדת שף, השרו את הדג במרינדה לילה שלם במקרר. ככל שהדג ישהה יותר זמן ברוטב, הטעמים יחדרו לסיבי הדג ויהפכו כל ביס לחוויה עוצמתית הרבה יותר.

כוחות הביטחון פועלים בנחישות בשתי חזיתות במטרה לסכל ניסיונות התעצמות והפרות של הבנות הביטחון. בדרום לבנון ובצפון הרצועה זוהו איומים מיידיים שהוסרו בתקיפות מדויקות של חיל האוויר, תוך העברת מסר חד וברור לצד השני.

דובר צה"ל מסר כי "צה"ל חיסל מחבל מארגון הטרור חיזבאללה שפעל לשיקום תשתיות צבאיות בדרום לבנון". על פי הודעת הצבא, "צה"ל תקף אתמול (ה'), וחיסל מחבל שעסק בניסיון שיקום תשתיות צבאיות של ארגון הטרור חיזבאללה במרחב א-טירי שבדרום לבנון".

במערכת הביטחון מדגישים כי "פעולותיו של המחבל היוו הפרה של ההבנות בין ישראל ללבנון", וכי "צה"ל ימשיך לפעול על מנת להסיר כל איום על מדינת ישראל".

במקביל ללחימה בצפון, גם בגזרת עזה נרשמה פעילות מבצעית משמעותית. "כוחות צוות הקרב של חטיבת אלכסנדרוני (3) הפועלים בצפון רצועת עזה זיהו אמש (ה'), שני מחבלים שנכנסו לתוך מבנה מזרחית לקו הצהוב", נכתב בהודעת דובר צה"ל.

עוד צוין כי "מיד לאחר הזיהוי, כלי טיס של חיל האוויר תקף את המבנה במטרה להסיר את האיום. זוהתה פגיעה". בצה"ל מבהירים כי "כוחות צה"ל בפיקוד הדרום פרוסים במרחב בהתאם למתווה הסכם הפסקת האש וימשיכו לפעול להסרת כל איום מיידי".

מחפשים דרך מקורית להפוך את סעודת השבת לחוויה משפחתית מגבשת? אחרי הדגים והסלטים, רגע לפני המנה העיקרית, זה הזמן להפעיל את הילדים (וההורים) עם חידון מרתק שעובר בין כל אותיות ה-א' ב' ומסכם את אירועי הפרשה.

החידון מותאם לכל הגילאים, מהקטנטנים שיזהו את המכה הראשונה ועד למבוגרים שיוכלו לדייק בלשון המקרא. זו ההזדמנות שלכם להכניס את אווירת השבת והפרשה הביתה, לעורר סקרנות ולגרום לכולם להשתתף בשיח תורני מהנה וקליל.

רוצים את החידון שיהיה לכם לשולחן השבת? לחצו על הכפתור להורדה והדפיסו את הקובץ.

שנה וחצי לאחר שפשט את המדים, מפכ"ל המשטרה לשעבר קובי שבתאי מחליט להסיר את הכפפות ולחשוף את הדרמה שהתחוללה בחדרים הסגורים. בשיחה גלויה ונוקבת הוא מתאר מציאות שבה המשטרה עמדה, לשיטתו, תחת ניסיון השתלטות פוליטית. מנגד, בלשכת השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר לא נשארים חייבים ומציגים תמונה הפוכה בתכלית: שר שנבחר כדי לממש מדיניות של משילות אל מול דרג מקצועי שביקש לשמר שיטות עבודה ישנות של "חבר מביא חבר".

המאבק המרכזי שמתאר שבתאי בראיון הבלעדי לתוכנית "עובדה" נוגע לשיטת המינויים שביקש השר להנחיל. שבתאי חושף ביומנו האישי תיעוד של עימותים סביב קידום קצינים, וטוען כי השר דרש להשפיע על זהות המפקדים בדרגים נמוכים. "בסוף אתה מבין שהדרך להתקדם היא למצוא חן בעיני המולך", מזהיר שבתאי. מנגד, בלשכת השר מבהירים כי המעורבות במינויים היא סמכותו וחובתו על פי חוק. "השר מעורב במינויים כדי להבטיח שקצינים מצטיינים המיישמים מדיניות של ריבונות יתקדמו, גם אם היועמ"שית והתקשורת לא מרוצים מכך", נמסר בתגובה לדברים.

לצד קרבות המינויים, שבתאי מתייחס בפירוט לאירועי המחאה נגד המהפכה המשפטית וטוען כי זיהה ניסיונות עקיפה ישירים מצד לשכת השר אל מול מפקדים בשטח. לפי עדותו ב"עובדה", מפקדים דיווחו לו בזמן אמת על טלפונים והנחיות שהגיעו מלשכת השר במטרה להכתיב יד קשה יותר. בלשכת בן גביר הודפים את הטענות בביטול ומכנים את שבתאי "אדם ממורמר שנזכר פתאום כמה גרוע היה רק כדי לזכות בחשיפה וליטוף מהשמאל", תוך שהם תוהים מדוע נלחם להאריך את כהונתו אם המצב היה כה חמור בעיניו.

בנוגע למחדל השבעה באוקטובר, שבתאי מודה ב"עובדה" בתחושת האחריות הכבדה שהוא נושא על כתפיו כלפי האזרחים שלא זכו להגנה, אך מתעקש כי המשטרה הייתה הגוף היחיד שתפקד במלואו באותו בוקר. שבתאי אף קורא להקמת ועדת חקירה ממלכתית. השר בן גביר, מצידו, דוחה את הביקורת ומציג נתונים המעידים לשיטתו על הצלחת המדיניות שלו בשטח: ירידה של עשרים אחוזים במקרי הרצח במגזר היהודי, צניחה של חמישים אחוזים במספר הפיגועים ומציג נתונים נוספים מעודדים.

ועדת הבחירות המרכזית הורתה למפלגת הליכוד להסיר תמונה ערוכה, שמציגה את בנט ולפיד יחד עם מנסור עבאס והמפלגות הערביות.

בתמונה שפורסמה בחשבון ה-X של הליכוד, מציגה את בנט וראש האופוזיציה יאיר לפיד לצד ראשי המפלגות הערביות, תחת הכותרת 'ברית המשרתים'. בתמונה שצולמה בהחלטת המפלגות הערביות להקים מחדש את הרשימה המשותפת, הוסיפו בליכוד את בנט ולפיד, זאת מתוך כוונה לגחך על המוסר הכפול של אלו המטיפים לגיוס חרדים, אך יקימו ממשלה בקולות השמאל.

בעקבות עתירה שהגיש בנט, קבע השופט סולברג כי העתירה מוצדקת, ולפי החלטת ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, הליכוד ייאלץ להסיר את תמונת הפייק ולשלם פיצויים בסך 8,500 שקלים. המאבק של מפלגת "בנט 2026" לא הסתפק רק במישור הבחירותי, ובמפלגה הגישו במקביל גם תלונה במשטרה נגד הליכוד בטענה להפצת תמונה ערוכה ושקרית, זאת בניסיון לבדל את עצמם מהמפלגות הערביות וההכחשות לחזור שוב על מעשי העבר בהקמת ממשלה עם רע"מ.

במפלגתו של בנט חגגו את ההחלטה ומסרו כי הם "מנצחים את מכונת הרעל". עוד הוסיפו בהצהרה הרשמית: "לא נאפשר לליכוד להפיץ רעל שקרי. נמשיך לפעול בכל הכוח נגד השקרים, הפייק AI והרעל. ננצח ונתקן את ישראל".

החלטת הוועדה מהווה תמרור אזהרה משמעותי במערכת הבחירות הנוכחית, במיוחד לאור השימוש הגובר בטכנולוגיות עריכה מתקדמות. גורמים פוליטיים מעריכים כי פסיקה זו תצמצם את השימוש בתעמולה מבוססת תוכן מבוסס בינה מלאכותית, במערכת הבחירות.