מיקום כתבה: עניין לציבור

מינויו של האלוף במילואים אלי שרביט לתפקיד ראש השב"כ הבא מעורר סערה רבה בעיקר בשל השתתפותו בעבר במחאות נגד הרפורמה המשפטית ועמדותיו בנושאים שנויים במחלוקת.

לפי מקורות מקורבים, ראש הממשלה בנימין נתניהו היה מודע לכך ששרביט השתתף במחאות ברחוב קפלן, אך סבר שהוא המועמד המתאים ביותר בנסיבות הנוכחיות. עם זאת, לאחר שהפרטים נחשפו בתקשורת והגיעו לתודעה ציבורית רחבה יותר, התעוררו ספקות במעון ראש הממשלה. דיווחים לא רשמיים טוענים כי רעיית ראש הממשלה, שרה נתניהו, הביעה התנגדות למינוי.

מידע שפורסם מראה כי שרביט נטל חלק בהפגנות ברחוב קפלן יחד עם קבוצת חובלים וקצין בכיר נוסף. בתגובה, פוליטיקאים מהימין הביעו התנגדות למינוי. השר עמיחי אליהו מעוצמה יהודית כתב: "החלפת אדם בעל תפיסת עולם קפלניסטית באדם אחר עם תפיסת עולם דומה ממשיכה את הבעיה במסגרת אחרת". חברת הכנסת טלי גוטליב פנתה לנתניהו באופן ישיר: "אדוני רה"מ מי לוחש על אוזנך? מה קורה פה? אלי שרביט לקח חלק בהפגנות קפלן. הספיקו לכולנו אנשים נגררים שלא מסוגלים לחשוב אחרת ולחשוב מחוץ לקונספציות".

שרביט הביע בעבר תמיכה בהסכם הגבולות הימיים עם לבנון שנחתם בתקופת ממשלת לפיד. בריאיון לכאן רשת ב' אמר כי ההסכם "משקף היטב את האינטרסים הישראליים" וטען שקיומה של אסדת גז בבעלות לבנונית משרת את האינטרס הישראלי מכיוון שהיא מהווה "מחיר הפסד" עבור לבנון במקרה של עימות.

מנגד, בהתייחסו לפרשת הצוללות, המכונה תיק 3000, הביע שרביט עמדה מקצועית התומכת ברכש ואמר: "הצוללות שלנו ייצאו משירות בעשור הקרוב. אנחנו צריכים לבנות שלוש צוללות כדי לשמר את סדר הכוחות כפי שהוא עכשיו," הסביר. "אני לא מכיר שמישהו ניסה לדחוף לחיל הים כלים שהוא לא צריך. אם אנחנו לא רוצים אנחנו לא לוקחים. אף אחד לא קבע לנו".

בתוך כך, על רקע הספקולציות סביב מינויו של שרביט ואפשרות ביטולו, בלשכת נתניהו ובימין דיברו על מועמדותו של מאיר בן שבת, שנחשב למקורב לנתניהו ושמו הוזכר כמועמד אפשרי חלופי. עם זאת, בן שבת הודיע לפני שעה קלה: "אינני מתמודד על ראשות שב״כ ולא מעוניין בתפקיד".

רשת התקשורת 'סקיי ניוז' פרסמה את הטקסט המלא לכאורה, של המכתב ששיגר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לאיראן ובו הוא קורא לחידוש המו"מ באופן ישיר.

"‏אני כותב מכתב זה כדי לפתוח אופקים חדשים. הגיע הזמן להשאיר את הפעולות האיבה מאחור. ‏אנחנו יכולים להסיר את הסנקציות, לחזק את כלכלת איראן ולפתוח את הדלתות לשיתוף פעולה בין שתי המדינות".

עם זאת, על פי המכתב שנחשף לכאורה, טראמפ מאיים ומזהיר: "אנו מזהירים שאם תדחה את יד הידידות, התגובה שלנו תהיה החלטית ומהירה. שלום אינו סימן לחולשה, אלא הבחירה של החזק. האומה האיראנית היא אומה גדולה שראויה לעתיד טוב יותר, רחוק מבידוד, עוני וסבל.

אם אתה מוכן לנהל משא ומתן, גם אנחנו מוכנים. אבל אם תמשיכו להתעלם מדרישות העולם, ההיסטוריה תתעד שהחמצתם הזדמנות מצוינת. בכבוד רב: נשיא ארה"ב טראמפ".

בתוך כך, הנשיא האמריקני מוסיף ומאיים על השלטון האיסלאמיסטי באיראן: "איראן נמצאת במיקום מאוד גבוה ברשימת הדברים שאני עוקב אחריהם. אם איראן לא תסתדר איתנו, דברים רעים מאוד הולכים לקרות לאיראן" אמר הנשיא טראמפ לעיתונאים.

אליה כהן, ששוחרר משבי חמאס בעזה לאחר 505 ימים, מגולל לראשונה את רגעי הפחד, הרעב והכאב, לצד התקווה והאמונה שהחזיקו אותו בשבי.

ברשומה שפרסם ברשת החברתית, תחת הכותרת 'זְכוֹר אֶת הַיָּמִים שֶׁהִתְפַּלַּלְתָּ לַדְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ לָךְ הַיּוֹם' מספר כהן: "החלטתי היום, סוף סוף, לשבת ולסכם את התקופה הכי לא הגיונית שהייתי בה. תקופה של 505 ימים שלא דומים לשום דבר שאפשר לדמיין. 505 ימים של שבי. של חושך. של ניתוק מוחלט מהעולם, מהמשפחה שלי, מהחברים שלי, מזיו (ארוסתו – א"ה).

לקח לי קצת זמן לאסוף את עצמי, להבין איך בכלל אפשר להסביר במילים את מה שעברתי שם. את הסיטואציות הכי קשות, הכי הזויות, הכי כואבות שאדם יכול לפגוש. היו שם רגעים ששום סרט לא יכול לשחזר. רגעים של רעב, של פחד, של כאב מטורף בגוף ובלב. והיו גם רגעים קשים, כאלו שהייתה בהם תחושת אובדן, תחושת בדידות מוחלטת.

אבל למרות הכול – דבר אחד לא הצליחו לשבור בי: את הרוח שלי. התקווה הקטנה בלב שבאמת, איכשהו, יקרה פה נס ואני אחזור הביתה. והחיוך… כן, גם כשלא היה על מה, ניסיתי להחזיק את החיוך. כי ככה מנצחים את החושך".

כהן מוסיף ומגולל את התחושות בימים האפלים: "כשאני פה, מסתכל אחורה, אני מבין שהכוח שלי לא היה רק שלי. היה לי פה עם שלם מאחוריי. כל חייל, כל אדם שיצא לרחובות, שהניף שלט, שצעק את השם שלי, שהתפלל, שנלחם פיזית בשביל לראות אותי חוזר – אתם הייתם הנס שלי.

ובתוך כל האור הזה, אני לא שוכח את המחיר הכבד. יש משפחות שלא יקבלו את הבן או הבת שלהן בחזרה. חיילים יקרים שנתנו את החיים שלהם בשביל להחזיר אותי, להחזיר אותנו. משפחות שכולות שכואבות יום יום את הכאב הזה, את הריק הזה שאף אחד לא יכול למלא. אני לא יכול לדמיין את גודל הכאב, אבל אני רוצה שתדעו – בכל נשימה שלי, אני לא שוכח אתכם. החיים שקיבלתי במתנה הם גם בזכותם. בזכות הגבורה והמסירות של היקרים שלכם.

החיבוק שאני מקבל מעם ישראל מהרגע שחזרתי – הוא בלתי נתפס. והחברים שלי, המשפחה שלי, זיו – האנשים שלא ויתרו עליי לשנייה – אין לי מילים להודות לכם".

לקראת סיום, פונה אליה כהן בבקשה: "בכנות, ישבתי לכתוב לא סתם, אני כותב בתור אחד שאיבד את הכל וקיבל את החיים במתנה. אני רוצה שתעצרו רגע ותחשבו: כמה פעמים ביום אתם שוכחים להעריך את מה שיש לכם? המשפחה. החברים. הקפה של הבוקר. השקט הזה בלילה. אל תחכו שמישהו ייקח לכם את זה כדי להבין.

אני כאן היום כדי להזכיר לכם – החיים הם מתנה. תאהבו. תחיו. תעריכו ואל תשכחו – גם ברגעים הכי קשים, מותר להתייאש – אבל אסור לוותר".