מיקום כתבה: עניין לציבור

דו"ח המתאר את הזוועות בשבי החמאס, לצד מצבם הנפשי והפיזי של השבים לישראל לאחר שנחטפו על ידי ארגון הטרור, יוגש השבוע לדווחית האו"ם לענייני עינויים, ד"ר אליס אדוארדס שפנתה להתייחסות רשמית ממדינת ישראל בנוגע לדו"ח שבוחן את העינוייים ולזוועות שחוו החטופים והחטופות מאז השבעה באוקטובר.

הדוח שהוכן על ידי משרד הבריאות ומוגש כעת לאו"ם כולל שני חלקים. החלק הראשון מתאר היבטים של הזנחה, התעללות, עינויים והשפלה שבוצעו בבני הערובה ששבו או שחולצו מהשבי בעזה ואת ההשלכות שלהם על המצב הבריאותי הגופני והנפשי שלהם. חלק זה מתבסס על שיחות עם צוותי הרפואה שטיפלו בבני ובבנות הערובה בבתי החולים עם שובם לישראל.

החלק השני של הדוח מתאר מודלים של שיקום שנמצאו מתאים לבני ובנות ערובה ששבו והוא מתבסס על מידע שנאסף מאחיות קופות החולים המלוות את השבים, רופאות ורופאים וכן אנשי בריאות הנפש המעניקים להם טיפול מתמשך, לרבות במסגרת מרפאות השבים.

שר הבריאות אוריאל בוסו אמר: "הדו"ח שאנו מגישים לאו"ם הוא עדות מצמררת לחוויות הקשות שחוו החטופים בשבי חמאס – אלימות אכזרית, התעללות נפשית, התעמרות פיזית ומעשים שהדעת לא מסוגלת לעכל. אלו מעשים בלתי נסבלים שמחייבים את העולם להתעורר ולפעול. הדו"ח מתאר את הזוועות שעברו החטופים וחושף בפני העולם את האכזריות של האויבים מולם מדינת ישראל מתמודדת.

העדויות שמובאות בו הן קריאת השכמה לכולם להפעיל יותר לחץ על חמאס ותומכיו לשחרר את כולם עכשיו. אני קורא לקהילה הבינלאומית להשתמש בכל האמצעים כדי לשים סוף לאכזריות הזו ולהחזיר את החטופים הביתה עכשיו. זו חובה מוסרית ואנושית והזמן למימושה הולך ואוזל."

ד"ר הגר מזרחי, ראש חטיבת רפואה במשרד הבריאות: "מאז תחילת המלחמה פועלים הצוותים הרפואיים לילות כימים על מנת לטפל ולהציל את הפצועים הרבים שנפצעו בגוף ובנפש. עם תחילת המלחמה הוטל על מערכת הבריאות לטפל במי שנחטפו באכזריות על ידי החמאס. נחשפנו לזוועות ולתנאים הקשים שהיו מנת חלקם של מי ששבו וכן לסבל הגדול של אלו שנרצחו בשבי.

אין יום שעובר שאני לא חושבת על הקושי הרב של אלו שחזרו מהשבי ועל אלו שנמצאים שם עדיין. מצבם הקשה, הפיזי והנפשי של השבים מספק לעולם הצצה לזוועות הרבות שנעשו על ידי חמאס. מהעדויות אני יודעת לומר שמצבם הפיזי והנפשי של כל החטופים שנמצאים בעזה קשה ועל כן יש לעשות את המירב על מנת לפעול ולהביאם. ללא חזרה של החטופים המשפחות והקהילות לא יוכלו להחלים ולשוב לשגרה".

שגריר ישראל לאו"ם דני דנון בתגובה: "האו״ם והקהילה הבינלאומית מנסים להמשיך בסדר היום שלהם, לשכוח את העינויים ואת הזוועות של השבעה באוקטובר. אנחנו לעולם לא נשכח את הזוועות ולא נעצור עד שנשיב את כל החטופים והחטופות הביתה."

אתר החדשות "איראן וייר" המשתייך לאופוזיציה האיראנית חושף כי משטר האייתולות, ניסה לחטוף ולפגוע בעיתונאים המזוהים עם מתנגדי המשטר.

במרכז הפרשה עומד מוחמד הוואשימאזדה, אזרח איראני ואסיר פוליטי לשעבר, שכיום נמצא במעצר בארמניה. הוואשימאזדה, יליד העיר בנדר עבאס שבדרום-מזרח איראן, התגורר באנטליה שבטורקיה לפני מעצרו. בחקירתו התברר כי נבחר בקפידה למשימה בשל היכרותו האישית עם אחד העיתונאים המיועדים – קשר שנרקם בתקופת לימודיהם המשותפת באוניברסיטה.

על פי המידע שנחשף, כוחות הביטחון האיראניים הפעילו לחץ כבד על הוואשימאזדה ושותפו לתא המאסר, מהדי בהמן, בניסיון לגייסם למבצע. התוכנית המקורית הייתה לנצל את הקשרים האישיים כדי לפתות את העיתונאים להגיע לעיר וואן שבטורקיה, הסמוכה לגבול האיראני. משם, על פי התכנון, היו אמורים אנשי משמרות המהפכה לחטוף את העיתונאים ולהעבירם לשטח איראן.

המזימה נכשלה הודות לסירובם הנחרץ של הוואשימאזדה ובהמן לשתף פעולה. בהמן, שנידון לחמש שנות מאסר באיראן, היה מוכר כחברו של באבק יצחקי, כתב הרשת בישראל, שהיה אחד היעדים המתוכננים של המבצע.

פרשה זו מצטרפת לשורה של ניסיונות מצד המשטר האיראני להשתיק קולות ביקורתיים, במיוחד אלה הפועלים מחוץ לגבולות המדינה.

נזכיר כי "איראן אינטרשיונל" נמצא על כוונת המשטר האיראני מזה זמן רב ולפי ה"דיילי מייל" הבריטי, איראן אף כינתה את הערוץ בדצמבר האחרון "ארגון טרור". ברשת התקשורת הבריטית ITV אף חשפה את התוכנית של משמרות המהפכה האיראניים לחסל ב-2022 שני מגישי טלוויזיה של "איראן אינטרנשיונל", באמצעות סכין מחוץ לבתיהם. לפי הדיווח של ה"דיילי מייל", הוצע למתנקשים יותר מ-150 אלף פאונד תמורת הרצח של השניים – אך התוכנית נכשלה לאחר שאחד מהם החל לתפקד כסוכן כפול.

גם חודש לאחר כניסתה של הפסקת האש בלבנון לתוקף, בצה"ל ממשיכים לפעול בדרום לבנון.

במהלך פעילות להסרת איומים של צוות הקרב החטיבתי 300 הפועלים בפיקוד אוגדה 146 ובשיתוף פעולה עם כוחות הנדסה, הושמד תוואי תת-קרקעי באורך 100 מטרים המוביל לעמדת שהייה של יחידת "רדואן".

הכוחות בסיוע לוחמי יחידת יהל״ם שחקרו וזיכו את התוואי ממטענים ואיומים, איתרו בו אמצעי לחימה רבים בהם רובים, מקלעים, טילי נ"ט, מערכות תצפית וציוד צבאי נוסף. כלל האמצעים הוחרמו והושמדו, בנוסף לתוואי התת-קרקעי שאותר. בסמוך לתוואי נמצאו מצבור טילי נ״ט ועמדות מקלע כבד שכוונו לעבר מוצבי צה"ל.

התוואי התת-קרקעי הוביל למפקדה של חיזבאללה בה אותרו משגרי רקטות מהם שוגרו רקטות לשטח הארץ בשנה האחרונה, ומספר רב של מטענים.

בצה"ל מציינים כי "כוחות צוות הקרב החטיבתי 300 ממשיכים להסיר איומים בדרום לבנון, בהתאם להבנות בין ישראל ללבנון תוך שמירה על תנאי הפסקת האש".

בראיון ראשון לתקשורת המערבית מאז התמוטטות משטר אסד, הביע מאהר מרואן, מושל דמשק החדש, נכונות להתקרבות היסטורית עם ישראל.

בשיחה עם רדיו NPR האמריקני, אמר מרואן, שמונה על-ידי מנהיג המורדים אל-ג'וליאני, כי ארצו חפצה בשלום עם כלל שכניה: "אנחנו רוצים שלום, ואנחנו לא יכולים להיות יריבים לישראל או מתנגדים לאף אחד". דבריו מגיעים ברקע החשש בישראל מפני הממשל החדש וברקע המשך התקיפות האוויריות של חיל האוויר במדינה.

המושל התייחס לפעולות צה"ל לאורך הגבול בתקופה האחרונה, כשהוא מפגין סלחנות כלפיה: "אולי ישראל הרגישה פחד, ולכן היא הפעילה כוח – התקדמה קצת לאורך הגבול, הפציצה קצת. אבל אין לנו פחד מישראל, והבעיה שלנו אינה עם ישראל".

במהלך הימים האחרונים, גורמים אמריקניים מנסים לשכנע את ישראל בדבר אמיתות כוונותיו של מנהיג המורדים אבו-ג'ולאני. מנגד, שר החוץ גדעון סער משמיע שוב ושוב את המסר המזהיר מפני השלטון החדש: "כנופיית טרור שהייתה באידליב והשתלטה על עיר הבירה דמשק. העולם רוצה לראות בהם שלטון חדש ויציב כי המדינות רוצות להחזיר את הפליטים שבשטחן לסוריה. זה שלטון איסלאמיסטי״ אמר סער.

עם זאת, מוקדם יותר בסמיכות להדחת אסד, פרסם ראש הממשלה מסר פייסני כלפי הממשל החדש בסוריה ואמר כי ישראל מעוניינת לקיים יחסים מדיניים עם המדינה המדממת.: "אנחנו רוצים יחסים עם המשטר החדש בסוריה, אבל אם המשטר הזה יאפשר לאיראן לחזור להתבסס בסוריה, או יאפשר העברת נשק איראני או כל נשק אחר לחיזבאללה; או יתקוף אותנו – אנחנו נגיב בעוצמה ואנחנו נגבה ממנו מחיר כבד. מה שקרה למשטר הקודם, יקרה גם למשטר הזה״.

מטוסי קרב של חיל האוויר תקפו מוקדם יותר היום (ו') תשתיות במעבר ג׳נתא שבגבול סוריה-לבנון, אשר שימש להעברת אמצעי לחימה דרך סוריה אל ארגון הטרור חיזבאללה. "ארגון הטרור חיזבאללה משתמש בתשתיות אזרחיות לביצוע פעולות טרור ולהעברת אמצעי לחימה, המיועדים להוצאת מתווי טרור נגד אזרחי מדינת ישראל" אומרים בצה"ל.

מאמץ חיזבאללה מובל על-ידי יחידה 4400, יחידת ההתעצמות של ארגון הטרור חיזבאללה, אשר אחראית על הברחת אמצעי לחימה אל תוך שטח לבנון מאיראן ושלוחיה, ופועלת להגדיל ככל הניתן את מצבור אמצעי הלחימה של ארגון הטרור. מאז הקמתה, בנתה יחידה 4400 צירים רבים ואסטרטגיים על גבול סוריה-לבנון.

במהלך המלחמה וכחלק ממבצע 'חיצי הצפון', חיל האוויר, בהכוונה מדוייקת של אגף המודיעין, ביצע תקיפות נרחבות וחיסולים רבים שנועדו לפגוע ביחידה 4400 וצירי העברות האמל"ח השונים.

מאמצים אלו כוללים את חיסולו של מפקד יחידה 4400, מחמד ג׳עפר קציר, בתחילת אוקטובר בביירות ומחליפו המיועד, עלי חסן ע׳ריב, שבועות ספורים לאחר מכן בדמשק. לצידם חוסלו מספר מפקדים בכירים נוספים ביחידה.

בצה"ל אומרים כי "תקיפות אלו מהוות חלק נוסף במאמץ צה״ל לפגוע בהעברת אמצעי לחימה משטח סוריה לשטח לבנון ולהקשות על ארגון הטרור חיזבאללה לשקם את צירי העברת אמצעי הלחימה. צה״ל ימשיך לפעול על מנת להסיר כל איום על מדינת ישראל, בהתאם להבנות הסכם הפסקת האש".

החל מיום רביעי, "מבצע חנוכה" הגדול של שלוחי חב"ד יצא לדרך, בארץ ובכל נקודה בגלובוס. השלוחים מאירים את העולם באמצעות הפצת אור, עם הדלקות ענק בכל מקום ומקום, חלוקת חנוכיות, נרות, סופגניות, חומרי הסברה, סביבונים, משחקי העשרה, ופריטים רבים ומגוונים שיביאו את שמחת החנוכה ואת פרסום הנס לכל יהודי ויהודי.

בצל גרף האנטישמיות העולה, נחשפים המונים בכל העולם כולו לאור החנוכה ולפרסום הנס, באמצעות חנוכיות ענק שהוצבו במרכזים הומי ענק ובאתרים מפורסמים: מול הבית הלבן, למרגלות שער הניצחון בברלין, בסמיכות לקרמלין במוסקבה, על יד מגדל האייפל בפריז ובעוד אלפי יעדים. החנוכיות מודלקות במעמדים מרגשים, בהם מועברים מסרים יהודיים וחסידיים על חג החנוכה.

החנוכייה הקפואה בעולם נבנתה במינוס 15 מעלות, במדרחוב הראשי במרכז העיר סמרה שברוסיה. רב העיר ושליח חב"ד, הרב שלמה דייטש, יזם את החנוכייה הזו המושכת אליה מידי ערב מאות יהודים מכל הסביבה. מודל החנוכייה מקרח כובש לא מעט מקומות בעולם, גם בסיביר וגם במרכז מנהטן. החנוכיות נבנות על ידי אמנים והופכים לאטרקציה תיירותית.

מול שער הניצחון בברלין שבגרמניה, הוצבה החנוכייה מבעוד מועד, תחת אבטחה. הצבת החנוכייה הגדולה, הופכת מידי שנה לטקס מתוקשר, כשרב העיר הרב יהודה טייכטל מסביר לגרמנים המקומיים שדרך היהדות להתמודד עם החושך נעשה באמצעות הדלקת האור. השנה, ישתתף בהדלקה הנר בברלין מושל העיר, לצד שגרירים ונציגי משפחות החטופים.

החנוכייה הציבורית והמרכזית הגדולה בכיכר 'ברבריני' במרכז העיר רומא כבר מוכנה משעות הבוקר, יום שלישי, ומידי ערב תתקיים בה הדלקה גדולה, בהשתתפות יהודים רבים המתגוררים באיזור, לצד תיירים יהודים ושאינם. בעזה, שם יחגגו חיילי צה"ל את החנוכה השני בצל המלחמה, הוצבה חנוכייה גדולה, ארבע וחצי מטר.

"מעט אור דוחה הרבה חושך", אמר הרב דוד שץ מאגף כוחות הביטחון בצעירי חב"ד – הפועל עם חיילים צה"ל כל השנה כולה. "חנוכיות ענק נוספות הוצבו במוצבי צה"ל בעזה, מצפון הרצועה ועד הדרום", מסר הרב שץ. "עד חנוכה יושלמו הצבת כלל החנוכיות, בין היתר בבית חאנון, בכניסה לעיר עזה, נוסייראת, ציר נצרים ועוד".

בישראל הוצבו מאות חנוכיות ענק – ממטולה המופגזת ועד אילת המתויירת. ביישוב חשמונאים, המזוהה באופן מיוחד עם חנוכה, הוצבה חנוכיית ענק על ידי שליח הרבי, הרב ברק כוכבי. בכל ערב מידי החנוכה יתקיימו הדלקות מרכזיות באותן חנוכיות גדולות, לצד חלוקת חנוכיות אישיות למשתתפים וכמובן סופגניות טריות. נציגי משפחות חטופים ומשפחות שכולות יכובדו בהדלקת חנוכיות מרכזיות רבות.

"הרבי זי"ע העניק יחס מיוחד למבצע קדוש זה", אמר יו"ר צעירי חב"ד הרב יוסף יצחק אהרונוב, "השלוחים פועלים מסביב לשעון כדי להביא את אור החנוכה לכל מקום. היעד שהוצב הוא להביא את שמחת ואור החנוכה לכל יהודי ויהודי".

צמד המילים: "קרובה מתמיד", שהוצמד בשבועיים האחרונים לעסקת החטופים, נדד השבוע לנושא אחר – תקיפה "קרובה מתמיד" באיראן או בתימן. וכך בעוד העסקה מתרחקת והולכת בשל השקרים של החמאס וחזרתו מההבנות שכבר הושגו, התקיפה מתקרבת ומתקדמת. ההתלבטות היא מה לתקוף: האם את החות'ים בתימן שהפכו למטרד של ממש. או את איראן – ראש התמנון שמפעיל את הזרוע התימנית.

בשונה מהחמאס ומהחיזבאללה, אין לחות'ים גבול משותף עם מדינת ישראל. למרות כך הם מציקים ממרחק אלפי קילומטרים ומשגרים לכאן טילים וכטב"מים, בקמצנות, אך באופן מטריד.  השבוע עשו זאת בפעם הרביעית בתוך חמישה לילות ונדמה שהם נהנים להעיר מיליוני אזרחים לקול האזעקות. הצהלולים שלהם גוברים, כאשר הם מצליחים לחדור את מעטפת ההגנה האווירית ולפגוע ביעדים אזרחיים, כפי שהיה ברמת אפעל וביפו – בשבוע שעבר.

בצבא הגדירו את המלחמה עם החותים כ"מלחמת התשה" שעלולה להמשך שבועות ארוכים. בינתיים מצליחים החות'ים להתיש את כל תושבי גוש דן – מיליוני ישראלים שמתעוררים בבהלה באמצע הלילה ונאלצים לרוץ לממ"דים ולמרחבים המוגנים. עיקר הפציעות מגיעות מהריצות הללו.

החות'ים נהנים מתשומת הלב העולמית שהם לפתע מקבלים ומהעניין שהם מעוררים, הרבה יותר ממה שיש להם באמת. השיגורים הליליים בעלות נמוכה, כל פעם טיל אחד, כופים על ישראל ליירט את הטיל הבודד בעלות של מיליונים. עלות מיירט נאמדת בארבעה מיליון דולר. (לאחר הכשל ביירוטים בשבוע שעבר, הוחלט במערכת הביטחון לשגר שני מיירטים לעבר כל טיל) לא צריך ללמוד ליבה כדי לחשב את העלות הכפולה.

עד לפני שנה איש לא חזה את החזית החותי'ת. וכך כאשר החמאס מוכה וחבול ללא הנהגה שחוסלה, וכמוהו החיזבאללה, ובעוד שסוריה קרסה והמשטר האיראני במצוקה, דווקא החותי'ם, שכולם זלזלו בהם, ממשיכים להציק כמו מסטיק שנדבק לסוליית הנעל.

מאחורי הקלעים מתנהל קרב מחשבתי בין גורמי הביטחון השונים והדרג המדיני – כיצד להגיב. האם לתקוף כאמור את איראן או את תימן. ראש המוסד, דדי ברנע מצדד בתקיפת איראן, שמחמשת את החות'ים, מתוך מטרה שטהרן תלחץ על החות'ים לחדול. לעומתו סבורים באמ"ן שיש לתקוף את תימן ישירות, כיון שאין מנופי לחץ איראנים על תימן.

"החות'ים הם כמו "ילד עצמאי ומופרע", אומרים בצבא. "תקיפה באיראן לא רק שלא תרתיע את החות'ים, אלא אולי להפך. הבעיה היא שאיסוף המודיעין על היעדים בתימן החל רק בשנה האחרונה ובנק המטרות אינו רחב. בעיה נוספת היא המרחק, דבר שהופך את התקיפות למורכבות ויקרות.

ראה"מ נוטה לקבל את עמדת אמ"ן והצבא. התקיפה תהיה עוצמתית, אך ספק אם היא תסגור את הפינה המציקה הזו. אתמול אחר הצהרים בשעה ששורות אלו יורדו לדפוס, היא כבר החלה. לפי הדיווחים עשרות מטוסים של חיל האוויר הישראלי השתתפו בתקיפות. התקווה היא שלאחר כניסתו של טרמפ לבית הלבן, יחול השינוי הרצוי בכל החזיתות, גם בחזית החות'ית.

מחכים לטראמפ

בישראל לא רוצים להפוך את הזירה התימנית לזירה מרכזית. הדגש הוא להשלים את המשימה בעזה, להחזיר את החטופים הביתה, למצוא את הדרך להתמודד עם המשטר החדש בסוריה, לסגת מלבנון לאחר הסכם ברור עם קו הגנה בגבול הצפון, לבלום את הטרור המתעצם ביו"ש וכמובן לקבל החלטה על תקיפת מתקני הגרעין באיראן – האיום המרכזי ביותר שעדיין נותר.

מהסיבה הזו מעוניינת ישראל להשאיר את הטיפול בחותי'ם לאחרים. קשה לנהל מלחמה בטווח של 2000 ק"מ. יש אמנם להניח שתהיה שם תקיפה, אולם עיקר הטיפול ייעשה על ידי טראמפ, לאחר שייכנס לבית הלבן.

ההנחה היא שטראמפ יסלים את היחס לחות'ים. תחילה יעשה זאת באמצעות סנקציות על איראן, שיקשו על החות'ים את המשך פעילותם. אם זה לא יעזור יהיו גם תקיפות אמריקאיות בפועל. החותי'ם מצדם חוששים מחיסולים ממוקדים והבכירים שלהם כבר ירדו למחתרת.

האזור מחכה לטראמפ בכל המובנים ובכל החזיתות. ישראל צריכה אותו כדי לתקוף באיראן וכדי לקבל גב ומשענת בכל היעדים שהוזכרו לעיל. ההכנות בדרג המדיני בירושלים ובדרג הצבאי בקריה לקראת כניסתו של טראמפ נשמרות בסוד, בעיקר בכל הקשור לחטופים.

טראמפ כזכור הזהיר את החמאס ש"שערי הגיהנום יפתחו בפניהם, אם לא יחזירו את החטופים", ולישראל ברור שהחל מה-20 בינואר – כ' בטבת, ניתן יהיה לעשות בעזה פעולות נוספות כדי להביא את החטופים הביתה וכדי לסיים את המערכה בניצחון מוחלט.

בניגוד לביידן שהגביל את ישראל ודרש להעביר סיוע ואספקה הומניטרית לעזה, אף שהחמאס גנב הכל וסחר בגניבה, טראמפ ינהג אחרת. מבחינתו יש להגביר בכל מחיר את הלחץ על החמאס עד שחרור החטופים. כמו כן טראמפ הבטיח להסיר את הווטו שהטיל ביידן על חימושים שונים, דבר שיסייע לישראל להרחיב את הלחץ והפעילות הצבאית בעזה.

"תעשו מה שאתם רוצים כדי להביא לסיום המלחמה והחזרת החטופים" אומרים אנשי טראמפ כבר מעתה לישראל.

זיכרון היסטורי  

לחמאס נותרו שבועיים-שלושה כדי לבצע את העסקה המונחת על השולחן. אחרי כניסת טראמפ הכול עומד להשתנות. הממשל החדש יאפשר לישראל להזיז אוכלוסייה ממקום למקום, דבר שגרר עד כה ביקורת של ממשל בידן.

כניסתו של טראמפ לבית הלבן תסייע לנתניהו גם במישור הפנימי בקידום הרפורמה המשפטית, אם וכאשר יוחלט על כך. הפעם ארה"ב לא תתערב, כפי שעשה ביידן. אדרבה, טראמפ יהיה הראשון שיתמוך בה לאור ההיכרות הקרובה והאישית שלו עם הנושא.

בשולי האירועים צריך לציין עוד כמה הערות חשובות: השבוע הציג הצבא את השלל מלבנון. מדובר ב-85,000 אמצעי לחימה שנתפסו אצל החיזבאללה והם כוללים טילים, רקטות, משגרי בורקאן, רכבי שיגור, פצצות מרגמה, נשק קל, מדים וציוד צבאי. הכול כמובן מתוחזק היטב  לצורך המלחמה בישראל.

לאור כל זאת אין מנוס מלהיזכר בעמדה שהציגו גנץ ואיזנקוט לפני חודשים ארוכים, שקראה להפסיק את הלחימה בעזה, לתמוך בעסקה ולהביא להפסקת הירי של החיזבאללה בצפון (עוד לפני התמרון הקרקעי של הצבא). אם היו שומעים להם, השלל הרב שהוצג על ידי הצבא, היה נשאר בידי החיזבאללה, נסראללה היה עדיין חי וגם מבצע הביפרים לא היה יוצא לפועל.

בהקשר זה של מבצע הביפרים, חשוב להזכיר את מה שיריביו של נתניהו מנסים להשכיח באמצעות ספינים שונים: הרמטכ"ל הלוי ושר הביטחון לשעבר גלנט התנגדו למבצע הביפרים, גם כאשר היה חשש שהוא עומד להיחשף. מנגד ראש הממשלה וראש המוסד תמכו בו.

עמדתם של גלנט והלוי הייתה שהמבצע יגרום לאיראן להגיב בצורה יותר קשה ונרחבת נגד ישראל. נתניהו וברנע לא קיבלו את עמדתם, המבצע יצא לדרך ובדיעבד הוא שהביא לכל השינוי במזרח התיכון. הנה לנו עוד פרט שהאופוזיציה והתקשורת מנסים להשכיח ולהדחיק.

הדלפות ורדיפות

כאשר ישראל כץ, מונה לתפקיד שר הביטחון, לפני פחות מחודשיים במקומו של יואב גלנט המפוטר, הוא הפך לשק החבטות של התקשורת. לעגו לו, צחקו עליו, הפכו את דמותו למגושמת, שאינה יודעת להבחין בין ציר פילדלפי לציר נצרים. ללעג הזה נוספו גם הדלפות מגמתיות של "בכירים במערכת הביטחון" לכתבים הצבאיים, לפיהן מדובר ב"מינוי מסוכן".

תחת הכותרת: "אזהרה חריפה של בכירי מערכת הביטחון על ישראל כץ", נכתב כי "בכירים במערכת הביטחון מזהירים מפני הסכנות בהחלפת שר הביטחון בעיצומה של המלחמה, במיוחד לאור היעדר חפיפה מסודרת בין יואב גלנט לישראל כץ והעובדה שהאחרון חסר רקע צבאי מתאים לתפקיד".

הכתבים לא הסתפקו בכך ובהתאם להדלפות המרושעות, המשיכו ודיווחו כי "כניסת השר החדש למשרד הביטחון מטרידה ומהווה סכנה לביטחון המדינה. ייקח לו המון זמן להבין את מורכבות התפקיד. אין לו ניסיון ואין לו היכרות מעמיקה עם הצבא. זו הפקרות של ממש". מדובר כאמור בהדלפה שכולה רדיפה.

טביעות האצבע של זהות המדליפים מתוך המערכת הצבאית היו די ברורות. אך איש כמובן לא טרח לחקור אותן. אין סיבה: למדליף לא קוראים ארי רוזנפלד. והנה חלפו כאמור פחות מחודשיים ומתברר שכץ נכנס היטב לתפקידו ומנהל את המשרד ביד רמה. בשונה מקודמו גלנט, שאמר "הן" לכל תכתיב צבאי, בודק כץ בשבע עיניים כל בקשה, בפרט אם היא מגיעה מהרמטכ"ל הרצי הלוי, שהיה צריך לפרוש מתפקידו זה מכבר, בדיוק כפי שעשה ראש אמ"ן לאחר הטבח.

לפני שכץ נכנס לתפקידו, אפשר היה להניח שגלנט לא ילחץ על הלוי להתפטר, אלא יניח לו לסיים את הקדנציה. אצל כץ, זה לא יקרה. מהלכיו של שר הביטחון החדש מסמלים להלוי את הדרך החוצה. כץ לא מסתפק בכך שהרמטכ"ל אמר בעבר שהוא נושא באחריות לטבח. מבחינתו, תאריך פרישה הצפוי הוא סוף ינואר 2025, בעוד חודש.

רמז לכך ניתן לראות בהליך המינויים שביקש הלוי לבצע בצבא. בעוד גלנט העניק לרמטכ"ל יד חופשית לבצע את המינויים, גם כאשר הם העלו שאלות ותהיות רבות על זהות הקצינים שמונו ועל חלקם בכישלון הטבח, הרי שכץ עצר הכול. הוא הורה להלוי, שאין לבצע מעתה שום מינויים ללא חשיפת כלל התחקירים והמסקנות בקשר לקצינים שהטבח התרחש במשמרתם.

מוכר חותי'ים

שר הביטחון החדש, לא מסתפק רק בעצירת המינויים עד סיום החקירות הפנימיות, אלא קובע כללי עבודה ברורים ומוגדרים. כך לדוגמא גילה כץ מנהיגות, כאשר הורה לרמטכ"ל לנזוף בדו"צ דניאל הגרי, לאחר שהביע עמדה פוליטית פומבית נגד חקיקת "חוק פלדשטיין" בכנסת. אם הדובר לא היה מתנצל, הוא היה עף הרבה יותר מהר ממהירות הגעת הטילים החות'ים ארצה.

כמו כן הורה כץ לצבא לאפשר למשפחות מוצב נחל עוז לקבל את קלטות הקשר האחרונות של יקיריהן, למרות הניסיון הממושך של בכירי הצבא להימנע מכך. יש יסוד להניח, שאם כץ היה בתפקיד שר הביטחון בתקופת הרפורמה המשפטית, הוא לא היה מעלים עין ולא היה מכיל את הקריאות לסרבנות מתוך הצבא, כפי שעשו גלנט והלוי. בעתיד, אם תקום ועדת חקירה אמיתית, שאינה נגועה באינטרסים ואינה ממונה על ידי הבג"צ, היא לבטח תוכיח שקריאות סרבנות אלו, הן שהובילו בין השאר (ואולי יותר מכל) לטבח הנורא.

כץ פועל כאמור אחרת בניהול משרד הביטחון, ומוכיח שהוא לא "יס-מן" של הצבא. בסביבתו אומרים שהוא פועל למען האינטרסים של המדינה, שאינם חופפים תדיר עם האינטרסים האישיים של בכירי מערכת הביטחון.

ההבדל ברור: בתקופת גלנט, התנהלו בכירי הצבא כאילו לא ארע הכישלון הגדול תחת משמרתם. הם סירבו לקיים חקירה פתוחה, והגדיל לעשות הרמטכ"ל שמנע ממבקר המדינה לבצע חקירת פנימית, מתוך רצון לשלוט על התחקירים. בד בבד קודמו קצינים מקורבים לתפקידים בכירים, בעוד שקצינים אחרים, שנחשבו לעומתיים הודחו, אף שהיו מוצלחים בתפקידיהם. הכתבים הצבאיים מילאו פיהם מים, מלבד אחד (יוסי יהושע), שמתריע בכל הזדמנות מפני המינויים שמבצע הרמטכ"ל וקורא לו ללכת הביתה.

יש להניח שגם "החשיפה" של כץ השבוע, לפיה מדינת ישראל היא זו שהתנקשה בחייו של ראש הלשכה המדינית של חמאס איסמעיל הנייה בטהראן, הייתה מחושבת. עד כה נמנעה מדינת ישראל מליטול אחריות על החיסול. אולם השבוע הפתיע כץ כאשר התבטא נגד החות'ים באומרו כי "נפגע בתשתיות האסטרטגיות של הארגון החות'י ונערוף את ראשי מנהיגיו – בדיוק כמו שעשינו להנייה, סינוואר ונסראללה".

בקרוב מאד ניווכח האם מדובר בהצהרת רהב מיותרת או בהצהרת כוונות מעשית. במילים אחרות: האם כץ מתכוון לכך ברצינות או שהוא מוכר חותי'ם.

אמירה מרירה

בעוד ישראל כץ מבסס את מעמדו במשרד הביטחון, מתקשה השר המפוטר יואב גלנט, למצוא את מקומו. לפתע התפנה לו כל סדר יומו והוא מתקשה למלא אותו. מהשר העסוק ביותר בניהול 7 זירות הלחימה, הפך למובטל שכל עתותיו בידו.

בצר לו, יוצא גלנט מעת לעת בהצהרות כאלו ואחרות, שמעוררות עניין ויוצרות הדים וכותרות. כך עשה בתחילת השבוע כאשר צוטט אומר בשיחות סגורות, כי הוא "חושש שהשב"כ ייפול אם ראש השב"כ יפוטר, כמו שהמשטרה נפלה".  

האמירה המרירה והחריגה הזו זכתה כאמור לכותרות ועוררה סערה, כיוון שהיא נאמרת על ידי מי שכיהן עד לא מכבר כשר ביטחון. במקביל, באמירה שלו כי "המשטרה כבר נפלה", מתייחס גלנט למינויים שמבצע בן גביר בצמרת המשטרה ומכנה זאת כ"נפילה". היחסים בינו לשר הבט"פ מעולם לא היו טובים והם הרבו להתנצח ביניהם בישיבות הממשלה.

אנשיו הקרובים של גלנט ניסו להמעיט מהדברים וצוטטו (בישראל היום) באומרם, כי הוא התייחס לאפשרות, בה נתניהו יפטר את ראש השב"כ מתפקידו, וימנה מועמד אחר מטעמו לראשות הארגון.

בליכוד לא אהבו את ההצהרה שלו ולא סופרים אותו בקואליציה. ואכן מאז שפוטר מתפקידו,  ממעט גלנט להגיע לדיונים בכנסת ואינו משתתף גם בהצבעות החשובות על תקציב המדינה. השבוע ביום שני נרשמה הופעה נדירה שלו, כאשר נתניהו נאם במסגרת "דיון 40 החתימות". גלנט הסתובב בחוץ, אך לא טרח להיכנס פנימה לאולם המליאה ולשמוע את ראש הממשלה.

עתידו הפוליטי לא ברור. לפני שבועיים דיווחנו כאן לראשונה על חיבור אפשרי בינו לבנט בבחירות הבאות. בשבוע שעבר הפך החיבור האפשרי הזה לפרסום נרחב. גלנט הכחיש זאת וציין כי מדובר בפרסום שקרי משולל כל יסוד. חשוב לו לומר שהוא חבר בתנועת הליכוד וכך הוא ימשיך להיות. "לא שוחחתי ולא נפגשתי עם בנט מאז שכיהנו שנינו באותה ממשלה לפני שנים. אין בדעתי לחבור אליו", הגיב.

בליכוד לא מתרשמים מההכחשות וסופרים לו את כל ההצבעות וההתנהלות נגד הקואליציה. המטרה כפולה: גם לגרש אותו מהליכוד וגם להכריז עליו ח"כ פורש, דבר שימנע ממנו להתמודד בכל מפלגה קיימת בכנסת הבאה. מפלגת בנט אינה מיוצגת כיום בכנסת הנוכחית, כך שהאופציה הזו עדיין קיימת עבורו למרות הכחשותיו הנמרצות. 

אגב, אם שואלים את גלנט, מה יעשה נתניהו בנושא החטופים, הוא משוכנע שנתניהו לא ילך לעסקת חטופים כוללת משיקולים פוליטיים, כיוון שהוא חושש מפירוק הממשלה. גלנט עצמו יצביע כמובן בעד העסקה.

ממלכתית שתהפוך למלאכותית

יצחק הרצוג, נכנס השבוע באופן מיותר לחלוטין לתוך הקלחת הפוליטית. הרצוג שספג בזמנו ביקורת קשה על המעורבות שגילה נגד הרפורמה המשפטית, לא למד לקח ושוב התבטא בעד צד פוליטי מאד ספציפי (קל לנחש).

הרקע בקצרה: מאז אסון הטבח, קיים קונצנזוס מקיר לקיר שיש להקים ועדת חקירה, שתבדוק את הכישלון הנורא מכל היבטיו המדיניים, הצבאיים, המשפטיים וכו'. בסיום עבודתה אמורה הוועדה לפרסם את מסקנותיה ולהצביע על האשמים, שלא יוכלו להמשיך בתפקידיהם – יהיו מי שיהיו.

בנקודה זו מתחיל הוויכוח: מי ימנה את חברי הוועדה, כך שמסקנותיה יהיו מקובלים על כלל הציבור. האם הבג"ץ ימנה את הוועדה, כאשר נשיא ביהמ"ש העליון (ככל הנראה יצחק עמית) יקבע את זהותה. או שהכנסת תעשה זאת בהסכמת הקואליציה והאופוזיציה. אם הבג"צ ימנה את הוועדה היא תקרא "ועדת חקירה ממלכתית". אם הכנסת תמנה, היא תיקרא "ועדת חקירה ציבורית" או "לאומית".

השמאל, אנשי המחאה, המערכת המשפטית והתקשורת (שתמיד הולכים יחד) מצדדים כמובן ב"ממלכתית", בעוד תומכי הממשלה ונתניהו בעד הקמת ועדה ציבורית. הנימוקים די צפויים: בשמאל טוענים כי ועדה שאינה "ממלכתית", תהיה ועדה "פוליטית" ולכן יש להתנגד לה. מנגד נטען, כי אין להפקיד את מינוי ועדת החקירה בידי הבג"צ, כיוון שגם הוא חלק מהגופים שצריכים להיחקר על חלקם באירועים שהביאו לטבח. הבג"צ כזכור התנגד לרפורמה המשפטית ועל פי טענת הימין, עודד בעקיפין (שמא באופן ישיר) את תופעת הסרבנות בצבא, דבר שעודד בין השאר את החמאס לבצע את המתקפה האכזרית בעיצומו של המאבק הפנימי.

"אם הבג"צ ימנה את ועדת החקירה, אפשר לחתום כבר מעכשיו על המסקנות, שיהיו כמובן נגד נתניהו. חבל לבזבז כסף וזמן על הדיונים הארוכים. זו לא תהיה ועדה ממלכתית אלא מלכותית ומלאכותית", סבורים מתנגדיה.

באופוזיציה אומרים שיש כללי משחק קבועים באשר למינוי ועדות חקירה, ולכן אין לשנותם. "ברור שיש כללי משחק", משיבים המתנגדים, "אבל מי שקבע אותם זה הצד השני ולכן המשחק הוא של צד אחד בלבד". לטענתם, אם לא תהיה הסכמה על הוועדה, המסקנות שלה יהיו מקובלות על חצי עם בלבד, בעוד החצי השני ידחה אותם מכל וכל.

לתוך הוויכוח הזה (שמתמצה כרגיל בכן ביבי, לא ביבי), נכנס הרצוג עם אמירה לטובת צד אחד: "יש צורך דחוף בעד הקמת ועדת חקירה ממלכתית". בכך גילה את דעתו בעד אנשי המחאה והשמאל. מצדדיו ניסו להסתמך על סקר שמראה כי 80% מהציבור מצדדים בעד ועדת חקירה ממלכתית. אולם כאשר יורדים לשורש הסקר מבינים את התוצאות.

הכול טמון בשאלה: כאשר מציגים לציבור מה הוא מעדיף – ועדה ממלכתית או פוליטית, מצטיירת הממלכתית כרצינית, ואילו הפוליטית כמושחתת ומכאן התוצאות בעדה. אבל אם השאלה תהיה: ממלכתית או ציבורית/לאומית – התוצאות יהיו שונות. הכול תלוי כאמור בשאלה. והיה מי שהציע השבוע הצעה מקורית: לקבוע את חברי הוועדה במשאל עם. לא יקרה.

יאיר נגד יאיר

"משהו עובר על נתניהו", נהג לפיד לומר בעבר על ראש הממשלה. "משהו רע עובר עליו". נראה שזה התהפך נגדו: משהו רע עובר על לפיד. משהו רע מאד. מי ששמע את נאום הצרחות שלו בכיכר החטופים לפני שבוע, מבין שהאיש איבד את שלוות רוחו והוא מצוי במצוקה קשה. "אנחנו הרו—ב", צרח בגרון ניחר. "אנחנו הרו—ב".

בדבריו המסיתים האשים את הממשלה באירועי השנה האחרונה: "אשמת המהפכה המשטרית עליהם. אשמת נרצחי השבעה באוקטובר עליהם. אשמת החטופים במנהרות עליהם. רוב עצום של אזרחי ישראל לא רוצים אותם יותר". לאחר מכן סיים במילים: "מי שרוצה מלחמה, יקבל מלחמה!".

מאוחר יותר השבוע בכנסת, התייחס לכך נתניהו, ושאל בציניות את לפיד (כפי שבגין היה מתעלל בזמנו בפרס): "שמעתי את נאומך. אני מבין מה זה לחצים. אני לא רוצה לומר שלראש האופוזיציה אין לחצים, אבל לא צריך להיסחף. כדאי לשמור על קור רוח, להתעשת. לא צריך קצף על השפתיים. על מי אתה מכריז מלחמה. על האחים שלך? אנחנו במלחמה. כולנו מלחמה בשבע חזיתות!".

לפיד עוד ניסה לענות, שנתניהו הוא הלחוץ, תוך שהוא "לא רוצה לספר" כיצד נראה ראש הממשלה בשבעה באוקטובר. "מפאת כבודך לא אספר איך נראית", אמר. אלא שקשה להתייחס לדברים של לפיד ברצינות. האיש שהתחייב (ואף כתב פתק) שהבחירות ייערכו ב-2024, לא מוצא מנוח לנפשו והדבר התבטא בנאומו ובצרחותיו.

קשה להבין גם כיצד האיש שמטיף ללימודי ליבה, מתקשה בעצמו לספור את המנדטים שהוא מקבל, כאשר הוא מכריז שהוא הרוב. השבוע כאשר הצביע בטעות עם הקואליציה, באחת ההצבעות על התקציב, התבדחו בליכוד, שאולי לכך הוא התכוון והוא באמת הרוב יחד עם הקואליציה.

כך או כך, אם מנסים לבחון באופן רציונלי את הנאום של לפיד (וזה לא קל), מבינים שהאיש נמצא בתחרות קשה מול יאיר גולן ומפלגת הדמוקרטים, שגוזלים ממנו מנדטים לא מעטים. כל מנדט שנושר מלפיד נופל לידי גולן. לפיד רואה זאת ומבין שעליו לחקות את האלוף במיל', שידוע באמירותיו הקיצוניות והאגרסיביות נגד יריביו הפוליטיים. גולן לא בוחל בשום מילה. רק השבוע איים כמו מאפיונר להתחשבן עם מפכ"ל המשטרה, כאשר תוחלף בעתיד הממשלה. לפיד מנסה לחקותו ומכאן הצרחות, שדימו אותו לאיש שיכור מתנדנד, רגע לפני שהוא קורס על הרצפה. 

שורה תחתונה: אם מחפשים את מה שעמד מאחורי הנאום, אפשר להגדיר את זה בשלוש מילים: יאיר נגד יאיר.

רוץ גדי, רוץ 

זה קורה אחת לתקופה, כאשר השמאל מתעורר לפתע ומצביע על מנהיג חדש, שיוכל לנצח את נתניהו. פעם זה גנץ, פעם לפיד, ובעבר היותר רחוק זה היה הרמטכ"ל לשעבר אמנון שחק.  ברקע יש כמובן את אהוד ברק, שהצליח פעם אחת לנצח, ומאז הוא לא מפסיק להזכיר את זה. האביר הנוכחי החדש של השמאל הוא גדי איזנקוט.

מתחת לפני השטח מתנהל קמפיין שלם להמלכתו של איזנקוט למנהיג מפלגות המרכז-שמאל, כמי שיוכל לנצח את נתניהו. הקמפיין הזה עבר השבוע לפסים גלויים במאמרים פוליטיים בעיתונות השמאל וגם בדיבורים מפה לפה.

תומכיו של איזנקוט טוענים כי גנץ ולפיד, אינם מסוגלים לנצח את נתניהו, ושניהם כשלו עד כה באופוזיציה. הכישלון הראשון שלהם היה כאשר גנץ נכנס לממשלה לאחר הטבח ובכך ייצב את הקואליציה לתקופה ארוכה. הכישלון השני הוא משותף של שניהם יחד (עם ליברמן), בכך שלא הצליחו למנוע מגדעון סער להיכנס לממשלה, ואפילו לא הציעו לו משהו סביר (כפי שסער עצמו העיד).

הכישלונות של גנץ ולפיד מתבטאים בסקרים, כאשר נפתלי בנט עוקף אותם ללא כל קושי. בשמאל חוששים כי מנדטים רבים מהמחנה הליברלי ילכו לבנט, ועל פי ניסיון העבר הוא שוב ייכשל עם בחירת אנשים. "בסופו של דבר יש חשש שנראה אצל בנט עוד סילמן ועוד שיקלי במהדורה שנייה", אומרים בשמאל. לפיכך הם מפעילים לחץ על לפיד וגנץ לאחד את המפלגות שלהם ולשים בראש את איזנקוט.

"רק איזנקוט יכול להציב אלטרנטיבה מנהיגותית לנתניהו", משוכנעים בשמאל. לדבריהם, האיש שימש כמזכיר צבאי של ראשי הממשלות שרון וברק וכן היה רמטכ"ל כאשר נתניהו היה ראש ממשלה. לצד כל זה, הוא עושה עבודה יסודית בכנסת, לא משתמש בסיסמאות וגימיקים, ולא משתמש באסון האישי שפקד אותו (בנו הי"ד נהרג בעזה) כדי לקדם את עצמו. "הוא מוערך משמאל ומימין, איש רציני שיכול לאחד את המחנה", משוכנעים מעריציו.

חלקם קוראים לו ללכת לגנץ ולדרוש ממנו לבצע הצרחה. אולם איזנקוט נמנע מלעשות את זה עקב נאמנותו לאיש, שהכניס אותו לפוליטיקה. גנץ אמנם הבטיח לו לערוך פריימריז במפלגה, אבל איזנקוט לא מתכוון להתעמת על זה.

"עליו לפרוש מהמפלגה ומהכנסת, ולפני הבחירות להקים מפלגה, אליה יחברו כולם", מציע העיתונאי רביב דרוקר. רק כך אפשר יהיה, לדבריו, לנצח את נתניהו. מי שמכיר את איזנקוט יודע שמדובר במהלך חסר סיכוי. אולם תומכיו לא מתייאשים והקמפיין להמלכתו יימשך, עד שיאות לקחת את התפקיד.

המילים המרכזיות שהדהדו השבוע

"מזל שהשבעה באוקטובר קרה בבארי. אם זה היה קורה בגוש עציון, הייתי אומר באותה שנייה: 'מה הם גרים שם', הייתי אומר אולי: 'מגיע להם'. הייתי אומר את כל הדברים הכי קשים שיש בעולם. אבל זה קרה אצלי בבית ומזל שכך. למדתי ושילמתי הרבה על השיעור הזה".

המונולוג הנדיר הזה (מומלץ לקרוא אותו שוב) נשמע השבוע מפיו של אבידע בכר – איש בארי, ששכל את אשתו ובנו ונפצע קשה בעצמו בשמחת תורה תשפ"ד. לא כל אחד מסוגל לדבר כך בגילוי לב, לבטח לא אדם שמתהלך (קטוע רגל) עם אסון נוראי שפקד את משפחתו. הדיבורים על "מגיע להם", נשמעים לא אחת מפיהם של אנשי שמאל, לאחר פיגועים קשים ביו"ש. השיח הזה מתרחש בשיחות פנימיות בחדרי האוכל המשותפים, ולעיתים פורץ החוצה. 

בכר, אדם אמיץ, שמנסה להתנחם במה שארע לו ולבני משפחתו, מוצא זאת בשיעור הנורא שעבר, ומשתף בו את הציבור. הוא לא מחפש להאשים אחרים. הוא מבקש ללמוד ממה שארע לו ומגיע למסקנה גלויית הלב הזו: "מזל שזה קרה אצלנו ולא בגוש עציון". מצמרר. 

"רעידת אדמה"

"אם הייתי מסכים לקבל את מה שהציעו לי כדי להוריד את נתניהו מהשלטון, זו הייתה רעידת אדמה חברתית". כך התבטא השבוע במליאת הכנסת יו"ר ועדת הכספים, הרב משה גפני.  בדבריו התייחס ליו"ר האופוזיציה באומרו: "לא אספר מה לפיד הציע לי בארבע עיניים".

מיד לאחר דבריו אלו, החלו הכתבים והפרשנים הפוליטיים לדחוק בו כדי שבכל זאת יחשוף מה הוצע לו. בתגובה חזר ואמר הרב גפני: "ראיתי שיאיר לפיד אמר שאספר מה הציעו לי, אז אני רוצה להגיד לכם את האמת, אני לא מספר שיחות אישיות ולכן לא אפרט, אבל מה שהציעו לי באותה עת בשביל להוריד את נתניהו מהשלטון – זה רעידת אדמה חברתית במדינת ישראל אם הייתי מסכים לזה".

בהכירנו את ח"כ גפני, אין סיכוי שהוא יחשוף את ההצעה, שכאמור הגיעה אליו בשיחה פרטית. לפיכך לא ניסינו אפילו לפנות אליו עם השאלה הזו. לא נותר אלא להעריך, שלפיד לא הציע ליו"ר ועדת הכספים את תיק החוץ וגם לא את הביטחון. נשאר אפוא רק משרד האוצר. מחיר יקר בהחלט עבור הורדת נתניהו מהשלטון.

פורסם לראשונה במדור 'מקור נאמן' שבעיתון 'יתד נאמן'

ראש הממשלה בנימין נתניהו הגיב היום (חמישי) לראשונה לתחקיר שפורסם השבוע נגד רעייתו שרה ובנו יאיר, שנמצאים במיאמי, תוך שהוא טוען כי נעשה לאשתו רצח אופי. "תוקפים ללא רחם את רעייתי שרה, היא אישה שעושה כל כך הרבה למען אזרחי ישראל", טען נתניהו בסרטון בן ארבע דקות שפרסם ברשת החברתית.

"היא עובדת כפסיכולוגית ילדים בשירות הציבורי ובמקביל לעבודתה היא מושיטה יד לחולים, לילדים חולי סרטן, לחיילים בודדים, לפצועי צה"ל, למשפחות חטופים, לחטופים שחזרו משבי החמאס, למשפחות שכולות, כל כך הרבה משפחות שכולות, ליהודים ולא יהודים כאחד. היא לא מסמנת וי בפגישות האלה, היא נשארת איתם שעות על גבי שעות, היא פותחת את הנשמה שלה והם פותחים את הנשמה שלהם אליה והם אומרים לי 'אנחנו לא מאמינים, אנחנו לא מאמינים, אנחנו רואים את האישה האמיתית, את הנשמה, וזה הבדל של יום ולילה מול רצח האופי שעושים לה'".

עוד הוסיף : "כאילו מדובר בעלילת דם חדשה – כאילו הדליפה סודות מדינה על נסראללה ודברים אבסורדיים". לדבריו, הוקמה "תעשייה שלמה שמונעת מתסכול על כך שאנחנו מנצחים את הבחירות. חלאס, תתקדמו, העם חכם, נמאס לו".

בתחקיר נטען כי רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו הפעילה פעילי ליכוד ושלחה אותם להפגין מול בתיהם של מנדלבליט וכן מול ביתה של משפחת פרקש המתגוררת בשכנות למשפחת נתניהו בקיסריה, שהפיצה ביישוב היוקרתי חומרי הסתה נגד משפחת נתניהו.

באשר לטענה על "הדלפת סודות מדינה", הגישה שרה נתניהו תביעה על סך 500 אלף שקלים נגד כלי תקשורת ומפעיל ערוץ טלגרם, בטענה כי פרסמו נגדה "דברי שקר וכזב" בנוגע להאשמות על הדלפות לכאורה של מידע מודיעיני רגיש מצד גברת נתניהו.

בהחלטה שהתקבלה אתמול (רביעי) בדיון בתיקי האלפים, הרכב השופטים במשפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו הדגיש את הצורך לזרז את ההליך המשפטי, במיוחד את עדותו של נתניהו, שהחלה מוקדם יותר החודש.

השופטים ציינו במהלך הדיון כי "גם הנצח הוא קצוב", והבהירו כי יש לייעל את התקדמות המשפט ולערך בהתאם. מטענתם עולה כי השופטים לא רוצים להציע שום דבר שיפגע בהגנה, אבל צריך להיערך בהתאם ואולי צריך להוסיף דיונים

השופט משה בר-עם, הוסיף: "צריך גם לסיים את התיק", ודרש להשלים את החקירה הראשית של נתניהו בהקדם האפשרי. במהלך חילופי הדברים עם עורך הדין עמית חדד, סנגורו של ראש הממשלה, השופטים הדגישו את הצורך בקיצור זמן הדיונים. השופטת פרידמן פלדמן פנתה לסנגור ושאלה: "אתה יכול לתת הערכת זמן? כמה ימים תיערך החקירה הראשית?"

השופט משה בר-עם הוסיף ואמר: "בחלק מהפריטים הייתה הרחבה, שלא לומר רחבה מדי, שאין לה נפקות משפטית". השופט עודד שחם הוסיף: "אפשר לשאול שאלות כלליות. אם יש משהו שהוא עקבי. החזרה על הדברים לא מקדמת שום דבר".

סנגורו של נתניהו, עו"ד עמית חדד, השיב כי אם התביעה תצהיר שלא תחקור על פריטי הסיקור, ניתן יהיה להגיע להסכמות. כמו כן אמר כי הצוות המשפטי עובר על הפריטים לפי שנים, והסביר כי כבר עברו שנה וחצי מתוך ארבע, אך לא יוכל להעריך את הזמן הנותר. "אתן לכם סדר גודל בדיון הבא. אני לא רוצה לשלוף סתם", אמר חדד, תוך שהוא מבקש להימנע מהערכות לא מבוססות.

השופט ד"ר זאיד פלאח, שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, שיחרר למעצר בית, את ארבעת הנאשמים בירי לעבר ביתו הפרטי של ראש הממשלה בנימין נתניהו, בקיסריה.

"שוכנעתי שאכן קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיבים ביצעו עבירה של מעשה פזיזות ורשלנות (פזיזות באש), בכך שירו שני נורים לכיוון כללי בו נמצא בית ראש הממשלה, ביודעם שאנשי בטחון נמצאים בסביבתו, בדרך נמהרת או רשלנית, שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום לו חבלה" כותב השופט ומוסיף לנמק את החלטתו: "לאחר בחינת כל חומר הראיות שוכנעתי, כי קיימות ראיות לכאורה, לפיהן מעשי המשיבים, עת ירו את נורי התאורה, נבעו ממניעים אידיאולוגיים, דהיינו, רצונם להעביר מסר, לפיו פעילות המחאה בקיסריה לא פסקה.

"מכל הדיונים המוקדמים לקראת חקיקת החוק עולה, שהדרישה לקיום התנאים של מעשה טרור הוא "אילוץ ממשלה" ולא "הפעלת לחץ על ממשלה", אחרת כל מחאה, מכל סוג שהיא, שתתלווה אליה עבירה נוספת כגון אלימות –  עלולה להיכנס תחת המעטה של "מעשה טרור", והמדרון החלקלק עלול להוביל לתוצאות אפלות – ולא לכך כיוון המחוקק, שקיים דיון מעמיק, ובסיומו נבחרה המילה "לאלץ", ולא מילה מרוככת יותר, וזאת בכדי להימנע מסכנה של הרחבת המקרים עליהם תחול ההגדרה של "מעשה טרור".

"סוף דבר – לאחר בחינת מכלול חומר הראיות הגעתי למסקנה, לפיה אמנם קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיבים עברו עבירה של מעשה פזיזות ורשלנות (פזיזות באש), אך אין ראיות לכאורה, שיש בהן פוטנציאל להרשעת המשיבים בכך, שמעשה הפזיזות באש הוא מעשה טרור".

השופט מתייחס גם לעבירת ניסיון הצתה, המיוחסת לנאשמים. "קיימת סתירה לוגית בטיעון ב"כ המבקשת: הכיצד ניתן בו זמנית להתכוון להצית ולקוות שלא להצית? מכאן, שגם בקיום יסודות הניסיון לעבור עבירה של הצתה, קיימות אמנם ראיות לכאורה בעלות פוטנציאל להרשעת המשיבים בביצועה, ואולם ראיות אלו אינן בעוצמה חזקה. מסקנה זו מתחזקת מדברי המשיב 1 עצמו, שאמר בחקירתו. על כן הנני מורה על העברת כל המשיבים, כבר בשלב זה, ובטרם אקבל את תסקירי שירות המבחן, למעצר באיזוק אלקטרוני, כל אחד בביתו, כאשר תישמר זכותם של כל המשיבים להגיש בקשות נוספות, לאחר קבלת התסקירים, ובהתאם למה שיפורט בהם.

"עברם הנקי של המשיבים, לצד החולשה הראייתית, ולצד שיתוף הפעולה המלא שלהם בחקירתם, בצירוף החרטה העמוקה שהביעו – יש בהם כדי להפחית את מסוכנותם, ולסמוך עליהם כי יקיימו כל תנאי שייקבע ע"י בית המשפט" הוא מציין.

בסיום ההחלטה, מוסיף השופט ומתייחס להפגנות האלימות, תוך שהוא מפחית מחומרת המעשים. "מדינת ישראל היא מדינה חזקה ואיתנה, ואם ירי טילים בליסטיים לעברה, ע"י אויב, לא בנקל יכלו לגרום לממשלה לשנות את עמדתה, אז על אחת כמה וכמה, לא יוכלו לעשות זאת שני זקוקים, שנורו לכיוון בית ראש הממשלה, וזאת מבלי להמעיט מחומרת המעשים שנעשו לכאורה ע"י המשיבים".

לאחר מכן הוא מוסיף כי "זכות ההפגנה, כמו גם זכות המחאה, היא יסוד מיסודותיה של מדינה דמוקרטית, אך אל לאלה שאינם מסכימים עם עמדה הצד האחר, לעבור את גבולות החוק, לעבר מקומות אפלים של ביצוע עבירות פליליות. דמוקרטיה אינה רק שיטת ממשל, אלא היא אורח חיים, המבוסס על כבוד הדדי, סובלנות והכרה בזכותו של כל אדם להחזיק בדעותיו. השוני בדעות ובאמונות אינו אמור להוות מכשול, אלא כלי להעשרת החברה, ושבאמצעותו ניתן להוביל לחשיבה מעמיקה יותר.

כל מחלוקת, גם החשובה ביותר, לעולם לא יכולה להצדיק פעולות הנוגדות את החוק, המחויבות של כל אחד לעמוד על עקרונותיו, ולשאוף לשנות מציאות, צריכה להיעשות בדרכים מכבדות, חוקיות ומוסריות, ורק כך יהא ניתן לשמור על המרקם החברתי, ועל הזנה וצמיחה הדדית, וכל דרך אחרת – תוביל להרס, לפילוג ולחורבן".

מסתערבי מג״ב איו״ש יחד עם כוחות צה״ל בהכוונת שב״כ, פעלו אתמול למעצר מבוקשים במרחב העיר ׳שכם׳ שבחטיבת שומרון, הבוקר הותר פרסום תיעוד דרמטי מהפעילות.

בתיעוד, ניתן לראות ממצלמות הקסדה של המסתערבים וצילומי רחפן את הרגעים הדרמטיים בהם מסתערבי מג״ב מנהלים לחימה אל מול מחבלים ועוצרים את המחבלים שהתבצרו במבנה במסגרת נוהל ״סיר לחץ״.

במהלך הפעילות, הכוחות פתחו בנוהל "סיר לחץ" על מבנה וניהלו חילופי אש עם מחבלים שהתבצרו בתוכו. בתום חילופי האש, המחבלים הסגירו את עצמם יחד עם שני נשקים מסוג M-16 ונלקחו להמשך חקירת כוחות הביטחון. הכוחות פשטו על האיתור בתום סיר הלחץ ואיתרו ערכה להפעלת מטענים, מחסניות וציוד צבאי. בנוסף, הלוחמים ירו ופגעו במחבל חמוש.

בלבנון דווח היום, כי מטוסי חיל האוויר תקפו יעדים בעומק אזור הבקאע שבצפון-מזרח לבנון, לראשונה מאז הפסקת האש. על פי הדיווחים, התקיפה כוונה לריכוזי חימוש של חיזבאללה שהחל ככל הנראה להתחמש מחדש. בתוך כך, הערב נחשף כי מדובר בתקיפה רבת חשיבות, במהלכה הושמדו אמצעי לחימה משמעותיים של חיזבאללה.

על פי הדיווח ב-ynet, בצנזורה אוסרים לפרסם כעת מה הותקף, אך מדובר באמצעי לחימה חשוב עבור חיזבאללה, שמנסה כעת לשקם את יכולותיו, בצל הפסקת האש שהושגה לפני כחודש. נציין כי על פי ההערכה, מדובר בנשק שהוברח בימים האחרונים מסוריה ללבנון, לאחר קריסת הממשל הסורי.

בתוך כך, צה"ל ממשיך לפעול בדרום לבנון לסיכול תשתיות טרור וזאת בהתאם להסכם הפסקת האש. במקביל, צבא לבנון ממשיך להתפרס בכפרים שבדרום המדינה.

מוקדם יותר היום, פרסם צה"ל כי היחידות הלוחמות בשיתוף פעולה עם היחידה לפינוי שלל באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, החרימו למעלה מ-85,000 פריטי שלל וביניהם: נשקים, מטולי רקטות, נ״ט וRPG, מטענים, פגזים, טילי נ״מ, אמצעי תצפית, רכבים צבאיים ואמצעי לחימה נוספים. כחלק מתהליך הלמידה אודות הישגי צה״ל בתמרון הקרקעי, מוצגת בימים אלה תערוכה רחבה של אמצעי הלחימה שהוחרמו על-ידי כוחות צה״ל. אמצעי הלחימה שהוחרמו שימשו את חיזבאללה ונועדו לפגוע באזרחי מדינת ישראל, במסגרת התוכנית ל'כיבוש הגליל'. בעקבות התמרון הקרקעי, יכולות אלו נפגעו משמעותית וכעת מוצגות בתערוכה.