בימים ההם בזמן הזה: במאה שערים מציינים היום צום עשרה בטבת, 30 שנה לאחד המאבקים היותר גדולים של אנשי הישוב הישן מול מדינת ישראל, עת ארכיאולגים חפרו במחטף מערות קבורה באישון ליל בשכונת ממילא בירושלים, לאחר מאבק ארוך, כשבאותה השעה כוחות משטרה ומג"ב גדולים כיתרו את כל שכונות מאה שערים בגדרות תיל והעיר בערה.
'המחדש' חוזר לימי המאבק הסוער והדרמטי וחושף מסמכים מאותם ימים, ומאותו צום עשרה בטבת שלא ישכח מתושביה הותיקים של השכונה הירושלמית הראשונה.
הכל החל בחודש תמוז תש"ן כשחברת 'קרתא' ועיריית ירושלים החלו בבניית פרוייקט ממילא, אשר לפי התכנון יכלול מרכז מסחרי יוקרתי, ובתי דירות יוקרתיים וכן מקום חניה גדול עבור כ – 1000 כלי רכב.
במהלך עבודות ההכשרה בשטח החניון, נתגלו מערות קבורות גדולות שאף לדברי הארכיאולוגים הן של יהודים מזמן בית ראשון.
לגבי רוב מערות הקבורה, העירייה הסכימה לתוואי שימנע את חפירתן, אך על המערה שהתגלתה במרכז החפירות, העירייה והארכיאולוגים התעקשו לחפור ולחלל.
בעקבות כך אנשי 'אתרא קדישא' והעדה החרדית יצאו בכרוזי מחאה בכל הריכוזים החרדים ובקשה בשם בית הדין של העדה החרדית מכל האברכים להיות בהיכון לקראת רגע החילול ולהגיע למקום.
בירושלים נתלו מודעות בכותרת 'נחש צפע' שנלקח משם הקוד לאזעקה ממלחמת המפרץ, במודעה נכתב, כי ברגע שהארכיאולגים יחלו בחילול מערת הקבורה, כאות סימן, אזעקות השבת יופעלו בכל השכונות החרדיות גם אם יהיה זה באמצע הלילה.
בכל אותה תקופה, אנשי 'אתרא קדישא' מינו מטעמם משמרת פיקוח המונה 2 בחורים, שכל תכולתם הסתכמה בכרטיס 'טלכרט' אותה החזיקו החזיקו בכדי להודיע לאנשי אתרא קדישא למקרה שהארכיאולגים יבואו לחפור.
ואכן במוצש"ק, ליל עשרה בטבת, בשעה 3:00 לפנות בוקר הגיעו מחנה גדול של ארכיאולוגים מלווים בקציני משטרה בכירים ומאות שוטרים, קודם כל, עצרו את שני השומרים מטעם אתרא קדישא, כשאחד מהשומרים הספיק להתקשר מטלפון סמוך להגאון רבי דוד שמידל שליט"א והודיע לו כי זהו רגע האמת והארכיאולוגים הגיעו.
תכף ומיד מאות טלפונים של אנשי ירושלים שנרשמו מבעוד מועד אצל הפעילים, צלצלו ונקראו להגיע למקום החילול, בתוך כך, צפירות השבת פעלו באישון לילה בכל השכונות החרדיות ותוך דקות הגיעו מאות מוחים למתחם החפירות בנסיון למנוע בגופם את החילול.
עוצר מלא הוטל על כל איזור ממילא, גם אנשים שהיו בדרכם לתפילת ותיקין בכותל המערבי נעצרו.
המומים ומזועזעים עמדו ציבור המוחים בצומת 'שבטי ישראל' כאשר כוחות משטרה מתוגברים עומדים למשמר עליהם. אחדים שפרצו את המחסום וניסו להגיע עד למקום החפירות הוכו במכות נמרצות ונעצרו, כמה עשרות אברכים נעצרו ונלקחו לבית המעצר במגרש הרוסים.
במגביל הארכיאולגים השלימו את פיצוץ המנהרה כבר בשעה 6:00 בבוקר, לשמע זאת, הציבור החרדי געש ורעש על המחטף והחילול באישון ליל ובאופן ספונטני נחסמו כל הכבישים הראשיים של שכונות החרדים בעיר. עגלות אשפה הועלו באש וכל העיר כמדורת אש.
מאות שוטרים חמושים באלות, גז וכדורי גומי, פשטו על שכונת מאה שערים וסביבתה, מי שיצא מפתח ביתו הוכה מכות נמרצות, בנוסף שוטרים פשטו אל תוככי בתי הכנסת והיכו כל מתפלל שנקרא בדרכם, בנוסף שברו חלונות ודלתות של בתי הכנסת, תוך שיורים לתוכם רימוני גז וכדורי גומי, מתפלל צעיר נפצע קשה מירי הגומי והובהל לבית החולים.
במשך כל יום הפרעות בשכונות החרדיות, המשטרה הקיפה את כל האיזור בגדרות תיל כשגדודי שוטרים שומרים שאיש לא יעז לצאת אותם.
בתוך כך, כוח משטרה גדול פרץ לתוך בית מדרש תולדות אהרון שם היכו את המתפללים.
בהמשך כוחות המשטרה הרבים עזבו את מאה שערים, אל עבר רחוב יואל ושכונת גאולה הסמוכה, שם הפציצו את כל האיזור ברימוני גז, תוך פריצה לבתי כנסיות ובתי מדרשות, כמו ביהמ"ד פאפא, באבוב, שובה ישראל דעעש, קוצק, ישיבת חברון גאולה, קמארנה, קרעטשניף ות"ת חיי עולם שבכיכר השבת.
מי שנכנס באותו היום לבית המדרש אוהל רחל של סאטמאר ברחוב יואל, ראה ציבור גדול מתפתל מכאבים, חלקם היו מעולפים מפצצות הגז, כל הציוד של ביהמ"ד חבול, שולחנות וספסלים וספרי קודש נפלו לארץ וניזוקו וכל החלונות והדלתות מנופצים.
כל אותו היום צום עשרה בטבת היה סוער, השכונות החרדיות היו בעוצר, הרחובות חסומים לתנועה ו220 עגלות אשפה עלו באש, כך עד השעה 2:00 לפנות בוקר ביום המחרת.
בסיכומו של יום נעצרו 18 אברכים, בנוסף ל15 אברכים שנעצרו במקום החילול, ארבעה מבוגרים מאושפזים ועוד ארבעה ילדים שנפצעו ודיממו.
בדיונים שהיו לאחר מכן בכנסת, חברי הכנסת החרדים מחו נמרצות נגד שימוש המשטרה בכדורי גומי בתוך בתי הכנסת, אל חברי הכנסת החרדים הצטרף גם ח"כ רן כהן ממרצ.
תודת המערכת לארכיון ישראל קרויס
