פרשת הרפז מסתעפת – בצעד אמיץ למדי חשפה עיתונאית בכירה בישראל תוכן הקלטות מפלילות במיוחד זאת למרות צו איסור פרסום שהוטל על תוכן ההקלטות. בהקלטות נשמעים אשכנזי ומנדלבליט משבשים הליכי חקירה באופן ברור ומפורש.
מדובר בחלק קטן מעשרות שעות של שיחות בין הפרקליט הצבאי הראשי, אלוף אביחי מנדלבליט לבין הרמטכ"ל גבי אשכנזי, שנערכו בין קיץ התש"ע לחורף התשע"א, על רקע התפוצצות פרשת הרפז, חקירות המשטרה וההתפתחות המשפטית בנוגע לקשר בין לשכת הרמטכ"ל אשכנזי למסמך שפורסם והתגלה כמזוייף.
מדובר בפרשה שכבר מלווה אותנו עשור אך עדיין רב הנסתר על הגלוי ונסיונות הטיוח הפכו לפרשה עצמאית בפני עצמה, חמורה וקשה, החושפת טפח משיטות העבודה והנורמות הפסולות בגוף היחיד במדינה ללא ביקורת אפקטיבית – מערכת אכיפת החוק.
הקלטה 1 – סוכות התשע"א
בהקלטה זו מצוטט אביחי מנדלבליט כמי שהבטיח לרמטכ"ל "לסגור לו את העניין" ושהוא כבר ידאג שהמשנה לפרקליט המדינה, עו"ד שוקי למברגר, יטה את הכף במהלך החקירה לטובת הרמטכ"ל.
(אחיו של שוקי – מומי למברגר הינו המועמד העדיף כיום על היועמ"ש אביחי מנדלבליט לשמש בתפקיד פרקליט המדינה אשר בידו המפתח לפתיחת תיקים סגורים – צ"ע מדוע כל כך חשוב המינוי למנדלבליט)
באותה שיחה נשמע הרמטכ"ל אשכנזי עונה לפצ"ר מנדלבליט כי גם "המפכ"ל איתנו והוא הבטיח שהוא דואג לנו".
(כוונתו גם לפגישת עדכון ותדרוך שנערכה חודש לפני ההקלטה בין המפכ"ל דודי כהן וניצב יואב סגלוביץ – ראש אגף חקירות במשטרת ישראל לבין הרמטכ"ל גבי אשכנזי ורעייתו שנערכה בביתו של אשכנזי במוצ"ש 26.8.10 – יומיים !!! לפני מסירת עדותו בפני צוות חוקרים שהתחילו לחקור את המסמך המזוייף של פרשת הרפז)
המידע המטלטל הזה, שהוא בעצם ראייה משפטית מוצקה של הקלטה מפלילה, הופכת את מנדלבליט לחשוד מיידי בשיבוש הליכי חקירה.
המידע היה היה בידי הפרקליטות שאף המליצה לחקור באזהרה את אביחי מנדלבליט ואף הוכן כתב אישום כלפיו בנוגע לחשד הנ"ל אך באופן תמוה ומעורר חשד נסגר התיק ע"י היועמ"ש הקודם יהודה ויינשטיין.
ההקלטה המפלילה תויגה כ"האזנת סתר" ונגנזה ובכך נקברה 'ראיית הזהב' המוכיחה באופן ברור תיאום וסיכום עמדות בין שניהם וזאת לאחר שהרמטכ"ל כבר מסר עדות ראשונית ולקראת התפתחות נוספת בחקירת הפרשה.
הסיבה להגדרת ההקלטה כהאזנת סתר מבוססת על פקודתו של הרמטכ"ל אשכנזי בזמן השיחה לסגור את מנגנון הקלטת השיחות בלשכתו אך בגלל טעות פקודה זו לא בוצעה. אין חולק על מהות העובדות ועוצמת הראיות רק בגלל טכניקה משפטית לא ניתן לעשות שימוש בראיה מפלילה זו בבית המשפט.
מדהים לראות איך עובד ההגיון המשפטי – מדובר בהקלטת שיחת סיכום של נסיונות טיוח החקירה שהתבצעו במשותף בין הפצ"ר מנדלבליט לרמטכ"ל אשכנזי ובהוכחה עוצמתית ומוחצת לשיבוש הליכים אך פגם טכני מזערי בתקנות דיני ראיות מונע את מיצוי ההליך המשפטי – ממלכת חלם כבר אמרנו ?
מה הייתם אומרים על סוכן שב"כ שלא מסכל פיגוע בגלל שההקלטות על תכנון וארגון הפיגוע הגיעו בדרך לא אתית כמו חלילה האזנת סתר ? מי מחלק בין הצלת חיים להצלת השלטון מבכירים מושחתים ?
צו איסור פרסום בעייתי
כמו מאפיה סיציליאנית וברוני פשע מעלימי ראיות – כדי שאף אחד לא ינסה לחטט בקבר ולחשוף את הגופה הוטל על תוכן ההקלטה הזו ועל כל שאר ההקלטות צו איסור פרסום גורף.
אלא שהפגר המצחין התעורר וחזר לחיים – תוכן ההקלטה נחשף ואיתו בית קברות שלם של התנהלות פושעת ומאפיונרית בקודקוד הגבוה ביותר של מערכת אכיפת החוק במדינת ישראל.
רמטכ"ל, יועמ"ש, פרקליט המדינה, מפכ"ל, ראש אגף חקירות ועוד שלל בכירים – כולם שותפים אקטיביים בטיוח חקירה פלילית, כולם יודעים וכולם שותקים – וכל זאת במכלול הפרשה עצמה שמהותה פוטש של הדרג הצבאי לסיכול החלטה של הדרג המדיני במינוי הרמטכ"ל הבא (יואב גלנט) – חמור שבעתיים.
החלק המרתיח באמת בכל הפרשייה הפלילית היא מסקנות העונשין בסיכום – 220 שעות עבודות שירות לבועז הרפז בלבד – כל שאר הבכירים לא הורשעו, לא הואשמו, וחלקם אף לא נחקרו – הש.ג. שילם שוב את מחדל הבכירים.
ועל כל הטיוח הבכיר הזה הוטל צו איסור פרסום ע"י אותו אחד שפרסומן של ההקלטות עלול להפליל אותו מבחינה ציבורית ובעיקר מבחינה משפטית – ניגוד עניינים זה קומיקס ילדותי לעומת הגישה הפסיכוטית של מערכת אכיפת החוק במחול שגעון גדלות וטירוף מערכות הזוי.
הקלטה 2 – ער"ח אלול התש"ע
שלושה ימים לאחר חשיפת המסמך המזוייף לתודעת הציבור, בעוד התקשורת גועשת ורוחשת בנסיון לברר מי זייפן המסמך ומי מדליפו – זרועות החוק מבקשות עותק מן המסמך כדי לפתוח בחקירה פלילית.
עו"ד רז נזרי, עוזר היועמ"ש, מתקשר אל הפצ"ר, אלוף אביחי מנדלבליט, ושואל אותו האם יש בידיו עותק של המסמך. היות והפצ"ר לא ממונה באמת על אכיפת החוק בצה"ל אלא על כיסוי פשעי הרמטכ"ל הוא משקר לו במצח נחושה שאין לו מושג איפה המסמך כאשר הוא בעצם מחזיק במסמך המבוקש.
בהקלטה זו שכבר שפורסמה בעבר מודה הפצ"ר מנדלבליט בפני הרמטכ"ל אשכנזי שהוא כיחש ביודעין לעוזר היועמ"ש, עו"ד רז נזרי, בעת שביקש עותק מהמסמך המזוייף ושלח אותו להשיג את המסמך במקום אחר למרות שהיה בידיו של הפצ"ר בשעת השיחה – קשה שלא לשמוע את הגיחוכים בין השניים ששלחו את הדביל לבקש מהעיתונאי עותק של המסמך.
על סמך התנהגות זו הנחשפת בקלטת המפלילה, המליצה הפרקליטות בטיוטת כתב אישום שחיברה עו"ד טוני גולדברג, להעמיד את הפצ"ר אביחי מנדלבליט לדין באשמת מרמה כלפי עוזר היועמ"ש והפרת אמונים כלפי מהות תפקידו לשמור על שלטון החוק בצבא ולא לסייע בטיוח זיופים.
כאמור, הדו"ח החמור של הבכירה מפרקליטות מחוז ת"א לא התגבש לכדי כתב אישום סופי כי היועמ"ש דאז יהודה ויינשטיין החליט לסגור את התיק בנוגע למנדלבליט וזאת ממש בשלהי כהונתו.
בכך נראה שנחתמה הפרשה ואופסנה בארכיון סגירת התיקים תחת מעטה צא"פ אלא שעל רקע פרשיות נתניהו ושאלת האמינות המקצועית ומניעי היועמ"ש מנדלבליט – העסק רק מבעבע, מתפתח ומסתבך.
השאלות הקשות
מי אמר שאכן אשכנזי ביקש להפסיק את ההקלטה – אשכנזי בעצמו או אביחי מנדלבליט – מה זה משנה ?
האם ייתכן לקבל טענה של אדם נגוע שהוקלט מתכנן פשע בעוד שבאמצעות טענתו נקברת הראיה המרכזית להוכחת אשמתו באותו פשע ?
האם בסמכותו של אשכנזי בהיותו עובד ציבור להורות על הפסקת פעולת ההקלטה שנועדה לכתחילה לשמש ככלי ביקורת כלפי עובדי מדינה שלא יסרחו וימעלו בתפקידם בדיוק כמו בפרשה שלפנינו ?
האם בפרשת אפי נווה לא הכשירה הפרקליטות מידע שהושג באמצעים פסולים של גניבה ופריצה ומשמש כראיה משפטית בתיק שחומרתו פחותה מפרשת אשכנזי ?
כיצד יתכן שבסמכותו של היועמ"ש מנדלבליט להוציא צו איסור פרסום על מידע מפליל שנוגע לו עצמו ?
היכן בג"ץ אביר חופש המידע וזכויות האזרח שיפסוק לפרסם את ההקלטות המטלטלות בפני הציבור למרות הגדרתם כהאזנות סתר כפי שהוא מבטל חוקי כנסת נבחרת והחלטות ממשלה משיקולים "דמוקרטיים" ?
האם זכות הציבור לדעת על עומק השחיתות של בכירי מערכת אכיפת החוק במדינה אינה מתגברת על השיקול הדקיק של הפלפול המשפטי שמבקש לכסות מציאות רקובה ומושחתת ?
איך שיקול כל כך מרובע ובירוקרטי עומד בפני חשיפת מידע כל כך משמעותי עבור כלל אזרחי ישראל ?
מדוע בפרשה זו לא מפעילים את האופציות החוקיות שבאפשרותן ניתן להשתמש בהקלטות המפלילות כפי שעושים בפרשיות אחרות – הרי סעיף 2ב' לחוק האזנות סתר קובע שיש בסמכותו המיידית של היועמ"ש או של פרקליט המדינה לעשות שימוש בהאזנות סתר שיש בהם עניין חשוב לציבור ?
אבל ראשו של מי נמצא תחת שני הכובעים הללו ? של אותו האיש שאמורים לחקור – מה קורה פה ?סכיזופרניה משפטית פסיכוטית תלת מימדית מבית היוצר של ממלכת חלם הישראלית.
האם יורה היועמ"ש מנדלבליט לפרקליט המדינה מנדלבליט לחקור את מעללי הפצ"ר מנדלבליט ?
האם בפרקליטות חושבים שאזרחי ישראל נבערים מדעת ותבונה עד כדי כך שאפשר בקלילות לנפנפם כנוצה ולערבבם בקש ובגבבה ?
הנימוק לסגירה נפקא מינה גדולה
ישנם מספר נימוקים משפטיים לסגירת תיק לאחר שהגיע לשלב גיבוש טיוטה לכתב אישום והמלצות המשטרה והפרקליטות להעמדה לדין כפי שאכן קרה בתיקו של הפצ"ר מנדלבליט.
נימוק בשל חוסר ראיות משאיר פתח של ספק משפטי ועננת אשמה על הנאשם בדמות רישום פלילי.
נימוק של חוסר אשמה אשר נחשב לזיכוי מבחינת חוקרי המשטרה והפרקליטת ובעצם מנקה את הנאשם סופית ואף הרישום הפלילי נמחק וכלשונו המלומדת של בית המשפט "לא דבק רבב במעשיו".
ביום רביעי ב' סיוון התשע"ה – חמש שנים לאחר חשיפת הפרשה – היועמ"ש יהודה ויינשטיין, בחודשי כהונתו האחרונים, החליט רשמית לסגור את תיק החקירה נגד הפצ"ר מנדלבליט.
באותו יום הוציא היועמ"ש ממשרדו שני מכתבים: מכתב ראשון (6 עמודים) המפרסם את החלטתו לסגירת התיק ללא קביעה מפורשת מהי העילה לסגירת התיק אלא תיאור של קשיים ראייתים.
במכתבו השני (18 עמודים) המיועד אל רוה"מ בנימין נתניהו הוא מפרט יותר בנוגע לאמינות המפוקפקת של הפצ"ר מנדלבליט אשר רק שבוע קודם מונה ע"י ממשלת ישראל לשמש כמזכיר הממשלה.
במכתבו של היועמ"ש הוא מפרט בתמצית את ההאשמות החמורות כלפי מנדלבליט על בסיס הטיוטה לכתב האישום והמלצות המשטרה וקובע במפורש שאינו ראוי לתפקיד בכיר ורגיש זה.
בשני המכתבים היועמ"ש ויינשטיין מציין שהגשת כתב אישום לבית המשפט נמנעה מחמת נסיבות של קשיים ראייתים – משני המכתבים הנ"ל נראה בבירור כי בהחלט לא מדובר על סגירת תיק מחוסר אשמה.
הנימוק המשפטי לסגירת התיק – אותם "קשיים ראייתים" – היו שאותה קלטת מס' 1 הוקלטה שלא כדין ודינה כהאזנת סתר ולפיכך אין אפשרות לעשות בה שימוש כראייה מפלילה בבית משפט.
הפרקליטים המלומדים טענו בדיעבד שהיות והרמטכ"ל אשכנזי ביקש להפסיק את ההקלטה באמצע השיחה והפקודה לא בוצעה הרי שהיא נחשבת כהאזנת סתר וכבר נתבארו הקושיות על טענה זו כנ"ל.
ברצותו מוחק וברצותו סוגר
בג"ץ בפרשנותו להחלטות ויינשטיין נסחף מאוד בלהיטותו להכשיר את מנדלבליט לתפקידו כיועמ"ש ובתשובה לעתירות שונות שהוגשו נגד מינוי מנדלבליט קבע ש "לא נפל רבב במעשיו" ואין כל אשמה במעשיו.
לא ברור היסוד המשפטי עליו התבססה הפסיקה המסולפת אבל בפרקליטות החליטו לקחת את המילים הללו עוד מספר צעדים קדימה ובישיבה משותפת של בכירי הפרקליטות אצל פרקליט המדינה שי ניצן הם החליטו באופן רשמי לתייג את עילת הסגירה של תיקי מנדלבליט – חוסר אשמה.
בהחלטה זו מחקו את הרישום הפלילי מעל ראשו של מנדלבליט וטיהרו את ענן החשדות המצחין שנשא על גבו ובכך סללו את דרכו אל היכל התהילה המפוקפק של נבחרת בית המשפט העליון.
אלא שאת ההחלטה הזו הם קיבלו בעודם כפופים לניהולו ולהחלטותיו של מנדלבליט עצמו כיועמ"ש ולפיכך היו מצויים בניגוד עניינים חמור ביותר ונגיעה מכף רגל ועד ראש. (לגבי החלטה שערורייתית זו כבר הרחבנו בטור נפרד באתר זה מיום 27.4.20 – "פרשת מנדלבליט מסתבכת" – עיי"ש).
החלטה בעייתית זו היתה ליבת הבדיקה של מ"מ פרקליט המדינה החדש, עו"ד דן אלדד, בפנייתו אל מבקר המדינה בטרם הותז ראשו והודח מתפקידו ע"י הנחקר נשוא הבדיקה עצמו, היועמ"ש מנדלבליט, שבזריזות ערמומית מיהר גם לרשת את כסאו – הרצחת וגם ירשת מנדלבליט ?
לסיכום
הצצה חטופה אל סדרי השלטון בגוף הכי עוצמתי במדינה המתנהל ללא שום ביקורת. מערכת אכיפת חוק מסואבת מן הקודקוד עד הרגלים כולל הזרועות והאגפים.
פסוקי הנביא ישעיה נראים כמו חדשות היום: "כל ראש לחולי…מכף רגל ועד ראש אין בו מתום פצע וחבורה ומכה טריה" – שחיתות בדרגים הגבוהים ביותר בשלטון המשפיעים על ניהול ותפקוד המערכת כולה.
"לא זורו ולא חובשו ולא רוככה בשמן" – חוסר ביקורת ותהליכי בדיקה וממילא אין תיקון ורפואה לשחיתות.
פרשה זו היא מלחמת יום הכיפורים של מערכת אכיפת החוק בישראל – אין מנוס מהקמת ועדת חקירה בלתי תלויה עם סמכויות שיפוטיות כדי להביא צדק ומשפט ולהעמיד אשמים מושחתים לדין.
הפרשה כבר התנפחה באופן מבהיל ולא ניתן יותר להסתירה באמצעות מניפולציות משפטיות של צא"פ או הגדרות משפטיות למפרע של ראיות מפלילות מפורשות להאזנות סתר.
בטור הבא: תקציר פרשת הרפז על ציר הזמן – עשור של מריחה וטיוח – הטור שיעשה לכם סדר בנפתולי הפרשה המסתבכת.
