מיקום כתבה: חדשות חמות

לרגל ימי 'בין הזמנים' אתר 'המחדש' מגיש פודקאסט אתגרי ונושא פרסים בהגשת יצחק מושקוביץ ויוסי פלד. בפודקאסט התארחו מורי דרך, אישי ציבור, פרשנים, אורחים מרתקים וגם פינת חידונים שבין הפותרים נכונה יוגרלו סופי שבוע, הופעות, ארוחות זוגיות ועוד.

בפרק החדש והאחרון של הפודקאסט לעונה הנוכחית, 'המחדש' מספק הצצה נדירה אל עולם הרישום המורכב והמרתק של הישיבות. בפרק התארחו בכירים מעולם הישיבות הליטאי והספרדי, ששפכו אור על תהליכים נסתרים, הפריכו סטיגמות וסיפרו על העבודה הקשה שמאחורי הקלעים של קבלת תלמידים חדשים.

עולם הישיבות הליטאי

המרואיין הראשון הוא הרב אורי זלזניק, בכיר הרשמים בעולם הישיבות, שהענקי מבט רחב על הרישום. הוא ציין כי פריחתו של עולם התורה בישראל היא חסרת תקדים, כשעשרות אלפי בחורים מצטרפים מדי שנה למסגרות לימוד חדשות. בהמשך, התייחס הרב זלזניק לסיפורים שפורסמו לאחרונה על ישיבת וולפסון והבהיר כי בניגוד לשמועות, רק שלושה תלמידים עזבו את הישיבה. הוא הדגיש כי הכוח האמיתי של הישיבה אינו נובע מפרסום, אלא מהנהגתו של הרב דניאל וולפסון המשלבת "עוצמה אדירה של לימוד" עם אווירה נעימה וחברית.

כדי להבין לעומק את תפקיד הרשם, הרב זלזניק התעמק בנושא והפריך מיתוסים. הוא הסביר שהרישום הוא לא עניין של שמועות וקשרים, אלא תהליך מסודר ומורכב שתחילתו בשלב מוקדם של השנה. לדבריו, תפקידו העיקרי של הרשם הוא לוודא שהבחור מתאים לאופי הישיבה, כשם שאדם בוחר נעל במידה הנכונה עבורו. קבלה של בחור שאינו מתאים עלולה להזיק לו ולגרום לו לקרוס תחת העומס. בנוסף, הרשם אחראי על יצירת תדמית חיובית לישיבה.

הרב זלזניק הדגיש כי בניגוד לדימוי הרווח, אין מדובר בסיפורי מעשיות אלא בהצגת היתרונות של הישיבה בפני בחורים מתאימים. הוא אף טען כי שמועות על קבלת תלמידים בזכות ייחוס משפחתי או תרומות כספיות אינן נכונות לגבי רוב הישיבות, להבדיל מעולם הסמינרים. מקרים קיימים הם בדרך כלל של תלמידים מחוץ לארץ שקבלתם מותנית בתרומת נדבנים.

שליחות ולא רק עבודה

לאור זאת, חשף הרב זלזניק כי אף בחור אינו נשאר ללא ישיבה בראש חודש אלול. רשמים רבים דואגים באופן אישי לתלמידים שנפלו בין הכיסאות. הוא תיאר את הרישום כעבודה קשה, כפוית טובה ואכזרית, מלאה באכזבות, ולכן היא מתאימה רק לאנשים בעלי תחושת שליחות. "הכסף לא שווה את זה," אמר הרב זלזניק. "הסיפוק האדיר כשאני נכנס לישיבה ורואה 700 או 1,200 בחורים, זה ממלא את הלב. שום כסף לא יכול להשתוות לזה."

כמו כן, בסיום דבריו, העניק הרב זלזניק טיפ יקר ערך לבחורים העולים לשיעור ג': "שב, תלמד, תהיה רציני וסוף הכבוד לבוא." לדבריו, בסופו של דבר האבק שוקע והרצינות היא שמבדילה את התלמידים המצליחים. הוא קרא להם לזכור כי המטרה היא להגיע לחופה כשהם תלמידי חכמים ש"יודעים נזיקין".

עליית עולם הישיבות הספרדי

לאחר הדיון בעולם הליטאי, החלק השני של הריאיון הוקדש לפריחתו של עולם הישיבות הספרדי. הרב אורי מלכה, עורך מגזין "עולם הישיבות", סיפר כי בעבר בחורים ספרדים נאלצו ללמוד בישיבות אשכנזיות, אך בשנים האחרונות חל מהפך דרמטי. הרב מלכה אף סקר את התפתחות עולם הישיבות הספרדי ואת הישיבות הבולטות שבהן.

למרות שחלק מהבחורים הספרדים עדיין מכוונים לישיבות אשכנזיות, הרב מלכה הדגיש כי אין סיבה לכך: "למה שבחור ספרדי ירגיש שונה… אם הוא יכול להיות במקום הטבעי שלו וגם לגדול ולפרוח?". הוא סיכם כי מוסדות כמו ישיבת "משכנות התורה", "מאור התורה" ו"בית שמאי" מהווים מענה מושלם לכל סגנון ורמה של בחורים.

המראיין שהפך למרואיין

את סדרת הריאיונות חתמו מושקוביץ ופלד, עם הזמר יוסי רוטנר, שראיין אמנים במסגרת תכנית 'בינהזמנים בהמחדש'. רוטנר סיפר על בין הזמנים העמוס שלו, שכולל אירועי שמחות לצד זמן משפחתי. הוא שיתף על רגעים מרגשים מהופעות, וסיפר על רגעים מכוננים.

החידון האתגרי

בסיום הפרק הובאה פינת החידות הקבועה של הרב יונתן ורנר, אשר פתר את החידה הקודמת על השינוי בברכה של מיץ ענבים קפוא. והציג חידה חדשה ומסקרנת: "איך ייתכן שאדם בהחלטה מסוימת, נפטר מכל המצוות?". המקורות למעוניינים: אור החיים בסימן תקמ"ח וגמרא במסכת כתובות י"א.

בין הפותרים נכונה, יוגרלו סופי שבוע, חופשות, טיולים, אטרקציות, הופעות ועוד שלל פרסים יקרי ערך. לשם שינוי, הודיעו המראיינים כי גם מאזינים שלא הצליחו לפתור את החידות יוכלו להיכנס להגרלה, באמצעות שליחת מייל/ תגובה/ דיווח עם המילה 'אני' ופרטים ליצירת קשר. (אל דאגה, רק חברי המערכת רואים אותן והן מוסתרות מהציבור). כתובת המייל: news@hm-news.co.il

הותר לפרסום: סגן אורי גרליץ הי"ד, בן 20, ממיתר, מפקד מחלקה בגדוד שמשון (92), חטיבת כפיר, נפל בקרב בדרום רצועת עזה.

מפרטי התחקיר הראשוני של צה"ל עולה כי מדובר בתאונה מבצעית שנגרמה מפיצוץ אמל״ח של כוחותינו. על פי הפרטים, במהלך התקפה של חטיבת כפיר בדרום חאן יונס, הכוחות פעלו להשמיד מבנים, ומלכדו אותם באמצעות מטענים. במהלך החיבור או התפעול של אחד המטענים, אחד מהם התפוצץ – מסיבה שעדיין לא ידועה ובצה"ל חוקרים את האירוע.

המטען התפוצץ על סגן גרליץ, מפקד המחלקה, שנפגע באורח קשה מאוד ולמרבה הצער במהלך הפינוי שלו לטיפול רפואי, הצוותים הרפואיים נאלצו לקבוע את מותו.

סגן אורי גרליץ הי"ד הוא החלל ה-49 מאז חידוש הלחימה ברצועת עזה, והחלל ה-899 של צה״ל מאז פרוץ המלחמה ביום שמחת תורה אשתקד.

ברקע הניסיונות של יו"ר 'כחול לבן' בני גנץ, לחזור לממשלה ברקע הסקרים הקשים למפלגתו, הערב כינס גנץ, מתווה להקמת "ממשלת פדיון שבויים וגיוס" שתכהן חצי שנה בלבד, וקרא לנתניהו, לפיד וליברמן לחבור אליו. דבריו של גנץ, שהוצגו כ"יוזמה לאומית", הפנו – גם אם במרומז – טענות נגד הממשלה הנוכחית כאילו היא מסכלת את השבת החטופים, תוך שהוא מתעלם מהעובדה כי גם בממשל האמריקאי חוזרים וטוענים, שוב ושוב, כי חמאס הוא זה שמסכל את העסקה.

"במנהרות החמאס נמצאים חמישים חטופים וחטופה. מורעבים, מעונים, מוזלמנים," אמר גנץ, תוך שהוא מדגיש כי "החטופים שלנו בסכנת חיים. זמנם קצוב." אך במקום להפנות את כל האחריות לכך לחמאס, הוא התמקד במסר של "הגיעה העת לממשלת פדיון שבויים וגיוס לכל קצובה בזמן", וקרא לראש הממשלה ולראשי האופוזיציה להצטרף ליוזמה שלו. בכך, הוא המשיך בקו שרומז כי המכשול העיקרי להשבתם הוא פוליטי, זאת כאשר בארצות הברית, כולל הנשיא טראמפ, מבהירים שוב ושוב כי חמאס הוא המכשול וקוראים לישראל לפעול צבאית במהירות כדי להשיבם.

גנץ הציג את המתווה שגיבש, שכלל שלושה עקרונות: כהונת הממשלה תחל בעסקת חטופים שתשיב את כולם, לאחר מכן יגובש מתווה שירות ישראלי שיגייס את בחורי הישיבות, זאת על אף שבכהונתו כשר ביטחון לא גייס אפילו בחור ישיבה אחד, ולבסוף יוכרז על תאריך בחירות מוסכם. הוא התייחס לביקורת כלפיו ואמר: "יהיו שיגידו שאני רוצה להציל את נתניהו – לא נכון, אני רוצה להציל את החטופים." כמו כן, הוא הבהיר: "היוזמה הזו אינה בשביל הממשלה – היא בגלל הממשלה. בגלל שהממשלה מפלגת אותנו, ולא מביאה לניצחון ולא להשבת החטופים."

בסיום דבריו, גנץ הדגיש את חומרת המצב ואת הדחיפות: "אין לנו זמן. לחטופים אין זמן. החטופים גוועים ברעב… הגיע הזמן שגם ההנהגה הפוליטית תתחבר לעם."

במערכת הפוליטית לא התחברו לניסיון השקוף של גנץ להציל את עצמו במסווה של דאגה לחטופים. השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר אמר כי "את ההבדל בין הקבינט עם גנץ לבין הקבינט בלעדיו, ראינו באיראן, בלבנון, בסוריה וברפיח. בוחרי הימין בחרו מדיניות ימין – לא למדיניות גנץ, לא לממשלת מרכז, לא לעסקאות כניעה לחמאס, כן לניצחון המוחלט".

מישראל ביתנו נמסר: "החזרת כל החטופים זה לא שמאל ולא ימין, זה ישר. ישראל ביתנו קוראת להחזיר את כל החטופים עכשיו, בלי שום התניות. ממשלה היחידה שנהיה חברים בה זו ממשלה ציונית מקיר לקיר ולא ניקח חלק בשום ספין".

צילום: קונטקט הפקות

אזעקות הופעלו במהלך ליל שבת ברחבי הארץ, מהשרון ועד שפלת יהודה, דרך מרחבים ירקון, דן, השפלה ושומרון.

בצה"ל עדכנו בהמשך להתרעות כי מבדיקה ראשונית, עולה כי ככל הנראה הטיל התפרק באוויר. במהלך האירוע בוצעו מספר ניסיונות יירוט על ידי מערכות ההגנה האווירית, אולם למרות זאת דווח על רסיסים שנפלו בחבל מודיעין, כשנזק נגרם לאחד הבתים ביישוב גינתון.

דובר החות'ים נאסר א-דין עאמר טען כי הטיל התפוצץ לכמה ראשי נפץ. בכיר נוסף, חזאם אל-אסד, כתב ברשת X: "לא נהיה כמו אל-סעוד ואל-נהיאן (יורש העצר הסעודי ונשיא האמירויות – לב"א), שותפים של הציונים. לא נפסיק לתקוף עד שהתוקפנות תיפסק, המצור יוסר וננקום על ההרוגים".

אסף אילוז, קצין הביטחון של מועצה אזורית חבל מודיעין, סיפר כי "נפל רסיס שבר יירוט בחצר בית. נגרם נזק לבית, הדיירת, אישה בשנות ה-70 לחייה, הייתה לבד ונכנסה לממ"ד. זה נס גדול שאין נפגעים בנפש וששומרים על ההנחיות. נגרם נזק גם בתוך הבית, נפל החשמל מנפילת הרסיס".

"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה. אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם… וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם."

לכאורה, היינו מצפים שהפסוק יאמר "אשר תעשו את מצוות ה'", בדומה לביטויים רבים אחרים בתורה. מדוע אם כן התורה הקדושה, מפי משה רבנו, משתמשת דווקא בלשון "תשמעו"? מהי אותה "שמיעה" שהופכת את המצווה לברכה?

כדי להבין זאת, נציג שתי דמויות ביום הכיפורים. הדמות הראשונה: אדם הנכנס לבית הכנסת בערב יום הכיפורים. הוא רואה את סידור התפילה העבה, ולבו נופל. הוא חושב לעצמו: "מה, צריך לגמור את כל זה? איך אפשר להתפלל תפילה כל כך ארוכה?" הוא אמנם צם ומקיים את מצוות היום, אך הדבר גורם לו סבל, כובד לב ואפילו כאבי ראש. הוא מקיים את המצווה מתוך כורח ולא מתוך שמחה.

הדמות השנייה: אדם אחר מתקרב ליום הכיפורים, וכל כולו אושר ושמחה. הוא מבין את גודל קדושתו של היום, יום טהרה וכפרה לעם ישראל. הוא מצפה לו בכיליון עיניים. כשהיום מסתיים, הוא חש מעט עצב וחיסרון, כאילו "נגמר מהר מדי", בדומה לילד שנהנה מפינוק מתוק.

שני האנשים מקיימים את אותה מצווה בדיוק, אך אחד חש קושי ועצב, והשני חש שמחה והתרוממות רוח. במה טמון ההבדל?

ההבדל טמון ב"שמיעה". אדם ש"שומע" אל המצווה, אינו רק עושה אותה באופן טכני, אלא מבין את מהותה. המצווה ברורה לו, הוא מבין מה טמון בה, והדברים מתיישבים על לבו. על כך אומר הזוהר הקדוש: "כל התרי"ג מצוות הן עצות טובות מלפני בורא עולם לעם הישראלי." כל מצווה היא עצה עמוקה ומתנה נפלאה שניתנת לנו מה' יתברך.

כשאדם מבין את גודל המתנה, הוא חש אושר אמיתי. הוא מקיים את המצווה מתוך הבנה, ולכן מקבל את הברכה הטמונה בה: "אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם." לעומת זאת, אדם שלא מבין מה רוצים ממנו, שמקיים את המצוות רק מתוך כורח, מקבל את הקללה: "וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם." הוא אמנם עושה את המצווה, אך אינו מבין את הטובה העצומה שניתנה לו, ועל כן חווה אותה כעול.

הברכה והקללה לא נגזרות על האדם מבחוץ, אלא תלויות במבט הפנימי שלו. כפי שאמר הנביא ישעיה: "הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם." כאשר האדם מטה אוזן, שומע ומתבונן במצוות ה', הוא מבין את עומקן, ונפשו מתמלאת חיות ושמחה.

"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה." ה' שם את הברכה ואת הקללה לפנינו על מגש. ה' לא גורם לנו רע או טוב, אלא אנחנו אלו שיוצרים את ה"צינורות". כאשר אדם רואה ברכה, הוא מתחבר לצינור של ברכה. כשרואה קללה, הוא מתחבר לצינור של קללה. הכל תלוי במבט שלנו על הדברים.

אנו עומדים בכניסה לחודש אלול, חודש של סליחות וקרבה לה'. "אני לדודי ודודי לי." המטרה היא להתקרב לה' לא מתוך כורח או עול, אלא מתוך אהבה, הבנה ושמחה. כשיהודי מקדש את עצמו מעט, ה' מתקרב אליו הרבה. מי שמבין ש"קרבת א-לוהים לי טוב", לא ירגיש שקימה לסליחות היא מטרד, אלא הזדמנות יקרת ערך.

שבת שלום ומבורך.

בימים האחרונים מוצף מוקד מרכז 'מגן ומושיע' בפניות דחופות של יהודים אזרחי ארצות הברית, בעלי אזרחות כפולה – אמריקאית וישראלית. משפחות רבות מתריעות בכאב כי אינן יכולות לשוב לארצות הברית, משום שבניהם – בחורי ישיבות ואברכים – קיבלו צווי עיכוב יציאה מהארץ.

מצב בלתי נסבל זה נוצר בעקבות ביטול הסדר 'תורתו אומנותו' והסאגה המשפטית סביב גזירת הגיוס, כאשר לומדי התורה נרדפים על לא עוול בכפם. התוצאה: גם אזרחי ארצות הברית לכל דבר, בעלי דרכון אמריקאי בתוקף, נלכדים בארץ ואינם יכולים לשוב לארצות הברית.

כעת מתארגנת פנייה רשמית לממשל האמריקאי, בדרישה חד־משמעית כי יופעל לחץ על ישראל שלא להטיל צווי עיכוב יציאה על אזרחי ארה"ב, עד להסדרת מעמד בני הישיבות. במרכז 'מגן ומושיע' מציינים כי מדובר בפגיעה חמורה בזכויות אזרח בסיסיות, תוך הפיכת לומדי התורה לכלי משחק פוליטי בתוך מאבק פנימי, וזאת על חשבון אזרחים אמריקאים חפים מפשע.

מרכז 'מגן ומושיע' נענה לפניות הציבור ומרכז בימים אלו את המידע הנדרש לצורך הגשת הפנייה הרשמית לממשל.

הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בשומרון אישרה בשבוע שעבר תוכנית בניין עיר (תב"ע) היסטורית ליישוב שא-נור.

טקס החתימה המיוחד על התב"ע התקיים בלשכת ראש מועצת שומרון יוסי דגן מגורש משא-נור בעצמו וחבר בגרעין השיבה לשא-נור.
דגן החזיק ביד שמאל את הצמיד הכתום שהוא נושא עליו כבר 20 שנה מאז הגירוש, המסמל את המאבק נגד הגירוש – וביד ימין, חתם על המסמך ההיסטורי, תב"ע הישוב שא-נור המתחדש.

התוכנית לבניית הישוב שא-נור כוללת 126 יחידות דיור. מדובר בתוכנית שאפתנית שתשלש את מספר יחידות הדיור שהיו ביישוב לפני הגירוש, שהתגוררו בו כ-40 משפחות. התוכנית משתרעת על פני 65 דונם, כוללת בנייה צמודת קרקע ובנייה רוויה, וכן שטחים המיועדים למבני ציבור ומוסדות ציבור, בתי כנסת, מעונות גני ילדים וגינות ציבוריות, שיהיו ממוקמים באזור המצודה ההיסטורית.

התוכנית אושרה לאחר עבודת מטה מאומצת של צוות המועצה שעסקו בכך יחד עם משרד "אור אדריכלים", הוועדה המקומית לתכנון ובניה של המועצה האזורית שומרון, אגף הנדסה במועצה, מנ"ל המועצה, מהנדס המועצה – וגרעין משפחות השיבה לשא-נור, שהיו שותפים מלאים בתכנון.

תוכנית בניין העיר החדשה של הישוב שא-נור, אושרה בוועדה המקומית של המועצה האזורית שומרון 3 חודשים לאחר החלטת הקבינט בהובלת השר בצלאל סמוטריץ, להכרה מחדש בישובים חומש ושא-נור.

התוכנית תוגש לוועדה המחוזית במנהל האזרחי להמשך קידומה, להפקדה ולמתן תוקף.

שר האוצר והשר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ׳: ״עשרים שנה אחרי החורבן – אנחנו שבים לשא-נור. אישור התב״ע הוא מסר ברור: ההתיישבות אינה נעקרת אלא מתרחבת ומעמיקה שורשים לדורות. תודתי ליהודה אליהו, ראש מינהלת ההתיישבות, על הובלת המהלך בפועל במסירות ובנחישות. תודה מיוחדת ליוסי דגן, ראש מועצת השומרון, על השותפות – אז במאבק על שא-נור, והיום בהחזרת החיים והתקווה למקום. בעזרת ה׳ נמשיך לבנות בכל רחבי הארץ״

יוסי דגן ראש מועצת שומרון אמר: "התב"ע הזו, תוכנית בנין העיר של שא-נור, היא צעד ראשון בדרך לחידוש מלא של היישוב, היא מביאה את בשורת הצדק והתיקון ההיסטורי למקום שחרב לפני 19 שנים. אישור תוכנית המתאר הזו, שמשלשת את יחידות הדיור של היישוב, היא למעשה הכשרת הקרקע לחזרתנו הביתה, לקרקע ההיסטורית של שא-נור. כולנו מברכים על ההחלטה האמיצה והנכונה של הממשלה. כעת, כולנו מצפים לראות את התוכנית מקודמת במהירות גם בוועדה המחוזית. שא-נור, שהייתה סמל לחרבן, תהפוך, בעזרת ה' לסמל התקומה של עם ישראל על אדמתו. זהו רגע היסטורי, מרגש ומלא תקווה, שבו אנחנו מתקנים עוול ועושים צדק. אנחנו נמשיך לפעול ללא לאות עד שכל עקורי חומש, שא-נור, גנים וכדים ישובו לאדמתם, יבנו את ביתם, ויחד, נחזיר את האור הגדול למקום. מתקדמים בדרך להגעה למיליון תושבים ישראלים בשומרון!"

דגן ביקש להודות לשותפים במאבק ארוך השנים להחזרת ההתיישבות לשא-נור: "אני מבקש להודות לשר בצלאל סמוטריץ' שהכניס לקווי היסוד של הממשלה את ביטול חוק ההתנתקות בצפון השומרון, ושדחף את החלטת הקבינט לאשר את חומש ושא-נור כיישובים מן המניין במועצה איזורית שומרון. אני שולח ברכת חזק ואמץ מכאן, לכל חברי גרעין השיבה לשא-נור, לכל חברי גרעין השיבה של חומש, ישיבת חומש, פעילי 'חומש תחילה'. לכל יושבי ראש השדולות של 'חומש תחילה' לאורך כל הדרך. החל מח"כ אריה אלדד וח"כ יולי אדלשטיין שהתחילו, לימור סון הר- מלך, והשרה אורית סטרוק, שסייעו לאורך כל הכנסת".

סוף עצוב לחיפושים: ביום רביעי בצהריים התקבל דיווח על תושב תל אביב בן 38 שנכנס לכנרת עם סאפ, ולאחר שככל הנראה נפל ממנו – נעלמו עקבותיו.

מאז, נוהלו חיפושים נרחבים בהובלת משטרת ישראל, יחידת השיטור הימי, צוללנים, מסוק מהמערך האווירי, כוחות כיבוי והצלה, פקחי איגוד ערים כנרת ומאות מתנדבים שסייעו במאמצי האיתור.

הבוקר, אותר הנעדר ע"י צוותי השיטור הימי כשהוא ללא רוח חיים, וזוהה במקום ע"י בני משפחתו.

מתנדבי זק"א מחוז צפון שהוזעקו לזירה טיפלו בכבוד המת ובאיסוף הממצאים.

אברהם אייזיקס ס. ראש צוות בזק״א מחוז צפון מסר: "מדובר באירוע קשה וכואב, בו הסתיימו החיפושים בטרגדיה. מתנדבי זק"א פועלים במקום יחד עם כלל הכוחות, על מנת להעניק לנפטר את הטיפול המכובד והראוי."

לאחר 22 ימים של מעצר בכלא הצבאי בעוון לימוד תורה, שוחרר הבוקר (שישי) אסיר עולם התורה, הבחור החשוב רפאל יצחקוב.

עם צאתו משערי הכלא המתינו לו עשרות אברכים, שקיבלו את פניו בשירה ובריקודים, לאחר מכן המשיכה התהלוכה לעיר בני ברק, שם ציפתה לו קבלת פנים מרשימה במיוחד.

מאות תושבים יצאו לרחובות, כשהם שרים ורוקדים לכבודו. התהלוכה עברה ברחובה של עיר התורה, כאשר במרכזה נישא יצחקוב על הכתפיים, בהערכה על עמידתו האיתנה בלימוד התורה במסירות נפש.

לאחר שבועיים של היעדרות, חזרנו השבוע אל אותן הכותרות ממש. שום דבר לא השתנה בתחום הצבאי והמדיני בכל הקשור להחלטות על המשך המערכה בעזה. הכל נע סביב שלוש המילים "עסקה או הכרעה", ושוב כינוסי קבינט "מכריעים", ושוב משפחות החטופים מפתחות ציפיות. חלקן דורשות עסקה מלאה, ואחרות מסתפקות בחלקית. ובתווך, יש מי שמנצל את הכאב שלהן להפגנות פוליטיות במסווה של הזדהות.

הריטואל קבוע, התרחיש מוכר. תרשים הזרימה לא משתנה: הצבא מוריד לחץ מהחמאס, המחאות גוברות, חמאס מקשיח עמדות. בהמשך באים איומים ישראליים בהחרפת התקיפות והחמאס מתעלם. הצבא מגייס מילואים ומאשר תכניות מבצעיות, ואז פתאום כבמטה קסם מגיעים איתותים מפתיעים על נכונות לעסקה, מספר ימים לאחר שהקשיחו עמדות עקב הפגנות המחאה, שהעניקו להם אוויר נוסף. אלא שהעסקה, אם תצא, כוללת שחרור מאות ואולי אלפי מחבלים, חימוש מחדש בעזה וחזרה חלילה לאותו סבב.

אין מנוס מלקבוע כי גם עתה, כמעט שנתיים מהטבח, חמאס הוא זה שקובע את הטון, את קצב הלחימה ואת סדר היום. מדינת ישראל נגררת אחריו, ובין לבין סופגת את הקמפיין השקרי על "רעב בעזה", קמפיין שמולבש היטב על ידי השמאל והופך לגל צונאמי מדיני.

בימין דורשים הפעם הכרעה מלאה: שחרור כל החטופים והשמדת החמאס. אלא שהכדור בידי נתניהו, ואיש לא יודע לאיזו יד להאמין לימין או לשמאל, כפי שאריאל שרון, לעג לו בעבר. את שריו הוא משאיר בערפל, רומז על "התפתחויות" מאחורי הקלעים, אך בפועל ממשיך למשוך זמן. אם לא היינו מכירים את נתניהו, היינו חושבים שבאמת קורה משהו.

באופן פרדוקסלי, מי שסיבך עוד יותר את נתניהו השבוע, היה הנשיא טראמפ שהצהיר כי ללא השמדת חמאס לא תהיה החזרת חטופים. נתניהו קיבל לכאורה אור ירוק לצאת למבצע רחב, אך חושש שהירוק הזה יהפוך בן רגע לאדום. המפגש הזה בין טראמפ ההפכפך לנתניהו מושך הזמן, הוא שמביא לתוצאה הזהה: "וחוזר חלילה", בדיוק כפי שהכותרת מבטיחה.

הנדסה והתססה

בעידן העבר שבו התקשורת נשלטה כמעט בלעדית בידי השמאל, היה קל להנדס תודעה. כך נקבעה כעובדה "הפגנת ה־400 אלף" בכיכר מלכי ישראל בת"א לאחר אירועי סברה ושתילה בלבנון, אף שבפועל לא היה מקום בכיכר למספר כזה. אותה הפגנה הובילה לפיטורי שר הביטחון דאז אריאל שרון.

כיום, בעידן הרשתות והמצלמות מכל זווית, קשה יותר להמציא מספרים ולתת לציבור מידע שקרי ומוגזם. ולמרות כך ניסו השבוע כלי תקשורת שונים, לנפח את הפגנת המחאה (במסווה ההזדהות על החטופים) והגזימו עם מספרים מנופחים במספר המשתתפים. זה התחיל ברבבות, המשיך במאות אלפים, טיפס למיליון ובסוף כבר דווח על "שניים וחצי מיליון". גמל פורח באוויר.

בפועל, התברר כי "יום העצירה" לא עצר את המדינה. כמות המשתתפים בהפגנות ובחסימות הייתה קטנה, למרות הקמפיין התקשורתי האדיר ששיחק ברגשות משפחות החטופים. הציבור ברובו הבין שמארגני ההפגנה הם בוגרי בלפור וקפלן שתופסים טרמפ על מצוקת המשפחות ומצלים את כאבן לצרכים פוליטיים.

לתקשורת המוטית, חברו גם גורמים בעלי השפעה מקרב ראשי האוניברסיטאות והאקדמיה, שקראו לסטודנטים להשתתף במחאה ובשביתה השנויה במחלוקת. הציבור כאמור לא קנה את הדברים והתוצאות היו בהתאם. נהגים רבים, שבעבר ניסו להבין את תחושת המפגינים, איבדו את סבלנותם ועימותים פרצו מול משבשי התנועה. למרבה הפלא, המשטרה עמדה מנגד ואפשרה את חסימת הכבישים. אימת היועצת המשפטית ואימת התקשורת נפלה גם עליה.   

גם ראש הממשלה נתניהו חושש מההפגנות. מצד אחד הוא אחוז אימה מהבייס התומך בו. מאידך הוא חושש כאמור ממטה משפחות החטופים ולכן משתדל ללכת בין הטיפות כדרכו ולמשוך זמן (כפי שתואר לעיל).

מי שבאמת חגגו וחיככו ידיים בהנאה, היו החמאס ואיראן, שדיווחו בהבלטה על הפגנות המחאה בישראל, תוך שהם מצטטים את התקשורת הישראלית על "מיליוני מפגינים נגד המשך המלחמה".  

בין לבין נמשך השבוע המאבק התקשורתי נגד ניסיונו של מבקר המדינה מתניהו אנגלמן לבדוק את כשלי המחדל שהוביל לטבח הנורא. למגינת ליבו של השמאל, מגבש אנגלמן את הדו"ח שלו סביב כשלי הצבא, בעוד שהם מבקשים שיתמקד נגד הדרג המדיני. מכאן קלה דרכם לתקוף את אנגלמן באופן ישיר כעושה דברו של ראש הממשלה. "מתניהו בעד נתניהו", הם מלהגים כדי לקבע זאת בדעת הקהל.

האבסורד זועק: אנגלמן נחשב ל"שומר סף", דבר שלא מונע מהשמאל לתקוף אותו, בעוד שהוא עצמו דורש מהממשלה להימנע מלתקוף את היועצת המשפטית בהיותה "שומרת סף". אמור לי מה סדר היום שלך, ואומר לך מי "שומרי הסף" שלך. 

באופן דומה מנסה התקשורת לגונן על ראש אמ"ן לשעבר, אהרון חליווה, שהקלטות שלו פורסמו השבוע "במפתיע". חליווה מנסה להרחיק מעצמו אחריות, בשפה גסה ובטון מתגונן. קשה להאמין למילה מפיו אבל בתקשורת, גם לזה יימצא הסבר כל עוד זה משרת את "הקו הנכון".

שורפי הקולות

מה שהשמאל עושה כעת לבני גנץ, מזכיר מאד את מה שניסה לעשות לבן גביר בבחירות 2021, רק שהפעם בצורה הפוכה. באותה מערכת בחירות, פעל השמאל ככל יכולתו כדי לגרום לבן גביר לרוץ לבד, מתוך מטרה שהוא לא יעבור את אחוז החסימה ובכך ישרוף כמה שיותר קולות לגוש הימין. הדבר כבר קרה בסבבי הבחירות הקודמים, כאשר בן גביר נחשב לשורף הראשי של קולות הימין.

באותם ימים כתבתי כאן ב"מקור נאמן" על שיחה שקיימתי עם איש שמאל חיפאי, שסיפר לי בגילוי לב, כיצד הוא וחבריו נוהגים להיכנס לכל הסקרים המופצים ברשתות החברתיות ולהצביע שם באופן מלאכותי עבור בן גביר, כדי לגרום לו לחשוב שיש לו כוח אלקטוראלי גדול, ובכך לעודד אותו להתמודד לבד. בסופו של דבר בן גביר לא התפתה למניפולציה הזו, התאחד עם סמוטריץ' והשניים התמודדו יחד. הדבר אמנם לא עזר באותה מערכת בחירות לגוש הימין להקים ממשלה, דבר שקרה רק בבחירות לאחר מכן (בסבב החמישי), אך העיד על התופעה: השמאל ניסה להתערב בתוך גוש הימין כדי לגרום לפיצולו ולשריפת קולותיו.

הפעם זה הולך הפוך: לשמאל יש רצון למנוע מבני גנץ לרוץ בנפרד, מחשש שיחזור על תקדים מרצ, שהתמודדה בבחירות האחרונות לבדה ושרפה ארבעה מנדטים לגוש מתנגדי נתניהו. האשמה אז נפלה על יו"ר העבודה דאז מירב מיכאלי, שסירבה לאיחוד בין שתי המפלגות. הפעם נחוש השמאל למנוע זאת ולכן הלחץ על גנץ ילך ויגבר ככל שנתקרב לבחירות.

בדיוק מהסיבה הזו, יש רצון עז בגוש הימין לעודד את גנץ לרוץ עד הסוף. אם ייכשל ולא יעבור את אחוז החסימה, הוא ישרוף קולות למחנה המרכז-שמאל. מאידך, אם יעבור, הוא עשוי  להצטרף לגוש נתניהו עקב סלידתו מכל מפלגות השמאל והקפלניסטים, אותם הוא רואה אשמים בדרדור מעמדו בסקרים. גנץ מאמין שהלחץ שהפעילו עליו לעזוב בזמנו את הממשלה, הוא שגרם לירידתו הדראסטית בסקרים מ-37 מנדטים ועד למצבו הנוכחי – סביב אחוז החסימה.

כך או כך בשמאל כבר החלו הלחצים על גנץ והדבר מתבטא בשורת מאמרים נגדו. המוטו המרכזי: גנץ מהווה את הסכנה הגדולה ביותר למחנה שרוצה להחליף את נתניהו. במסגרת זו נטען כלפיו כי הוא נחשב למפר הסכמים ומפרק שותפויות פוליטיות סדרתי. דוגמאות לא חסרות: בוגי יעלון, יאיר לפיד, גבי אשכנזי, גדעון סער וגדי איזנקוט. כולם צעדו עמו יחד ובסופו של דבר נפרדו – חלקם בטריקת דלת. "הוא לא מצליח להחזיק ולתחזק שותפות עם אף אחד מאנשיו", נטען כלפיו.

גנץ כאמור מנסה להתעלם מכל רעשי הרקע ובמפלגתו מציינים כי הם מתכוונים להתמודד עד הסוף בראשותו "על אפם וחמתם של מפעילי הרעל". לאחרונה השיקו שם קמפיין תחת הכותרת: "ישראל עוברת להסכמות", שנועד להזכיר את הקמפיין הקודם: "ישראל לפני הכל". אפשר להעריך בזהירות, שאם גנץ יעבור את אחוז החסימה, הוא לא ישלול השתתפות בממשלת נתניהו, ולו כדי לראות את עיניהם הכלות של מבקשי רעתו מכל מפלגות האופוזיציה.

חבל הצלה

יש הטוענים בעקשנות שגנץ לא ימתין עד הבחירות, וכבר בקרוב יצטרף לקואליציה. ההיגיון פשוט: אין לו מה להפסיד, ואולי רק להרוויח. לפי דיווחו של מיכאל שמש (כאן 11), יו"ר "המחנה הממלכתי" מקיים התייעצויות ממשיות על חזרה לממשלה לצורך עסקת חטופים, מהלך שעלול להתנגש בהתנגדות החריפה הצפויה מצד בן גביר וסמוטריץ'.

עד כה דיברו באופוזיציה (יאיר לפיד) על מתן "רשת ביטחון" מבחוץ, אך גנץ הולך רחוק יותר, ולא שולל כניסה מחודשת לממשלה. ח"כ אלון שוסטר נשאל על כך והשיב: "כרגע אין מגעים, אבל אם זו הדרך לשחרור חטופים, זה מה שנעשה. לא ניתן להם למות".

העובדה שגנץ כרגע מכחיש את הידיעות האלה לא אומרת שאין אמת בדבר הזה. בעבר הכחיש לא מעט פעמים מגעים כאלה ואחרים שקיים עם נתניהו על מנת לחבור אליו. בשיחות סגורות הוא כבר אמר כבר לפני חודשים כי כניסה חוזרת לממשלה היא לא עניין פסול.

בהקשר זה צריך להזכיר כי גנץ הצליח בקדנציה הנוכחית לאבד את שני השותפים שלו, גדעון סער וגדי איזנקוט. מתנגדיו אומרים כי עובדה זו מלמדת ששותפות עמו היא בעייתית. יעידו על כך גבי אשכנזי, משה בוגי יעלון, יאיר לפיד ועוד. תמיד זה נגמר בפיצוץ רע.

אם יצטרף לממשלת נתניהו, זו לא תהיה הפעם הראשונה שגנץ מתנדב להציל אותו. בפעם הראשונה הקים עמו את "ממשלת החירום" בקורונה, שותפות שנגמרה כאשר נתניהו מצא פרצה להתחמק מהרוטציה. בהמשך, במלחמה הנוכחית, שב ונכנס לממשלה, זינק בסקרים, אך נכנע ללחצי השמאל ופרש. כעת מדובר ב"פעם שלישית", מה שגורם לתקשורת להתפלץ ולהגיב בלעג: "כמו ביוב שעולה על גדותיו אחרי הגשם הראשון, שוב חוזר רעיון הצטרפותו של גנץ לממשלת נתניהו".

כאמור אם זה יקרה, גנץ עשוי להרוויח: יעביר את העסקה בקולותיו ויגיע לבחירות עם הקמפיין "אני זה שהחזרתי את החטופים". מי שעלול לסכל את הקרדיט הוא כמובן נתניהו, שיידע היטב להרחיקו מהממשלה עוד לפני מועד הבחירות. נתניהו יאפשר לו את הקרדיט על החטופים, רק כדי לקחת ממנו את הקרדיט בקלפי. במקרה זה גנץ עוד יגלה, כי מי שמציל את נתניהו, נשאר תמיד זה שצריך הצלה.

בין לוויין ללוליין

מבחינת הקואליציה, כניסתו של גנץ בשלב זה אינה מוסיפה דבר. גם אם בן גביר או סמוטריץ' יחליטו לפרוש במחאה על עסקת חטופים, אין לכך משמעות ממשית בזמן הפגרה, תקופה שבה אי אפשר להפיל ממשלה. רק בתחילת חשוון תשפ"ו ייפתח חלון ההזדמנויות להכרעה פרלמנטרית. במונחים פוליטיים, מדובר בנצח. גנץ מודע לכך, אבל מבחינתו מדובר בחבל הצלה הכרחי ומיידי.

בתוך כך דווח, כי נתניהו מגביר את פגישותיו הפוליטיות לקראת אפשרות של בחירות מוקדמות. עמדתו הרשמית שוללת זאת, אך ברור שגם הוא מבין את גובה המהמורות שבדרך. אחת הבעיות המרכזיות: הפיצול האפשרי בגוש. בעבר השקיע נתניהו מאמצים לאחד את כל הפלגים, עד כדי שריון נציג "הציונות הדתית" (אופיר סופר) בליכוד, כדי למנוע שריפת קולות. כעת, לנוכח האיבה בין בן גביר לסמוטריץ', החיבור נראה כמעט בלתי אפשרי, בעוד הסקרים כבר רומזים על סכנת אי־מעבר של סמוטריץ' את אחוז החסימה.

לצד זאת בוחן נתניהו הקמת "מפלגת לוויין" מימין, כתובת לבוחרים שאינם רוצים להצביע לא לליכוד, לא לבן גביר ולא לסמוטריץ'. החשש ברור: הקולות הללו עלולים לנדוד אל בנט או לליברמן. בין השמות המוזכרים: יוסי כהן, עופר וינטר ודדי שמחי. כמו תמיד אצל נתניהו כל האפשרויות על השולחן. הלוליין הפוליטי מחפש לוויין שיאפשר לו קליטת בוחרים באופן עקיף. 

בליכוד כבר אומרים בחיוך עוקצני: גם לוויינים בסוף שורפים דלק. השאלה היחידה היא, האם ינחתו בקלפי, או יתרסקו בדרך.

הפרדוקס הערבי

מלבד המטרה לגרום לגנץ לפרוש מהמרוץ, למחנה אנטי-נתניהו יש מטרה נוספת, והיא פרדוקסלית: לצמצם את כוחן של המפלגות הערביות, ואפילו לתמוך בפסילת בל"ד. הסיבה פשוטה: בנט, איזנקוט וליברמן לא יוכלו לשבת יחד עם המפלגות הערביות באותה ממשלה.

רק לאחרונה, איזנקוט אמר זאת מפורשות כשהצהיר שרע"מ לא תשתתף בקואליציה עתידית, כיון שאינה תואמת את "תנאי הציונות הלאומית והממלכתית". בנט הצהיר על כך בעבר באומרו שבממשלתו יהיו "רק מי שיכולים לשבת איתו בנגמ"ש", וליברמן אמר לפני כשנה, "לא אשב בממשלה עם רע"מ". לפיכך, האינטרס שלהם הוא לגמד את כוחן של המפלגות הערביות, כך שלא יגזלו קולות ממחנה השמאל.

ההיגיון הפוליטי פשוט: כשהמפלגות הערביות רע"מ, חד"ש-תע"ל ובל"ד מתאחדות לכדי רשימה אחת, כוחן גדל והן מכניסות יותר מנדטים לכנסת. אך מה שהצטייר בעבר כהיגיון, הופך כיום לחרב פיפיות שחותכת היישר בבשר החי של גוש השמאל-מרכז. איחוד המפלגות הערביות, פוגע בסופו של דבר בסיכוייו של המחנה הזה להקים ממשלה.

התופעה נחשפת שוב ושוב בסקרים האחרונים: כשהמפלגות הערביות מתפצלות, קולות רבים בציבור הערבי אינם יודעים למי להצביע. חלקם נשארים בבית, וחלקם הקטן זולג לעבר מפלגות אחרות בגוש המרכז-שמאל כמו "יש עתיד" או "הדמוקרטים". אותם מנדטים, שבעבר היו בבחינת "תקווה" עבור גוש המרכז-שמאל, עוברים כעת באופן כמעט אוטומטי לרשימה המאוחדת. זהו לא "איחוד כוחות", אלא "הנדסה פוליטית" מתוחכמת, שגורמת למנדטים לנדוד ממחנה אחד למשנהו.

ההשלכות הרות-גורל עבור המחנה ששואף להחליף את נתניהו: על כל מנדט שנוסף לכוחן של המפלגות הערביות כתוצאה מהאיחוד ביניהן, עלולות מפלגות המרכז-שמאל לאבד מנדט יקר שבא על חשבונן. פתאום, קולות שבעבר התפזרו בין יאיר לפיד, בני גנץ ואף מפלגת העבודה, מתרכזים אצל הרשימה הערבית, דבר שמקטין את סיכוי השמאל-מרכז לקבל 61 מנדטים.

המיתוס איפוא על "האיחוד" שהולך לחזק את גוש השמאל, מתברר כמסך עשן שכל תפקידו הוא להסתיר את המציאות העגומה מבחינתם: ככל שהמפלגות הערביות יגדילו את כוחן, יפחתו הסיכויים להקמת "ממשלת שינוי", אלא אם איזנקוט, בנט וליברמן יחליטו ללכת שוב עם הערבים. כאמור, לעת עתה מכריזים כל השלושה כי ימנעו מכך.

המפלגות הערביות מתעלמות מרעשי הרקע. במפגש שהתקיים לאחרונה ביפו בין בכירי ארבע מפלגותיהן, הם הסכימו להמשיך במגעים לצורך איחוד אפשרי להתמודדות בבחירות. בעבר, בבחירות 2020, זכה האיחוד הזה ב-15 מנדטים, ועתה הם משוכנעים שאם יתאחדו, יוכלו להיות המפלגה השנייה בכנסת עם 16-17 מנדטים. האיחוד יהיה טכני בלבד ולאחר מכן הן יתפזרו כל מפלגה לדרכה.

ובעוד השמאל שואף לצמצם את כוחן של המפלגות הערביות, מעוניינים במחנה נתניהו לעשות הכל כדי שכל המפלגות הערביות יתמודדו יחד. לגודל האבסורד, הפעם לליכוד יש אינטרס שלא להגיש את התביעה הקבועה לוועדת הבחירות לפסול את בל"ד. במקביל ייתכן שבקרוב נראה את הליכוד מסביר בערבית מדוע כדאי להצביע למפלגות הערביות, ובלבד שהערבים ינהרו בהמוניהם לקלפיות.

התבטאויות בוטות

הוויכוח הפומבי השבוע בין שר המשפטים יריב לוין לח"כ טלי גוטליב, אליו הצטרף גם השר שקלי, מסמל עד כמה הפריימריז בליכוד נותנים את אותותיהם, עוד טרם הוכרז על הקדמת הבחירות.

היה זה לאחר שח"כ גוטליב השתלחה במאבטחים שהוציאו אותה מאולם ביהמ"ש בעת הדיון בפרשת קאטרגייט. בהמשך תקפה גם את השר לוין וטענה כי הוא "מחזק את פשעי השופטים נגד חברי הכנסת". בתגובה יצא נגדה לוין, בשצף קצף וטען כי הזדעזע מהתנהגותה המבישה כלפי מאבטחי ביהמ"ש. "ההשתלחויות שלה כלפי ראה"מ, שרים וחברים לסיעה גורמות נזק אדיר לליכוד, כשאנו בפתחה של שנת בחירות".

במערכת הפוליטית מפרשים את התנהלותה של ח"כ גוטליב, כרצון לצוד את עיני בוחרי הליכוד במאבקי הפריימריז הקרובים. מדובר במלחמה פנימית וסמויה בתוך המפלגה, רחוק מעיני התקשורת, בין הדמויות הבולטות והחריפות ביותר במפלגה: נשות הליכוד, הנאבקות ביניהן מי תהיה הבכירה ברשימה.

השרה מירי רגב, שבעבר הצהירה כי היא רואה עצמה בעתיד כמועמדת ליו"ר הליכוד, מוקמה בפריימריז בצמרת הרשימה, אך מצבה כיום פחות בטוח. למרות שתיק החקירה נגדה נסגר לאחרונה, הפרסומים והביקורת הציבורית עדיין מרחפים מעל ראשה ומאיימים על מעמדה לקראת הפריימריז הבאים. ייתכן שהשנים האחרונות שחקו מעט את כוחה בקרב המתפקדים.

מנגד, ח"כ גוטליב, מתמידה במאבק נגד מערכת המשפט והתקשורת, ומקווה לקצור בכך פירות פוליטיים. התבטאויותיה הבוטות והישירות, שמזינות שערוריות יום-יומיות, אולי מרחיקות ממנה את "המרכז הרך", אך מחזקות את מעמדה בקרב ליבת הבוחרים. גם השרה לשעבר ח"כ גלית דיסטל אטבריאן, המרבה להתבטא בכל הזדמנות בעד לומדי התורה וראויה לשכר שיחה נאה, זוכה לתמיכה פנימית רחבה בבייס הליכודי, שתסייע לה לטפס גבוה ברשימה.

לצד שלושתן יש גם את ה"זרם השקט" בליכוד, הנאבק לשרוד. מדובר בין השאר בשרה גילה גמליאל, שנמצאת שנים רבות בצמרת המפלגה ומחזיקה תיקים חשובים, אך אינה מהקולות הבולטים (והבוטים) ביותר במפלגה. כוחה נובע ממעמד ותיק ומקשרים פנים-מפלגתיים.

לצדה פועלות חברות כנסת כמו קטי שטרית ואתי עטיה, הנחשבות לוותיקות יחסית, שאינן מייצרות כותרות דרמטיות. הן פועלות בעיקר בוועדות הכנסת, עושות עבודה פרלמנטרית שקטה ואיכותית ומייצגות את הזרם היותר ממלכתי ושקט במפלגה. מיקומן תלוי בעיקר בהערכה פנימית של המתפקדים. מנגד, השרה מאי גולן, מייצגת זרם נוסף במפלגה, ומקדמת סדר יום נגד הסתננות ובעד תקיפת השמאל הקיצוני. היא נאבקת על מיקום בינוני-גבוה ברשימה.

מחוץ לכנסת יש את ח"כ לשעבר, ציפי חוטובלי, שגרירת ישראל בבריטניה, שתנסה לשוב  במהרה לחיים הפוליטיים בישראל ולהתמודד על מקום ריאלי וגבוה ברשימה. חוטובלי מהווה איום ישיר על המקומות של חברות הכנסת המכהנות. שם נוסף שמוזכר הוא שמה של עו"ד כנרת בראשי, המוכרת כמשפטנית וכפרשנית פוליטית בולטת, שיוצאת חוצץ נגד מערכת המשפט. בראשי עשויה להוות אלטרנטיבה למי שרואים את גוטליב כקיצונית מדי, אך עדיין רוצים לוחמת נגד המערכת.

בליכוד יודעים כי הקרב האמיתי לא יתנהל באולמות המשפט, אלא בקלפיות הפריימריז.

מבחן האמת 

הנה סיפור שהגיע אלי השבוע מאחד (מעשרת) הקוראים, סיפור שחייב להישמע, במיוחד בימים טעונים אלו. אכתוב אותו במילותיו של הקורא, כדי לשמור על האותנטיות והכנות שבו.

"בשבת האחרונה התפללתי בבית הכנסת הגדול בי-ם, דיבר שם אורח מארה"ב תחת התואר 'ד"ר-הרב', על הצורך להתגייס לצבא, תוך שהוא מרחיב בעניין מזוויות שונות. למחרת לא יכולתי להתאפק וניגשתי אליו: 'האם אני יכול לשאול אותך שאלה?'. הוא הנהן בראשו בהסכמה ולא ידע מה עומד לנחות עליו.

"'עכשיו שבועיים בין-הזמנים', אמרתי לו, 'בכל הארץ בתי מדרשות מלאים בצעירים שלומדים בחופשתם 'מתוך בחירה". ואז שאלתי אותו את שאלת המפתח: 'למה אצלכם במגזר הדת"ל והחרד"ל אני לא רואה אפילו בית מדרש אחד מלא בצעירים? האם אתה יכול להראות בקריית משה בירושלים או באיזו התנחלות שתרצה, בית מדרש מלא בצעירים שלומדים בחופש מתוך בחירה?'

"המשכתי והצבעתי על דוגמא חיה: 'הגאון רבי איתמר גרבוז שליט"א, תלמיד חכם חשוב שאיני יודע אם אתה מכיר, מוסר בבין הזמנים שיעור יומי בטהרות. אין שם אפילו מקום לעמוד. אף אחד מהשומעים לא מקבל אפילו כוס שתייה והמקום הומה אדם. האם יש אצלכם רב אחד שיכול למלא את בית המדרש בבין הזמנים?'

"'אני כאן עכשיו בבית כנסת הגדול, והגעתי פעמיים במהלך השבת כדי להיכנס וסגור לגמרי. הלכתי לבית הכנסת הסמוך, באותו סגנון, ומצאתי שני אנשים בלבד שיושבים ומדברים. האם כאשר דיברת על הצורך בגיוס חרדים לצבא, היית מודע לכל מה שאני מספר לך?'

"האיש מולי היה הגון. הוא לא נפנף אותי אלא עצר וחשב מה לענות. לאחר דקה רצופה של שתיקה, ענה לי: 'אין לי תשובה'. אמרתי לו: 'התשובה נמצאת בשאלה עצמה, אי אפשר גם וגם'. לפני שנפרדנו אמרתי לו שאשלח לו תמונות שצילמתי את הגאון רבי איתמר גרבוז שליט"א מוסר שיעור ביום הכי חם ביום ג' (לפני שבוע וחצי – א.ז) כדי שיראה במה מדובר".

רגע מכונן

 מדי שנה בימי בין הזמנים יש בידי הזכות להנחות תוכניות שונות בקעמפים של הישיבות הגדולות, כל פעם בישיבה אחרת. האווירה של ימי בין הזמנים, שמטבעה שונה במהותה, מאפשרת לדון על נושאים מגוונים שאין רגילות לדוש בהם בתוככי הזמן. כמו כן ניתן דרכה להכיר לא מעט את עולמם הפנימי של בני הישיבות בתקופתנו.

בשונה משנים קודמות, הפעם ראיתי משהו שונה ומיוחד, שאי אפשר היה שלא להתרשם ולהתפעל ממנו. כשהתקשורת הכללית עסוקה בקמפיין הסתה מתוזמר שנועד לצייר את עולם התורה באופן שלילי, האמת נחשפה במקום שונה לגמרי.

היה זה בליל רביעי כאשר נקראתי להיות "שופט" בתחרות "נואמים – המילה האחרונה", שארגנה ישיבת "נתיבות אביעזר"-וולפסון, שהתארחה בשעלבים. לצידי ישבו הרב יצחק פינדרוס והרב שלמה קוק, ובהמשך הצטרף הרב שמואל גרינברג ר"ע בית שמש. 

כבר בתחילת הערב, שהיה ארוך במיוחד אך מענג ממש, היה חשוב לשמוע ולראות את הבחורים, העומדים כיום בחוד החנית של גזירת הגיוס, אבל גם ובעיקר בחוד החנית של העצמת לימודם והתחזקותם מול חיצי המלחמה הרוחנית שאנו שרויים בה.

חייב אני להודות שהופתעתי לטובה ואני לא מתכוון לרגשות סרק, אלא לתובנה עמוקה. הופתעתי לא רק מהבגרות והאכפתיות שגילו הבחורים לנאומי חבריהם (גם לא מה"ועד" שלהם), אלא בעיקר מהמסרים שהועברו מהם בסוגיות העומדות על הפרק, תוך כדי הנאומים, לפניהם ואחריהם, כולל בשיחות רקע לפני ואחרי האירוע. היה זה מחזה מרהיב עין לראות את דור העתיד צומח לתפארה באופן מיוחד, בזמן שיש המנסים להציג סיפור אחר לחלוטין.

אמרתי לאחר האירוע לאחד מרבני הישיבה שישב בקהל בקרבת הבחורים, כמו יתר הרבנים שהשתתפו בקעמפ הישיבתי, כי פשוט וברור שאם ניכנס להיכלה הגועש של הישיבה בקרית נוער הירושלמית בימי שיגרה, נראה את הלהט התלמודי ואת הברען הצועק ועולה השמימה בקול גדול וחזק. אבל התפעלתי לא פחות מלראות את צורת ה"בן אדם" שבהם בימי בין הזמנים, בפרט בתקופה כה סוערת.

היה מדהים לראות את הנואמים, שדיברו כולם בצורה מכובדת, ונגעו בנקודות רגישות שרובן ככולן הן אבני דרך מעולמם הנפשי והרוחני של בני הישיבות, עושים זאת בטוב טעם בנימוקים מיוחדים ומעוררי השתאות. הדברים והדוברים העידו יותר מכל על אומרם ואומריהם, ובעיקר על הרצונות החבויים שבתוככי ליבם: חיפוש להכיר יותר את עצמם, להבין שבבנייה נכונה אפשר להגשים את שאיפותיהם האמיתיות. רק כך יוכלו להגיע רחוק.

יצאתי מהאירוע בשעת ליל מאוחרת מאד בדרכי לחיפה, אבל כל הדרך התנגנה בי מנגינת הנכבדות, אותה ניתן היה לראות בצעירים שהם עתיד העם היהודי כולו, את השאיפות האמיתיות, את הבגרות הנדרשת להתמודדות נגד גזירות לא פשוטות המפריעות לסדר יומם ושלוותם. בטוחני, שלצוות הישיבה יש זכות מכרעת בהעמדת הבונים הללו לתפארה, אבל הבחורים מצד עצמם ראויים להערכה על עמידתם האיתנה גם בימי הקעמפ, במראיהם, התנהגותם ואחדותם.

כאשר כך נראים ונשמעים בני הישיבות בתקופתנו, אפשר בהחלט לחוש בטוחים מול המציאות המאיימת, ומול קמפיין ההסתה התקשורתי נגד לומדי התורה.

דו עט – המילים המרכזיות שהדהדו השבוע

"עוצרים למענם": סיסמת שביתת המחאה השבוע למען החטופים והשיבושים בכבישים, לא יצרו אחדות. להפך. הם גרמו לפילוג, כאשר חלק ממשפחות החטופים טענו כי "יום העצירה" רק יעכב את שחרור יקיריהן. התקשורת, כדרכה, נטתה לצד המחאות ועודדה את השיבושים.

"פסגת העולם": המפגש באלסקה בין טראמפ לפוטין ניסה להביא לסיום המלחמה באוקראינה. בפועל, פוטין לא התחייב לעצור, וטראמפ הפנה את מאמציו לשכנע את זלנסקי לוותר על דונבאס. בשורה אין.

ריבונות ביו"ש: יוזמת מקרון להכרזה חד־צדדית על מדינה פלשתינית מעוררת בירושלים מחשבות על צעד תגובה: החלת ריבונות רשמית ביהודה ושומרון. נתניהו רמז לכך בביקורו בעפרה. האם חלומו של הימין בדבר החלת ריבונות ישראלית ביהודה ושומרון עומד להתגשם?

נאום התבוסה: נשיא איראן פזשכיאן, האיש השני בחשיבותו בארצו אחרי חמינאי,  חשף בפומבי את מצוקת המים של ארצו, האינפלציה והחולשה הכלכלית. במשמרות המהפכה כעסו על "הכביסה המלוכלכת" שנשטפה בחוץ, וניסו לאזן את המבוכה בעוד איום על ישראל.

לחץ אטומי: הפעם לא נגד איראן, אלא נגד חמאס. ראה"מ נתניהו טען בפני בכירי צה"ל כי הארגון בלחץ אטומי, ויש ללחוץ עליו לעסקה בתנאים טובים יותר. במערכת הביטחון תוהים אם זו הערכה או תירוץ.

מלחמת שופטים: פרשת "קטארגייט" מספקת עימות נוסף: שופט השלום, מנחם מזרחי, מקל עם יונתן אוריך, בעוד שופט המחוזי עמית מיכלס, מחמיר זו הפעם הרביעית. בשני הצדדים כבר יש לשניים כינויים קבועים: "השופט הקפלניסט" מול "השופט הביביסט".

@1ביטול ויזה:@2 בשבוע שעבר צוטטו בתקשורת דבריו של ח"כ שמחה רוטמן, שהתפרשו נגד ציבור לומדי התורה, או לפחות כאי הזדהות עם כאב מעצרם של בני הישיבות, וניסיון לשלול את  הלגיטימציה להמשך לימודם. התשלום הגיע מהר מאד מכיוון אחר: אוסטרליה ביטלה את הוויזה של רוטמן, שאמור היה לבקר בה ואסרה את כניסתו בנימוק של "הפצת שנאה ופילוג והתבטאויות שנויות במחלוקת".

פורסם לראשונה במדור 'מקור נאמן' בגליון סופ"ש של 'יתד נאמן'

בצל המאבק סביב חוק הגיוס והחשש מהשלכותיו על עולם התורה, יצא מרן עמוד ההוראה הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א במכתב חיזוק מיוחד לבני הישיבות, בו הוא קורא לעמוד איתנים אל מול גזירת הגיוס: "אנחנו בתוך שריפה גדולה התשובה היא להתחזק בלימוד התורה ובגמילות חסדים"

לשון המכתב המלא:

לבני התורה והישיבות, המסולאים בפז, ה' עליהם יחיו.

הנה אמרו חז"ל בסוף מסכת כתובות (דף קיב ע"ב): "אמר רבי זירא אמר רבי ירמיה בר אבא, דור שבן דוד בא – קטיגוריא בתלמידי חכמים". ופירש רש"י: 'קטיגוריא. הרבה מסטינים ומלמדים חובה יעמדו עליהם'. ובהמשך איתא שם, "צירוף אחר צירוף", ופירש"י: "גזירות על גזירות". ומבואר כאן שלפני ביאת המשיח, יהיה קטיגוריא גדולה ויעמדו מסטינים ללמד חובה על התלמידי חכמים.

ואנחנו רואים את זה בחוש, שעומדים כעת על בני הישיבות והת"ח ומוציאים עליהם קטיגוריא, ומסטינים עליהם, ולא מבינים שלימוד התורה הזה מגן ומושיע על כל האומה היהודית. והרי התורה אומרת "אלף למטה, אלף למטה", וכנגד כל החיילים שנלחמים בפועל, צריך שיהיו לומדי תורה, שמגינים וכובשים בלימוד שלהם, תורה מגנא ומצלא.

והנה עוד אמרו חז"ל במסכת סנהדרין (דף צח ע"ב), שאלו תלמידיו את רבי אלעזר, מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח? יעסוק בתורה ובגמילות חסדים.

ורבינו החפץ חיים זיע"א שאל, וכי תלמידיו של רבי אלעזר לא ידעו בעצמם את התשובה. הרי יש בתורה פתרונות איך להינצל מהצרות, ומדוע התעוררו כעת לשאול.

וביאר החפץ חיים: כשפורצת אש בבגד קטן, מספיק לעשות נשיפה קטנה והאש תכבה. אם האש פורצת בערימת בגדים, צריך כבר להביא ספל מים כדי לכבות את האש. ואם האש נתפסה כבר בוילון של הבית, צריך להביא כמה דליים גדולים של מים כדי לכבות. אבל אם האש נתפסה בכל הבית כולו, ופרצה 'שריפה' של ממש, אף אחד כבר לא ינסה בעצמו לכבות את האש, אלא מיד מזמינים "מכבי-אש" שיבואו ויכבו את האש בצורה מקצועית, כי כשהשריפה גדולה, לא יעזור נשיפה או ספל מים וגם לא כמה דליים.

וכך בעניננו, כשיש צרות קטנות, אפשר למצוא בקלות כל מיני סגולות, אבל לפני ביאת המשיח, שהחושך יכסה ארץ וערפל לאומים, ואין לך יום שאין קללתו מרובה משל חבירו, צריכים "מכבי אש" כדי להתגבר על הצרות. ולכן הם באו לרבי אלעזר לשאול, מה יעשה אדם וינצל מחבלי משיח? ועל זה השיב להם, שהעיצה היא רק שיעסוק בתורה, ויעשה גמילות חסדים.

אנחנו כעת נמצאים בשריפה גדולה, שרוצים לבטל את בחורי הישיבות מתורתם, ואפילו לוקחים חלק מבני הישיבות למעצר. התפקיד שלנו הוא להתחזק, לעסוק בתורה ובגמילות חסדים. וכבר אמר רבן של ישראל מרן הגר"ד לנדו שליט"א, שהגלות מכבידה את עולה עלינו, וזה צרה גדולה שיהודים רודפים יהודים בגלל לימוד התורה.

ובפרט כעת לקראת תחילת זמן אלול, קוראים אנו לבני הישיבות, חזקו ואמצו, ואל יירך לבבכם, ותתחילו את הזמן הבעל"ט עם כל הכח והחשק, ותעסקו בתורה בכל עת ובכל שעה, ללא דיבורים בטלים, ובכך אתם תזכו להיות המגינים האמיתיים על האומה היהודית כולה.

ונזכה בקרוב להיוושע בתשועת עולמים, ויתבטלו כל הגזירות הרעות מעל כל ישראל, ויזכו כולם לכתיבה וחתימה טובה.