מיקום כתבה: עניין לציבור

המשב"ק חושף: הראשון לציון הג"ר יצחק יוסף, הורה במהלך הקפות שניות בבית מדרשו 'אור חביב', לשיר 'ובשלטון הכופרים' ו'עוצו עצה' כנגד הרשויות הרודפים את בחורי הישיבות. גם הראשון לציון בעצמו, רקד עם הציבור.

•

חשיפת המשב"ק: טרם המעמד האדיר 'עמודי עולם' של רבבות בחורי החמד, בבתי ראשי הישיבות שהוזמנו קיבלו מסר כי לא יורשו להיכנס עם משב"קים כלל ויאלצו לשבת בשולחן ללא משב"קים מאחוריהם. באורח פתע, כמה מן החצרות ביטלו את הגעתם ויהי לפלא. המשב"ק תמה מדוע לא יהיה 'משב"ק אחד לכל גדול'…

•

כמה מבתי הרבנים הספרדים פרסמו ביום הושענא רבה, תיעוד מיוחד מאמירת נשמת בפתיחת היכל מיוחדת לרגל השבת החטופים. המשב"ק שאוהב בד"כ את מסעות היח"צ, כאן כדי לספר שעדות המזרח נוהגות לפתוח את ההיכל ולומר נשמת כל חי, בכל שנה לאחר מנהג חבטת ערבה, ללא כל קשר לחטופים.

•

המשב"ק חושף: אדמו"ר טרי שנכנס לאחרונה לתפקידו לאחר פטירת אביו זצוק"ל, מתחדש כמעט כמידי שבוע בשם חדש לחסידות. המשב"ק עוקב בדאגה.

•

המשב"ק שהגיע לבקר בבית וגן בליל שישי האחרון, נקלע לבית המדרש אמשינוב, שם התחילו בדיוק את ההקפות של בוקר שמחת תורה.

למשלוח תיעודים ועדכונים: yossifeld.h@gmail.com או 0555570205

מרן ראש הישיבה הגר"ד לנדו שליט"א בחביטת הערבות בהיכל ישיבת סלבודקה. צילום: מוטי גרין.

מרן הגר"ד לנדו בקריאת התורה בימי חול המועד.

הקפות שניות בחצר הקודש ביטשקוב בבני ברק. בהשתתפות ראש העיר חנוך זייברט ועוזרו המסור, הרה"ח יוסי צימט.

מעמד הקפות שניות וחנוכת ארון הקודש בבית מדרשו של בעל הפסקי תשובות הגר"ש רבינוביץ שליט"א בהיכל 'משכנות יעקב' שכונת רמת שלמה ירושלים. על הקלידים: אורי רוזנברג.

כ"ק מרן האדמו"ר מצאנז שליט"א במנהג זריקת התפוחים בטיש נעילת החג.

מעמד הקפות שניות בחצר הקודש צאנז, בהשתתפות אלפים בבהמ"ד הגדול היכל רוזנברג בקרית החסידות בנתניה.

הקבלת פני רבו בבית מרן עמוד ההוראה הגר"י זילברשטיין.

חג הסוכות בחצר הקודש צאנז זי'מגראד שמחת בית השואבה, תקיעת שופר הושענה רבה וזריקת תפוחים כמנהג בית צאנז בצאת שמחת תורה.

מעמד זריקת התפוחים אצל האדמו"ר מצאנז זמיגראד אנטווערפן

הושענא רבא בחצר הקודש טעמעשוואר.

כמידי שנה, הגאון האדיר רבי יהושע ברכץ שליט"א ר"כ עץ חיים הדליק נר לע"נ "רפאל המלאך", רבינו רפאל ברדוגו זיע"א, בפמוט הנחושת ההיסטורי שעבר בירושה ונקשרו בו מעשי מופת רבים. במשפחת ברדוגו ידוע כי הפמוט הוא אחד משניים שעברו בירושה מאב לבן מאות שנים מרפאל המלאך עצמו עד לרבי יוסף ברדוגו זצ"ל, דור שישי לרפאל המלאך, והוא העניקו לחתנו הגר"י ברכץ שליט"א. בהדלקה ערך הגר"י מעמד תפילה וישועה לשמות רבים שנמסרו לו בכלל ובפרט למעמד תפילה קדוש זה.

האדמו״ר מבוטושאן בשולחן הטהור בנעילת החג.

רבה של ב"ב, הגאון הגדול רבי מסעוד בן שמעון, בנטילת לולב בסוכה שע"י המרכז הרפואי 'מעייני הישועה'.

רבה של כפר יונה, הגאון הגדול רבי יוסף הללויה, בחבטת ערבות כמנהג עדות המזרח ואמירת הושענות בתפילת הוותיקין בהושענא רבה.

סוכות והקפות שניות בחצר הקודש אונגוואר

הקפות שניות בחצר הקודש קרעטשניף.

הקפות שניות בקהל 'המתמידים'

מרן הגרי"מ זילבר, בצאתו מישיבת 'משנת עקיבא' ביום הושענא רבא

מרן ראש הישיבה, הגרמ"ה הירש, במעמד נעילת החג בחצה"ק ויז'ניץ.

כ"ק האדמו"ר מויז'ניץ בתפילות הושענא רבה.

מעמד קריאת 'משנה תורה' בהיכל החדש של חצר הקודש זוטשקא.

בקריאת משנה תורה בחצר זוטשקא, כובד גיסו של הרבי, המשפיע הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א.

האדמו״ר מדארג בתפילת שחרית בהושענא רבא.

בחבטת ערבה

האדמו"ר מצינור השפע מסיגעט בנעילת החג ביו"ט שני בבית הכנסת מאראמרוש בירושלים.

סוכות בחצר הקודש קריעשטניף קרית גת. לצד האדמו"ר נצפה בנו חביבו האדמו"ר מטרעבישאן מבית שמש.

שירת 'ובשלטון הכופרים' בהקפות שניות בישיבת 'מאור התורה'

מוטי בוקצין, דובר זק"א, מוסר לידי האדמו"ר מנדבורנא ירושלים את ספר התורה שכתב והכניס לבית המדרש

הקפות שניות בבית הכנסת המרכזי "בני הישיבות" פסגת זאב מרכז בראשות המרא דאתרא הגר"מ טרגר. בין נושאי ספרי התורה: חבר מועצת העיר ירושלים, דודי בלומנשטוק

מעמד נעילת החג בחסידות פשעווארסק

הקפות שניות עם המוני בני תורה בקהילת מנין אברכים בראשות הרב אברהם זכותא, בשכונת פרדס כץ בבני ברק.

סוכות בחצר ויז'ניץ

מעמד הקפות שניות והבדלה מוצאי שמח"ת בחצר הקודש טעמעשוואר מוצאי יומא דהילולא של האדמו"ר זצ"ל

אושפיזא דיוסף בחצר הקודש ביאלא רמ"א.

טיש ליל הושענא רבה בחצר מעז'יבוז'.

מעמד הקפות שניות בראשות הגאון הצדיק רבי יעקב מאיר שכטר, מזקני רבני ברסלב

הושענא רבה בחצר הקודש קאליב

האדמו"ר מזוטשקא בריקוד קאדאצ'קע בשמחת בית השואבה.

טיש בריבניץ מיאלוביץ לרגל היארצייט של הרבי הקדוש מריבניץ זיע"א

סוכות בישיבת רכסים: בהיכל ישיבת רכסים המעטירה נערכה שמחת בית השואבה המרכזית בשכונת רמות בירושלים, בהשתתפות ראש הישיבה הגאון רבי יצחק סופר שליט"א וראש ישיבת רכסים ביתר, הגאון רבי יהודה סופר שליט"א, כשמאות מבחורי הישיבה רקדו בשמחה עצומה. שיא מרגש נרשם במהלך שמחת תורה, כאשר אחד מחשובי הבחורים קנה את אחת ההקפות בסך 8,200 שעות לימוד, כולן לימוד של ימי שישי ושבת בלבד.

הושענא רבא בחצר הגה"צ רבי יצחק מאיר מורגשנשטרן

מרן הגאב"ד הגר"נ קופשיץ בביקור חג בסוכתו של ראב"ד העדה הגר"מ שטרנבוך

רגע לפני שחזר לישון על מיטתו, אחרי שנתיים שלא עשה זאת בשל צערו על גורל החטופים, המשב"ק ראה את חתנא דבי נשיאה הגר"י קולדצקי בתפילות ימי חג הסוכות, בקהילת 'בית השם' הבני ברקית

טיש סוכות וחלוקת ה'פרנסה ברויט' בחצר הקודש קרעטשניף סיגעט

מרן ראש הישיבה הגאון הגדול רבי דב לנדו נכנס להיכל ישיבת בית מדרש עליון יחד עם ראש הישיבה הגר"י אונגרישר.

ראש ישיבת “קול תורה”, הגאון רבי שלמה שלזינגר, שיגר מכתב מיוחד לראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף בנוגע לסוגיית השבועה החמורה הנאמרת תחת החופה בקרב חתנים בני עדות המזרח, תלמידי הישיבה, את המכתב הביא הבה"ח דוד מאזוז מבחירי הישיבה המקורב לבית מרן הראש"ל.

המשב"ק הצליח להניח את ידו על המכתב המלא

כמו פעם: קבוצת חסידים במסע לקברי צדיקים, על סוסים וחמורים, שאורגן על ידי 'לרנר טורס'.

מרן ראש הישיבה הגר"א פילץ שליט”א ביום חמישי האחרון במעמד אלפי בחורים בארנה: "זכרו בחורים יקרים, יש לכם תפקיד בעולם לגדל את גדולי הדור הבא. לא מספיק להיות בחור טוב ולקבל שידוך טוב, כל בחור צריך לשאוף להיות חזון איש בזעיר אנפין, הרב אלישיב בזעיר אנפין. גדולי ישראל זכו בזכות שקיעותם בעמל התורה בצעירותם".

בניו וחתניו של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל התאספו הערב (מוצאי שבת) לעצרת מספד והתעוררות לקראת יום השנה ה-י"ב, במסגרת השיעור השבועי של הראשון לציון הגאון הגדול רבי דוד יוסף, הנמסר מבית המדרש 'יחוה דעת' בשכונת הר נוף.

גם בשיעורו של האח הגדול, הראשון לציון הגר"י יוסף הנמסר מבית הכנסת היזדים, ערכו עצרת מספד בהשתתפות הגר"ר אלבז שהספיק להגיע גם ל'יחוה דעת', ראש ישיבת פורת יוסף הגר"מ צדקה והגר"י אזרחי מראשי ישיבת מיר.

השימוש בתמונות נעשה בהתאם לסעיף 27 א'. אם הנכם בעלים של אחד מהתיעודים ומרגישים עצמכם נפגעים, או אם יש לכם תיעוד מעניין, הנכם מוזמנים ליצור קשר במייל: yossifeld.h@gmail.com או 0555570205

מאחורי הקלעים של חצרות האדמו"רים: בעוד רבבות חסידים נושאים עיניים למרנן ורבנן גדולי החסידות שליט"א והמונים ממתינים למוצא פיהם, פועלת סביבם מערכת מדויקת, שקטה ונאמנה — עולם של גבאים, משב"קים, נהגים ויועצים המנהלים את סדר יומם של גדולי ההנהגה החסידית.

במסע מיוחד, אל תוככי החסידויות הגדולות, 'המחדש' חושף את מאחורי הקלעים של החצרות המרכזיות בישראל – גור, בעלזא, ויז'ניץ, צאנז, בויאן וסלונים – האנשים שמלווים את האדמו"רים בכל רגע, מנווטים מאחורי הקלעים את ההחלטות הגדולות, ושומרים על הסדר, הדיוק והמסורת שמחזיקים את העולם החסידי כולו.

כ״ק האדמו״ר מגור שליט״א

בחסידות גור החסידות הגדולה ביותר בישראל קיימת מערכת ענפה של גבאים, משמשים ועוזרים אישיים, המהווים את “קבוצת הליבה” של האדמו״ר. האנשים הללו אינם רק משמשים אלא חלק ממערך מורכב של ניהול, תיאום ויישום שמחזיק את החסידות הגדולה ביותר בארץ.

הרב לייבי פז'ניצ'בסקי הוא האיש הקרוב ביותר לאדמו״ר. הוא משמש אותו ביומיום, דואג לכל פרט טכני וארגוני, נוכח בכל נסיעה, כנס ומעמד, ומוכר בחצר כאדם שאפשר לסמוך עליו. הרב שמואל ברוך לנדו משמש גם הוא צמוד מאוד לאדמו"ר מאחורי הקלעים כמעט בכל שעה. בשבתות ובטישים הרב פשניצ'בסקי בולט בנוכחותו לצד האדמו״ר, בעוד לנדו נוכח פחות לעין הציבורית.

במשך שנים היה הרב מאיר גלוזמן ז"ל “המשמש המיתולוגי” של האדמו״ר. גלוזמן ניהל בפועל את העניינים, היה האדם שדיברו איתו על מהלכים והכיר כל פרט. לאחר פטירתו ירש הרב לייבי פז'ניצ'בסקי בהדרגה את מקומו כמשב"ק המרכזי. לצד גלוזמן פעלו בעבר אנשי מפתח נוספים כמו הרב חנינה שיף שהיה הגבאי המיתולגי עוד מימי כ״ק ה"בית ישראל" ה"לב שמחה' וה"פני מנחם" והחזיק במעמד מיתולוגי גם הוא. הרב שיף היה גבאי הבית מדרש ופחות מעורב במהלכים בעוד גלוזמן היה האיש הצמוד יום יום והיה מנהל בפועל הכל.

סביב האדמו״ר פועלים אנשים רבים, כל אחד בתחום אחר. נהגו הרשמי של האדמור הוא הרב אברהם טיפנברון שהתחיל כנהג של בנו הגדול של האדמו״ר ולאט לאט התקדם לנהג הראשי של האדמו"ר. לצד זאת יש גם נהגים מתחלפים ונגידים שמסיעים את האדמו״ר. הרב מוטי בבצ'יק איש השטח של האדמור בכל מה שקשור למהלכים פוליטים כאן בולט במיוחד מוטי בבצ'יק האיש שמוציא לפועל את ההוראות. הוא אינו מחליט על מדיניות אלא אחראי על השטח, סגירת דילים וחיבורים עם חסידויות אחרות. בבצ'יק מארגן כל מה שהאדמו״ר מבקש החל מסדר בדירה ועד קשרים עם בכירים, פוליטיקאים ומערכות בחירות.

בגור ישנה גם ועדה מצומצמת של יועצים ועסקנים בכירים בהם הרב אברהם בנימין זילברברג הרב משה בצלאל אלתר והרב דוב לנדאו מהר נוף ואחרים. אלה עוסקים יותר בענייני חינוך, ישיבות וחיידרים, אבל גם הם יכולמם לקבל שליחויות ומשימות מכל הסוגים לפי החלטת האדמור, כמובן שגם יש את שליח האדמו"ר בכנסת, ח"כ יצחק גולדקנופף.

האדמו״ר מגור ידוע בכך שהוא מציב יעד ברור והמערכת מיד מתכווננת לפי התוצאות הנדרשות . הוא אינו מתערב בכל פרט קטן אך מצפה מהם לעמוד ביעדים שהגדיר ולהביא תוצאות, הסגנון הזה יוצר מערכת דינמית שבה העסקנים יודעים שעליהם להביא תוצאה, ככל שהשליח העסקן מצליח לספק תוצאות האדמור יטיל עליו עוד ועוד משימות.

בית כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט״א

האדמו"ר מבעלזא שליט״א נושא בעול הנהגת אחת החסידויות הגדולות בעולם, ומלבד הנהגה זו ידוע גם בדאגתו הרבה לקרב יהודים ליהדות ולהחזירם בתשובה. לשם כך ייסד האדמו"ר מוסדות וארגונים ייחודיים: ארגון צוהר, המארגן סמינרים ושיעורים בכל רחבי הארץ ומלווה מקרוב את המתחזקים, וכן מוסדות 'תורה ואמונה' ישיבות המיועדות לבעלי תשובה המעוניינים להשתלב בעולם התורה. רבים מהם אף זוכים להתקרב אל חסידות בעלזא עצמה, שם דואגים להעניק להם יחס חם והרגשה מיוחדת.

אנשי החצר

סביב האדמו"ר שליט״א עומדת מערכת מסודרת של גבאים ועוזרים אישיים, המלווים אותו בכל עת. כל שאלה דחופה או בקשה המופנית אל האדמו"ר עוברת תחילה דרך הגבאים הקרובים, שמכניסים פנימה את העניינים על פי סדרי עדיפויות.

בין הדמויות המרכזיות ניתן למנות את הרב מעכל פירר, הנחשב לאיש הקרוב ביותר לאדמו"ר. הוא מלווה אותו בכל נסיעותיו, משמש בביתו בקודש ואף נושא בתפקיד הנהג האישי. חתנו, הרב אליעזר וינד, המשמש גבאי עוד מתקופת בחוריו, הוא הוותיק שבאנשי החצר. כיום הוא אחראי על קבלת הקהל ומשמש בקודש בשעות הלילה, כשקשריו עם האדמו"ר נמשכים זה עשרות שנים.

דמות בולטת נוספת היא הרב שמעון וולף קליין, "שר החוץ" של החסידות. עיקר פועלו מתמקד בגיוס תרומות וביסוס מוסדות בעלזא בחו"ל, והוא שעמד מאחורי בניית הבניין הגדול. בארץ הוא נושא בתפקיד הגבאי במניין המרכזי, מכריז את העליות בשבתות ואת ההודעות החשובות במעמדים ההמוניים.

לאחרונה מאז שנחלש האדמו"ר צורף לצוות הגבאים גם הרב שלמה קליין, ששימש בעבר כנהגו של האדמו"ר. כיום הוא מסייע בניהול השוטף, רושם את ה"קוויטלאך" ומכניסם לקודש פנימה.

בניהול משק הבית מופקד הרב אהרן פריד, האחראי לכל צורכי הבית והלוגיסטיקה, ומקיים קשר אישי עם האדמו"ר. לצדו פועל הרב משה רינגל, מזכירו האישי של האדמו"ר, המנהל את הטלפונים והפניות הרבות המגיעות מכל העולם, ובמקביל מתעד ומנהל את רשימות החסידים, עד כדי זכירת כל ילד שנולד בחסידות.

בנוסף, ידועים ה"הויז בחורים" – פאסטן וגוטמן, המלווים את האדמו"ר בכל עת, ומשמשים אותו גם בשעת ה"טישים", שם הם מגישים את המאכלים לקודש פנימה.

בית כ"ק האדמו״ר מוויז'ניץ שליט״א

הסמל של חסידות ויז'ניץ הם שלושת היסודות: אהבת התורה, אהבת השם ואהבת ישראל. זהו הבסיס שעליו מושתתת כל החסידות, וכל ענייניה בנויים סביב שלושת עמודים אלו. דגש מיוחד ניתן גם לשבת קודש, שבויז'ניץ משקיעים בה מאוד, זהו מרכז החיים של 'ויז'ניצער חסיד', כפי שנהגו בחסידות מדורי דורות.

המשמשים בקודש

במרכז המעגל הקרוב יש את הרב בן ציון שטנגר המשמש כיד ימינו של האדמו"ר בכל הנושאים הציבוריים והפוליטיים. כל ענייני המוסדות, הקשרים הציבוריים וההחלטות החשובות עוברים דרכו, הוא האיש החזק בחסידות ועל פיו ישק כל דבר.

כמו כן עומדים הגבאים הוותיקים הרב צבי הערשל כץ והרב אהרן גוטסמן, ששימשו במסירות עוד את מרן ה"אמרי חיים" זצ"ל ואת מרן ה"ישועות משה" זצ"ל, וממשיכים כיום לשמש בקודש את האדמו"ר שליט״א.

חלק מצוות הגבאים הוא הרב שאול גרינברגר, הדמות הרוחנית אשר גם כן משמש כמגיד שיעור בישיבת ויז'ניץ. הוא כותב הקוויטלאך, וכן אחראי על ההכרזות בשם האדמו"ר, מוסר את ההודעות ומנהל את כל ענייני המכתבים וההתכתבויות של האדמו"ר.

הרב יהושע קרויזר, הנהג והגבאי האישי, מלווה את האדמו"ר כבר למעלה מ 25 שנה, הוא אחראי על לוח הזמנים המדויק של האדמו"ר ועל כל סדר יומו.

בנו הגדול של האדמו"ר, הגה"צ רבי חיים מאיר הגר שליט״א, אב"ד החסידות, מעורב כיום חזק בקבלת ההחלטות, כמו כן יש לו קבלת קהל מידי יום,
אותו משמשים שני גבאים: הרב יצחק אייזיק רוזנברג, ששימש עוד את האדמו"ר הנוכחי בימי כהונתו כרב ויז'ניץ, והרב מרדכי סנדרוביץ, הנהג והעוזר האישי שלו, המנהל את סדר יומו, ואת קבלת הקהל.

בשבתות משמש את האדמו"ר הרב אברהם שטרן, הידוע כ"שבת גבאי" הוא אחראי על שליחויות הקודש בשבת, גם הוא דמות תורנית ומסור לעבודת הקודש.

גבאי נוסף המנהל את הצד הלוגיסטי של הבית הוא הרב יוסף שרף, האחראי על כל ענייני המשק, הנסיעות, המסעות וההיערכות לאירועים. הוא גם היה מהגבאים הוותיקים ששימשו את מרן ה"ישועות משה" זצ"ל.

ביתו של כ"ק אדמו"ר מצאנז שליט״א

הלוגו של חסידות צאנז מבוסס על שלושת עמודי העולם: תורה, עבודה וגמילות חסדים. אך המיוחד בצאנז בראש ובראשונה הוא התורה. ביידיש אומרים: "צאנז איז תורה" (צאנז היא תורה). ההשקעה בלימוד עצומה: בחורים צעירים נבחנים על אלפי דפי גמרא עם פירוש רש"י ותוספות. זהו לב החיים בצאנז. גם בכל טיש, המרכז הוא דברי התורה כשעתיים בהם האדמו"ר מוסר שיעור מעמיק, וכך הכל נבנה סביב התורה. גם האברכים, אחוזי הלומדים בכוללים מקרב החסידות הוא הגדול ביותר. ולבעלי בתים ישנם מס' מסגרות לימוד שונות.

היסוד השני הוא תפילה, בצאנז התפילות נמשכות שעות ארוכות ומושקעת בהן כוונה רבה. יסוד זה נמשך כבר מה"שפע חיים", אביו של האדמו"ר הנוכחי, שהיה יכול לעצור בחלקים מסוימים של התפילה למשך שעה שלמה. כך למשל. ראש השנה האחרון סיימו להתפלל אחרי השקיעה וביום כיפור התפללו ברצף מעל 12 שעות.

היסוד השלישי הוא גמילות חסדים. חסידות צאנז נושאת את דגל החסד בפועל, החל מבית החולים לניאדו בנתניה, שהוא סמל לחסד, ועד לריבוי גמ"חים והנהגה במידות טובות המאפיינת את החסידות. כך גם למשל "מפעל הש"ס" ארגון הראשון בארץ שפיתח את המבחנים לאברכים עם תגמולים,פתוח לקהל הרחב ולא רק לחסידי צאנז.

המשמשים בקודש

בשנה האחרונה נפטר בצאנז הגבאי המיתולוגי הרב יצחק אייזיק מאיר זלמנוביץ' ז"ל שהיה במשך עשרות שנים איש סודו הקרוב של האדמו"ר. הרב זלמנוביץ', שהוצמד לאדמו"ר עוד בצעירותם ע"י אביו ה"שפע חיים", היה יד ימינו של הרבי בכל ענייני החסידות. בלווייתו ספד לו האדמו"ר במילים נרגשות: "נעמת לי מאוד, אחי נפלאה הבאתך לי". כיום מי שנכנס לנעליו הגדולות הוא הרב אברהם דוד שכטר, אברך תלמיד חכם אשר נכנס בשנים האחרונות לתפקידו כגבאי צמוד, הנלווה אף הוא אל האדמו"ר בעניינים רבים.

במרכז ההנהגה הצמודה לאדמו"ר מצאנז שליט״א עומדים שלושה גבאים מרכזיים: הרב אברהם דייטש, בנו הרב זאב דייטש, והרב אברהם דוד שכטר שהזכרנו.

הרב אברהם דייטש נחשב ליד ימינו של האדמו"ר. את תפקידו החל עוד בצעירותו, כאשר שימש גבאי אצל האדמו"ר הקודם, בעל ה"שפע חיים" זצוק"ל. כבר אז התלווה אליו בארה"ב ולאחר מכן בארץ, ומאז ועד היום הוא הדמות הצמודה ביותר לאדמו"ר. בידיו מופקדים כל העניינים הטכניים והמעשיים, החל מהקוויטלאך, דרך סידור כל צורכי הבית ועד לניהול סדרי הטיש, שם הוא ובנו זאב אחראים על כל הדברים הטכניים בשולחנו של האדמו"ר.

הרב זאב דייטש, בנו של הרב אברהם, מסייע באופן מלא בכל מטלות הבית ובכל סדרי היום, ומשמש אף הוא דמות קרובה ומסורה לאדמו"ר. לצד שליחותו זו, הוא מנהל בכיר בבית החולים "לניאדו" ומשמש כמנהל כספים.

בנושאי קשר עם אישי ציבור ופוליטיקאים, הכתובת המרכזית היא הרב דוב שטמר חבר מועצת העיר נתניה, והרב הרשל (צבי) רייכמן מעסקני החסידות. בענייני דוברות ותקשורת מופקד הרב יוסף יעקבוביץ הדובר הרשמי של חסידות צאנז. יחד עם זאת, החסידות ידועה בכך שאינה נוטה להתערב בתקשורת ואינה מרבה ביחסי ציבור.

בבית האדמו"ר מתקיימת קבלת קהל מסודרת, לרוב בימי שלישי ורביעי, אליה מגיעים רבים מכל רחבי הארץ. את סדרי קבלת הקהל מנהלים הרב אברהם דייטש והרב אברהם דוד שכטר, האחראים על סידור הקוויטלאך והכוונת הציבור.

בית מרן האדמו״ר מבויאן שליט״א

חסידות בויאן מתייחדת באופיה השקט המלכותי, נצר לשושלת רוז'ין הידועה. האדמו״ר נודע בענווה מיוחדת, ונמנע מכל רעש ופרסום מיותר. כמעט ולא תמצאו תצלומים רשמיים או יחסי ציבור מטעם החצר, הכל מתנהל בצניעות ובפשטות, הרחק מאור הזרקורים.

גם בנושאים ציבוריים רגישים, כדוגמת סוגיית הגיוס, נוהג האדמו״ר שלא לפרסם הצהרות פומביות. במקום זאת, מעניק לכל אחד מחסידיו הנחיה אישית בהתאם למצבו, בשקט ובדיסקרטיות.

האדמו״ר מנהל את חייו הפשוטים כאב וכבעל לכל דבר. ביתו הפרטי סגור בפני החסידים, ובתוכו הוא מקיים חיי משפחה רגילים לחלוטין, ללא גינוני כבוד או טקסיות מיוחדת. הגבאים עצמם ממתינים מחוץ לדלת, ומלווים את האדמו״ר רק מרגע יציאתו מביתו לתפילה או לאירועים רשמיים.

סגנון חייו של האדמו״ר מבויאן משקף את אהבתו לפשטות. כל האירועים הנערכים על ידו מתקיימים בצניעות, ללא הדר ופאר יתר. גם בכל הנוגע לבניית מוסדות החסידות וניהול התרומות, נוקט האדמו״ר בגישה מתונה: הוא מעולם לא חייב את החסידים בסכומים קבועים, אלא מעודד כל אחד לתרום כפי יכולתו ורצונו בלבד.

המשמשים בקודש

הגבאי הראשי של האדמו״ר הוא הרב מרדכי דוד שנייד, הנחשב לאיש אמונו הקרוב ביותר. הוא אחראי לצרכיו האישיים של האדמו״ר ומשמש גם כנהגו הקבוע. לצידו פועלים הגבאים הרב בערל רבינוביץ׳ והרב אשר פריזנט, האחראים על קבלת הקהל ועל סדרי היום של האדמו״ר.

לצד הגבאים הקבועים משמש גם הרב נחמן פריזנט מקרובי האדמו״ר, הנמנה אף הוא על המעגל הקרוב של המשמשים בקודש ומסייע בעבודת הקודש השוטפת.

בימות החול נוהג האדמו״ר להתפלל בבית הכנסת הקטן שברחוב בר גיורא, שם מתנהלת גם קבלת הקהל באופן תדיר. הגבאים דואגים לסדרי המקום ולקבלת הפונים, וכן להעברת השאלות המתקבלות לאדמו״ר ולהחזרת התשובות אל השואלים.

הבית מדרש המרכזי של החסידות, שברחוב מלכי ישראל בירושלים, נפתח בעיקר בשבתות ובמועדים, שם מתקיימים התפילות המרכזיות עם המוני החסידים.

בית כ"ק האדמו"ר מסלונים שליט"א

חסידות סלונים הינה מהחסידויות הגדולות בישראל המונה קרוב ל2500 בתי אב, כאשר האדמו"ר שליט״א הינו זקן האדמו"רים כיום, חסידות מיוחדת ושקטה השומרת על פרופיל נמוך אינה מנסה להתבלט ולייצר כותרות, האדמו"ר שליט"א עושה הכל מתוך עבודת ה' אמיתית וטהורה ובהצנע לכת, האדמו"ר מתמקד בעיקר בבני הקהילה, וזאת הנהגה שונה מאביו מרן "הנתיבות שלום" זצ"ל שהתעסק רבות בענייני הציבור והוביל מהפכות ביהדות החרדית של אותם ימים.

אחת הנקודות המרכזיות שמאפיינות את חסידות סלונים הם העסק מקדושת השבת האדמו"ר מחדד תדיר לחסידים שהדרך להצליח בעבודת השם היא באופן של 'טעמו וראו כי טוב השם' שהכל יעשה בנעימות ובחיבור אמיתי, בכל ליל שבת מיד לאחר התפילה יש טיש מיוחד כאשר כל החסידים יושבים יחד עם האדמו"ר ומתחברים לקדושת ואוירת השבת.

כחלק מהמפעל העצום של החסידות ניתן למצוא נקודה מעניינת שהאדמו״ר מוביל בשנים האחרונות מהפכה של חסד, והוא הארגון המיוחד "אהבה ואחדות", הארגון מעניק מענה מקיף לכל משפחה המתמודדת עם אתגרים רפואיים מכל סוג שהוא, בין בנושאים הרפואיים ובין כלכליים ורגשיים. המערך כולו מתנהל ברמה כה מרשימה, עד שחסידויות רבות אחרות מגיעות כיום ללמוד מקרוב את שיטת הפעולה והניהול של החסידות. הביטוי הידוע שנשמע בקרב החסידים הוא: "אם כבר נגזר על מישהו להיות חולה, שיזכה להיות חסיד סלונים".

מאות משפחות מקבלות סיוע מלא החל מבישול ואספקת אוכל מוכן עד הבית, דרך צי רכבים מתנדבים בכל עיר, שמסיעים חולים לטיפולים רפואיים, ועד ביקורי חולים, עזרה בציוד רפואי מותאם, ואף התקנת כורסאות נוחות בבתים למען החולים. כל זאת תוך ליווי אישי, לב פתוח, ומערך חסד שאינו מותיר איש מאחור.כך נוצרה תופעה מרגשת לראות אברכים עוזבים עבודה באמצע היום כדי להסיע חולה לטיפול, אחרים קמים לפנות בוקר להביא ארוחה לבית חולים, ובכל יום שישי עשרות מתנדבים מסייעים לחולים ולמשפחותיהם.

האדמו"ר עצמו מפקח מקרוב על המערכת, שואל, מתעניין, מעודד ומחדיר רוח חיים בעשייה. באחת הפעמים, כשהפתיע את חברי הנהלת הארגון ונכנס לפתע לאספה, הביט בהם ואמר ביידיש: "אַבער מיט אַ פייער!" (עם כל הכח).

המשמשים בקודש

הגבאים הותיקים בחסידות הם ששימשו עוד את ה"נתיבות שלום" זצ"ל, הרב שמואל דייטש, וכן הרב בנימין וקסלשטיין, והם המשיכו אצל האדמו"ר שליט"א עד עצם היום. לרב וקסלשטיין יש פגישה יומית עם האדמו"ר ששם הם עוברים יחד על כל ענייני החסידות הפנימיים. כיום נכנס לשמש בקודש, בן הזקונים של האדמו"ר הרה׳׳צ ר׳ מרדכי ברזובסקי, שהוא גם כן מנווט ומנהל את הפעילות הציבורית ומוסדות סלונים בכל הארץ, הוא למעשה יד ימינו של האדמו"ר בכל דבר.

המשב"ק הצמוד ביותר לאדמו"ר הוא נכדו הרב יעקב יצחק וייסבלום אשר נכנס גם הוא בשנים האחרונות, והוא דואג לכל צרכיו האישיים של האדמו"ר, הוא אינו מתעסק בנושאים הציבוריים, נקודה מעניינת שהוא גם כן חתנו של דודו הרב מרדכי ברזובסקי בן הזקונים.

האדמו"ר מקבל כל יום בחדרו קהל מכל רחבי הארץ לעצה וברכה, מי שאחראי על קבלת הקהל הוא הרב יוסף לוריא. האדמו"ר אינו יוצא לאירועים בשנים האחרונות כך שאין תפקיד רשמי של נהג, מעל 25 שנה שהאדמו"ר לא שבת מחוץ לירושלים, בעיתים נדירות שיש נסיעה כל שהיא מי שלוקח את האדמו"ר הוא הרב אברהם טננהויז, אשר שימש בבחרותו כ"הויז בחור" של האדמו"ר הנת׳׳ש.

לחסידות אין דובר ואין מערכת של תקשורת, החסידות מתנגדת לפרסום ולהוציא לחוץ את הנעשה בפנים.

מוסדות החסידות

שיטת הניהול בסלונים עובדת בצורה שונה מהרבה חסידויות. בעוד שבחצרות רבות קיימת הנהלה מרכזית אחת שמרכזת את כל המוסדות, הרי שבסלונים כל קהילה פועלת כיחידה עצמאית לכל דבר, עם הנהלה ומערך כלכלי משל עצמה.

לכל עיר יש את “המנהל מוסד” המקומי, וכל ישיבה, תלמוד תורה, כוללים וכו' מתנהל בנפרד, כאשר מלמעלה האדמו״ר שליט״א מעניק את ההכוונה, הגיבוי והמעטפת, דבר זה גורם לכל מנהל לקחת אחריות מלאה ולהוציא את המקסימום מהמערכת שלו, השיטה הזו מוכיחה את עצמה היטב גם מבחינה כלכלית, כשכל מוסד מגייס בעצמו, בלי להסתמך על קרן מרכזית, נוצרה תחרות בריאה. כל אחד רוצה להצליח יותר וכך כולם מרוויחים.

הישיבה הגדולה

גולת הכותרת של סלונים היא הישיבה הגדולה בירושלים, הנחשבת כיום לישיבה החסידית הגדולה בארץ, הישיבה ממוקמת ברחוב סלנט בירושלים באותו מתחם ממש של מוסדות החסידות, כך שבסלונים נוצר חיבור ישיר בין הבחורים לאדמו״ר, שקורן מאושר לצאת ולהביט בבחורים השוקדים על תלמודם, שורש החיבור הזה נעוץ עוד בתקופת מרן ה"נתיבות שלום" זצ"ל, שבנה את סלונים דרך הישיבה.

משפחת קופשיץ הירושלמית היא שם דבר, הנמנית עם משפחות האצולה ומיוחסת לצאצאיו של רבה של ירושלים, הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל. אחד מבניה, הוא רבי צבי (הירש) קופשיץ זצ"ל, מגדולי תלמידי החזון איש ומראשי בית היתומים דיסקין. רעייתו חיה רוחמה ע"ה, הייתה בתו של רבי שמואל הלל שינקר זצ"ל והמשפחה כולה ידועה כמשפחת רבנים חשובים.

האב, רבי הירש, הפגין מסירות אין קץ לחינוך ילדיו. בתקופת פעילות ארגוני המחתרות (אצ"ל, לח"י), כשחשש מפני סחף שעלול היה להוציא את צעירי ירושלים מבית המדרש, נהג להגיע מדי ערב ל'סדר שלישי' בבית המדרש של ישיבת 'חברון'. מטרתו לא הייתה ללמוד עם בניו, אלא לשבת שם ולהשגיח עליהם, כדי שישארו דבוקים בתורה.

בין פוניבז' לחברון, תחת גדולי הדור

בט"ז בכסלו ה'תש"ו, זרח אורו של רבי נתן, שכבר מנעוריו ניכר היה כי הוא אינו ככל בני גילו. עוד משחר עלומיו, בהיותו בגיל 11 נשלח רבי נתן לישיבת פוניבז' הקטנה, שם זכה ללמוד במשך שלוש שנים מפי גדולי ומאורי הדור: רבי מיכל יהודה ליפקוביץ' ורבי אהרן יהודה לייב שטיינמן זצוק"ל.

לאחר מכן חזר לכיתה ט' בתלמוד תורה "עץ חיים", למד שנה בישיבת בית מאיר, בהשפעת בן דודו, הגאון רבי חיים שאול קרליץ זצ"ל, שהייתה לו השפעה גדולה עליו. משם המשיך לישיבת חברון, שם למדו יתר אחיו.

בצל הסטייפלר והגר"ח קניבסקי

בשנות לימודיו בבני ברק, התקרב רבי נתן מאוד למרן הסטייפלר זי"ע, והיה שואל אותו בכל עניין. סיפור ידוע מעיד על גישתו החינוכית של הסטייפלר: כששאל אותו רבי נתן האם להפסיק לעשן, השיב לו הסטייפלר: "אם זה שתפסיק יפריע לך בכי הוא זה בלימודך – אל תפסיק לעשן". לאחר פטירתו, התבטא רבי נתן בצער כי אין לו כעת את מי לשאול בהלכה.

קשר זה נמשך גם לאחר פטירת הסטייפלר. כעשר שנים לאחר שר' יחיאל לדרמן ז"ל, הגבאי המיתולוגי של בית הכנסת לדרמן, נפטר, שלח הסטייפלר שליח אל רבי נתן. הסיבה: ר' יחיאל בא בחלום לסטייפלר וסיפר לו שהמאורע שבו ביקש מרבי נתן לצאת מבית הכנסת כדי לנקות כראוי וגרם לו לביטול תורה, מפריע למנוחתו. הסטייפלר הורה לרבי נתן לומר בפה מלא כי הוא מוחל לר' יחיאל לדרמן על ביטול התורה שנגרם לו.

הקשר המיוחד עבר גם לבנו, מרן שר התורה רבי חיים קניבסקי זצוק"ל. כאשר אברך מבית שמש הגיע להזמין את רבי חיים להיות סנדק לבנו, התבטא רבי חיים: "אם אתה גר בבית שמש, מדוע באת אליי? יש לכם שם את רבי נתן!" – עדות לגדלותו והכרתו בפסיקתו.

הפוסק המהפכני

הג"ר נתן קופשיץ הוא דמות יוצאת דופן של גאונות ולמדנות. הוא משלב ידע עצום בהלכה ובכל חלקי התורה, יחד עם עמקנות מיוחדת בלימוד העיון הישיבתי.

שיטת הפסיקה הייחודית: צורת הפסיקה של הרב אמיצה ויוצאת דופן בקרב פוסקי זמננו. בשל היקפו הרחב ברחבי סוגיות הש"ס והראשונים, הוא אינו חושש לפסוק מתוך הסוגיות עצמן, גם אם דעת אחרים נטתה שלא לקבל כך. פסקיו מלווים תמיד בראיה ברורה וחתוכה מתוך הגמרא או הראשונים. לעיתים קרובות, שואלים המגיעים אליו אחרי עיון בפסקי הלכה אחרים, מופתעים לשמוע ממנו פסק ברור הנחצב היישר משורש הסוגיה, ללא קיצורי דרך.

בקיאות מדהימה: לרבי נתן יש יכולת נדירה לענות באותו רגע מכל חלקי התורה כולה. בניגוד לרבנים העונים בעיקר על שאלות בהלכה מתוך השולחן ערוך, אצלו הדבר המופלא הוא שהוא יודע לענות על כל הסוגיות בש"ס ועל כל הראשונים. ראש כולל מספר: "כשהוא מגיע לכולל, אברכים מדברים איתו בסוגיות… חבורה אחת לומדת שבת, חבורה שנייה חולין… והוא בתוך רגע יכול לעבור לתוך עומק של סוגיה אחרת".

הקמת הקרייה החרדית

לפני כשלושים שנה, כשהוקמה הקריה החרדית בבית שמש, התגורר הרב קופשיץ בדירה קטנה בירושלים. העסקן ר' מיכל גוטפרב זצ"ל לחץ על היזם לקחת דווקא את רבי נתן לכהן כרב של בית שמש החרדית. ההסבר: הרב קופשיץ הוא הדמות הייחודית המסוגלת לאחד את כל גווני הקשת – ליטאים, ירושלמים, קנאים וחסידים – וליצור תחושת אחדות בעיר הצעירה.

הצלחה מוחלטת: הקהילה קיבלה את סמכותו בענייני ההנהגה בעיר. במשך שנים רבות כיהן גם כרב ב'עדה החרדית'. בשלב מסוים, הגאב"ד רבי טוביה וייס זצוק"ל לחץ עליו להיכנס כחבר הבד"ץ מן המניין ולכהן כדיין ומו"ץ. רבי נתן הסכים, אך העמיד שלושה תנאים חשובים: 1. שלא יכתבו עליו 'חבר הבד"ץ'. 2. שאינו מתחייב לשלוח את ילדיו למוסדות של 'העדה החרדית'. 3. שאינם מחייבים אותו לחתום על מכתבי 'העדה החרדית'.

הקמת לשכת הפוסקים: בשנים האחרונות, הקים הרב עובדיה הומינר את בד"ץ המרכזי "לשכת הפוסקים" בית שמש, וביקש מרבי נתן לשמש כגאב"ד, לצד הראב"ד הגאון הגדול רבי אהרון ברנסדרופר שליט"א.

המתווך העליון: רבי נתן הוא ה'מתווך' בין העולם הליטאי לעולם השמרני והקנאי. למרות רקעו הירושלמי, ידיו רב לו בהנהגה הליטאית, והוא בקשר הדוק עם כל גדולי ישראל, ועד היום עם מנהיג הדור הגר"ד לנדו שליט"א, אליו הוא עולה לעיתים למעונו. ראשי ישיבות, אדמו"רים ומשפיעים גדולים מתייעצים עמו בנושאי הלכה והנהגת הקהילה, וכן פוליטיקאים ואישי ציבור באים לקבל את עצתו ותושייתו.

ניצול הזמן

גדלותו של רבי נתן בולטת במיוחד מול ענווה אמיתית, של אדם שבאמת אינו מחזיק כלום מעצמו. "כל הבורח מן הכבוד – הכבוד רודף אחריו".

אהבת התלמידים: הרב נמנע מלהגיע לכנסים גדולים, ומעדיף ומקפיד ללכת לשמחות של תלמידיו, כדי לתת להם יחס אישי. הוא יישב בבר מצווה, ידבר עם החתן בגובה העיניים על הדרשה שהכין, ויעניק לו מתנה אישית. מקורב מספר כי לעיתים, כאשר ישנם אירועים רבים בערב אחד, הרב מכּתת רגליים מאולם לאולם. פעם, כשיצאו מאירוע גדול שבו כיבדו את הרב מאוד, שח לו בענווה ובשנינות: "למה אומרים 'חרש שוטה וקטן', למה לא שוטה חרש וקטן או להיפך? אלא… שהשוטה תמיד צריך להיות באמצע…".

ניצול זמן מדהים: סיפור נוסף ממקורביו ממחיש את הקפדתו על ניצול כל רגע: "פעם הרב הגיע לדרוש בבית המדרש בו למדתי. כשנכנס, כולם נעמדו וחיכו לדרשה. גם אני סגרתי את הגמרא. כשעבר לידי, נעצר ואמר לי: 'מהפתח שאני נכנס עד שאחל לדרוש – אתה יכול להספיק עוד שורה בגמרא'".

בשנת תשס"ו, פתח את הישיבה הקטנה "באר המלך" בבית שמש. לא רק שהוא עומד בנשיאותה, אלא הוא מגיע בעצמו מדי ערב ללמוד חברותא עם הבחורים, במסירות אין קץ, ומקנה להם את אהבת התורה, העמקות והיגיעה. כיום, הוא מנצח ביד רמה על עשרות ישיבות וכוללים, וממשיך להסתובב בין בתי הוראה, לשבת ולהשיב בהלכה.

הוא נכנס לפקד על טייסת 107 מיד לאחר "מבצע עם כלביא", הטיס את מטוסי ה-F-16I ("סופה") לטווחיים אדירים, ניהל את המתקפה על ארמון הנשיאות בתימן וצבר "מאות רבות" של שעות טיסה מאז ה-7 באוקטובר. רגע אחרי שנראה כי גזרת עזה תהפוך לשקטה יותר לפחות בזמן הקרוב, סא"ל ע', מפקד טייסת קרב מבצעית בבסיס חצרים וטייס קרב ותיק, משתף לראשונה בתחושת השליחות, החשש, וכיצד חי בצל, כשכל המדינה לא יודעת מיהו הגיבור האמיתי ששומר עליהם מהאוויר.

סגן אלוף ע' (37), אב לשתי בנות ותושב הדרום, הוא הכתובת האנושית לכוח העצום המופעל בשמי המזרח התיכון. כשהוא נכנס לפקד על טייסת 107 ("אבירי הזנב הכתום") בבסיס חצרים מיד לאחר מבצע "עם כלביא", הוא ידע שהוא עומד בראש אחת מטייסות הקרב המובחרות של חיל האוויר. "אני טייס קרב… בתחושת שליחות ומשמעות אדירה. תקופה של מלחמה, בתקופה מורכבת," הוא מצהיר.

במהלך שירותו חלף סא"ל ע' דרך עמדות פיקוד מפתח בחיל, כולל מפקד טייסת 115 ("הדרקון המעופף"), טייסת ביום האויב המפורסמת בבסיס עובדה, ותפקידי פיקוד בבית הספר לטיסה בחצרים. היום הוא מוביל את הטייסת שמטיסה את ה"סופה" (F-16I), מטוס הקרב המתקדם, בבסיס המרכזי בנגב.

"התכוננתי לזה": ההפתעה שלא הייתה

על אף שרבים בישראל ראו במלחמות עניין של העבר, סא"ל ע' מבהיר כי עבורו ועבור טייסיו, המוכנות היא תמידית. "כל השנים שאתה עובר הכשרות ואימונים, אתה כל הזמן נערך לאיזשהו תרחיש, לאיזושהי מלחמה… יש לנו שני מצבי צבירה: או שאנחנו נלחמים, או שאנחנו מתכוננים למלחמה." הוא לא דמיין שהמלחמה תגיע "בצורה נוראית" כמו ה-7 באוקטובר, אך התכונן לרגעים כאלה: "התשובה היא כן, התכוננתי לזה. חשבתי שזה יגיע מתישהו."

טיסת הסופה הארוכה ביותר: בדרך לארמון הנשיאות בתימן

המשימה הארוכה, המסוכנת והדרמטית ביותר שאליה יצא סא"ל ע' הייתה תקיפת ארמון הנשיאות בצנעא, תימן. תקיפה שנעשתה הרחק מגבולות המדינה והצריכה שילוב של יכולות טיסה, תכנון מורכב וקור רוח.

"זה תהליך ארוך של היערכות ומוכנות," הוא משחזר. "מדובר בטיסה מאוד ארוכה, מאוד מורכבת, רחוקה מאוד מהבית." בתוך הקוקפיט, עם הנווט לצדו במטוס הדו-מושבי, הריכוז הוא טוטאלי: "אתה בעיקר בעיקר עסוק במשימה… איך אנחנו מגיעים לקצה הטווח… מבצעים את המשימה, תוקפים מה שצריך לתקוף וחוזרים הביתה בשלום."

כשאני מתעקש על התחושות האישיות במשימה שבה נערכו גם לאפשרות של הפלת מטוס, סא"ל ע' משיב בקור רוח האופייני ללוחמי קצה: "חושבים על זה לפעמים ולוקחים את הדברים האלה בחשבון. אתה שולח אותם ולא יודע אם כולם יחזרו" הוא מודה. "כשהחשש הזה עולה, אנחנו מדברים על זה ובעיקר עושים כל מה שאפשר כדי להגיע הכי חזקים והכי חדים והכי מקצועיים, כדי לבצע את המשימה בצורה הכי מושלמת שאנחנו יכולים ולחזור הביתה בשלום. ביצוע משימה זה הדבר הראשון, חזרה הביתה בשלום זה הדבר השני, זה חלק מהמשימה."

על האדם שלצדו בקוקפיט, שותף למשימה ההיסטורית, הוא חושף פרט מטלטל: "אח שלו נרצח בבוקר 7 באוקטובר, בנובה. אני יודע כמה זה משמעותי עבורו לבצע את המשימות."

הדיסוננס של הגיבור בצל

ההתמודדות הגדולה ביותר היא עם החיים הכפולים: בין לילה של תקיפה אסטרטגית הרחק מהבית, לבין החזרה לשגרה האזרחית שאינה יודעת דבר. אסור לצלם את פניו, אסור לפרסם את שמו, והוא נע בצל, בעוד הוא יודע אילו סודות ביטחוניים בוערים על לשונו.

"אתה נוגע בול בנקודות," הוא מודה כשאני שואל אותו אודות הצורך לשמור על סודיות. "כן, אז אנחנו לא יכולים לספר בבית לבת זוג, למשפחה, לא יכולים לספר מה אנחנו עושים."

הדיסוננס מטלטל: "אתה נוחת… וחוזר הביתה, למשפחה, לילדים, והכול מתנהל כסדרו. ואתה יודע שבעצם בלילה פעלת… תרמת לביטחון המדינה ולביטחון האזרחים במדינה, ובעצם כולם עברו לילה רגיל בבית."

כשאני שואל אותו בחצי חיוך אם בהיעדר יכולת לפרסם את שמו ותמונתו, לא מתחשק לו מידי פעם להכריז ברבים שהוא זה שעמד מאחורי התקיפה שכולם דיברו עליה בבוקר למחרת, הוא אומר: "בסופו של יום אני לא עושה את מה שאני עושה כדי לקבל את ההכרה". למרות זאת, רמזים קטנים הוא כן מקבל. במכולת השכונתית בדרום, למשל, אומר לו המנהל: "אם אתה פה אני רגוע."

"חיל האוויר נכשל": צרוב לנצח

כשטייסי הקרב מתבוננים על שעות הטיסה הבלתי נתפסות מאז שמחת תורה, העבר הקרוב מכתיב את ההווה ואי אפשר להתעלם מהשאלה שכל מדינת ישראל שואלת: "איפה היה חיל האוויר בבוקר השביעי באוקטובר". סא"ל ע' עוצר לרגע ולאחר מכן מודה ביושר: "חיל האוויר וצה"ל כולו נכשל ב-7 באוקטובר בהגנה על יישובינו, בהגנה על שמי המדינה."

מאז, הוא וכפקודיו צברו "מאות רבות" של שעות טיסה – הרבה יותר מהדורות הקודמים ומהמפקדים. "הם אומרים לנו גם, שמקנאים בנו, שאנחנו בפוזיציה של ההובלה, הובלה בשטח," הוא מספר על מפקדיו.

לשאלה מהו הרגע הדרמטי ביותר בשירותו, התשובה מהדהדת: "7 באוקטובר זה יום שכלוחם וכמפקד הוא יהיה צרוב בי לנצח כנראה. וכל היום הזה, הגעה לטייסת, הקבלת משימות ותחילת המלחמה."

"ביצוע משימה זה הדבר הראשון," הוא מסכם את תורת הלחימה שלו. "חזרה הביתה בשלום זה הדבר השני, זה חלק מהמשימה."

מאחורי הקלעים של ההנהגה החרדית: בעוד רבבות בני ישראל משחרים לפתחם של מנהיגי הדור שליט"א, לקבלת עצה וברכה, נמצאים אנשי הסוד דווקא הרחק מאור הזרקורים. אלו הם המשמשים, הנכדים והחברותות המהווים את הציר המרכזי המנווט את סדר יומם הצפוף של מרנן ורבנן ואת כלל ההכרעות הציבוריות.

בחודשים האחרונים, 'המחדש' התחקה אחר המנגנון המדויק והמסור שמאחורי כל "חצר": החל מהחברותא הקבועה בשעות הבוקר, דרך הנהגים הוותיקים המכירים כל סוד, ועד לנכדים המנהלים את הקשרים הפוליטיים והציבוריים הכבדי משקל.

מרן הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף שליט״א

מאחורי דמותו המיוחדת של מרן הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף שליט״א, עומדת מערכת מסודרת של עוזרים, משמשים בקודש ונהגים, כולם תלמידיו הקרובים שזכו לשמשו בקודש ולהיות חלק ממפעל חייו בהפצת התורה וההלכה.

כמו אביו הגדול, מרן הרב עובדיה יוסף זצוק״ל, נושא הראשון לציון את עולם הישיבות הספרדי על לִבו, ומקדיש תשומת לב מיוחדת לבחורי הישיבות. אופייני לו לקבל בחור ישיבה צעיר בכבוד רב, אף יותר ממה שמוענק לאנשי ציבור או גבירים מפורסמים.

סדר יומו של הרב כולל תפילת שחרית בבית הכנסת "אור חביב" הסמוך לביתו. לאחר התפילה מתקיימת קבלת קהל מסודרת, ולאחריה שב הרב לביתו שם הוא עמל על כתיבת ספריו המפורסמים "ילקוט יוסף", עד שעות הערב. אז יוצא הרב לזכות את הרבים, למסעות ברחבי הארץ ולעיתים גם בעולם, להפיץ תורה והלכה ולחזק את כלל ישראל.

אנשי החצר והמשב"קים

בראש הצוות עומד הרב דודו עמר, ראש הלשכה, האחראי על הקשרים הפוליטיים בארץ ובעולם ועל כל הנעשה בחצרו. הרב מאיר עמר משמש כעוזרו הקרוב ומלווה אותו לכל האירועים והכנסים. הרב אליהו בנג'י צמוד לרב במשך היום ואחראי על חברת "דר וסחרת", המפיצה את שיעוריו במוצאי שבת בלוויין לכל רחבי העולם. הרב שמואל חי בנג'י האיש הצמוד אל הרב בכל ענייני הישיבה 'חזון עובדיה', וכן מקורב מאוד לביתו של הרב.

הראשון לציון ביציאה מהקלפי ביום הבחירות יחד עם מקורביו

על אף הצוות המסור, סדר יומו של הרב מנוהל למעשה על ידו עצמו. הוא מודע לכל פרט בביתו, קבלות הקהל, הכנסים והאירועים, ומקבל את ההחלטות בעצמו.

החברותא של הרב: חברותא ותיקה מלווה את הרב עוד מימי בחרותו בישיבת "פורת יוסף" הרב יצחק דניאל, המשמש גם כראש בית ההוראה בלשכתו.
נהגו של הרב, הוא הרב מיכאל מימון, מלווה אותו למעלה מעשרים שנה ונחשף לפרטים החסויים ביותר מבלי להוציא החוצה דבר, ולמעשה נחשב לאיש הקרוב ביותר אל הרב.

מידי בוקר לאחר תפילת שחרית יש קבלת קהל בבית הכנסת "אור חביב", אותו מנהל הגבאי הרב יואל שבתאי. אין דובר שמשמש בתפקיד רשמי, בית הרב אינו רואה צורך בכך, ובכל זאת כשיש דבר הנצרך פונים אל מנהל הלשכה. רוב המשב"קים של הרב למדו בישיבת "חזון עובדיה" וחלקם משתתפים קבועים בשיעוריו. הקשר שלהם עמו עמוק וחם, כשל בנים לאב, והוא מקרבם בדרכו המאירה והאצילית.

בית מרן הראשון לציון ונשיא ביה"ד הגדול, הגאון רבי דוד יוסף שליט"א

ביתו של מרן הראשון לציון והרב הראשי לישראל, הגאון רבי דוד יוסף שליט״א, מתאפיין בקבלת כלל ישראל, במטרה לקרבם לאביהם שבשמיים. בלשכת הגזית, הממוקמת בקומה הראשונה בבית המדרש "יחוה דעת" שבשכונת הר נוף בירושלים (שנוסד על ידי הרב עצמו), מתנהל מדי יום מנגנון תורני, הלכתי וציבורי רחב היקף.

מדי בוקר, מיד לאחר תפילת שחרית, משתרך תור ארוך של רבנים, דיינים, אישי ציבור, חרדים, דתיים לאומיים, מסורתיים וחילונים – כולם באים לקבל עצה טובה, לשפוך את שיחם ולקבל ברכה ממרן הראש״ל שליט״א, המקבל את כולם בסבר פנים יפות, כשם שנאמר על אהרן הכהן: "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה״.

שגרת הבוקר מתחילה בתפילת שחרית בבבית המדרש "יחוה דעת". בין המתפללים הקבועים נראה תדיר גם מנכ"ל הרבנות הראשית, עו"ד יהודה כהן. לאחר מכן הרב מקבל קהל, כשהראשון לציון נוהג להכניס ראשונים ילדים לטקס החלאקה, ורק אחר כך ניגשים שאר הבאים. המנווט ביד רמה את התור ומשמש כשליח ציבור בתפילה הוא ר' דן ארג'ואן.

סדר יומו של הראש״ל

יום ראשון: מוקדש לבית הדין הגדול, שם הרב יושב על מדין משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הצהריים, מתוקף תפקידו כנשיא בית הדין. אחת לשבועיים יוצא הרב לסיור בבתי הדין ברחבי הארץ. בשאר ימות השבוע, לאחר סיום קבלת הקהל בשעה תשע בבוקר, מתפנה הרב ללימוד תורה ולכתיבת ספריו, בהמשך ישיר למפעל חייו של אביו מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל. בהמשך היום, מגיעים ללשכה דיינים, רבני ערים ונציגי קהילות המבקשים הדרכה, ייעוץ או הכרעה הלכתית.

כמעט מדי יום, משמש הרב כסנדק בבריתות של תלמידים ומכרים, ולאחר מכן יוצא לשיעורי תורה ברחבי הארץ. הרב משתתף באירועים ציבוריים ותורניים רבים.

מועצת הרבנות הראשית: פעם בחודש מתכנסת המועצה, בה מובילים הרבנים הראשיים את הדיונים וקובעים את הקווים המנחים להנהגה ההלכתית במדינת ישראל.

המשמשים בקודש

עו"ד איתי גדסי – ראש המטה וראש הלשכה: איש אמונו של מרן, מתלמידיו הוותיקים. משמש כמוליך ומביא בתחומים הציבוריים והפוליטיים, מטפל בקשרי החוץ של הלשכה ובקשרים עם משרדי הממשלה, חברי הכנסת והמערכת הציבורית, ומתכלל את כלל הפעילות בלשכה.

הרב ישראל מאיר יונה – היועץ ההלכתי ומנהל הפן ההלכתי: מתלמידיו הקרובים של מרן פאר הדור רבנו עובדיה יוסף זצוק״ל, זכה לשמשו בקודש וללמוד עמו חברותא שנים רבות (כונה "יד ימינו בהלכה"). כיום הוא החברותא הקבועה של הראש״ל ומנהל ביד רמה את הפן ההלכתי ואת נושאי בתי הדין.

הרב חיים טריקי – עוזר צמוד ויד ימינו: משמש בקודש את מרן הראש״ל שליט״א זה שנים רבות. אחראי על ניהול לוח הזמנים הצפוף, ריכוז הפניות הרבות בנוגע לשיעורים ואירועים, ומלווה את מרן במסעותיו הרבים.

הרב שי עמר – יועץ הלכתי וראש בית ההוראה: מורה הוראה וותיק ומגיש תוכנית שו״ת בהלכה ברדיו קול ברמה. זכה לחיבה יתירה אצל מרן הראש״ל ומשמש כראש בית ההוראה בלשכה וכנציגו של מרן בוועדות השונות ברבנות הראשית לישראל.

ר’ יעקב לוי – נהג הרב: בוגר ביהמ"ד "יחוה דעת". מנהל את מערך הנסיעות והלוגיסטיקה של הרב במסירות ומקצועיות.

הכוורת הקרובה

לצד פעילות הלשכה, נחשבים לדמויות משפיעות בכוורת הקרובה סביב הרב שני בניו: הרב עובדיה יוסף (ראש בית המדרש וראש הכולל לדיינות "יחוה דעת") והרב אביחי יוסף (ראש החטיבה הדתית בהסתדרות). בקו הייעוץ האסטרטגי מסייע יוסי רוזנבוים, הנמצא בקשר שוטף עם הלשכה ומסייע בגיבוש קווי ההסברה והתקשורת.

בית מרן ראש הישיבה הגאון רבי אברהם סלים שליט״א

ביתו של מרן ראש הישיבה הגאון רבי אברהם סלים שליט״א מזכיר את גדולי הדור של פעם, פשטות וענווה, עם הבנה מעמיקה לנסיונות הדור, וראייה רחבה לבניין עתידו של ציבור בני התורה. כמנהיג לרבבות אלפי בני הישיבות, אברכים, קהילות ומוסדות רבים שהוקמו בשנים האחרונות על ידי תלמידיו ובוגריו, פתחו של מרן שליט״א אינו נח לרגע: מכל רחבי הארץ פונים אליו בשאלות, בקשות, עצות וברכות.

ייחודו של הבית הוא בהעדר כל יחצנות או דוברים למיניהם. על פי דרישתו של מרן רה"י, הבית פתוח לכל דורש ומבקש, כשהכול נעשה בסדר מופתי ובמקצועיות רבה, תוך הקפדה לתת יחס אישי לכל פונה ובו בזמן לשמור על סדר יומו העמוס של ראש הישיבה. עם זאת, בעקבות העומס הרב נוצר צורך בהסדרת קבלת הקהל, וכיום פגישות מתואמות מראש ובשעות שנקבעו לכך.

אין סביב מרן רה"י "חצר" או המולת משבקים, אך מטבע הדברים ישנם כמה בני משפחה ואברכים הקרובים אליו, האחראים לתיאומים שונים. חלקם פועלים מול מוסדות תנועת ש"ס וגורמים ציבוריים, ואליהם פונים אישי ציבור ופוליטיקאים לצורך תיאום פגישות עם ראש הישיבה. אחרים מתאמים מכתבים ומסרים עם מנהיגי הדור, מרן הגר"ד לנדו שליט"א, מרן ראש הישיבה הגרמ"ה הירש שליט"א ושאר גדולי ישראל. בסופו של דבר, עיקר מלאכתם היא להעניק מענה לציבור הענק, לחזק קהילות קיימות ולהקים חדשות.

על סדר יומו הצפוף של ראש הישיבה מופקד בחור מובהק מהישיבה, המלווה אותו יחד עם הנהג האישי לכל הכנסים, האירועים ושיעורי התורה. מאחורי הקלעים ניכרת גם ידו של אחד מרבני הישיבה, נכדו חביבו של ראש הישיבה, הנראה תדיר יושב והוגה עם הבחורים בהיכל, אך בפועל נושא באחריות רבה לקידום עניינים רבים שעליהם סומך מרן שליט"א את ידו.

בעניינים ציבוריים רגישים, דוגמת משבר הסמינרים, סוגיות הבחירות או חוק הגיוס, נוהג ראש הישיבה לזמן אליו את חתנו, הגאון רבי יעקב שרבאני שליט"א, ואת הגאון רבי שלום ביטאן שליט"א ראש ישיבת "דעת חיים", להם הוא מורה את העקרונות ודרכי הפעולה בשמו. בין מקורביו הקרובים נודע גם הרב אליהו ברדא, ששימש עד לאחרונה כמשמש בקודש ויד ימינו של ראש הישיבה, ועוסק בעריכת ומסירת כתביו.

מרן שליט"א מתגורר ברחוב אלפנדרי 33, בסמיכות להיכל ישיבתו הגדולה. רוב זמנו הוא מקדיש ללימוד, בחדר לימודו שבביתו או בהיכל הישיבה. נקודה מיוחדת נוספת הוא דרישתו כי בסביבתו יהיה תמיד טלפון זמין, דרכו יוכלו תלמידים, בוגרים ומקורבים לשוחח עמו, להתייעץ ולבקש עזרה. כל זאת, כאשר מרן ראש הישיבה משתדל לענות לכל אחד, בפיקחות מופלאה.

בית מרן ראש הישיבה הגאון רבי יהודה כהן שליט״א

ביתו של מרן ראש ישיבת "יקירי ירושלים" הגאון רבי יהודה כהן שליט״א משקף את דרכו הייחודית של אחד מזקני ראשי הישיבות, הנודע בפשטותו, בענוותו ובקנאותו לעבודת ה', חיים של פשטות והתמדה.

בית ראש הישיבה מתחלק לשניים, הבית הפרטי, והישיבה עצמה שהיא למעשה "הבית העיקרי". בשנתיים האחרונות שוהה ראש הישיבה בכל שבת בישיבה, בחדר מיוחד שבו מתגוררים הוא והרבנית, ורק במוצאי שבת שב לביתו. ביתו של ראש הישיבה ממוקם בקומה עליונה, ללא מעלית, ולמרות גילו המתקדם, בן 85, נוהג ראש הישיבה לעלות כ 150 מדרגות ברגל. נדיבי לב שביקשו להתקין מעלית סורבו על ידו בנימוס, כאשר ראש הישיבה הפנה אותם לתרום את הכסף לישיבה.

דרכו בקודש מתאפיינת בפשטות נדירה, אפילו מזגן אין בביתו. בשבתות לובש רה"י בגדים אפורים כמנהג המקובלים, ומקפיד לשמור על סדר יומו בקדושה ובדקדוק. היום נפתח בטבילה במקווה סקווירא הסמוך לביתו, ולאחר מכן תפילת הנץ בבית הכנסת "טוויג". לאחר מכן מגיע רה"י אל היכל הישיבה, שם הוא לומד בעת שהתלמידים מתפללים, מחזקם ומחדיר בהם דברי מוסר ויראת שמים.

המשמשים בקודש

העומד לימין ראש הישיבה הוא נכדו הרב יהודה ישראל כהן, שבאמצעותו עוברים כל ענייני הציבור והקשרים עם חצרות הרבנים והמערכת הפוליטית.
בענייני הישיבות עצמם מופקד בנו הגאון רבי יוסף כהן, המשמש כר"מ ומנהל רוחני בישיבה הקטנה, יחד עם מנהל הישיבה הרב נתי ישר. במהלך השבוע מלווה את ראש הישיבה תלמיד מהישיבה (משיעור ג'), ומסייע לו בכל הנצרך. נהגו האישי של רה"י הוא הרב דוד מועלם, המסיע את הרב לכל מקום.

ניהול הבית וסדר היום

רה"י קובע בעצמו את סדר יומו, וכל שינוי נמסר על ידו בלבד. אין דובר רשמי לבית הרב, שכן ראש הישיבה מתנזר לחלוטין מתקשורת ואינו קורא עיתונים.

החברותות

לרה"י שלוש חברותות קבועות: בשעות הלילה, הרב שלמה אמזלג, הלומד עמו בסתרי תורה וקבלה. במשך היום, הרב יוסף כהנא, תלמידו הוותיק והחברותא המיתולוגי מזה עשרות שנים. בשעות אחר הצהריים, בנו הגאון הגדול רבי חנוך כהן שליט״א, ראש ישיבות "באר התלמוד", עמו לומד רה"י בשעה של קורת רוח קבועה מדי יום.

משפחתו של ראש הישיבה מעורבת בענייני הבית והציבור, וראש הישיבה מרבה לשתף את בניו ונכדיו בהחלטות הנוגעות לישיבה ולענייני הכלל, ביניהם, הגאון הגדול רבי חנוך כהן שליט״א, בנו הבכור, עומד בראש רשת ישיבות "באר התלמוד". הגאון הגדול רבי יוסף כהן שליט״א, משמש כר"מ ראשי בישיבה הקטנה "יקירי ירושלים".

הגאון הרב מאיר כהן שליט״א, מנהל הישיבה ומנכ"ל ארגון החסד "סעד ומרפא". בנו הרב רפאל כהן זצ"ל, שהיה עמוד התווך של הישיבה, נפטר בדמי ימיו לאחר ייסורים קשים. חתניו של ראש הישיבה אינם משמשים בתפקידים בישיבה; אחד מהם הוא הגאון רבי יעקב כהן שליט״א, ראש ישיבת "נזר התלמוד" ובנו של מרן חכם שלום כהן זצוק"ל. נכדו, הרב יהודה ישראל כהן, לא שימש מעולם בתפקיד רשמי בישיבה, אך מלווה את רה"י בצד הציבורי והמדיני ומשמש גם כיועץ לשר הבריאות.

קבלת קהל

רה"י שוהה רוב שעות היום בהיכל הישיבה, והציבור נוהר לפתחו בין השיעורים, לפני תפילת מנחה או אחריה. אין זמנים קבועים, והאחראי על סדרי הכניסה הוא הרב נתי ישר.

בהיכל הישיבה משמשים גדולי תורה ומוסר, בהם: הגאון הרב אפרים כהן, ר"מ בישיבה ובנו של מרן חכם שלום כהן זצוק"ל, הגאון הרב אליהו אהרן משגיח בישיבות הגדולות, הגאון הרב דוד סויסה, משגיח ישיבת "יקירי ירושלים".

אנשי הבית הקרובים לראש הישיבה הם תלמידיו ובני משפחתו, והקשר ביניהם הוא כבן לאב וכתלמיד לרבו. נכדו הרב יהודה ישראל כהן מלווה את ראש הישיבה עוד מנעוריו, עת נהג ללוותו בימי בין הזמנים ומשם זוכה לקשר המיוחד עם סבו, מתוך קשר של אהבה, מסירות ונאמנות מוחלטת.

בית מרן הגאון רבי שלמה מחפוד שליט״א

עוד בטרם ניגשים לתאר את התנהלות לשכתו וביתו של חבר מועצת חכמי התורה וראש בד"ץ "יורה דעה", מרן הגאון רבי שלמה מחפוד שליט״א, יש להקדים כי אין מדובר בבית רבני רגיל כפי שמוכר בציבור. הרב עצמו מתעקש לנהל אורח חיים פשוט ועממי ככל האפשר, כשהוא מתנהג ממש כאחד האדם.

מי שנקלע לשיכון ו' בבני ברק עשוי להיתקל במראה נדיר, הרב עורך קניות בסופר השכונתי, בוחר בעצמו ירקות ופירות בירקניה, ואף ממתין בסבלנות בתור לתשלום בקופה או בבית המרקחת. פשטותו וענוותנותו של מרן אינן סמליות בלבד, הן דרך חיים של ממש.

המשמשים בקודש

את לשכתו של מרן מנהל נכדו הצמוד אליו רוב שעות היום והשבוע, הרב יוסף דוד מוגרבי הי״ו, (בנו של בתו הגדולה של הרב ושל חתנו, הרה"ג רבי מאיר מוגרבי שליט״א, ראש ישיבת "כנסת ישראל" באשדוד). הרב עונה בעצמו לשיחות טלפון פרטיות, והתקשורת עמו מתנהלת ישירות. קביעת פגישות וקבלת קהל במשרדי הבד"ץ מתבצעת על ידי המזכירים הרב גבריאל שוקר והרב יעקב אשכנזי.

סדר יומו של הרב מופקד בידיה המסורות של הרבנית תליט״א, ואילו ניהול הקשרים הפוליטיים מצוי בידיו של תלמידו הנאמן הרב יחיאל לוי. בענייני הכשרות והבד"ץ, הפניות מופנות לצוות המפקחים הארציים, שכל אחד מהם אחראי על אזור אחר בארץ ובעולם. בראש מערך הכשרות עומד בנו של הרב, הדיין הגאון רבי בניהו מחפוד שליט״א. הקשר עם מוסדות התורה מנוהל על ידי הרב יעקב הכהן עדני, מתלמידיו הוותיקים של הרב.

מלבד נכדו הצמוד, משמשים גם מספר נהגים ותיקים: הרב אביעד יהושע, הרב משה בן משה והרב אשר מדמון. לבית הרב אין דובר רשמי כל מי שחפץ לדעת את דעתו או לשמוע פסיקתו, פונה אליו ישירות, או באמצעות בנו הגאון רבי בניהו שליט״א או נכדו הרב יוסף דוד מוגרבי שמשמש גם כמי שמנהל בפועל את סדר יומו של הרב, אחראי על פגישות, ביקורים ואירועים ציבוריים. חברותא קבועה של הרב היא עם הרב אבנר דאר, עמו לומד הרב בקביעות.

משפחתו של הרב אינה מעורבת כלל בעשייה הציבורית, למעט בנו הגאון רבי בניהו מחפוד שליט״א, שמכהן כדיין בבית הדין ומופקד על מערך הכשרות בארץ ובעולם. שאר ענייני הציבור, הבריתות והאירועים מתנהלים בידי נכדו הרב יוסף דוד מוגרבי.

בנו של הרב, הרב בניהו, צמוד אליו זה עשרות שנים, עוד בטרם הקמת מערכת הכשרות. נכדו, הרב יוסף דוד מוגרבי, מלווה את הרב מזה כעשר שנים, ובשלוש השנים האחרונות באופן צמוד יומיומי. הרב יעקב עדני תלמידו של הרב זה עשרות שנים, וגם אביו, רבי דוד עדני זצ״ל, היה נוהג לקרוא לעצמו “תלמיד של הרב”. הרב יחיאל לוי נחשב אף הוא מתלמידיו הוותיקים של הרב ושליחו למשימות מיוחדות זה עשרות שנים. אביו, הרב ראובן לוי שליט״א, משתתף בשיעורי הרב למעלה מחמישה עשורים.

הנהגים הוותיקים נחשבים לחלק בלתי נפרד ממשפחת הבית: הרב אביעד יהושע משרת בתפקידו כשלושים שנה, והרב משה בן משה ממשיך את דרכו של אביו ששימש נהגו של הרב במשך כעשרים וחמש שנה.

רובם ככולם של אנשי הבית נבחרו ומונו על ידי הרב עצמו, מתוך היכרות אישית ורבת שנים, או בזכות הקשר המשפחתי הקרוב של הוריהם עם הרב. כך, למשל, הרב יעקב עדני והרב יחיאל לוי ששניהם, וגם הוריהם, נחשבים לתלמידים ותיקים ונאמנים של הרב זה עשרות שנים.

בית מרן הגאון רבי יצחק כהן שליט״א

ביתו של מרן הגאון רבי יצחק כהן שליט״א רבה של שכונת שמואל הנביא בירושלים מתייחד בכך שהוא תל תלפיות לכל גווני עם ישראל, בני ישיבות ספרדים ואשכנזים, מסורתיים, חוזרים בתשובה, חסידים וכל עמך בית ישראל. כולם מוצאים אוזן קשבת, וכולם נוהרים אל ביתו של הרב.

הרב שליט"א זכה לשמש הרבה מגדולי הדור מדורות קודמים, ובמיוחד היה קשור ואף שימש את מרן רבי עובדיה יוסף זיע"א, וכן את מרן בעל האור לציון חכם בן ציון אבא שאול, רבי עזרא עטייה זצוק"ל ועוד מחכמי הספרדים. כמו כן היה מקובל ורגיל בביתם של גדולי רבני משפחת אבוחצירא. היה תלמיד מובהק לבבא סאלי זיע"א, וכבר מבחרותו בהיותו כבן עשרים פגש בפעם הראשונה את הבבא סאלי, ופגישתם ארכה למעלה מארבע שעות. הייתה לו חביבות גדולה מאוד אצל הבבא סאלי, ואחריו היה קשור מאוד אל הבבא מאיר וכן אל הבבא אלעזר זיע"א, ואף היה לומד עמו בחברותא פעם בשבוע.

זכה לשמש בביתם של גדולי הדור: הרה"ג רבי אברהם יפהן זצוק"ל, מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל אשר קירבו מאוד, ומרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, ועוד הרבה מגדולי ישראל. בכך מוצאים אצל הרב, בגדלותו הענקית ובצידקותו האדירה, כל אחד מישראל אוזן קשבת, וזוכים לקבל מברכותיו אשר מאצילות שפע על כלל ישראל, ונושעים מברכותיו, מעשים שבכל יום.

במשך למעלה מחמישים שנה משמש הרב שליט"א כרבה של שכונת שמואל הנביא בירושלים. באותם שנים שינה הרב את השכונה מקצה לקצה, כך שהיום היא שכונה שבעיקרה בני ישיבות ספרדים, כולם אברכים ומרביצי תורה. בשנים האחרונות נלחם הרב נגד תוכנית "פינוי בינוי" אשר מטרתה לשנות את צביון השכונה, ויחד עמו נלחמו אף חכם משה צדקה שליט"א, מרן הרב יצחק יוסף שליט"א, המקובל רבי דב קוק שליט"א ועוד מגדולי וצדיקי הדור.

הרב משמש גם כראש ישיבת תורה ודעת, שבנו הבכור, הגאון הגדול רבי רפאל ידידיה כהן שליט"א, משמש כראש הישיבה ומוסר בה שיעורים כלליים. הישיבה מיועדת לבני קיבוץ ומונה כמאה בחורים, אשר גודלים ויוצאים ממנה תלמידי חכמים מופלגים כשאיפתו של הרב שליט"א. כמו כן עומד הרב בראשות כולל לדיינים אוהלי אברהם, אשר משמש שם גם כר"מ אחיו, הגאון הגדול רבי ציון כהן שליט"א, מרבני רמות ב' בירושלים.

הרב שימש כדיין ומורה הוראה בבית דין הליכות עולם, ובבית הוראה אהבת שלום, וכן משמש כמורה דרך במכון עליה.

הרב היה מקושר עם גדולי ירושלים שלפני שישים שנה, הגאון הצדיק רבי שמואל הומינר, הרה"צ רבי מנחם מנדל מינכן, המקובל הגאון רבי מרדכי שרעבי, הרב הצדיק המקובל רבי יצחק כדורי, ועוד צדיקים נסתרים בהם רבי יוסף וולטוך, הצייר הקדוש רבי דוד פטילון, ובכלל היה מקושר לכל הצדיקים הנסתרים שהיו בירושלים בדור הקודם.

המשמשים בקודש

מי שמשמש את הרב הם בניו ונכדיו, אשר מוסרים נפש למען הרב שליט"א כדי שיוכל להמשיך במפעלו האדיר של הרבצת התורה. הרב קשור מאוד עם בני משפחתו, בניו, חתניו ונכדיו, ואף מוסר שיעור קבוע לנכדיו בכל מוצאי שבת. הרב מסור לכל נכד ונכד, ודואג אף לפרטים הקטנים. בית הרב אינו מנוהל על ידי משב"קי"ם, אלא על ידו בלבד, ובני ביתו הם המסייעים לו בפועל.

בשל חולשתו של הרב בתקופה האחרונה, לא מתקיימת קבלת קהל רשמית. הרב מקבל לאחר תפילת מנחה וערבית בבית הכנסת היכל שמעון ברחוב שמעון הצדיק בירושלים, לברכות קצרות בלבד.

בית מרן הגאון רבי שלמה זעפראני שליט״א

ייחודו של בית מרן הגאון רבי שלמה זעפראני שליט״א הוא בפשטותו ובפתיחותו. הבית כולו פועל בדרכו של הרב, "אהוב על המקום ואהוב על הבריות". לא רק על תלמידי חכמים או בני תורה, אלא על כל הבריות. ואכן, בביתו ניתן לראות מגוון רחב של מבקרים: גדולי תורה, דיינים, ראשי ישיבות ורבני קהילות הבאים לדון בענייני תורה והנהגה; לצד נציגי ציבור ואנשי מעשה המבקשים עצה ותושייה; אברכים הפונים בענייני הלכה, הנהגה ונושאים אישיים; ועד לבעלי בתים ויהודים הנמצאים בשלבי קירוב שונים. כל אחד מוצא אוזן קשבת ושפה משותפת עם הרב, באופן שמעורר השתאות.

הרב מקפיד על סדרי לימודיו, החל מהשיעור הקבוע שלפני תפילת שחרית, ולאחר מכן בישיבת שפתי חיים שבראשותו. סדר א' הוא בכולל כתר תורה, בו הרב משמש כראש הכולל וכאב בית דין. סדר ב' נמצא בישיבת תפארת שרגא, שם הוא מכהן כראש הכולל ומראשי הישיבה. בשל סדרי לימודיו המלאים, נדיר שהרב יוצא במהלך היום למקומות שונים, מלבד מקרים חריגים, שיעורים קבועים בבתי הוראה שונים או נסיעות נצרכות.

אנשי הבית והקרובים

את הרב מלווה בעיקר בנו, בן זקוניו, הרב יעקב זעפראני, המסייע בניהול סדר יומו הצפוף, בתיאום פגישות ובהחלטות על יציאה לכינוסים ושיעורים. הרב אינו מחזיק טלפון אישי, ועל כן רבות מהפניות עוברות דרך בנו והרבנית המעבירים את השאלות אל הרב. הרבנית עצמה מלווה את הרב בנסיעות רבות, מקבלת נשים המתייעצות עמה בענייני חינוך, ומתמסרת במסירות נפלאה לצורכי הציבור. לא אחת התבטאה בהומור כי מרוב נסיעות ושבתות מחוץ לבית "כבר שכחה היכן מונחים הפלטה והמיחם".

דברי תורתו של הרב מתייחדים בכך שהם נמסרים לאחר ליבון חבורה בדיבוק חברים ופלפול התלמידים. בבוקר הוא לומד עם קבוצת אברכים בכולל כתר תורה, ומתוך דיונים אלו יוצאים חידושיו הרבים, כפי שנדפסו בספריו. בשעות אחר הצהריים לומד הרב עם הגאון רבי עזרא דוד, רב קהילת עטרת יצחק בבית וגן. לא מעטים מתלמידי החבורה נעשו עם השנים דיינים בבית הדין.

אצל הרב אין 'אנשי סוד' הרב גלוי לכל, ודרכו אינה לנהוג בסודות. עם זאת, בכל תחום ישנם מקורבים שעמם הוא נועץ. בענייני המוסדות צמודים אליו הרב שלמה טוויל יו"ר איגוד עמלי התורה והרה"ג רחמים זיאת קצין המנהל הרוחני של המוסדות. בנושאים ציבוריים ופוליטיים, הרב מצוי בקשר עם הרב אהרן כהן, מנכ"ל איגוד עמלי התורה וחבר מועצת העיר בית שמש, הנחשב לדמות קרובה ומשמעותית בהנהגת הציבור הספרדי. לצדו פועלים הרב ישראל כהן, הרב יהודה דיין אחיינו של הרב, הרב ברוך מרדכי מימרן, הג"ר רחמים מזרחי ראש מוסדות כתר ארם צובה וארגון "ממלכת" מודיעין עילית, הג"ר שמואל ויצמן ראש ישיבה צעירים בית שמש ות"ת ברכת יצחק, ראשי מוסדות וקהילות ואברכים נוספים המצויים בקשר מתמיד עם הרב.

במהלך השנים נבנה סביב הרב מנגנון טבעי של אברכים ועסקנים הקרובים אליו. הם אינם משב"קים במובנם הקלאסי, אלא אנשי ציבור שמתוך הפעילות הציבורית נרתמו לסייע, לייצג ולהוציא לפועל את הוראותיו. בעבר עסקו בכך בעיקר רבני הכולל, כדוגמת הג"ר יצחק בן יהוידע שליט"א. כיום פועלים בסמוך אליו קבוצת אברכים הפזורים בערים שונות בקריית ספר, בבית שמש, בטבריה,חריש, ירושלים ועוד, כולם מסייעים בהקמת קהילות וביסוס המוסדות.

קבלת קהל

הרב נוהג לקבל את הציבור במספר מסגרות קבועות: לפני תפילת מנחה גדולה בכולל כתר תורה לנושאים קצרים וברכות, וכן בבתי הוראה שונים, בישיבת תפארת שרגא בימי רביעי, ב"אהבת שלום" בירושלים בימי שני בבוקר, בקהילת חניכי הישיבות בגבעת האנטנה בערבים, וכן במוקדים נוספים בנווה יעקב, בית שמש, טבריה ועוד.

המאפיין הגדול בבית הרב הוא הפתיחות והנגישות. גם בעניינים רגישים כבחירות, חוק הגיוס ומשברים ציבוריים, ניכר כי דרכו של הרב היא לשוחח בגילוי, להקשיב ולייעץ. את דרכו הוא מלווה בענווה נדירה, ובד בבד בתקיפות של דיין ותיק שאינו חת מפני איש. הרב נוהג להאיר פנים ולתת כבוד לכל איש ישראל, קטן כגדול, וכפי שהוא מרבה לומר: "ישראל ר"ת – יש שישים ריבוא אותיות לתורה", הגדול שבגדולים לא יוכל למלא את תפקידו של הקטן שבקטנים.

בית מרן הגאון רבי מסעוד בן שמעון שליט״א

דמותו של מרן הגאון רבי מסעוד בן שמעון שליט״א, רבה הספרדי של העיר בני ברק, ניכרת באהבתו הגדולה לכל יהודי וביחסו האישי והחם לכל אדם. כל פונה אליו מרגיש כי הרב נושא את כאבו, בוכה עם המצטערים ושמח בשמחת הזולת. יחס מיוחד מגלה הרב לילדי ישראל: לא אחת נראים ילדים דופקים על חלון רכבו, והרב ממהר לפתוח ולברכם בחיוך אבהי. גם בביתו, השוכן במיקום מרכזי בעיר, עולים דרך קבע ילדי החיידרים לקבל את ברכתו.

קרדיט צילום: נועם אליהו

המשמשים בקודש

לצדו של הרב עומד זה למעלה מעשור המשב"ק הנאמן הרב אברהם מיג'אן, המשמש כעוזרו הקרוב, דוברו ונהגו האישי. הרב מיג'אן הוא האיש המופקד על ניהול סדר יומו של הרב, תיאום הפגישות, מענה לפניות הציבור, וכן הקשר עם אישי ציבור, נציגי מוסדות, וגורמים תקשורתיים.
כל פנייה בענייני הרב, בין אם ציבורית, מוסדית או תקשורתית, עוברת דרכו,

הרב מיג׳אן מקבל את הפניות ומעדכן את הרב בפרטי האירועים והפגישות, אך ההכרעות הסופיות מתקבלות תמיד על ידי הרב עצמו. הרב אברהם מיג'אן למד בישיבת באר התלמוד בירושלים, שם למד לצדו בנו של הרב, הרב עזרא בן שמעון, ומאז נרקמה ביניהם ידידות חמה. לאחר נישואיו עבר הרב מיג׳אן לבני ברק, ור' עזרא קישר בינו לבין אביו, ששימש אז ראש כולל בישיבה הגדולה "אור התלמוד".

הקירבה הגדולה בין השניים הלכה וגברה, והרב מיג'אן החל לכתוב לרב את שיעוריו ולדבר עמו בלימוד. כשנבחר הרב למסעוד לרבה של בני ברק, הפך הרב מיג'אן ליד ימינו בכל העניינים, הקשר בין הרב לנאמן ביתו קרוב ואישי מאוד. הרב מתייחס אליו בכבוד רב ומרבה להעניק לו אמון מלא. גם בנו של המשב"ק, המתלווה לעיתים אל הרב בנסיעותיו, זוכה לקרבה מיוחדת,

בענייני הבית מסייעים גם בני המשפחה: בנו הרב עזרא בן שמעון, המתעדכן בענייני הבית ומקשר לעיתים בין הרב לגורמים ציבוריים, וכן בנו הרב דוד בן שמעון. עם זאת, עיקר הניהול השוטף מופקד בידי העוזר הקרוב.

קרדיט צילום: נועם אליהו

סדר יומו וקבלת הקהל

הרב נוהג לקבל קהל בעיקר בשעות הערב שלאחר תפילת ערבית. יחד עם זאת, בדרכו של רבו מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל, אין הרב מגביל עצמו לזמנים קבועים, וכל אדם הבא בדלת בכל שעה מתקבל בסבר פנים יפות. בתקופה האחרונה, בשל חולשה קלה, משתדלים שלא להטריח את הרב לאחר השעה 10 בלילה.

קרדיט צילום: נועם אליהו

באתר המוזיקה החרדי היחיד מסוגו 'המחדש מיוזיק' מבית 'המחדש' – האתר המסונן הגדול ביותר בעולם, מתקרבים לסגירת ההצבעה במצעד המוזיקה השנתי הגדול לשנת תשפ"ה, שתנעל עם כניסת השבת. והשנה, המצעד מתקיים בשיתוף פעולה אסטרטגי עם יישומון המוזיקה 'ג'וזיק' – הבית של המוזיקה היהודית'.

מצעד המוזיקה השנתי של 'המחדש' הפך זה מכבר לאחד האירועים המכוננים והמשפיעים ביותר בז'אנר המוזיקה היהודית, כאשר הציבור הרחב הוא זה שקובע מי הם אמני, שירי ואלבומי השנה.

החל מהערב (מוצאי שבת שובה תשפ"ו) ההצבעה נפתחה והגולשים יקבעו מי הם הזמרים והשירים של שנת תשפ"ה, במגוון קטגוריות: שיר השנה, זמר השנה, אלבום השנה, תזמורת השנה, מלחין השנה, מעבד השנה ומקהלת השנה.

מלבד ההצבעה המסורתית באתר וכדי להקל על הציבור ולהנגיש את חווית ההצבעה, 'המחדש' ו-ג'וזיק, משיקים בוט וואטסאפ חדשני, שיאפשר את ההצבעה באופן ישיר, מהיר וידידותי באמצעות הודעה פשוטה.

להצבעה באתר 'המחדש' הקליקו כאן – להצבעה באמצעות הבוט הקליקו כאן.

תוצאות המצעד החגיגיות יפורסמו, אי"ה, ביום ראשון ה' דחול המועד סוכות תשפ"ו.

אז קדימה! בואו להצביע ולקבוע מי הם האמנים שיוכרזו כזוכים בקטגוריות המתמודדות.

הם ראו את הדפוס, חקרו את השורש הדתי, ושילמו מחיר אישי כבד בטרור. כעת, שנתיים אחרי שאסון שבעה באוקטובר חשף את הקיפאון המחשבתי בדרג המדיני, שלושה מהמומחים הבולטים והנועזים ביותר בסכסוך הערבי-פלסטיני חושפים את התובנות שהשאירו אותם "צועקים במדבר" במשך שנים.

ד"ר מרדכי קידר, מזרחן ותיק ששירת 25 שנה במודיעין; דוקטור אדי כהן, בן לקהילה היהודית בלבנון שאיבד את אביו שנרצח על ידי חיזבאללה; ודוקטור יחיאל שבי, חוקר שכתב דוקטורט על שאיפת "זכות השיבה" – כולם מגיעים לאותה מסקנה חותכת: הסכסוך הוא מלחמת דת מתוכננת שמתנהלת בתוכנית שלבים.

בראיון מיוחד ל'המחדש', הם מפרקים את פרדיגמת "השלום האזורי" שקרסה, חושפים את הצביעות של קטאר ששימשה "אב במשפט הרצח של בנו" (חמאס), ואת האמת המטרידה על מצרים שחתמה על "שלום תועלתני" בלבד. זוהי עדותם המלאה, חפה מנאיביות, של האנשים שראו את האיום מגיע – ובידם מונחות כעת התוכניות המפורטות כיצד לצאת ממנו.

מבית פולני לחיל המודיעין

כשנשאל ד"ר קידר כיצד התחיל להתעסק בעולם הערבי, הוא השיב בשאלה: "תשאל יותר איך אדם ששפת אם שלו מהבית זה שפת היידיש, ושני הוריו הם פולנים, בכלל הולך לכיוון הזה?". התשובה טמונה במורה אחד יוצא דופן בבית הספר צייטלין בתל אביב, בכיתה ט'. "הוא היה מורה מאוד מעניין, מאוד מושך, מאוד ככה אהבנו אותו התלמידים, ואנחנו אחריו באש ובמים. ואז פתאום ראיתי שאני יודע ערבית על בוריה."

ידע זה פתח בפניו מסלול חיים שלם: "ולאחר מכן אני הייתי 25 שנה בחיל המודיעין," הוא מגלה. "התגייסתי בשנת 1970, ישר לחיל המודיעין, ל-8200." עבורו, זה היה עולם מרתק: "זה עולם שאנחנו לא מכירים. עולם שמתנהג בצורה אחרת משלנו. עולם שחושב אחרת משלנו. עולם שכל הארגז הכלים התרבותי שלו שונה משלנו."

הרגע שהפך לוויראלי

לאחר שחרורו, הפך קידר לדמות תקשורתית, בין השאר בזכות יכולתו להשתמש בערבית "בכל מיני אירועים תקשורתיים, כמו ויכוחים," כדבריו. עימות אחד בלט במיוחד: "זה היה עימות שהיה לי באל-ג'זירה עם המנכ"ל של אל-ג'זירה, כשהוא ראיין אותי ביום ירושלים שלפני 17 שנה, ב-2008."

כשהמנכ"ל שאל בזעם "מדוע אתם בונים בירושלים?" קידר השיב בטיעון מוחץ: "עניתי לו שירושלים הייתה בירתנו כשאבותיכם, הם אבות המוסלמים, היו שותים יין, קוברים בנות בחיים, ועובדים אלילים ואלילות במכה. כי הרי האסלאם כולו 1,400 שנה. […] אז אמרתי לו, כשאנחנו לפני 3,000 שנה היינו בירושלים, בירתנו הנצחית וההיסטורית, אבותיכם בכלל היו עובדי אלילים. אז למה אנחנו צריכים לבקש מכם רשות לבנות בירושלים?"

כשמנחה אל-ג'זירה הגיב: "אתה לא יכול למחוק את ירושלים מהקוראן," קידר השלים את הניצחון: "אמרתי לו, אדוני, ירושלים אפילו פעם לא מופיעה בקוראן. אתה לא יכול לשכתב את הקוראן מעל מצח אל-ג'זירה." לדבריו, "הריאיון הזה נהיה ויראלי, הוא רץ בכל המקומות, ועד היום אנשים מצטטים אותו." שבע וחצי שנים לאחר מכן, המנכ"ל ציין זאת כ"חוויה מאוד קשה שהוא עבר."

בסיס הסכסוך: זה לא מה שחושבים

"תראה, בסיס הסכסוך הוא סכסוך דתי בין האסלאם והיהדות," אומר ד"ר קידר בבהירות. "ואנשים, בעיקר אנשים שהדת לא מהווה בשבילם שיקול חשוב, לא מבינים את זה, וגם לא רוצים להבין את זה. מכיוון שהם רואים בכל דבר עניין פוליטי, כלכלי, טריטוריאלי, כל מיני עניינים אחרים. כאשר המרכז של הסכסוך הוא העניין של הדת." הוא מדגיש כי זהו סכסוך "שאנחנו צריכים לדעת איך להתייחס אליו, כי גם בדת האסלאם יש דרכים איך להתמודד עם בעיות קשות, וצריך לדעת איך לעשות את זה."

ד"ר קידר מבהיר כי המהלכים המדיניים הנוכחיים הם "אווילים בגלל שבישראל לא מבינים את הראש שלהם. חושבים שאם ניתן להם מדינה או משהו כזה, אז זה ירגיע אותם." כפתרון חלופי, מציע ד"ר קידר את הקמת "אמירויות פלסטיניות" – ערי מדינה המבוססות על מבנה החמולות. "אתה יכול לתת להם אמירות בחברון על בסיס החמולות שלהם."

עיקרי התוכנית, אותה כתב באופן מפורט, הם יצירת שלטון פלסטיני המבוסס על מבנה החברה הערבית השבטית, בו "השייכות והנאמנות לשבט ולחמולה חזקות בהרבה מהשייכות והנאמנות ללאום או לדת." כשהועלתה הטענה שהמאבק הדתי סותר הסכמה כזו, הוא הסכים: "לחלוטין. ולכן, אם אתה מדבר איתם באופן הנכון, הם מבינים שאין להם שום סיכוי לקבל שום דבר אחר, אז הם יקבלו את זה, כאילו תהיה להם ברירה."

הרשות הפלסטינית: יצירה מלאכותית

"הרשות הפלסטינית היא יצירה מודרנית על בסיס הלאומיות המומצאת שהומצאה בשנות ה-60 של המאה שעברה. וזה דבר שלא מחזיק מים," טוען קידר בנחרצות. הוא משווה זאת ל"לאומיות הסורית, שהיא לא אמיתית, ולכן הסורים הורגים אחד את השני. כמו הלאומיות העיראקית, שגם היא מלאכותית, ושם כולם הורגים אחד את השני. בתימן, בלוב, בסודאן, בכל המדינות הכושלות, וגם לבנון. אין לאומיות אמיתית."

על שולחן הממשלה

קידר מגלה כי הצעתו "היה על שולחן הממשלה." מה שמנע את קיומה, לדבריו, הוא "המלחמה בעזה, וסוריה ואלף ואחד עניינים. עוד אין להם את הפנאי לשבת ולדון בדברים עמוקים." הוא מביע תקווה כי אנשים כמו דוד זיני "שייכנס להיות ראש השב"כ" ו"עוד אנשים שמבינים את הרעיון הזה של האמירויות, ילכו על זה," ומציין כי זיני כבר מכיר את התוכנית.

חיים עם איומים

בעקבות פעילותו, ד"ר קידר הולך עם נשק. "האיראנים מדברים עליי, כי אני גם עושה עניינים באיראן," הוא אומר בנחישות, "למשל, אני קורא בגלוי לפרק את איראן למדינות אתניות. כי איראן אין, זה לא עם, אין עם איראני. יש שם הרבה עמים." הוא מאשר כי קיבל איומים "כל הזמן, האיראנים מאיימים עליי," אך משיב בציטוט: "אשרי אדם מפחד תמיד."

הסכנה הנסתרת: סוריה

כשנשאל איזו מדינה היא המסוכנת ביותר מבין אלו שנראות שקטות, קידר עונה מיד: "סוריה." הסיבה? "בגלל שמי שעומד בראשה היום זה איש דאעש. זה אחמד אל-שארעא. הוא מכונה מוחמד אל-ג'ולאני, והוא איש דאעש." לגבי הסכם שלום, קידר מזהיר: "בהחלט. ולכן צריך להיות מאוד זהירים." המלצתו: "כבדהו וחשדהו", וחתירה להסכם ביטחוני של שקט, לא לנורמליזציה מלאה.

בין ביירות לתל אביב: שיחה עם המזרחן שחי את הטרור על בשרו

דוקטור אדי כהן, מומחה לסכסוך הערבי-פלסטיני שגדל בלבנון, חווה את האנטישמיות בעורף ואיבד את אביו  כשנרצח ע"י ארגון הטרור חיזבאללה לאחר שנחטף, חושף את האמת שאנשים מסרבים לראות על הסכסוך, האסלאם הקיצוני והמחיר של נאיביות מערבית

כשאנו משוחחים עם ד"ר אדי כהן, הוא לא מביא רק תעודות אקדמיות ומומחיות מזרחנית. הוא מביא זיכרונות. זיכרונות של ילד יהודי שגדל בלבנון, שראה את השנאה מקרוב, ששמע את הקללות ברחובות, וששילם את המחיר הכי יקר שאפשר לשלם.

"אני מיהודי לבנון," הוא פותח בפשטות. "נולדתי וגדלתי בלבנון. המזרח התיכון קשור אלינו מרקע. אני גדלתי עם מוסלמים ועם נוצרים, אני יודע את השפה הערבית." אבל מה שנשמע כהקדמה תמימה של מזרחן אקדמי, הופך במהרה לעדות מזעזעת על המציאות שהוא חי בה.

ילדות בצל חיזבאללה

"האם הכרת בתור ילד את אנשי חיזבאללה והשלטון שלהם?""  כן," הוא עונה מיד. "השנאה והאנטישמיות בקרב אנשי חיזבאללה, בקרב המוסלמים שם אתה רואה את זה בגרפיטי, אתה רואה את זה ברחוב, אתה רואה את זה בתקשורת שלהם. בכל מדינה, כמעט מדינה ערבית, אתה רואה את הדברים האלה. אבל בלבנון יותר."

עד גיל 18 גדל כהן בלבנון. 18 שנים שבהן ספג את תרבות השנאה, את התעמולה, את האנטישמיות הגלויה. אבל הדבר שצרוב בזיכרונו עמוק מכל  הוא לא רק גרפיטי על קירות. "אבא שלי חטפו," הוא אומר בשקט. "חיזבאללה חטפו יהודים בשנת 1985. רצו לעשות עסקת חילופים  ממש מה שאנחנו מדברים עליו היום. חטפו יהודים, רצו שישראל תשחרר אנשי חיזבאללה. זה היה בשנות ה-80, ולא יצאה לפועל העסקה. רצחו את היהודים. 11 יהודים, וביניהם אבי זיכרונו לברכה." הפאוזה בשיחה מרגישה כבדה. זה לא סיפור אקדמי. זה חיים.

הקול שצעק במדבר לפני השבעה באוקטובר

"הרבה דברים השתנו מאז שבעה באוקטובר," ד"ר כהן ממשיך. "אני הייתי פעיל גם לפני שבעה באוקטובר. אם תקראו את מה שכתבתי ברשתות  הייתם קוראים לי ימני פשיסט. יש כאלה שקראו לי." הוא נושם. "פשוט הקו שלי ברור: לא מנהלים משא ומתן עם טרוריסטים, לא מסייעים להם. את הטרור משמידים. אין לתת מזומנים לארגון טרור. טרור משמידים. את כל הדברים שאנשים התחילו להגיד אחרי השבעה באוקטובר  אני אמרתי זאת תמיד."

אבל איך זה ייתכן ששום אחד לא הקשיב? איך אנשים, במיוחד בדרג הצבאי והמדיני, לא ראו את מה שהיה ברור לכהן? "חלק זה נובע מנאיביות," הוא מסביר בתסכול. "למשל, גם לפני שבעה באוקטובר אמרתי שאסור לתת לעובדים הפלסטינים להיכנס לישראל. אנשים אמרו: 'וואלה, עובדים פלסטינים, רק עובדים, חוזרים הביתה, רוצים רק להתפרנס.' אבל זה לא ככה. הנה, ראינו איך העובדים הפלסטינים 'התפרנסו' בעזה – אספו מודעין על ישראל לצורכי טרור, עובד פלסטיני שנכנס לישראל, זה סכנה."

כשאנו שואלים אותו על האחריות של הדרג הצבאי והמדיני, הוא לא נרתע: "הם טועים. זה שיש להם דרגות על הכתפיים, זה לא אומר שהם צודקים."

הנאיביות המערבית: אחרי מלחמת העולם השנייה

"זה משהו גלובלי," כהן מנתח, "משהו שקרה אחרי מלחמת העולם השנייה. אנשים רוצים ואוהבים לעשות שלום, אבל לפעמים זה לא הולך, זה לא יוצא – הערכים זה לא אותם ערכים. אני אצטט את ראש ממשלת איטליה: הערכים של האסלאם הם לא אותם ערכים שלנו, ושל האירופאים. זה לא אותו דבר, זה אחרת לגמרי."

זו נקודה קריטית שכהן חוזר אליה שוב ושוב: הניסיון לכפות ערכים מערביים, ליברליים, על תרבות שפועלת לפי כללים שונים לחלוטין. והמחיר? הוא משתלם על ידי הקורבנות.

העימות שהפך אותו למשפיען ערבי

"אחד הדיונים הכי מרתקים," מספר כהן בחיוך קטן, "שבאמת הביא לי קבוצה גדולה של סעודים שהתחילו להתעניין בי – זה כאשר התעמתתי בתקשורת מול ערבי ישראלי שהתחיל לקלל את מלך סעודיה."

מה עשה ד"ר כהן? "יצאתי והפסקתי את הראיון. לא המשכתי את הראיון בגלל קללות. צריך לכבד ולכן יצאתי מהדיון." התוצאה? "הסעודים מאוד העריכו, ואפילו הגדירו אותי בשנת 2021 כאחד האנשים הכי משפיעים בעולם הערבי – אני, כיהודי. עיתון סעודי הגדיר אותי אחד האנשים הכי משפיעים בתקשורת לשנת 2021, בגלל הסצנה הזו ועוד דברים."

האם יש סיכוי לשלום?

בהתייחסותו  לתוכנית טראמפ עם חמאס, כהן נאנח. "תראה, אני לא מאמין. אני רוצה לקוות. אני מקווה שאני טועה, אבל אני לא מאמין. שמחר או מחרתיים, או אפילו עוד שלושה ימים, ישחררו את כולם – את מי שנשאר בחיים ואת כל הגופות. אני לא מאמין פשוט. אני מכיר אותם. זו תחושה. תחושה והרגשה פנימית. אין לי משהו להתבסס עליו, אין לי מידע ספציפי, אבל אני מכיר אותם."

מלחמת דת שלא מדברים עליה

האם יש דרך לפתור את הסכסוך הערבי-פלסטיני באופן כללי? לא רק עם חמאס, אלא עם חיזבאללה, החות'ים, וכל הארגונים האחרים? "ברור שהמלחמה היא מלחמת דת," כהן אומר בבירור. "ולא רק אנחנו. הם נלחמים בכולם  בנוצרים, בכורדים, בכל מי שלא מוסלמי. זאת מלחמת דת. אין ספק."

והוא מביא דוגמה היסטורית מזעזעת: "אני יכול להגיד לך מה קרה בטבח פרהוד – טבח יהודי עיראק. נעשה ביהודים בבגדאד בחג השבועות, ו'-ז' בסיוון תש"א, 1-2 ביוני 1941. במהלך הפרעות נרצחו, לפי הערכות שונות, בין 180 למעל ל-1,000 יהודים, לפחות 2,118 נפצעו, לפחות 242 ילדים היו ליתומים, ורכוש רב נבזז."

הוא משעין את ראשו קדימה: "למה טבחו ביהודי עיראק? ב-1941 הרי לא היה לא ישראל, לא התנחלות, לא אל-אקצא, לא בן גביר, לא נתניהו – כלום. מה היה? זה היה שבע שנים לפני הקמת המדינה". לדבריו "הטבח היה רק בגלל שהם יהודים."

"וזה לא רק היהודים," הוא ממשיך. "אם זה לא יהודים – זה נוצרים. אם זה לא נוצרים – זה יזידים. אם זה לא יזידים – זה כורדים. כל מי שלא מוסלמי, הם שונאים אותו."

הנשק שלא רואים: כסף ודמוגרפיה

אז אם זה מלחמת דת, איך האסלאם הקיצוני מצליח לגייס את כל העולם נגד ישראל?  "שילוב של דמוגרפיה וכסף," כהן עונה בפשטות. "מאיפה הביאו את 40 הספינות למשט מול עזה? חמאס נתן להם. מאיפה חמאס קיבל את הכסף? מקטאר, מאיראן. כשיש כסף ויש דמוגרפיה – יש כוח."

והבעיה לא רק של ישראל. "לך תראה מה קורה עכשיו בכל מדינות אירופה. יש בעיות, וזה לא קשור לסכסוך הפלסטיני. כשאדם מפחד לצאת בגרמניה – זה לא קשור לפלסטין, לא לישראל, לא לאקצא."

ואז הוא משחרר משפט שמסכם את הכל: "בוא אגיד לך ככה בשני משפטים: שני מנהיגים גרמנים השמידו את אירופה. אחד קראו לו אדולף היטלר, השני – אנגלה מרקל. שניהם זרעו חורבן באירופה. אחד כי הוא נלחם בכל העולם, ומרקל כי היא פתחה את השערים לכל המוסלמים וכל הקיצונים."

כשאנחנו שואלים מה הדרג המדיני צריך לעשות? הוא משיב: "הדרג המדיני הפעם באמת מקבל החלטות נכונות," כהן אומר בזהירות. "מטרות המלחמה הן מטרות ראויות: השמדת חמאס, פירוק עזה מנשק. אבל צריך ללכת על זה עד הסוף. אם באמת ילכו עד הסוף."

כמו את קידר, כך אני שואל את ד"ר אדי כהן. "אתה מקבל איומים על חייך? אתה מפחד? "לא. אני לא חושש," הוא עונה. "אבל כשאני בחו"ל – אני נזהר." "מאות," הוא עונה כשאני שואל אם קיבל איומים ישירים. "אני מקבל את זה בתקשורת החברתית."

מאיפה כל החוזק הזה? "קודם כל, אמונה בהקב"ה. זה אחד. אני חושב שזו אמונה שאני מאמין בלמעלה. זה בעיקר. וחוץ מזה – צריך להיזהר גם. זהירות מתבקשת, אני תמיד זהיר."

האיום הכי מסוכן: המדינה שמחייכת

בסיום השיחה, אנו שואלים: מכל המדינות שאתה רואה בעולם – איזו מדינה, שלכאורה מחייכת לישראל, הכי צריך להיזהר ממנה? "הסעודים," הוא עונה מיד. "אני מזכיר לך, לפני שנה וחצי כולם כמה התלהבו לנורמליזציה עם סעודיה. אפילו נשיא המדינה יצחק הרצוג היה בקונגרס ואמר שהוא מתפלל לנורמליזציה עם סעודיה. זו היית נאיביות כי אני אז התנגדתי. אני יודע שזה לא אנשים שרוצים לעשות שלום. הסעודים לא יעשו שלום אם לא ניתן מדינה לפלסטינים. זה היה הנאיביות של המנהיגים שלנו. הסעודים – כל רצונם זה מדינה פלסטינית, והם יעשו הכל למען זה. ושלום יהיה שלום פייק איתם."

זכות השיבה, קטאר ומצרים: שיחה עם המומחה שחושף את האמת מאחורי הפרגוד

דוקטור יחיאל שבי, מומחה לסכסוך הערבי-פלסטיני שכתב דוקטורט שלם על זכות השיבה, חושף את המנגנון הגלובלי שפועל נגד ישראל, מסביר למה קטאר היא "האב במשפט הרצח של בנו", ומזהיר: המדינה המסוכנת ביותר היא דווקא זו שחתמנו איתה על שלום.

הדוקטורט שחשף את האמת

כשאני שואל את דוקטור יחיאל שבי איך הוא התחיל להתעסק בסכסוך הערבי-פלסטיני, התשובה שלו מפתיעה בעומקה. "קודם כול, כתבתי על זה במסגרת לימודיי – דוקטורט שלם, על כל הנושא של הדרישה לזכות השיבה," הוא פותח. "ההשלכות על מדינת ישראל, העובדה שיש תושבים או אזרחים ישראלים שחיים בעיר כמו נצרת, שרוצים לחזור לבתים שלהם ספוּרִיֶה – מה שהיום זה כפר ציפורי. אנשים שחיו בנס ציונה, ב-48' עזבו אותה ללוד."

והתובנה המרכזית? "הערבים עושים צעדות שיבה. צעדות השיבה האלה, כמו שעושים ערבים וישראלים, ואומרים: 'זאת הארץ שלי'. זה אותן צעדות שיבה של העזתים מ-2018 עושים צעדות שיבה לגדר, ואומרים: 'אנחנו רוצים לחזור לפלסטין של 48'.' היינו – אין הבדל בין פלסטין של 48' לפלסטין של 67'. הם רוצים את הכול."

המחקר המעמיק הזה הוביל אותו למסקנה חד-משמעית: "הסיפור הזה מאוד מאוד עניין אותי, חקרתי את זה. הגעתי למסקנה שזה מאבק דתי – זה מאבק למי שייכת את הארץ הזאת. ולכן המלחמה היא מלחמה של תוכנית שלבים – לנסות לשחרר אותה בשלבים."

הברית המסוכנת: השמאל הפרוגרסיבי והאסלאם הקיצוני

מה אחרים לא מבינים על הסכסוך? מה הדרג המדיני מפספס? הוא עונה, היום המאבק הוא מאבק קשה, מכיוון שיש פה שני גורמים שחברו להם יחדיו," שבי מסביר בתשובה מרתקת. "אחד זה השמאל, מה שנקרא, הליברל פרוגרסיבי, שרוצה לתקן עוולות, לפעול למה שנקרא צדק, והפלסטינים מצטיירים כעם ילידי, כאלה שגרו פה. הם בנו נרטיב מאוד יפה."

"ואת זה מתדליקים," הוא ממשיך, "גם הקטארים עם הכסף שלהם, וגם כל אותם מהגרים ערבים אסלאמיים, או אסלאמיים באופן כללי, שגרים באירופה ושיש להם השפעה מאוד גדולה על דעת הקהל. הם גם כוח אלקטורלי מאוד מאוד חשוב." הוא מסכם: "ושני הגורמים האלה שמשתפים פעולה – הם Game Changer.

האם ישראל יכולה להתמודד?

האם ישראל בכלל יכולה להתמודד מול המנגנון הגלובלי הזה? אנחנו שואלים והוא עונה: "ישראל יש לה גם משקולות שהיא יכולה להפעיל. קודם כול, ההון האנושי. דבר שני, היכולת הצבאית שלנו, הסיוע הצבאי שאנחנו יכולים להעניק. דבר שלישי  זה להמשיך ולעביר את הנרטיב שלנו, שהנרטיב שלהם הוא שקרי והנרטיב שלנו הוא נכון. צריך לדעת לדבר – אתה שופט את הדברים מול העיניים."

והעיקרון המנחה? "צריך להבין שזה מאבק טוטאלי, ושלא בוחלים באמצעים, ושצריך להשפיע על כל גורם. אם יש את האוונגליסטים בעולם, שיש להם תמיכה מסוימת בנו – אז לתמוך בהם, לבוא ולהתחבר אליהם."

העימות שחזה את שומר החומות

כשהוא מספר לנו על עימות בתקשורת שהוא זוכר במיוחד, הוא מספר על רגע נבואי שהתרחש לפני שומר החומות.  "הייתי בערוץ i24 בערבית," הוא מתחיל. "ושם דיברו על כל מה שקורה ביישובים הערביים, והמאבק של האוכלוסייה הערבית בישראל במה שנקרא גזענות וכיבוש ופגיעה. התרעם שם סגן ראש העיר של אום-אל-פחם. הוא אמר: 'אום-אל-פחם המורדת, אום-אל-פחם הנועזת' – שאום-אל-פחם היא מה שנקרא עומדת על שלה, נצמדת לאדמה."

הוא אומר כבדרך אגב "הסמל של עיריית אום-אל-פחם זה עץ זית. תראה איך הם נכסו את הזית לעצמם."

ד"ר שבי לא שתק: "ואני באתי ואמרתי: זה מצביע על זה שאום-אל-פחם לא נכבשה ב-1948, אלא אנחנו קיבלנו אותה מהירדנים. אנחנו נתנו להם שטחים מסוימים שכבשנו, והם נתנו לנו את האזור של ואדי ערה."

והמסר המרכזי שהוא העביר: "עכשיו, אני באתי ואמרתי: תשימו לב שהאנשים האלה שחיים בתוכנו   חלק מערביי ישראל, אני לא אומר כולם, אבל חלק מערביי ישראל – הם יבואו והם יצאו כנגד המדינה. למה? כי לא מעניין אותם לשחרר את יהודה ושומרון או את הגדה המערבית או את עזה. מה שמעניין אותם זה לשנות את ההיסטוריה ולהגיד שהכול שלהם והיהודים לקחו מהם את כל השטחים."

"זה היה אחד העימותים החזקים," הוא נזכר. "והוא אמר: 'אנחנו מאמינים שאנחנו יכולים לנצח את העושק.'" והתובנה? "זאת הייתה נקודה שבה הבנתי שאנחנו הולכים להתנגשות, והייתה התנגשות – ההתנגשות בשומר החומות, וההתנגשות לאחר מכן, בטבח-7 באוקטובר."
תוכנית טראמפ: הרע במיעוטו.

מה דעתו על תוכנית טראמפ? "זה הרע במיעוטו," ד"ר שבי עונה. "יש בזה הרבה דברים טובים. מה הדבר הטוב ביותר? זה שאנחנו לא צריכים לעצור בשביל, מה שנקרא, לקבל את החטופים."

קטאר: האב במשפט הרצח של בנו

אבל הגילוי המדהים ביותר של שבי נוגע לתפקידה של קטאר. לאחר מחקר מקיף שערך, הוא מגלה תמונה מטרידה ."קטאר למעשה משכה את העולם בעם עם הפלסטינים או עם חמאס," הוא חושף. "ובזמן שהיא ניהלה איתנו משא ומתן עקר לעסקת חטופים חלקית, היא הרעילה ובנתה פה את קמפיין ההרעבה. היא מציגה עצמה כמתווכת 'אובייקטיבית', שותפה חיונית למהלכים הומניטריים, ואף נהנית מתמיכה של מדינות המערב."

"אלא שבפועל," הוא ממשיך, "המעורבות הקטארית חושפת מציאות מטרידה הרבה יותר: לא תיווך נייטרלי, אלא פעילות עקבית של ליווי, מימון ולגיטימציה לארגון טרור רצחני. לתת למדינה כמו קטאר לשמש כמתווכת בעסקה להשבת חטופים – זה כמו לתת לאב להיות השופט במשפט הרצח והטבח שבנו, במקרה הזה חמאס, ביצע."

מכונת התעמולה: אל ג'זירה והקמפוסים

שבי חושף את הממדים המלאים של השפעת קטאר: "קטאר הייתה זו שהדהדה את רעיון 'פלסטין מהירדן ועד הים', באמצעות מכונת התעמולה הרעילה שלה – רשת אל ג'זירה בערבית ובאנגלית. מכונת התעמולה נקראת בשפת האיסלאם 'דעווה' (הטפה) או 'ג'יהאד בל-כלאם' (ג'יהאד העט של העיתונאי – כתב הטלוויזיה של ימינו)."

ופרט מזעזע: "ולא לחינם רבים משדרני התחנה בעזה הם אנשי חמאס שהיו מחבלים בעצמם, המגדירים את פעולות הטרור של הארגון כ'הירואיות'."  "כל ההשפעה שלה בעולם," הוא מוסיף, "גם באמצעות המיעוטים האסלאמיים באירופה, גם באמצעות ההשפעה שלה בקמפוסים השונים."

כשאני שואל אותו אם קמפיין ההרעבה שחמאס הדהד בעולם קשור לקטאר, התשובה ברורה: וודאי, בוודאי, מה זאת אומרת. היא מנהלת אותו לאורך השנים, ולא רק בתקופת המלחמה."

האם הסכם טראמפ יכול להחזיק?

"אני חושב שהוא הסכם מצוין, בהתחשב בנסיבות," ד"ר שבי עונה. "הוא הסכם הרבה יותר טוב מכל מה שראינו לפני כן." אבל יש תנאי חשוב: "אם מדינת ישראל תהיה זאת ששולטת על השטח מבחינה צבאית, ואם מדינת ישראל תעמוד על זה שעד שהיא לא תגיד – האנשים האלה עברו שינוי, גם ביהודה ושומרון וגם בעזה, והם יקבלו מאיתנו מפתחות רק אחרי שהם יוכיחו שהם עשו שינוי."

"שינוי," הוא מדגיש, "זה אומר שאין יותר הסתה, שהם לא קוראים להשמדת ישראל, שהם לא מחנכים למה שנקרא להחליף את ישראל. זה בסדר, כל עוד הם מחזירים לנו את האנשים שלנו, הכול טוב ויפה." "אבל אם זה לא הולך בדרך הזאת  זה הסכם לא פשוט."

המדינה המסוכנת ביותר: הגילוי המפתיע

כשאני שואל אותו איזו מדינה מהמזרח התיכון היא המסוכנת ביותר, למרות החיוך וההסכם, התשובה מפתיעה. " מצרים," הוא אומר בלי היסוס. למה? "כאשר הם חתמו איתנו על הסכם שלום, סאדאת אמר: 'מנחם (בהתכוונו לראש הממשלה דאז מנם בגין) המסכן קיבל חפיסת נייר, אבל אנחנו קיבלנו את כל סיני.'"

ואז מגיע ההסבר התיאולוגי: "הפתווה, פסק ההלכה שעליו התבסס השלום הזה, הוא הולך על פי פסוק באסלאם. הפסוק בקוראן אומר ככה: 'אם פנו לשלום, תפנה גם אתה אליו, ותסמוך על אלוקים שהוא יודע מה לעשות.'"
המשמעות? "זאת אומרת שהשלום הזה הוא שלום תועלתני, וברגע  שירצו – הם יעשו משהו אחר. ככל שעכשיו זה משרת אותם."

האם אנחנו קרובים למלחמה עם מצרים? "אני לא יודע," שבי עונה בכנות, "אבל אני אומר: הרוצה שלום יכון למלחמה. תמיד להיות עם יד על הדופק. זה מה שאני אומר. עם זאת, אני לא מאמין בשלום איתם, כי שלום שמבוסס על מסירת שטחים ועל זה שממשיכים להרעיל נגדנו בכל מקום ואתר  זה לא באמת שלום."

המאבק הטוטאלי

בסיום השיחה, שבי חוזר על העיקרון המרכזי שלו: "ככל שאנחנו לא נהיה חזקים ולא נאמין בצדקת דרכינו, ולא נבין שזה מאבק טוטאלי  אנחנו נהיה בבעיה." לדבריו "אפשר לשתף פעולה עם המדינות שסביבנו ועם האוכלוסייה הערבית שחיה אצלנו " הוא מדגיש. "אבל הכול, הכול מתוך הבנה שאנחנו לא זרים בארצנו."