עד לפני שנים בודדות איש לא שמע על השם בנצי שטיין, אבל מאז שהפציע בעולם המוזיקה, הוא לא מפסיק לשבור שיאים ולהפתיע שוב ושוב עם הלהיטים הכי גדולים. בריאיון חג מיוחד, שטיין, שנבחר השנה למלחין השנה של 'המחדש', מתבונן אחורה על המסע המוזיקלי שלו — ממקהלת מלכות ועד ללהיטים שהפכו לנכסי צאן ברזל במוזיקה החסידית.
לא מצליחים לצפות? נסו כאן
שטיין, שמאחוריו עשרות שירים מבוצעים על ידי גדולי הזמרים, נזכר כי החל להלחין רק לפני שש שנים: "לא הייתי ילד עם מדפים של שירים. זה התחיל בפשטות, מהלב, בלי יומרה להיות גבוה או מתוחכם. דווקא זה מה שחיבר את האנשים ללחנים שלי".
אחד הרגעים המכוננים בקריירה שלו הגיע מוקדם מאוד, כששירו "אבא מלך העולם" הגיע לידיו של אברהם פריד. "שלחתי לו את השיר, והוא ביקש שאמשיך לשלוח לו. זה היה רגע ששינה הכול. מצד אחד זו הכרה עצומה, מצד שני זה גם מכניס אותך ללחץ – אחרי שפריד שר שיר שלך, אתה מפחד ליפול".
שטיין מספר כי דרכו למוזיקה עברה דרך מקהלת מלכות, שם שימש כחבר מקהלה עוד לפני שעמד בקדמת הבמה. "במקהלה אתה מאחורי הקלעים, לא פוגש את הקהל. כשיצאתי משם, פתאום קיבלתי פידבק ישיר מהציבור. זה היה רגע שסימן לי שיש לי שליחות – לחבר אנשים דרך הלחן".
לדבריו, עולם המוזיקה החסידית השתנה: "פעם רק הזמר היה בפרונט. היום גם המעבדים, התזמורות והמלחינים מקבלים מקום. אנשים רוצים לדעת מי עומד מאחורי השיר".
על אחד השירים הקרובים ביותר ללבו, "שיר ציון", אומר שטיין: "זה לחן שאני מחובר אליו יותר מכל שיר, אבל הוא לא קיבל את המקום שמגיע לו. למדתי מזה שגם אם הקהל לא מגיב מיד – לא הכל נמדד בצפיות. שיר יכול להיות שליחות גם אם רק עשרה אנשים שרים אותו בשולחן שבת".
שטיין גם אחראי ללהיט הענק "תדבר איתו" של שמואליק סוכות וזכה בשיר השנה של 'המחדש'. "זה שיר שנכתב מהלב. לא היה בו תכנון או עיבוד מסובך – פשוט נגעתי בקלידים וזה יצא. אנשים מפרשים אותו כל אחד בדרכו – תפילה, שיחה עם לב פנימי, עם חבר. זה היופי שלו".
במהלך הראיון הוא מדבר בכנות על המסע של סוכות, אותו ליווה מתחילת דרכו: "לקחתי אותו כקלידן, וראיתי בו נשמה גדולה. השיר 'עברתי בחושך' נולד מהסיפור האישי שלו, והיכולת להפוך כאב למוזיקה זו שליחות אמיתית. לראות אותו פורץ – זה אחד הרגעים הכי מרגשים שהיו לי בקריירה".
שטיין מתייחס גם לשיתופי הפעולה הייחודיים עם חיים ישראל: "הוא מכניס חום מזרחי למוזיקה החסידית, ואני מלמד אותו יידיש. יש בזה משהו מאחד – החום המזרחי עם הניגון החסידי".
כשנשאל על ההשראה המרכזית שלו, הוא מציין את ליפא שמעלצר: "גדלתי עליו. הוא הוכיח שאפשר לשלב שובבות עם רגש, ולפרוץ קדימה גם כשלא כולם מבינים אותך. בסוף כל המוזיקה הגיעה אליו – הוא פתח דרך לכולנו".
ולמי שחולם להלחין, שטיין מציע טיפ אחד: "לא לראות ממטר – במובן החיובי. לעבוד קשה, לא לוותר, לא לחכות שיזמינו אותך. אין קיצורי דרך. אם זה בא מהלב, זה ימצא את הדרך ללב של אחרים".
אחרי שבועיים של הצבעות במצעד המוזיקה היהודית לשנת תשפ"ה, גולשי 'המחדש' בשיתוף יישומון 'ג'וזיק' קבעו את זהות הזוכים הגדולים. המצעד, שהפך למסורת, הגיע לסיומו עם הכרעה בכל הקטגוריות המרכזיות: זמר השנה, אלבום השנה, שיר השנה, פריצת השנה ועוד.
הנה התוצאות המלאות כפי שסוכמו על ידי כתב המוזיקה באתר 'המחדש', דודי סגל, והמפיק זאבי רבינוביץ.
זמר השנה: שמוליק סוכות – המלך החדש בפסגה
בקטגוריה המרכזית, הקהל בחר בשמוליק סוכות כ"זמר השנה". סוכות, שפרץ לתודעה בשנים האחרונות, קוטף את התואר היוקרתי וממצב את עצמו בקדמת הבמה של המוזיקה היהודית.
1. שמוליק סוכות
2. יידל ורדיגר
3. יאיר אלייצור
פריצת השנה: הרשי אייזנבך – העתיד כבר כאן
הזמר הרשי אייזנבך הוא "פריצת השנה" הרשמית, לצד שניים נוספים שהגיעו למקומות ה-2 וה-3 ועשו גם הם השנה כברת דרך ארוכה במוזיקה.
1. הרשי אייזנבך
2. שמחה בירנהאק
3. יצחק בן ארזה
אלבום השנה: יידל ורדיגר "הוא – ולא אחר"
יידל ורדיגר עם אלבומו המושקע "הוא – ולא אחר" מוכתר ל"אלבום השנה". האלבום הצליח לרגש את המצביעים ולהותיר חותם משמעותי, אחרי שנים של ציפייה והמצביעים תגמלו בהתאם.
1. יידל ורדיגר – הוא ולא אחר
2. שמוליק סוכות – תדבר איתו
3. משה דוד וויסמנדאל – בקול נעים
שיר השנה: "תדבר איתו" – שמוליק סוכות
שמוליק סוכות משלים דאבל מרשים כשהשיר שלו, "תדבר איתו", נבחר ל"שיר השנה". זהו הלהיט שכבש את מצעדי ההשמעות ואת ליבם של המאזינים, בפער משמעותי.
1. תדבר איתו (שמוליק סוכות)
2. יום הדין (מוטי וויזל ונמואל הרוש)
3. נשמת כל חי (אברהם פריד ובנצי שטיין וחיים ישראל)
4. הוא ולא אחר (יידל וורדיגר)
5. מה אני מבקש (ארי ויענקי היל)
6. עננו (מוטי וויס)
7. הלוואי (שמוליק קליין)
8. ממעמקים (יידל וורדיגר ויצחק בן ארזה)
9. ממעמקים (אלחנן ענבל)
10. בעל הבירה (נפתלי קמפה)
מלחין השנה: בנצי שטיין ממשיך לשלוט
בנצי שטיין זוכה בתואר "מלחין השנה" לשנת תשפ"ד. שטיין, שאחראי לכמה מהלהיטים הגדולים ביותר של השנה, הוכיח שוב את מעמדו הבלתי מעורער בצמרת.
1. בנצי שטיין
2. אלחנן אלחדד
3. יוסי גרין
מעבד השנה: אלי קליין ואיצי ברי – צמד מנצח
צמד המעבדים אלי קליין ואיצי ברי לוקח את תואר "מעבד השנה", בזכות עבודתם המקצועית והחדשנית שעיצבה את הפסקול המוזיקלי גם של השנה החולפת.
1. אלי קליין ואיצי ברי
2. יואלי דיקמן
3. אבי ריימי ויאיר בודנר
קליפ השנה: ענק הניצחון ל'נשמת'
הקליפ המושקע לשיר 'נשמת' בביצוע של אברהם פריד, חיים ישראל ובנצי שטיין נבחר ל"קליפ השנה", במקביל למקום הגבוה בתוצאות המדרוג לשיר השנה.
1. אברהם פריד חיים ישראל ובנצי שטיין – נשמת
2. שמוליק סוכות – הקב"ה איתי
3. נמואל ושמילי – כי לעולם חסדו
תזמורת השנה: אהרלה נחשוני – על כס המנצחים
המנצח והמעבד אהרלה נחשוני ותזמורתו נבחרים ל"תזמורת השנה", בזכות הופעותיהם הרבות והאיכותיות באירועים ובהפקות המוזיקליות ובזכות העבודה הקשה שהפכה את נחשוני למאסטרו הגדול של השנה.
1. אהרלה נחשוני
2. בני לאופר
3. יואלי דיקמן
מקהלת השנה: מלכות – שומרים על הכתר
מקהלת 'מלכות' ממשיכה לשלוט ביד רמה וזוכה בתואר "מקהלת השנה", בזכות הרמה הגבוהה של הביצועים הקוליים שלהם.
1. מלכות
2. נשמה
3. קאפלה
המצעד השנה משקף את המהפכה הצעירה במוזיקה היהודית. שמוליק סוכות הוא הזוכה הגדול עם תואר "זמר השנה" ו"שיר השנה", ומוכיח כי הקהל הצביע ברגליים עבור הקו המוזיקלי החדש. מנגד, יידל ורדיגר, שזכה ב"אלבום השנה", מביא איתו עומק ואיכות מוזיקלית שאינה פוסקת מלרגש. המלחינים והמעבדים המסורתיים, ובראשם בנצי שטיין ואלי קליין ואיצי ברי, הוכיחו שוב את כוחם המניע בתעשייה.
שנתיים בדיוק אחרי הטבח ששינה את פני המדינה, ורגע לפני שחרור חטופים צפוי שיוביל גם לשחרור מחבלים, אנו נכנסים ללב בית הסוהר עופר, אחד המתקנים המאיימים בישראל. כאן כלואים מאות מחבלי חמאס וג'יהאד שהשתתפו בטבח, וכבר מתחילים להתכונן לאפשרות של יציאה לחופש.
לא עובד לכם? נסו כאן
הכניסה אל המתחם המבצעי מלווה באבטחה כבדה: המחבלים מובלים בכבליות, עיניהם מכוסות, כשבכלא מבהירים – "אף אחד לא מסתובב פה חופשי".
מפקד בית הסוהר, גונדר משנה ואדים גולדשטיין, מקבל את פנינו ומדבר על "המהפכה" שהתחוללה בשירות בתי הסוהר (שב"ס). בהנחיית השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, ונציב שב"ס, קובי יעקבי, שונתה המשוואה: "נגמרו תנאי הנופש וההפקרות. הקייטנה כבר נגמרה", הוא מצהיר. המסר החדש ברור: בפעם הבאה, המחבלים יצטרכו לחשוב שוב על התנאים שמחכים להם מאחורי הסורגים, בתקווה שזה ירתיע אותם מלחזור לטרור.
לוחמי יחידות נחשון ומצדה מלווים אותנו בפשיטה על התאים. החשד הוא שהמחבלים לא הפסיקו לרגע לתכנן את הטרור הבא, גם מתוך הכלא. בפשיטות, הלוחמים הופכים כל אבן בחיפוש אחר כלי תקיפה מאולתרים. תוך כדי הביקור אנחנו נחשפים לאחד מכלי הדקירה המאולתרים – שהוכנו ממנורה שפורקה מהתקרה.
"לאחר שמ-7 באוקטובר הוחלט שכל המחסנים והקנטינות ומכביסות לא יהיו להם מחבלים, ואז בעצם לקחנו את התאים שלהם והפכנו אותם לתאי כליאה," מספר גולדשטיין. באגף בו מוחזקים מחבלי עזה – כ-500 מחבלים שנתפסו ב-7 באוקטובר ואחריו, כולל קומנדו ימי, חופרי מנהרות ומהנדסים, "כל המסוכנים ביותר שקיימים פה". המחבלים מקבלים אוכל בהתאם לחוק בינלאומי, אך כעת הם נאלצים לראות "מה הם גרמו ומה הם עשו אחרי 7 באוקטובר ומה קורה להם שם".
לשינוי בגישה יש גם מחיר כבד. לפני כשנה נרצח יוחאי אבני ז"ל, לוחם כליאה וכלבן מבית הסוהר עופר, בביתו על ידי מחבל נתעב. זמן קצר לאחר מכן, מפקד הכלא החליט להקים לזכרו בית כנסת מפואר, כדי שלצד אולמות האימונים לשמירה על הכשירות המבצעית של הלוחמים, יהיה גם מקום לאימון הרוחני.
תופעה חמורה נוספת שהתגלתה היא הפיכת חלק מעורכי הדין, בעיקר מטעם הרשות הפלסטינית, לצינור תקשורת אסור. עורכי דין אלה ניסו להבריח מסרים, חלקם כתובים ומוצפנים במספר שפות, אל המחבלים ובחזרה. מאז ה-7 באוקטובר, נתפסו למעלה מ-70 עורכי דין שניסו לבצע זאת, וחלקם אף נמצאים כעת במעצר בשב"ס.
"אנחנו נלחמים עם התופעה הזאת, ואנחנו לא נלחמים עם עורכי הדין, אנחנו נלחמים עם התופעה של העברת המסרים, המסער הכפכה למחבלים שנמצאים כאן", אומר דובר 0, ומדגיש כי תפקיד עורכי הדין הוא לייצג, לא להעביר מידע ממה שקורה בחוץ, כולל מידע אישי. המחבלים בחוץ מפעילים את עורכי הדין, והם מנסים להעביר מסרים למרות האיסור, אך "ברוב המקרים אנחנו מסתכלים את זה".
הדריכות בשב"ס גבוהה מאוד, אומר מפקד הכלא, במטרה למנוע "עיון חטיפה, תקיפה". יש משילות, ותגובה על כל הפרת סדר הכי קטנה.
בשיחה עם 'המחדש' אמר השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, כי "מה שאנחנו עושים היום בבתי הכלא זה דבר שלא נעשה עשרות שנים". הוא ציין בגאווה את השינויים: "סוף-סוף יש משילות בבתי הסוהר. פעם זה היה קייטנה, היום זה בתי סוהר של ממש. אין למחבלים לא עשר שעות טיול בחצר, לא שמונה שעות מקלחת, לא מרמלדה ולא שוקולדה, לא בשר כבש, לא לימודים אקדמיים, לא טיפולים אסתטיים, לא טלוויזיה, לא רדיו". הוא שיבח את נציב שב"ס קובי יעקובי ואת כל הסגל, המבצעים את מדיניותו "על מלא".
אם גם אתם חולמים על חופשת חורף קסומה – עם נופים עוצרי נשימה, אווירה חמה, אוכל מהודר ותחושת בית אמיתית – זה הזמן שלכם לגלות את מלון ג'נסיס בטביליסי, מלון כשר למהדרין שמציע חוויית נופש שלא דומה לשום דבר אחר.
מלון ג'נסיס בטיבלסי שבגאורגיה | צילום אילוסטרציה
גאורגיה – היעד החם הבא של הציבור הדתי
במרחק של שעתיים וחצי בלבד מישראל, מחכה לכם חוויה יהודית-משפחתית מושלמת בלב הקווקז. במלון ג'נסיס תיהנו מנופש באווירה ישראלית נעימה, עם צוות דובר עברית, שירות אישי מכל הלב, ומטבח עשיר ומוקפד בכשרות בד"ץ קהילות – מהדרין ללא פשרות.
טיולים ואטרקציות באתרים המרהיבים של טביליסי והסביבה
קרדיט צילום: מלון ג'נסיס טביליסי
הכשרות המהודרת של בד"ץ קהילות
במלון פועלת מסעדה יוקרתית בכשרות “קהילות” מהדרין. במקום תיהנו ממטבח בשרי וחלבי נפרדים לחלוטין, תחת השגחה צמודה 24 שעות, עם הקפדה על חומרי גלם מהאיכות הגבוהה ביותר – בדיוק כמו בארץ, רק עם אווירה אירופאית יוקרתית.
מלון הכשר ג"נסיס
חדרים אחרונים לחנוכה!
14–18 בדצמבר חבילת הכול כלול לחופשת חנוכה – עם טיסות, מלון, ארוחות וטיולים – אל תחכו לרגע האחרון!
מבצע בלעדי לצופי "המחדש"
חדרים אחרונים גם לחבילת 26–30 באוקטובר, עם 6% הנחה
הוא נכנס לפקד על טייסת 107 מיד לאחר "מבצע עם כלביא", הטיס את מטוסי ה-F-16I ("סופה") לטווחיים אדירים, ניהל את המתקפה על ארמון הנשיאות בתימן וצבר "מאות רבות" של שעות טיסה מאז ה-7 באוקטובר. רגע אחרי שנראה כי גזרת עזה תהפוך לשקטה יותר לפחות בזמן הקרוב, סא"ל ע', מפקד טייסת קרב מבצעית בבסיס חצרים וטייס קרב ותיק, משתף לראשונה בתחושת השליחות, החשש, וכיצד חי בצל, כשכל המדינה לא יודעת מיהו הגיבור האמיתי ששומר עליהם מהאוויר.
סגן אלוף ע' (37), אב לשתי בנות ותושב הדרום, הוא הכתובת האנושית לכוח העצום המופעל בשמי המזרח התיכון. כשהוא נכנס לפקד על טייסת 107 ("אבירי הזנב הכתום") בבסיס חצרים מיד לאחר מבצע "עם כלביא", הוא ידע שהוא עומד בראש אחת מטייסות הקרב המובחרות של חיל האוויר. "אני טייס קרב… בתחושת שליחות ומשמעות אדירה. תקופה של מלחמה, בתקופה מורכבת," הוא מצהיר.
במהלך שירותו חלף סא"ל ע' דרך עמדות פיקוד מפתח בחיל, כולל מפקד טייסת 115 ("הדרקון המעופף"), טייסת ביום האויב המפורסמת בבסיס עובדה, ותפקידי פיקוד בבית הספר לטיסה בחצרים. היום הוא מוביל את הטייסת שמטיסה את ה"סופה" (F-16I), מטוס הקרב המתקדם, בבסיס המרכזי בנגב.
"התכוננתי לזה": ההפתעה שלא הייתה
על אף שרבים בישראל ראו במלחמות עניין של העבר, סא"ל ע' מבהיר כי עבורו ועבור טייסיו, המוכנות היא תמידית. "כל השנים שאתה עובר הכשרות ואימונים, אתה כל הזמן נערך לאיזשהו תרחיש, לאיזושהי מלחמה… יש לנו שני מצבי צבירה: או שאנחנו נלחמים, או שאנחנו מתכוננים למלחמה." הוא לא דמיין שהמלחמה תגיע "בצורה נוראית" כמו ה-7 באוקטובר, אך התכונן לרגעים כאלה: "התשובה היא כן, התכוננתי לזה. חשבתי שזה יגיע מתישהו."
טיסת הסופה הארוכה ביותר: בדרך לארמון הנשיאות בתימן
המשימה הארוכה, המסוכנת והדרמטית ביותר שאליה יצא סא"ל ע' הייתה תקיפת ארמון הנשיאות בצנעא, תימן. תקיפה שנעשתה הרחק מגבולות המדינה והצריכה שילוב של יכולות טיסה, תכנון מורכב וקור רוח.
"זה תהליך ארוך של היערכות ומוכנות," הוא משחזר. "מדובר בטיסה מאוד ארוכה, מאוד מורכבת, רחוקה מאוד מהבית." בתוך הקוקפיט, עם הנווט לצדו במטוס הדו-מושבי, הריכוז הוא טוטאלי: "אתה בעיקר בעיקר עסוק במשימה… איך אנחנו מגיעים לקצה הטווח… מבצעים את המשימה, תוקפים מה שצריך לתקוף וחוזרים הביתה בשלום."
כשאני מתעקש על התחושות האישיות במשימה שבה נערכו גם לאפשרות של הפלת מטוס, סא"ל ע' משיב בקור רוח האופייני ללוחמי קצה: "חושבים על זה לפעמים ולוקחים את הדברים האלה בחשבון. אתה שולח אותם ולא יודע אם כולם יחזרו" הוא מודה. "כשהחשש הזה עולה, אנחנו מדברים על זה ובעיקר עושים כל מה שאפשר כדי להגיע הכי חזקים והכי חדים והכי מקצועיים, כדי לבצע את המשימה בצורה הכי מושלמת שאנחנו יכולים ולחזור הביתה בשלום. ביצוע משימה זה הדבר הראשון, חזרה הביתה בשלום זה הדבר השני, זה חלק מהמשימה."
על האדם שלצדו בקוקפיט, שותף למשימה ההיסטורית, הוא חושף פרט מטלטל: "אח שלו נרצח בבוקר 7 באוקטובר, בנובה. אני יודע כמה זה משמעותי עבורו לבצע את המשימות."
הדיסוננס של הגיבור בצל
ההתמודדות הגדולה ביותר היא עם החיים הכפולים: בין לילה של תקיפה אסטרטגית הרחק מהבית, לבין החזרה לשגרה האזרחית שאינה יודעת דבר. אסור לצלם את פניו, אסור לפרסם את שמו, והוא נע בצל, בעוד הוא יודע אילו סודות ביטחוניים בוערים על לשונו.
"אתה נוגע בול בנקודות," הוא מודה כשאני שואל אותו אודות הצורך לשמור על סודיות. "כן, אז אנחנו לא יכולים לספר בבית לבת זוג, למשפחה, לא יכולים לספר מה אנחנו עושים."
הדיסוננס מטלטל: "אתה נוחת… וחוזר הביתה, למשפחה, לילדים, והכול מתנהל כסדרו. ואתה יודע שבעצם בלילה פעלת… תרמת לביטחון המדינה ולביטחון האזרחים במדינה, ובעצם כולם עברו לילה רגיל בבית."
כשאני שואל אותו בחצי חיוך אם בהיעדר יכולת לפרסם את שמו ותמונתו, לא מתחשק לו מידי פעם להכריז ברבים שהוא זה שעמד מאחורי התקיפה שכולם דיברו עליה בבוקר למחרת, הוא אומר: "בסופו של יום אני לא עושה את מה שאני עושה כדי לקבל את ההכרה". למרות זאת, רמזים קטנים הוא כן מקבל. במכולת השכונתית בדרום, למשל, אומר לו המנהל: "אם אתה פה אני רגוע."
"חיל האוויר נכשל": צרוב לנצח
כשטייסי הקרב מתבוננים על שעות הטיסה הבלתי נתפסות מאז שמחת תורה, העבר הקרוב מכתיב את ההווה ואי אפשר להתעלם מהשאלה שכל מדינת ישראל שואלת: "איפה היה חיל האוויר בבוקר השביעי באוקטובר". סא"ל ע' עוצר לרגע ולאחר מכן מודה ביושר: "חיל האוויר וצה"ל כולו נכשל ב-7 באוקטובר בהגנה על יישובינו, בהגנה על שמי המדינה."
מאז, הוא וכפקודיו צברו "מאות רבות" של שעות טיסה – הרבה יותר מהדורות הקודמים ומהמפקדים. "הם אומרים לנו גם, שמקנאים בנו, שאנחנו בפוזיציה של ההובלה, הובלה בשטח," הוא מספר על מפקדיו.
לשאלה מהו הרגע הדרמטי ביותר בשירותו, התשובה מהדהדת: "7 באוקטובר זה יום שכלוחם וכמפקד הוא יהיה צרוב בי לנצח כנראה. וכל היום הזה, הגעה לטייסת, הקבלת משימות ותחילת המלחמה."
"ביצוע משימה זה הדבר הראשון," הוא מסכם את תורת הלחימה שלו. "חזרה הביתה בשלום זה הדבר השני, זה חלק מהמשימה."
מאחורי הקלעים של ההנהגה החרדית: בעוד רבבות בני ישראל משחרים לפתחם של מנהיגי הדור שליט"א, לקבלת עצה וברכה, נמצאים אנשי הסוד דווקא הרחק מאור הזרקורים. אלו הם המשמשים, הנכדים והחברותות המהווים את הציר המרכזי המנווט את סדר יומם הצפוף של מרנן ורבנן ואת כלל ההכרעות הציבוריות.
בחודשים האחרונים, 'המחדש' התחקה אחר המנגנון המדויק והמסור שמאחורי כל "חצר": החל מהחברותא הקבועה בשעות הבוקר, דרך הנהגים הוותיקים המכירים כל סוד, ועד לנכדים המנהלים את הקשרים הפוליטיים והציבוריים הכבדי משקל.
מרן הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף שליט״א
מאחורי דמותו המיוחדת של מרן הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף שליט״א, עומדת מערכת מסודרת של עוזרים, משמשים בקודש ונהגים, כולם תלמידיו הקרובים שזכו לשמשו בקודש ולהיות חלק ממפעל חייו בהפצת התורה וההלכה.
כמו אביו הגדול, מרן הרב עובדיה יוסף זצוק״ל, נושא הראשון לציון את עולם הישיבות הספרדי על לִבו, ומקדיש תשומת לב מיוחדת לבחורי הישיבות. אופייני לו לקבל בחור ישיבה צעיר בכבוד רב, אף יותר ממה שמוענק לאנשי ציבור או גבירים מפורסמים.
סדר יומו של הרב כולל תפילת שחרית בבית הכנסת "אור חביב" הסמוך לביתו. לאחר התפילה מתקיימת קבלת קהל מסודרת, ולאחריה שב הרב לביתו שם הוא עמל על כתיבת ספריו המפורסמים "ילקוט יוסף", עד שעות הערב. אז יוצא הרב לזכות את הרבים, למסעות ברחבי הארץ ולעיתים גם בעולם, להפיץ תורה והלכה ולחזק את כלל ישראל.
צילום: דוד ארזני
אנשי החצר והמשב"קים
בראש הצוות עומד הרב דודו עמר, ראש הלשכה, האחראי על הקשרים הפוליטיים בארץ ובעולם ועל כל הנעשה בחצרו. הרב מאיר עמר משמש כעוזרו הקרוב ומלווה אותו לכל האירועים והכנסים. הרב אליהו בנג'י צמוד לרב במשך היום ואחראי על חברת "דר וסחרת", המפיצה את שיעוריו במוצאי שבת בלוויין לכל רחבי העולם. הרב שמואל חי בנג'י האיש הצמוד אל הרב בכל ענייני הישיבה 'חזון עובדיה', וכן מקורב מאוד לביתו של הרב.
הראשון לציון ביציאה מהקלפי ביום הבחירות יחד עם מקורביו
על אף הצוות המסור, סדר יומו של הרב מנוהל למעשה על ידו עצמו. הוא מודע לכל פרט בביתו, קבלות הקהל, הכנסים והאירועים, ומקבל את ההחלטות בעצמו.
החברותא של הרב: חברותא ותיקה מלווה את הרב עוד מימי בחרותו בישיבת "פורת יוסף" הרב יצחק דניאל, המשמש גם כראש בית ההוראה בלשכתו. נהגו של הרב, הוא הרב מיכאל מימון, מלווה אותו למעלה מעשרים שנה ונחשף לפרטים החסויים ביותר מבלי להוציא החוצה דבר, ולמעשה נחשב לאיש הקרוב ביותר אל הרב.
מידי בוקר לאחר תפילת שחרית יש קבלת קהל בבית הכנסת "אור חביב", אותו מנהל הגבאי הרב יואל שבתאי. אין דובר שמשמש בתפקיד רשמי, בית הרב אינו רואה צורך בכך, ובכל זאת כשיש דבר הנצרך פונים אל מנהל הלשכה. רוב המשב"קים של הרב למדו בישיבת "חזון עובדיה" וחלקם משתתפים קבועים בשיעוריו. הקשר שלהם עמו עמוק וחם, כשל בנים לאב, והוא מקרבם בדרכו המאירה והאצילית.
בית מרן הראשון לציון ונשיא ביה"ד הגדול, הגאון רבי דוד יוסף שליט"א
ביתו של מרן הראשון לציון והרב הראשי לישראל, הגאון רבי דוד יוסף שליט״א, מתאפיין בקבלת כלל ישראל, במטרה לקרבם לאביהם שבשמיים. בלשכת הגזית, הממוקמת בקומה הראשונה בבית המדרש "יחוה דעת" שבשכונת הר נוף בירושלים (שנוסד על ידי הרב עצמו), מתנהל מדי יום מנגנון תורני, הלכתי וציבורי רחב היקף.
צילום: יעקב כהן
מדי בוקר, מיד לאחר תפילת שחרית, משתרך תור ארוך של רבנים, דיינים, אישי ציבור, חרדים, דתיים לאומיים, מסורתיים וחילונים – כולם באים לקבל עצה טובה, לשפוך את שיחם ולקבל ברכה ממרן הראש״ל שליט״א, המקבל את כולם בסבר פנים יפות, כשם שנאמר על אהרן הכהן: "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה״.
שגרת הבוקר מתחילה בתפילת שחרית בבבית המדרש "יחוה דעת". בין המתפללים הקבועים נראה תדיר גם מנכ"ל הרבנות הראשית, עו"ד יהודה כהן. לאחר מכן הרב מקבל קהל, כשהראשון לציון נוהג להכניס ראשונים ילדים לטקס החלאקה, ורק אחר כך ניגשים שאר הבאים. המנווט ביד רמה את התור ומשמש כשליח ציבור בתפילה הוא ר' דן ארג'ואן.
סדר יומו של הראש״ל
יום ראשון: מוקדש לבית הדין הגדול, שם הרב יושב על מדין משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הצהריים, מתוקף תפקידו כנשיא בית הדין. אחת לשבועיים יוצא הרב לסיור בבתי הדין ברחבי הארץ. בשאר ימות השבוע, לאחר סיום קבלת הקהל בשעה תשע בבוקר, מתפנה הרב ללימוד תורה ולכתיבת ספריו, בהמשך ישיר למפעל חייו של אביו מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל. בהמשך היום, מגיעים ללשכה דיינים, רבני ערים ונציגי קהילות המבקשים הדרכה, ייעוץ או הכרעה הלכתית.
כמעט מדי יום, משמש הרב כסנדק בבריתות של תלמידים ומכרים, ולאחר מכן יוצא לשיעורי תורה ברחבי הארץ. הרב משתתף באירועים ציבוריים ותורניים רבים.
מועצת הרבנות הראשית: פעם בחודש מתכנסת המועצה, בה מובילים הרבנים הראשיים את הדיונים וקובעים את הקווים המנחים להנהגה ההלכתית במדינת ישראל.
חברי מועצת הרבנות הראשית במעונו של הרב דוד יוסף. צילום באדיבות המצלם
המשמשים בקודש
עו"ד איתי גדסי – ראש המטה וראש הלשכה: איש אמונו של מרן, מתלמידיו הוותיקים. משמש כמוליך ומביא בתחומים הציבוריים והפוליטיים, מטפל בקשרי החוץ של הלשכה ובקשרים עם משרדי הממשלה, חברי הכנסת והמערכת הציבורית, ומתכלל את כלל הפעילות בלשכה.
הרב ישראל מאיר יונה – היועץ ההלכתי ומנהל הפן ההלכתי: מתלמידיו הקרובים של מרן פאר הדור רבנו עובדיה יוסף זצוק״ל, זכה לשמשו בקודש וללמוד עמו חברותא שנים רבות (כונה "יד ימינו בהלכה"). כיום הוא החברותא הקבועה של הראש״ל ומנהל ביד רמה את הפן ההלכתי ואת נושאי בתי הדין.
צילום: מנדי טויטו
הרב חיים טריקי – עוזר צמוד ויד ימינו: משמש בקודש את מרן הראש״ל שליט״א זה שנים רבות. אחראי על ניהול לוח הזמנים הצפוף, ריכוז הפניות הרבות בנוגע לשיעורים ואירועים, ומלווה את מרן במסעותיו הרבים.
הרב שי עמר – יועץ הלכתי וראש בית ההוראה: מורה הוראה וותיק ומגיש תוכנית שו״ת בהלכה ברדיו קול ברמה. זכה לחיבה יתירה אצל מרן הראש״ל ומשמש כראש בית ההוראה בלשכה וכנציגו של מרן בוועדות השונות ברבנות הראשית לישראל.
ר’ יעקב לוי – נהג הרב: בוגר ביהמ"ד "יחוה דעת". מנהל את מערך הנסיעות והלוגיסטיקה של הרב במסירות ומקצועיות.
הגר"ד יוסף עם הגלימה המרוקאית, בהכתרה שנערכה מטעם העדה לראשון לציון. צילום: יוני שושנה
הכוורת הקרובה
לצד פעילות הלשכה, נחשבים לדמויות משפיעות בכוורת הקרובה סביב הרב שני בניו: הרב עובדיה יוסף (ראש בית המדרש וראש הכולל לדיינות "יחוה דעת") והרב אביחי יוסף (ראש החטיבה הדתית בהסתדרות). בקו הייעוץ האסטרטגי מסייע יוסי רוזנבוים, הנמצא בקשר שוטף עם הלשכה ומסייע בגיבוש קווי ההסברה והתקשורת.
בית מרן ראש הישיבה הגאון רבי אברהם סלים שליט״א
ביתו של מרן ראש הישיבה הגאון רבי אברהם סלים שליט״א מזכיר את גדולי הדור של פעם, פשטות וענווה, עם הבנה מעמיקה לנסיונות הדור, וראייה רחבה לבניין עתידו של ציבור בני התורה. כמנהיג לרבבות אלפי בני הישיבות, אברכים, קהילות ומוסדות רבים שהוקמו בשנים האחרונות על ידי תלמידיו ובוגריו, פתחו של מרן שליט״א אינו נח לרגע: מכל רחבי הארץ פונים אליו בשאלות, בקשות, עצות וברכות.
ייחודו של הבית הוא בהעדר כל יחצנות או דוברים למיניהם. על פי דרישתו של מרן רה"י, הבית פתוח לכל דורש ומבקש, כשהכול נעשה בסדר מופתי ובמקצועיות רבה, תוך הקפדה לתת יחס אישי לכל פונה ובו בזמן לשמור על סדר יומו העמוס של ראש הישיבה. עם זאת, בעקבות העומס הרב נוצר צורך בהסדרת קבלת הקהל, וכיום פגישות מתואמות מראש ובשעות שנקבעו לכך.
אין סביב מרן רה"י "חצר" או המולת משבקים, אך מטבע הדברים ישנם כמה בני משפחה ואברכים הקרובים אליו, האחראים לתיאומים שונים. חלקם פועלים מול מוסדות תנועת ש"ס וגורמים ציבוריים, ואליהם פונים אישי ציבור ופוליטיקאים לצורך תיאום פגישות עם ראש הישיבה. אחרים מתאמים מכתבים ומסרים עם מנהיגי הדור, מרן הגר"ד לנדו שליט"א, מרן ראש הישיבה הגרמ"ה הירש שליט"א ושאר גדולי ישראל. בסופו של דבר, עיקר מלאכתם היא להעניק מענה לציבור הענק, לחזק קהילות קיימות ולהקים חדשות.
על סדר יומו הצפוף של ראש הישיבה מופקד בחור מובהק מהישיבה, המלווה אותו יחד עם הנהג האישי לכל הכנסים, האירועים ושיעורי התורה. מאחורי הקלעים ניכרת גם ידו של אחד מרבני הישיבה, נכדו חביבו של ראש הישיבה, הנראה תדיר יושב והוגה עם הבחורים בהיכל, אך בפועל נושא באחריות רבה לקידום עניינים רבים שעליהם סומך מרן שליט"א את ידו.
באדיבות המצלם
בעניינים ציבוריים רגישים, דוגמת משבר הסמינרים, סוגיות הבחירות או חוק הגיוס, נוהג ראש הישיבה לזמן אליו את חתנו, הגאון רבי יעקב שרבאני שליט"א, ואת הגאון רבי שלום ביטאן שליט"א ראש ישיבת "דעת חיים", להם הוא מורה את העקרונות ודרכי הפעולה בשמו. בין מקורביו הקרובים נודע גם הרב אליהו ברדא, ששימש עד לאחרונה כמשמש בקודש ויד ימינו של ראש הישיבה, ועוסק בעריכת ומסירת כתביו.
מרן שליט"א מתגורר ברחוב אלפנדרי 33, בסמיכות להיכל ישיבתו הגדולה. רוב זמנו הוא מקדיש ללימוד, בחדר לימודו שבביתו או בהיכל הישיבה. נקודה מיוחדת נוספת הוא דרישתו כי בסביבתו יהיה תמיד טלפון זמין, דרכו יוכלו תלמידים, בוגרים ומקורבים לשוחח עמו, להתייעץ ולבקש עזרה. כל זאת, כאשר מרן ראש הישיבה משתדל לענות לכל אחד, בפיקחות מופלאה.
בית מרן ראש הישיבה הגאון רבי יהודה כהן שליט״א
ביתו של מרן ראש ישיבת "יקירי ירושלים" הגאון רבי יהודה כהן שליט״א משקף את דרכו הייחודית של אחד מזקני ראשי הישיבות, הנודע בפשטותו, בענוותו ובקנאותו לעבודת ה', חיים של פשטות והתמדה.
בית ראש הישיבה מתחלק לשניים, הבית הפרטי, והישיבה עצמה שהיא למעשה "הבית העיקרי". בשנתיים האחרונות שוהה ראש הישיבה בכל שבת בישיבה, בחדר מיוחד שבו מתגוררים הוא והרבנית, ורק במוצאי שבת שב לביתו. ביתו של ראש הישיבה ממוקם בקומה עליונה, ללא מעלית, ולמרות גילו המתקדם, בן 85, נוהג ראש הישיבה לעלות כ 150 מדרגות ברגל. נדיבי לב שביקשו להתקין מעלית סורבו על ידו בנימוס, כאשר ראש הישיבה הפנה אותם לתרום את הכסף לישיבה.
דרכו בקודש מתאפיינת בפשטות נדירה, אפילו מזגן אין בביתו. בשבתות לובש רה"י בגדים אפורים כמנהג המקובלים, ומקפיד לשמור על סדר יומו בקדושה ובדקדוק. היום נפתח בטבילה במקווה סקווירא הסמוך לביתו, ולאחר מכן תפילת הנץ בבית הכנסת "טוויג". לאחר מכן מגיע רה"י אל היכל הישיבה, שם הוא לומד בעת שהתלמידים מתפללים, מחזקם ומחדיר בהם דברי מוסר ויראת שמים.
צילום: יעקב כהן
המשמשים בקודש
העומד לימין ראש הישיבה הוא נכדו הרב יהודה ישראל כהן, שבאמצעותו עוברים כל ענייני הציבור והקשרים עם חצרות הרבנים והמערכת הפוליטית. בענייני הישיבות עצמם מופקד בנו הגאון רבי יוסף כהן, המשמש כר"מ ומנהל רוחני בישיבה הקטנה, יחד עם מנהל הישיבה הרב נתי ישר. במהלך השבוע מלווה את ראש הישיבה תלמיד מהישיבה (משיעור ג'), ומסייע לו בכל הנצרך. נהגו האישי של רה"י הוא הרב דוד מועלם, המסיע את הרב לכל מקום.
ניהול הבית וסדר היום
רה"י קובע בעצמו את סדר יומו, וכל שינוי נמסר על ידו בלבד. אין דובר רשמי לבית הרב, שכן ראש הישיבה מתנזר לחלוטין מתקשורת ואינו קורא עיתונים.
החברותות
לרה"י שלוש חברותות קבועות: בשעות הלילה, הרב שלמה אמזלג, הלומד עמו בסתרי תורה וקבלה. במשך היום, הרב יוסף כהנא, תלמידו הוותיק והחברותא המיתולוגי מזה עשרות שנים. בשעות אחר הצהריים, בנו הגאון הגדול רבי חנוך כהן שליט״א, ראש ישיבות "באר התלמוד", עמו לומד רה"י בשעה של קורת רוח קבועה מדי יום.
משפחתו של ראש הישיבה מעורבת בענייני הבית והציבור, וראש הישיבה מרבה לשתף את בניו ונכדיו בהחלטות הנוגעות לישיבה ולענייני הכלל, ביניהם, הגאון הגדול רבי חנוך כהן שליט״א, בנו הבכור, עומד בראש רשת ישיבות "באר התלמוד". הגאון הגדול רבי יוסף כהן שליט״א, משמש כר"מ ראשי בישיבה הקטנה "יקירי ירושלים".
הגאון הרב מאיר כהן שליט״א, מנהל הישיבה ומנכ"ל ארגון החסד "סעד ומרפא". בנו הרב רפאל כהן זצ"ל, שהיה עמוד התווך של הישיבה, נפטר בדמי ימיו לאחר ייסורים קשים. חתניו של ראש הישיבה אינם משמשים בתפקידים בישיבה; אחד מהם הוא הגאון רבי יעקב כהן שליט״א, ראש ישיבת "נזר התלמוד" ובנו של מרן חכם שלום כהן זצוק"ל. נכדו, הרב יהודה ישראל כהן, לא שימש מעולם בתפקיד רשמי בישיבה, אך מלווה את רה"י בצד הציבורי והמדיני ומשמש גם כיועץ לשר הבריאות.
קבלת קהל
רה"י שוהה רוב שעות היום בהיכל הישיבה, והציבור נוהר לפתחו בין השיעורים, לפני תפילת מנחה או אחריה. אין זמנים קבועים, והאחראי על סדרי הכניסה הוא הרב נתי ישר.
בהיכל הישיבה משמשים גדולי תורה ומוסר, בהם: הגאון הרב אפרים כהן, ר"מ בישיבה ובנו של מרן חכם שלום כהן זצוק"ל, הגאון הרב אליהו אהרן משגיח בישיבות הגדולות, הגאון הרב דוד סויסה, משגיח ישיבת "יקירי ירושלים".
אנשי הבית הקרובים לראש הישיבה הם תלמידיו ובני משפחתו, והקשר ביניהם הוא כבן לאב וכתלמיד לרבו. נכדו הרב יהודה ישראל כהן מלווה את ראש הישיבה עוד מנעוריו, עת נהג ללוותו בימי בין הזמנים ומשם זוכה לקשר המיוחד עם סבו, מתוך קשר של אהבה, מסירות ונאמנות מוחלטת.
בית מרן הגאון רבי שלמה מחפוד שליט״א
עוד בטרם ניגשים לתאר את התנהלות לשכתו וביתו של חבר מועצת חכמי התורה וראש בד"ץ "יורה דעה", מרן הגאון רבי שלמה מחפוד שליט״א, יש להקדים כי אין מדובר בבית רבני רגיל כפי שמוכר בציבור. הרב עצמו מתעקש לנהל אורח חיים פשוט ועממי ככל האפשר, כשהוא מתנהג ממש כאחד האדם.
מי שנקלע לשיכון ו' בבני ברק עשוי להיתקל במראה נדיר, הרב עורך קניות בסופר השכונתי, בוחר בעצמו ירקות ופירות בירקניה, ואף ממתין בסבלנות בתור לתשלום בקופה או בבית המרקחת. פשטותו וענוותנותו של מרן אינן סמליות בלבד, הן דרך חיים של ממש.
המשמשים בקודש
את לשכתו של מרן מנהל נכדו הצמוד אליו רוב שעות היום והשבוע, הרב יוסף דוד מוגרבי הי״ו, (בנו של בתו הגדולה של הרב ושל חתנו, הרה"ג רבי מאיר מוגרבי שליט״א, ראש ישיבת "כנסת ישראל" באשדוד). הרב עונה בעצמו לשיחות טלפון פרטיות, והתקשורת עמו מתנהלת ישירות. קביעת פגישות וקבלת קהל במשרדי הבד"ץ מתבצעת על ידי המזכירים הרב גבריאל שוקר והרב יעקב אשכנזי.
סדר יומו של הרב מופקד בידיה המסורות של הרבנית תליט״א, ואילו ניהול הקשרים הפוליטיים מצוי בידיו של תלמידו הנאמן הרב יחיאל לוי. בענייני הכשרות והבד"ץ, הפניות מופנות לצוות המפקחים הארציים, שכל אחד מהם אחראי על אזור אחר בארץ ובעולם. בראש מערך הכשרות עומד בנו של הרב, הדיין הגאון רבי בניהו מחפוד שליט״א. הקשר עם מוסדות התורה מנוהל על ידי הרב יעקב הכהן עדני, מתלמידיו הוותיקים של הרב.
מלבד נכדו הצמוד, משמשים גם מספר נהגים ותיקים: הרב אביעד יהושע, הרב משה בן משה והרב אשר מדמון. לבית הרב אין דובר רשמי כל מי שחפץ לדעת את דעתו או לשמוע פסיקתו, פונה אליו ישירות, או באמצעות בנו הגאון רבי בניהו שליט״א או נכדו הרב יוסף דוד מוגרבי שמשמש גם כמי שמנהל בפועל את סדר יומו של הרב, אחראי על פגישות, ביקורים ואירועים ציבוריים. חברותא קבועה של הרב היא עם הרב אבנר דאר, עמו לומד הרב בקביעות.
משפחתו של הרב אינה מעורבת כלל בעשייה הציבורית, למעט בנו הגאון רבי בניהו מחפוד שליט״א, שמכהן כדיין בבית הדין ומופקד על מערך הכשרות בארץ ובעולם. שאר ענייני הציבור, הבריתות והאירועים מתנהלים בידי נכדו הרב יוסף דוד מוגרבי.
בנו של הרב, הרב בניהו, צמוד אליו זה עשרות שנים, עוד בטרם הקמת מערכת הכשרות. נכדו, הרב יוסף דוד מוגרבי, מלווה את הרב מזה כעשר שנים, ובשלוש השנים האחרונות באופן צמוד יומיומי. הרב יעקב עדני תלמידו של הרב זה עשרות שנים, וגם אביו, רבי דוד עדני זצ״ל, היה נוהג לקרוא לעצמו “תלמיד של הרב”. הרב יחיאל לוי נחשב אף הוא מתלמידיו הוותיקים של הרב ושליחו למשימות מיוחדות זה עשרות שנים. אביו, הרב ראובן לוי שליט״א, משתתף בשיעורי הרב למעלה מחמישה עשורים.
הנהגים הוותיקים נחשבים לחלק בלתי נפרד ממשפחת הבית: הרב אביעד יהושע משרת בתפקידו כשלושים שנה, והרב משה בן משה ממשיך את דרכו של אביו ששימש נהגו של הרב במשך כעשרים וחמש שנה.
רובם ככולם של אנשי הבית נבחרו ומונו על ידי הרב עצמו, מתוך היכרות אישית ורבת שנים, או בזכות הקשר המשפחתי הקרוב של הוריהם עם הרב. כך, למשל, הרב יעקב עדני והרב יחיאל לוי ששניהם, וגם הוריהם, נחשבים לתלמידים ותיקים ונאמנים של הרב זה עשרות שנים.
בית מרן הגאון רבי יצחק כהן שליט״א
ביתו של מרן הגאון רבי יצחק כהן שליט״א רבה של שכונת שמואל הנביא בירושלים מתייחד בכך שהוא תל תלפיות לכל גווני עם ישראל, בני ישיבות ספרדים ואשכנזים, מסורתיים, חוזרים בתשובה, חסידים וכל עמך בית ישראל. כולם מוצאים אוזן קשבת, וכולם נוהרים אל ביתו של הרב.
הרב שליט"א זכה לשמש הרבה מגדולי הדור מדורות קודמים, ובמיוחד היה קשור ואף שימש את מרן רבי עובדיה יוסף זיע"א, וכן את מרן בעל האור לציון חכם בן ציון אבא שאול, רבי עזרא עטייה זצוק"ל ועוד מחכמי הספרדים. כמו כן היה מקובל ורגיל בביתם של גדולי רבני משפחת אבוחצירא. היה תלמיד מובהק לבבא סאלי זיע"א, וכבר מבחרותו בהיותו כבן עשרים פגש בפעם הראשונה את הבבא סאלי, ופגישתם ארכה למעלה מארבע שעות. הייתה לו חביבות גדולה מאוד אצל הבבא סאלי, ואחריו היה קשור מאוד אל הבבא מאיר וכן אל הבבא אלעזר זיע"א, ואף היה לומד עמו בחברותא פעם בשבוע.
זכה לשמש בביתם של גדולי הדור: הרה"ג רבי אברהם יפהן זצוק"ל, מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל אשר קירבו מאוד, ומרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, ועוד הרבה מגדולי ישראל. בכך מוצאים אצל הרב, בגדלותו הענקית ובצידקותו האדירה, כל אחד מישראל אוזן קשבת, וזוכים לקבל מברכותיו אשר מאצילות שפע על כלל ישראל, ונושעים מברכותיו, מעשים שבכל יום.
במשך למעלה מחמישים שנה משמש הרב שליט"א כרבה של שכונת שמואל הנביא בירושלים. באותם שנים שינה הרב את השכונה מקצה לקצה, כך שהיום היא שכונה שבעיקרה בני ישיבות ספרדים, כולם אברכים ומרביצי תורה. בשנים האחרונות נלחם הרב נגד תוכנית "פינוי בינוי" אשר מטרתה לשנות את צביון השכונה, ויחד עמו נלחמו אף חכם משה צדקה שליט"א, מרן הרב יצחק יוסף שליט"א, המקובל רבי דב קוק שליט"א ועוד מגדולי וצדיקי הדור.
הרב משמש גם כראש ישיבת תורה ודעת, שבנו הבכור, הגאון הגדול רבי רפאל ידידיה כהן שליט"א, משמש כראש הישיבה ומוסר בה שיעורים כלליים. הישיבה מיועדת לבני קיבוץ ומונה כמאה בחורים, אשר גודלים ויוצאים ממנה תלמידי חכמים מופלגים כשאיפתו של הרב שליט"א. כמו כן עומד הרב בראשות כולל לדיינים אוהלי אברהם, אשר משמש שם גם כר"מ אחיו, הגאון הגדול רבי ציון כהן שליט"א, מרבני רמות ב' בירושלים.
הרב שימש כדיין ומורה הוראה בבית דין הליכות עולם, ובבית הוראה אהבת שלום, וכן משמש כמורה דרך במכון עליה.
הרב היה מקושר עם גדולי ירושלים שלפני שישים שנה, הגאון הצדיק רבי שמואל הומינר, הרה"צ רבי מנחם מנדל מינכן, המקובל הגאון רבי מרדכי שרעבי, הרב הצדיק המקובל רבי יצחק כדורי, ועוד צדיקים נסתרים בהם רבי יוסף וולטוך, הצייר הקדוש רבי דוד פטילון, ובכלל היה מקושר לכל הצדיקים הנסתרים שהיו בירושלים בדור הקודם.
המשמשים בקודש
מי שמשמש את הרב הם בניו ונכדיו, אשר מוסרים נפש למען הרב שליט"א כדי שיוכל להמשיך במפעלו האדיר של הרבצת התורה. הרב קשור מאוד עם בני משפחתו, בניו, חתניו ונכדיו, ואף מוסר שיעור קבוע לנכדיו בכל מוצאי שבת. הרב מסור לכל נכד ונכד, ודואג אף לפרטים הקטנים. בית הרב אינו מנוהל על ידי משב"קי"ם, אלא על ידו בלבד, ובני ביתו הם המסייעים לו בפועל.
בשל חולשתו של הרב בתקופה האחרונה, לא מתקיימת קבלת קהל רשמית. הרב מקבל לאחר תפילת מנחה וערבית בבית הכנסת היכל שמעון ברחוב שמעון הצדיק בירושלים, לברכות קצרות בלבד.
בית מרן הגאון רבי שלמה זעפראני שליט״א
ייחודו של בית מרן הגאון רבי שלמה זעפראני שליט״א הוא בפשטותו ובפתיחותו. הבית כולו פועל בדרכו של הרב, "אהוב על המקום ואהוב על הבריות". לא רק על תלמידי חכמים או בני תורה, אלא על כל הבריות. ואכן, בביתו ניתן לראות מגוון רחב של מבקרים: גדולי תורה, דיינים, ראשי ישיבות ורבני קהילות הבאים לדון בענייני תורה והנהגה; לצד נציגי ציבור ואנשי מעשה המבקשים עצה ותושייה; אברכים הפונים בענייני הלכה, הנהגה ונושאים אישיים; ועד לבעלי בתים ויהודים הנמצאים בשלבי קירוב שונים. כל אחד מוצא אוזן קשבת ושפה משותפת עם הרב, באופן שמעורר השתאות.
הרב מקפיד על סדרי לימודיו, החל מהשיעור הקבוע שלפני תפילת שחרית, ולאחר מכן בישיבת שפתי חיים שבראשותו. סדר א' הוא בכולל כתר תורה, בו הרב משמש כראש הכולל וכאב בית דין. סדר ב' נמצא בישיבת תפארת שרגא, שם הוא מכהן כראש הכולל ומראשי הישיבה. בשל סדרי לימודיו המלאים, נדיר שהרב יוצא במהלך היום למקומות שונים, מלבד מקרים חריגים, שיעורים קבועים בבתי הוראה שונים או נסיעות נצרכות.
אנשי הבית והקרובים
את הרב מלווה בעיקר בנו, בן זקוניו, הרב יעקב זעפראני, המסייע בניהול סדר יומו הצפוף, בתיאום פגישות ובהחלטות על יציאה לכינוסים ושיעורים. הרב אינו מחזיק טלפון אישי, ועל כן רבות מהפניות עוברות דרך בנו והרבנית המעבירים את השאלות אל הרב. הרבנית עצמה מלווה את הרב בנסיעות רבות, מקבלת נשים המתייעצות עמה בענייני חינוך, ומתמסרת במסירות נפלאה לצורכי הציבור. לא אחת התבטאה בהומור כי מרוב נסיעות ושבתות מחוץ לבית "כבר שכחה היכן מונחים הפלטה והמיחם".
דברי תורתו של הרב מתייחדים בכך שהם נמסרים לאחר ליבון חבורה בדיבוק חברים ופלפול התלמידים. בבוקר הוא לומד עם קבוצת אברכים בכולל כתר תורה, ומתוך דיונים אלו יוצאים חידושיו הרבים, כפי שנדפסו בספריו. בשעות אחר הצהריים לומד הרב עם הגאון רבי עזרא דוד, רב קהילת עטרת יצחק בבית וגן. לא מעטים מתלמידי החבורה נעשו עם השנים דיינים בבית הדין.
אצל הרב אין 'אנשי סוד' הרב גלוי לכל, ודרכו אינה לנהוג בסודות. עם זאת, בכל תחום ישנם מקורבים שעמם הוא נועץ. בענייני המוסדות צמודים אליו הרב שלמה טוויל יו"ר איגוד עמלי התורה והרה"ג רחמים זיאת קצין המנהל הרוחני של המוסדות. בנושאים ציבוריים ופוליטיים, הרב מצוי בקשר עם הרב אהרן כהן, מנכ"ל איגוד עמלי התורה וחבר מועצת העיר בית שמש, הנחשב לדמות קרובה ומשמעותית בהנהגת הציבור הספרדי. לצדו פועלים הרב ישראל כהן, הרב יהודה דיין אחיינו של הרב, הרב ברוך מרדכי מימרן, הג"ר רחמים מזרחי ראש מוסדות כתר ארם צובה וארגון "ממלכת" מודיעין עילית, הג"ר שמואל ויצמן ראש ישיבה צעירים בית שמש ות"ת ברכת יצחק, ראשי מוסדות וקהילות ואברכים נוספים המצויים בקשר מתמיד עם הרב.
במהלך השנים נבנה סביב הרב מנגנון טבעי של אברכים ועסקנים הקרובים אליו. הם אינם משב"קים במובנם הקלאסי, אלא אנשי ציבור שמתוך הפעילות הציבורית נרתמו לסייע, לייצג ולהוציא לפועל את הוראותיו. בעבר עסקו בכך בעיקר רבני הכולל, כדוגמת הג"ר יצחק בן יהוידע שליט"א. כיום פועלים בסמוך אליו קבוצת אברכים הפזורים בערים שונות בקריית ספר, בבית שמש, בטבריה,חריש, ירושלים ועוד, כולם מסייעים בהקמת קהילות וביסוס המוסדות.
קבלת קהל
הרב נוהג לקבל את הציבור במספר מסגרות קבועות: לפני תפילת מנחה גדולה בכולל כתר תורה לנושאים קצרים וברכות, וכן בבתי הוראה שונים, בישיבת תפארת שרגא בימי רביעי, ב"אהבת שלום" בירושלים בימי שני בבוקר, בקהילת חניכי הישיבות בגבעת האנטנה בערבים, וכן במוקדים נוספים בנווה יעקב, בית שמש, טבריה ועוד.
המאפיין הגדול בבית הרב הוא הפתיחות והנגישות. גם בעניינים רגישים כבחירות, חוק הגיוס ומשברים ציבוריים, ניכר כי דרכו של הרב היא לשוחח בגילוי, להקשיב ולייעץ. את דרכו הוא מלווה בענווה נדירה, ובד בבד בתקיפות של דיין ותיק שאינו חת מפני איש. הרב נוהג להאיר פנים ולתת כבוד לכל איש ישראל, קטן כגדול, וכפי שהוא מרבה לומר: "ישראל ר"ת – יש שישים ריבוא אותיות לתורה", הגדול שבגדולים לא יוכל למלא את תפקידו של הקטן שבקטנים.
בית מרן הגאון רבי מסעוד בן שמעון שליט״א
דמותו של מרן הגאון רבי מסעוד בן שמעון שליט״א, רבה הספרדי של העיר בני ברק, ניכרת באהבתו הגדולה לכל יהודי וביחסו האישי והחם לכל אדם. כל פונה אליו מרגיש כי הרב נושא את כאבו, בוכה עם המצטערים ושמח בשמחת הזולת. יחס מיוחד מגלה הרב לילדי ישראל: לא אחת נראים ילדים דופקים על חלון רכבו, והרב ממהר לפתוח ולברכם בחיוך אבהי. גם בביתו, השוכן במיקום מרכזי בעיר, עולים דרך קבע ילדי החיידרים לקבל את ברכתו.
קרדיט צילום: נועם אליהו
המשמשים בקודש
לצדו של הרב עומד זה למעלה מעשור המשב"ק הנאמן הרב אברהם מיג'אן, המשמש כעוזרו הקרוב, דוברו ונהגו האישי. הרב מיג'אן הוא האיש המופקד על ניהול סדר יומו של הרב, תיאום הפגישות, מענה לפניות הציבור, וכן הקשר עם אישי ציבור, נציגי מוסדות, וגורמים תקשורתיים. כל פנייה בענייני הרב, בין אם ציבורית, מוסדית או תקשורתית, עוברת דרכו,
הרב מיג׳אן מקבל את הפניות ומעדכן את הרב בפרטי האירועים והפגישות, אך ההכרעות הסופיות מתקבלות תמיד על ידי הרב עצמו. הרב אברהם מיג'אן למד בישיבת באר התלמוד בירושלים, שם למד לצדו בנו של הרב, הרב עזרא בן שמעון, ומאז נרקמה ביניהם ידידות חמה. לאחר נישואיו עבר הרב מיג׳אן לבני ברק, ור' עזרא קישר בינו לבין אביו, ששימש אז ראש כולל בישיבה הגדולה "אור התלמוד".
הקירבה הגדולה בין השניים הלכה וגברה, והרב מיג'אן החל לכתוב לרב את שיעוריו ולדבר עמו בלימוד. כשנבחר הרב למסעוד לרבה של בני ברק, הפך הרב מיג'אן ליד ימינו בכל העניינים, הקשר בין הרב לנאמן ביתו קרוב ואישי מאוד. הרב מתייחס אליו בכבוד רב ומרבה להעניק לו אמון מלא. גם בנו של המשב"ק, המתלווה לעיתים אל הרב בנסיעותיו, זוכה לקרבה מיוחדת,
בענייני הבית מסייעים גם בני המשפחה: בנו הרב עזרא בן שמעון, המתעדכן בענייני הבית ומקשר לעיתים בין הרב לגורמים ציבוריים, וכן בנו הרב דוד בן שמעון. עם זאת, עיקר הניהול השוטף מופקד בידי העוזר הקרוב.
קרדיט צילום: נועם אליהו
סדר יומו וקבלת הקהל
הרב נוהג לקבל קהל בעיקר בשעות הערב שלאחר תפילת ערבית. יחד עם זאת, בדרכו של רבו מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל, אין הרב מגביל עצמו לזמנים קבועים, וכל אדם הבא בדלת בכל שעה מתקבל בסבר פנים יפות. בתקופה האחרונה, בשל חולשה קלה, משתדלים שלא להטריח את הרב לאחר השעה 10 בלילה.
באתר המוזיקה החרדי היחיד מסוגו 'המחדש מיוזיק' מבית 'המחדש' – האתר המסונן הגדול ביותר בעולם, מתקרבים לסגירת ההצבעה במצעד המוזיקה השנתי הגדול לשנת תשפ"ה, שתנעל עם כניסת השבת. והשנה, המצעד מתקיים בשיתוף פעולה אסטרטגי עם יישומון המוזיקה 'ג'וזיק' – הבית של המוזיקה היהודית'.
מצעד המוזיקה השנתי של 'המחדש' הפך זה מכבר לאחד האירועים המכוננים והמשפיעים ביותר בז'אנר המוזיקה היהודית, כאשר הציבור הרחב הוא זה שקובע מי הם אמני, שירי ואלבומי השנה.
החל מהערב (מוצאי שבת שובה תשפ"ו) ההצבעה נפתחה והגולשים יקבעו מי הם הזמרים והשירים של שנת תשפ"ה, במגוון קטגוריות: שיר השנה, זמר השנה, אלבום השנה, תזמורת השנה, מלחין השנה, מעבד השנה ומקהלת השנה.
מלבד ההצבעה המסורתית באתר וכדי להקל על הציבור ולהנגיש את חווית ההצבעה, 'המחדש' ו-ג'וזיק, משיקים בוט וואטסאפ חדשני, שיאפשר את ההצבעה באופן ישיר, מהיר וידידותי באמצעות הודעה פשוטה.
להצבעה באתר 'המחדש' הקליקו כאן – להצבעה באמצעות הבוט הקליקו כאן.
תוצאות המצעד החגיגיות יפורסמו, אי"ה, ביום ראשון ה' דחול המועד סוכות תשפ"ו.
אז קדימה! בואו להצביע ולקבוע מי הם האמנים שיוכרזו כזוכים בקטגוריות המתמודדות.
כשאומרים בן רהב, אוהדי הספורט הוותיקים בישראל יזכרו שוער מוכשר בשיא הקריירה, שהגשים את "פסגת החלומות" של כל ספורטאי. כיום, מי שפוגש את הרב בן רהב – רואה אברך כולל, מוסר שיעורים, ואדם ששקוע עמוק בעולמה של הלכה. עבורו, השינוי הזה לא היה רק חיצוני: "אם היית שואל אותי, לא הייתי מעלה אפילו בדמיון הכי פרוע, באמת, שיום יבוא ואני לא רק אראה ככה, אלא ארגיש ככה".
לא מצליחים לצפות? נסו באמצעות הקישור הבא
"יש לי את הכל ואין לי את עצמי"
הסיפור של רהב אינו סיפור תשובה קלאסי של התחזקות איטית. הוא מספר על ילדות באבן יהודה למשפחה חמה ומדהימה, שבה "תורה ומצוות לא הייתה… בכלל, אפשר לומר, בכיוון". הספורט היה המוקד, והוא טיפס בחזרה לליגה הראשונה לאחר פציעה קשה בנעוריו. בגיל 25 הגיע לקבוצה הירושלמית.
אבל בשיא התהילה, כשחייו נראו כחלום שהתגשם, רהב הרגיש ש"שום דבר לא באמת נוגע בי". הייתה לו "תחושה שיש משהו גדול שנסתר ממני". החיפוש אחר תכלית החל.
תחושות אלו חפפו לתקופה שבה נפצע שוב. הפציעה, שאותה לא רצה באופן מודע, שימשה כטריגר לשינוי שבו חשק בתת-מודע. אז, הוא מספר, זה פגש אותו: "האור הגדול" – אותו רגע רוחני עמוק שבו "אין שאלות יותר, שהכול מובן". לדבריו, זה רגע שבו "משמיים נותנים לך, מגלים לך את הנשמה פשוט. וכשהנשמה מתגלית, כולנו יודעים באמת שהכל ברור והכל טוב".
טוטליות מול "כף הקלע"
ההתמסרות של רהב לדרך החדשה הייתה מיידית ומוחלטת. הוא מתאר אותה כטוטליות, כשהוא פשוט ישב ולמד: "אני הולך עם הדבר הזה עד הסוף. לא מעניין אותי איך". בגיל 28 הוא פרש מכדורגל וחזר להתגורר אצל הוריו. הוא נאלץ ללמוד את יסודות היהדות מאפס: "אני בן 28 ואני לא יודע כלום. א' ב' של יהדות" , תחושה שלעיתים תסכלה אותו.
אך תקופת המעבר הייתה קשה ומאתגרת, ורהב מתאר אותה כ"כף הקלע": "אתה יום אחד רוצה את הדרגות הרוחניות הכי גדולות בעולם… ולמחרת? למה לא אחרי עשר דקות? עשר דקות אחרי זה, וזה מאוד מאוד קשה". זו התקופה שבה אנשים נוטים "להיכשל", כפי שהוא מעיד מניסיונו בליווי בעלי תשובה.
"הם ראו שיותר טוב"
למרות המעבר הדרסטי, משפחתו קיבלה אותו בהכלה מדהימה. רהב מתאר את הוריו כ"צדיקים גמורים" שהיו ענוותנים ונתנו הכול. לדבריו, הם הכילו את השינוי כי "הם ראו שיותר טוב. כשאתה מראה להם שאתה אדם אחר, שמח יותר, שלם יותר, רגוע יותר, כל הורה רוצה של הבן שלו יהיה טוב". כיום, הם מקפידים על המצוות בשיא הדקדוק.
כיום, רהב הוא אברך כולל הלומד למבחני הרבנות ומשמש כרב בישיבה ומעביר שיעורים, כולל שיעור קבוע שמנצל את עברו המפואר ופונה במיוחד לאוהדי כדורגל.
בסיכומו של הראיון אומר הרב רהב: "אני כל כך שמח מהחיים שלי היום, אני חי חיים יהודיים, אני חי בטהרה… אני לא מוכן לסכן את זה". המסר שלו הוא חד וברור: חיים עם אמונה, גם אם הם דורשים טוטאליות, הם החיים "הכי מתוקים, והכי הכי אמת, והכי שמחים בעולם".
הם ראו את הדפוס, חקרו את השורש הדתי, ושילמו מחיר אישי כבד בטרור. כעת, שנתיים אחרי שאסון שבעה באוקטובר חשף את הקיפאון המחשבתי בדרג המדיני, שלושה מהמומחים הבולטים והנועזים ביותר בסכסוך הערבי-פלסטיני חושפים את התובנות שהשאירו אותם "צועקים במדבר" במשך שנים.
ד"ר מרדכי קידר, מזרחן ותיק ששירת 25 שנה במודיעין; דוקטור אדי כהן, בן לקהילה היהודית בלבנון שאיבד את אביו שנרצח על ידי חיזבאללה; ודוקטור יחיאל שבי, חוקר שכתב דוקטורט על שאיפת "זכות השיבה" – כולם מגיעים לאותה מסקנה חותכת: הסכסוך הוא מלחמת דת מתוכננת שמתנהלת בתוכנית שלבים.
בראיון מיוחד ל'המחדש', הם מפרקים את פרדיגמת "השלום האזורי" שקרסה, חושפים את הצביעות של קטאר ששימשה "אב במשפט הרצח של בנו" (חמאס), ואת האמת המטרידה על מצרים שחתמה על "שלום תועלתני" בלבד. זוהי עדותם המלאה, חפה מנאיביות, של האנשים שראו את האיום מגיע – ובידם מונחות כעת התוכניות המפורטות כיצד לצאת ממנו.
מבית פולני לחיל המודיעין
כשנשאל ד"ר קידר כיצד התחיל להתעסק בעולם הערבי, הוא השיב בשאלה: "תשאל יותר איך אדם ששפת אם שלו מהבית זה שפת היידיש, ושני הוריו הם פולנים, בכלל הולך לכיוון הזה?". התשובה טמונה במורה אחד יוצא דופן בבית הספר צייטלין בתל אביב, בכיתה ט'. "הוא היה מורה מאוד מעניין, מאוד מושך, מאוד ככה אהבנו אותו התלמידים, ואנחנו אחריו באש ובמים. ואז פתאום ראיתי שאני יודע ערבית על בוריה."
ידע זה פתח בפניו מסלול חיים שלם: "ולאחר מכן אני הייתי 25 שנה בחיל המודיעין," הוא מגלה. "התגייסתי בשנת 1970, ישר לחיל המודיעין, ל-8200." עבורו, זה היה עולם מרתק: "זה עולם שאנחנו לא מכירים. עולם שמתנהג בצורה אחרת משלנו. עולם שחושב אחרת משלנו. עולם שכל הארגז הכלים התרבותי שלו שונה משלנו."
הרגע שהפך לוויראלי
לאחר שחרורו, הפך קידר לדמות תקשורתית, בין השאר בזכות יכולתו להשתמש בערבית "בכל מיני אירועים תקשורתיים, כמו ויכוחים," כדבריו. עימות אחד בלט במיוחד: "זה היה עימות שהיה לי באל-ג'זירה עם המנכ"ל של אל-ג'זירה, כשהוא ראיין אותי ביום ירושלים שלפני 17 שנה, ב-2008."
כשהמנכ"ל שאל בזעם "מדוע אתם בונים בירושלים?" קידר השיב בטיעון מוחץ: "עניתי לו שירושלים הייתה בירתנו כשאבותיכם, הם אבות המוסלמים, היו שותים יין, קוברים בנות בחיים, ועובדים אלילים ואלילות במכה. כי הרי האסלאם כולו 1,400 שנה. […] אז אמרתי לו, כשאנחנו לפני 3,000 שנה היינו בירושלים, בירתנו הנצחית וההיסטורית, אבותיכם בכלל היו עובדי אלילים. אז למה אנחנו צריכים לבקש מכם רשות לבנות בירושלים?"
כשמנחה אל-ג'זירה הגיב: "אתה לא יכול למחוק את ירושלים מהקוראן," קידר השלים את הניצחון: "אמרתי לו, אדוני, ירושלים אפילו פעם לא מופיעה בקוראן. אתה לא יכול לשכתב את הקוראן מעל מצח אל-ג'זירה." לדבריו, "הריאיון הזה נהיה ויראלי, הוא רץ בכל המקומות, ועד היום אנשים מצטטים אותו." שבע וחצי שנים לאחר מכן, המנכ"ל ציין זאת כ"חוויה מאוד קשה שהוא עבר."
בסיס הסכסוך: זה לא מה שחושבים
"תראה, בסיס הסכסוך הוא סכסוך דתי בין האסלאם והיהדות," אומר ד"ר קידר בבהירות. "ואנשים, בעיקר אנשים שהדת לא מהווה בשבילם שיקול חשוב, לא מבינים את זה, וגם לא רוצים להבין את זה. מכיוון שהם רואים בכל דבר עניין פוליטי, כלכלי, טריטוריאלי, כל מיני עניינים אחרים. כאשר המרכז של הסכסוך הוא העניין של הדת." הוא מדגיש כי זהו סכסוך "שאנחנו צריכים לדעת איך להתייחס אליו, כי גם בדת האסלאם יש דרכים איך להתמודד עם בעיות קשות, וצריך לדעת איך לעשות את זה."
ד"ר קידר מבהיר כי המהלכים המדיניים הנוכחיים הם "אווילים בגלל שבישראל לא מבינים את הראש שלהם. חושבים שאם ניתן להם מדינה או משהו כזה, אז זה ירגיע אותם." כפתרון חלופי, מציע ד"ר קידר את הקמת "אמירויות פלסטיניות" – ערי מדינה המבוססות על מבנה החמולות. "אתה יכול לתת להם אמירות בחברון על בסיס החמולות שלהם."
עיקרי התוכנית, אותה כתב באופן מפורט, הם יצירת שלטון פלסטיני המבוסס על מבנה החברה הערבית השבטית, בו "השייכות והנאמנות לשבט ולחמולה חזקות בהרבה מהשייכות והנאמנות ללאום או לדת." כשהועלתה הטענה שהמאבק הדתי סותר הסכמה כזו, הוא הסכים: "לחלוטין. ולכן, אם אתה מדבר איתם באופן הנכון, הם מבינים שאין להם שום סיכוי לקבל שום דבר אחר, אז הם יקבלו את זה, כאילו תהיה להם ברירה."
הרשות הפלסטינית: יצירה מלאכותית
"הרשות הפלסטינית היא יצירה מודרנית על בסיס הלאומיות המומצאת שהומצאה בשנות ה-60 של המאה שעברה. וזה דבר שלא מחזיק מים," טוען קידר בנחרצות. הוא משווה זאת ל"לאומיות הסורית, שהיא לא אמיתית, ולכן הסורים הורגים אחד את השני. כמו הלאומיות העיראקית, שגם היא מלאכותית, ושם כולם הורגים אחד את השני. בתימן, בלוב, בסודאן, בכל המדינות הכושלות, וגם לבנון. אין לאומיות אמיתית."
על שולחן הממשלה
קידר מגלה כי הצעתו "היה על שולחן הממשלה." מה שמנע את קיומה, לדבריו, הוא "המלחמה בעזה, וסוריה ואלף ואחד עניינים. עוד אין להם את הפנאי לשבת ולדון בדברים עמוקים." הוא מביע תקווה כי אנשים כמו דוד זיני "שייכנס להיות ראש השב"כ" ו"עוד אנשים שמבינים את הרעיון הזה של האמירויות, ילכו על זה," ומציין כי זיני כבר מכיר את התוכנית.
חיים עם איומים
בעקבות פעילותו, ד"ר קידר הולך עם נשק. "האיראנים מדברים עליי, כי אני גם עושה עניינים באיראן," הוא אומר בנחישות, "למשל, אני קורא בגלוי לפרק את איראן למדינות אתניות. כי איראן אין, זה לא עם, אין עם איראני. יש שם הרבה עמים." הוא מאשר כי קיבל איומים "כל הזמן, האיראנים מאיימים עליי," אך משיב בציטוט: "אשרי אדם מפחד תמיד."
הסכנה הנסתרת: סוריה
כשנשאל איזו מדינה היא המסוכנת ביותר מבין אלו שנראות שקטות, קידר עונה מיד: "סוריה." הסיבה? "בגלל שמי שעומד בראשה היום זה איש דאעש. זה אחמד אל-שארעא. הוא מכונה מוחמד אל-ג'ולאני, והוא איש דאעש." לגבי הסכם שלום, קידר מזהיר: "בהחלט. ולכן צריך להיות מאוד זהירים." המלצתו: "כבדהו וחשדהו", וחתירה להסכם ביטחוני של שקט, לא לנורמליזציה מלאה.
בין ביירות לתל אביב: שיחה עם המזרחן שחי את הטרור על בשרו
דוקטור אדי כהן, מומחה לסכסוך הערבי-פלסטיני שגדל בלבנון, חווה את האנטישמיות בעורף ואיבד את אביו כשנרצח ע"י ארגון הטרור חיזבאללה לאחר שנחטף, חושף את האמת שאנשים מסרבים לראות על הסכסוך, האסלאם הקיצוני והמחיר של נאיביות מערבית
כשאנו משוחחים עם ד"ר אדי כהן, הוא לא מביא רק תעודות אקדמיות ומומחיות מזרחנית. הוא מביא זיכרונות. זיכרונות של ילד יהודי שגדל בלבנון, שראה את השנאה מקרוב, ששמע את הקללות ברחובות, וששילם את המחיר הכי יקר שאפשר לשלם.
"אני מיהודי לבנון," הוא פותח בפשטות. "נולדתי וגדלתי בלבנון. המזרח התיכון קשור אלינו מרקע. אני גדלתי עם מוסלמים ועם נוצרים, אני יודע את השפה הערבית." אבל מה שנשמע כהקדמה תמימה של מזרחן אקדמי, הופך במהרה לעדות מזעזעת על המציאות שהוא חי בה.
ילדות בצל חיזבאללה
"האם הכרת בתור ילד את אנשי חיזבאללה והשלטון שלהם?"" כן," הוא עונה מיד. "השנאה והאנטישמיות בקרב אנשי חיזבאללה, בקרב המוסלמים שם אתה רואה את זה בגרפיטי, אתה רואה את זה ברחוב, אתה רואה את זה בתקשורת שלהם. בכל מדינה, כמעט מדינה ערבית, אתה רואה את הדברים האלה. אבל בלבנון יותר."
עד גיל 18 גדל כהן בלבנון. 18 שנים שבהן ספג את תרבות השנאה, את התעמולה, את האנטישמיות הגלויה. אבל הדבר שצרוב בזיכרונו עמוק מכל הוא לא רק גרפיטי על קירות. "אבא שלי חטפו," הוא אומר בשקט. "חיזבאללה חטפו יהודים בשנת 1985. רצו לעשות עסקת חילופים ממש מה שאנחנו מדברים עליו היום. חטפו יהודים, רצו שישראל תשחרר אנשי חיזבאללה. זה היה בשנות ה-80, ולא יצאה לפועל העסקה. רצחו את היהודים. 11 יהודים, וביניהם אבי זיכרונו לברכה." הפאוזה בשיחה מרגישה כבדה. זה לא סיפור אקדמי. זה חיים.
הקול שצעק במדבר לפני השבעה באוקטובר
"הרבה דברים השתנו מאז שבעה באוקטובר," ד"ר כהן ממשיך. "אני הייתי פעיל גם לפני שבעה באוקטובר. אם תקראו את מה שכתבתי ברשתות הייתם קוראים לי ימני פשיסט. יש כאלה שקראו לי." הוא נושם. "פשוט הקו שלי ברור: לא מנהלים משא ומתן עם טרוריסטים, לא מסייעים להם. את הטרור משמידים. אין לתת מזומנים לארגון טרור. טרור משמידים. את כל הדברים שאנשים התחילו להגיד אחרי השבעה באוקטובר אני אמרתי זאת תמיד."
אבל איך זה ייתכן ששום אחד לא הקשיב? איך אנשים, במיוחד בדרג הצבאי והמדיני, לא ראו את מה שהיה ברור לכהן? "חלק זה נובע מנאיביות," הוא מסביר בתסכול. "למשל, גם לפני שבעה באוקטובר אמרתי שאסור לתת לעובדים הפלסטינים להיכנס לישראל. אנשים אמרו: 'וואלה, עובדים פלסטינים, רק עובדים, חוזרים הביתה, רוצים רק להתפרנס.' אבל זה לא ככה. הנה, ראינו איך העובדים הפלסטינים 'התפרנסו' בעזה – אספו מודעין על ישראל לצורכי טרור, עובד פלסטיני שנכנס לישראל, זה סכנה."
כשאנו שואלים אותו על האחריות של הדרג הצבאי והמדיני, הוא לא נרתע: "הם טועים. זה שיש להם דרגות על הכתפיים, זה לא אומר שהם צודקים."
הנאיביות המערבית: אחרי מלחמת העולם השנייה
"זה משהו גלובלי," כהן מנתח, "משהו שקרה אחרי מלחמת העולם השנייה. אנשים רוצים ואוהבים לעשות שלום, אבל לפעמים זה לא הולך, זה לא יוצא – הערכים זה לא אותם ערכים. אני אצטט את ראש ממשלת איטליה: הערכים של האסלאם הם לא אותם ערכים שלנו, ושל האירופאים. זה לא אותו דבר, זה אחרת לגמרי."
זו נקודה קריטית שכהן חוזר אליה שוב ושוב: הניסיון לכפות ערכים מערביים, ליברליים, על תרבות שפועלת לפי כללים שונים לחלוטין. והמחיר? הוא משתלם על ידי הקורבנות.
העימות שהפך אותו למשפיען ערבי
"אחד הדיונים הכי מרתקים," מספר כהן בחיוך קטן, "שבאמת הביא לי קבוצה גדולה של סעודים שהתחילו להתעניין בי – זה כאשר התעמתתי בתקשורת מול ערבי ישראלי שהתחיל לקלל את מלך סעודיה."
מה עשה ד"ר כהן? "יצאתי והפסקתי את הראיון. לא המשכתי את הראיון בגלל קללות. צריך לכבד ולכן יצאתי מהדיון." התוצאה? "הסעודים מאוד העריכו, ואפילו הגדירו אותי בשנת 2021 כאחד האנשים הכי משפיעים בעולם הערבי – אני, כיהודי. עיתון סעודי הגדיר אותי אחד האנשים הכי משפיעים בתקשורת לשנת 2021, בגלל הסצנה הזו ועוד דברים."
האם יש סיכוי לשלום?
בהתייחסותו לתוכנית טראמפ עם חמאס, כהן נאנח. "תראה, אני לא מאמין. אני רוצה לקוות. אני מקווה שאני טועה, אבל אני לא מאמין. שמחר או מחרתיים, או אפילו עוד שלושה ימים, ישחררו את כולם – את מי שנשאר בחיים ואת כל הגופות. אני לא מאמין פשוט. אני מכיר אותם. זו תחושה. תחושה והרגשה פנימית. אין לי משהו להתבסס עליו, אין לי מידע ספציפי, אבל אני מכיר אותם."
מלחמת דת שלא מדברים עליה
האם יש דרך לפתור את הסכסוך הערבי-פלסטיני באופן כללי? לא רק עם חמאס, אלא עם חיזבאללה, החות'ים, וכל הארגונים האחרים? "ברור שהמלחמה היא מלחמת דת," כהן אומר בבירור. "ולא רק אנחנו. הם נלחמים בכולם בנוצרים, בכורדים, בכל מי שלא מוסלמי. זאת מלחמת דת. אין ספק."
והוא מביא דוגמה היסטורית מזעזעת: "אני יכול להגיד לך מה קרה בטבח פרהוד – טבח יהודי עיראק. נעשה ביהודים בבגדאד בחג השבועות, ו'-ז' בסיוון תש"א, 1-2 ביוני 1941. במהלך הפרעות נרצחו, לפי הערכות שונות, בין 180 למעל ל-1,000 יהודים, לפחות 2,118 נפצעו, לפחות 242 ילדים היו ליתומים, ורכוש רב נבזז."
הוא משעין את ראשו קדימה: "למה טבחו ביהודי עיראק? ב-1941 הרי לא היה לא ישראל, לא התנחלות, לא אל-אקצא, לא בן גביר, לא נתניהו – כלום. מה היה? זה היה שבע שנים לפני הקמת המדינה". לדבריו "הטבח היה רק בגלל שהם יהודים."
"וזה לא רק היהודים," הוא ממשיך. "אם זה לא יהודים – זה נוצרים. אם זה לא נוצרים – זה יזידים. אם זה לא יזידים – זה כורדים. כל מי שלא מוסלמי, הם שונאים אותו."
הנשק שלא רואים: כסף ודמוגרפיה
אז אם זה מלחמת דת, איך האסלאם הקיצוני מצליח לגייס את כל העולם נגד ישראל? "שילוב של דמוגרפיה וכסף," כהן עונה בפשטות. "מאיפה הביאו את 40 הספינות למשט מול עזה? חמאס נתן להם. מאיפה חמאס קיבל את הכסף? מקטאר, מאיראן. כשיש כסף ויש דמוגרפיה – יש כוח."
והבעיה לא רק של ישראל. "לך תראה מה קורה עכשיו בכל מדינות אירופה. יש בעיות, וזה לא קשור לסכסוך הפלסטיני. כשאדם מפחד לצאת בגרמניה – זה לא קשור לפלסטין, לא לישראל, לא לאקצא."
ואז הוא משחרר משפט שמסכם את הכל: "בוא אגיד לך ככה בשני משפטים: שני מנהיגים גרמנים השמידו את אירופה. אחד קראו לו אדולף היטלר, השני – אנגלה מרקל. שניהם זרעו חורבן באירופה. אחד כי הוא נלחם בכל העולם, ומרקל כי היא פתחה את השערים לכל המוסלמים וכל הקיצונים."
כשאנחנו שואלים מה הדרג המדיני צריך לעשות? הוא משיב: "הדרג המדיני הפעם באמת מקבל החלטות נכונות," כהן אומר בזהירות. "מטרות המלחמה הן מטרות ראויות: השמדת חמאס, פירוק עזה מנשק. אבל צריך ללכת על זה עד הסוף. אם באמת ילכו עד הסוף."
כמו את קידר, כך אני שואל את ד"ר אדי כהן. "אתה מקבל איומים על חייך? אתה מפחד? "לא. אני לא חושש," הוא עונה. "אבל כשאני בחו"ל – אני נזהר." "מאות," הוא עונה כשאני שואל אם קיבל איומים ישירים. "אני מקבל את זה בתקשורת החברתית."
מאיפה כל החוזק הזה? "קודם כל, אמונה בהקב"ה. זה אחד. אני חושב שזו אמונה שאני מאמין בלמעלה. זה בעיקר. וחוץ מזה – צריך להיזהר גם. זהירות מתבקשת, אני תמיד זהיר."
האיום הכי מסוכן: המדינה שמחייכת
בסיום השיחה, אנו שואלים: מכל המדינות שאתה רואה בעולם – איזו מדינה, שלכאורה מחייכת לישראל, הכי צריך להיזהר ממנה? "הסעודים," הוא עונה מיד. "אני מזכיר לך, לפני שנה וחצי כולם כמה התלהבו לנורמליזציה עם סעודיה. אפילו נשיא המדינה יצחק הרצוג היה בקונגרס ואמר שהוא מתפלל לנורמליזציה עם סעודיה. זו היית נאיביות כי אני אז התנגדתי. אני יודע שזה לא אנשים שרוצים לעשות שלום. הסעודים לא יעשו שלום אם לא ניתן מדינה לפלסטינים. זה היה הנאיביות של המנהיגים שלנו. הסעודים – כל רצונם זה מדינה פלסטינית, והם יעשו הכל למען זה. ושלום יהיה שלום פייק איתם."
זכות השיבה, קטאר ומצרים: שיחה עם המומחה שחושף את האמת מאחורי הפרגוד
דוקטור יחיאל שבי, מומחה לסכסוך הערבי-פלסטיני שכתב דוקטורט שלם על זכות השיבה, חושף את המנגנון הגלובלי שפועל נגד ישראל, מסביר למה קטאר היא "האב במשפט הרצח של בנו", ומזהיר: המדינה המסוכנת ביותר היא דווקא זו שחתמנו איתה על שלום.
הדוקטורט שחשף את האמת
כשאני שואל את דוקטור יחיאל שבי איך הוא התחיל להתעסק בסכסוך הערבי-פלסטיני, התשובה שלו מפתיעה בעומקה. "קודם כול, כתבתי על זה במסגרת לימודיי – דוקטורט שלם, על כל הנושא של הדרישה לזכות השיבה," הוא פותח. "ההשלכות על מדינת ישראל, העובדה שיש תושבים או אזרחים ישראלים שחיים בעיר כמו נצרת, שרוצים לחזור לבתים שלהם ספוּרִיֶה – מה שהיום זה כפר ציפורי. אנשים שחיו בנס ציונה, ב-48' עזבו אותה ללוד."
והתובנה המרכזית? "הערבים עושים צעדות שיבה. צעדות השיבה האלה, כמו שעושים ערבים וישראלים, ואומרים: 'זאת הארץ שלי'. זה אותן צעדות שיבה של העזתים מ-2018 עושים צעדות שיבה לגדר, ואומרים: 'אנחנו רוצים לחזור לפלסטין של 48'.' היינו – אין הבדל בין פלסטין של 48' לפלסטין של 67'. הם רוצים את הכול."
המחקר המעמיק הזה הוביל אותו למסקנה חד-משמעית: "הסיפור הזה מאוד מאוד עניין אותי, חקרתי את זה. הגעתי למסקנה שזה מאבק דתי – זה מאבק למי שייכת את הארץ הזאת. ולכן המלחמה היא מלחמה של תוכנית שלבים – לנסות לשחרר אותה בשלבים."
הברית המסוכנת: השמאל הפרוגרסיבי והאסלאם הקיצוני
מה אחרים לא מבינים על הסכסוך? מה הדרג המדיני מפספס? הוא עונה, היום המאבק הוא מאבק קשה, מכיוון שיש פה שני גורמים שחברו להם יחדיו," שבי מסביר בתשובה מרתקת. "אחד זה השמאל, מה שנקרא, הליברל פרוגרסיבי, שרוצה לתקן עוולות, לפעול למה שנקרא צדק, והפלסטינים מצטיירים כעם ילידי, כאלה שגרו פה. הם בנו נרטיב מאוד יפה."
"ואת זה מתדליקים," הוא ממשיך, "גם הקטארים עם הכסף שלהם, וגם כל אותם מהגרים ערבים אסלאמיים, או אסלאמיים באופן כללי, שגרים באירופה ושיש להם השפעה מאוד גדולה על דעת הקהל. הם גם כוח אלקטורלי מאוד מאוד חשוב." הוא מסכם: "ושני הגורמים האלה שמשתפים פעולה – הם Game Changer.
האם ישראל יכולה להתמודד?
האם ישראל בכלל יכולה להתמודד מול המנגנון הגלובלי הזה? אנחנו שואלים והוא עונה: "ישראל יש לה גם משקולות שהיא יכולה להפעיל. קודם כול, ההון האנושי. דבר שני, היכולת הצבאית שלנו, הסיוע הצבאי שאנחנו יכולים להעניק. דבר שלישי זה להמשיך ולעביר את הנרטיב שלנו, שהנרטיב שלהם הוא שקרי והנרטיב שלנו הוא נכון. צריך לדעת לדבר – אתה שופט את הדברים מול העיניים."
והעיקרון המנחה? "צריך להבין שזה מאבק טוטאלי, ושלא בוחלים באמצעים, ושצריך להשפיע על כל גורם. אם יש את האוונגליסטים בעולם, שיש להם תמיכה מסוימת בנו – אז לתמוך בהם, לבוא ולהתחבר אליהם."
העימות שחזה את שומר החומות
כשהוא מספר לנו על עימות בתקשורת שהוא זוכר במיוחד, הוא מספר על רגע נבואי שהתרחש לפני שומר החומות. "הייתי בערוץ i24 בערבית," הוא מתחיל. "ושם דיברו על כל מה שקורה ביישובים הערביים, והמאבק של האוכלוסייה הערבית בישראל במה שנקרא גזענות וכיבוש ופגיעה. התרעם שם סגן ראש העיר של אום-אל-פחם. הוא אמר: 'אום-אל-פחם המורדת, אום-אל-פחם הנועזת' – שאום-אל-פחם היא מה שנקרא עומדת על שלה, נצמדת לאדמה."
הוא אומר כבדרך אגב "הסמל של עיריית אום-אל-פחם זה עץ זית. תראה איך הם נכסו את הזית לעצמם."
ד"ר שבי לא שתק: "ואני באתי ואמרתי: זה מצביע על זה שאום-אל-פחם לא נכבשה ב-1948, אלא אנחנו קיבלנו אותה מהירדנים. אנחנו נתנו להם שטחים מסוימים שכבשנו, והם נתנו לנו את האזור של ואדי ערה."
והמסר המרכזי שהוא העביר: "עכשיו, אני באתי ואמרתי: תשימו לב שהאנשים האלה שחיים בתוכנו חלק מערביי ישראל, אני לא אומר כולם, אבל חלק מערביי ישראל – הם יבואו והם יצאו כנגד המדינה. למה? כי לא מעניין אותם לשחרר את יהודה ושומרון או את הגדה המערבית או את עזה. מה שמעניין אותם זה לשנות את ההיסטוריה ולהגיד שהכול שלהם והיהודים לקחו מהם את כל השטחים."
"זה היה אחד העימותים החזקים," הוא נזכר. "והוא אמר: 'אנחנו מאמינים שאנחנו יכולים לנצח את העושק.'" והתובנה? "זאת הייתה נקודה שבה הבנתי שאנחנו הולכים להתנגשות, והייתה התנגשות – ההתנגשות בשומר החומות, וההתנגשות לאחר מכן, בטבח-7 באוקטובר." תוכנית טראמפ: הרע במיעוטו.
מה דעתו על תוכנית טראמפ? "זה הרע במיעוטו," ד"ר שבי עונה. "יש בזה הרבה דברים טובים. מה הדבר הטוב ביותר? זה שאנחנו לא צריכים לעצור בשביל, מה שנקרא, לקבל את החטופים."
קטאר: האב במשפט הרצח של בנו
אבל הגילוי המדהים ביותר של שבי נוגע לתפקידה של קטאר. לאחר מחקר מקיף שערך, הוא מגלה תמונה מטרידה ."קטאר למעשה משכה את העולם בעם עם הפלסטינים או עם חמאס," הוא חושף. "ובזמן שהיא ניהלה איתנו משא ומתן עקר לעסקת חטופים חלקית, היא הרעילה ובנתה פה את קמפיין ההרעבה. היא מציגה עצמה כמתווכת 'אובייקטיבית', שותפה חיונית למהלכים הומניטריים, ואף נהנית מתמיכה של מדינות המערב."
"אלא שבפועל," הוא ממשיך, "המעורבות הקטארית חושפת מציאות מטרידה הרבה יותר: לא תיווך נייטרלי, אלא פעילות עקבית של ליווי, מימון ולגיטימציה לארגון טרור רצחני. לתת למדינה כמו קטאר לשמש כמתווכת בעסקה להשבת חטופים – זה כמו לתת לאב להיות השופט במשפט הרצח והטבח שבנו, במקרה הזה חמאס, ביצע."
מכונת התעמולה: אל ג'זירה והקמפוסים
שבי חושף את הממדים המלאים של השפעת קטאר: "קטאר הייתה זו שהדהדה את רעיון 'פלסטין מהירדן ועד הים', באמצעות מכונת התעמולה הרעילה שלה – רשת אל ג'זירה בערבית ובאנגלית. מכונת התעמולה נקראת בשפת האיסלאם 'דעווה' (הטפה) או 'ג'יהאד בל-כלאם' (ג'יהאד העט של העיתונאי – כתב הטלוויזיה של ימינו)."
ופרט מזעזע: "ולא לחינם רבים משדרני התחנה בעזה הם אנשי חמאס שהיו מחבלים בעצמם, המגדירים את פעולות הטרור של הארגון כ'הירואיות'." "כל ההשפעה שלה בעולם," הוא מוסיף, "גם באמצעות המיעוטים האסלאמיים באירופה, גם באמצעות ההשפעה שלה בקמפוסים השונים."
כשאני שואל אותו אם קמפיין ההרעבה שחמאס הדהד בעולם קשור לקטאר, התשובה ברורה: וודאי, בוודאי, מה זאת אומרת. היא מנהלת אותו לאורך השנים, ולא רק בתקופת המלחמה."
האם הסכם טראמפ יכול להחזיק?
"אני חושב שהוא הסכם מצוין, בהתחשב בנסיבות," ד"ר שבי עונה. "הוא הסכם הרבה יותר טוב מכל מה שראינו לפני כן." אבל יש תנאי חשוב: "אם מדינת ישראל תהיה זאת ששולטת על השטח מבחינה צבאית, ואם מדינת ישראל תעמוד על זה שעד שהיא לא תגיד – האנשים האלה עברו שינוי, גם ביהודה ושומרון וגם בעזה, והם יקבלו מאיתנו מפתחות רק אחרי שהם יוכיחו שהם עשו שינוי."
"שינוי," הוא מדגיש, "זה אומר שאין יותר הסתה, שהם לא קוראים להשמדת ישראל, שהם לא מחנכים למה שנקרא להחליף את ישראל. זה בסדר, כל עוד הם מחזירים לנו את האנשים שלנו, הכול טוב ויפה." "אבל אם זה לא הולך בדרך הזאת זה הסכם לא פשוט."
המדינה המסוכנת ביותר: הגילוי המפתיע
כשאני שואל אותו איזו מדינה מהמזרח התיכון היא המסוכנת ביותר, למרות החיוך וההסכם, התשובה מפתיעה. " מצרים," הוא אומר בלי היסוס. למה? "כאשר הם חתמו איתנו על הסכם שלום, סאדאת אמר: 'מנחם (בהתכוונו לראש הממשלה דאז מנם בגין) המסכן קיבל חפיסת נייר, אבל אנחנו קיבלנו את כל סיני.'"
ואז מגיע ההסבר התיאולוגי: "הפתווה, פסק ההלכה שעליו התבסס השלום הזה, הוא הולך על פי פסוק באסלאם. הפסוק בקוראן אומר ככה: 'אם פנו לשלום, תפנה גם אתה אליו, ותסמוך על אלוקים שהוא יודע מה לעשות.'" המשמעות? "זאת אומרת שהשלום הזה הוא שלום תועלתני, וברגע שירצו – הם יעשו משהו אחר. ככל שעכשיו זה משרת אותם."
האם אנחנו קרובים למלחמה עם מצרים? "אני לא יודע," שבי עונה בכנות, "אבל אני אומר: הרוצה שלום יכון למלחמה. תמיד להיות עם יד על הדופק. זה מה שאני אומר. עם זאת, אני לא מאמין בשלום איתם, כי שלום שמבוסס על מסירת שטחים ועל זה שממשיכים להרעיל נגדנו בכל מקום ואתר זה לא באמת שלום."
המאבק הטוטאלי
בסיום השיחה, שבי חוזר על העיקרון המרכזי שלו: "ככל שאנחנו לא נהיה חזקים ולא נאמין בצדקת דרכינו, ולא נבין שזה מאבק טוטאלי אנחנו נהיה בבעיה." לדבריו "אפשר לשתף פעולה עם המדינות שסביבנו ועם האוכלוסייה הערבית שחיה אצלנו " הוא מדגיש. "אבל הכול, הכול מתוך הבנה שאנחנו לא זרים בארצנו."
איצקוביץ' שנאלץ להיעדר מזה מספר שבועות, בשל התכיפות בין השבתות לחגים וחוזר חלילה, מצא קצת יותר מ-24 שעות ללא חג או שבת וכבר התיישב לערוך את המדור. איצקוביץ' מבטיח להמשיך בכל הכח, עד לחופשה הבאה.
•
כאחד האדם וללא פמליה: שר הפנים לשעבר משה ארבל נצפה בדרכו למשכן הכנסת. איצקוביץ' היה חייב לתעד.
הנגיד ואיש החסד שי גראוכר יחד עם המלחין בנצי שטיין מתברכים מפי הגרמ"צ ברגמן, לפני אירוע יוקרתי.
איש התקשורת ויחסי ציבור אבישי כמיל, מתברך מהראשל"צ הגר”י יוסף, בצאת יוה"כ לאחר ברכת הלבנה.
איש התקשורת וחביב המדור, יענקל׳ה פרידמן, בבחירת לולב לחג בקפידא יחד עם איש הרדיו דודי איינהורן, בדוכן מכירות בבני ברק.
ואילו את האסטרטג פנחס פלינקר, איצקוביץ' ראה בבדיקת ארבעת המינים יחד עם הפוסק הגר"מ גרוס.
חבר מועצת העיר בני ברק, יהונתן צדוק, נצפה בביקור חג בסוכתו של ראש מוסדות 'יביע אומר' הרב יגאל כהן.
גם הבוס, סגן ראש העיר שלמה אלחרר התקבל בחביבות רבה, כחלק מסבב של חברי הסיעה בבתי רבני המפלגה בעיר.
את צלם הרבנים נועם אליהו, איצקוביץ' ראה בביקור חג והקבלת פני רבו ו'לחיים' בסוכת מורו ורבו חבר המועצת הגר"ש מחפוד.
את מ"מ ראש העיר בית שמש, איציק אלמליח, איצקוביץ' ראה כשהוא בתפילת שחרית יחד עם חבר המועצת הגר"י יוסף.
מאוחר יותר זכה אלמליח גם לסטירה של חיבה מראש ישיבת 'אור החיים' הגר"ר אלבז
נתי מנשורי, חבר מועצת העיר הבולדוזר של מודיעין עילית, נצפה ב'אקשן פארק' בעיר יחד עם רפי אוחנה מקול ברמה.
אותו מנשורי המשמש גם כיועץ למנכ"ל IBI נצפה בחצות ליל אושפיזא דיעקב, בסוכתו של חה"כ מיכאל מלכיאלי, שאליו הוא מקורב ונחשב לאחד מאנשי אמונו. השניים הסתודדו למשך זמן ממושך בארבע עיניים ולאיצקוביץ נודע כי בין השניים מתקיים קשר עבודה רציף גם מעבר לשעות הרשמיות.
הצלם המוכשר אלי קובין נצפה כשהוא משמח את המשגיח הגה"צ רבי דן סגל, עם לולב מלולבי קובין. איצקוביץ' היה שמח לקבל גם הוא לולב שכזה.
בשולי שמחת בית השואבה המרכזית ביישוב רכסים, נעמד המפיק מוטי בוקצ'ין לתמונה עם גדול הזמר יידל ורדיגר.
עוד באותו אירוע: יו"ר סיעת יהדות התורה ח"כ אורי מקלב, נצפה בסוד שיח עם ראש המועצה יצחק רייך.
אותו מקלב נצפה גם בשמחת בית השואבה שהתקיימה בעיר יבנה, יחד עם רה"ע רועי גבאי.
ואם כבר מקלב, איצקוביץ' לא יכול היה לפספס את התיעוד מנטילת ארבעת המינים, בתקווה לגירוש כל המזיקים ורק תוהה באיזה כיוון מכוונים על היועמ"שית
"ושבו בנים לגבולם": סגן ראש עיריית אור יהודה, שלמה זלמן סיונוב, נצפה כשהוא מנגנן בפסנתר הצהוב, בתקווה ותפילה להחזרת החטופים
בשמחת חג בסוכתו של אחד מהגבירים ברחביה, איצקוביץ' ראה את סמנכ"ל 'קול חי' מני גירא שורץ, עם עוזרו של ח"כ מקלב דוד בירנברג ועוזרו של ח"כ גולדקנופף פיני ג'וזף. מי שהייתה חסרה, זו רק השמחה.
יו״ר המועצה דתית בני ברק יחיאל לוי נצפה בבית החולים מעייני הישועה בבני ברק בכניסה לחדרו של רב העיר הספרדי הגר״מ בן שמעון, לאחר שאושפז בשל שבר ברגלו.
צילום: נועם אליהו
תוך כדי שהוא מנגן, הזמר שימי וויס, קיבל לידיו את דיוקונו האישי.
הצלם הדתי יעקב אפללו, החליט למסור את בר המים שהיה ברשותו, בשל שדרוג לדגם חדש. התנאים לקבלת הדגם הישן, לא היו פשוטים ואיצקוביץ' הניח עליהם את ידו.
הזמר אבי אילסון נצפה משדר את תכניתו ברדיו קול חי מיוזיק, היישר מהחופשה בקרקוב. איצקוביץ' מצר על כך שלא הוזמן.
המפיק יונתן יחיאל והזמר דוד בן ארזה נצפו בארוחת ערב חגיגית. לאיצקוביץ' נודע על שת"פ מעניין שנרקם במשרדו של יחיאל.
בזמן שהוא מדברר את מעמד הריתחא דאורייתא בסוכתו של מרן הגר"ד לנדו, איש התקשורת אבי גרינצייג נצפה באלטנוי שול. איצקוביץ' תוהה אם הוא מחפש גולם חדש.
מפכ"ל המשטרה דני לוי נצפה בנטילת לולב בכותל המערבי, תוך כדי שהוא מקבל הסבר מפורט ממקורבו הרב ניסים לוי.
ואם בכותל עסקינן, יועץ התקשורת אריאל אלחרר הגיע יחד עם בנו יהונתן לרגל העלייה לתורה, עם הכנסו בעול המצוות. לרבים התוהים: אירוע בר המצווה, בראש חודש חשוון.
ביציאה משריד בית המקדש, פגש אלחרר ג'וניור את עמוד ההוראה הגר"י זילברשטיין ונעמד לברכה ותמונה.
ישראל רוזנבוים דובר הקרן למורשת הכותל, יחד עם שורד השבי סשה טרופנוב. נצפה מאחור: יוסי פלד שלנו, שחרך את הרשת עם הראיון של הינוקא.
רבנים ואישי ציבור רבים נצפו בשמחת בר המצווה לבנו של רמ"ט הראשל"צ הגר"ד יוסף, איתי גדסי, שנערכה באולמי קונקורד בבני ברק. איש התקשורת והשותף לשעבר, יענקל׳ה פרידמן, היה בין ראשוני הבאים ובהיעדר מחותנים, היה למחותן הראשי.
גם סגן יו"ר הכנסת, יעקב מרגי נצפה באירוע כשהוא מסתודד עם מנכ"ל רדיו קול ברמה 'אריאל דרעי'.
ואילו את צלם הרבנים, נועם אליהו, ראינו כשהוא מסתודד בשולי השמחה עם חבר מועצת חכמי התורה הגר"ש מחפוד.
רבנים, שרים, ח"כים ובכירי המדינה הגיעו להשתתף בשמחת בר המצווה לבנו של השר לשירותי דת לשעבר, מיכאל מלכיאלי. בין המברכים: השר איתמר בן גביר שנעמד לתמונה. איצקוביץ' הבחין מאחור בעורך הראשי יוחאי דנינו, ששומר על קשרים חמים עם השר בדימוס.
אותו בן גביר נצפה בשמחה, כשהוא מתברך בחביבות על ידי הגה"צ רבי ניסים בן שמעון. מאחור: הגה"צ רבי שלמה בוסו, נכד הבבא סאלי זיע"א.
את אריאל אלחרר, יועץ התקשורת של בן גביר, איצקוביץ' ראה כשהוא לוחש על אוזנו של 'בבא ברוך'.
איצקוביץ' שהגיע לאחר מכן גם לשמחת בר המצווה של גדסי, גילה את אלחרר לוחש על אזנו של הראשון לציון הגר"ד יוסף שהגיע לברך את הרמ"ט שלו. איצקוביץ' תוהה מה מיוחד בלחישות האוזן הללו ומחכה גם הוא לאחת כזו.
מיד לאחר מכן פצח הראשון לציון בריקוד עם אבי החתן, החתן, כמעט דוד החתן – איש התקשורת יענקלה פרידמן ומחותנו הרב אשר ויזל מרבני העיר רמת גן. צילום: נועם אליהו.
סגני ראש העיר הרב שלמה אלחרר והרב אליהו שושן, המשנה לרה"ע הרב יוסי תורג׳מן וחבר המועצה והמשנה לרה"ע ומחזיק תיק ביטחון ניר אריאל, עלו לציונו של מרן ראש הישיבה הגר"מ מאזוז זצוק"ל, לאחר הפגיעה בו בידי נוער שוליים.
צילום: נועם אליהו
יוסי לחיאני, דובר עיריית אשקלון למגזר החרדי באירוע סליחות ענק בעיר במעמד הגאון הגדול הרב יצחק ברדא שליט"א, המקובל הרב יצחק בצרי שליט"א, הרב יצחק פנגר שליט"א. על הבמה הופיעו האחים עילאי וניתאי צרפתי וגדול הזמר המזרחי יובל טייב.
צילום: כפיר שררה
איש התקשורת יוסי ריינר, המכהן גם כדובר של ח"כ צבי סוכות, בסלפי עם המרגל הישראלי יונתן פולארד.
לאיש התקשורת מנחם טוקר הגיעה השבוע פנייה מאחד האמרגנים שביקש להעלות את אחד ממיוצגיו לשיר בשמחת נישואי בנו של טוקר שלא שלל על הסף, אך הבהיר שבנו עדיין קטן והוא רק בן 15 בלבד. איצקוביץ' יודע לספר שאצל טוקר צפויה שמחה בקרוב, אך של בתו ולא של בנו.
בשמחת חג בבית אחד הנגידים בירושלים, איצקוביץ' ראה דואט מעניין של שרולי גרין מארה"ב עם כוכב הזמר סנדי דינקל בליווי תזמורתו של נחמן רוזנברג.
המפיק אלי אברמוב והכוכב העולה ישראל אבר, נצפו בדואט מעניין
הזמר ליפא שמלצר נצפה בשמחת בית השואבה הכי גדולה בארץ בחצר מישקולץ, יחד עם תזמורתו של דני אבידני.
אותו שמלצר, שהראיון היחיד שהעניק בשהותו בארץ צפוי להתפרסם באתר המחדש אי"ה במוצ"ש, נצפה כשהוא מנגן מאחורי הקלעים
הזמר מידד טסה נצפה בשירה בסוכת מורו ורבו הגר"ר אלבז.
נער הפלא חיים ציפל, נצפה עם איש יחסי הציבור נתי בדש.
המפיק בני קוביץ נצפה בשיחה ערה עם הזמר שמוליק קליין לאחר אירוע בבנייני האומה
בתוך האירוע, נפגש קליין עם שרולי גרין שהגיע במיוחד מארה"ב.
הזמר והיוצר יונתן רזאל הגיע בהפתעה לשמחת בית השואבה בישיבה של בנו 'היכל אברהם' (תורת רפאל לשעבר) ועלה לשיר ולנגן.
בסוף יהיה טוב: גדול הזמר שמוליק סוכות, המנצח כמעט בכל קטגוריה אפשרית במצעדי המוזיקה היהודית, בצילומים ללהיט הבא שיסחוף את המגזר.
גם הכוכב של המצעד שעבר, נפתלי קמפה, נצפה בצילומים לקליפ חדש. על ההפקה: זאבי רבינוביץ'.
את הזמר והיוצר יוסי פריד ראינו בשדה התעופה בלונדון בדרכו לארץ הקודש לקראת חג הסוכות.
משה דוד ויסמנדל ויואלי דיקמן בהכנות למופע 360 הכי גדול במגזר
חמש שנים להסתלקותו של האדמו"ר מפיטסבורג, אמן הרגש עוזיאל, יידי ביאלסטוצקי, הקלידן מנדי פנסקי והנשפן מאיר רוזנבוים בערב מלא שירי רגש והודיה, מתובל בכל ניגוני פיטסבורג לדורותיהם.
גם המלחין האגדי ר' אביש בראדט, הצטרף למוצ"ש המוזיקלי בניחוח פיטסבורג.
הזמר והיוצר ישי לפידות חשף באירוע ברמלה כי שבר את רגלו בצילומים לשיר חדש בכיכר ציון: "הקב"ה אומר לי אני אוהב את מה שאתה עושה לעם ישראל אבל תנחת למציאות". והנה תיעוד מהשיר החדש.
רגע לאחר יום כיפור, כשברקע מתווה טראמפ לשחרור החטופים, השר איתמר בן גביר ששב מלילה של עבודה בקרב משתתפי המשט שבינתיים הספיקו להיזרק מהארץ, התיישב לריאיון חג, בו הוא מדבר על הישגיו, לצד הנושאים הבוערים שעל סדר היום. הוא מזהיר את נתניהו מפני טעויות היסטוריות, לא חושש מלהתעמת עם היועמ"שית ותוקף את המסע התקשורתי והעולמי נגדו.
לא הצלחתם לצפות? נסו כאן
כבר בתחילת הריאיון, אחרי שסקר את הישגיו במשרד, בן גביר נשאל על הפער שבין המהפכות שהוא עושה לבין התדמית ה"קיצונית" שמנסים להדביק לו בעולם, הוא עונה: "אני חושב שזה אולי אפילו אחד קשור בשני. עצם ההצלחה שאנחנו עושים כאן… גורמת לזה". בן גביר רואה בביקורת זו "תעודת כבוד" ומפרט את פעולותיו שמעוררות התנגדות: שינוי תנאי המחבלים בבתי הכלא, חלוקת נשקים לאזרחים (שמצילת חיים לדבריו, כמו בפיגוע ברמות), והריסת 1,500 בתים לא חוקיים בנגב, שהחזירו למדינה "שטחים בגודל של גבעתיים ותל אביב יחד".
המאבק ביועמ"שית: "אני לא נסחט, זה לא פרוטקשן"
המעורבות הגבוהה של השר בשטח, כולל ירידה למבצעי אכיפה, מעוררת ביקורת בטענה להלהטת הרוחות. "התמידית", מגיב בן גביר, "המסר הוא שב בשקט, אל תשב במשרד, תגזור רק פעם בשנה סרט… לא באתי לזה. אני באתי להיות שר שמשנה סדרי עולם". הוא מודה שהוא יורד לרזולוציות, מראיין מינויים (מדרגת סנ"צ ומעלה), ומקבל מידע ישירות מקבוצות וואטסאפ מהשטח כדי לטפל בבעיות נקודתיות.
לדבריו, מעורבות זו היא הסיבה הישירה לחיכוכים עם היועצת המשפטית לממשלה. "חד וחלק", הוא אומר, וחושף כי קיבל מסר מאנשיה של היועמ"שית בנוגע למינוי קצינה: "אמרו לי את זה במפורש, אמר לי, אם אתה לא תתמוך, אם אתה לא תחתום עליה, חוות דעתי בבג"ץ נגדך יהיה צריך לפטר אותך". תגובתו הייתה נחרצת: "אני לא נסחט, אני זה לא פרוטקשן". בן גביר מוסיף: "יש לי לקוח אחד שאני מחויב לו, זה הציבור במדינת ישראל… לא בשביל שהיועמ"שית תמצא חן בעיניי או לא תמצא חן בעיניי".
המתיחות עם המפכ"ל: "טבעי, אבל מביא משהו חדש" על המתיחות המדווחת בינו לבין המפכ"ל דני לוי, שמינויו הגיע לאחר סיכול מועמדותו של אבשלום פלד, אומר בן גביר: "אני לא מתחרט על המינוי, אני חושב שדני לוי הוא איש טוב… בוודאי שיש חילוקי דעות, זה בסדר, זה הטבע בין שר למפכ"ל".
לדבריו, הניסיונות של המשטרה ליישם שוויון באכיפת חוק בהפגנות – "שדינם של חרדים שמפגינים זה בדיוק כמו דינם של קפלניסטים" – מראים שהמדיניות שלו מתקבלת, חרף מכתבי היועמ"שית. הוא מציין לחיוב את הקמת המשמר הלאומי, יחידות הפרוטקשן והפוליגמיה, ואת הכניסה המוגברת של המשטרה לכפרים ערביים. הוא מודה שיש בעיות אלימות נגד מפגינים חרדים, אך טוען כי המגמה משתנה: "הוא כבר ישר שוטרים שפעלו באלימות נגד חרדים, הוא מבין את זה והוא עושה את זה".
"טעות קשה של נתניהו"
כשהשר בן גביר נדרש להתייחס ליחסיו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, בן גביר מודה: "להגיד לך שאני מרוצה ממנו במאה אחוז, זה יהיה שקר. להגיד לך שאני מאוכזב לגמרי ממנו, זה גם יהיה שקר". הוא מציין לחיוב את היותו חבר בקבינט המצומצם, המעניק לו כוח, אך מותח ביקורת על היעדר נחישות בנושאי ימין ובפרט ברקע תכנית טראמפ שהגיעה הלילה לישיבת הממשלה: "נתניהו עושה טעות קשה, שהוא משאיר את חמאס בחיים".
יש לו גם ביקורת על מימוש תוכנית טראמפ והחלת הריבונות: "העניין של הריבונות מתמסמס. אגב, תפסיקו להאשים רק את הגורמים בעולם. אני לא ראיתי את הנחישות מצד הגורמים אצלנו. אני מרגיש שאנחנו יכולים לפספס דברים. אני אומר לו, ראש הממשלה, אני אוהב אותך, מעריך אותך, אבל זה הזמן שלך לקחת כמה שיותר ימין ולא להתמרכז ולנסות למצוא חן בעיני כל מיני מדינות שבלאו הכי לא יאהבו אותך", מסכם השר.
בן גביר אף יוצא בחריפות נגד גנץ ואייזנקוט ואת מנהלי קמפיין "אוכלי מוות": "אני חושב שהקמפיין הזה משרת מאוד את גיל החמאס, מאוד שמחים מהקמפיין הזה שהם עושים. זה בדיוק מה שהחמאס רוצה שנחשוב". הוא שב ומציג את תוכניתו ליום שאחרי, הכוללת ריבונות, סיפוח ועידוד הגירה מרצון, וטוען שהסכמה ל"מתווה טראמפ" שישאיר את החמאס נוכח היא "טעות ענקית של נתניהו".
בן גביר מתייחס גם לאפשרות של פרישה והממשלה ומבהיר: "אני חושב שכבר הוכחתי שכן… אני לא רוצה כל כך מהיר לצאת בממשלה, אני עושה דברים, אני משפיע, אבל אני חושב שהוכחנו כבר בפעם הקודמת שזה קו אדום".
לסיום, מתייחס השר לביקורת הנרחבת כלפיו מכל קצוות הקשת, כולל חלקים במפלגות החרדיות: "אני גם כמובן, זה רק לחיוב, מסדרה אחת פשוטה: כל אלה שתוקפים, תוקפים בגלל דבר אחד. הם רואים את המנדטים עוברים, רואים את האהדה הציבורית והם חוששים ממנו".
בסיום הראיון מתייחס השר בן גביר לחוק הגיוס: "הבן שלי כרגע בסיירת ואני גאה בו, אבל אני לא גזרתי קופון על הציבור החרדי ואני מתנגד לגיוס בכוח". במקום זאת, הוא מקדם "אגף חרדי" במשטרה ואפשרויות תעסוקה לחוקרות חרדיות: "אני מקווה שזה יהיה אלפים. הדבר הכי טוב והכי מבורך, זה לשלב את הציבור החרדי".
הזמר אבי מן הגיע לאולפן 'המחדש' לראיון חג מרתק, שם חשף לראשונה את המהפך הרוחני שעבר בשנים האחרונות, את החיבור העמוק שלו לעולם החסידות, ואת השליחות שהוא רואה בעבודתו במוזיקה. מן, המוגדר כזמר ליטאי, סיפר על השאיפה להנגיש את החיות והאמת של תורת הבעל שם טוב לציבור הרחב, ונתן טיפים מרתקים לזמרים בתחילת דרכם.
לא מצליחים לצפות? נסו כאן
אבי מן שיתף בגילוי לב על השינוי המהותי שחל בחייו ובקריירה שלו בשלוש השנים האחרונות, מאז שהכיר את העולם החסידי לעומק. "הכרתי את העומק שבחסידות. התחלתי ללמוד חסידות והבנתי כמה שזה נותן חיות. הרגשתי שחסר לי חיות, אני יהודי, מקיים תורה ומצוות… אבל חיות חסר לי. וזו נקודה שככה גרמה לי הרבה יותר לרצות ולהכיר. זה גם מוציא ממני באמת הרבה חסידות, גם בווייב בשירה".
לדבריו, החיבור הזה מוציא ממנו חסידיות "בטבעי", והוא שואף להכיר את החסידות עוד ועוד. הוא ציין את החיבור המיוחד שלו לינוקא בשל השילוב בין חב"ד לברסלב שבתורתו, ואת העובדה שהוא גר בקהילת חב"ד באשדוד ולומד חסידות בחברותא עם הרב מנחם מנדל עמר, העומד מאחורי פרויקט ניגוני חב"ד אותנטיים בשם 'געגועים'.
"אני יכול להגיד לך שאני פוגש הרבה בחורים שהם צמאים לחיות הזאת, מעבר לקיים את המצוות… הם צמאים לחפש את החיות הזאת, את הנשמה הזאת, את השמחה האמיתית, שזה מה שאפשר למצוא את זה היום בחסידות," הבהיר מן. הוא אף שיתף כי זכה להיות השנה באומן בראש השנה, שם ראה את הצימאון לחיות שמאחד את כל המגזרים.
השליחות שמעל הבמה
מן רואה במוזיקה דרך לקרב את הדור הצעיר לגאולה, כשהוא מגיע לאירועים מתוך שליחות ולא רק מתוך מקצוע. "יש לי את הזכות דווקא מהמקום הזה, שאני כל הזמן ככה תמיד עושה התבודדות וחושב על זה, איך אני יכול יותר לעשות את זה ממקום כשר וטהור, באמת לבוא ולתת איזה… אני מרגיש שאנשים צמאים. הדור הזה צמא צמא, אנחנו ממש נמצאים רגע לפני הגאולה, והדור הזה צמא למשהו אמיתי… לא מצוות אנשים מלומדה," הדגיש מן.
"אנחנו לא עושים מוזיקה בשביל המוזיקה, בשביל השואו… אנחנו יהודים. אנחנו באנו לעולם בשביל לעבוד את השם. אנחנו עושים מוזיקה כי זה עוד דרך של עבודת השם," סיכם.
משורשי אבוחצירא ועד חזון מוזיקלי
מן חשף בראיון את שורשיו המשפחתיים, כנין וצאצא של רבי יעקב אבוחצירא, וציין כי הזקן שלו הוא נטו "קשור נטו לחסידות, שמשתדל להיות חסיד בדרך שלי". הוא אף שיתף כי הוא מקפיד להתפלל עם גרטל (חגורה חסידית). הוא סיפר כי סבא-רבא שלו, סידנא בבא חאקי, אחיו של הבבא סאלי, נודע במסירותו לשלום בית ושלום בין אנשים.
על ההשראה המוזיקלית שלו סיפר מן שגדל בעיקר על יעקב שוואקי ומקור ההשראה החסידי שלו כיום הוא אברהם פריד. "אני מאוד אוהב את ה… לא סתם לא נס ליחו, הוא בשליחות. רואים שהוא חסיד אמיתי, הוא באמת חסיד אמיתי… הוא כל-כולו שליח של הרבי," אמר מן על פריד.
טיפ לזמרים מתחילים
כשנשאל על דרכו בעולם המוזיקה, מן סיפר כי בתחילת הדרך, לפני 12 שנה, הופיע בחינם באירועים קטנים, כולל בריחה מסדר ג' בישיבה, רק כדי להיכנס לתחום ולצבור ניסיון.
"חד משמעית, להתנדב, מלא להתנדב לחולים, קודם כל, מעבר למצווה שיש בזה, אבל זה הרי יכול לתת גם הצלחה, אנשים מכירים אותך, אנשים רואים אותך. זה הפלטפורמה הכי מכובדת," יעץ מן לזמרים מתחילים. עוד הוסיף, כי לא כדאי לרדוף אחרי אמרגן, אלא "תעשה עבודות מהצד, עבודות אחרות… תגרום לאמרגן לרדוף אחריך".
חזון האלבום: "להנגיש את השיר הקדוש"
מן, שנשאל על תוכניות לאלבום, חשף כי הוא מתקשה למצוא לחנים שמתחברים אליו באמת, וכי אף התפלל על כך באומן. הוא שואף ליצור מוזיקה שתהיה "טהורה, חסידית אותנטית", אך עם עיבוד מודרני.
הוא השתמש במשל על בן המלך שהפך לתרנגול של רבי נחמן מברסלב, כדי להסביר את גישתו: "אתה רוצה לקחת בן אדם, להשמיע לו שיר קדוש, אל תביא לו עכשיו עיבוד של שנות… תנגיש את זה 20-25… קח אותם לשמה, ואז…". כלומר, להשתמש בעיבוד אלקטרוני עדכני כדי למשוך את הקהל, ואז להעביר להם תוכן אמיתי ואותנטי.
"אני מאוד רוצה את זה, זה מה שאמרתי לך, שאני, על הנקודה הזאת התפללתי בעיקר, שיגיע לי כאלה דברים… לשלב גם את הרגש וגם את ה-25 בעצם של היום," סיכם מן את חזונו.
הופעה מול 15 איש
לקראת סיום הראיון, מן סיפר על אירוע שהרגיש לו כשיא השליחות שלו: הופעה קטנה מול כ-15 אנשים, בהם בחורים חולים בכיסאות גלגלים, בערב יום כיפור.
"אני שעה שלמה שרתי שם, ונכנסתי לראש כאילו אני מופיע עם אלפים של אנשים… הרגשתי שם שזו השליחות שלי הכי גדולה. יותר מכל אירוע הכי גדול שתביא לי, דווקא במקום הזה נמדד, לדעתי, אומן… אני אחד שמבין מה השליחות שלו, שמשתדל להבין מה השליחות שלו," סיכם מן בהתרגשות.
בחאן יונס שברצועת עזה, במרחק נגיעה מבתיהם של אדריכלי טבח השבעה באוקטובר, יחיא סינוואר ומוחמד דף, נולד בשנת 1977 איימן אבו סובוח. "השכנים שלנו היו יחיא סינוואר, מוחמד דף. קראו להם 'השכנים הטובים', 'הגיבורים'", נזכר דור בילדותו שהייתה לכאורה נורמלית, אך בפועל רוויה באלימות ובהסתה לרצח. המחזה שהוא עד אליו בשוק שינה את חייו לעד.
"יום אחד, כשהלכתי עם אמא שלי לשוק, ראיתי מחזה ששינה את חיי. מישהו התגלגל כמו כדור מישהו שנחשב משתף פעולה. הסתכלתי לאחור לראות מי עשה את זה, וזה היה יחיא סינוואר בעצמו, לעיני כולם." המחזה היה בלתי נתפס: "למען יראו וייראו. כל האזרחים עשו מעגל כזה, וקראו בקריאות 'אללה אכבר' ויורקים על הגופה. הם עשו לגופה מה שהמחבלים עשו ליהודים בשבעה באוקטובר. אף אחד לא הזדעזע, לא ניסה לעצור, משום שזו הייתה גאווה, זו הייתה התלהבות ושמחה."
בין שעות המשחק הרגילות בכדורגל ברחובות חאן יונס, התגלה לאיימן סוד משפחתי מזעזע. "כל היום משחקים כדורגל ברחובות עם כל הילדים. לא היו שם גנים. אמא שלי הייתה לוקחת אותי לסבא שלי ללכת לבקר אותם. הם גרו ברפיח. ואז אני רואה את סבא שלי והדודים שלי חופרים באדמה." כשדור שאל את סבו מה הוא מחפש, הסביר הסב שהוא מחפש מים. "אבל יש מים בברז, ויש מים במקלחת", תמה הילד.
שלושה שבועות לאחר מכן, כשראה שוב את סבו חופר במקום אחר, סבא שלי היה קשוח ואמר שוב: 'אנחנו מחפשים מים מתוקים, כי המים פה מלוחים'" אבל הוא כבר הבין שמשהו כאן לא מסתדר. "לאחר זמן התברר לי הסוד הגדול שהם ניסו להסתיר – מה שהם חפרו היו המנהרות וכל התת קרקע שחמאס בנה ברצועת עזה, וזה כבר היה לפני יותר מ-45 שנה." מספר איימן אבו סובוח, או בשמו הנוכחי דור שחר, בריאיון ל'המחדש'.
הצביעות שחונכה שנאה
הצביעות הפכה לנושא מרכזי בילדותו של דור. סבו, מגדל הטבק, היה מזמין חיילים ישראלים לשתות תה וקפה, מתחנף אליהם ומספר להם שיש לו חברים יהודים. אך ברגע שהלכו, השנאה התפרצה בעיניו. "הוא אמר לי: 'את היהודים האלה, הכלבים, צריך להרוג אותם. הם לקחו את האדמה שלי, 50 דונם. כשתגדל, אתה תחפש אותם ותחזיר את האדמה'."
גם במסגד הטיפו לשנאה. "אבא שלי היה לוקח אותי למסגד לתפילת שישי. אחרי התפילה, השיח היה נותן שיעור על מאמינים ולא מאמינים. במי הם לא מאמינים? ביהודים והנוצרים. דינם דין מוות. כולם במסגד קראו 'אללה אכבר'."
האלימות הייתה חלק מהשגרה היומית. "ביום שישי, יוצאים מהמסגד ואני רואה מעגל בצומת. אנשי חמאס תפסו שלושה אנשים. לאחד חתכו את הרגליים ואחר כך את הראש, את השני תלו על עמוד חשמל עד שהוא נשרף. את האדם השלישי, קשרו אותו מהרגליים לרכב ונסעו איתו בכל חאן יונס." כשנשאל מה הרגיש, דור ענה: "הכל סבבה. זה הפך להיות טבע אכזרי, חלק מהחיים שלנו".
האבסורד הגיע לשיאו כאשר דור הבין שאביו שעבד 27 שנים בישראל כפועל בניין והמשפחה התקיימה מכסף של יהודים. "הבגדים שלבשנו, המשחקים ששיחקנו היו של היהודים. זו התרומה הראשונה שלנו, מספר דור."
אור בקצה המנהרה
מכאן התחיל מסע שלם של דור לגלות את האמת אשר הוסתרה מפניו, בתוך עולם האלימות והשנאה, משהו בנשמתו של איימן סירב להזדהות עם המציאות. הוא החל לשאול שאלות על הצביעות שאפפה אותו. "למה סבא שלי הזמין אותם לקפה ואומר שצריך להרוג אותם?", שאל את עצמו.
התפנית המכוננת התרחשה כאשר היה עד למחזה ששינה את חייו לנצח. "שיחקתי כדורגל ברחוב, ובאו חיילים ושיחקו איתנו. חייל נתן לי סוכרייה שהייתה כל כך טעימה. כשאבא שלי ראה את העטיפה, הוא צעק עלי: 'לא לקחת שום דבר מיהודים. הם יכולים לשים רעל ואני אוכל ואמות'." האבסורד הושלם כאשר דור ראה שכל ראש השנה הבוס היהודי של אביו הביא לו סלסלת ממתקים, ואביו אמר לילדים: "תאכלו, תאכלו, שיהיה לכם לבריאות. בזה לא היה רעל?" תהה דור בליבו.
נקודת המפנה הגיעה כשראה חייל מניח תפילין. "ראיתי חייל שקשר חבל על היד שלו ועל הראש שלו. לא ידעתי שזה תפילין, אבל משהו קרה. משהו שלעולם לא אצליח להסביר אותו. משהו רוחני שכל הגוף שלי רעד. באותו רגע, הבנתי שאני לא שייך לעם הזה. אני לא שייך למשפחה הזו." מאותו רגע, דור החל להתקרב ליהודים, לחפש חיילים, להיות קרוב אליהם.
הקונפליקט מתפוצץ
בגיל שבע נרשם דור לבית הספר של אונר"א בחאן יונס. חלומו היה להיות רופא ולעזור לאנשים. אך במקום זאת, לימדו אותו בבית הספר לכתוב את המילה "פלסטין ירושלים" ושם התחילה השנאה הממוסדת.
"היהודים הורגים ילדים, נשים, גברים וזקנים. היהודים לקחו אדמה שהיא של סבא שלכם. כל תל אביב, חיפה, יפו, כל ישראל זה פלסטין. – המצווה הכי גדולה היא לרצוח אותם" כך חונכו את הילדים.
כל הילדים בכיתה קראו יחד: "איטבח אל יהוד, איטבח אל אמריקה, אללה אכבר" – לרצוח את היהודים, לרצוח את האמריקאים. ודור הרגיש גל חום עולה בו. "באמת גל חום. אולי הוא נמצא בתוכי. אני לא הרגשתי טוב. וביקשתי מהמורה אם אני יכול ללכת לשטוף פנים." המורה נתן לו מיד סטירה: "לשטוף פנים? תצא החוצה! זה שיעור חשוב." הוא לקח אותו לחדר המנהל, והמנהל אמר: "כן, תהרוג יהודים, כן? כשתגיע הביתה תקבל את העונש שלך."
העימות עם האב
מה שקרה בבית היה טראומה שתלווה את דור לכל החיים. "חזרתי הביתה מבית הספר. עמדתי בכניסה לבית. ראיתי אש דלוקה במטבח. ואבא שלי בפינה, כשהוא לבוש בבגדים של החמאסניקים. רואים רק את עיניו והוא אוחז בסכין בידו. הוא אומר לי: 'חמאס אני ארצח אותך'."
"קפאתי במקום, החלפתי צבעים" הוא משחזר. "כל פעם הוא מתקרב אליי עוד קצת, בצעד קטן, ואומר לי: 'חמאס, אני ארצח אותך'. וכל הזמן הראש שלי חושב על הראש המגולגל שראיתי בשוק". כשדור ביקש עזרה מאמו, היא לא באה. רק כשהמצב החמיר מאוד, היא ניסתה להתערב, אבל אז הפכה גם היא למוקד התעללות.
מסע הגיור, המאבק והניצחון
בגיל 12 וחצי, איימן הגיע לישראל בפעם הראשונה, היה זה בעת שהגיע יחד עם אביו, במטרה לעבוד איתו בישראל. דור ראה בזה הזדמנות, ברח, והחל לעבוד בשמירה באתרי בניה ולשם כך שם היה מקום מגוריו הוא ישן באתרי בנייה. באחד מאתרי בניה שעבר שהיו בראשון לציון, פגש איש יהודי דתי, ממוצא תוניסאי, שדיבר ערבית. הוא שאל אותו איפה אביו. "הוא נסע הביתה, חזר אחרי חצי שעה עם מרק חם, אוכל, בגדים, וכל כך שימח אותי. הוא היה מזמין אותי כל ערב לארוחת ערב."
הקשר בין השניים הלך והתהדק, אבל השיא הגיע בליל הסדר, שאליו הוזמן. אותו הלילה שינה את חייו. "הסתכלתי על השולחן. לא היה לחם, לא פיתות, לא קוסקוס, רק מצות, ביצה קשה וזרוע של עוף. כשסיפר לי על עבדות מצרים, אמרתי לו: 'אני לא רוצה להיות לא יהודי'. הוא נדהם ושאל שוב: 'מה אמרת?'. עניתי לו: 'אני רוצה להיות יהודי'."
אולם הדרך לגיור לא הייתה פשוטה. כיוון שהיה קטין, בתי הדין הרבניים לא יכלו לגייר אותו ללא אישור הוריו ודור מספר "הרגשתי אכזבה מאוד גדולה, חשבתי שאני הולך לבית הדין להתגייר ויום למחרת אני יהודי טהור". הוא נאלץ להישאר בראשון לציון באותו אתר בניה ששם התגורר ונאלץ לאכול ולישון שם ובמקביל היהודי התונסאי היה דואג לו לצרכיו.
הקרב על הזהות
ב-24 במאי 1992, נרצחה הלנה ראפ הי"ד, בת 17 בלבד, בידי מחבל נתעב. האירוע היה לאחד מהבולטים מרצף אירועי הדקירה ששטפו את מדינת ישראל בראשית שנות ה-90, והשפיע על ההידרדרות בתחושת הביטחון האישי של אזרחי המדינה ועל המערכת הפוליטית. הרצח הביא לגירוש כל העזתים מישראל. "הממשלה והגורמים בביטחון גרשו את כל הערבים לעזה, כי פחדו שלא יהיה נקמה, שיהודים לא ירצחו ערבים."
בכל פעם כשדור ראה משטרה, הוא ברח שלא יגרשו אותו, עד שבגיל 19 וחצי נעצר על שהייה לא חוקית. "למחרת לקחו אותי לבית המשפט ברחובות. אמרתי לשופט שאני שבע שנים בישראל, התחננתי בפניו שאני רוצה להיות יהודי, הייתי ברבנות, רצו רק אישור שאני יכול להתגייר. האיש הדתי הביא 50 חתימות מהשכנים שבאמת מכירים אותי מהילדות, ומבקשים מבית המשפט שיעזור לי להתגייר."
השופט שפט אותו לארבעים וחמישה ימים בפועל בכלא, עשרה חודשים על תנאי. בבית המשפט, הוא נתקל בפלסטינים שעמדו לידו, גם הם נעצרו על שהייה לא חוקית בישראל: "אתה בוגד, אנחנו נרצח אותך." איימו עליו.
הגיהנום בבית הכלא
במהלך שהותו בכלא הישראלי, דור הוכנס לאגפים שבהם הוחזקו אסירים ביטחוניים, שם חטף מכות רצח על בסיס יומי. "הסוהרים באו ולקחו אותי, הפרידו, לקחו אותי לתא של יהודים. אחרי 45 יום שחררו אותי וחזרתי לרצועת עזה."
החזרה לעזה הייתה טראומטית ביותר עבורו. "כשראיתי את מעבר ארז, הפסקתי לראות, פתאום חושך, אני עיוור. אני לא רואה. אתה יכול לדמיין את זה שאתה בבית בלילה ופתאום יש הפסקת חשמל. השניות הראשונות שאין חשמל, חושך – כך הרגשתי באותם רגעים."
עינויי חמאס והחלום להתגייר
לאחר שעבר את המחסום בעזה, דור נעצר על ידי חמאס ונחקר בעינויים קשים במשך שבעה חודשים. "תלו אותי הפוך, נתנו לי מכות עם מקלות ברגליים יחפות, נתנו לי מכות חשמל, הייתי עם חתכים בידיים. הצלחתי לישון רק כמה שניות בודדות."
במהלך רגעי השבי הקשים תחת ארגון הטרור חמאס, סיפר דור: "התפללתי לאלוקים שייקח אותי". אך למרות זאת, חש "שהקב"ה איתי". בניסיון להתעודד, הוא חשב כל התקופה הזו "איך אני מתגייר ונהפך להיות יהודי ואיך אני חוזר לישראל כדי לפגוש את החברים שלי היהודים".
דור אומר בכאב כי הוא מבין מאוד מה עוברים החטופים שנמצאים בשבי חמאס. "אני בטוח שחלק מהדברים הם לא מספרים לנו." כששוחרר והוחזר לבית משפחתו על ידי חמאס, אביו התכחש לו ואמר לאנשי חמאס: "אין לי ילדים בוגדים כאלה". לאחר מכן פנה אליו ואמר: "עשית בושה למשפחה. חבל שלא עשית קצת כבוד ורצחת יהודים."
הבריחה לישראל והסיוע המפתיע
במשך שלושה חודשים בעזה היה דור הומלס – "אין לי כסף, אין לי בגדים, אין לי אוכל. מכות, קללות, יש לך בשפע, אבל בגלל שאלוקים היה איתי הצלחתי לשרוד את התקופה הזאת".
הוא ברח דרך מצרים וטורקיה חזרה לישראל, אך נעצר שוב. הוא עמד בפני גירוש חזרה לעזה, אך ניצל בדרך נס: שני שוטרים שהסיעו אותו הורידו אותו לפני מחסום ארז בשטח ישראל, במקום אחריו בשטח עזה. "לקחתי מונית וברחתי מיד חזרה לישראל," הוא מספר.
לאחר חודשיים נעצר שוב, אך הפעם באופן מפתיע, שופטת בבית המשפט הקשיבה לסיפורו. "היא אמרה: 'אני מאמינה לך, ואני לא אתן לך עונש על תנאי. יש לך עונש על תנאי שנכנסת לכלא, אבל אני לא מפעילה אותו, אני אנסה לעזור לך'." השופטת דחתה את הדיון לשנה.
הניצחון – הגיור הרשמי
לאחר מאבק משפטי של שבע שנים, בית המשפט העליון הורה למשרד הפנים לאפשר לו להתגייר. בגיל 22 החל דור בלימודי יהדות במכון מאיר, שם למד אצל הרב אורי שרקי.
רגע מרגש במיוחד התרחש בחג פורים: "הרב הביא לי כוסית של יין. הוא אמר לי: 'פורים שמח'. אמרתי: 'כבוד הרב, בחיים לא שתיתי יין'. הוא אמר: 'אתה רוצה להיות יהודי?' צעקתי מיד 'כן' והרב שרקי השיב לי, 'נתחיל מהיין'." אחרי שש כוסות יין, הרב שרקי שאל אותו: "אם לא יגיירו אותך, מה אתה תעשה?" דור ענה ללא היסוס: "אם אני לא אהיה יהודי, אז אין לי טעם לחיות."
בגיל 25, לאחר לימודיו, דור, הלא הוא איימן אבו סובוח, עבר גיור רשמי וטבל במקווה. "אי אפשר לתאר את התחושות, העושר, העושר הגדול. אתם נולדתם יהודים, תקשיבו למה שאני עברתי כדי שאני אהיה כמוכם" משחזר דור בהתרגשות.
לקחי 7 באוקטובר וקריאה לציבור
כשנשאל על אירועי הטבח ב־7 באוקטובר, דור מספר בכאב ובצער כי לא הופתע. "ידעתי שזה יקרה. ידעתי שהם מסוגלים לעשות דברים כאלה. כולם שם חונכו לרצוח יהודים. אין שם חף מפשע."
"כששמעתי לראשונה על הפשיטה של חמאס בעוטף עזה, לא הייתי מסוגל לעמוד, מיד התמוטטתי וישבתי ופרצתי בבכי, כי ידעתי מה חמאס מסוגל לעשות." הוא צעק: "כמה חבל שלא הקשיבו שצעקתי ודיברתי איפה שרק אפשר על מה שחמאס מסוגל לעשות." הדבר היחיד שהפתיע אותו לא היה הטבח, אלא "איך הם עברו את הגדר, איפה היה הצבא וחיל האוויר".
הוא קורא לציבור הישראלי לא להיות תמים: "הם חיים בסרט רע" הוא מכנה את כל אותם שאומרים כי יש חפים מפשע בעזה. "אם אני נולדתי שם וגדלתי שם, אמרו לנו כי על רצח של יהודים, שזו המצווה הכי גדולה לרצוח יהודי. ואם אני אומר לכם שאין שם חף מפשע, סבא שלי היה אומר לי לרצוח יהודי. אבא שלי אומר לי לרצוח יהודי. במסגד אומרים לרצוח יהודי. בבית הספר אומרים. כולם ככה חונכו."
במשך שנים ניסה דור לדבר בתקשורת, עם אנשי צבא וחברי כנסת, אבל איש לא התייחס. בהמשך הוא היה אמור להתגייס לצבא, אך נאמר לו שלא יגויס כיוון שהתנגד להתנתקות.
משפחתו הביולוגית של דור, נמצאת בחוף הים בצפון עזה, לשם נמלטו. כשנשאל אם אכפת לו מה יקרה למשפחתו אם ייפגעו, הוא עונה בגילוי לב קשה: "לא מעניין אותי. כל מי שרוצה לרצוח יהודים – שייהרג. זה לא מעניין אותי. ההורים שלי חינכו אותי ככה. אם הם רוצים לרצוח יהודים…". הוא מספר כי חייל צה"ל שהיה בבניין שבו דור גדל התקשר אליו ואמר: "מתחת לבניין שלך מצאנו מנהרה, ואת הבניין הרסנו."
לאחר מספר שנים שבהן חי דור כישראל בתור יהודי מן המניין, הוא גולל בספרו "מחאן יונס לתל אביב" את כל סיפורו המטלטל. "אני מרגיש כמו בסיפור של אברהם אבינו שהקב"ה 'לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך' ושהם חלק מעשרה ניסיונות שהקב"ה ניסה אותו" הוא אומר בסיום הריאיון עם 'המחדש'. "גם לי היו הרבה ניסיונות וקשיים, אבל תמיד האמנתי באלוקים ותמיד חלמתי שאני סוף סוף אתגייר."
בגיל צעיר, כשהוא פורץ לעולם התורה והקבלה, הגאון רבי שלמה יהודה בארי, המכונה "הינוקא", לא תיאר לעצמו שילדותו הלא-קלה והחיבור הנדיר שפיתח עם הקדוש ברוך הוא יהפכו אותו למטרה לרדיפות, עלילות, ואיומים על חייו מצד גורמים שונים.
את הילדות הקשה הוא החל כבר בעודו כילד, במהלך השנים עבר רדיפות, ניסיונות הרעלה, שידוכים שבוטלו ואפילו ישב במעצר בשל עריקות. עכשיו, לרגל החג, הינוקא חושף בריאיון את סיפור חייו הבלתי-יאמן: מה רצו ממנו, כיצד הרסו את חייו האישיים, ומהו הסוד שמאפשר לו לשרוד את הרדיפה עד היום.
לא נמצליחים לצפות? נסו כאן
הגרש"י בארי מספר על תחילת דרכו, שבה לא נשען על ייחוס, אלא נבחן והוכיח את עצמו "בלי סוף בכל דבר". הוא מספר כיצד בגיל 17–18 כבר התאספו סביבו תלמידים רבים, עד שהגיעה נקודת השבר. "בגיל 20, אז בדיוק רציתי להתחתן, הגיעה התהפוכה שנכוויתי ממנה".
לדבריו, באותה תקופה החלו לצאת עליו שמועות קשות: "הוציאו עליי כל מיני רבנים, אמרו לי, טוב, החליטו, הגיעו למסקנה שרוב התורה, התורה שהוא יודע לא הגיונית, וזה כנראה שד. זה כנראה שד, התורה שלו זה שד, הכוחות, היכולת, כי גם אז היה קצת ניסים, אתה יודע".
האשמות אלו הופצו כדי לפגוע בו אישית : "וככה פשוט הלכו מאחד לאחד ופשוט הוציאו לי שם, שאני משהו מוזר, שאני שד, שאני דבר לא טוב… הכוחות האלה זה כוחות מיסטיים גדולים מדי, שזה לא מן הקדושה".
הרדיפה פגעה בו בצורה אנושה: "זה פגע לי בכל השידוכים. זה אומר שכל שידוכ שיצאתי אליו… פשוט ביטלו לי את השידוך".
הרדיפה הגיעה לשיאה כשמבקשי רעתו ניסו לפגוע בו בכל דרך אפשרית. "ממש אותם אנשים רדפו אותי… וסגרו לי שיעורים. הלכו מבית כנסת לבית כנסת שאני לא אמסור שיעור. "לקחו כתבים שלי לגניזה. ספרים שהוצאתי פשוט לקחו אותם וגנזו אותם".
לצד הרדיפה בדרכו לעולם התורה, הוא נאלץ להתמודד עם צבא: "בדיוק הייתי עריק מהכלא הצבאי, לא ידעתי… הייתי מקבל צווים והייתי שולח להם מכתבים לצבא שאני רוצה ללמוד… לא הבנתי, עשיתי זאת בתמימות והייתי בטוח שהכל הסתדר".
הרב בארי מספר על יום שובר לב במיוחד: "ארבע בבוקר הם דפקו לי בדלת… אבל מה שכאב שזה היה ביום של האירוסין שלי". בעוד משפחת הכלה הגיעה לבית הכנסת לחגוג את האירוסין, הוא לא הגיע: "אני לא הגעתי ואני הייתי עצור בבית העצורים זה היה בדיוק באותו יום של האירוסים שלי". השידוך התבטל לאחר ש"אותו רב שידע שאני שם… הלך לאותה משפחה ואמר להם שהוא נעלם הוא לא רוצה את השידוך הוא ברח".
ניסיון ההרעלה: "הם שמו לי בתוך מים רעל"
לאחר שהתחתן ושב למסור שיעורים, גילו רודפיו דרך חדשה לפגוע בו, הפעם איום ממשי על חייו. "ושוב הם הגיעו אותם רודפים שלי הגיעו לשם זה היה באמצע שיעור הם ניסו… עד היום אם אתה שם לב אני שותה בבקבוקים סגורים… הם שמו לי בתוך מים רעל באמצע שיעור".
הרב בארי הצליח להינצל בנס: "אני באתי לשתות ואני מסתכל על המים ואני מריח משהו מוזר אז אני שואל מי הביא את המים אף אחד לא ענה… ואז מישהו לקח את המים השליר אותם ואז הבנו שזה כבר ממש מלחמה כאילו שממש מנסים לפגוע בי".
"הסוד של חיי": הלב הטהור והחיבור לקב"ה
בסופו של דבר, כשנשאל על סוד הצלחתו והכוח שלו להמשיך, הרב בארי חושף את האמת המניעה את חייו: "אני מאוד אוהב את הפשטות, אף פעם לא רוצה להיות גדול, אני לא מחפש להיות גדול, ואני באמת, אני רוצה רק תורה, ואת הקדוש ברוך הוא".
הוא מסביר שכל הרדיפה נובעת מתחרות ופוליטיקה, ואילו הוא שואף רק לאמת: "פתאום הבנתי זה תחרות נגידים, וזה תחרות אנשים, וזה תחרות אהדה של ציבור".
"אמרתי זה לא מעניין אותי, אני עובד את השם, אני לא מחפש ציבור, לא מחפש פוליטיקה… רוצה לחיות, רוצה ללמוד תורה". הוא מסכם את משנתו בכך שהוא מחפש "אנשי אמת, דרך אמת, אני לא מחפש שום דבר אחר". החיבור שלו לקב"ה, שנוצר מתוך בדידות ושברון לב בילדות, הוא מה שמלווה אותו ומגן עליי.
במהלך הריאיון, משתף הינוקא בקשיים הגדולים שעומדים גם היום לפתחו, מתייחס לשמועות על פילנתרופים שמשקיעים הון עתק ביחסי ציבור שלו ושופך את לבו, בכאב על צרת עם ישראל.
מאחורי הקלעים של ההנהגה החרדית: בעוד רבבות בני ישראל משחרים לפתחם של מנהיגי הדור שליט"א, לקבלת עצה וברכה, נמצאים אנשי הסוד דווקא הרחק מאור הזרקורים. אלו הם המשמשים, הנכדים והחברותות המהווים את הציר המרכזי המנווט את סדר יומם הצפוף של מרנן ורבנן ואת כלל ההכרעות הציבוריות.
בחודשים האחרונים, 'המחדש' התחקה אחר המנגנון המדויק והמסור שמאחורי כל "חצר": החל מהחברותא הקבועה בשעות הבוקר, דרך הנהגים הוותיקים המכירים כל סוד, ועד לנכדים המנהלים את הקשרים הפוליטיים והציבוריים הכבדי משקל.
מנהיג היהדות החרדית: בית מרן ראש הישיבה הגאון הגדול רבי דב לנדו שליט״א
במעונו ברחוב הרב שר 15, שהפך כבר לשם דבר ממש, נושא מרן מנהיג הדור הגאון רבי דב לנדו שליט״א את משא הדור על כתפיו. לכאן מתנקזות כל השאלות, ההכרעות, הדיונים והדילמות הציבוריות, ומכאן יוצאות הכרעות המנווטות את דרכה של היהדות החרדית כולה.
יום־יום מגיעים לביתו רבבות מבני ישראל, לברכה ולעצה, לשאלות הלכתיות וציבוריות, לעניינים אישיים וציבוריים. ביתו של ראש הישיבה הוא אבן שואבת לכל הציבור החרדי. באופן חריג, חצרו של הרב איננה "חצר" במובן המקובל, אלא מקום תורה טהור, המורכב בעיקר מתלמידיו הוותיקים של הרב אלו שמתחממים לאורו זה עשרות שנים.
למשלוח תיעודים ועדכונים מהנעשה בחצרות הקודש והיכלי הישיבות: yossifeld.h@gmail.com או 0555570205
בית מנהיג הדור
בית ראש הישיבה מתנהל כביתו של מנהיג כלל ישראל, ואליו מגיעים נציגים מכל חלקי הציבור החרדי ליטאים, חסידים, ספרדים, ואף מן הקבוצות הקיצוניות ביותר. עם כולם מקיים ראש הישיבה קשר רצוף של הנהגה ודאגה לצורכי הכלל.
המשמשים בקודש
ראש הישיבה מקפיד כי כל ענייני הבית יתנהלו אך ורק על ידי בני המשפחה הקרובים. נכדיו, הרב מנחם לנדו ר"מ בישיבה קטנה סלבודקה, והרב טוביה לנדו ראש הקיבוץ בישיבה הגדולה כתר תורה טלז סטון, חולקים ביניהם את ניהול הבית כולו: החל מסדר יומו של ראש הישיבה, קבלת הקהל והתקשורת עם הציבור והמוסדות, ועד לקשרים הפוליטיים עם כל הסיעות החרדיות.
תחתיהם פועלים גבאים נוספים המסייעים בניהול הטכני של הבית ובסדרי קבלת הקהל: הרב יצחק מלול, הרב יעקב וינפלד, הרב אי"ש רוטנברג, הרב ישראל כהן והרב שלמה מילר.
לראש הישיבה אין נהג קבוע, מספר נהגים נרתמים לשירות לפי הצורך, ובהם הרב בצלאל בלום, הרב יצחק מלול, הרב איצ'ה רונגרטן והרב משה רוזנטל. סדר יומו של מרן מתנהל באופן עצמאי ומדויק, כשהכול מתוזמן לפי סדרי לימודו הקבועים.
סדרי לימודו של מרן מסודרים לאורך כל היום. בשעות הבוקר הוא לומד עם תלמידים נבחרים מישיבת סלבודקה, שנבחרו על ידו בקפידה. בשעות אחר הצהריים לומד מרן עם הרה"ג רבי דב לנגברג, עמו הוא מכין את השיעור היומי הנמסר למחרת בישיבה. בערבים לומד לסירוגין עם הרה"ג רבי משה חיים אולמן ועם הרב דוד חדש, עמו הוא עורך את קונטרסי אהלי התורה היוצאים מדי שבוע.
בני משפחתו ונכדיו של ראש הישיבה מעורבים בכל ענייני הבית והציבור. דמות מרכזית ובולטת במיוחד היא בנו חביבו של ראש הישיבה, הרה"ג רבי יוסי לנדו, הנושא באחריות כוללת ומפקח על ענייני הבית.
נכדו של ראש הישיבה, הרב טוביה לנדו, משמש כקשר הישיר עם חברי הכנסת ואישי הציבור, ומעביר לפני ראש הישיבה את השאלות והנושאים הכבדי משקל. לצד זאת, דמות דומיננטית נוספת בבית היא הרב דוד שפירא, נכדו של מרן הגראי״ל שטיינמן זצוק"ל, אשר מרן נוהג להיוועץ עמו תדיר בעניינים ציבוריים, בזכות ניסיונו הרב ורוחב דעתו.
דוברות ותקשורת
לבית הרב אין דובר רשמי, אך דבריו לציבור נמסרים מעת לעת באמצעות מכתבים רשמיים המתפרסמים בעיתון יתד נאמן, המשמש ביטאון לדעת תורה.
קבלת קהל
קבלת הקהל בבית מרן מתקיימת בשעות הערב, כדי שלא לפגוע בסדרי לימודו. על תיאום קבלת הקהל מופקדים הרב יצחק מלול והרב שלמה מילר, הדואגים לסדר ולסינון הפניות הרבות המגיעות מדי יום.
הבית שברחוב הרב שר: מרן ראש הישיבה הגרמ"ה הירש שליט״א
ביתו של הרב פתוח לכל, כמובן לא לאורך כל היום, אז מרן שליט"א עסוק בעיקר בלימוד עצמי או בחברותא ובמסירת שיעורים בישיבה. קבלת קהל מתקיימת לרוב בשעות הצהריים. לא צריך פרוטקציה או קשרים כדי לבוא ולקבל דעת תורה צרופה.
המונים עולים מדי יום לקבל עצה ותבונה בנושאי חינוך, שידוכים, עסקים, רפואה ועוד. חברי הכנסת ועסקנים עולים כדי לקבל הכרעות פוליטיות. המשב"קים והגבאים מנווטים את ההמונים ואת התורים העמוסים. מכיוון שמרן שליט"א מקבל קהל רק כשעה וחצי ביום, מטבע הדברים התורים נקבעים לשבוע או שבועיים קדימה.
מרן ראש הישיבה הגאון רבי משה הלל הירש צילום: שלומי כהן
הגבאי הראשי של מרן שליט"א הוא הרב מנחם דויטש שנחשב למקורב מאוד למרן ומשמש בתפקיד כבר מספר שנים. דויטש מופקד על סדר יומו של הרב ועל קבלת הקהל. תחתיו מכהנים עוד מספר גבאים בהם הרב בני פוזן, הרב אבא גריינמן ועוד. הם מסייעים לרב דויטש בקבלת קהל, ומחליפים אותו בעת הצורך באירועים וכנסים בהם משתתף מרן. הנהג הוותיק הוא הרב שמואל בלום לצדו מספר נהגים מחליפים בעת הצורך.
מי שאחראי על כל מה שקשור לרב, כולל הקשר עם גדולי ישראל והפגישות ביניהם כולל תיאומי עמדות בין הרבנים והמנהיגים הוא בנו של ראש הישיבה הגאון רבי אהרן הירש מרבני ישיבת סלבודקה, שכבר נודע ככתובת אליה חושקים להגיע כל שועי עולם. רבי אהרן מקצר בדיבור, ומעביר כל פניה שמגיעה אליו לאביו מרן שליט"א, שקבל את ההכרעה הציבורית כיצד לנהוג.
דמות דומיננטית בולטת הוא הרב מרדכי זאב הירש, בנו של רבי אהרן, ונכדו של מרן שליט"א. הוא מקורב מאוד לסבו, שסומך עליו בנושאים רבים. הוא מנהל את ענייני הבית מטעם אביו וסבו, וכן אחראי על האירועים בהם משתתף סבו, ולפעמים מתלווה אליו בעצמו לפי הצורך.
הקשר עם הפוליטיקאים מתנהל בעיקר באמצעות הגבאי הרב דויטש והנכד הרב הירש שמתאמים את ביקורי הח"כים ומעבירים לראש הישיבה את השיחות מהפוליטיקאים שדורשים את הכרעתו.
את התכנים התורנים כמו שיחות שיעורים ודברי השקפה שיוצאים ממעונו של הרב, עורך וכותב הרב שמואל חדש מרבני מכון עוז והדר (העורך הראשי של מתיבתא) ומקורבו של מרן.
על הדוברות לתקשורת, כאשר הדבר נצרך מטבע הדברים, אחראי איש התקשורת יצחק פלדמן ששימש כחברותא של מרן שליט"א.
ביתו של מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר צבי ברגמן שליט״א
ביתו של מרן ראש הישיבה מתנהלת בצניעות ובפשטות רבה, אך מאחורי הקלעים פועלים אנשים מסורים ונאמנים, שכל אחד מהם תורם בדרכו לשגרת יומו של זקן ראשי הישיבות.
הדמות המרכזית בבית היא הרב יחיאל קרפל, המשמש זה למעלה מעשרים שנה כנהגו הצמוד ואיש סודו של ראש הישיבה. תחילת דרכו הייתה כאברך מן המניין בישיבת רשב"י, בית מדרשו של ראש הישיבה, שם הפציר להתלוות אליו בנסיעות שונות. באותן שנים העדיף ראש הישיבה לצעוד רגלית מביתו לישיבה, אולם עם חלוף השנים, הפך ר' יחיאל לנהגו הקבוע, ומשם הדרך להיותו נאמן ביתו הייתה קצרה.
ר' יחיאל ידוע כאיש סוד, שבולט בשתיקתו ובנאמנותו. שליחויות עדינות ועניינים רגישים נמסרים לידיו, והוא מעולם לא גילה דבר. מקורבים מציינים כי תכונה זו, שמירת הלשון, היא שהקנתה לו את אמונו המלא של ראש הישיבה אשר בעצמו מקדש הדיבור ושומר לשונו בקפדנות. מסירותו יוצאת הדופן ניכרת בכל פרט, גדול כקטן, בחצרו של ראש הישיבה.
לצד הרב קרפל פועל גם הנכד הרב אברהם (אברימי) ברגמן, המלווה את סבו הגדול קרוב לעשרים וחמש שנה. במשך תקופה ארוכה לא שהה בקביעות בבית סבו, אלא היה מקפיד על קשר טלפוני רציף וביקורים תכופים, בהתאם לדרישת ראש הישיבה שלא יבטל את לימודיו בכולל. פעילותו ניכרה בעיקר מאחורי הקלעים, שם ניווט את ענייני הבית בתבונה רבה.
ר' אברימי משמש כאיש סודו הקרוב של סבו, וכל יציאה לאירוע או חתימה על מכתב עוברת דרכו. מארגני אירועים מעידים כי דאגתו היחידה היא שלוות סבו, והוא נוקט בכל צעד כדי למנוע ממנו טירחה מיותרת. בשנים האחרונות נזקפת לזכותו גם ההוצאה לאור של כתבי תורתו של סבו הגדול.
בהלוויית רעייתו הרבנית ע"ה. צילום: שוקי לרר
סדרי קבלת הקהל
במשך שנים רבות לא נקבעו שעות מסודרות לקבלת קהל. כל מי שחפץ לפגוש את ראש הישיבה היה נכנס אל ביתו או לחדרו בישיבה, ואף הטלפונים נענו על ידו בעצמו. ראש הישיבה הסביר אז כי כל אדם מרגיש ששאלתו היא בגדר פיקוח נפש, ולכן אין אפשרות לדחותו. רק בשנים האחרונות, לנוכח זרם הפונים, נקבעו שעות קבלה מסודרות, תחילה בצהריים ולאחר מכן גם בשעות אחר הצהריים.
מי שמכוון את סדרי הקבלה הוא בנו, הרה"ג רבי חיים ברגמן, ששוהה רוב שעות היממה בבית אביו, כולל שבתות וחגים. במסירות רבה הוא דואג להכניס את המוני בית ישראל לעצה ולברכה, תוך שמירה על סדר וזמני מנוחה.
האיש למשימות מיוחדות
בבית ראש הישיבה אין איש קבוע למשימות מיוחדות. יודעי דבר מספרים כי ראש הישיבה נוהג להטיל שליחויות רגישות דווקא על אנשים בלתי צפויים, מתוך מגמה מודעת. לצד זאת, ידוע כי הגאון רבי חננאל לוי, מרבני ישיבת בית שמעיה ובנו של הגאון רבי אריה לוי חבר מועצת גה"ת נבחר פעמים רבות לשליחויות שונות וחשובות. הוא מלווה את ראש הישיבה לאירועים מיוחדים, ומסרב לחשוף דבר מכל שליחויותיו, מתוך דבקות בשתיקה ובנאמנות.
החברותות
לאורך שנים רבות למד ראש הישיבה לבדו שעות ארוכות מדי יום, כשהוא משתף לעיתים את מסקנותיו עם בנו הגדול, הגאון רבי בן ציון. בשנים האחרונות לומד ראש הישיבה בחברותא עם נכדו הרב יונה זאב ברגמן, מחשובי האברכים בכולל בית יהודה, שמגיע מדי יום בצהריים וגם בשבתות וחגים.
חברותא נוספת, הוא נכדו הרב הגאון רבי מרדכי יוסף ברגמן, ראש כולל "כנסת ישראל" במבשרת ציון, לו יש קביעות עם סבו הגדול כמידי שבוע, בין היתר הוטלה עליו האחריות לעבור על חידושי תורה הנמסרים על ידי ראש הישיבה, לפני פרסומם ברבים. כמו כן כמדי שבוע יוצא עלון "דרכי אורה", שבו מתפרסמים מד"ת של ראש הישיבה, עליהם עובר להגהה סופית נכדו הגדול.
ח"כ בני גנץ במעונו של מרן הגרמ"צ ברגמן. צילום: שוקי לרר
ראש הישיבה ממעט לשתף אחרים בהחלטות הנוגעות לסדר יומה של היהדות החרדית, אולם כאשר הוא מבקש לשוחח על נושא ציבורי חשוב, הוא מזמן אליו את בנו הגדול הגאון רבי בן ציון ראש כולל רשב"י. לעיתים אף מתייעץ ראש הישיבה באופן אישי עם אחד מגדולי ראשי הישיבות, בעיקר בשיחות טלפוניות ישירות.
באופן טבעי, הקשר הדוק במיוחד עם נציגי "דגל התורה". הח"כים של התנועה פוקדים את בית ראש הישיבה לפי הצורך, ובפרט ח"כ משה גפני, שמרן הרב שך זצוק"ל מינהו עוד בחייו. מקורבים מספרים כי בשל כך ראש הישיבה סומך על שיקול דעתו בנושאים רבים, והוא נוהג להגיע גם בביקורים דיסקרטיים. בנוסף, קיימים קשרים ושיתופי פעולה עם נציגי אגודת ישראל, ובעיקר עם נציגי הסיעה המרכזית גור, על רקע סוגיית גיוס בני הישיבות שבה נוקט ראש הישיבה קו תקיף ובלתי מתפשר.
לבית ראש הישיבה אין דובר רשמי, וגם לא קבוצות עדכונים. המידע היוצא ממעונו מועבר לכלי התקשורת באמצעות כתובת מייל ייעודית, והיא משמשת כצינור הרשמי והיחיד.
בית מרן הגאון הגדול רבי משה שטרנבוך שליט״א
הגאון הגדול רבי משה שטרנבוך שליט״א, מלבד גדלותו בתורה ובכח פסיקתו שהתקבל בעולם ההלכה למעלה מיובל שנים, נחשב כיום לזקן הפוסקים ושריד לדור הקודם. כבר לפני עשרות שנים נטל חלק לצד מרנן הגרי״ש אלישיב והגר״ש וואזנר זצוק״ל בהכרעות הלכתיות מרכזיות, ובעשור האחרון נותר כמעט לבדו מהדור ההוא ומכריע בשאלות הציבוריות הגדולות שעל סדר היום.
לביתו שברחוב עונג שבת בירושלים נוהרים מדי יום רבים לבקש עצה וברכה בשעות קבלת הקהל שלאחר תפילת שחרית. מאז הסתלקותו של מרן שר התורה הגר״ח קניבסקי זצוק״ל, הפך ביתו של מרן פוסק הדור למוקד עלייה לרגל עבור המוני בית ישראל המבקשים ישועה ורחמים.
סדר יומו של הרב
יומו של הרב עמוס בלימוד תורה ושיעורים. הרב מוסר ארבעה שיעורים קבועים מדי שבוע, שלושה מהם לתלמידי ישיבתו ורשת הכוללים תשובות והנהגות, ושיעור נוסף בערב שבת לתושבי חו״ל, הנמסר באנגלית. ביום ראשון נמסר השיעור לתלמידי כולל תשובות והנהגות סניף גאולה, ביום שלישי שיעור כללי בהיכל ישיבתו בבית שמש, וביום חמישי שיעור נוסף לסניף הר נוף. ביום שישי בצהריים מוסר הרב את השיעור באנגלית.
פרט מעניין הוא כי על אף שמרבית שיעוריו נמסרים בביתו, את השיעור הכללי בישיבתו בבית שמש מוסר הרב בעצמו במקום. לשם כך נוסע ברכבו המפורסם ה"ספרינטר" ששימש בעבר את מרן שר התורה הגר״ח קניבסקי זצוק״ל. מחזה מרגש בעת הגעתו לישיבה: כך שלמרות חולשתו, נעמד הרב על רגליו וצועד לבדו מרכבו עד היכל הישיבה, ללא כסא גלגלים. תלמידיו מעידים כי הדבר ממחיש בחוש את כח התורה המחיה את לומדיה כפשוטו.
הגר"מ מקפיד ביותר על קריאת קוויטלאך הנמסרים לו. הוא דורש שהשמות ייכתבו במדויק ומורה לגונזם בכבוד בגניזה, ולא חלילה להשליכם לאשפה, באומרו כי יש בהם קדושה מרובה.
המשמשים בקודש
בבית הרב משמשים בקודש נכדיו המסורים הרב פנחס שטרנבוך והרב דוד שטרנבוך, המלווים את מרן בקביעות ומנהלים את סדר יומו הציבורי. לצידם עומדים שאר בני הבית והנכדים המסייעים בקבלת הקהל הגדולה הנערכת מדי יום. נכד נוסף, הרב אברהם ישעיהו שטרנבוך, משמש את הרב בעניינים האישיים ומנהל מאחורי הקלעים את לוח הזמנים הציבורי. הוא נוהג לשמור על פרופיל נמוך, אך לאחרונה החלו לראותו יותר בציבור.
הרב פנחס שטרנבוך משמש גם כנהגו הקבוע של הרב, שאר הנכדים באים בתורנות מדי יום ללמוד עמו בחברותות, וכולם קשורים אליו בקשרי אהבה מיוחדים, מתייעצים עמו בכל ענייניהם האישיים.
ניהול הבית
ענייני הבית מתנהלים אך ורק על ידי בני המשפחה ותלמידי הישיבה, אין בבית דובר או עסקנות פוליטית, הרב מתנזר מכל זיקה מפלגתית ושומר על מעמדו הייחודי ללא התערבות בפוליטיקה.
שני הנכדים המרכזיים, הרב דוד והרב פנחס שטרנבוך, עומדים גם כן מאחורי ניהול המוסדות הרבים שייסד מרן. הרב פנחס שטרנבוך ייסד את הישיבה הגדולה בבית שמש, והרב דוד שטרנבוך עומד בראש רשת הכוללים תשובות והנהגות המונה שישה סניפים בארץ.
השניים פועלים בשליחותו של הרב, בקשר הדוק ומתואם ביניהם, כאשר כל פעילותם נעשית מתוך אהבה וכבוד עצום לזקנם הגדול.
ראש ישיבת פוניבז' מרן הגאון רבי ברוך דוב פוברסקי שליט"א
הנהגתו של מרן ראש הישיבה מאופיינת במהלכים שקטים ומאחורי הקלעים. על פי רוב יעדיף מרן, ככל הניתן להימנע מהעיסוק בנושאי ציבור ויותיר את הזירה הציבורית מחוץ לתחומי עיסוקיו העיקריים. אמנם כאשר יזהה צורך מיוחד ובעיקר בשמירת צביון הישיבות הקדושות והנהגתם, יפעל בכל כוחו.
האיש על הבית
האיש החזק בחצר של מרן ראש הישיבה הינו הרה"ג רבי יוסף שטראוס. זה קרוב לעשרים שנה שעומד על משמרתו בנאמנות ובמסירות נדירה. כל סדר יומו של הרב מופקד בידיו, אם זה קבלות הקהל היומיות, סידורי קידושין ובריתות, לצד שלל האירועים, בשנים האחרונות העול על כתפיו של הרב שטראוס הינו עצום, ואין לו חיים פרטיים משל עצמו כמעט לחלוטין. הרב שטראוס משתדל לפחות בשבתות להיות יותר בביתו. וילדיו מכירים אותו בעיקר כ'אבא של שבת'.
החברותא וכותב השיעורים
הרב הגאון רבי אהרן קסלר האיש הקרוב ביותר תורנית למרן ראש הישיבה, משמש ככותב השיעורים ו'כחוזר' על שיעוריו של מרן ראש הישיבה שליט"א בפני התלמידים הצעירים בישיבת פוניבז'. במסגרת תפקידו הוא שוהה שעות רבות עם מרן ראש הישיבה שליט"א המכנה אותו בחיבה ה'אוצר החכמה' האישי שלי. רבים מגדולי ראשי הישיבות משתמשים בו להעברת שאלות בלימוד למרן ראש הישיבה שליט"א. והצעות רבות לתפקידי רמי"ם בישיבות מכובדות ונחשבות מונחות לפתחו, את כולם הוא דוחה על הסף.
בנוסף הרב קסלר הינו העורך הראשי של סדרת ספריו של הרב בד קודש על הש"ס ועל התורה, וסדרת ספרי שיעוריו 'שיעורי הגרב"ד' על מסכתות הש"ס.
את קבלת הקהל מנווט הרב שטראוס ברגישות מיוחדת. ראשי ומנהלי מוסדות עמם שוחחנו במהלך הכנת הכתבה מציינים בהתפעלות כי הרב שטראוס שייך לזן אחר של משבקי"ם מהמצויים היום, לדוגמא הם מציינים כי למרות העומס הרב המונח על כתפיו, ישתדל הרב שטראוס לחזור לכל פניה ובקשה שלהם, נדמה שיש לו 'חולשה' מיוחדת לראשי כוללים בהם ינהג משנה כבוד וזהירות. אין בקשה לעזרה להגדלת תורה וביסוס ישיבות וכוללים שלא נעשית על ידו בשלימות מקסימלית, ובצניעות מיוחדת. גם ילדי חלאקה מתקבלים על ידו בסבר פנים מיוחדת, וישתדל להקדימם במידת האפשר לתחילת התור כדי שלא להעמיס עליהם ועל הוריהם.
בהיותו נלווה למרן ראש הישיבה במאות חופות בשנה בהם נוטל חלק בסידור חופה וקידושין. נחשב הרב שטראוס למומחה על בהלכות אלו, בהם עושה הוא שימוש יומימי, ולא נדיר הוא לראות על צג הטלפון האישי שלו ראשי ישיבות ופוסקי הלכה המבקשים לברר הנהגה פלונית של הרב בעריכת חופה ,או בירור על כתיבה מדוייקת של שם נדיר בכתובה.
לצד עיסוקיו הצפופים בצל הרב יקפיד הרב שטראוס על סדרי לימוד קבועים בכולל פוניבז', והינו נחשב לאחד מהמובחרים שבאברכי כולל פוניבז', החברותות שלו מעידים עליו כי ניתן לראות עליו בחוש את מאמר חז"ל 'גדולה שימושה יותר מלימודה', ומציינים בהתפעלות כי כשם שבשימושה של תורה הוא דמות מופת לרבים, כך גם בחלק של הלימודה הוא סמל בכולל פוניבז'.
לצידו של הרב שטראוס ניצבים מספר מצומצם של משמשים בקודש, במיוחד ראוי לציין את הרב יהודה איזנברג האחראי בחצרו של הרב על כל נושאי הציבור והעזרה לעסקנים מכל רחבי הארץ והעולם המעבירים דרכו שאלות ציבוריות להכרעה.
הרב איזנברג היה קרוב במיוחד גם לגדולי ישראל מהדור הקודם, ובמיוחד למרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטין זצ"ל אותו היה לוקח לבריתות מידי יום במשך שנים, וכן לבית מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי זצ"ל. בבתי גדולי ישראל הכיר את יו"ר דגל התורה הרב משה גפני שמפקיד בידיו שליחויות סודיות, ומשמש כאחד מאנשי הצללים המרכזיים שבלשכתו.
הנהגים:
שני נהגים עיקריים משמשים את מרן שליט"א בנסיעותיו, הוותיק שבהם הוא הרב אהרן אסחייק שליט"א מי שלמעלה משלושים שנה מלווה את מרן במסירות ובצניעות אופיינית. הרב אסחייק בנו של הרב יחזקאל אסחייק המשב"ק הבלתי נשכח של מרן הגרא"מ שך זצ"ל ינק בבית אביו את הביטול העצמי לגדולי הדור, וכאביו בשעתו, כך הרב אסחייק הנוכחי מלווה את מרן באצילות ובדומיה, איש סוד הוא הרב אסחייק וכמעט ולא ניתן לחלץ ממנו מידע מהקודש פנימה. לאור זאת זוכה הוא לנאמנות בלתי מסוייגת ממרן שליט"א, ובמסגרת תפקידו הוא משמש את מרן שליט"א בדברים אישיים ורגישים במיוחד.
לצידו של הרב אסחייק מכהן הרב מרדכי אברהם, איש חינוך עתיר ניסיון ובעל עתיד מבטיח בתחום, הרב אברהם שימש למעלה מעשור כמנכ"ל מוסדות בתי אבות של ישיבת פוניבז' והצעיד את המוסדות במקצועיות מדהימה. בשנה האחרונה נקרא הרב אברהם אל הדגל לישיבת 'נר אפרים' לצעירים בעיר בני ברק, שנפתחה אך לא מכבר, וזכתה להצלחה כבירה ורישום אדיר.
חרף עיסוקיו הרבים רואה הרב אברהם זכות עצומה להסיע את מרן שליט"א, מפני רגישות תפקידו בדרכים ובנסיעות ארוכות, בהם הוא שוהה לצידו של מרן שליט"א התמקצע הרב אברהם ברפואה דחופה, לצורך שמירה מיטבית על בריאותו של מרן שליט"א ומשמש ככונן בכיר בארגוני ההצלה.
בין בני המשפחה הבולטים בחצר ניתן למנות את בנו של מרן שליט"א הגאון רבי אברהם צבי פוברסקי שליט"א משגיח בישיבת 'עטרת שלמה' בראשל"צ האמון במיוחד על הנושאים הרפואיים והאישיים, הגרא"צ שזכה בעבר לשמש את סבו הגדול מרן הגר"ד פוברסקי זצ"ל מחזיק בקשרים אישיים עם בכירי הרופאים בארץ. ורבים נעזרים בו בתחום זה.
לא שייך לחתום את היריעה מבלי להזכיר את חתנו הגדול של מרן ראש הישיבה שליט"א, הגאון רבי חיים פרץ ברמן ראש ישיבת פוניבז' שזוכה להערכה עצומה מהרב. בנושאים רבים ובמיוחד בנושאים ציבוריים סבוכים לא יכריע הרב קודם שישמע את דעתו של חתנו הגדול אותו הוא מחשיב לאחד מגדולי ישראל המובהקים של הדור, מלבד היותו החתן הקרוב, הרב ברמן גם מתגורר בבית אחד עם מרן ראש הישיבה שליט"א ומשכך כל עול תפעול הבית של מרן שליט"א מונח על כתפי רעייתו הרבנית שתחי' אשר מפקירה את ביתה כליל לטובת בית אביה שליט"א.
ביתו של מרן עמוד ההוראה הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט״א
ביתו של מרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט״א, רבה של רמת אלחנן וחבר מועצת גדולי התורה, מהווה זה עשרות שנים כתובת מרכזית לעמך בית ישראל מכל החוגים, את רוב יומו מעביר הרב בכולל "בית דוד" בחולון. לשם הוא נוסע מדי יום מבני ברק בידי מקורביו, בראשם הרב פנחס בלום, המשמש גם ככתובת לשאלות הלכתיות רבות.
בבוקר, בביתו שברמת אלחנן, מסייעות בנותיו בקבלת הקהל שלאחר תפילת הנץ. לצידן משמש גבאי ותיק הרב יהודה בלוך, כאשר סביבו מתמסרים בני משפחתו, מקורביו ותלמידיו המסורים.
נאמן הבית הוותיק
הצמוד ביותר למרן שליט״א הוא הרב מרדכי (מוטי) פורגס, המשמש כנהגו ויד ימינו קרוב ל־45 שנה. מעבר לנסיעות לכנסים ולאירועים, הוא נאמן ביתו הכללי של מרן, אחראי על סדר יומו, קביעת פגישות ושליחויות רגישות. בכל האירועים החשובים ניתן לראותו ניצב מאחורי מרן, מלווה אותו במסירות אין קץ.
נכדיו של מרן, הרב חיים מלין והבה"ח אריה זילברשטיין, מקורבים מאוד לסבם הגדול, וייסדו יחד את מכון "דברי חמד" להפצת תורתו. הם עורכים את ספריו, מוציאים את העלונים השבועיים "דברי חמד" ו"אוצר חמד", ומפעילים את רשימות התפוצה במדיה.
הנכדים הם גם הכתובת לאלפי פניות מכל רחבי העולם, החל משאלות הלכתיות דחופות, עבור בייעוץ אישי וכלה בבקשות ברכה. הרב מלין ייסד את קו ההלכה הפופולרי "שיח יצחק", בו מושמעים מדי יום פסקי הלכה ותשובות של מרן. בקו ניתן אף להקליט שאלות שנענות ישירות על ידי מרן שליט״א.
בנו חביבו, הגאון רבי אברהם יעקב זילברשטיין, ראש כולל "קצות החושן", נחשב מהצמודים ביותר לאביו, מתגורר בסמוך אליו ואף מארח את אביו לסעודות שבת וחג. בין חתניו הבולטים: המקובל הגה"צ רבי דב קוק שליט״א, הגאון רבי דב מאיר טננבוים שליט״א מראשי ישיבת "קרית מלך", והגאון רבי אליעזר רוט שליט״א, ראש כולל "נתיבות המשפט".
החברותות:
סדר א׳ (בוקר, בכולל בית דוד): לימוד קבוע עם הרב מאיר דינר זה עשרות שנים. אליו גם מופנות שאלות דחופות בענייני פיקוח נפש. סדר ב׳ (אחר הצהריים): זמן קבוע למענה לשאלות ותשובות המועברות על ידי אברכי הכולל, כשבכל חודש יוצא קובץ "ווי העמודים וחשוקיהם" המרכז את פסקיו. ביום ג' לומד בחברותא עם נכדו הרב חיים מלין וביום ה', מוסר את השיעור הידוע לרופאים בביה"ח "מעייני הישועה".
קבלת קהל
בעבר התקיימה קבלת הקהל בבית בנו חביבו, הרב אברהם יעקב זילברשטיין, שם סייע לו גם הצייר הרב יוני גרשטיין, ממקורביו הוותיקים, אולם מאז תקופת הקורונה השתנתה המתכונת, בבוקר לאחר תפילת הנץ, הרב מקבל קהל בבית מדרשו ברמת אלחנן, כשהגברים ניגשים בזה אחר זה, ולאחר מכן מקבל את הנשים והזוגות בביתו.
בכולל בית דוד בחולון מדי יום בשעה 9:30 בבוקר, מקבל מרן קהל נוסף, כשהאנשים ניגשים אל חלון רכבו, בשאר שעות היום קבלת הקהל מצומצמת לשאלות דחופות או ברכות קצרות לאחר שיעוריו הקבועים.
ביתו שלמרן הגאב"ד הגאון רבי נתן הכהן קופשיץ שליט״א
ביתו של מרן גאב"ד 'לשכת הפוסקים' הגר"נ קופשיץ שליט״א, מתנהל באופן ייחודי ומרשים. הרב עצמו מנהל את סדר יומו העמוס, פותח בעצמו את הדלת לכל באי ביתו ומשיב מדי יום למאות טלפונים בשאלות הלכתיות, מלבד הכוללים ובתי הוראה רבים ישיבות וכו' אשר מגיע מידי יום ביומו.
לצד זאת, בנו הבכור, הרב יעקב קופשיץ, אחראי על ניהול האירועים הגדולים כנסים, ביקורים וכל עניין ציבורי ופוליטי, ומוודא שהכל מתנהל באופן חלק ומסודר. במהלך היום מסייעים לרב מספר מקורבים מסורים: הרב יהושע מילצקי מלווה ומסיע את הרב לאירועים ברכב מיוחד שנתרם על ידי נגיד מברוקלין.
הבחור החשוב יוסי כהן גם הוא אחד מאנשי החצר הותיקים, אשר מלווה את הרב למקומות שונים ואירועים מיוחדים ואף לומד חברותא עם הרב, כמו כן הרב יחיאל גלזר הצטרף לאחרונה ומסייע גם הוא בנסיעות השונות. מאחורי הקלעים נמצא הרב עובדיה הומינר אשר דואג לרב בכל נפשו, ומתמסר אל הרב בכל הנצרך,
בית הרב מתנהל באותנטיות מלאה, כשהסובבים אותו הם מקורבים הדואגים לזמנו היקר, לנהל את הדברים באחריות ודאגה לסדר ימו העמוס.
בית מרן הגאון רבי יצחק אזרחי שליט״א
מרן הגאון רבי יצחק אזרחי שליט״א, מראשי ישיבת מיר בירושלים הגדולה שבתבל, מנהל זה עשרות שנים סדר יום עמוס ומסור כולו לתורה ולציבור. למרות גילו המתקדם, הרב שומר על עצמאות מרשימה, מתפלל מדי יום בהיכל הישיבה, מוסר שיעור יומי לאברכים ושיעור שבועי לבחורים, ומשתדל להשתתף בשמחות ובאירועים של תלמידיו.
לצדו עומד צוות תלמידים מסור, משב"קים מלב לבו של בית המדרש, המלווים אותו לכל אורך היממה בארץ ובחו״ל: שלום תם, ותיק הישיבה ומבכירי בית המדרש, מקפיד על סדרי הישיבה ובקיא בהלכה. יהודה דובדבני, בחור מרכזי בעל ראש גדול וחשיבה רחבה. משה אברמוב, בחור ותיק בעל קשרים רבים ומרץ רב. נפתלי ורטהיימר, פותח את היום עם הרב בשעת בוקר מוקדמת, בעל אחריות ולב זהב.
מעליהם מרכז את הפעילות אברך בן הישיבה, המקושר למשפחת הרב, האחראי על לו״ז, מכתבים, תיאומים, דוברות וארגון המסעות והאירועים הרבים, החל מסנדקאות ובר מצוות ועד מסעות חיזוק ברחבי העולם.
בני משפחת הרב אחראים לתפעול הבית ולצרכים האישיים, אך בנוגע ליציאות ולמסעות הם סומכים על צוות המשב"קים הצמוד, המתאם הכל מול המשפחה ומבטיח שמרן שליט״א יוכל להמשיך לפעול במסירות למען התורה ותלמידיו.
מאיר אלפסי הוא לא רק צלם, הוא הרפתקן סדרתי שחצה את גבולות הבלתי-יאומן: 130 מדינות, כולל היעדים המסוכנים והנידחים ביותר בעולם. לעתים קרובות, הוא נאלץ לפעול תחת זהות בדויה כדי לשרוד.
בראיון מטלטל ל"המחדש", אלפסי חושף את סיפורי מסעותיו: מניסיון גיוס לארגון הטרור דאע"ש בתוניסיה, דרך מפגש עם מחתרת אל-שבאב בסומליה, ועד חמישה ימים של אימה בצפון קוריאה הדיקטטורית, שם נאלץ להשתחוות לפסל המנהיג ולהסתיר את התפילין.
איך הכול התחיל
"כל הרעיונות האלה מגיעים בתור ילד," מסביר הצלם מאיר אלפסי. "אתה מתחיל לאהוב את העולם, אתה אוהב את הגלובוס." בבית ילדותו היו מונחים אטלסים וספרי עיון על מדינות וסמלים. הילד הקטן התחבר לכל המדינות, אחת אחת, וחלם על היום שבו יוכל לבקר בכולן.
עשרים שנה מאוחר יותר, הילד הפך לאיש, והחלום הפך למציאות. לא מציאות פשוטה, אלא מסע מתמשך של עשרות אלפי קילומטרים, 130 מדינות, וסיפורי הישרדות שנשמעים כמו תסריט דמיוני.
סומליה: יום אחד בצל הטרור
המדינה האחרונה שבה ביקר מאיר היא סומליה – אחת המדינות המסוכנות ביותר בעולם, שבה פועלים ארגוני הטרור אל-קאעידה, אל-שבאב וסניפים נוספים של ארגוני קיצון. "באתי לשם עם חברה שסגרה לי את הכל. סידרו לי יום אחד," הוא מספר. השירות כלל שכירת עשרים חיילים וכמה מאבטחים סמויים. "שתי מכוניות מלוות, כולל שני מאבטחים סמויים איתי ברכב," הוא מפרט.
על שיחותיו עם המקומיים: "הם שואלים אותי אם אני מטורקיה או מסוריה. אני אומר להם שאני אחמד ואני מוסלמי." זהות בדויה, כמובן. "אני בטוח שלא אוהבים ישראלים. יש שם הרבה קיצוניים. אבל זו לא מדינה שאתה מודה שאתה מישראל…" המסר ברור.
מדי מאה מטר, בדיקות דרכון. בודקים את פני הרכב. הכל באזור הבטוח במדינה – מעבר לכך האזורים מסוכנים שאי אפשר להתקרב אליהם כלל. למי שיש תקציב גדול יותר, מסביר מאיר, "יש שם אפשרות גם להשכיר צלפים. כמה אלפי דולרים טובים, אתה שוכר אפילו סוג של נגמ״ש, מכונית עם תותח, שמגיע ומאבטח אותך."
לסומליה הגיע מאיר דרך ערב הסעודית בתור איש עסקים עם מזוודה יוקרתית ביד. "גם הוויזה כתוב שאני איש עסקים שמגיע בשביל חברת אלומיניום, להיות שותף בחברת אלומיניום בצינורות בסומליה. זה כל הסיפור."
אריתריאה: צפון קוריאה של אפריקה
מסומליה המשיך מאיר לאריתריאה, המכונה "צפון קוריאה של אפריקה". כאן, כל אזרח חייב לשרת בצבא עד גיל 60-70. אין שחרור. "מגייסים כבר מילדים. הם בגיל 15-16 הולכים לצבא. נשים גם ככה, אותו דבר. האופציה שאישה יכולה לצאת מהצבא זה רק אם היא תתחתן ויהיה לה ילדים," מסביר.
על מצב התושבים: "הם נראים מאוד טובים. דווקא יש שם גם בית כנסת." מתברר שנשאר שם יהודי אחד בלבד – איטלקי מבוגר בן 75, היהודי האחרון שנשאר באריתריאה. בית הכנסת עצמו סגור, "בית כנסת איטלקי כזה, כשהאיטלקים שלטו." מאיר נכנס פנימה. "שומרת אחת" פתחה לו. בתוכו הוא מצא בית כנסת מאובזר בכל מה שצריך – ספרי תורה, ואפילו מקווה.
זו הייתה קהילת עדן – יהודים תימנים שהיו סוחרים באפריקה, נדדו ממקום למקום, וגרו גם באתיופיה. "היה בית קברות גם, בית קברות יהודי. זו הייתה קהילה נחמדה מאוד של כמה מאות אנשים." באריתריאה, מסביר מאיר, יש יותר נוצרים מאשר מוסלמים. "הם מכבדים את היהודים," הוא אומר, אך מיד מדייק: "אבל במקומות, בטח באפריקה, אני לא אומר שם יהודי."
מונגוליה: ארץ הנוודים
12 ימים בילה מאיר במונגוליה, "מדינה ענקית מאוד" של מרחקים עצומים. "אתה יכול לנסוע 100-200 קילומטר כל רגע כדי להגיע למקום." החוויה המיוחדת? "היינו באזור מוסלמי של ציידים דרך נשר. הם ציידים חיות דרך נשר איזה טכניקה עתיקת יומין שעדיין מהווה את בסיס האוכל שלהם".
גם במונגוליה מצא מאיר קהילה יהודית קטנה. "יש שם יהודי אחד שגר שם ומנהל את הקהילה היהודית. יהודי מאוד מבוגר, בגיל 70, שגר שם 30 שנה." יהודי ספרדי שמטפל בעניינים של היהודים, עושה להם שבתות מפעם לפעם. "מונגוליה די אוהבת את היהודים," מעיר מאיר. "גם מגיע לשם בתור ישראלי שמקבל ויזה בחינם, לא צריך לשלם, ויזה שלושים יום."
בנגלדש: המשחק המסוכן עם הזהות
לבנגלדש הגיע מאיר "בזמן שאי אפשר להיכנס לישראלים". באמצעות אזרחות פורטוגלית. אבל גם שם עצרו אותו. בשדה התעופה, אחרי שעבר את הדרכונים, הוא חשב שהכול בסדר. "אני כזה מבסוט, אני אומר לחבר שלי שבא איתי איזה כיף, אנחנו משוחררים. ואז מגיע איש מהשירות החשאי ואומר לי: "האיש עם החליפה בואו בואו רגע הצידה, יש לנו תחקור."
התחקור התחיל. מאיר ידע מראש על מה הבעיה משום שבדרכון שלו כתוב שהוא נולד בישראל מה שהפך במהרה לחשד כבד, בשביל זה הוא נאלץ להשתמש עם הנרטיב הפלסטיני. "בשביל להראות לו שאני שייך, אמרתי לו 'פלסטין'. אמרתי לו שעושים הרבה דברים נוראים, והוא שחרר אותי."
הטקטיקה עבדה. "ראיתי שלאט לאט הוא מתרכך. כל מילה שאני אומר לו. 'From the river to the sea', מהנהר עד הים. וזה שחרר אותנו." על תחושותיו בעת המעצר הוא משתף אותנו "זה מפחיד. פתאום, במדינות מוסלמיות, אני לא יודע מה יהיה."
בנגלדש
צילום: מאיר אלפסי
מאוריטניה: נקמה על ישראליות
במאוריטניה, מדינה מוסלמית באפריקה השלטת על פי חוקי השריעה שם טייל במשך שמונה ימים, "יש להם שם בתי דין אסלאמי, הכל." מאיר עשה שם מסלול של רכבת פחם במשך עשרים שעות, "עליתי על הרכבת, נסעתי איתה יום ולילה, להגיע לאיזה נקודה מסוימת."
אבל ביציאה החלה הבעיה האנטישמית. "לא רצו להוציא אותי משם. מהמדינה." וזאת משום "הוא התנקם בי על זה שאני מישראל. הוא פשוט עיכב אותי, חקר אותי, הכניס אותי למשטרה בשדה תעופה. כמעט פספסתי את הטיסה עד הרגע האחרון." המסקנה שלו: "המילה ישראל בעייתית מאוד בעולם".
קוסטה ריקה: השוד המתוכנן
לא כל הסיכונים מגיעים ממדינות עויינות. בקוסטה ריקה, מדינה שנחשבת בטוחה יחסית, עבר מאיר חוויה טראומטית. "אני וחבר באנו לקוסטה ריקה, יום אחרי שהיינו שם, שכרנו רכב, הלכנו לצלם איזה מפל." אחרי הצילומים, בדרך חזרה, שמו לב לאנשים מסתכלים עליהם. "תמהוניים" כפי שהוא מכנה אותם. "אמרנו, אוקיי, לא נורא, לא כלום, הכל בסדר."
אבל אז, אחרי כמה דקות נסיעה, הם עצרו. "מרגישים שיש לנו איזה פאנצ'ר ברכב." הם לא הבינו מיד את הקשר. ניסו לתקן את הפאנצ'ר בצידי הדרך, קראו למישהו שיעזור להחליף את הגלגל ולאחר מכן הם הגיעו למוסך. "במוסך עצמו אנחנו יושבים, מדברים, אומרים להם את הבעיה, ומישהו מגיע אלינו לרכב שלנו, החלונות פתוחים, שולף את התיקים של המצלמות, ציוד בעשרות אלפי שקלים."
מאיר רץ אחרי הגנב. "הוא שולף נשק, אני הולך אחורה, הוא ממשיך, וזהו." "התיקים של המצלמות הלכו. נשאר מצלמה אחת של חבר שלי שהייתה מחוץ לתיק. הלכנו למשטרה."
רק אז התברר הסיפור המלא: "יש להם את השיטות. הם הלכו עברנו, עשו לנו פאנצ'ר במפל, והם סינוורו אותנו באורות בדרך." התוכנית הייתה ברורה – המוסך הכי קרוב זה בדיוק לשם שהם הלכו.
המשטרה אמרה למאיר שזה היה נס. "אם היינו עוצרים בצידי הדרך לתקן את הפאנצ'ר, אולי הם היו חוטפים לנו את הדברים, מאיימים עלינו ואפילו הורגים אותנו." העובדה שהם עצרו באזור של בתים, ולא בשעת לילה בדרך נידחת, הצילה אותם. "המשטרה אמרה שיש הרבה פליטים במדינה שעושים הרבה שודים לתיירים בקוסטה ריקה. זה כאילו משהו שקורה."
תוניסיה: הזמנה להצטרף לדאעש
אבל אולי האירוע המטריד ביותר היה בתוניסיה. מאיר ביקר בג'רבה ובמדבר, והציג עצמו כמוסלמי-אמריקאי. "דיברתי שם עם אחד האנשים. הוא היה כנראה מבסוט מהעניין, אז הוא הלך לחדר, כתב איזה משהו, והוא הביא לי פתק."
מאיר שאל את המדריך מה כתוב בפתק. "הוא אמר לי שכתוב: 'אם אתה רוצה להיות איתנו דאעש, תשתף איתנו פעולה פה. אם אתה מוסלמי, תבוא, תשתף איתנו פעולה'. קח מספר טלפון, הוא השאיר מספר טלפון, ורצה שנהיה איתו בקשר, להתגייס."
צפון קוריאה: חמישה ימים של פחד טהור
הכניסה הבלתי אפשרית אבל מכל המסעות, אולי המסע המטריד והמרתק ביותר הוא הביקור בצפון קוריאה. איך בכלל מגיעים לצפון קוריאה? "יש כמה חברות של תיירים שמוציאות טיולים יקרים מאוד לצפון קוריאה." מדובר בכמה מאות תיירים בשנה בלבד – רוסים וסינים בעיקר – לעומת מאות אלפים במדינה רגילה. מאיר ניסה להגיש בקשה דרך חברות תיירות, אבל הם סירבו משום שתמונות שלו פורסמו באתר "Times of Israel". "הם חושבים שאני עיתונאי והם מאוד לא רוצים שעיתונאים יכנסו לשטחם."
אז מה עשה? "אמרתי, אוקיי, רעיון. אני כל כך רוצה, שאני רציני מאוד, רוצה מאוד להגיע למקום הזה. פניתי למדינה בעצמה." הוא פנה ישירות למדינה ואמר להם שהוא צלם והוא מעונין לבקר במדינתם ההסבר שלו עבד. "הם מביאים לי אישור מיוחד להיכנס, ומחתימים אותי שאני לא אוכל לפרסם תמונות. הם יאשרו לי להיכנס, והכסף י-כמה אלפי דולרים – יעברו דרך חברה סינית, כי ידוע שצפון קוריאה אי אפשר להכניס כסף לשם." התוכנית: "מישהו יבוא ויפגוש אותי ויביא לי את הויזה. בסין. שבוע תקופה בבייג'ין, סין. ומשם הם יזמינו לי טיסה לצפון קוריאה."
צילום: מאיר אלפסי
אבל איך הסכים לחתום על הסכם שלא לפרסם תמונות – הוא שהוא צלם? "לא יודע. אמרתי, אני אגיע למקום, אני אצלם, ואז נראה מה יהיה." היה לו חשש? "בוודאי שחששתי, כי באמת אם אתה מפרסם את התמונות, הם יכולים להגיע. הצפון קוריאה, הם הגיעו… קים ג'ונג און הרג את אח שלו במלזיה. החבר'ה האלה, יש להם יד ארוכה."
לכן, לפני שטס, "חיפשתי מישהו, חיפשתי איזה עורך דין שיש לו איזה סוג של קשר עם צפון קוריאה. מצאתי איזה מישהו עורך דין לא ישראלי שיש לו קשר עם צפון קוריאה, והודעתי לו שבמקרה יקרה איזה משהו, הוא יודע שטסתי אם אני לא מעדכן אותו עד יום שישי." לאף אחד אחר הוא לא סיפר – רק לאשתו.
קרדיט צילום מאיר אלפסי
הנחיתה: רובוט וחקירה
הכניסה לצפון קוריאה התחילה בחוויה שהגדירה מחדש את המושג "טיסה". המטוס עצמו היה "מטוס ישן, סובייטי. לא יודע, מקרטע, שעה, שעה וחצי טיסה." כבר באוויר החל הרמז לדיקטטורה: "דיילות, יש להן סיכות כאלה. חמורות סדר. אתה מצלם ואומרים לך 'לא, אל תצלם'. ומוזיקה סובייטית במטוס, הרגשה כזאת."
בנחיתה, התמונה הפכה למוזרה ומדאיגה: "זאת כבר כניסה יחידה. רובוט כזה מגיע אליי, מסתכל עליי, מצלם אותי. רובוט מצלמה כזה." מאיר קיבל דף שבו נדרש לפרט את כל מה שהוא מכניס למדינה, לפרטי פרטים – כולל כמה חולצות או גרביים. הדבר שלא העז לכתוב היה התפילין שלקח איתו: "כמובן בטח לא כותב."
הבדיקה החלה: "הם עוברים אותך אחד-אחד, מה יש לך? הם פותחים לי את המזוודה, כמה גרביים." ואז הגיעו לתפילין. "הם רואים קופסאות עם חוטים, זה מאוד מפחיד. אין מדינה בעולם שלא תחשוב שזה ריגול."
אל מול הסיטואציה המלחיצה, מאיר שמע את הבודק לוחש, ואז הוא חזר – "הוא מגיע עם פטיש ומברג. הוא מנסה לפתוח במברג את המאחור של התפילין, לראות מה יש בתוך." מאיר הבין שזו נקודת האל-חזור: "הרגשתי שאם הוא ממשיך עוד רגע, פותחים לי את זה, אני אבוד. ממה הם יחשבו? כמו שאני הולך להבריח פה איזה תנ״ך או איזה משהו."
הוא פעל בנחישות: "אמרתי להם בצורה כזאת: 'אם אתם פותחים את זה, אני רוצה להישאר בשדה תעופה. אני רוצה לחזור בחזרה. אני לא רוצה. אל תפתחו את זה. תשאירו אותי. אל תכניסו אותי.'" המדריכה שחיכתה בחוץ נקראה לעזרה, ו"היא סידרה את העניין הזה, ואין בעיה, לא צריך לפתוח."
המדינה הכי מאושרת בעולם
"צפון קוריאה זו מדינה שכולה פחד," מתאר מאיר. הניגוד התהומי מתחיל כבר בכניסה: "כשאתה מגיע למדינה, כתוב לך שם בשלט: 'אתה מגיע למדינה הכי מאושרת בעולם'. ככה הם מגדירים את הדבר הזה."
ביום הראשון, מאיר כתב לעצמו חוויות בחדר המלון. למחרת בבוקר, הגיע הזעזוע: "הם מקימים אותי והם שאלו אותי: מה כתבת בחדר?" הוא הבין שהם עוקבים אחריו. "יש מצלמות. הכל מיסטורי, הכל ישן כזה, משהו סובייטי כזה. שטיחים ברצפה בצבע ירוק, אדום."
אבל המציאות שמאיר ראה הייתה רחוקה מאוד מהתדמית הנוצצת שהמשטר מנסה להציג. "במציאות זו מדינה מהעניות בעולם. הייתי מגדיר אותה אפילו יותר עניים מאפריקה." פיונגיאנג עצמה, הבירה, היא אמנם "מקום מאוד יפה. הם מאוד מטפחים את העיר הבירה שלהם."
אבל האמת המרה נחשפה כשנסעו לאזור הגבול מדרום קוריאה ונתקעו בגלל פאנצ'ר. "בדיוק בפאנצ'ר, זה היה זמן שאפשר להסתכל על דברים שהם לא היו רוצים שתראה." מאיר משתף בתיאור מחריד: "ראינו אנשים, ילדים, שאוכלים חול. ילד, שלד, שלד עצמות שאוכל חול." לדבריו, "עד ב-2004 היה להם איזה מיליון איש שמתו ברעב. והם לא דיווחו על זה, לא כלום. המדפים ריקים, אין להם שמה כמעט שום דבר בסופר. פשוט מדפים, מדפים ריקים, ריקים."
הליווי המתמיד: האם ניתן לדבר עם תושבים? "אתה לא יכול לדבר איתם. אסור לך לדבר עם תושבים. אתה מסתכל עליהם בקשר עין." הליווי הוא תמידי: "אתה מגיע בליווי של שלושה אנשים. שאם אחד ילשין וישתף איתך פעולה, אז יהיה עוד אחד שילשין אליו. אם גם זה, אז יהיה עוד אחד." המדריכים עצמם? "הם עושים את התעמולה. הם דוברי האנגלית חלק, הם אומרים לי על צפון קוריאה היפה והנפלאה… ביצוע שטיפת מוח." האזרחים עצמם? "הם לא שמחים. יש להם הרבה עצבות. ממש מסכנים."
"כולם עובדים בשביל המדינה. הם קמים בבוקר באותה שעה, בסביבות חמש וחצי, והולכים לישון. מעירים אותם, את כולם, במוזיקה שלהם – יש להם מוזיקה קומוניסטית שאומרים להם לעבוד, לקום, לעבוד את המנהיג, בשביל המנהיג עד הגבול."
הטיול המתוכנן
המסלול לתיירים הוא מתוכנן היטב: "לוקחים אותך לפסל של המנהיג שלהם, שחייבים לקוד קידה לכבוד המנהיג ולהניח דגלים ולתת שם פרחים לפסל הגדול." החוקים נוקשים: "ואומרים לך, אל תצלם. אל תצלם את הפסל חצי, תצלם אותו רק גוף שלם. ממש עוקבים אחריך לבדוק מה צילמת."
צילום מאיר אלפסי
אבל אז קרה משהו שהעמיק את ההבנה של מאיר על רודנות המשטר. במהלך הקידה, קרה האירוע שהעמיק את הבנתו של מאיר את אמיתות המשטר. "בשעת הקידה, הנחתי את הידיים מאחורה, ברוב לחץ. ואז חטפתי בעיטה מהמדריך מאחורה." הסיבה? "כי אסור לשים ידיים מאחורה. זה נגד הכבוד של הנשיא. זה נגד כבוד."
מאיר מספר שבזמן הקידה הוא מלמל בלחש את הפסוק שהם משתחווים להבל וריק. "ואז התחילו ליפול לי האסימונים על צפון קוריאה. מדינה פחד פחדים."
"ומאז הפחדים שלי התחילו להיות יותר ויותר. עד שהגעתי למצב שאני פשוט לא נרדם בלילות מרוב סיוטים." הפחד השתלט לחלוטין. "הייתי במאה אחוז חושב שאני לא יוצא מהמקום הזה. הפחד התלבש עליי כבר. אתה לא יכול לדעת כמה פחד זה היה."
"לקחתי את התפילין וניסיתי להירדם. אמרתי אולי אני אשים את התפילין ואירדם. על פי ההלכה זה בעייתי. שמתי את הראש, ניסיתי לי איזה סוג של נחמה עם התפילין. זה לפחות נתן לי איזה קצת של שפיות." לדבריו "זה עזר קצת, משום שכך התחלתי לשרוד איזה כמה ימים עד שעזבתי."
החרטה המתמדת
ברגע של גילוי לב, שאלנו את מאיר האם היה רגע שהוא שאל את עצמו למה נכנס לזה? והוא משיב בווידוי: "כל רגע, כן. כל רגע. עד היום. זה עושה לך, זה צורב אותך. זה סוג של שריטה." מה זה אומר פחד? "ברגע שהפחד משתלט, אז אתה בן אדם אחר לחלוטין. אתה כמו דאעש, כמו שאתה שרוי עכשיו נמצא בתוך דאעש. כמו שאתה נמצא בתוך חמאס. סוג של… הם מרגישים את זה יותר. הם חיים את זה."
מאיר מספר על ניסיון הפרסום אחרי צפון קוריאה. "אחר כך גם אמרו לי שאני מבוקש אצלם. שלחו לי אימייל מאוד זועם אחרי שפרסמתי את התמונות."
אנטרטיקה: קצה העולם
לא כל המסעות היו מלאי פחד. יש גם יופי טהור, כמו הביקור באנטארקטיקה, לאחר 14 ימים בים. ההגעה היא רק באמצעות "אונייה מיוחדת, מארגנטינה." החוויה הייתה של "טלטלות, טלטלות. ובאונייה עוברים דרך שתי אוקיינוסים שמתחברים, שאז יש גלים של 4-5 מטר."
במהלך השיט, "באונייה יש לך הכל שם. המטות קשורות שלא תעוף גם השולחנות והכיסאות קשורות לרצפה." ביבשת עצמה ישנם בסיסים: "יש בסיס צ'ילי, בסיס ארגנטינה, כל מיני מקומות שעושים שם ניסויים, ניסויים גרעיניים, כל מיני ניסויים. שם היינו גם, בתוך הבקתות."
וגם בקצה העולם, מאיר שמר כמובן על השבת: "עשינו שבת שם. מצאתי כמה יהודים – כמה חוקרים יהודים שהגיעו לצורך עבודתם שם. והתלוויתי עם משלחות של חוקרים." הטיול יקר, נע בין חמש לעשר אלף דולר, אך מאיר שילם אלף וחמש מאות דולר.
