מיקום כתבה: הנצפים ביותר

צוות תחקיר מיוחד בראשות אל"מ (מיל') ירון סיטבון הציג אמש את ממצאי החקירה המקיפה אודות נסיבות מותם של תומר אליעז-ערבה ואמו דיקלה ערבה ז"ל מקיבוץ נחל עוז. התחקיר מצביע על כך שבשני המקרים קיימת סבירות גבוהה כי האם ובנה נהרגו מאש כוחותינו במהלך הלחימה הקשה בקיבוץ.

החקירה, שהתבססה על עדויות לוחמים, מפקדים ואזרחים, חושפת את השתלשלות האירועים הטרגית במהלך המתקפה על הקיבוץ, כאשר תומר ז"ל נורה בעקבות זיהוי שגוי לאחר שהצליח להימלט ממחבלים, ודיקלה ז"ל נהרגה ברכב שזוהה בטעות כרכב מחבלים.

בבוקר ה-7 באוקטובר פרצו מחבלים לבית משפחת ערבה-אליקים בקיבוץ נחל עוז. המחבלים ירו לעבר דלת הממ"ד בו שהתה המשפחה, ובמהלך האירוע נפצע נועם אליקים ז"ל. המחבלים השתלטו על הטלפון של דיקלה ערבה ז"ל והכריחו את בנה, תומר, לקרוא לשכנים לצאת מבתיהם תוך שידור חי ברשת החברתית.

על פי התחקיר, לאחר כשעה וחצי הצליח תומר להימלט ולהסתתר. אולם, דקות ספורות לאחר מכן, כוח צה"ל שנלחם בקיבוץ זיהה בטעות את תומר כדמות חשודה וירה לעברו. צוות התחקיר קבע בסבירות גבוהה כי תומר נהרג מירי זה. "תומר אליעז-ערבה ז״ל פעל בגבורה עד הרגע שנורה" מציינים בצה"ל.

במקביל, המחבלים חטפו את נועם אליקים ז"ל, שתי בנותיו ודיקלה ערבה ז"ל. במהלך נסיעתם לעזה, נורה הרכב בחלקו האחורי על ידי כוחותינו, שזיהו אותו כרכב מחבלים. כתוצאה מהירי נהרגה דיקלה ז"ל, וגופתה נותרה ברכב לאחר שהמחבלים נטשו אותו.

צה"ל הדגיש כי למרות הלחימה הגבורה של כוחות הביטחון, אנשי המילואים, כיתות הכוננות והאזרחים, "בשבעה באוקטובר צה"ל כשל במשימתו". הצבא מסר כי תחקור אירועי ה-7 באוקטובר בנחל עוז נמשך, וכי התחקיר המלא יוצג תחילה לתושבי הקיבוץ ולמשפחות הנפגעים, ורק לאחר מכן לציבור הרחב.

שר הביטחון הנחה את צה"ל להציג לו תכנית להכרעה מוחלטת של החמאס בעזה, במידה והחמאס לא ישחרר את החטופים עד למועד כניסת הנשיא טראמפ לתפקידו.

בהערכת מצב ביטחונית שקיים אתמול (חמישי) שר הביטחון ישראל כ"ץ עם הרמטכ"ל, רב-אלוף הרצי הלוי, מנכ"ל משרד הביטחון, אלוף (מיל׳) אייל זמיר, ראש אמ"ן, ראש אמ"ץ, ראש אגא"ס, ואלוף (מיל׳) ניצן אלון, הדגיש שר הביטחון כי נושא שחרור החטופים עומד בראש סדר העדיפות של מערכת הביטחון מאז נכנס לתפקידו ויש לעשות הכל כדי להחזיר אותם הביתה.

במקביל, שר הביטחון הדגיש כי אסור להיגרר למלחמת התשה מול החמאס בעזה, בזמן שהחטופים נשארים במנהרות תוך סכנה לחייהם וסבל קשה. שר הביטחון ביקש מצה"ל לציין מה הנקודות שעשויות להקשות על ביצוע התוכנית, בין היתר הנושא ההומניטרי ונושאים אחרים, ולהשאיר לדרג המדיני לקבל את ההחלטות הנדרשות.

שר הביטחון התייחס גם לתדרוכים מצד גורמים בשב"כ ובצה"ל, בנוגע ליום שאחרי. השר כ"ץ הדגיש כי עניין הפתרון הפוליטי לעזה לא רלוונטי לנושא התוכנית והפעילות הנדרשת כעת, משום שאף גורם ערבי, או אחר, לא ייטול אחריות לניהול החיים האזרחיים בעזה כל עוד החמאס לא רוסק לחלוטין.

שר הביטחון ציין כי מפקדי צה"ל וחיילי הסדיר והמילואים מנהלים מלחמת גבורה ועושים עבודה מדהימה, אך לצד זאת חייבים לשנות את שיטת הפעולה כדי להביא לחיסול החמאס ולסיום המלחמה בעזה. שר הביטחון הוסיף כי "אסור להיגרר למלחמת התשה שתעלה לנו במחירים כבדים ושלא תביא למימוש פירות הניצחון ולהכרעה אסטרטגית מוחלטת של החמאס וסיום המלחמה בעזה".

שנת תש"ז, ירושלים.

יעקב צבי עמד מאחורי הדלת ואצבעותיו החלשות דפקו עליה קלות. הרבה מאוד עבר עליו עד שהגיע לכאן, ועכשיו ליבו דופק, הולם, הרבה יותר חזק מהדפיקות המהוססות שלו בדלת.

את הדרך לחדרו של ראש הישיבה עשה יעקב צבי, פליט השואה, בצעדים כושלים. את הכול הוא עבר, הכול הוא ראה. הנסיבות לימדו אותו לא לפחד משום דבר בעולם. את המוות ראה מול העיניים לא פעם ולא פעמיים. אבל עכשיו, דווקא כאן בארץ החלומות, הוא מפחד. רועד מפחד. "ומה אם לא יקבלו אותי לישיבה?" הלמה הדאגה בראשו והטריפה את דעתו.

מסביב ראה בחורים עליזים, בני גילו, בחורים שלהם יש בית, אבא ואימא, בחורים שלא העבירו את שש השנים האחרונות במצור ובמצוק, בעבודת פרך ובמכות רצח. בחורים שלא חוו שכול ואבדון. את המסלול הרגיל הם עברו, כמו כל ילד ונער עלי אדמות.

הם, הבחורים שמתרוצצים סביבו, טבעי שילמדו בישיבה. אבל הוא, יעקב צבי בן ר' אברהם חיים הי"ד, שלא למד בכיתה ז', לא בכיתה ח', לא בכיתה ט' ולא בישיבה קטנה, למה שיקבלו אותו כאן בישיבה הגדולה. סביר להניח – כך הרהר בתוגה – שכל המאמץ הזה הוא לשווא.

הציפייה הזו דמתה בעיניו לנצח. ספק אם בשורה הארוכה ההיא, כשחייו היו תלויים לו מנגד, אם לימין אם לשמאל, חש במתח כזה. אז התערפלו לו החושים והוא לא ציפה לכלום כשם שלא פחד משום דבר, אבל עכשיו, אם אחרי כל זה, הוא, השריד למשפחה האיכותית והתורתית, לא יתקבל לישיבה, הוא עלול להישאר ברחוב ולהיות עם הארץ. יעקב צבי לא יכול היה לחשוב על רעיון כזה.

יושב בחור צעיר מול ראש ישיבה בא בימים בחדר קטן שקירותיו מחופים ארונות ברזל ומתקרתו משתלשל מאוורר בעל שלוש צלעות. ראש הישיבה אינו מכיר את הבחור, אבל מה שברור לו שמקומו לא כאן. לא "אצלנו". הוא שמע מלמעלה על שריד השואה שמילא טופס רישום. אין לו ספק שמבחינת הרמה הלימודית שלו אין לבחור הזה מה לחפש בישיבה מצוינת זו, והשאלה היא רק איך להסביר לו את זה יפה בלי להעליב את הנער היתום שכבר עבר מספיק בחיים.

אם לסכם את הדילמה שעינתה את שרעפיו של ראש הישיבה במשפט קצר, ייאמר כך: איך אפשר לא לפגוע לא בבחור פליט המלחמה ולא בשמה הטוב של הישיבה. ראש הישיבה הביט בעיניו הגדולות של יעקב צבי. בטעות הוא זיהה בהן עצבות וייאוש, אבל ויגון קודר. אני לא יכול להכניס אותו לכאן, אבל מה אני אומר לו, למען ה'. אין לי את הכלים להתמודד עם נפש מרוסקת כזו. ובכלל, ספק אם הבחור למד פעם דף גמרא שלם. מה בדיוק הוא הולך לעשות כאן בישיבה? שקט ארוך שרר בחדר הקטן. ראש הישיבה ידע שכבר אי אפשר להמשיך את השקט הזה. חייבים לסיים את השיחה ויפה שעה אחת קודם.

הגאון, איש החסד וההגות, הרגיש שאזלו המילים מאוצרותיו. אין לו מה לומר. ובמצב כזה, כשאין לו מה לומר, כך השגרה, מתחיל לגרד לו בפנים. ובריסי העיניים. בסוף נפלטה שאלה מפיו: ממ, המממ, מה אתה יודע?

יעקב צבי, מהשאלה הזו חשש. והוא כבר יודע כי כלתה עליו הרעה. דמעות נקשרו בעיניו, חנקו את גרונו. תמיהה עצומה מילאה את ליבו: למה? מה אני אשם שהקב"ה הועיד לי דרך אחרת מכל הנערים כאן? הרי לא התרשלתי ולא התעצלתי. רק אתה יודע, ה' יתברך, כמה שעות הייתי יושב עם אבא בלילות הקרים בבוידעם שבגטו לודז' וביחד למדנו דפי גמרא רש"י ותוספות מתוך מסירות נפש.

שקט שרר בחדר ודמעה עקשנית התגלגלה במורד לחיו של יעקב צבי. ראש הישיבה הביט בעיניו של יעקב צבי ולא ידע את נפשו. הוא רצה לנחם, להרגיע, לברך, אבל מפיו יצאה שוב השאלה המעליבה: וואס קענסטו? מה אתה יודע…

אני יודע מסכת שבת ומסכת יומא, מסכת בבא קמא, מסכת בבא מציעא ומסכת בבא בתרא. בעל פה! כך ענה יעקב צבי והתבייש. הוא היה בטוח שכל הבחורים בני גילו יודעים כהנה וכהנה וראש הישיבה, עיניו התעגלו בתימהון. הן המסכתות האלו ארוכות, קשות ויסודיות. מהיכן הוא יודע אותן "על בוריין"? אין כאן ולו בחור אחד שיודע את המסכתות הללו בעל פה. ראש הישיבה לא האמין והתחיל לבחון את יעקב צבי.

ואם נאמר ש"ראש הישיבה הוכה בתדהמה" זה יהיה משפט חיוור לעומת מה שהתחולל בליבו של ראש הישיבה שאינספור תלמידים כבר למדו תורה מפיו, ועדיין אף אחד מהם לא הפגין בקיאות כזו בחמש מסכתות כה קשות וארוכות. יעקב צבי אכן ידע את כל המסכתות האלו ככתבן וכלשונן, בבקיאות נפלאה ובהבנה יסודית!

יעקב צבי התקבל לישיבה, וגדל להיות תלמיד חכם עצום. לימים, עת היה נכנס אל מרן הבית ישראל, היה הרבי הקדוש קם לקראתו מלוא קומתו. הרבי הקדוש, רשכבה"ג, שהיה מבוגר ממנו בקרוב לארבעה עשורים, היה קם ממקומו לכבודו.

וכשהיה ר' יעקב צבי בן 28 שנה, כתב עליו מרן הסטייפלר מכתב מלא ביטויים נדירים, מהם נשקפת ההערכה העצומה שגדול הדור רחש כלפי אברך צעיר זה: היות שהמאור הגדול, החריף ובקי, מופלא בתורה ויראת ה' טהורה, ר' יעקב צבי שליט"א מוכרח לנסוע לחוץ לארץ להתרפא מפני חולשת גופו הטהור, לכן הנני להכירו במקום שאין מכירין אותו, כי רב תלמיד חכם נעלה כמותו יקר למצוא, וגם אני עני מכירו היטב, אשר ידיו רב לו ללון בעומק הלכה ובעומק העיון ללחום מלחמתה של תורה בשכל הישר. הכו"ח לכבוד התורה, אור ליום ה' פרשת חוקת תשי"ז

צנוע ושקט היה ר' יעקב צבי, ומעולם לא סיפר את מה שעבר בימי הרעה ואיך הוא עצמו העביר את ימיו ולילותיו אז, בגטו לודז' ולאחר מכן באושוויץ. ויהי כאשר זקן וקרבו ימיו למות, סיפר לבנו אהובו את פשר התעלומה המופלאה הזו, מניין ידע להיבחן על חמש מאות וחמישים דפי גמרא רש"י ותוס' ומפרשים, דוגמת הגאונים של פעם שהיו בבחינת "סיני ועוקר הרים".

כדי לקלוט את הסיפור הזה יש לפתוח את שערי הלב וכך סיפר ר' יעקב צבי בן ר' אברהם חיים, ויהיו הדברים לעילוי נשמתו שם, במקום שצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. "חמש שנים חייתי בצל החיה הנאצית. מתחילת המלחמה שהיתי שלוש שנים בגטו לודז', ושם, מדי לילה, עם שובי מעבודת הכפייה המפרכת, הייתי עולה עם אבא לעליית גג (בוידעם) ויחד היינו יושבים עם עוד כמה בחורים ולומדים כמה שעות.

כוח לא היה לנו, ואפילו טיפה אחת, אבל מהתורה משיבת נפש לא היינו יכולים להתנתק. למדנו בנעימות ובמתיקות. ידענו שאם יגלו אותנו ניהרג בלי משפט כאן במקום, אבל למדנו. מתוך גמרות קטנות היינו יושבים ולומדים מדי ערב אחרי יום שלם של עבודת פרך עד כלות הכוחות, והרעב היה מענה את כל גופנו, והקור היה קורע מאיתנו חתיכות. לפעמים כשהיינו פותחים את הברז לא הספיקו המים להגיע אל הארץ עד שקפאו והתנפצו על הרצפה כמו אבנים. עד היום אני שומע ברוחי את קול ה"אבנים" האלו המתנפצות על הארץ.

שלוש שנים למדנו בגטו לודז' מתוך צער וייסורים ואימת מוות. בשלוש השנים האלו סיימנו את מסכתות שבת, יומא, בבא קמא, בבא מציעא ובבא בתרא. וחזרנו עליהן עוד ועוד והתייגענו עליהן בלי סוף, עד שכשגלינו מלודז' לאושוויץ, בשנת תש"ג, כבר היו המסכתות האלו בשר מבשרנו ועצם מעצמותינו. הן היו בלולות בדמנו, ואני כבר ידעתי שאת חמש מאות וחמישים הדפים האלו לא אשכח לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.

לא אשכח, סיפר אז ר' יעקב צבי, את אותו הלילה הקר והקודר שבו ישבנו ולמדנו יחד בנעימות, ולפתע שמענו את הצוררים נכנסים לבית שלנו, וידענו כי אנחנו אבודים. שמענו אותם צורחים כמו חיות טרף, ומעמידים סולם לעליית הגג שבה הסתתרנו. נשימותינו נעצרו ורעדנו מפחד. כבר התכוננו לגרוע מכול. אחד מהם כבר נגע בידית הדלת שמאחוריה ישבנו, אך אירע נס ולפתע, בלי כל סיבה נראית לעין, הסתובבו הרשעים וירדו למטה, ואנחנו, המשכנו ללמוד… וגם למחרת המשכנו ללמוד. מעולם לא הפסקנו. את הדפים האלו למדתי מתוך מסירות נפש, אמר ר' יעקב צבי לבנו, ולכן הם הפכו להיות חלק ממני.

ר' יעקב צבי היה בפרוץ המלחמה נער כבן אחת עשרה, וכשהעבירו אותו הרשעים לאושוויץ היה בן ארבע עשרה, ובאושוויץ עבר את מה שעברו יהודים באושוויץ… אבל את המסכתות האלו, שהן כרבע מהש"ס כולו, לא שכח. הן היו חלק מהווייתו.

וכשסיפר ר' יעקב צבי, "תחת אחת השיחים", על הקדוש ר' זיסמן לייזרזון הי"ד שהיה לו חברותא קבועה בגטו, חוץ מהלימוד הלילי באותו הבוידעם, נהרו פניו וזלגו עיניו דמעות. הקדוש ר' זיסמן בן ר' אברהם יוסף הי"ד היה גאון מופלא והיה עתיד להאיר את העולם בתורתו וקדושתו, ועימו למד ר' יעקב צבי עוד כמה מסכתות כשהיה מצליח להתגנב לביתו בחשאי ולהיבלע בין כתליו לעוד שעות ארוכות של תורה במסירות נפש.

יהיו הדברים לעילוי נשמת הקדוש ר' זוסמן בן ר' אברהם יוסף, שנהרג בידי הנאצים ולא נותר ממנו זכר, ולעילוי נשמת החברותא, הגאון ר' יעקב צבי בן ר' אברהם חיים, שהיה בקי בכל התורה כולה, ובייחוד בחמש מאות וחמישים הדפים שעליהם מסר את נפשו במצור ובמצוק.

(מקור: רבי צבי מאיר זילברברג, "קובץ מאמרי חיזוק", גיליון שעט)

במהלך פעילות מודיעינית שגרתית בגזרה הצפונית, זיהו כוחות צה"ל פעילות חשודה הכוללת העברת אמצעי לחימה ממתקנים צבאיים המשויכים לארגון חיזבאללה.

צה"ל, הפועל במסגרת ההבנות להפסקת האש באזור, נקט בפעולה מדויקת לנטרול האיום תוך שמירה על היציבות האזורית.

במסגרת פעילות המעקב המבצעית שהתקיימה היום (ה') בשעות הבוקר, איתרו מערכות התצפית של צה"ל מספר חשודים כשהם מעמיסים אמצעי לחימה על כלי רכב. הפעילות החשודה התרחשה במתחמים צבאיים השייכים לארגון חיזבאללה בדרום לבנון.

בתגובה לאיום המתפתח, הופעל כוח אווירי של חיל האוויר, אשר ביצע תקיפה מדויקת של אמצעי הלחימה שהועמסו על כלי הרכב. הפעולה בוצעה תוך הקפדה על מניעת נזק נלווה.

צה"ל מדגיש כי הוא ממשיך לפעול בהתאם להבנות שהושגו בנוגע להפסקת האש בלבנון, תוך שמירה על פריסה מבצעית במרחב דרום לבנון. עם זאת, הצבא מחויב להמשיך ולפעול נגד כל איום על ביטחון מדינת ישראל ותושביה.

יחידת המסתערבים של מג״ב, בפעילות משותפת של שירות הביטחון הכללי וימ״ר צפון במשטרת ישראל עצרה את מחמוד חסין מחמד בושקאר, תושב כאבול, בן 37, שתכנן פיגוע תופת בישראל. אביו במוצאו מאזור יהודה ושומרון.

בחקירתו בשב״כ ובימ״ר צפון במשטרת ישראל עלה כי מחמוד צרך תכנים העוסקים בהכנת חומרי נפץ, רכש ציוד וחומרים שונים עימם ביצע מספר ניסויים, ביניהם ייצור חומר נפץ מסוג TATP והכנת מטען צינור, ובהמשך אף תכנן להכין חגורת נפץ לטובת מימוש פיגועים בתחומי ישראל.

עוד עלה בחקירה כי במסגרת תוכניתו ניסה מחמוד לגייס שניים נוספים על מנת שאלה יסייעו לו לקידום פעילותו, ללא הצלחה.

על פי ממצאי החקירה בשב״כ ובמשטרה נמצא כי אירועי ״שומר החומות״ שהתקיימו בחודש מאי בשנת 2021 וכן המלחמה הנוכחית היוו עבורו השראה לפעילות הטרור אותה ביקש לקדם.

במסגרת החקירה נתפסו אקדח ותחמושת וכן אמצעים וחומרים המשמשים לייצור מטענים והיום (ה) הוגש כתב אישום נגדו על ידי פרקליטות מחוז חיפה לבית המשפט במחוזי בחיפה.

"שירות הביטחון הכללי ומשטרת ישראל רואים בחומרה רבה כל מעורבות של אזרחי ישראל בפעילות המסכנת את ביטחון המדינה, וימשיכו לנקוט באמצעים העומדים לרשותם כדי לסכל כל איום ולפעול למיצוי הדין בחומרה עם כלל המעורבים" נמסר.

במסגרת מבצע מורכב ומסוכן, פעלו מסתערבי מג"ב ירושלים יחד עם כלבני מג"ב וכוחות צה"ל, בהכוונה מודיעינית מדויקת של שירות הביטחון הכללי. במסגרת פעילות למעצר מבוקש בפעילות טרור במחנה הפליטים דהיישה שבחטיבה המרחבית 'עציון'.

המסתערבים פרקו מתוך רכבם בזריזות בלב מחנה הפליטים, נעים בשקט ובעוז אל עבר הרכב בו שהה המבוקש. בתיאום מושלם, הצליחו להשתלט עליו ולעצור אותו במקום, כל זאת בתוך פחות מ-60 שניות.

הרגעים המותחים הללו היוו חלק משיא של מאמצים ממושכים והכנות מדוקדקות, שבסופן הושגה מטרה חשובה.

לאחר המעצר, הועבר העצור להמשך חקירה בשירות הביטחון הכללי, במטרה לחשוף מידע נוסף על פעילות הטרור ולמנוע פיגועים עתידיים. המבצע המורכב התבצע בצורה חלקה, והכוחות כולם חזרו בשלום לבסיסם, מותירים מאחוריהם סביבה בטוחה יותר לתושבי האזור.

חברת הכנסת טלי גוטליב הודיעה היום (שלישי) כי היא מסרבת להתייצב לחקירה שאליה זומנה ביחידת להב 433 ביום שני הבא, זאת בשל חשיפת זהותו של בעלה של שקמה מרסלר מובילת הפגנת השמאל, כבכיר שב"כ.

בציוץ ברשת ה X פרסמה גוטליב את תשובתה לחוקרת ששלחה לה את ההודעה, בה כתבה: "בהמשך לתגובתי הקודמת הרי שאני שבה ומבהירה כי אין בדעתי להתייצב לחקירה בשים לב לחסינות המהותית הניצבת לימיני. מכתבו החרפתי של עו"ד אלטמן לא שווה את הנייר עליו הוא רשום ואינני מקבלת את חוות דעתו המשפטית באשר לחסינותי ותחולתה על חקירה.

אניח כי מכתבי לעו"ד אלטמן נמצא בפניכם. אמליץ לכם לחדול מפניות אלי שכן אין בדעתי להתייצב. הפרקליט האמון על התיק יפעל בהתאם להבנתו. ברור לכל בר דעת כי פעלתי במסגרת מילוי תפקידי ולמען מילוי תפקידי וחסינות לפי סעיף 1 לחוק אינה ניתנת להסרה ולא ניתן להגיש כתב אישום בגין מעשים פליליים אשר בוצעו במסגרת תפקידו או למען תפקידו של ח"כ. לצערו הרב של אלטמן, של מיארה ושל רונן בר לא ניתן לעכב או לעצור אותי. ניסיונם להטיל עלי אימה לא יצליח".

גוטליב הוסיפה בציניות: "לנוחותך שולחת לך את הסלולרי של אביעד גליקמן ואת מוזמנת לבצע 'העתק הדבק' אליו בבלעדיות. הודעתי זו ניתנת לפרסום".

נזכיר כי מוקדם יותר השבוע המשנה לפרקליט המדינה אלון אלטמן כתב לגוטליב במענה לטענותיה "כי ההחלטה לחקור אותך כחשודה בביצוע עבירה פלילית התקבלה על ידי הגורמים המקצועיים והרלוונטיים כנדרש". עוד הוסיף כי "סירובך להתייצב לחקירה בהתבסס על הטענה בדבר קיומה של חסינות מהותית, אין לה על מה שתסמוך. חוק החסינות אינו מקנה לחבר כנסת חסינות מפני התייצבות לחקירה פלילית. כאשר עולה חשד לביצוע עבירה פלילית יש בסמכות גורמי האכיפה לזמן חבר כנסת לחקירה, במסגרתה אף תתברר השאלה האם מעשיו חוסים תחת החסינות המהותית הנתונה לחבר כנסת בגין מעשה או הבעת דעה הנעשים לשם מילוי תפקידו".

פורום תקווה, המאגד עשרות משפחות חטופים, דורש מהממשלה ומהצבא להציג באופן מיידי רשימת צעדים ברורים שיבוצעו להכות בארגון הטרור חמאס "עד כדי כך שהוא יתחנן לשחרר את כל החטופים" כלשונם. לדבריהם, "כל עיכוב רק מחזק את שליטתו של חמאס ואת אחיזתו בחטופים ובתושבי עזה".

מהפורום נמסר: "אנו מתנגדים באופן מוחלט לעסקאות חלקיות שאינן מביאות לשחרור כל החטופים ביום אחד ובפעימה אחת. עסקאות מסוג זה פוגעות ביכולת להחזיר את שאר החטופים, נותנות לגיטימציה לחמאס ומחזקות אותו.

בנוסף, אנו מגנים בתוקף פרסום חומרים מטלטלים הפוגעים במשפחות החטופים ומעמיקים את כאבן. פרסומים מסוג זה אינם אחראיים ועלולים להסיח את הדעת מהמאבק להשבת החטופים".

פורום תקווה הוסיף כי "אנו קוראים לכל הגורמים המעורבים לשים סוף להתנהלות זו ולפעול במיידי לשחרור כל החטופים ולהשגת ניצחון מלא שיבטיח את ביטחונה של מדינת ישראל".

בהלה בבסיס פיקוד מרכז, שבפאתי ירושלים, לאחר שמספר חשודים זוהו מחוץ לשטח הבסיס, וחצו את הגדר החיצונית. רוב חיילי הבסיס הסתגרו בחדרים ונמנעו לצאת.

בתחילה דווח כי בוצעה חדירה לבסיס, בעקבותיה הוקפצו כוחות מג"ב, שהוקפצו לבסיס וביצעו סריקות ממושכות. לבסוף נתפסו שני חשודים סמוך למפקדת פיקוד המרכז אשר לא היו חמושים.

על פי הדיווחים מדובר בשמונה ערבים מהכפר דאחיה שקפצו מעל חומת הבסיס ושנים מהם נלכדו. גורם ביטחוני מוסר כי מדובר באירוע שיגרתי של תפיסת שב"חים ולא באירוע פח"ע.

במהלך האירוע נשמעה ביקורת על מפקד הפיקוד אבי בלוט: "למה רוב חיילי הבסיס הסתגרו בחדרים במקום לצאת כמו שמצופה מחיילים בצה״ל ולחתור למגע, ולמה הזמין את מג״ב שיבואו לטפל באירוע, במקום לסגור אותו בעצמו. חתיכת נורה אדומה" כתב העיתונאי הלל ביטון רוזן, ברשת X.