יסלחו לי הקוראים הנכבדים אבל לפעמים צריך לרדת קצת למקומות נמוכים כדי להגיב למסרים נמוכים.
מפלגת הלפיגנצים – כמו זבוב הנמשך למותרי האדם – מחפשת תמיד שיח של שנאה כדי לדשן את עצמם בעוד אלפי קולות. הם ראו דוגמה אצל בריון הכפירה ליברמן שר"י שהכפיל את כוחו בקמפיין רדוד ומסית וסימנו לעצמם מטרה להביא עוד קולות אנטי-דתיים דווקא מקרב הציונות הדתילייטית על מנת להגדיל את הגוש.
כיוון שליברמן די בידל את עצמו במלחמה חזיתית מול החרדים בקמפיין די מוצלח מבחינת התוצאות – הם הסכימו ביניהם וחילקו את העבודה והחליטו לייצר סחף של עשרות אלפי קולות דתילייטים בעלי זיקה ימנית מובהקת אך מתנגדים לקיצוניות חרדל"ית דתית משיחיסטית.
בנט ושקד בימין החדש שווים עשרות אלפי קולות דתילייטים שמחפשים בית והגדרה פוליטית חדשה לאחר הפיצול בציבור הדתי לאומי בין החרדלי"ם של פרץ וסמוטריץ לבין הזרם המתון והסובלני של צעירי המגזר הסרוג בראשות כיפת השקל של בנט.
מומחי הסקרים של הלפיגנצים – כטבעו של אותו זבוב -בעודם מנסים לאתר שורש של פיצול ומחלוקת כדי לחדור לתוכם ולשאוב קולות – זיהו מינון מוגבר של אי נוחות עד כדי גירוד עוקצני בקרב אניני הממלכתיות והסובלנות הדתילייטית שהתפתח מאוד בעקבות האיחוד הפוליטי המחודש של ימינה והסכמי השלום הכפויים בין שלישיית נבחרי המגזר (בנט-פרץ-סמוטריץ ושות').
במיוחד הם זיהו שם מרירות וחומציות באחוזים גבוהים בעקבות הצורה המבישה של אותו הסכם איחוד שנעשה בכלים הכי מלוכלכים מבחינה פוליטית הכוללים תרגילי פרישה מבית מפא"י והפרות של הסכמים כתובים כאחרוני עסקני ההסתדרות.
לא היו ימים גרועים לציונות הדתית כאותם ימי התכתשות בוצנית בזירת הרפש הטובענית של הפוליטיקה המגזרית של ימי טרום הגשת הרשימות לכנסת ה – 23.
את הקופון הפוליטי הזה ניסו לגזור תעמולני הלפיגנצים על גבו של בנט שטרח בכל מאודו לייצג נאמנה את הדתילייטים ולא להכנע לעקרונות של רבני המיגזר הסרוג. האיחוד הפוליטי המאולץ עם החרד"לים גרם לעשרות אלפי קולות דתילייטים להביט בערגה אל חבריהם הלפיגנצים הסרוגים, הנאורים והמתונים כמו שטרן, האוזר וטרופר שחושבים ופועלים בצורה עצמאית ומנותקים מכפייה דתית של עקרונות דת ורבנים.
אפילו בנט כבר לא מספיק טוב בשבילם – הם רוצים עצמאות דתית מוחלטת לקבוע לבד מה שטוב עבורם.
שורש של שבר – השכלה ברמה גבוהה
באותו סחף עמוק שעברו רוב בני הציונות הדתית בדרדור דתי מוסרי אל תהומות האינטרנט,
בתוך גלי המשבר של החינוך הדתי בכללו הנאבק לשרוד בתוך ים של כפירה והשכלה, תועבה ופריצות,
בתוך ביצה טובענית של מתירנות דתית גנטית – שקעו אלפי נשמות בני הציונות הדתית אל זהות דתית מטושטשת שבה מותר ואסור, טמא וטהור משמשים בעירבוביא.
במציאות חברתית ישראלית שנקרעת בין מדינה יהודית לדמוקרטית – הזרם שקפץ אל האש וניסה לחבר בין הקרעים ספג בעצמו את פצעי הקרב ונפל שדוד על מזבח המפעל הציוני.
למערכה על כיבוש הארץ על פי דרכה של הציונות החילונית הם שלחו את מיטב בניהם לצבא העם שבסיום השירות מחזיר להם את הבנים חזרה הביתה בארונות קבורה של צינון דתי עמוק ובמוטיבציה דתית השואפת לאפס.
במלחמת ההשרדות הדתית בצבא רק החזקים זוכים לשרוד – במהלך שירות צבאי קשה ומפרך להיות הגיבור של המדינה ולהביא כבוד למגזר אמנם שוקי האיש חזקו וגבורת האיש גדלה אך זהותו הדתית נפלה שדודה ונכשלה.
תהליך הדרדור הדתי איננו מתרחש רק במהלך השרות הצבאי – זהו תהליך חברתי רחב שעבר ועדיין עובר על כלל בני הציונות הדתית מתוך חיכוך מתמיד עם תרבות נכר חילונית והשקפה מתירנית המעניקה לגיטימציה כללית לטומאת עמים ולמתירנות דתית.
שלא נטעה – גם הציבור החרדי עובר תהליך דרדור דתי ומתירני אבל לא ב"איכות ובכמות" כמו בציבור הדתי-לאומי.
וכך במרוצת הדורות כלפי מטה נוצר זרם חברתי שלם של עשרות אלפי דתילייטים אשר כבר לא ידעו את יוסף והנאמנות לדת הישראלית החדשה גברה על נאמנותם לדת משה וישראל.
היום הם נגעלים וסולדים מבדלנות דתית בריאה, מקבלים בפתיחות ובהבנה קהילות סדום ואת המושג "מדינת הלכה" הם בכלל מחשיבים כמילה גסה.
כמה מרחק הם עברו בשבעים שנה כאשר למעשה זה היה החזון הבסיסי ביותר של מנהיג המזרחי מאיר בר אילן ומרן הציונות הדתית הראי"ה קוק.
הגשר שניסתה הציונות הדתית לבנות כדי לחבר בין חלקי החברה בישראל הפך להיות כביש חד-סטרי של מדרון חלקלק וטובעני אל תרבות חילונית והתערטלות דתית.
בני הציונות הדתית נשלחו בעשרות אלפיהם להציל את כבוד המגזר ולספק את הסחורה האנושית לטובת המפעל הציוני ובניין הלאום על חשבון החוסן הדתי של נפשותיהם הצעירות שנשרו ונפלו בהמוניהם על מזבח עבודת השיתוף עם הציונות החילונית.
האמת העצובה והכואבת של הציונות הדתית מתגלה באותו קמפיין רדוד של מפלגה חילונית מוצהרת שמעיזה להשקיע כספים בעיתונות המגזרית ולנסות להביא אלפי קולות מבני המגזר – אם הם לא היו מזהים שיש להם שפה משותפת עם אותו קהל דתילייטי הם לא היו פונים אליהם. אפשר לסמוך עליהם שהם עשו סקר שוק והחליטו שזה שווה להשקיע.
זה לא קשה לזהות את הקהל הדתילייטי – הם נעים בין הטווח של חפיפיניקים מוצהרים שבוחרים תמיד במה שנוח, באמצע מקום מכובד למצעד הנופלים של הציונות הדתית – עשרות אלפי נושרים ודתלשי"ם שאפילו כיפת שקל סרוגה נחשבת עבורם כפיה דתית, גם פעילי הארגונים האנטי-דתיים וקנאי זכויות האזרח גדלו בערוגות הציונות הדתית |(ע"ע שי ניצן ושות') אבל הקצה המזוהם ביותר בטווח שלהם כבר נוגע בכפירה ומינות גמורה בסחף בולט ואבוד אל מחוזות חוף הרפורמים.
זהו גזר הדין הכואב של תנועה חברתית שבחרה להצטדק על דתיותה, לציית למנהיגים חילוניים ולהפגין ביטול והכנעה צייתנית אל חוקי המשפט של המדינה במקום לשאת בגאון את סמלי הדת היהודית ולהתפאר במסורת הקודש של העם היהודי.
הקמפיין הרדוד של כחול לבן שנועד למשוך קולות דתילייטים בני הציונות הדתית באמת מלכלך את הדגל אבל לא בצבע חרדל אלא בטינופת וסרחון מתירני אנטי-דתי מבית השיבוש של פליטי החינוך הציוני דתי חסרי הזהות הדתית ועבדים נרצעים לתרבות החילוניות שרואים במפלגה חילונית בית לגיטימי.
ושוב, התנצלות בפני הקוראים הנכבדים שעכשיו רואים את הלכלוך בדגל בצבע אחר ובנוסף גם מריחים את הצחנה.
