מיקום כתבה: חדשות חמות

הממשל האמריקני גיבש טיוטת הצעה עבור מועצת הביטחון של האו"ם, הכוללת צעדים משמעותיים לקידום הקמת מדינה פלסטינית, כך דווח הבוקר (שישי) ברשת ב'. ההצעה מרחיקת לכת יותר מטיוטות קודמות, וכוללת ככל הנראה צעדים שנוספו לבקשת מדינות ערביות.

הטיוטה מקדמת את הקמת הכוח הרב-לאומי בעזה, שמטרתו לייצב את הרצועה ביום שאחרי הלחימה. בהקשר זה, נכתב בטיוטה כי: "לאחר שתוכנית הרפורמה של הרשות הפלסטינית תבוצע, ייתכן שיהיו התנאים לדרך אמינה להגדרה עצמית ולקיום מדינה פלסטינית. ארצות הברית תקיים דיאלוג בין ישראל לפלסטינים כדי להסכים על אופק פוליטי לדו-קיום בשלום ובשגשוג".

עוד נכתב בטיוטה, כי הכוח הבין-לאומי שיפעל ברצועה ישתף פעולה עם ישראל ומצרים במטרה לייצב את עזה, להחליף את שלטון חמאס ובהמשך את נוכחות צה"ל בשטח. בנוסף, הכוח הרב-לאומי יפעל יחד עם כוח משטרה פלסטיני, אשר יעבור אימונים ובדיקות, ויסייע בשמירה על הגבולות.

במקביל, דווח כי רוסיה מתנגדת להצעה האמריקנית ומגבשת טיוטת הצעה משל עצמה למועצת הביטחון.

בטור מיוחד במוסף "יומן" של "מקור ראשון", מותח תא"ל (מיל') עופר וינטר, מי שהיה מח"ט גבעתי במבצע 'צוק איתן', ביקורת חריפה על בכירים בצה"ל ובמערכת הביטחון, ומתייחס לקרב רפיח, שבמהלכו נחטף סגן הדר גולדין הי"ד.

"מצוק איתן ועד חרבות ברזל, איני יכול שלא להיזכר בעוול הנורא שנעשה לחטיבה שלמה, עם הפתיחה בחקירה על אותו קרב צודק ומוסרי, כאשר בהובלת מעצבי דעת קהל ובכירים במערכת הביטחון ובצה"ל ריחפה עננה שחורה מעל פעולה הירואית וערכית של קרב רפיח," כתב וינטר.

וינטר מזכיר כי חמאס כינה את מתקפת חטיבת גבעתי שנועדה להשבת הדר כ"יום שישי השחור," בשל הפגיעה המשמעותית במרחב החטיפה. לטענת העזתים, נהרגו 126 אנשים, אם כי בדיקה מאוחרת של צה"ל קבעה שמחציתם היו מחבלים פעילים. לאחר סיום המבצע, הוא מספר, החל תהליך של פתיחה בחקירה מול החטיבה ומפקדיה, תהליך שהסתיים רק שנתיים מאוחר יותר כאשר הפרקליטות הצבאית קבעה כי לא נמצאה עילה לחקירה פלילית.

בבואו להגן על האתוס הפיקודי של צה"ל, הדגיש וינטר את המחויבות להשיב לוחמים חטופים: "האמת מוכרחה להיאמר: כשאנו מובילים חיילים בקרב, אנו מחויבים בראש ובראשונה למשימה ומחויבים לעשות הכול כדי להחזיר את האנשים בחזרה הביתה. חיי לוחמינו קודמים לחיי אזרחי האויב; זהו המוסר האמיתי ואליו אנו מחויבים. כשאנחנו מתחייבים לחיילינו שנעשה הכול כדי להחזיר אותם הביתה, אנחנו מתכוונים למה שאנחנו אומרים."

הוא התייחס באופן ישיר לביקורת שספג על ניהול הקרב: "ספגתי בשם החטיבה את הביקורת הבזויה כאילו אנו תאבי דם והרג, ולא היא. את העיוות הזה, שהשתרש בצה"ל על ידי רמטכ"לים וקצינים בכירים נוספים, אנחנו חייבים לתקן. לא בעבור לוחמי העבר, אלא למען לוחמי ההווה והעתיד. אנחנו אנשי שלום, לוחמים בעל כורחנו, אבל לא נותנים למוסר עקום ומעוות לבלבל אותנו. מעולם לא כיוונו, לא אני ולא מי מפקודיי, אש על אזרחים בלתי מעורבים. אך בלחימה שבה האויב עושה בהם שימוש כמגן אנושי – זה בלתי נמנע."

את דבריו חתם באמירה: "זה היה קרב ערכי ומוסרי ביותר. אני גאה בלוחמים שלנו. יחד ורק יחד ננצח."

וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם הָאָרֶץ לֵאמֹר אַךְ אִם אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי שָׁמָּה. וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ. אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר. וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר. (בראשית כג, יג – טז)

והנה מצינו בגמ' בבבא מציעא (מז, ב) אמר רבי יוחנן, דבר תורה מעות קונות [ברש"י בחולין (פג, א) ביאר, שכיון שנתן מעות למוכר אין אחד מהם יכול לחזור שלומדים מהקדש שנאמר 'ונתן הכסף וקם לו'], ומפני מה אמרו [מדרבנן] שמשיכה קונה, גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה [וכתב שם רש"י, שאם מעמיד את הפירות באחריות הלוקח הרי משנתן מעות אם תמצא שריפה בבית המוכר שהפירות שם לא יטרח להציל ולכך תקנו שקונה במשיכה שמעביר אותם לרשותו], ומק' הגמ' שהרי סו"ס מי שהדליק את הדליקה ישלם, אלא שמא תפול דליקה באונס ולכך אם זה עדיין שלו יטרח ויציל, וריש לקיש אמר, משיכה מפורשת מן התורה, וחלקו במשמעות הפסוקים,

ובתוס' הקשה ריב"ן, מדוע היה צריך לבטל את קנין כסף שיקנו גם בכסף וגם במשיכה, ותי' שאם היה צריך גם כסף ועשו רק משיכה יאמר הלוקח למוכר נשרפו חטיך בעליה ולכך תקנו שקונה רק במשיכה, ומבואר שרבנן עקרו את דין תורה שקונה בכסף לקניון משיכה שהוא מדרבנן, ועוד מצינו בגמ' שאמנם שמעות אינם קונות לרבי יוחנן אבל אמרו מי שפרע מדור המבול הוא עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו בקנין כסף וקנין דברים.

והקשה הרמב"ן איך יקנה מטלטלין ופירות בקנין סודר, ותי' כיון שתקנו שקונה ע"י חליפין שמחליף תמורת הדבר הנקה בחפץ אחר הרי כל אחד ישמור על ממונו שלא ישרף ולכך לא חלקו ותקנו גם בקנין סודר שיקנה, וכתב הרמב"ן (שם מט, א) שדוקא אם חוזר בו מהמקח הוא בטל שאם קנה בקנין כסף ונשרפו החיטים שהקנין כבר חל והפסיד הלוקח, אלא שתקנו שיכול לחזור בו קודם שישרפו אם עדיין לא משך

הלכה כר' יוחנן

וברמב"ם (פ"ג הל' מכירה ה"א) פסק הלכה כרבי יוחנן, אחד הבהמה ואחד שאר המטלטלין נקנין במעות דין תורה, ומשנתן את המעות קנה ואין אחד מהן יכול לחזור בו, אבל חכמים תקנו שלא יקנו המטלטלין אלא בהגבהה או במשיכת דבר שאין דרכו להגביה, וכן מבואר בתוס' וברא"ש.

כשלא יודעים בכמה כסף מכר

והנה הבית יוסף (חו"מ סי' קצט) כתב בדברי הגמ' שבדברים שאינם שכיחים לא גזרו חכמים ופירש רש"י שאם אחז מעות בידו ואמר לחברו מכור לי חפץ שלך באלו שבידי ולא הקפיד לשאול כמה הם וקבלם מיד הלוקח, קנה לוקח את החפץ במעות הללו ואין אחד מהם יכול לחזור בו, ומשמע מדבריו כיון שהמוכר לא ידע כמה הם אף על פי שהלוקח ידע כמה הם נקנה מקח וכן משמע מדברי תלמידי הרשב"א, אך הרמב"ם (פ"ה הל' מכירה ה"ג) כתב, הרי שחפן מעות בלא משקל ובלא מנין אלא נטלן באכסרה ואמר לו מכור לי פרתך או יין זה באלו ונתן לו הדמים קנה, ואפשר שגם אם המוכר ידע כמה הם ולוקח לא ידע כיון שלא הקפיד לשאול כמה הם קנה לוקח ואין אחד מהם יכול לחזור בו.

אם קנין כסף הוא שווי ותמורה או קנין התחייבות

והנה כתב בשולחן ערוך (חו"מ קצ, א – ב), קרקע נקנה באחד מארבעה דברים בכסף, בשטר, בחזקה ובקנין סודר, וכתב הרמ"א וכדין המקח כך דין שכירות קרקע כל ימי השכירות, וכתב בשו"ע, בכסף כיצד, מכר לו בית או שדה ונתן לו כסף שוה פרוטה קנה, ואין אחד מהם יכול לחזור בו, ואפי' נתן לו הכסף על מנת שיחזירהו לו, קנה.

וכתב בסמ"ע (סק"א), שפחות מפרוטה אין חשיבות לקנות בו, ודוקא שנתן לו תמורה לכסף פרוטה על דמי הפרעון והשאר זקף עליו במלוה, וכפי שמבואר בשו"ע (סעיף י) שאם לא נתן בפרעו החוב שאינו קונה אלא כנגד מה ששילם, או כשכל שיווי המקח אינו אלא פרוטה, אבל אין לומר שקונה בקנין זה ע"י שנותן פרוטה ולא יוכל לחזור בו כקנין שטר חזקה וסודר, שהרי קנין כסף נלמד משדה עפרון וכסף הנזכר בשדה עפרון היה דמי שיווי השדה, וכן כתב פרישה.

ומבואר ששיטת הסמ"ע שכל קנין כסף הוא דוקא ע"י שמשלם את כל תמורת שווי הדבר הנקנה, ולא מועיל אם נתן לו רק חלק מהסכום או שנתן לו פחות משווי המכר שקנין כסף הוא קנין בשווי המכר.

אמנם בט"ז (סק"א) הקשה על דברי הסמ"ע, דהנה מצינו בגמ' בקידושין (ב, א) שהקשו בהבדל הלשונות בין האשה נקנית להאיש מקדש,  אלא לומר שהאשה נקנית בכסף לפי שלומדים בגזירה שוה 'קיחה' 'קיחה' משדה עפרון שנא' בקידושין 'כי יקח איש אשה', ונאמר בשדה עפרון 'נתתי כסף השדה קח ממני', ולשון קיחה נקרא קנין, שנאמר שם 'השדה אשר קנה אברהם', הרי שקנין קידושין נלמד משדה עפרון שהוא קנין קנין כסף ופשוט שקונה אשה דרך נתינה ולא דרך שווי כמה שהיא שוה.

ולכך נקט הט"ז שקנין כסף הוא אינו בתורת שווי ותמורה אלא הוא קנין כשאר הקניינים שקונה תמורת התחייבות שנעשתה ע"י הקניין.

והנה נראה שגם הט"ז סבר שקנין כסף עיקרו הוא שווי ותמורה למקח רק שמ"מ המקנה יכול לקבוע את גדר השווי ולכך גם אם שילם רק על חלק מתמורת הדבר הנקנה וגמר בדעתו לקנות הרי נעשה קנין להתחייב שכבר קיבל את תחילת שווי התשלום.

וכן נראה לומר בדברי הסמ"ע שנקט שבקנין כסף צריך כנגד שווי המקח מ"מ לעניין קידושין מודה שצריך קנין שאמנם הוא קנין כסף אבל מ"מ אינו תמורה ככל קנין כסף אלא שהוא תמורה הסכמה ורצון ואי"ז שקונה את האשה בשווי הכסף אלא שבהתחייבות זו היא מסכימה לקניין ולכך לא קשה קושיית הט"ז מכל כסף קידושין שאינו שווי ותמורה, אמנם יש להקשות בזה שמצינו בתתוספות בקידושין (ו, א ד"ה אז יג, א ד"ה בשם) שלומדים קנין כסף קידושין מכסף קנין וא"כ היה מקום לומר דהיינו שצריך גם שווי ותמורה כמו שמצינו בקנין כסף, אמנם אפשר לומר שאי"ז קנין שקונה את האשה אלא שהוא קנין והסכמה לרצון האשה בקידושין וא"כ השווי אינו נמדד ביחס לכסף.

מוחל שטר חוב כמה צריך לשלם

ובאבני מילואים (כט, ב) כתב ליישב את קושיית הט"ז מקידושין, מדברי הרא"ש (בב"מ פ"א סי' מח) שכתב, שמוחל שטר אינו צריך לשלם כל שווי השטר אלא דמים שנתן, ממה שמצינו בגמ' בקידושין (מח, א) שהמקדש בשטר חוב של אחרים אינה מקודשת לפי שהאשה לא סמכה דעתה וסברה שימחול על החוב, ומבואר שקידושי אשה הם גם שווי ואם מקדשה בפרוטה הרי זה שווי הקידושין ואם מקדשה במנה ונתן לה דינר או פרוטה צריך שיהיה הדינר או הפרוטה בתורת תחילת פרעון שווי הקידושין ונותן לה אח"כ מנה חסר דינר או חסר פרוטה וכמו בשדה והכל בתורת תחלת פרעון ובתורת שיוי ולא לשום קנין.

אם יכול לקנות מתנה בקנין כסף

ונראה נ"מ בין הט"ז לסמ"ע אם אפשר לקנות מתנה בכסף, שלדברי הסמ"ע לא מועיל כיון שאינו תמורה אלא כל מה שעושה קנין הוא רק להתחייב ולא מועיל קנין להתחייב בקנין כסף אלא קנין של שווי ותמורה, ולכך אינו יכול לקנות מתנה בכסף, ולדברי הט"ז שיסוד קנין כסף הוא התחלת פרעון ולא משום תמורה שהוא כעין התחייבות הרי גם במתנה הוא מתחייב ע"י שקונה כסף, וכן סבר בקידושין שקונה את ההתחייבות בכסף.

והנה בתוס' ריד בקידושין (יג, א) כתב שמועיל במתנה כסף, שאם רוצה ליתן שדה מתנה לחברו ואינו יודע לכתוב לו שטר וגם היה השדה רחוק ממנו שלא היה יכול להחזיק בו וירא שמא יחזור בו מקבל ממנו פרוטה, ואמר לו הרי שדי קנויה לך בפרוטה זו, מועיל הקנין לפי שקרקע נקנה בכסף, ובמנחת אשר כתב שנראה שסבר כדברי הט"ז שיכול להקנות מתנה בקנין כסף לפי שעיקר דין קנים כסף הוא התחייבות ולא משום שווי.

אמנם באמרי בינה (דיני הקניינים סי' א) כתב, שמבואר כדברי הסמ"ע והביא שכ"כ באבני מילואים, כיון שאין בקידושין כסף אחר אלא כסף קנין הרי הפרוטה היא דמי שווי המקח, ואם אומר בפירוש שאינו נותן תמורת המקח אלא לשם קנין בזה דעת הסמ"ע שלא מועיל.

ערבון תחילת פרעון

ועוד הקשה הט"ז, שהרי כתב הרמ"א (סעיף יא) באמר ערבוני יקון, קונה כנגד מעותיו ואם התנה הכל קונה, ומוכח שאין הקנין כתמורה שהרי קונה כנגד מעותיו, ובסמ"ע כתב ליישב, שערבון תחילת פרעון ויש לו תנאי שאם יפרע שיחזיר לו את הערבון, ואינו בגדר שמירה שאם לא יפרע שיגבה את הפערבון אלא שמתחילת ההלואה הערבון נחשב לפרעון על תניא שישלם, אמנם ברש"י (ב"מ מא, ב) כתב, שערבון אינו תחילת פרעון, ובאבן האזל (פ"א מהל' מכירה ה"ד) כתב, שנחלקו בזה רש"י ותוס' ותלה את מחלקות הט"ז והסמ"ע במחלוקתם.

חילוק בין כסף קידושין לקנין כסף

ובשו"ת שואל ומשיב (תליתאה ח"א סי' שנד) הביא ראיה לדברי הט"ז מהגמ' בקידושין (ה,  א) שרצו ללמוד שחופה קונה בקידושין מק"ו ומה כסף שאינו גומר קונה חופה שגומרת אינה בדין שיקנה, ואם כסף הוא דווקא השווי איך אפשר ללמוד ק"ו לחופה שהיא קנין, וכן הקשה ממה שלמדו שטר מכסף, מה כסף שאינו מוציא מכניס שטר שמוציא אינו דין שמכניס, ואם יש שווי בכסף מה הלימוד לשטר, ועוד קשה מכל חייבי לאוין שמתקדשין בכסף הא שם לא שייך שווי דהא אסורה עליו ואינו רק קנין איסור שצריכה גט בקידושין לבד וא"כ לא שייך שם ענין שווי ומ"מ מתקדשת.

אמנם לדברינו שבקידושין הוא גם מדין שווי שאי"ז תמורה לאשה אלא תמורה לקידושין שסומכת דעתה בכך, יתיישבו קושיות השואל ומשיב, שאי"צ שווי ממש אלא כעין השווי בקנין כסף שהוא גמירות דעת שנגמר המקח גם בקידושין צריך שיהיה גמירות דעת על הקידושין אפי' בפרוטה.

והנה הרמב"ם (פ"א הל' מכירה ה"ג) כתב, ובמה יקנה המקח, הקרקע נקנית באחד משלשה דברים בכסף או בשטר או בחזקה, ולגבי מתנה כתב (פ"ג הל' זכיה ומתנה ה"א) הנותן מתנה לחברו אין המקבל זוכה בה אלא באחד מן הדרכים שהקונה זוכה בהם במקחו, אם מטלטלין רוצה ליתן לו עד שיגביה או עד שימשוך, ואם קרקע או עבדים נתן עד שיחיזק וכדרך שיחזיק הלוקח עד שיגיע שטר מתנה לידו.

וכתב בדברי יחזאל, שמוכח בדברי הרמב"ם כשיטת הסמ"ע שקנין כסף הוא קנין של שווי ותמורה, ואינו ככל הקניינים, והוכיח מזה שלא כתב הרמב"ם לגבי מתנה שיכול לקנות גם בקנין כסף, וכפי שביארנו שלדברי הסמ"ע א"א לקנות מתנה בקנין כסף שאי"ז שווי ותמורה

זכיה בכסף עושה קנין או קבלת הכסף

ובשו"ת הר צבי (או"ח ב סי' מ) הסתפק, בסברת קנין כסף, אם זכיית הכסף גורם לקנין החפץ, או דסגי בקבלת הכסף בלבד, ואם נאמר שפעולת התשלומים הוא עיקר הקנין, יש לדון שלא צריך בזה שלוחו של בעל הממון, שכל זה שייך רק שיעשה שליח לזכות בכסף, משא"כ בקנין כסף אי"צ אלא שיהא שליח לקבל הכסף ולא לזכות, ומכיון שהנכרי זוכה בחפץ, א"כ זוכה המשלח בכסף בקנין כסף, וא"כ לרבי יוחנן שדבר תורה מעות קונות, במה קנה המוכר בהכסף, ואם נאמר שקנה במשיכה, הרי סבר שמשיכה לא קונה מהתורה, ואם נאמר שאי"צ קנין יתבאר לפי שבקבלת הכסף אינו צריך לקנות אלא לקבל את הכסף.

מה גדר מעשה הקנין

והנה יש לדון האם בכל מעשה קנין הוא תלוי בגמירות דעת והמקנה והקונה, וצריך את מעשה הקנין ע"מ שיוכיח שדעתם לקנין לפי שדברים שבלב אינם דברים, ולכך צריך לעשות מעשה קנין, או שמעשה הקנין הוא קונה עבור הלוקח שיקנה ולא ראיה על גמירות דעתם, ובמשפט שלום (סי' קצד) כתב שהיה מקום לומר שבכל הקנינים מה שקונה הוא הסמיכות דעת ולכך מועיל בזה דינא דמלכותא או מנהג שהעיקר הוא הסמיכת דעת והמעשה סומך את דעתו, וכ"כ החזון איש (חו"מ סי' כב) בשם אביו, כלל גדול יהיה לך בקנינים שעיקר הקנין שיגמור בלבו להקנות לחברו וחברו יסמוך דעתו עליו, ויש דינים שאמרו חז"ל שבדיבור קונה, ובקובץ שיעורים (בב"ב קל) ועוד כתבו, שמה שקונה הוא הרצון והמחשבה לקנות ווהמעשה מורה על הרצון.

וא"כ אפ"ל שהסמ"ע סבר שקנין כסף הוא תלוי בשווי המקח לפי שבכדי להקנות צריך שיהיה גמירות דעת על הקנין ולכך צריך שישלם כנגד כל המקח שאם לא שילם אין ראיה שגמר בלבו על המקח, והט"ז סבר שבכל קנין המעשה קנין הוא קונה ולכך גם אם לא שילם את כל שווי המקח כיון שכבר עשה מעשה קנין הריש שאר החוב יהיה הלואה וקונה.

אם במתנה צריך מעשה קנין

והנה בפני יהושע (גיטין עז, ב) כתב, שבמתנה נקנת ע"י דיבור בלבד וכל מה שצריך מעשה קנין הוא רק שלא יוכל לחזור בו, שהוא הוכחה על הדיבור אבל עצם הקנין כבר חל קודם, וא"כ גם לדברי הסמ"ע שעיקר הקנין הוא במחשבה ובכוונה לזכות הרי מועיל הקנין במתנה גם בלא מעשה רק שעושים מעשה שלא יוכל לחזור בו.

  והנה בנתיבות המשפט (קצ, סק"ב) הביא ראיה מדברי השו"ע (סעיף ב) שאפי' נתן המקונה למוכר אתת הכסף ע"מ שיחזיר לו קנה, וא"כ מוכח כדברי הט"ז שאין הכסף כשווי המקח לפי שהיה תנאי שיחזיר לו, אמנם אפשר לומר שהרי מצינו לענין ד' מינים שמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה ויכול ליטול לולב של חברו ביום הראשון עי"ז.

לתגובות והארות: pilpul613@gmail.com

חקירה משותפת של שירות הביטחון הכללי (שב"כ) והיחידה המרכזית (ימ"ר) במחוז ירושלים נפתחה בשבועות האחרונים, זאת בחשד להשתייכותם של ארבעה תושבי שכונת בית צפאפא לארגון הטרור דאע"ש.

במסגרת החקירה, נעצרו על ידי בלשי ימ"ר ירושלים ולוחמי מג"ב ירושלים ארבעת החשודים, כולם בשנות העשרים לחייהם. מעצרם הוארך מעת לעת על ידי בית המשפט.

מממצאי החקירה, שנוהלה בשב"כ וביחידה המרכזית של מחוז ירושלים, עלה כי ארבעת החשודים תמכו באידיאולוגיה של המדינה האסלאמית וצרכו באופן נרחב תוכן של הארגון באמצעות האינטרנט. בין התכנים שנצרכו היו סרטוני זוועה ותכני הרג מזירות הלחימה של דאע"ש מחוץ לישראל.

בשל ההשפעה של תכני הארגון, תכננו החשודים לרכוש ציוד צבאי, אמצעי לחימה וכלי נשק כדי להצטייד לקראת מה שכינו "המלחמה הגדולה באחרית הימים" נגד היהודים. בטרם מעצרם, החלו ארבעת החשודים בהצטיידות ורכשו אקדח. אחד החשודים ציין בחקירתו כי מה שנתפס אצלו: "זה לטובת המלחמה הגדולה, האקדח אני אשתמש בו נגד היהודים או כל אדם שהוא לא מוסלמי״.

חוקרי המשטרה והשב"כ חשפו כאמור את כוונותיהם של החשודים והם נעצרו. בחיפוש שערכו בלשי הימ"ר במתחם ביתו של אחד החשודים, אותרו אקדח שהוסלק בתוך לול תרנגולות וציוד צבאי נוסף שנתפסו על ידי הכוחות.

בסיום החקירה בשב"כ ובימ"ר ירושלים, גובשה תשתית ראייתית נגד שניים מהחשודים, ונגדם הוגשה הצהרת תובע, הצפויה להקדים הגשת כתב אישום. מעצרם של החשודים הנוספים הוארך על ידי בית המשפט, והחקירה בעניינם נמשכת.

אז מה היה לנו השבוע: הצעה לסגור את גל"צ שהפכה מזמן לפוליטית; בקשת חנינה מטעם טראמפ לנתניהו שהוגשה להרצוג; המשך ההסלמה בצפון; שאלת גורלם של מחבלי חמאס הנצורים ברפיח, והלחץ האמריקאי לשחררם לאחר שחרור גופת הדר גולדין הי"ד; ולבסוף נאום בחירות לכל דבר, שנשא נתניהו מעל בימת הכנסת במסגרת דיון "40 החתימות", שאותת באופן ברור: אנו בשנת בחירות.

בתוך כל אלה ממשיכה פרשת הפצ"רית להסעיר, כאשר רב הנסתר על הגלוי. השאלות מרובות, התשובות כמעט אפסיות. התחושה המתגבשת היא שישנם גורמים רבי כוח, העושים כל שביכולתם למנוע חקירה אמיתית בפרשה שמטלטלת את המדינה.

דווקא אלו הקוראים להקמת ועדת חקירה ממלכתית על אירועי הטבח, דורשים להותיר את חקירת הפצ"רית תחת פיקוחה הישיר של היועמ"שית. המינוי של פרקליט המדינה עמית איסמן כחוקר מטעם היועצת, רק מאשש את הרושם כי מטרת העל היא טיוח, לא בירור.

המוסר הכפול זועק מכל פינה: אלה שנאבקים בכל פגיעה ביועמ"שית ובבג"צ, אינם חוסכים את שבט לשונם מהמבקר אנגלמן, מהשופט אשר קולה, ומראש השב"כ דוד זיני. כל מי שלא מתאים לקו המערכת, מותקף באותו להט. כל "קולה" נהפך לחומרא ולהפך, הכל בהתאם להשקפת עולמם.

דוגמה בולטת נוספת: המפכ"ל דני לוי, שנחשב עד כה ל"איש של בן גביר", זכה פתאום ליחס אוהד, רק מפני שסירב להעביר את חומרי החקירה לשופט קולה עד לפסיקת בג"צ. ברגע שנקט קו נוח לשמאל, הפך באחת ל"שומר סף". לפתע "המשטרה כבר לא נפלה", אלא עומדת על רגליה.

ואם לא די בכך, נחשפנו גם למסע הדה לגיטימציה נגד היועצת המשפטית של משרד המשפטים, יעל קוטיק, שהעזה לקבוע שהיועמ"שית בהרב-מיארה מצויה בניגוד עניינים. פתאום גילו בעיתון השמאל "הארץ", שאחיה חבר מרכז ליכוד, כאילו זה רלוונטי להערכתה המשפטית. יש להניח שאם היא הייתה פוסקת לטובת היועמ"שית, איש במשרד לא היה מתדרך נגדה ולא היה בודק באחיה.

גם הבג"צ לא יצא השבוע חסין מהתקפות השמאל, לאור החלטת שלושת השופטים להגיע לפשרה (עד אתמול בצהרים) בין שר המשפטים לפרקליטות, מי ימונה לעמוד בראש החקירה. בשמאל קיוו וייחלו שהבג"צ יפסוק כרגיל לטובתם, כמו בכל הרכב בו יושבים השופטים יצחק עמית ודפנה ברק ארז. אלא שהפעם ההרכב היה שמרני והתוצאה הייתה שונה.

הבג"צ קבע שהיועמ"שית לא תוכל לעמוד בראש החקירה ולא תוכל למנות מטעמה את פרקליט המדינה. במקביל קבע הבג"צ שהשופט קולה אינו יכול להיות החוקר עקב ניגוד עניינים בשל עיסוקו כנציב התלונות על השופטים. מדובר בניצחון לשר המשפטים יריב לוין, שיכול היה לחגוג עם התוצאה. אבל לוין כדרכו מתעקש עד הסוף ודורש בכל זאת למנות את קולה.

חיפוי הדדי

ההתפתחויות בפרשת הפצ"רית אינן נגמרות. השבוע הגיע כאמור הנושא לבג"צ, ובמקביל הודיעה המשטרה על פיצוח ופריקת מכשיר הטלפון של הפצ"רית שנמצא ועלה ממצולות הים. לטובת אלו שהסתבכו בכל נבכי הפרשה, הנה תקצירה.

הסיפור החל בבדיקת פוליגרף שגרתית לדוברת הפרקליטות הצבאית, שנערכה כהכנה למינויה לתפקיד שיפוטי. שם, באופן לא צפוי, נחשף לראשונה דבר מעורבותה בהדלפת סרטון רגיש מחדרי החקירות של מחבלי נוחבה. הסרטון, שכבר הופץ ברחבי העולם, גרם לנזק הסברתי עמוק למדינת ישראל, והפך לכלי תעמולה בידי אויביה.

המידע הועבר לראש השב"כ החדש, דוד זיני, שדאג להעלותו בפני הרמטכ"ל. מכאן, החלה שורת מהלכים שנראית כמבצע מתוכנן של טיוח, השתקה והסתרה. הפצ"רית ביקשה לצאת ל"חופשה", והדבר אושר לה. באורח פלא, איש לא החרים את מכשיר הטלפון שלה, אף שברור היה שמדובר בראיה מרכזית.

התגובה הרשמית הייתה מופת של התחמקות: תחילה נמסר על "בדיקה" ולא "חקירה". היועמ"שית בהרב מיארה, דחתה מראש כל טענה לניגוד עניינים והבטיחה שהפרקליטות הצבאית תבדוק את עצמה כראוי. תצהירים שהוגשו לבג"צ כללו ניסוחים שגרתיים: "לא נמצאה אינדיקציה", "אין תוחלת חקירתית", "אין פעולות קונקרטיות לביצוע". כל זאת כאשר כבר היה ברור לחלוטין שהפצ"רית עצמה, היא זו שהורתה על ההדלפה.

ההודאה לא איחרה לבוא, אך גם אז לא לוותה במעצר. הפצ"רית פרסמה מכתב התפטרות, שבו לא רק שלקחה אחריות על ההדלפה, אלא אף שבה והאשימה את החיילים במעשים שלטענתה הצריכו "הגנה" תקשורתית מצד המערכת.

בהמשך התברר כי קבוצת של שמונה קצינים בפרקליטות הצבאית, ניהלו קבוצת טלפונית פנימית, שעסקה בענייני הדלפות. אל"מ מתן סולומש, התובע הצבאי הראשי, ידע ולא דיווח. כך גוננה המערכת על עצמה, בכל שלב ושלב.

כאשר שר המשפטים יריב לוין, ביקש למנות שופט חיצוני לחקירה, נתקלו מהלכיו בהתנגדות תקיפה מצד היועמ"שית, שטענה כי אין לשר סמכות להוציא מידיה את ניהול החקירה, בנימוק ש"כל התערבות תפגע באמון הציבור".

בתוך כך נעלמה הפצ"רית למשך מספר שעות. התקשורת דיווחה על "חשש כבד לחייה", אך במשטרה חשדו שמדובר בהסחה לצורך העלמת ראיות. המכשיר הנייד שלה, שכל המדינה חיפשה, נמצא לבסוף כשהוא במצב תקין, טעון ונגיש, והמשטרה תידרש לשאלה כיצד הסוללה החזיקה שבוע במי ים.

גם לאחר כל זאת, לא נערכה חקירה חיצונית. היועמ"שית סירבה להכיר בניגוד עניינים, גם לאחר שיועמ"שית משרדה קבעה אחרת. על פי מקורביה, היא אמרה בשיחות סגורות כי ניגוד עניינים "הוא עניין של תחושה". התחושה שלה הייתה שאין…

רק לאחר לחצים כבדים הועברה החקירה לידי פרקליטות המדינה, וגם אז לגורמים הנמצאים תחת אותה מערכת ממשלתית שאותה ביקשו לבדוק. יריב לוין התנגד, מינה כאמור שופט חיצוני והעניין נתון עתה להכרעת בג"צ. הפצ"רית עצמה שוחררה למעצר בית. החקירה נמשכת, החשדות נערמים, והטלפון אולי יאמר את דברו. הפרשה לא תמה.

החקירה והפגיעה ביוקרה

"תגיעו לפשרה", קבע הבג"צ ועורר את חמת השמאל, ששכח לפתע שאסור לתקוף את "שומרי הסף". "הם מפחדים", קבע עיתון השמאל "הארץ" והצביע על השופטים. "במקום לגבות את היועמ"שית הם נתנו לה עוד סטירת לחי כאשר התייחסו אליה ואל לוין כצדדים שווים במחלוקת עניינית".

פרשן משפטי נוסף מאותו זרם, שגם הוא מותח ביקורת קבועה נגד כל פגיעה ב"שומרי הסף", טען כי: "במקום להכריע בעתירות, בחרו שופטי בית המשפט העליון להפציר בצדדים שיגיעו לפשרה. התחינה של השופטת וילנר, 'העם זקוק למשהו טוב שיקרה', שיקפה את עייפות המוסד, את חשש השופטים מביקורת ציבורית ואת היעדר הנכונות לשאת באחריות הכרעה אמיצה".

המסקנה המתבקשת: כאשר הבג"צ אינו פוסק לפי חוות דעתם הפוליטית, מיד סר חינו ואפשר לתקוף את "שומרי הסף".

השאלה שממשיכה לעלות היא: מדוע שינה לפתע הבג"צ את עורו? מדוע לא פסק כרגיל לטובת היועמ"שית והצד הפוליטי שלה? האם מדובר באמת בהרכב שמרני במיוחד? האם הבג"צ החליט לפתע להיות שוחר שלום ולהימנע ממריבות, דבר שהוא רחוק מלעשות בחוק הגיוס ובכל נושא אחר?

את התשובה אפשר למצוא בתוך נבכי פרשת הפצ"רית. מסתבר שהפרשה הזו פגעה באגו של השופטים. ההסבר: בתצהיר הכוזב שהוגש לבג"צ בתחילת חקירת הפרשה  על ידי הפצ"רית ונתמך על ידי היועמ"שית הוסבר, כי לא נמצא המדליף ואין שום אפשרות לעלות על מדליף הסרטון. מדובר היה בתצהיר שהתברר כשקרי וכניסיון לטייח ולשבש את החקירה. יתכן אפוא שזו הסיבה שהבג"צ קבע כי הפרשה כולה היא "ארוע מג'ורי" (תקדימי ומשמעותי) ההופך אותו ל"כישלון מערכתי".

השופטים שחשים שהם "מורמים מעם", מאז השפיטה האקטיביסטית שהנחיל להם נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר, אהרון ברק, חשו בפרשת הפצ"רית, כיצד הפכו ללעג ציבורי, בעיקר בימין, לאחר ששיקרו להם עם תצהיר כזב, ועם "מריחת הזמן" של היועמ"שית בהגשת תשובתה. מי שהטה אוזן לדבריהם של השופטים השבוע, יכול היה לשמוע בקולם את העלבון והפגיעה. תחושתם זו, היא שגרמה להם להשתמש במילים תקדימיות נגד הפרקליטות ונגד היועמ"שית. 

הפרשה כאמור לא תמה. ח"כ אביחי בוארון ממשיך וטוען כי "הפרקליטות מעורבת עד צוואר בטיוח חקירת הדלפת הסרטון". לדבריו, בשלב הבא תהיה רעידת אדמה אמיתית בפרקליטות.

פן נוסף ומעניין: מיד כאשר הובן מהבג"צ שהפרקליטות לא תעמוד בראש החקירה, פרסמה המשטרה כי יחידת הסייבר שלה החלה לפרוק את החומרים מהטלפון של הפצ"רית. יתכן מאד שעד כה התעכבה המשטרה מלעשות כך, עקב המחשבה שאם הפרקליטות תהיה ממונה על החקירה, לא יהיה צורך בכך והטיוח יימשך. אולם עתה הבין מפכ"ל המשטרה לאן הרוח נושבת, והוא החל לפעול. הכול קשור זה בזה.

פרישה וירושה

בצעד חריג שאינו אופייני לנתניהו, הוא התבטא לפני מספר שנים וחשף שני שמות אותם הוא רואה כראויים להחליפו ביום מן הימים. שני האישים הללו כבר אינם בזירה הפוליטית, לפחות בשלב זה. הראשון, ראש המוסד לשעבר יוסי כהן, עשה מספר צעדים לקראת כניסה לפוליטיקה, אך חזר בו והבהיר כי לא יתמודד בבחירות הקרובות מטעם שום גוף פוליטי. ההערכה הרווחת היא שעוד נראה אותו בזירה, אך לא בעתיד הקרוב.

השני הוא השר רון דרמר, שהודיע השבוע על פרישתו מהממשלה. אמנם לא הייתה זו הודעה מפתיעה, שכן דרמר מבקש לפרוש כבר זמן רב, ונענה שוב ושוב לבקשותיו של נתניהו להישאר "עוד תקופה קצרה". אך השבוע זה נגמר. במכתבו לראה"מ כתב: "איני יודע מה צופן לי העתיד, אך דבר אחד אני יודע בוודאות: בכל אשר אעשה, אמשיך לעשות את חלקי למען הבטחת עתידו של העם היהודי".

עוד קודם לפרישתו נערך סקר פנימי מעניין בקרב מתפקדי הליכוד, שביקש לבחון את השאלה: מי יוכל להנהיג את התנועה ביום שאחרי נתניהו. הסקר, שנערך בשאלה טלפונית קצרה, הציג שאלה ישירה: "במידה ונתניהו יחליט לפרוש, מי מבין חברי הליכוד הוא הראוי לכהן כראש ממשלה?"

מסך 3049 הקולות, קיבל רון דרמר 531 קולות שהם 17.4% מהנשאלים וזכה במקום הראשון. מדובר בנתון מפתיע בהתחשב בעובדה שדרמר מעולם לא הצהיר ולא נקט בשום פעולה להציב את עצמו בעמדת מנהיג הליכוד. כאשר הזכירו בפניו את דבריו בעבר של נתניהו, כמחליפו האפשרי, נהג לחייך במבוכה. ייתכן שדווקא עמדתו זו, לצד קרבתו האידיאולוגית והאישית לנתניהו, הן שהובילו למיקומו הבולט בסקר.

נתניהו, שאינו מרבה לעודד דיונים על יורשיו, נוהג בשמרנות רבה בסוגיה זו. בעבר, כאשר צפו שמותיהם של סילבן שלום, דני דנון או גלעד ארדן, הוא פעל לסכל את עלייתם. ייתכן שבמקרה של דרמר, האיש הקרוב אליו ביותר, תוצאות הסקר דווקא עוררו בו שביעות רצון.

במקום השני דורג שר הביטחון ישראל כ"ץ עם 14.5% (442 קולות), וזכה לאמון בשל תפקודו בזירה הביטחונית מול איראן, תימן וחמאס. אחריו, במקום השלישי, יו"ר הכנסת אמיר אוחנה עם 9.6% (293 קולות). במקומות 4–6 נרשם פער מזערי: יריב לוין 9.3%, אלי כהן  9.1%, וגלעד ארדן – 8.9%.

ארדן, שנמצא בעימות מתוקשר עם ישראל כ"ץ סביב טרפוד מינויו ליו"ר תע"ש, הצהיר באחרונה כי ישוב להתמודד בפריימריז הקרובים בליכוד. אחריו דורגו ניר ברקת (6.6%), יואב גלנט (5.6%)  שעקף, למרבה ההפתעה, את גדעון סער, אבי דיכטר ויולי אדלשטיין. בתחתית הרשימה הופיעו דני דנון ומירי רגב.

עם זאת, יש לסייג את תוצאות הסקר, כיוון שהוא שיקף את דעתם של מתפקדים חופשיים ולא כלל את מערכות ההשפעה של "קבלני הקולות" ודילים פנימיים בתוך מרכז הליכוד. ועדיין, עולה ממנו תמונת מצב עם קריאת כיוון מעניינת.

איש הצללים

מעבר לסקר המוצלח, בו זכה רון דרמר במקום הראשון בליכוד, פרישתו מותירה חלל גדול בסביבתו של נתניהו. יש המתעקשים לכנותה בחיוך אירוני "משבר סביבתי". נתניהו האציל עליו סמכויות רבות עם מרחב תחומי אחריות ודרמר גמל לו בנאמנות בלתי מסויגת, דבר הנחשב לנדיר במערכת הפוליטית, ובפרט בסביבתו עמוסת האינטרסים והאגו של נתניהו.

מעבר לכך, רושם רון דרמר שיא אישי: בניגוד למקורבים רבים של נתניהו, שיצאו מהלשכה עם בטן מלאה ועם הרבה כעס, כשחלקם אף הפכו לאויביו המרים של ראה"מ, יוצא דרמר בשקט, בידידות מלאה, ללא סכסוך, בלי הקלטות וללא משקעים. גם בצאתו הוא נשאר חבר נאמן ואיש סודו של נתניהו. שיא אישי לכל דבר.

ארי הרו, לשעבר ראש הסגל בלשכת נתניהו, הגדיר אותו "כמעט כבן" של נתניהו, ואמר כי גם לאחר פרישתו הפורמלית, דרמר לא יעלם, אלא ימשיך לייעץ מאחורי הקלעים. "אין מצב שרה"מ לא ימשיך להיוועץ בו", קבע. ואכן, נתניהו, המנהיג החשדן ביותר במערכת הפוליטית ידע היטב שדרמר לעולם לא יחתור תחתיו ולא יהיה שותף לשום תככים כאלו ואחרים.

ההיסטוריה של דרמר עמוסה ומרתקת. זה עשור הוא ניצב בצמתים הקריטיים ביותר: מנאום הקונגרס נגד הסכם הגרעין, דרך הסכמי אברהם, ועד הסכם החטופים האחרון. את כל אלה עשה מחוץ לאור הזרקורים, אך בתוך החדר שבו מתקבלות ההחלטות.

גם כששימש כשר לעניינים אסטרטגיים, נמנע מכל נוכחות תקשורתית ועמד כמגשר בין ירושלים לוושינגטון, בין נתניהו לבית הלבן, מול ממשלים עוינים וידידותיים כאחד. יהיה מעניין לקרוא את הספר שלבטח יכתוב ביום מן הימים ובו יתאר בין השאר כיצד השפיע על ממשל טראמפ לתקוף באיראן. 

ההחלטה לפרוש, כך נטען, נולדה מתוך רצון להתרחק מאור הזרקורים ולא מתוך כוונה להתנתק מההשפעה. ככל הנראה, דרמר יפנה לעסקים במפרץ, אך ימשיך להשפיע על המהלכים הרגישים  ובפרט בתיק הסעודי, שנתניהו ינסה לקדם עוד לפני הבחירות. הפגישות שיזם דרמר עם בכירים בממשל הסעודי ועם שגרירת סעודיה בוושינגטון, לא היו חד פעמיות. גם מתוך המגזר הפרטי, הוא צפוי להישאר חלק ממעגל קבלת ההחלטות.

ייחודו של דרמר היה בשילוב הנדיר שאפיין אותו: עקשנות אידיאולוגית מחד, עם אלגנטיות דיפלומטית מאידך. כמו כן השפעה חסרת תקדים לצד מידה מדויקת של היעלמות. ואכן דרמר היה פוליטיקאי מזן נדיר: הוא לא חיפש מיקרופון, לא שאף לאולפן, וזהו סוד הצלחתו. רק כך הצליח לטוות את ההסכמים הכי רגישים מבלי שידלפו.

במכתב ההתפטרות שלו, שיבח דרמר את "המנהיגות הייחודית" של נתניהו, והודה למשפחתו על "הקרבה של עשרים שנה כדי שאוכל לשרת את המדינה היהודית". סיום מהודק לאיש שלא אוהב מילים מיותרות. פרישתו הרשמית  מסמנת ככל הנראה סיום של תפקיד, אך לא של השפעה.

מהפכה שקטה

יותר ויותר סימנים מצביעים על מהלך פוליטי מתהווה בגוש האופוזיציה, מהלך שבמרכזו ניסיון לאחר הבחירות להקים ממשלה חלופית גם מבלי להשיג את הרוב הקלאסי של שישים ואחד מנדטים. האפשרות הזו, אשר נבחנה במדור זה כבר לפני כשבועיים, עלתה בשיחה שקיימנו עם הרב אליעזר ראוכברגר, מ"מ ראש עיריית ירושלים, בעל ניסיון רב שנים כשליח "יתד נאמן" בכנסת, ומי שמכיר לפרטי פרטים את תקנון הכנסת ואת המהלכים שהובילו בעבר להקמת ממשלות.

בתשובה לשאלה אם ניתן להקים ממשלה בישראל ללא רוב מובהק של 61, הסביר הרב ראוכברגר כי בתנאים מסוימים הדבר בהחלט אפשרי. אם גוש האופוזיציה הכולל את מפלגות בנט, איזנקוט ואחרים יעמוד על 55–56 מנדטים בלבד, וגם גוש נתניהו לא יצליח להגיע ל-61, תיתכן אפשרות תיאורטית, אך ריאלית למדי, להקמת ממשלת מיעוט. זאת באמצעות הימנעות של המפלגות הערביות מהצבעה, או אפילו אי השתתפות בהצבעה הראשונה על הקמת ממשלה. באופן זה, עשויה להיווצר קואליציה זמנית שמקבלת את אמון הכנסת ללא רוב מוחלט אלא ברוב רגיל של נוכחים בלבד.

המסקנה של הרב ראוכברגר הייתה נחרצת: "אם לגוש נתניהו לא יהיה גוש חוסם של 60 מנדטים, תוקם כאן ממשלה בראשות בנט, ליברמן או כל מישהו אחר עליו יחליטו באופוזיציה. הערבים לא יהססו לתמוך בצורה כלשהי בממשלה כזו, כדי להעיף את נתניהו, בן גביר וסמוטריץ'".

התרחיש הזה, שהיה עד לאחרונה נחלתם של תרחישי עומק או הדלפות סגורות, כבר נשמע בפומבי במאמרים, פרשנויות והצהרות פוליטיות. המטרה: להקים ממשלת מיעוט, גם אם לא תחזיק זמן רב, ולו רק כדי שנתניהו, לא יהיה עוד ראש ממשלת מעבר.

תחזיות של פרשנים פוליטיים רבים מורות כי גם גוש הקואליציה וגם האופוזיציה לא מצליחים כיום לחצות את רף 60 המנדטים. למעט סקרי "חדשות 14", המציגים לגוש נתניהו 62-64 מנדטים, יתר הסקרים מראים על כ-52–53 מנדטים בלבד לקואליציה, מול 58–59 לאופוזיציה. המשמעות האפשרית: תרחיש של ממשלת מיעוט זמנית, שתביא להחלפת השלטון או לחלופין, הידרדרות נוספת לסחרור בחירות בלתי נגמר, כפי שאירע בין השנים תשע"ט לתשפ"א.

העובדה שתרחיש כזה זוכה כעת ללגיטימציה תקשורתית ולדיון פוליטי גלוי, מעוררת דאגה. לא רק בשל עצם הרעיון להקים ממשלה שאינה מבטאת רוב אמיתי בציבור, אלא משום שהשיקול המרכזי העומד מאחוריה איננו רצון לייצב את המערכת, אלא מטרה אחת בלבד: להדיח את ראש הממשלה המכהן, בכל דרך אפשרית, גם באמצעות שקר פוליטי.

"צריך למנוע את המשך כהונת ממשלת נתניהו בכל מחיר ואפשרות", התבטאו ראשי האופוזיציה, בפגישתם במוצאי שבת לפני שבוע.

ממשלת "ריפוי"

אין זה פשוט לכנס יחד את ראשי גוש האופוזיציה. כל אחד מהם רואה את עצמו כמועמד טבעי להובלת הגוש, והמתח ביניהם מוחשי. כל אמירה וכל החלטה נבחנות בזכוכית מגדלת, למעשה בשש עיניים (כפול שניים) כמספר המשתתפים סביב השולחן: יאיר לפיד, אביגדור ליברמן, בני גנץ, גדי איזנקוט, יאיר גולן ונפתלי בנט.

החשש העיקרי ביניהם הוא מהענקת יתרון מוקדם למועמד אחד על פני חבריו. גם תמונה משותפת איננה מתאפשרת, שכן בנט וליברמן, המבקשים לשמר את גישושיהם לעבר הקהל הימין-מרכז, נמנעים מלהצטלם עם יאיר גולן, המזוהה עם השמאל הקיצוני, כדי שלא לעורר אנטי בקרב מצביעיהם.

מהפגישה הקודמת שקיימו נעדרו בנט וגנץ. הפעם, במוצאי שבת שעברה, הגיעו כולם, אך גם הפעם לא צולמה תמונה משותפת. תחת זאת, הצליחו אחרי מאמץ לא מבוטל לגבש הודעה מתואמת, לוחמנית באופייה, שהכריזה על "אסטרטגיית ניצחון" חדשה. במהלך הפגישה התברר כי יש שם חדש לממשלה שהם מתכוונים להקים: לא עוד "ממשלת השינוי" כבעבר, אלא "ממשלת תיקון וריפוי". זה גם יהיה הנימוק למהלך הגדול שהם מתכננים.

אמנם בנט וליברמן מתבטאים בפומבי נגד שותפות עם רע"מ בראשות מנסור עבאס, אך מאחורי הקלעים מתוכנן קמפיין רחב שמטרתו להכין את דעת הקהל למהלך כזה, בטענה שמדובר בפתרון זמני בלבד, שמטרתו להוציא את נתניהו מלשכת ראש הממשלה, גם אם רק לתקופת מעבר.

התרחיש זהה לשרטוט אותו העלינו לעיל: לצורך הקמת ממשלה די ברוב רגיל בכנסת, ולעיתים גם 59 או 58 מנדטים מספיקים. הדבר אושר ב-2019 על פי חוות דעת משפטית של היועץ המשפטי לכנסת, עו"ד איל ינון.

בהתאם לכך, יפעלו מובילי הגוש, בין אם בנט, בין אם מועמד מוסכם אחר, על ניסוח הבנות עם רע"מ וייתכן שגם עם מפלגות ערביות נוספות, שיביעו תמיכה או המלצה לנשיא מבלי להיכנס לקואליציה בפועל. במקביל, יתואמו צעדים להצבעה שקטה או הימנעות בהצבעה הראשונה, כדי להבטיח רוב לממשלת האופוזיציה מול גוש נתניהו.

בנט וליברמן צפויים להציג את המהלך כתרגיל טכני ולא שותפות מהותית. "גם נתניהו היה עושה זאת", הם יטענו, וינסו להביא עדויות על מגעים ישנים בין מנסור עבאס לנציגי ליכוד שונים (אותם מכחישים בליכוד מכל וכל).

בליכוד מצדם צפויים להאשים את בנט וליברמן בהפרת הבטחות לבוחרים, ובחתירה לשותפות בפועל עם מפלגות ערביות, שידרשו תמורות תקציביות כלשהן כתנאי לתמיכה בממשלה מבחוץ.

התחזית הרווחת היא שממשלה שכזו לא תאריך ימים. ברגע האמת כשיתעוררו סוגיות ביטחוניות, המפלגות הערביות לא יעניקו גיבוי. אך עבור ראשי האופוזיציה, היעד הוא אחר: להפוך לגוש שמחזיק בראשות ממשלת המעבר בבחירות הבאות. די בכך, לשיטתם, כדי להסיר את נתניהו מהשלטון ולו באופן זמני.

זהו אם כן התרחיש שמעסיק את המערכת הפוליטית, המבוסס כולו על השקר הפוליטי הגלוי והצפוי של בנט וליברמן. ממשלת "התיקון והריפוי" והשקר.

לפיד השקר

המלחמות בתוך האופוזיציה מולידות התבטאויות קיצוניות של ראשי מפלגות, בניסיון ללכוד את תשומת לב התקשורת ולהראות מי יותר קיצוני. עיקר ההתקפות מופנות נגד הציבור החרדי, כאשר המאבק העיקרי מתנהל בין לפיד לליברמן, בעניין שלילת זכות ההצבעה למי שאינו משרת בצבא. כל אחד מהם מנסה להוכיח שהעלה ראשון את החוק הפופוליסטי, אף שכולם יודעים שאין לו שום סיכוי לעבור. גם בתוך האופוזיציה נשמעו קולות זהירים שמעידים: החוק עלול לחסום גם את הצבעת המפלגות הערביות.

השבוע חזר לפיד לעשות את מה שהוא יודע הכי טוב: מסע הסתה ושקרים. בנאומו בכנסת תהה מדוע הממשלה "שותקת כמו דגים מתים לנוכח שריפת דגל מדינת ישראל בעצרת החרדים". בהמשך חזר על כך שוב כשאמר כי "דגל ישראל בער על הרצפה ונרמס ברגליים גסות והממשלה שותקת". מדובר כמובן בשקר גס ובזוי. רצוי היה שגוף אזרחי יגיש תביעת דיבה נגד השקרן המסית, שהגה ממוחו הקודח מחזה שלא היה ולא נברא.

עימות נוסף בתוך האופוזיציה נרשם בין בנט לליברמן. היה זה בעקבות שיחה שקיים בנט עם בוחרים פוטנציאליים, בה נשאל על איחוד אפשרי לקראת הבחירות. בתגובה השיב כי מפלגתו היא הגדולה ביותר באופוזיציה וצריכה להיות מפלגת שלטון ענקית. "אנו צריכים חבירות, ליברמן ואיזנקוט הם שני אנשים מצוינים". ליברמן מיהר להגיב: "רשימת ישראל ביתנו לכנסת הבאה עדיין פתוחה. כולם מוזמנים להצטרף".

בנט התייחס גם לרשימת החברים שתאייש את מפלגתו ואמר כי הפיק לקחים מאז כישלונו עם סילמן, שקלי וניר אורבך. "אני בוחר אנשים מוכשרים שעשו דבר בחיים". על פי הדיווחים הפוליטיים, מחפש בנט מועמד שיהיה "ביביסט", כדי להראות שתומכי נתניהו עברו אליו.

מי שניסו לסייע לו היו שני עיתונאים מחדשות 14 (שלזינגר וברדוגו) שהציגו בהומור את הקריטריונים של בנט והזינו אותם למחשב. הדרישה הייתה למצוא "מועמדים אנשי ימין, דתיים או מסורתיים, מזרחים מהפריפריה, בעד התיישבות ובעד גיוס חרדים ובעיקר שתמכו בעבר בנתניהו. אם אתם עונים לדרישות, תדעו שבנט מחפש אתכם".

המחשב קיבל את כל הנתונים והציע כמה מועמדים, בין השאר את השר אופיר סופר, העיתונאי אריאל כהנא, ועוד. ברק סרי לא היה ברשימה. על פי הדיווחים הוא כבר קיבל פנייה ישירה.

דו עט – המילים המרכזיות שהדהדו השבוע

דוח תורג'מן: הדוח הצבאי על מחדלי השבעה באוקטובר מציג תובנות קשות ומביכות. למרות ניסוחים מרוככים, מדובר בהודאה חד משמעית בכשל פיקודי מערכתי שעלה בחיי אדם. ההתרעה לא הגיעה, לא היו תכניות לשעת חירום, והקצינים זלזלו בכוחו של החמאס. הרמטכ"ל אמור להחליט האם יוגשו מסקנות אישיות. 

11 שנים: 4,118 ימים לאחר שנהרג ונחטף ברפיח, בסוף מבצע צוק איתן, הוחזר סרן הדר גולדין הי"ד ארצה ונקבר בקבר ישראל. משפחתו לא הפסיקה להילחם כל השנים למען שחרורו, בחמאס ניסו שוב לעכב, אך הלחץ האמריקאי הכריע והגופה הוחזרה. אלפים השתתפו השבוע בהלווייתו. 

בקלאוות במליאה: אחרי העברת חוק עונש מוות למחבלים בקריאה ראשונה, חגג השר לביטחון לאומי (ופרובוקציות) איתמר בן גביר, במליאה עם בקלאוות. החיוך הפך למוקד סערה תקשורתית גם בצד שלו במפה הפוליטית. היו מהם שלא אהבו את החיקוי והפרובוקציה כפי שנוהגים לעשות אויבי ישראל.

סגירת התחנה הצבאית: ההצעה לסגור את גל"צ הפכה לוויכוח בין ימין לשמאל. המגוחך מכולם הוא יאיר גולן, שיצא נגד הסגירה וטען לסתימת פיות, בעוד הוא עצמו היה בעד סגירת התחנה אך לפני כמה שנים. כל תירוציו נשמעו מאולצים ורצוצים.

חנינה נשיאותית: הנשיא טראמפ המשיך את מה שהחל בביקור בישראל ובנאומו בכנסת, ושיגר מכתב לנשיא הרצוג ובו בקשה להעניק חנינה לנתניהו ולהפסיק את משפטו. האופוזיציה שקראה כל העת לאמץ את עמדותיו של טראמפ בעניין הפסקת האש, דורשת ממנו עתה "לא להתערב בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל".

מעבר בטוח: האם יש לאפשר ל-200 מחבלי חמאס ש"נתקעו" מתחת לאדמה ברפיח, במרחב שנמצא בצד הישראלי של הקו הצהוב, לצאת משם בבטחה? אחת ההצעות קובעת לאפשר להם לצאת לכל מדינה אחרת לאחר שיניחו את נשקם ואז להרוס את המנהרות. ויכוח רגיש ניטש על כך בין ישראל לוושינגטון. לפי שעה אין אף מדינה שמוכנה לקלוט את הזבל האנושי הזה.

הטלפון והים: השאלה שהעסיקה את המערכת הפוליטית והמשפטית הייתה לכאורה שולית: מהו דגם הטלפון הנייד של הפצ"רית, שהסוללה שלו החזיקה מעמד שבוע תחת המים. האם מישהו הטמין את הטלפון במכוון? האם מדובר בתרגיל משפטי? הרבה ספקולציות שלא  שוללות גם קונספירציות. 

פורסם לראשונה במדור 'מקור נאמן' בגיליון סופ"ש שבעיתון 'יתד נאמן'

אורית סטרוק, השרה להתיישבות ולמשימות לאומיות וחברת הקבינט המדיני-ביטחוני, התייחסה היום בראיון לרדיו "קול ברמה" למצב המלחמה ברצועת עזה והציבה שתי אפשרויות להמשך.

"אנחנו נמצאים בצומת, ויש בה שתי דרכים: להביא כוחות בינלאומיים שיפרקו את חמאס או שצה"ל יעשה את זה", אמרה השרה סטרוק. היא הביעה ספק באשר לאפשרות הבינלאומית: "אני מעריכה שלא יימצאו גורמים בינלאומיים שיכנסו לעזה וישימו את נפשם בכפם". לדבריה, "חוזרים למלחמה? אעשה כל מה שאני יכולה שזה מה שנעשה", והדגישה כי "הרמטכ"ל אמר לנו שהוא נערך לכך. הטורקים לא יכנסו בשום אופן לרצועה, לא באופן צבאי ולא באופן אזרחי".

השרה ציינה כי בראייה ממלכתית, היא מפרידה בין אמונתה האישית לבין יעדי המלחמה הנוכחיים: "לאורך כל המלחמה לא דיברתי על התיישבות בעזה, למרות שאני מאמינה שנגיע לזה אבל זו לא מטרת מלחמה שהצבנו. ממש לא חברתי לשמאל, אבל כשרה אני צריכה לפעול באופן ממלכתי".

באשר לאפשרות של עימות עם איראן, אמרה סטרוק: "בישיבות הקבינט מציגים לנו שהאויבים שלנו כולם עם חזון להשמדת ישראל, והם לא ויתרו על זה. האם מחר בבוקר נפתח במלחמה עם איראן? לא, אבל צריכים להיות דרוכים וחמושים ב-100%".

סקר חדשות 14 ששודר הערב מציג תמונה משתנה במפה הפוליטית, כאשר הליכוד שומרת על כוחה האלקטורלי. לו הבחירות היו מתקיימות היום, מפלגת הליכוד מקבלת 35 מנדטים. מפלגות נוספות ששומרות על יציבות הן ש"ס עם 11 מנדטים וישראל ביתנו עם 9 מנדטים. מפלגתו של ראש הממשלה לשעבר, "בנט 2026", שומרת על כוחה עם 12 מנדטים.

מנגד, מפלגת יש עתיד ממשיכה במגמת ההידרדרות ומקבלת 4 מנדטים בלבד, כשהיא נושקת לאחוז החסימה. הדמוקרטים של יאיר גולן רושמת עלייה קלה ועולה ל-11 מנדטים. אחרי שבועות ארוכים של קיפאון, יהדות התורה מוסיפה מנדט ומגיעה אף היא ל-9 מנדטים. מפלגות הימין הקטנות יותר מציגות תנועה קלה: עוצמה יהודית מוסיפה מנדט ועומדת על 7 מנדטים, ואילו הציונות הדתית מאבדת מנדט בסקר הנוכחי. ישר בראשות גדי אייזנקוט נשארת יציבה עם 7 מנדטים, ואילו כחול לבן של בני גנץ נותרת שוב מתחת לאחוז החסימה.

בגזרת המפלגות הערביות, נשמרת יציבות יחסית: רע"ם עומדת על 6 מנדטים וחד"ש-תע"ל על 5 מנדטים. בל"ד ממשיכה להישאר מתחת לאחוז החסימה. החלוקה לגושים מציגה יתרון ברור לגוש הימין, המצליח לעלות במנדט ומגיע ל-66 מנדטים בסך הכול. גוש השמאל לעומת זאת עומד על 43 מנדטים בלבד, כאשר המפלגות הערביות מקבלות יחד 11 מנדטים.

בנוגע לשאלת ההתאמה לתפקיד ראש הממשלה, בנימין נתניהו ממשיך לשמור על הובלה יציבה וגדולה בפער משמעותי עם 55% תמיכה. אחריו ניצב נפתלי בנט עם 23%. גדי אייזנקוט מדורג שלישי עם 11%. יאיר לפיד וליברמן מקבלים נתון זהה של 5% כל אחד, ואילו בני גנץ מקבל 1% בלבד.

חבר הכנסת משה סעדה התייחס היום (יום ה') בראיון ל'קול חי' לחקירתו של ראש יחידת להב 433, ניצב מני בנימין, במחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש), והשווה את מעשיו של הקצין להתנהלות היועצת המשפטית לממשלה.

"מה שהוא מואשם זה בדיוק מה שהיועמ"שית עושה יושבת בניגוד עניינים", טען ח"כ סעדה, והוסיף: "אבל בעוד שאותו זימנו לחקירה בסוף אירוע, היועמ"שית יושבת בבית. אין גורם במדינת ישראל שיכול להורות על חקירה של היועמ"שית, היא 'מעל החוק' ואין לה מורא מכלום. זו הסיבה שצריך להוציא את מח"ש מהפרקליטות".

על הצעת החנינה לראש הממשלה בנימין נתניהו, שהועלתה בעקבות איגרת מטעם הנשיא דונלד טראמפ, הביע סעדה התנגדות חריפה: "חנינה זה לעבריינים, אני מתנגד לחנינה לראש הממשלה. התיקים מתרסקים, ראינו מה שצחי חבקין מספר, על איך יהודית תירוש זממה עלילה נגד ניר חפץ. בכל מקום מתוקן היו עוצרים את המשפט וחוקרים את מי שבאמת צריך לחקור. אם הוא יבקש חנינה ייצרב בתודעה הציבורית שהוא עבר עבירה, וזה לא נכון".

לדברי סעדה, חל שינוי לרעה בפרקליטות: "בעבר הפרקליטות חיפשה צדק, גם אם היו טעויות פה ושם. היום הפרקליטות מחפשת אנשים ולפי זה היא פועלת. רואים את זה בתיקי נתניהו ובכוח 100. המערכת חייבת ניעור. כמו שניערנו את בג"ץ עם המינוי של זיני – ננער גם את הפרקליטות".

לבסוף, התייחס חבר הכנסת לשאלת מועד הבחירות: "הבחירות יהיו או בספטמבר או ביוני. אין נפקא מינה כל כך גדולה בין התאריכים. נתניהו מחפש 2 דברים לפני הבחירות – פירוק חמאס והסכמי שלום. אם הוא ילך בבחירות על הטיקט של הדיפ-סטייט הוא יזכה גם ל-40 מנדטים, הקואליציה תעלה בהרבה".

ראש יחידת להב 433, ניצב מני בנימין, הוא הקצין הבכיר שנחקר אתמול (רביעי) במחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) בחשד להפרת אמונים ושימוש לרעה בכוח המשרה. ניצב בנימין עוכב לחקירה באזהרה שנמשכה כעשר שעות, ובסיומה הורחק ממתקני משטרה למשך תשעה ימים, הוטל עליו איסור ליצור קשר עם מעורבים בפרשה, ומכשיר הטלפון שלו הוחרם.

לפי הודעת מח"ש, הקצין חשוד בכך שהתערב בנושא שבו היה מצוי בניגוד עניינים, מבלי שדיווח על כך כנדרש, ופעל להשפיע על אופן הטיפול בנושא במסגרת יחידתו. ניצב בנימין הוא אחת הדמויות הבכירות ביותר במשטרת ישראל, העומד בראש יחידת העילית להב 433, המטפלת בתיקי שחיתות, פשיעה חמורה וארגוני פשיעה. הוא מונה לראש היחידה בספטמבר 2024 והועלה לדרגת ניצב, לאחר שבשנת 2023 מונה לראש יאחב"ל. חקירה בולטת שניהל היא פרשת "יד לוחצת יד".

ברקע החקירה, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר מגבה את ניצב בנימין, שמינויו הגיע בהובלתו, וגורס כי אין לנקוט צעדים ממשיים לבירור מעמיק של החשדות בשלב זה. בשיחות סגורות אמר השר כי הוא סבור שבנימין צריך לשוב לתפקידו וכי אין בכוונתו למנות ממלא מקום "עד שיתברר שלא מדובר ברדיפה".

עולה החשד כי מדובר במסע רדיפה מתמשך כלפי מינויים של בן גביר בצמרת המשטרה, זאת בהמשך לחקירתו של קובי יעקב, המקורב לשר, שאף הוא מונה לתפקיד בכיר על ידי השר ונחקר לאחרונה. יש לציין כי ניצב בנימין ביקש בתחילה לקבל לידיו את החקירה בנוגע לפרשת הפצ"רית לשעבר יפעת תומר ירושלמי מיד עם קבלת המידע הראשוני, אך לבסוף הוחלט כי היא תתנהל תחת פיקודו של ראש אגף החקירות והמודיעין, ניצב בועז בלט, שהקים צוות חקירה מיוחד לנושא.

שנתיים לאחר טבח שבעה באוקטובר, צה"ל מסיר בימים אלה את מערכת ההגנה האוטומטית רואה יורה ממרחב עוטף עזה. המערכת הושבתה לחלוטין במהלך מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר, וצה"ל אינו מתכוון להשיבה לפעילות מבצעית. כך דווח בערוץ 14.

גורם בצה"ל ציין כי ייתכן שהמערכת נמצאה לקויה מבחינה תפקודית, וזו אחת הסיבות לכך שלא תוחזר לשירות. עוד הודגש כי ייתכן שהגבול העתידי בין עזה לישראל לא יהיה בקו הגדר הנוכחי, אלא יועתק קדימה, לשטח המכונה "הקו הצהוב".

מערכת 'רואה יורה', שפותחה על ידי חברת רפאל מערכות לחימה מתקדמות, נכנסה לפעילות מבצעית בשנת 2008. המערכת הורכבה ממגדלי שמירה שכללו אמצעי תצפית ומערכת ירי מסוג "קטלנית" שהופעלו מרחוק על ידי תצפיתניות ממוצב שליטה. בדרך זו, שלט צה"ל לאורך כל 60 הקילומטרים של גדר הגבול עד פרוץ המלחמה.

בתחילת טבח שבעה באוקטובר, ארגון הטרור חמאס ניצל רחפני תקיפה כדי לפגוע בעמדות המערכת. התקיפה הצליחה לפוצץ את המקלעים שהוצבו בגגות המוצבים ולשתק את פעולת המערכת. שיתוק 'רואה יורה' סייע משמעותית להצלחת הפלישה היבשתית של חוליות המחבלים לשטח ישראל.

ראש הממשלה בנימין נתניהו פועל למנות בכיר במוסד, המכונה א', לתפקיד סגן ראש המוסד, כך דווח היום בחדשות 11. המהלך מגיע על רקע סיום תפקידו הצפוי של ראש המוסד המכהן, דדי ברנע, בחודש יוני הקרוב.

א' נחשב לדמות בולטת במוסד, אם כי טרם שימש כסגן או כראש מנהלה בארגון. למרות זאת, הוא כבר נחשב למועמד פוטנציאלי להחליף את ברנע. המהלך מעורר שיח וביקורת בקרב בכירים לשעבר במערכת הביטחון, הטוענים כי קידומו של א' נועד לאפשר לראש הממשלה לאחוז במוסד, בדומה למינויים אחרים שנעשו במערכת הביטחון.

אתמול דווח בחדשות 12 על שני בכירים הנחשבים למועמדים אפשריים להחלפת ברנע: א' הוא אחד מהם, והשני הוא בכיר המכונה ח'. בנוסף לבכירים מתוך המוסד, עלה גם שמו של האלוף רומן גופמן, המכהן כמזכירו הביטחוני של ראש הממשלה, כמועמד להחלפת ברנע. ראש הממשלה צפוי לפתוח בקרוב בהליך בחירת ראש המוסד הבא.

טרגדיה התרחשה הבוקר (יום ה') בבסיס ההדרכה של חיל הלוגיסטיקה בדרום הארץ, כאשר רב"ט אירמיאס בהתא ז"ל, בן 18 ממעלה אדומים, התמוטט ונפטר. בהתא, שהיה טירון בבסיס, אותר בחדרו לאחר ארוחת הבוקר על ידי חייל אחר. כוח רפואה הוזעק למקום באופן מיידי, אך נאלץ לקבוע את מותו תוך דקות ספורות.

נסיבות המוות נמצאות בבדיקה, וההערכה הראשונית היא כי מדובר באירוע רפואי פתאומי שהוביל למותו. בעקבות האירוע הטראגי, נפתחה חקירה על ידי המשטרה הצבאית החוקרת (מצ"ח). עם סיום החקירה יועברו הממצאים לבחינת הפרקליטות הצבאית.

במקביל לחקירת מצ"ח, ראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, אלוף רמי אבודרהם, החליט למנות צוות מומחים בראשות אלוף-משנה שיערוך תחקיר רפואי מקיף בנושא.

דובר צה"ל מסר הודעה רשמית: "צה״ל משתתף בצער המשפחה וימשיך ללוותה." לאחר מותו, הועלה אירמיאס ז״ל מדרגת טוראי לדרגת רב-טוראי.

למרות התחייבויות פומביות של הממשלה הלבנונית החדשה להימנע מהתעצמות ארגון הטרור חיזבאללה, דווח היום בכאן חדשות כי צבא לבנון הבטיח לארגון הטרור כי יימנע מפעילות נגדו בשטחים פרטיים בדרום המדינה. הבטחה זו למעשה מאפשרת לחיזבאללה להמשיך בפעולות השיקום וההתחמשות שלו מתחת לעיניה של ישראל ובניגוד להסכמים הקיימים.

במקביל, העיתון הלבנוני "אל-אח'באר", המזוהה עם חיזבאללה, דיווח היום כי צבא לבנון מסרב לסרוק בתים פרטיים של תושבים בדרום לבנון כפי שדרשה ישראל סירוב אשר נתמך על ידי הבטחת הצבא לארגון הטרור. מציאות זו חושפת פער בין ההצהרות הפומביות של לבנון לבין המתרחש בפועל בשטח. זאת, על אף שבעבר הממשלה בלבנון הורתה לצבא לצאת למבצע לפירוק חיזבאללה מנשקו, הנחיה שהגיעה בלחץ הנשיא דונלד טראמפ. אולם, במבחן התוצאה המעשית, המציאות בשטח שונה מההבטחות.

ברקע הפרות ההסכם וההתחמשות המחודשת של חיזבאללה, נמשכות התקיפות של צה"ל בשטח לבנון בתגובה להפרות. הבוקר עדכן דובר צה"ל כי מוקדם יותר היום, צה"ל, בהכוונה מודיעינית של אמ"ן ובאמצעות חיל האוויר, תקף מחסן אמצעי לחימה ותשתית טרור תת-קרקעית אשר שימשו את חיזבאללה במרחב דרום לבנון. בהמשך היום, צה"ל בהובלת אוגדה 91 ובאמצעות מטוסי קרב, תקף תשתית טרור נוספת של ארגון הטרור.