בעוד בישראל המאבק בגזירת הגיוס נמצא יחסית על אש נמוכה ואין עצרות ענק של הציבור החרדי יחד, דווקא בארה"ב מתאחדים החסידים לעצרת ענק והפעם מול הקונסוליה הישראלית במנהטן.
העצרת נערכה לאור הפסקת המלחמה לאחר ההסכם שנחתם בעידודו של הנשיא דונלד טרמאפ, לדברי המארגנים עיתוי העצרת במנהטן משקף מדיניות ארוכת שנים של סאטמר שלא לקיים הפגנות פומביות נגד ישראל בזמן שהמדינה נמצאת במלחמה, כעת הגיע הזמן לסיים עם גזירת הגיוס ולהסדיר את מעמדם של בני הישיבות ולעמוד לימינם בשעה הקשה הזו שעדיין ישנם בחורים עצורים בכל הצבאי.
מדובר באחדות נדירה למאבק בגזירת הגיוס שבה ישתתפו באוחר נדיר שני פלגי סאטמר חצר מהר"א וחצר מהרי"י בראשות האחים האדמו"רים לצד עוד עשרות קהילות מכלל החסידויות בארה"ב.
רק לפני מספר שבועות נערכה עצרת ענק בלייקווד שבניו ג'רזי לכלל הציבור הליטאי והחסידי במקום וכעת ניו יורק החרדית תצא למנהטן לזעוק מול הקונסוליה במטרה שיעזבו את בחורי הישיבות.
במוצאי שמחת תורה התייחסו לכך האדמו"רים מסאטמר בדברים לרבבות החסידים בנעילת החג.
האדמו"ר מהר"א מסאטמר אמר: "היהדות החרדית בניו יורק יוצאת במחאה אדירה נגד הממשלה הטריפה בארץ ישראל שגוזרים גזירה של גיוס בני הישבות. אנחנו הולכים להשתתף ולזעוק הושענא למע דתך – צריכים ישעוה גדולה למען דתך – בשביל התורה הקדושה שרוצים לשבור את לומדי התורה בארצנו הקדושה. אנחנו כולנו נשתתף, לכן כל אחד ואחד בגופו חייב לקחת חלק במחאה האדירה".
האדמו"ר מהר"י מסאטמר אמר: "אנחנו זוכרים כמה דמעות האדמו"ר ה'ויואל משה' שפך וכאב על הפריצות שי ביהדות בכל העולם בכלל ובפרט בארץ ממתי שקמה המדינה בישראל שרוצים לעקור את התורה – עוד לא היה עת צרה ליעקב כמו שיש עכשיו, בוער אש, אלפי יהודים עומדים בסכנה, הם מוסרים נפשם בשביל התורה ומוכנים להיעצר בכלא. זה חוב שלנו לעמוד לימינם לתת להם את החיזוק ואת הכוחות".
הרבי המשיך ואמר: "האדמו"ר ה'ויואל משה' אמר: זה שעושים מחאה זה לוקח את ה'חרון אף' שיש עם כל הגזירות ואת זה אנחנו חייבים לזכור כתלמידים של הרבי זי"ע ולכן יש לנו חוב גדול לצאת ולמחות".
ביום ראשון בשעה 16:00 יתכנסו בשדרה השניה של מנהטן מול הקונסוליה ועל פי הצפי צפויים להשתתף מאה אלף איש.
בעקבות הפרת ההסכם: לאורך הבוקר שיבשו פעילי תנועת ״צו 9״ את מעבר משאיות הסיוע לחמאס במספר נקודות, בדרכן למעבר כרם שלום. חלק מהמשאיות עמדו בצומת הפתחה, וחלקן נעצרו פיזית על ידי הפעילים. המשאיות עוכבו בדרכן במשך כשעה, ושינו את מסלול נסיעתן.
כוחות צה״ל ומשטרה פינו את הפעילים ששיבשו את מעבר משאיות הסיוע לחמאס, שאמרו בשטח כי החסימה מבוצעת ״בעקבות הפרת ההסכם מצד חמאס שמסרב להשיב את החטופים החללים״. בין החוסמים היו גם תושבי הדרום ולוחמים במילואים.
מתנועת צו 9 נמסר: ״ארגון הטרור חמאס מפר את ההסכם ומסרב להעביר את החטופים החללים שמוחזקים ברשותו. כל עוד אין הסכם, אסור להמשיך להעביר סיוע לארגון הטרור. הסיוע מאפשר לו להשתקם ללא תמורה ובלי השבת החללים. אף סיוע לא עובר – עד שאחרון החללים חוזר״.
רעות בן חיים, יו״ר התנועה, סיכמה: ״ארגון הטרור חמאס מהתל שוב ושוב במדינת ישראל, שממשיכה להעביר לו את צינור החמצן והאספקה גם כשהוא מפר באופן ברור את ההסכם ומסרב להעביר את אחינו החטופים החללים. הדבר הזה חייב לעצור – אין מתנות חינם לאוייב העם!״
והנה מצינו במשנה בברכות (נד, א), שעל הזיקין [שנראים כמו כוכבים עם זנב], ועל הזועות [קול רעש גדול שנשמע באויר], ועל הרעמים, ועל הרוחות, ועל הברקים אומר, ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם, וברש"י ביאר, לפי שנראים או נשמעים רחוק, ועל ההרים ועל הגבעות, ועל הימים, ועל הנהרות [וכתבו בתוס', דהיינו ד' נהרות שכתובים בפסוק כגון חידקל ופרת], ועל המדברות אומר, ברוך עושה בראשית, רבי יהודה אומר, הרואה את הים הגדול אומר, ברוך שעשה את הים הגדול, בזמן שרואהו לפרקים, ומצינו בירושלמי דהיינו כל ל' יום.
וכתבו בתוספות בשם רבינו שמעיה שאת כל הברכות מברך בהזכרת שם ומלכות, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, וכן כתב רבינו שמשון מקוצי שכך בירך ר"י, וכתבו שנראה לרבינו, דוקא אם רואה משלשים יום לשלשים יום כדין הרואה את הים הגדול לפרקים שאמר בירושלמי דפרקים היינו שלשים יום.
ברכת ברקים ורעמים
וחלקו בגמ' (שם נט, א) מהם רעמים, שמואל אמר, ענני בגלגלא [ברש"י הביא ב' פפי' או שהעננים מתחככים או שפוגעים בגלגל ומתגלגלות אתו], ורבנן אמרו, שהם עננים ששופכים מים, רב אחא בר יעקב אמר, שהם ברקים של אש ונשברים חתיכות של ברד, רב אשי אמר שיש חלל בעננים שהרוח נושבת ומשמיעה קול, ורב אחא בר יעקב אמר שיש ברק והמיית עננים ובא הגשם, ומסתבר כדברי רב אחא בר יעקב.
והקשו בגמ' מאי ברקים, אמר רבא, ברקא [ברקים של אש, רש"י], ואם הם בלילה הם קשים ולכך צריך להתפלל עליהם, אמר רבי אלכסנדרי בשם רבי יהושע בן לוי, לא נבראו רעמים אלא לפשוט עקמומית שבלב, שנאמר 'והאלקים עשה שיראו מלפניו'.
אם מברך עושה מעשה בראשית או שכוחו מלא עולם או שניהם
והנה מקשה הגמ' מדוע על הרים ועל הגבעות מברך עושה מעשה בראשית, שהרי כל המקרים האחרים היו במעשה בראשית, שהרי כתוב על הברקים 'ברקים למטר עשה', אמר אביי שבכל המקרים מברך שתי ברכות ברוך עושה בראשית וברוך שכחו מלא עולם, ורבא אמר, שבברקים מברך שתים משא"כ בהרים וגבעות אין בה את הברכה של כוחו וגבורתו מלא עולם, לפי שאינם במקום אחד אלא כל אחד במקומו.
ובתוספות כתבו, בדברי רבא שאומר או שכוחו מלא עולם או עושה מעשה בראשית, וכן פירש הרי"ף (מג, ב מדפי הרי"ף) שעל הברקים ועל הרעמים אומר ברוך שכחו מלא עולם או ברוך עושה ברקים מה שירצה, אבל על ההרים ועל הגבעות וכדו' אינו מברך אלא ברוך עושה בראשית, ובשלטי הגבורים כתב, שהראב"ד סבר שמברך עליהם שתי ברכות וכן משמע ברא"ש בדברי רבא, ברוך שכחו וברוך עושה בראשית ותוס' ומיימוני וסמ"ג וטור כתבו כהרי"ף, והסכימו שטוב לברך שכחו וגבורתו מלא עולם.
וברמב"ם (פ"י הל' ברכות הי"ד) כתב כדברי התוס', שעל הרוחות שנשבו בזעף ועל הברקים ועל הרעמים ועל קול ההברה שתשמע בארץ כמו ריחיים גדולים ועל האור שבאויר שיראו כאלו הם כוכבים נופלים ורצים ממקום למקום או כמו כוכבים שיש להם זנב על כל אחד מאלו מברך ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם, ואם רצה מברך עושה בראשית, ובראב"ד כתב, שבגמרא יש מי שאומר שמברך תרתי.
וכן כתב בשולחן ערוך (או"ח רכז, א) שעל הזיקים, והוא כמין כוכב היורה כחץ באורך השמים ממקום למקום ונמשך אורו כשבט, ועל רעדת הארץ, ועל הברקים [דוקא שיש להם רעם ולא מחמת חום, מ"ב], ועל הרעמים ועל רוחות שנשבו בזעף, על כל אחד מאלו, אומר, בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית, ואם ירצה יאמר, בא"י אמ"ה שכחו וגבורתו מלא עולם וכתב במ"ב (סק"ו) שלא יברך את שתי הברכות. וכתב המ"ב (סק"ד) טוב לברך תמיד על רוח סערה שאין מצויה רק ברכת עושה מעשה בראשית שבזה בודאי יוצא כי אין אנו בקיאין כ"כ מהו בזעף.
אם מברכים על ברקים או על הרעמים
ולגבי ברכת הברקים והרעמים כתב במשנה ברורה (סק"ה) שהעולם נוהגים לברך על הברקים עושה מעשה בראשית, ועל הרעמים שכחו וגבורתו, וכן מסתבר שע"י הרעם נראה גבורתו של הקדוש ברוך הוא יותר מברק, אמנם באמת שייך כל אחת מהברכות על שניהם, וע"כ אם שמע ברק ורעם כאחד מברך ברכה אחת דהיינו עושה מע"ב על שניהם ואם בירך שכחו וגבורתו מ"ע ג"כ יוצא, ואם לא היו תכופים זה אחר זה מברך תחלה על הברק [שהוא מתראה תחלה לעין האדם] עושה מע"ב ואח"כ על הרעם שכחו וגבורתו מ"ע, וכן אם לא ראה את הברק ושמע קול רעם ובירך עליו שכחו וגבורתו מ"ע או שבירך עושה מע"ב ואח"כ ראה ברק מברך עליו ג"כ עושה מע"ב, ובשערי תשובה כתב בשם הברכי יוסף, שאם בירך על הברק ונתכוון לפטור את הרעם הבא אחריו שיצא בדיעבד, ואפשר לומר שכיון שטבע הבריאה שאחרי הברק בא רעם א"כ חל ברכתו על הרעם שיצא אח"כ.
ובאשל אברהם (בוטשאטש) כתב שכיון שהיא ברכה שהונהגה אין בזה עוד חשש של ברכה לבטלה, אפי' שיוצאים בברכה אחת את שתיהם ואפי' שהיו ביחד, ובקצות השלחן (סי' סו בבדי השלחן סקכ"ג) הקשה על הטור ושאר פוסקים שלא הביאו דין זה שיכול לברך ביום אחר, וכתב לבאר את טעם הירושלמי שבכל יום יש חיוב חדש כיון שהשינה היא הפסק ואינו יכול לראות את הברק, וכפי שמחלק הירושלמי בין ברכת לישב בסוכה לתלמוד תורה שכשישן ואינו יכול ללמוד שמברך שוב, ולפי"ז מי שהיה ער כל הלילה אינו חייב לברך, משא"כ בת,ת כיון שהוא זמן שינה לרוב בני אדם הרי"ז כברכות השחר, משא"כ בברכות אלו שהם לפרקים, אמנם לפי"ז מי שישן שינת קבע ביום יתחייב גם לברך שוב וזה אינו נראה בדברי הירושלמי, אלא כתב לבאר, שלגבי ברקים כל ברק הוא מתחדש ולכך הלילה בלבד הוא הפסק.
ובהליכות שלמה (פכ"ג) כתב, ששיעור יום הנזכר היינו ביום ובלילה שלאחריו, וכתב שאם התעורר משנתו בלילה שמברך שוב כיון שקימה אחר שנת לילה נחשבת בעיני האדם ליום חדש, וכתב שם עוד, שאם ראה את הברק והמתין עד אחר שמיעת הרעם יכול לברך על שניהם ברכה אחת אפי' אם שמע את הרעם לאחר כדי דיבור, שכל זמן שממתין לרעם נחשב כעסוק באותו ענין, וכן כתב שאפי' רק ראה את אור הברק ולא את הברק עצמו שמברך.
ובשלמי תודה (סוכות – דיני ירידת גשמים) כתב שאם בירך על הברק ובגמר הברכה שמע רעם שיצא בברכתו על הרעם, ואם שמע קול וחשב שהוא רעם ובירך והתברר שאי"ז רעם ובתוכ"ד היה רעם הרי יצא בברכתו, וכתב עוד שאם היה בעירו ברקים ובירך והלך לעיר אחרת שהשמים היו טהורים וחזר לעירו שנראה שמברך כיון שזה היסח הדעת הרי מברך שוב כדין שינת לילה, ואם שמע מאחרים שיש רעם אינו מברך, וגם בזמן שעוסק בלימוד תורה צריך להפסיק מלימודו בשביל לברך, ובפסקי תשובות כתב שאם מפריע לו באמצע עיונו או בת"ת לרבי יש לו על מי לסמוך.
וכתב בפסקי תשובות שמי שעומד באמצע התפילה ואינו יכול לסיים בתוך כדי דיבור, שאם הוא בין הפרקים וכ"ש בפסוקי דזמרה שיפסיק ויברך ואם הוא באמצע הפרק לא יפסיק ואם בירך יש לו על מי לסמוך, ווהגם שמעיקר הדין אי"צ לעמוד בברכות אלו מ"מ המדקדקים נוהגים לעמוד.
ברכת הברקים פעם אחת ביום או לאחר שהתפזרו העננים
והנה מצינו בירושלמי בברכות (פ"ט, ה"ב) שאמרו רבי ירמיה ורבי זעירא בשם רב חסדאי שעל הברקים מברך פעם אחת בכל היום, אמר רבי יוסי דוקאם אם יש ברקים זה אחר זה כל היום די בברכה אחת, אבל אם התפזרו העננים בין ברק לברק וכן בין הרעמים צריך לברך על כל אחד ואחד, ומביאים מקור לדברי ר' יוסי ממה שמצינו בתוספתא, במי שהיה יושב בחנות של בשמים כל היום שמברך רק פעם אחת בורא מיני בשמים, ואם היה נכנס ויוצא מברך כל פעם שנכנס,
וכתב רבינו יונה (מג, ב מדפי הרי"ף) שפי' רבינו חננאל שכשהברקים בזה אחר זה טרודים, אף על פי שאין נראים הברקים סמוכין זה אצל זה אלא עכשיו פעם אחת ואחר שעה פעם אחרת כיון שלא נפסקו העננים לגמרי די בברכה אחת אבל אם העננים הראשונים נפסקו ושמים זכו בעיניו אם חוזר ורואה אח"כ מברך פעם אחרת והוא מלשון ודלף טורד, וכ"כ הריטב"א, וכן פסק בשולחן ערוך (או"ח רכז, ב), ובדברי חמודות (ברא"ש) כתב, בדברי ר"ח דוקא כשהשמים זכו משא"כ אם התפזרו ע"י הרוח אחד הנה ואחד הנה אבל עדיין מעונן כל הרקיע, שאין מברך, וכן הביאו להלכה במשנה ברורה (סק"ח) והביא עוד שמשמע בירושלמי שביום אחר גם אם לא התפזרו העננים מברך שוב שיש דין ברכה לכל יום בנפרד וכן דין ברכה אם התפזרו העננים, אמנם באשל אברהם (בוטשאטש סי' רכז, ב) כתב שלא מצא לזה מקור שיש מצוה פעם ביום אמנם כתב שלא יתכן להעמיד שומר כל הלילה לבדוק אם התפזרו העננים, לכך כתב שיש לסוך על המנהג בזה.
והקשה הריטב"א על דברי הירושלמי שהרי מצינו בגמ' (שם נט, ב) לגבי הרואה את הים הגדול שמברך בזמן שרואה אותו לפרקים שהוא הפסק של ל' יום, ותי' לחלק שלגבי הים כל ל' יום נקרא שרואה דבר חדש ולכך מברך, משא"כ בברקים כל רק הוא דבר מחודש וכל אחד הוא בפני עצמו, ולגבי חנות של בושם ג"כ נחשב כדבר שמתחדש כל פעם שמפסיק ומריח מחדש.
וכן אפשר לבאר בדברי הרמב"ם (פ"י הל' ברכות הט"ו) שכתב, שעל ההרים ועל הגבעות על הימים ועל המדברות ועל הנהרות אם ראה אחת מהן משלשים יום לשלשים יום מברך עושה בראשית, וכתב הכסף משנה שמברכים פעם בל' יום כמו בים הגדול וכן משמע בירושלמי, משא"כ בזיקין וזועות וכו' שאם הם מופסקים מברך כל פעם מחדש וכפי שהתבאר.
זמן הברכה בתוך כדי דיבור
ואם היה יושב בבית הכסא או במקום שהיו בו כלים מטונפים, אם יכול לצאת ולברך בתוך כדי דיבור צריך לצאת ולברך, ואם לאו לא יצא, וכן פסק בשולחן ערוך (או"ח רכז, ג), וכתב במשנה ברורה (סקי"ב) שימהר לצאת משם כדי שלא יפסיד הברכה אבל אם יתארך יותר מכדי דבור שכבר עבר הזמן אי"צ למהר, ומכל זה משמע ששיעור הברכה על רעמים וברקים הוא דוקא בכדי דיבור, ואם עבר יותר מכדי דבור מעת שראה הברק או שמע הרעם שוב לא יברך על רעם וברק זה, ומטעם זה אם עשה צרכיו ונטל ידיו ושמע קול רעם או ראה ברק יברך מתחלה על הרעם והברק ואח"כ יאמר אשר יצר, ודע עוד שסתם ידים דהיינו שאינו יודע אם הם מלוכלכות כשרות לברכה.
ברכת הנהרות
והנה מצינו בגמ' (שם נט, ב) שאמר רמי בר אבא אמר רב יצחק, הרואה נהר פרת בגשר של בבל אומר ברוך עושה בראשית, ועכשיו ששינו הפרסים אין מברך אלא ממקום המחוז של פרת שלא שינו אותו,
וכתב בשולחן ערוך (או"ח רכח, ב – ג) לא על כל הנהרות מברך, אלא על ארבע נהרות דכתיבי בקרא, כמו חדקל ופרת (בראשית ב, יד) [במ"ב כתב שלאו דוקא אלא כל נהרות דהם גדולים כד' נהרות וידועים שהם מששת ימי בראשית], והוא שראה אותם במקום שלא נשתנה מהלכם על ידי אדם [כיון שאי"ז מעשה בראשית, ובאליה רבה נקט שבספק אין מברכים], ולא על כל הרים וגבעות מברך, אלא דווקא על הרים וגבעות המשונים וניכרת גבורת הבורא בהם.
וכתב המשנה ברורה (סק"א) בביאור ברכת עושה מעשה בראשית, כיון שיסדן מאז ושבחו של מקום הוא כשאנו מכירין היום דבר שאנו יודעין שהמקום בראו מששת ימי בראשית ועדיין הוא קיים, ובברכת הים יש באחרונים שסברו שהברכה היא רק על ים האוקיינוס שהוא הים הגדול בעולם.
החיוב בברכת השבח על מעשה בראשית שמתחדש
וכתב בביכורי ארץ (ברכות פ"ט סי' ג) לבאר את מחלוקת הראשונים אם מברך עושה מעשה בראשית או שכוחו מלא עולם, שרש"י והראב"ד סברו שברכת עושה מעשה בראשית היא ברכת השבח על עצם הבריאה שהחיוב על האדם בשמיעה וראייה שהחידוש אינו בעצם הבריאה שמתחדשת אלא במה שהאדם מתחדש בראיית ושמיעתו ולכך הברכה היא פעם בל' יום, משא"כ בברכת שכוחו וגבורתו מלא עולם, היא ברכת השבח על החידוש במה שמתחדש מחמת עצם הבריאה, ולכך סברו בדברי רבא שמברך שתים שמברך גם עצם הבריאה שמתחדש אצלו וגם על עצם חידוש הבריאה.
והתוס' והרי"ף והרמב"ם והרא"ש סברו, שעיקר חיוב הברכה הוא ברכת השבח על עצם מעשה הבריאה ואין חילור בזה בין עושה מעשה בראשית לכוח מלא עולם, וכן מבואר ברמב"ן שאין מברכים ברכות השבח אלא במה שנבראו במעשה בראשית והוא תמיד בעולם וכשמתעלם ממנו וחוזר ומתחדש מברכים עליו, ולכך אמרו שבדברי רבא שמברך שתים הוא מה שירצה מברך.
וכתב לבאר בזה את דברי הירושלמי אם היה בבית הכסא אם יכול לצאת תוך כדי דיבור, לפי שכל החיוב הוא על ברכת השבח על חידוש דבר שהיה במעשה בראשית שחוזר ומתחדש, ולכך אם אינו יכול לצאת ולברך מיד בתוך כדי דיבור אין יכו לברך שוב גם על מה שיבוא אח"כ כיון שכבר ראה או שמע ואי"ז חידוש, ולכך רק בברקים ורעמי יש את הדין של תוכ"ד כיון שאח"כ אין בזה חידוש, משא"כ בשאר ברכות שאין בהם דין חידוש יכול לברך אח"כ, וכ"כ לבאר את דברי הירושלמי שאם התפזרו העננים שיכול לברך שוב באופן שהשמים נטהרו וזכו לגמרי שזה כבר דבר חדש ולכך יכול לברך.
אמנם כתב לחלק שאי"ז מוכח לומר שהברכה היא על חידוש הבריאה ולכך כבר הפסיד כששמע או ראה, אלא שהברכה היא על עצם שרואה מעשה בראשית ולצד זה יוכל לברך גם אם כבר ראה או שמע ולא הספיק לברך שזה נכלל בגדר הברכה.
זה היה צפוי, וזה קרה מהר מאוד: המאבק על הקרדיט – למי מגיעה תודה על ההסכם והעסקה. מתנגדי נתניהו התקשו לפרגן ולהזכיר את ראש הממשלה. הדבר התבטא בעיקר בדברי פרשנים שהתפתלו סביב הנושא: "זה רק טראמפ; הקרדיט כולו של הנשיא האמריקאי", הסבירו במגמתיות, וציינו בידענות כיצד כפה את ההסכם על נתניהו.
מן העבר השני, תומכי נתניהו לא הפסיקו להזכיר את תרומתו לצד זו של טראמפ, כשהם מדגישים את הלחץ הצבאי בעזה כגורם מרכזי לחתימת העסקה. בדבריהם נשענו גם על דברי טראמפ עצמו, שאישר כי הלחץ בעזה היה אחד הגורמים שהניעו את גלגלי העסקה. חמאס נכנע ללחץ הזה כשהבין שאין לו עוד גב גם מהמדינות שתמכו בו, קטאר וטורקיה. זהו שילוב של לחץ צבאי ומדיני שפעל יחד.
בשני המחנות – תומכי נתניהו ומתנגדיו, עקבו בדריכות אחר דברי התודה של משפחות החטופים. היו שהזכירו רק את טראמפ, והיו שהודו גם לנתניהו. בהקשר זה קשה שלא להתפעם מהעובדה שרוב רובן של המשפחות לא שכחו להודות בפומבי להשי"ת על שיבת יקיריהן הביתה: זעקות ספונטניות של "שמע ישראל" ו"שהחיינו" מילאו את האוויר ועוררו התרגשות רבה. בהמשך סיפרו גם החטופים כיצד הקפידו לצום ביום הכיפורים, שמרו על יהדותם וסירבו להצעת שוביהם להתאסלם תמורת תנאים טובים יותר. מרבית הסיפורים טרם סופרו ועוד נשמע עליהם בהרחבה.
כך או כך, במסגרת מאבק הקרדיטים ובעיקר בניסיון ליטול קרדיט מן הצד השני, ניסו בשמאל לטעון כי השחרור נעשה "למרות נתניהו". הם הבליטו את חלקו של טראמפ וטענו שראש הממשלה רק הפריע לתהליך ולא תרם מאומה. כמו כן טענו שאפשר היה להגיע לאותו הסכם כבר לפני שנה, טענה שאינה נכונה.
ההבדל בין שני ההסכמים עצום: לפני שנה דרש חמאס נסיגה מוחלטת מכל עזה תמורת שחרור חלקי. עתה שוחררו כל החטופים החיים, בעוד צה"ל נשאר בכ-53% משטח הרצועה.
בסביבתו של נתניהו טוענים כי השחרור בוצע למרות ההפגנות בכיכר ולמרות אנשי תקשורת ופעילי שמאל שניצלו לאורך כל המאבק את המיקרופון כדי להבליט את עמדותיהם. המגוחך הוא שלאחר השחרור נטלו חלק מאותם כתבים קרדיט לעצמם ובכך הגחיכו את עצמם לדעת.
כך, למשל, כתבת "חדשות 12" מיכל פעילן, שהפכה בשנתיים האחרונות לפעילת מחאה נמרצת נגד הממשלה במסווה של מאבק למען החטופים, פרסמה בבוקר שלאחר ההכרזה הודעה שקיבלה מאחיה הגדול: “הצלחת!”. התגובות לא איחרו לבוא, והיו קטלניות ממש: היו שציינו כי טראמפ אמור להזכיר את שמה מעל בימת הכנסת. אחרים לגלגו כי בזכותה כמעט קיבל פרס נובל לשלום…
חשוב לציין שפעילן אינה לבד. עיתונאים מן השמאל, שקשרו קשר אישי עם משפחות החטופים, משוכנעים שרק בגללם התגבשה העסקה. הקשר הזה הוביל לסיקור מוטה של המחאות והמו"מ עם סדר יום ברור נגד הממשלה. ה"ניצחתי" של אותה כתבת מסכם היטב תקופה שבה התקשורת איבדה פרופורציות בניסיון נואש לנכס לעצמה קרדיט.
מים רבים חלפו מ"השחר של יום חדש" בבחירות 99 כאשר אהוד ברק ניצח את נתניהו, ל"שחר ההיסטורי של מזרח תיכון חדש" מתוך נאומו של טראמפ בכנסת ערב שמחת תורה. ההבדל תהומי: ב-99 נתניהו היה על הקרשים לאחר ההפסד, וכיום הוא במצב שונה לחלוטין, כאשר נשיא המעצמה הגדולה משבח אותו לעיני כל (וגורם למפח נפש של הקפלניסטים).
מתנגדיו של נתניהו (ונפתלי בנט בראשם), שעד לא מכבר הזהירו כי נתניהו יעשה הכול כדי לבטל את הבחירות בנימוק ש"לא הולכים לקלפי בעת מלחמה", חוששים עתה שהוא דווקא יפעל לקיום בחירות בזק על רקע עסקת החטופים. שוב מסתבר: האזהרות אינן עקרון ואינן אמיתיות, אלא פונקציה של צורך פוליטי משתנה.
בשלב הנוכחי לאחר החזרת החטופים וביקור טראמפ בישראל, הסקרים מחמיאים לנתניהו. השבוע אף נשבר השיא, כאשר לפי סקר "חדשות 14" (על ידי שלמה פילבר), גוש הימין מזנק ל-66 מנדטים בעוד בנט נחלש משמעותית. הסקר קובע כי הליכוד מקבל 35 מנדטים, בנט 13, ישראל ביתנו וש"ס 11 מנדטים כל אחת, מפלגת הדמוקרטים 10 מנדטים, יהדות התורה 8, עוצמה יהודית 7. רע"ם, חד"ש תע"ל, ישר (איזנקוט) והציונות הדתית מקבלות 5 מנדטים כל אחת, ויש עתיד מצליחה לעבור את אחוז החסימה עם 4 מנדטים בלבד. בל"ד וכחול לבן לא עוברות את אחוז החסימה.
בשאלת ההתאמה לתפקיד ראש הממשלה, בנימין נתניהו מוביל בפער משמעותי עם תמיכה של 58%. במקום השני נמצא נפתלי בנט עם 22%, ואחריו גדי איזנקוט עם 11%. אביגדור ליברמן ויאיר לפיד זוכים ל-4% תמיכה כל אחד, ובני גנץ מקבל אחוז אחד בלבד. הנחמה של קפלן ותקוותם היא שהסקרים אכן משחקים לטובת נתניהו וממריאים בתקופה זו, אבל יחזרו להיות מאוזנים בעוד כשבועיים שלושה.
כך או אחרת, הנתונים הללו אינם נעלמים מנתניהו, שכבר פועל לקיים את הבחירות הפנימיות לראשות הליכוד בהקדם. הצעד הזה מעלה את האפשרות שנתניהו יבקש לנצל את המומנטום הפוליטי כחלון הזדמנויות להוביל לבחירות בזק לכנסת.
בסביבתו של ראש הממשלה מתלבטים האם המהלך הזה אכן רצוי. הצד הניצי סבור שאין להקדים בחירות, אלא אם אין ברירה. לדעתם, אסור לוותר על שארית הכהונה עד מועד הבחירות בעוד שנה. כדי לעשות זאת, יש להעביר את החוק להסדרת מעמדם של לומדי התורה ואז את תקציב 2026. אם המשימות הלאומיות הללו לא יצליחו לעבור, ייתכן שנתניהו יבין שזה הזמן ללכת על "השחר ההיסטורי" שלו.
אבל יש גם צד שני למטבע.
נתניהו בקלפי. צילום: מארק ישראל סלם/פלאש 90
ההתלבטות: מומנטום או מלכודת
יש הסבורים בליכוד שכדאי ורצוי ללכת לבחירות עכשיו, מתוך הנחה שטראמפ יעשה הכול לסייע לנתניהו. לדעתם יש לנצל את סיום המלחמה והחזרת החטופים וללכת לקלפי, כיוון שמכאן והלאה העניינים יכולים רק להסתבך.
זה יכול לקרות אם תכנית טראמפ תיכשל, כאשר החמאס לא יפורק מנשקו ועזה לא תפורז. במקרה כזה מדינת ישראל תבקש לצאת שוב למלחמה, אך ידיה עשויות להיות כבולות. על פי תרחיש זה, בן גביר וסמוטריץ', יאיימו בפרישה או ידרשו תאריך מוסכם לבחירות.
כל זה מוביל את תומכי הבחירות עכשיו בליכוד, לבסס את עמדתם שאין להמתין עוד כמה חודשים, אלא לקבוע כבר עכשיו תאריך לבחירות מוקדמות, מבלי להעביר את חוק הגיוס ואת התקציב. לטענתם, נתניהו צריך לנצל את הבלבול באופוזיציה, כאשר מחנה המרכז-שמאל לא מאורגן ולא מסודר. איזנקוט טרם החליט לאן פניו, ללפיד או לבנט, ליברמן עסוק באזהרות מטופשות על מיגון מפני איראן, ויאיר גולן עדיין לא יודע באיזה אופן ישובצו אנשי המחאה ברשימתו.
גם העובדה שלגוש האופוזיציה אין רוב בלי המפלגות הערביות, כאשר בנט וליברמן הצהירו מראש שלא יקימו ממשלה בתמיכת רע"ם, משרתת את נתניהו. התוצאה: אם הוא (נתניהו) לא ינצח בבחירות, לא תהיה הכרעה, ואז ילכו לעוד ועוד סבבי בחירות, כאשר בינתיים מכהנת ממשלת מעבר בראשותו.
זו גם הסיבה שסמוטריץ' ובן גביר לא ממהרים לפרוש מהממשלה. גם הם מבינים, שיתכן והממשלה הנוכחית תהפוך לממשלת קבע בפועל, אם לא תהיה הכרעה ברורה בבחירות. מוטב להם להיות בפנים, להחזיק בעמדות הכרעה והשפעה, ולא להיות בחוץ.
נתניהו נדרש אפוא לקבל החלטה לכאן או לכאן: האם יקדים את הבחירות או יעשה הכול כדי להשאיר אותן במועדן. ניסיון העבר מלמד, שנתניהו לא ממהר לקבל החלטות שכאלו, ומעדיף לבחור באפשרות שמעניקה לו עוד זמן בשלטון. נתניהו מצדד בכלל הפוליטי הישן, שקובע שמי שמקדים בחירות בגלל עיתוי מסוים, נוטה להפסיד כשהעיתוי מתחלף.
לכל המשוואה הזו מצטרף גם הציר המדיני: אם נתניהו יצליח להגיע להסכמי נורמליזציה או אפילו למתווה שלום מול סעודיה, אינדונזיה וסוריה, הוא יגיע לקלפי עם סיפור שמחבר ביטחון וכלכלה. מה שברור מעל כל ספק הוא שבלי הסדרה חוקית ומסודרת ללימוד בני הישיבות במושב הקרוב, כל דיבור על יציבות קואליציונית שווה כקליפת השום.
אביגדור ליברמן ונפתלי בנט. צילום: באדיבות המצלם
הבוז הצורם לנתניהו הוא הון פוליטי שעשוי להחזיר אותו לבלפור
אם נתניהו יצליח לאחד מחדש את כל הגוש שלו ולהחזיר אליו את רוב התומכים שזלגו ממנו (חלקם מסיבות מובנות) ובכך לזכות גם בבחירות הבאות, יהיה זה לא מעט תודות לבוז הרועם שנשמע ב"כיכר החטופים" בעת שסטיב ויטקוף הזכיר את שמו. הבוז הצורם הזה ישמש אותו בתעמולת הבחירות כעוד הוכחה לשנאה ולרעל שמפיצים מתנגדיו, שלא ידעו להתעלות אפילו ברגעי השמחה.
העסקה, על כל מחירה הכבד של שחרור מחבלים, הייתה משאת נפשם של אנשי כיכר החטופים. לאורך שנתיים מאז הטבח לחצו על נתניהו לחתום עליה, תחת הקריאה "כולם עכשיו בכל מחיר". הם חטפו את הכיכר לצרכיהם וצבעו אותה בצבעים פוליטיים עזים. ואז, כשהגיע הרגע וחטופים חזרו, הם לא היו מסוגלים ולו לשתוק, כאשר הוזכר שמו של נתניהו. תחת זאת שרקו בבוז, תוך שהם מביכים את השליח ויטקוף, שביקש רק לספר מה היה מאחורי הקלעים: "הייתי איתו בשוחות, תאמינו לי שיש לו תפקיד חשוב מאוד כאן", אמר.
אותם כפויי טובה, שהקשו לאורך כל הדרך על ביצוע ההסכם, העלו את המחיר והקשיחו את עמדות חמאס, שרקו בבוז גם כשהוזכר שמו של השר דרמר, האיש שפעל רבות לקידום ההסכם. בכך הוכיחו כי אין ביכולתם לשלם את מחיר הכרת התודה למי שבאמת פעל ועשה.
בהמשך, בניגוד לקריאות הבוז לנתניהו ולדרמר, הריעו בכיכר לארדואן, לשייח' מוחמד מקטאר ולנשיא מצרים, כאשר ויטקוף הזכיר את שמותיהם. זהו צעד מעוות של אמירת תודה לקטאר, שנותנת מחסה לבכירי חמאס; לטורקיה, שבראשה עומד רודן; ולמצרים, שבמשך שנים העלימה עין ממעבר נשק ותחמושת לעזה.
התקשורת הבליטה, כמובן, את קריאות הבוז ואף הצדיקה אותן: "זה מה שרוב הציבור חש", הסבירה, כביכול באובייקטיביות. בפועל, הדבר מאחד את הגוש שמנגד. נתניהו ייהנה מכך, בדיוק כמו שהימין נהנה מקריאות ה"צ'חצ'חים" של "הבדרן" דודו טופז ב־1981 כלפי תומכי הליכוד, ובדיוק כמו דבריו של "איש הרוח" יאיר גרבוז ב־2015, כשהגדיר את גוש נתניהו "מנשקי קמיעות ומשתטחי קברים". הדברים ההם הפכו לבומרנג נגד המחנה שלו, ונתניהו ניצל זאת היטב כל הדרך אל הקלפי.
נתניהו ואנשיו יסבירו גם עכשיו שהבוז לא כוון רק נגדו אישית, אלא נגד כל מי שאינו נמנה על אנשי "כיכר החטופים" ונגד כל מי שחושב אחרת מהם. זה הון פוליטי שישמש היטב במערכת הבחירות.
לי הבוז הזה הזכיר את ימי רצח רבין, כשבמחנה השמאל ובתקשורת הופנתה אצבע מאשימה לכל הציבור הימני ולכל חובשי הכיפות בלי אבחנה. גם אז זה פעל כבומרנג: זמן קצר לאחר מכן, בבחירות 1996, הצליח נתניהו לנצח כנגד כל הסיכויים והתחזיות את שמעון פרס, יורשו של רבין. האם זה מה שיקרה גם עכשיו? האם הבוז יפעל שוב על פי מודל גרבוז?
התחזיות קרסו, העובדות דיברו: כך קרסה קונספציית "הניתוק" בין נתניהו לארה"ב
מגוחך היה לראות כיצד התחזיות המוקדמות של עיתונאי השמאל קרסו בזו אחר זו בכל הנוגע ליחסי נתניהו–טראמפ. לקט הדברים הבא מעיד על נתק מוחלט מן העובדות.
הפרשן ברק סרי, זה שהזכרת נתניהו מעוררת בו חלחלה, טען כי "טראמפ זורק אותנו מתחת לגלגלי האוטובוס, מדינת ישראל מפריעה לו". בהמשך, לאחר חתימת ההסכם, הוסיף שאין שום סיכוי שטראמפ ייתן קרדיט לנתניהו.
הכתבת קרן מרציאנו מ"חדשות 12" הייתה מוטרדת מאוד: "כמה בנו כאן על טראמפ ובסוף אנו חוטפים סטירה אחר סטירה". עוד לפני התקיפה באיראן העריך הפרשן ברק רביד "שלא תהיה פעולה ישראלית נגד איראן". אחריו החרה אלוף (מיל') עמירם לוין מכיסא הפרשן: "כנראה לא תהיה תקיפה באיראן".
במהלך המו"מ, כשדובר על אפשרות לעסקה חלקית בלבד, טענו פרשנים כי נתניהו מעדיף עסקה בכמה פעימות כדי להאריך את המלחמה ולשמר יציבות קואליציונית מול סמוטריץ' ובן-גביר. "צריכה להיות עסקה מלאה על כל החטופים; אסור לעשות סלקציה", קבעו. אלא שכשנתניהו התעקש לבסוף על עסקה מלאה בה ישוחררו כולם, הטיחו בו אותם קולות: כיצד אתה מוותר על עסקה חלקית להצלת חלק מן החטופים?
נתניהו מצדו לעג לפרשנים, ובאחת מהצהרותיו הזכיר כיצד הסבירו ערב אחר ערב שאם צה"ל ייכנס לרצועה, "אין שום סיכוי להחזיר חטופים חיים". אגב, אותם פרשנים עצמם תמכו כל העת בקמלה האריס בבחירות לנשיאות ארה"ב, תוך לעג ואזהרות מפני טראמפ. זה לא מונע מהם כיום לקשור לו כתרים ולקבוע שרק הוא (ולא נתניהו) הביא את ההסכם.
מיותר לומר: איש מאנשי התקשורת לא הודה בכישלונותיו. איש מהם לא הפסיק לפרשן או שינה גישה; תחת זאת נברו אחר פרצות בהסכם וחיפשו "מאחורי המילים" של טראמפ נגד נתניהו. היו מהם שנתלו באמירת הנשיא כי נתניהו "לא הבחור הכי קל להתמודד איתו" והציגו זאת כהוכחה לעמדתם.
בפועל, זו מחמאה: טראמפ אומר בפשטות שמולו עמד מנהיג שהתעקש על עקרונותיו. "ביבי היה מתקשר אליי המון פעמים ומבקש נשק כזה ואחר. נתתי לו, וישראל נעשתה חזקה ועצומה. זה מה שהוביל לשלום", סיפר. הדברים מזכירים מאוד את דברי מנכ"ל פייזר בעת הקורונה, שהעיד כי נתניהו "לא הפסיק להטריד בטלפונים יומם ולילה" כדי להשיג חיסונים. בפועל מדינת ישראל הייתה בין הראשונות להתחסן. היסטוריה, מסתבר, חוזרת על עצמה, רק שהפעם המחיר היה כבד הרבה יותר.
נתניהו וטראמפ בבית הלבן. צילום: אבי אוחיון/לע"מ
מאבק בוטה מול מאבק מכובד: כך נהגה משפחת מור וכך נהגה אמו של מתן צנגאוקר
לאורך כל השנתיים שבניהם היו בשבי, נרשם מאבק בתוך משפחות החטופים בין הגורמים הרדיקליים משמאל לבין אנשי "פורום הגבורה" מימין. המשפחות משמאל, בגיבוי התקשורת ואנשי קפלן, טענו כל העת נגד פורום הגבורה, שאינם מצטרפים להפגנותיהם ויוצאים נגד כל ויתור או פשרה עם חמאס. "לא אכפת לכם מהילדים שלכם בשבי," הטיחו בצביקה מור, אביו של החייל החטוף איתן.
למרות זאת, ייזכר צביקה מור כאחד מגיבורי המלחמה, כאשר נותר איתן בעמדתו וקרא לא לשלם כל מחיר ולא להסכים לעסקאות חלקיות, שיותירו חטופים חיים בעזה. קיתונות הרעל והביקורת נשפכו נגדו, בטענה שהוא גורם לכך שבנו יישאר בעזה.
כאשר חזר הבן איתן ארצה, הוא סיפר על שיחה שהייתה לו עם בכיר חמאס, עד א-דין אל-חדאד, שאמר לו שאם תהיה עסקה חלקית, הוא ייצא ראשון – כיון ש"אביך ממילא לא מגיע להפגנות". הנה אפוא ההוכחה עד כמה חמאס היה קשוב לזהות המפגינים, ועד כמה שמר בידיו את החטופים שהוריהם הרעישו נגד נתניהו והממשלה.
בהקשר זה עולה מיד שמה של עינב צנגאוקר, שניהלה תחילה מאבק רגיל לשחרור בנה. אך ככל שחלף הזמן, ניצלו מארגני ההפגנות משמאל את מצוקתה האישית והפכו אותה לקול הדובר והצווח ביותר נגד נתניהו. צנגאוקר עשתה זאת בבוטות רבה וגרמה לרבים להסתייג מדרכה ומצורת מאבקה.
כל עוד בנה היה חטוף בעזה, הוצנעה הביקורת על דרכה הבוטה. עתה, לאחר שחזר, החלו לבוא עמה חשבון בשאלה האם היא הזיקה לבנה במקום לסייע. ההנחה הייתה שחמאס ישמור את בנה מתן עד הרגע האחרון כדי שאמו תמשיך להתבטא נגד נתניהו. עם חזרתו מתברר כי הוא עבר תקופת שבי לא קלה. מה שנתן לו תקווה, הייתה האמונה. במהלך השבי מצא ספר תהילים, שככל הנראה היה שייך ללוחם צה"ל, והתפלל מתוכו מידי יום.
"בנך חזר הביתה למרות פעילותך ולא בגללה," כתבו השבוע לצנגאוקר. "בזמן שאחרים נלחמו בשטח וחרפו את נפשם, את נלחמת על עוד חשיפה תקשורתית. השמאלנים בקפלן הריעו לך בהתלהבות, הפכו אותך לסמל רגעי. הם ניצלו את כאבך, רכבו עליו, ועטפו אותו בסיסמאות נאות".
המבחן של צנגאוקר יהיה עכשיו לאחר שבנה חזר: האם היא תשוב לאלמוניותה, כפי שמבקשים רוב רובם של הורי החטופים, או שהיא תתקשה להיפרד מאור הזרקורים ותמשיך להפגין תחת הסיסמה של אנשי קפלן: "ועדת חקירה ממלכתית עכשיו". ההימור ברור: מי שהתמכרה למצלמות תתקשה להרפות.
דוגמא ומופת. צביקה מור עם תמונת בנו איתן בראיון ל'המחדש'. צילום: משה נוי
האם דבריו של טראמפ היו ספונטניים או שתוכננו מראש על ידי נתניהו ואנשיו?
המראה האבסורדי ביותר בימים הללו הוא המשך משפטו של בנימין נתניהו. מי שנקלע השבוע לבית המשפט המחוזי בתל־אביב (קומה מינוס 2) נתקל במחזה בלתי ייאמן: ראש הממשלה, העסוק בשחרור החטופים ובהמשך המו״מ לצד עניינים ביטחוניים גלויים ונסתרים נדרש להשיב על שורת שאלות זניחות ובלתי מעשיות על אירועים מלפני שמונה שנים. רובן עסקו בפרטים קטנים ומעורפלים, העמוסים בפרשנויות סותרות ופחות רלוונטיות.
אכן, אין ולא צריכות להיות הנחות משפטיות לאיש, אך בהינתן כל שמתרחש סביב המשפט הזה ובעיקר הספיקות ותחושת הרדיפה, ראוי היה לפחות לעכבו, אם לא להפסיקו כליל. לא מן הנמנע שגם הנשיא הרצוג, ורבים במערכת המשפט, רואים כיצד ההליך פועל כבומרנג ופוגע באמון הציבור. בליכוד כבר הודיעו השבוע כי יקדמו הצעת חוק שתאפשר לצמצם דיונים בבית המשפט "אם קיים חשש לפגיעה בביטחון המדינה". ההצעה גורמת לפולמוס פוליטי נרחב עם הפרשנות הצפויה של השמאל: "ההפיכה המשפטית חוזרת."
כך או כך, מי שהעלה את הנושא לקדמת הבמה ובחן רב, כדרכו היה הנשיא טראמפ בנאומו בכנסת. הוא אמר בקול רם את מה שרבים חושבים בשקט: יש להעניק חנינה לנתניהו. דבריו זכו למחיאות כפיים סוערות של אנשי הקואליציה (ואף מחלקים באופוזיציה). נתניהו חייך במקומו ומכאן עלתה הספקולציה: האם ידע מראש? האם הוא או אנשיו ביקשו להעלות את הסוגיה?
טראמפ עצמו אמר את הדברים כשהוא סוטה מן הנוסח שהוקרן מולו בטלפרומפטר. הדברים לא הופיעו בנאום הכתוב: "אני אוהב את האיש הזה. סיגרים ושמפניה – למי בכלל אכפת? הוא מן המנהיגים הטובים שהיו כאן בשעת מלחמה".
ההערה הזו לא נעמה לרבים באולפנים ולכן הפרשנים מיהרו לטעון, שנתניהו ואנשיו תיאמו מראש עם טראמפ, כדי לפנות אל הנשיא הרצוג בבקשת חנינה.
מאוחר יותר, במטוסו בדרכו חזרה לארה״ב, נשאל טראמפ על כך ואמר שלא תכנן לדבר על חנינה, אך "התזמון היה מושלם". לדבריו, הוא חש את אהדת האולם לנתניהו, ולכן נתן דרור ללשונו: "אלמלא התשואות, לא הייתי מעלה זאת. זה נושא רגיש בישראל. אבל האנשים היו פנטסטיים", הסביר בדרכו האופיינית.
אגב, דברי טראמפ על החנינה אינם חדשים. כך התבטא כבר בעבר בארה"ב, כאשר אמר שיש לבטל את משפט נתניהו. מה שברור הוא שהמילים החמות של טראמפ על נתניהו לא נאמרו מהשפה ולחוץ. אנשי הנשיא אומרים כי הוא מתכנן לעבוד עם ראה"מ הלאה בשנים הקרובות תוך הבעת שביעות רצון מהקשר ביניהם.
אפשר להניח שטראמפ יעשה הרבה כדי שנתניהו ינצח בבחירות הבאות, למורת רוחם של הרלב"יסטים. ולא נופתע אם אותם שקראו לו להתערב "בפועל" למען עסקת החטופים ידרשו בקרוב שיפסיק "להתערב בענייניה הפנימיים של ישראל".
טראמפ במליאת הכנסת. צילום: יונתן זינדל/פלאש 90
סיפורה יוצא הדופן של אמו של החטוף בר קופרשטיין
הרבה תשומת לב ניתנה השבוע לדברים שאמרו בני משפחות החטופים עם שיבת יקיריהם. מעבר למאבק הקרדיטים משמאל ומימין, אפשר היה לשמוע גם את סגנון ההתמודדות של כל משפחה בשנתיים הקשות.
מתוך כל הקולות הללו בלטו דבריה של ג'ולי קופרשטיין, אמו של שורד השבי בר. נאומה היה מעורר השראה עם דברי חיזוק ואמונה. השורה שלכדה את העין הייתה: "תודה ללומדי התורה ולקוראות קטיפה שלא הפסיקו להתפלל לשחרור בני".
הסיפור שעומד מאחורי הדברים הללו זוכה לדברי הסבר של עורכת המגזין היוקרתי והפופולרי "קטיפה" ב"יתד נאמן" גב' רוחמה פז. "ג'ולי קופרשטיין היא אישה אצילת נפש וגיבורת רוח. היא בחרה שלא לפעול בדרך מחאות והפגנות, אלא להשקיע את כל כולה ב'עסקאות רוחניות' – תפילה, זכויות וקבלות".
לפני שנתיים החלה קופרשטיין לכתוב טור חיזוק קבוע ב‘קטיפה’ תחת הכותרת 'כבר חוזר'. שוב ושוב קראה להתפלל ולהרבות זכויות להשבת בר אברהם בן ג׳וליה מן השבי, בתוך כל החטופים, והדגישה להתפלל גם עבורם. בטורים שלה שהפכו מהר מאד למבוקשים ביותר, תארה את התחושות שלה, והמאמצים הרוחניים הבלתי פוסקים. מדהים היה לשמוע שבעקבות הטור עשרות אלפי משפחות חרדיות לקחו להם למטרה לפעול רוחנית למען השבת בר אברהם בן ג'וליה, וסיפרו שוב ושוב כמה תפילות וחיזוקים הם עושים. אפשר לומר שהחברה החרדית התגייסה כולה למען השבתו, עד שגם החילוניים ידעו ש'זה החטוף של החרדים'.
רעיון מעניין במיוחד נהגה על ידי כמה משפחות, שחשבו לכתוב את השם שלו על בר מים, כצליל שמו, ולומר לאחר ברכת שהכל, להשבת בר אברהם בן ג'וליה. "פרסמנו גזיר להדבקה על בר המים וההיענות הייתה מדהימה", מספרת פז.
בהשראת הטור הוזמנה הגב' ג'ולי להרצאות חיזוק לנשים בכל הריכוזים החרדיים ובמרכזי ההשתלמויות של הסמינרים שמילאו אולמות, יחד עם גב' ריקי סיטון 'מאיילת השחר' שליוותה אותה לאורך כל הדרך הארוכה וקישרה אותה עם 'קטיפה'. ההתרגשות והרצון לפגוש אותה ולשמוע אותה היו מדהימים. בכל מקום היא חזרה על המסרים של 'כבר חוזר' ב'קטיפה', ותיארה כיצד לנתב את הדאגה לעשיה רוחנית.
"אפשר לומר שמשפחת קופרשטיין, נעטפה על ידי החברה החרדית באכפתיות וערבות יהודית", מסכמת עורכת מגזין קטיפה.
בר קופרשטיין, שוב בישראל. צילום: דו"צ
לסיפור הזה יש גם "מאחורי הקלעים" פנימי מעניין: גיליון 'קטיפה' של אחרי החגים הודפס לפני סוכות עם טור של הגב' ג'ולי בו היא קוראת להתפלל להשבת בנה… אולם בגלל הקשר העמוק שלה עם קוראות העיתון, הוצפו פניות רבות מהקוראות שביקשו טור סיכום "כבר חזר". לכן הודפסה תוספת מיוחדת, עם טור משותף של ג'ולי קופרשטיין וריקי סיטון, שליוותה אותה לאורך ההמתנה והפגישה עם בר.
למען הקוראים אצטט כמה מילים מהטור: "תודה להקב"ה על הנס העצום שעשה לנו. תודה לעם ישראל המיוחד הזה. תודה לכן קוראות אהובות על השותפות המלאה, על הקבלות, התפילות והבקשות. זה היה העוגן שלי כל השנתיים האחרונות. ברוך ד' בר שלי כאן, הרבה בזכותכן!
"בעזרת ד' כשבר ייצא מבית החולים הביתה, אני ממש רוצה לעבור דרך בני ברק, העיר שהייתה לי בית. ניסע לאט כדי שבר יכיר ויראה וינופף לשלום, להכיר תודה לתושבים היקרים, לחברה החרדית המדהימה שאימצה אותנו אל ליבה, הרבה בזכות הטור הזה ב'קטיפה'".
מתבקש אפוא לסיים השבוע את המדור עם המשפט הבא: כשעושים "עסקה רוחנית", שמים פותחים שערים.
פורסם לראשונה במדור 'מקור נאמן' בגליון סופ"ש של עיתון 'יתד נאמן'
שני דברים למדנו מהפסוק הזה, דברים שהם גלויים: שכדור הארץ היה כולו מכוסה במים, ובדבר השם יתברך, "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד" – גזר הבורא יתברך שכל המים יצטמצמו לאזור אחד, שהם ייקבעו לאזור אחד, "וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה". ואז ממילא היבשה הפכה להיות גלויה. כלומר, לפני זה היה כל הכדור מוצף במים, הוא היה בלוח בתוך המים, והמים נקוו אל מקום אחד.
הוא אומר עכשיו: יש לנו שני חלקים. יש חלק אחד מהכדור שהוא מכוסה במים – אלו כל הימים והנהרות, וחלק אחד מהכדור שהוא יבשה. זה מה שהיה בששת ימי הבריאה.
אבל עוד דבר אחד כתוב כאן: שהייתה יבשה אחת בלבד, "וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה" (בצורה יחידאית). היום אנחנו רגילים, אנחנו יודעים, שיש לנו כמה יבשות: יבשת אפריקה, יבשת אמריקה, יבשת אירופה, יבשת אסיה, אוסטרליה. כן, יש חמש יבשות. אבל בששת ימי הבריאה הייתה יבשה אחת בלבד, ומימי המבול זה השתנה; כדור הארץ התפרק, כידוע, כך מבואר במדרש.
אחים יקרים, כשהיבשה הופכת להיות גלויה, כשהמים מסתלקים לצדדים, בעצם המים נערמים. עכשיו כל המים שבאמצע התפנו, הלכו לצדדים, ממילא גובה המים, מפלס המים, עלה.
כל דבר בטבע הוא לעולם שואף לחזור למקורו, שואף לחזור לשורשו. ככה זה חוק. חוק שימור החומר, חוק שימור האנרגיה, וכן, זו הדרך. אתם יודעים, כשאנחנו מבעירים עצים, השלהבת עולה לאן? היא עולה למעלה. האש עולה למעלה, לכיוון השמש. השמש היא יסוד האש. אבל האפר מהעצים הוא נשאר כדומן על פני האדמה, כי הוא חלק מהאדמה. "וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹקִים אֲשֶׁר נְתָנָה" – כך אמר החכם מכל אדם בקהלת. משם היא באה ולשם היא שבה. כל דבר שואף לחזור לשורשו.
והנה המים האלה – הם כל הזמן שואפים לחזור ולכסות את כדור הארץ, כמו שהיו בתחילה. אבל גזירת השם עליהם עומדת. ואיך המים האלה עומדים? דוד המלך, עליו השלום, בתהילים אמר: "גְּבוּל שַׂמְתָּ בַּל יַעֲבֹרוּן; בַּל יְשׁוּבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ". המים בטבעם רוצים לחזור למקומם, אבל השם יתברך שם להם גבול והם לא יחזרו לכסות, לא ישובו לכסות את הארץ.
ומהו הגבול הזה? ואיפה השם יתברך שם גבול? אולי בנה חומה גבוהה, דלתיים ובריח? אנחנו אומרים, מה? איך עומדים המים האלה? איך הם לא חוזרים חזרה? יש לנו חוק של "חוק כלים שלובים": כשמקום אחד יש מים גבוהים, מקום אחר נמוך – מה עושים המים? מיד חוזרים למקום הנמוך עד שהם משתווים, פני המים הופכים להיות שווים. חוק כלים שלובים… איך המים לא חוזרים? המים הם גבוהים, יש מקום נמוך, והם לא חוזרים. מה הגבול?
כתוב בנביא: "חוֹל שַׂמְתִּי גְבוּל לַיָּם". מה הגבול של הים? חול! פירורי חול הכי מקריים. יש לפעמים סופות ענק בים. הים סוער וגועש, גלים בגובה של שמונה עד עשרה מטרים, אבל כשהגלים מתנפצים לחוף, כשהם מגיעים לעפר, לאיזשהו גבול של העפר – הכול עוצר, הכול נמוג. גרגירי חול עוצרים גלי ענק! זו גזירת השם יתברך. כשהשם יתברך גוזר על הבריאה שלו גזירה מסוימת, לא צריכים חומות, לא צריכים שום דבר. גם גרגירי חול יכולים להיות הגבול, ששם יעצור הים ולא ישוב לכסות את הארץ.
כתוב בפסוק: "יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף, וּרְבָבָה מִימִינֶךָ, אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ." חז"ל הקדושים מלמדים אותנו בגמרא במסכת ברכות. אמר רבי יצחק: אם הייתה ניתנת רשות לעין של האדם לצפות ולראות מה יש מסביבו, לא היה יכול להחזיק מעמד ולחיות אפילו לא רגע אחד, משום שכל החלל מלא במזיקים. יש שדים, יש מלאכים מזיקים, כולם קיימים, כולם נמצאים, אבל מי מרגיש בהם? מי יודע שהם נמצאים? הם לא מרגישים. למה? כי 'יפול מצידך אלף ורבבה מ…' – 'אליך לא ייגש'.
למה לא ייגש? כי הוא אמר, "וַיְהִי", "וציווה ויעמוד". "כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ". השם יתברך גוזר על כל אחד את קיומו, כל אחד את הגבול שלו, כל אחד את מקומו. איפה מותר לו לבוא, במי מותר לו לנגוע ובמי אסור לו לנגוע. כשהשם יתברך שומר את האדם, שום דבר ושום מזיק ושום פחד לא יכול לנגוע בו.
לכן, השאיפה שלנו צריכה להיות לא לבנות קירות ענק שמא יבואו גלי ענק ויכסו חזרה את היבשה. התפקיד שלנו לא צריך להיות איך לחפש להילחם נגד שדים או נגד מלאכים. לא, זה לא הדרך. אנחנו צריכים למצוא חן בעיני אלוקינו. אנחנו צריכים לרצות את פני אלוקינו, להיות ראויים לכך שדבר אלוקינו יהיה עומד וקיים לעד.
זה, אחים יקרים, מה שאומרת התורה הקדושה, הפסוק הזה, "יִקָּווּ הַמַּיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה", והם לא חוזרים שוב למקום. ככה כל דבר ודבר שהשם יתברך ברא אותו, הוא עומד בצורתו כמו שהשם יתברך ברא, אבל בתנאי. אמר הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון: לקח אותו וסיבב אותו בכל אילנות גן עדן ואמר לו: "תראה, כל זה בראתי לכבודך. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי". אל תקלקל את מעשיך. אל תחטא, כי כשאתה חוטא אתה הופך להיות כלי שבר. אתה הופך להיות לא ראוי לקבל את הברכה, וממילא תחריב את עולמי. חבל. תשמור, תלך בדרך שאני מראה לך, תלך בדרך שאני מתווה לך. זאת הדרך הישרה, הדרך האמיתית, הדרך השמורה מן המזיקים.
השבוע קיבלתי במתנה מהגאון הגדול רבי אברהם סלים את ספרי השיחות שלו על התורה, ואני רוצה לומר דברים בשם אומרם. רעיון יפה שהוא כותב בפרשת בראשית, בפרשת השבוע.
אנחנו קוראים על קין והבל ששניהם הביאו מנחה לפני הקדוש ברוך הוא. קין הביא מפרי האדמה, והבל הביא מבכורות צאנו ומחלביהן. כפי דברי חז"ל, קין הביא זרע פשתן. דברים פשוטים מאוד. יש אומרים שהוא הביא שאריות מהאוכל ויש אומרים שהוא הביא מדברים שצמחו מעליהם, לא מדברים שהוא זרע. מנחה פשוטה ועלובה.
אבל הבל הביא מנחה יקרה ויפה מאוד, והקדוש ברוך הוא כמובן קיבל את מנחתו של הבל: 'וישע ה' אל הבל ואל מנחתו'. זאת אומרת, גם הוא קיבל את המנחה שלו וגם הוא קיבל את התפילות שלו של הבל. אבל קין, לא את המנחה שלו ולא את התפילות שלו, שום דבר. 'וייחר לקין מאוד'. קין כועס. צריך להבין מה הוא חשב קין. מה הוא כועס?
על מה ולמה? הבאת מנחה עלובה לפני הקדוש ברוך הוא? למה אתה מצפה?
אבל אפשר לומר שקין הייתה אצלו אידיאולוגיה של הסתפקות במועט. האדם צריך להסתפק במינימום. ולכן, גם כשהוא מביא מנחה לפני הקדוש ברוך הוא, הוא רוצה להראות שתמיד אצלו זה הסתפקות במועט. מספיק שנתתי קצת, אפילו דבר פשוט. העיקר שאני נותן מכל הלב, אבל אפילו דבר פשוט. לא צריך להפריז ולהראות חשיבות. כמו שאני לגבי עצמי מסתפק במועט, גם כשאני מביא מנחה לפני האלוקים אני מסתפק במועט.
אבל הבל, השיטה שלו הייתה: נכון שאני צריך להסתפק במועט, אבל כשמדובר בכבוד השכינה, אני צריך להביא את הטוב ביותר.
ופה הקדוש ברוך הוא מלמד אותנו: אתה רוצה להסתפק במועט, הכול טוב ויפה. אתה יכול להסתפק במועט. אבל כשמדובר כלפי השכינה, כלפי דברים שבקדושה, אין לך רשות להסתפק במועט, אתה צריך לעשות כל מה שאתה יכול. 'כבד את השם מהונך' – אומרים חז"ל: ממה שחננך, מה שהקדוש ברוך הוא נתן לך. כשמדובר בדברים שבקדושה, תהיה פזרן, תעשה את המקסימום, תיתן בשפע, כי זה כבוד השכינה. זה לא הסתפקות במועט, אלא להפך, כאן אתה צריך להראות: יש לי סדר עדיפויות – גם כשמדובר לגבי עצמי אני חוסך, אבל כשמדובר בכבוד שמיים אני מפזר.
ולכן, לדוגמה, אם האדם עושה בר מצווה לבן שלו, הוא עושה מסיבה גדולה. הוא צריך לשים לב שהתפילין שהוא קונה לבן שלו יהיו התפילין המהודרות והיקרות ביותר. וכן כשאדם עושה ספר תורה, אדם קונה ארבעת המינים – כל דבר ודבר שאנחנו עושים. ולכן אנחנו משתדלים גם כן בנרות שבת. העיקר הרי שיהיה נר דולק, אנחנו משתדלים להדר, להדליק יותר נרות, ולהדליק בשמן זית, כדי להדר ולכבד את המצוות. 'זה אלי ואנווהו' – אומרים חז"ל: התנאה לפניו במצוות.
מרן ראש הישיבה הגאון הגדול רבי משה הלל הירש שליט"א, נשא אמש את המשא המרכזי בכינוס הרבבות בארנה בירושלים, כשבדבריו, עמד הגרמ"ה הירש על הצורך בהתנתקות מוחלטת מתרבות הנהנתנות ומהלך הרוח המודרני, וקרא לתיקון במידות ובתפילה.
"היום הבעיה שאין סתירה בין בן תורה לנהנתנות, בן תורה לובש הכל לפי המודרנה, והדברים האלו לא באים בחשבון. יש קבוצות ששקועות בלימוד אבל גם שקועות בניייס. יש קבוצות שמתעניינות בכסף, בעסקים, הכל זה סתירה ל״יודעי שמך״ וזה לא מה שהקב״ה רוצה." אמר.
הגרמ"ה הירש הבהיר כי הדברים משפיעים גם על המצב הכללי, והצורך בחיזוק רוחני הוא התיקון הנדרש: "יש מידה כנגד מידה, ברגע שאין יודעי שמך יש פחות סייעתא דשמיא ולכן קרה האסון הגדול שלוקחים בחורים לתוך הבית סוהר בגלל שלמדו תורה. וזה מה שאנחנו צריכים לתקן, ולא רק לתקן אלא לעשות מהפך וכל השיטות החדשות שיש הכל בטל ומבוטל וכולנו צריכים לדון איך המידות איך התפילה שלנו, האם אנחנו חושבים מה הריבונו של עולם רוצה."
בסיום דבריו, קרא ראש הישיבה לבני התורה להתחזק בלימוד המוסר, ובכך להבטיח את עמידתם האיתנה: "צריך להשקיע בסדר מוסר, כל בחור ישיבה צריך להשקיע בזה, זה לא קשה ואז נוכל לעמוד חזק נגד מי שעומד נגדנו, והקב״ה יעזור לנו שנוכל להמשיך לגדול ולקדש שם שמיים וממילא תהיה הגאולה השלמה במהרה בימינו אמן."
מרן ראש הישיבה הגאון הגדול רבי דב לנדו, נשא הערב דברים בכנס הרבבות ההיסטורי בארנה בירושלים, בהם עמד על תפקידם המכריע של בני הישיבות בעת הזו, והתייחס למנסים לפגוע בלומדי התורה.
"אותם אלו אשר מנסים להצר את לומדי התורה, אילו היו זוכים לשכון באהלי תורה, אילו היו זוכים לטעום מצוף אמריה ולהתענג על ערבות התורה, לא היו מסוגלים לחשוב את מזימותיהם, ורק בגלל ריחוקם מהתורה שהיא מקור הטוב שבעולם, הם זוממים רע על עולם התורה, יפר השם עצתם במהרה."
מרן ראש הישיבה הוסיף, כי למרות כל המכשולים, הדרך להתמודדות היא באמצעות דבקות בלימוד ביתר שאת: "בחוץ ממשיכים רוחות המלחמה נגד עולם התורה, רוגשות וגועשות, משנאיך נשאו ראש על עמך יערימו סוד, אבל אתם בני הישיבות, דומו להשם והתחוללו לו, התעלמו מהם, מהמונם, ומהמולתם, שאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד, המשיכו בתלמודכם ביתר שאת וביתר עוז, השכימו והעריבו עליהם לבית המדרש והם כלים מאליהם."
בהמשך דבריו, פנה מרן הגר"ד לנדו לבחורי הישיבות וקרא להם לשמור מכל משמר על ייחודיותם ועל מסורת הישיבות, ובכך להשלים את משימתם בעולם: "בני הישיבות נזר הבריאה מקיימי העולם! דעו את תפקידכם הגדול, השכילו והבינו תוקף יקרת משימתכם, שמרו מכל משמר על מה שזכיתם, ולכן, עליכם לקדש שם שמים בכל תהלוכותיכם, לדבוק בתורת רבותיכם ובמוסריהם, ולשמר מסורת הישיבות ללא שום שינוי כלשהו, ובכלל זה גם בדברים שנראים זוטרים, ובפרט בצורת הלבוש ובסגנון הדיבור, התרחקו מכל השפעות החוץ המידרדר מדחי אל דחי, שמרו על מעמדכם הנשגב, חיו חיי תורה כל ימיכם, הרבו תורה וקדושה בעולם, ובזכותם ניגאל במהרה גאולת עולמים."
נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ פרסם הלילה הודעה חריגה ברשת החברתית שבבעלותו, שבה התייחס לראשונה להוצאות להורג שבוצעו על ידי מחבלי חמאס בעזה במהלך הימים האחרונים.
טראמפ כתב כי אם חמאס ימשיך להרוג אנשים בעזה, בניגוד להסכמות שהושגו במתווה טראמפ, לא תיוותר ברירה אלא "להיכנס ולחסל אותם". לדבריו, "אם חמאס ממשיך להרוג אנשים בעזה, שזה לא היה חלק מההסכם, לא תהיה לנו ברירה אלא להיכנס ולהרוג אותם. תודה על תשומת הלב לעניין הזה".
דבריו של הנשיא טראמפ מגיעים ברקע גל הזעזוע העולמי בעקבות תיעודים שהופצו בימים האחרונים, בהם נראו מחבלי חמאס מוציאים להורג אזרחים פלסטינים שנחשדו בשיתוף פעולה עם ישראל. טראמפ, שמאז תחילת הלחימה מביע תמיכה מלאה בישראל, חזר גם הפעם על עמדתו התקיפה נגד חמאס והדגיש כי כל הסכם עתידי חייב לכלול מנגנון ברור למניעת המשך האלימות ברצועה.
בתוך כך, ראש הממשלה נתניהו שוחח הערב עם הנשיא טראמפ. השניים שוחחו על קצב החזרת גופות החללים ונתניהו עדכן את טראמפ על הצעדים שבכוונתו לנקוט בתגובה לעיכובים מצד חמאס.
ברקע העיכובים של חמאס במימוש השלב הראשון במתווה טראמפ, שכולל את השבת כל החטופים החללים, בדרג המדיני בישראל התקבלה החלטה לפעול בעוצמה אם חמאס לא יפעל במסגרת הסכם השבויים הנוכחי ולא ישיב את כלל החטופים בתוך ימים ספורים.
גורמים רשמיים מסרו כי אף על פי שחמאס כבר החזיר תשעה מתוך 28 חללים, ההערכה היא שיש ביכולתו לשחרר מספר דו-ספרתי נוסף – ללא סיוע חיצוני וללא צורך בכלים כבדים. בעקבות כך, הדרג המדיני החליט שלא לאשר בשלב זה כניסה של כוחות זרים לרצועה, מתוך החלטה שלא “להכיר בכישלון חמאס” או להראות שהוא הגיע למיצוי כוחו.
בישראל אומרים כי הארגון “מושך זמן” במכוון כדי לעכב את יישום השלב הבא שנוגע לפירוק ארגון החמאס ופירוזו מנשק. לפי הדיווחים, נציגים ישראליים העבירו למתווכות ראיות מודיעיניות שמעידות שברשות חמאס ישנם עדיין חטופים חללים שיכולים להשתחרר. בעקבות כך, בישראל צפויים להפחית בצורה משמעותית את הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה, אם חמאס לא יממש את חלקו בהסכם.
על אף הפסקת הלחימה ברצועת עזה בעקבות מתווה טראמפ, והודעת ארגון הטרור החות'י כי יפסיק את התקיפות נגד ישראל בים האדום ושיגור הטילים, בישראל לא מתכוונים להוריד את הרגל מהגז לגבי האיום החות'י. כך דווח היום (חמישי) ב"כאן חדשות".
על פי הדיווח גורמי ביטחון בישראל הבהירו כי לא יאפשרו בשום אופן את התעצמות החות'ים, אשר הפכו בשנתיים האחרונות לאיום ממשי על מדינת ישראל. מדובר, לדבריהם, בלקח מרכזי מהמלחמה: לא לאפשר התפתחות של איומים משמעותיים על ישראל בגבולותיה ומעבר להם.
לפי הדיווח, ישראל מקבלת מידע מודיעיני רלוונטי מארצות הברית בנוגע לפעילות החות'ים. על אף שנמל חודיידה, אשר שימש להברחת אמצעי לחימה מאיראן, עדיין מצוי בסגר ימי ישראל מתכננת לשמר את המצב הקיים. לישראל ישנן יכולות מגוונות וכלים שונים כדי למנוע מהחות'ים להמשיך ולהתעצם.
ברקע הדברים, דווח בעבר ב"ווינט" כי צה"ל ואמ"ן מזהים התעצמות טכנולוגית ותוכנית אימונים של המורדים החות'ים לשיחזור מתקפת 7 באוקטובר. החות'ים, הפועלים בתמיכה איראנית, מנסים לשחזר את טבח חמאס ממדינות אחרות הסמוכות לישראל, מה שמגביר את הדאגה במערכת הביטחון ואת הנחישות לפעול נגד כל ניסיון התחמשות.
אלון נמרודי אביו של החייל תמיר נמרודי הי"ד שנרצח בשבי ארגון הטרור חמאס וגופתו הושבה לאחרונה לישראל, ספד לבנו היום (חמישי) וחשף לראשונה פרט יוצא דופן מימי שביו: תמיר בדה סיפור כי הוא כלל אינו ישראלי אלא מעיראק.
במהלך ההלוויה המרגשת, סיפר האב על תושייתו ואומץ ליבו של תמיר הי"ד בזמן החטיפה לרצועת עזה. לדבריו, תמיר הוסע ברכב יחד עם החטופים רון שרמן וניק בייזר, מלווה בארבעה מחבלים. "כששאלו את ניק מאיפה הוא, הוא אמר 'מישראל'. הכו אותו וקיללו", סיפר אלון נמרודי. "כששאלו את תמיר, הוא ענה שהוא 'מעיראק'".
האב הסביר את גודל המעשה: "הוא הבין שישראל לא טוב לו ואמר 'אני מעיראק'. הוא בעצם בדה סיפור מליבו. מי שמכיר או הכיר יודע שהוא אלוף בסיפורים – יכול לשכנע אותך ותאמין לו בסוף. זה סיפור גבורה קטן שלו עם עצמו". האב טען כי המהלך שביצע בנו היה "מהלך גאוני שהיה חסוי עד כה", שהעיד על תושייה יוצאת דופן ברגעים הקריטיים של החטיפה.
במקביל, נבדק כיוון מרכזי בנוגע לנסיבות מותו של תמיר הי"ד. אחת האפשרויות שנחקרות היא כי הוא נהרג כתוצאה מהפצצה של חיל האוויר על מקום המסתור שבו שהה. ההערכה היא כי תמיר נהרג כחודש לאחר פרוץ המלחמה, במהלך תקיפה אווירית שכוונה למקום שבו שהה מפקד חטיבת עזה של חמאס, אחמד ר'נדור.
אור של שמחה האיר בשבוע האחרון, כאשר נערך מעמד מרומם ורב הוד של שמחת בית השואבה המרכזית לילדים ובחורים היתומים של חסידות גור, ע"י ארגון "הבן יקיר" בראשות הרה״צ רבי שלמה צבי אלתר, בנו של כ״ק מרן האדמו״ר מגור.
המעמד נערך ברוב פאר והדר, כיאה לאירוע שמטרתו להכניס שמחה בלבבות רכים שמתמודדים עם כאב גדול, וניכרה בו אווירה של קדושה ושל חסד אמיתי. מאות יתומים השתתפו באירוע המרומם, יחד עם צוותי הארגון, מתנדבים ואישי ציבור נכבדים. את רגעי ההתרגשות ליווה אמן הנשמה מוטי שטיינמץ, בשירה שהרטיטה לבבות ויצרה תחושת התעלות.
במהלך הערב נהנו המשתתפים משולחנות ערוכים בכל טוב, ודברי תורה וחיזוק שנישאו במקום מילאו את הלב בתחושת הודיה ושייכות. ניכר היה כי כל פרט באירוע תוכנן בקפידה וברוח חסד אמיתית – מסימני ההיכר של פעילות 'הבן יקיר', המלווה את היתומים לאורך השנה כולה באהבה ובמסירות.
את המעמד כיבד בנוכחותו בן האדמו״ר מקרעטשניף, העומד בראש מפעל החסד לחמי מרדכי למען היתומים המשפיע הרה״צ רבי מאיר איתמר רוזנבוים, בעל ה"דרך אמונה", אשר בא להשתתף בשמחת הילדים ולהביע את תמיכתו במפעל החסד האדיר. האירוע נערך בחסות הנגיד הנכבד משמח אלקים ואנשים הרב בני בייטל, שנרתם ברוחב לב למען שמחת היתומים.
ארגון הבן יקיר, הפועל תחת נשיאותו של הרה״צ רבי שלמה צבי אלתר שליט״א, נחשב כיום לאחד ממפעלי החסד המרכזיים בחסידות גור. הארגון מעניק סיוע מקיף ליתומים חינוכי וכלכלי, ומשמש להם כבית חם ומלווה לאורך כל ימות השנה.
המעמד המרשים שימש ביטוי נאמן לחזונו של נשיא הארגון – להרבות אור, שמחה וחסד בישראל, מתוך אחריות עמוקה לדור הצעיר ולנפשות הרכות שנותרו ללא אב ואם.
מנהיג הדור מרן ראש הישיבה הגאון רבי דב לנדו שליט"א יוצא למסע נוסף למען קרן עולם התורה אשר הוא עומד בראשה ומתוך מטרה לגייס את יתרת הסכום החסרה לישיבות, כאשר היעדים שנבחרו הפעם הם קליבלנד ולוס אנג'לס.
המסע יחל ביום ראשון הקרוב, אז ימריא ראש הישיבה לקליבלנד, אוהיו, שם ישהה כ- 24 שעות. משם ימשיך ללוס אנג'לס, שם ייערכו מעמדי חיזוק וגיוס מיוחדים לטובת עולם התורה בארץ ישראל, עד ליום חמישי בבוקר. משם צפוי רה"י להמריא ולשוב למעונו שברחוב הרב שר 15 בבני ברק.
ביקורו של מרן בלוס אנג'לס תוכנן כבר לפני מספר חודשים, ואף נחתמו כל פרטי הביקור. אלא שהמלחמה מול איראן טרפה את הקלפים, ומרן נותר בארץ בשל אחריותו הכבדה להנהגת הציבור.
למרות זאת, הפילנתרופים היהודים בקהילות בארה"ב לא ויתרו. מספר ימים לפני ראש השנה עלו ראשי ׳קרן עולם התורה׳ יחד עם נגידים מרכזיים למעונו של מרן, ובתחנונים ביקשו שיבוא ויעניק להם את הזכות להשתתף בהחזקת עולם התורה- דווקא בתקופה זו של גזירות, דחיות והתנכלות לציבור לומדי התורה מצד רשויות המדינה.
אל מרן צפוים להצטרף בלוס אנג׳לס מספר גדולי תורה נוספים. כבר הערב יצאה משלחת מקדימה לקראת הביקור ההיסטורי, להכין את כל הסידורים הלוגיסטיים והמעמדים הצפויים בלוס אנג'לס וקליבלנד.
המסע צפוי לעורר הדים נרחבים ולחזק את היסוד המרכזי של ׳המשכילים יזהירו׳ להחזיק את לומדי התורה דווקא בעת צרה וצוקה, שעה שכל תמיכה היא חבל הצלה לעולם הישיבות בארץ ישראל.
