מיקום כתבה: עניין לציבור

קטר מנהלת מגעים בדרגים גבוהים עם חמאס בניסיון להעביר תרופות מרשם חיוניות לחטופים המוחזקים ברצועת עזה, ובמקביל לאפשר כניסת עוד תרופות בעבור תושבי רצועת עזה – כך דווח הערב (חמישי) בעיתון הניו יורק טיימס. 

על פי הדיווח, גורם רשמי המעורה בשיחות אישר באופן אנונימי את קיומם של המגעים האלה, ואמר כי הצדדים במשא ומתן דנים בסוגי התרופות הנדרשות ובכמותן. עוד ציין הגורם כי מתקיימים מגעים עם ארגונים בינלאומיים בנושא העברת התרופות המדוברות. 

הערב דווח בחדשות הערב בכאן 11 כי מהדיונים האחרונים במסגרת המגעים לעסקה לשחרור חטופים עולה כי אין התקדמות וגם לא עסקה על השולחן. יש שיחות המתקיימות בין הצירים המרכזיים, בין אמיר קטר לראש המוסד, אבל עסקה הנקראת בשם קוד "הצעה קטרית" או "הצעה ישראלית" – לא קיימת על השולחן.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע הרשיע על פי הודאתם את עבדאלמג'יד אבו עמרה ונאשמים נוספים בעבירות של ניסיון לעשות עסקות בנשק, חלקי נשק או תחמושת, באמצעות אפליקציית ווטסאפ. בהתאם לחלקו של כל אחד מהנאשמים עתרו הצדדים לעונשים הנעים בין 7.9 שנות מאסר ל 21 חודשי מאסר, כאשר חלק מהנאשמים כבר הורשעו ונגזרו עליהם עונשי מאסר בפועל, מאסרים על תנאי וקנסות.

במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים הגיש עו"ד גיורא חזן מפרקליטות מחוז דרום כתב אישום מתוקן, בו הודו הנאשמים. על פי כתב האישום במהלך שנת 2021 ועד למעצרו ב 2022 הנאשם עבדאלמג'יד אבו עמרה, פעל מספר רב של פעמים על מנת לקשור קשר יחד עם שאר הנאשמים בניסיון לבצע עסקאות בנשק בשווי של מאות אלפי שקלים. בין היתר פעלו הנאשמים על מנת לנסות ולתווך בעסקאות למכירה או רכישה של כלי נשק, חלקי כלי נשק או תחמושת. הנאשמים השתמשו בין השאר באפליקציית ה"ווטסאפ" לשם ביצוע העבירות. בין אמצעי הלחימה לגביהם התבצע התיווך, היו רובים, אקדחים, רימוני הלם, חלקי אקדחים ורובים, מחסניות ועשרות אלפי כדורי תחמושת.

במסגרת הטיעונים לעונש בעניינם של חלק מהנאשמים ציין עו"ד חזן כי: "המניע העיקרי מבחינת הנאשמים לביצוע העבירות הינו הרווח העצום שניתן להפיק כתוצאה מהעסקאות. ניתן להתרשם מהמחירים של "הסחורה" שהוצעה…. ולכן הרווח הפוטנציאלי שיכלו הנאשמים להפיק בתיק זה אילו העסקאות היו מושלמות, עצום….

נזכיר את הידוע, עבירות הנשק מהוות מכת מדינה ומכה במגזר הערבי בפרט, יום יום כמעט ישנם הרוגים ופגועים וישנו צורך אדיר בהרתעת היחיד והרבים…"

שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע יואב עטר הרשיע בהתאם להודאתם את עבדאלמג'יד אבו עמרה (23) מתל שבע בניסיון לעשרות עבירות בנשק (עסקה אחרת) – המדינה עתרה להטיל על הנאשם עונש מאסר למשך 7 שנים ו- 9 חודשים; מוסא אבו קאסם (23) מתל שבע בחמש עבירות ניסיון לעבירות בנשק (עסקה אחרת) – הצדדים עתרו להטיל 4.5 שנות מאסר; חאתם נואגעה (24) מיאטה בארבע עבירות ניסיון לעבירות בנשק (עסקה אחרת) – הצדדים עתרו להטיל עליו 3.5 שנות מאסר; ראשד אבו עסא (26) מאום בטין בארבע עבירות ניסיון לעבירות בנשק (עסקה אחרת) – הצדדים עתרו להטיל עליו 3.5 שנות מאסר; מוחמד אבו עסא (20) מתל שבע בארבע עבירות ניסיון לעבירות בנשק (עסקה אחרת) והצדדים עתרו להטיל עליו 3.5 שנות מאסר; קאסם אבו טאהא (29) מתל שבע הורשע בארבע עבירות ניסיון לעבירות בנשק (עסקה אחרת) והצדדים עתרו להטיל עליו 3.5 שנות מאסר;

בנוסף, השופט עטר הרשיע וגזר את דינם של עאטף אבו עמרה (23) מתל שבע שהורשע בארבע עבירות ניסיון לעבירות בנשק (עסקה אחרת) ונגזרו עליו 3.5 שנות מאסר, מאסר על תנאי וקנס בגובה 18,000 ₪; פתחי אבו טאה (26) מתל שבע שהורשע בארבע עבירות ניסיון לעבירות בנשק (עסקה אחרת) ונגזרו עליו 4 שנות מאסר (3.5 שנות מאסר + הפעלת מאסר על תנאי), 10 חודשי מאסר על תנאי וקנס בגובה 18,000 ₪; מועין אבו סביתאן (24) מתל שבע שהורשע בשתי עבירות ניסיון לעבירות בנשק (עסקה אחרת) ונגזרו עליו 21 חודשי מאסר 10 חודשי מאסר על תנאי וקנס בגובה 9,000 ₪; גאסן אבו טאהא (22) מתל שבע שהורשע בשתי עבירות ניסיון לעבירות בנשק (עסקה אחרת) ונגזרו עליו 22 חודשי מאסר (כולל הפעל מאסר על תנאי), 10 חודשי מאסר על תנאי ו 9,000 ₪ קנס; מחמד אבו אלקיעאן (23) מחורה שהורשע בשתי עבירות ניסיון לעבירות בנשק (עסקה אחרת) ונגזרו עליו 25 חודשי מאסר (כולל הפעל מאסר על תנאי), 10 חודשי מאסר על תנאי ו 9,000 ₪ קנס.

לאחר לא מעט דיונים בהשתתפות צמרת המשטרה, הפרקליטות והיועצים המשפטים הרלוונטים באשר לאופן שבו יועמדו לדין מחבלי הנוחבה שביצעו את הטבח בעוטף עזה, בחדשות הערב בכאן 11 פורסם היום (חמישי) כי במשטרה דורשים להגיש כתבי אישום קולקטיביים נגד המחבלים.

הסיבה העיקרית היא חוסר בראיות ספציפיות נגד מחבלים, בין השאר, נוכח היעדר ראיות פורנזיות שכן כמעט ואין דוחות פתולוגיים בזמן אמת, וקושי לייחס רציחות ספציפיות למחבלים ספציפיים. כמו כן, לפי המסתמן האישומים נגד המחבלים יחולקו לפי אזורים – כך שלכל מחבל יוחסו אישומים לפי ערים, קיבוצים והמסיבה ברעים.

ממשטרת ישראל נמסר כי "אירועי הטבח ופשעי המלחמה שבוצעו בשביעי באוקטובר נחקרים בלהב 433 בשיתוף עם שב"כ, צה"ל ופרקליטות המדינה. מלאכת איסוף הראיות בחקירה לאומית, רגישה ומורכבת זו, ממשיכה גם בימים אלה ונאספו ראיות רבות ממקורות שונים המבססים את החשדות נגד המחבלים".

התוכנית של ישראל לעזה: חמולות שמוכרות לשב"כ ולצה"ל ינהלו את הרצועה ויחלקו את הסיוע ההומניטרי – כך פורסם הערב (שני) בחדשות הערב בכאן 11.

לפי התוכניות שגובשו בצה"ל ויוצגו מחר בישיבת הקבינט המדיני-ביטחוני תחולק למחוזות ולתתי-מחוזות כאשר כל חמולה תשלוט בכל תת מחוז ותהיה אחראית על חלוקת הסיוע ההומניטרי שנכנס ממצרים וישראל. לפי התוכניות, החמולות ינהלו גם את החיים האזרחיים בעזה לתקופת ביניים. 

עוד פורסם הערב במהדורה כי ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר היום לוועדת החוץ והביטחון כי "אין טעם לדבר על הרשות כחלק בניהול עזה כל עוד הרשות הפלסטינית לא עברה שינוי יסודי. אם הם רציניים בכוונתם להשתנות, שיוכיחו זאת קודם ביהודה ושומרון".

במרכז השליטה האזרחי הוכנה תוכנית שמטרתה להחליף את הפועלים מיהודה ושומרון, בעובדים זרים במהלך שנת 2024. כך פורסם אמש (ראשון) בחדשות הערב בכאן 11. יישומה מתוכנן להיות קבוע ולא רק לתקופת המלחמה כדי לייתר את התלות הישראלית בפועלים פלסטינים, ותוצג לקבינט הכלכלי בעוד כשבועיים. 

התוכנית כוללת "ייבוא" של פועלים מהמדינות הבאות: מסרי לנקה צפויים להגיע 25,500 פועלים, מסין 20,000 פועלים, מהודו 17,000 פועלים, מתאילנד – 13,000 פועלים וממולדובה 6,000 פועלים. כדי להוציאה אל הפועל, יש צורך בהסכמים עם המדינות, שחלקם טרם נחתמו ועדיין בעבודה דיפלומטית. התוכנית נרקמה בשיתוף פעולה עם משרדי האוצר, הפנים והעבודה. 

התוכנית הוצגה ועברה את אישורו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. בהמשך צפויה בקשה לאישור הגדלת מכסות העובדים הזרים. בנוסף, בתוכנית תמריץ כלכלי לישראלים לעבודה בבניין וחקלאות, שכבר התחיל ואמור להתגבר בהמשך. כמו כן, משורטטים בה פיתוחים טכנולוגיים, שיתכן וייתרו חלק מהעובדים בתעשיות הרלוונטיות.

העיתונאי מתי טוכפלד מפרסם בטורו ב'ישראל היום' על מצוקת פקידי האוצר הנמצאים במצוקה לאור המלחמה והוצאותיה הרבות שמקשות עליהם לגבש את תקציב 2024 מבלי לפרוץ יתר על המידה את מסגרת הגירעון.

טוכפלד חשף כי "בצר לפקידים הם ממשיכים לתדרך בתקשורת נגד הממונים עליהם – להציג אותם כפוליטיקאים חסרי אחריות, חסרי בושה ונטולי אכפתיות". ומספר כי בתדרוכים האחרונים התגלה כי בקרב פקידי האוצר מתגבשת תוכנית לבטל "עשרה משרדי ממשלה מיותרים". תוכנית שלא תקודם ולא תאושר – זה הרי ברור, כי אין שום היתכנות פוליטית לכך.

אם חשבנו שטובת המלחמה והוצאותיה לעיני פקידי האוצר טעינו. טוכפלד קובע: "התוכנית חשפה כי לא טובת המלחמה והוצאותיה לנגד עיני פקידי האוצר, אלא התנגחות בממשלה. אחרת לא היו מעיזים להכליל בה את משרד הנגב והגליל, המשרד שפעל אולי הכי הרבה להזרים כספים מיידיים לרשויות מאז פרוץ המלחמה".

את הסיפור המעניין הבא מביא טוכפלד כחיזוק לדבריו: "השבוע התקשרה תחקירנית של אחת מתוכניות האקטואליה להזמין את השר יצחק וסרלאוף לשבת באולפן ולהגיב לטענה כי משרדו מיותר. וסרלאוף הרהר ולבסוף השיב: באם תמצאו ראש רשות אחת בנגב ובגליל, רק אחת, שיבוא להתראיין ויגיד לכם שמשרד הנגב והגליל מיותר, אני אשב לצידו באולפן ואתפטר בשידור חי. כעבור חצי שעה, שבה העלתה התחקירנית חרס, כתבה לו ביובש: לא רלוונטי".

"וסרלאוף ידע שאין ראש רשות כזאת בישראל. להפך, רק לאחרונה, לאחר שהתגבשה באוצר תוכנית להעביר חצי מיליארד שקלים לפיתוח יישובי הנגב המערבי, דרשו ראשי הרשויות כי הכסף לא יועבר דרך האוצר אלא באמצעות משרד הנגב והגליל. זה המשרד היחיד שהם סומכים עליו שלא ימסמס את ההעברות".

בסיום הטור מפרט טוכפלד על פעילות השר וסרלאוף במשרד הנגב והגליל: "מפרוץ המלחמה התמקד המשרד בתקצוב ישיר לרשויות לצורכי חירום, וכן למחוללי צמיחה. 66 מיליון שקלים העביר לפרויקטים בעלי העצמה כלכלית שנתקעו על המדף בגלל היעדר תקציב, 20 מיליון הועברו למשיכת תעשיות מתקדמות שייצרו מאות מקומות עבודה איכותיים בנגב. וכל זה רק מהימים האחרונים. לפעמים כשמחליטים לערוך קמפיין, כדאי לבדוק נגד מי".

לחימה עצימה

לקראת השלב הבא של המלחמה: מבוססים בבוץ הכבד של עזה עם העיניים לצפון   

כמעט שלושה חודשים מאז פרוץ הלחימה בעזה וסופה אינו קרוב. "אמרנו מיד בהתחלה שתהיה מלחמה ארוכה", התבטא השבוע הרמטכ"ל הרצי הלוי, "הערכנו שזה ייקח חודשים ארוכים ואנחנו חושבים שהערכות שלנו צודקות. משך הזמן יהיה ארוך".

ככל שחולפים הימים מתברר עד כמה המלחמה הזו קשה, מורכבת ומסובכת. מלחמה תת קרקעית. מערכת המודיעין ידעה על רשת המנהרות שנחפרת מתחת לעזה, אבל לא תיארה לעצמה עד כמה הן מסועפות ומבוצרות. המחבלים יכולים להמשיך ולהסתתר בהם זמן רב, אפילו חודשים ארוכים. מידי פעם הם מגיחים מהפירים ונתקלים בחיילים בקרבות פנים מול פנים.  

בצבא מנסים כל העת למצוא שיטות חדשות כיצד לפוצץ את המנהרות על יושביהם. מדובר במצב לא פשוט, עקב החטופים שכנראה נמצאים שם. מכל מקום, החמאס לומד מהר את השיטות הללו ונערך בהתאם. הדבר מצריך את הצבא לשכלל את הפעילות, החמאס שוב לומד, וחוזר חלילה. הכול נעשה כמובן תוך כדי לחימה ותוך כדי קרבות.

צמד המילים עליו חזרו השבוע שוב ושוב היה "מלחמה עצימה". מדובר ברף הלחימה הכי גבוה, הכולל השתלטות מבצעית על חאן יונס ומחנות מרכז עזה. על פי המסתמן, השבועות הקרובים לפחות עד סוף החודש האזרחי ינואר, יעמדו בסימן הרחבת התמרון הצבאי בדרום עזה, כאשר בצבא מקוויים שהלחץ הצבאי ישפר את התנאים לעסקת שחרור חטופים נוספת.

השלב שלאחר מכן הנקרא שלב ג', יכלול את הורדת סדרי הכוחות ברצועה, שחרור אנשי מילואים, והתבצרות באזור חיץ ברוחב של ק"מ לפחות מעבר לגבול. לאזור זה לא תותר כניסה של עזתים, ומי שיחדור לשם יירה.

מטרות הלחימה: החזרת החטופים ומיטוט החמאס מתבררות כקשות ביותר לביצוע. כל הדיווחים והכותרות לפיהן "החמאס לקראת שבירה", רחוקות מהמציאות. החמאס טרם הושמד והוא עדיין עומד (ומסתתר) על רגליו, לפחות עד שיחיא סינואר יחוסל. עם זאת גם לאחר שיחוסל, יהיו אחרים שינהיגו את החמאס. לפיכך כל עוד הוא נותר ריבון, אפילו בחלק מהרצועה, החמאס לא מחוסל. 

לתוצאות המלחמה בעזה תהיה השפעה על הזירה הצפונית – בקטע הבא.   

פעולת הסחה

האם כל מה שקורה ומתרחש זו פעולה איראנית כדי לכסות ולחפות על מטרתם האמיתית?

המצב בצפון הולך ומדרדר וכך גם המתיחות ואיומי הנקם של איראן, לאחר החיסול השבוע בלב דמשק של בכיר כוח אל קודס, הגנרל ראזי מוסאווי.

אם לא המלחמה בעזה, היינו כבר בעיצומה של מלחמה בשטח לבנון. כרגע מתנהלת שם לחימה בעצימות נמוכה יחסית, אבל זה עלול להחריף כל רגע. התקווה והרצון של מערכת הביטחון היא, שניצחון על החמאס ירתיע את החיזבאללה, אך זה לוקח בינתיים זמן. החשש הוא שנסראללה ממתין לרגע שבו הצבא יתעייף בעזה והתמיכה האמריקאית בישראל תפחת, ואז יפתח באש רחבה יותר שיכולה להגיע לכל שטח ישראל.  

ישראל קרובה מאד לצומת דרכים בו היא תצטרך להחליט: הסדרה או מלחמה. האם החיזבאללה  יתרחק מגדר הגבול בהסדרה על פי החלטת האו"ם 1701. או שהדבר ייעשה במלחמה, בעקבות הסירוב הצפוי של החיזבאללה. בשלב זה פועלות ארה"ב, צרפת ומדינות נוספות כדי להביא להסדרה, עד כה ללא הצלחה.

המצב הזה לא יוכל להימשך זמן רב עקב המפונים שאינם יכולים לחזור לבתיהם מאימת הטילים. החיזבאללה יצא מהסבך והחורשות בקרבת הגבול עקב תקיפות הצבא, ועתה הוא יורה טילי נ"ט מתוך הכפרים. בתגובה ישראל תוקפת את הבתים, מהם משוגרים הטילים, ואז החיזבאללה מגיב בירי על בתים במנרה, מטולה ואביבים. בית תחת בית וחוזר חלילה. תרשים זרימה לקראת מלחמה עצימה גם בצפון.

את כל זה מנהלת איראן, שהשבוע ספגה כאמור חיסול משמעותי של אחד מבכיריה. האיראנים מאיימים כהרגלם לנקום ושלשום ניסו לקחת קרדיט על הטבח, כאילו זו הייתה פעולה שלהם. "נקמנו בישראל על רצח סולימאני", אמר דובר איראני רשמי. עד מהרה יצאה הכחשה של החמאס, שאין מדובר בפעולה איראנית. בחמאס לא מעוניינים לחלוק את הקרדיט עם שותפים נוספים.      

כך או כך, איראן מנצלת היטב את המצב הנוכחי ודוהרת לפצצה גרעינית, כפי שהיא שואפת זה עשרות שנים. עתה כאשר העולם שקוע בשתי מלחמות באוקראינה ובעזה, היא יכולה להגביר את קצב העשרת האורניום, כפי שהעידו השבוע בסוכנות לאנרגיה אטומית (סבא"א).

גורמים ישראלים שעוסקים שנים בגרעין האיראני אומרים, שהמצב הנוכחי הוא הגרוע אי פעם מבחינת ישראל, כיון שאיראן אינה מפוקחת כיאות. הפקחים היחידים שנכנסים למתקני הגרעין שלהם הם סינים או רוסים. האירופים בעלי הניסיון, שיודעים לזהות את השקרים של איראן, אינם מורשים להיכנס.

יתכן אפוא שכל מה שקורה בתקופה האחרונה הוא פעולת הסחה מגה דרמטית, בהיקפים שטרם נראו, הכול כדי שהאיראנים יוכלו סוף סוף להגיע ליעדם.

הנקישה והפגישה 

הסיפורים המצמררים של ההורים על קבלת הבשורה המרה מהקצינים המגיעים לבתיהם

 המלחמה גובה מחירים כבדים וכואבים. הצבא אמנם מסב נזק רב לחמאס ומחסל בשיטתיות עוד ועוד מחבלים, אבל שום דבר אינו יכול לנחם את כאבם של המשפחות השכולות שאיבדו את יקיריהן.

אם בתחילת המלחמה כתבנו כאן על הכאב שבמילים "הותר לפרסום שמו", עכשיו זה כבר הפך ללשון רבים: "הותרו לפרסום שמותיהם". כבר לא אחד ולא שניים ביממה. שורה ארוכה של עוד ועוד חללים ל"ע. שינוי נוסף: עד לא מכבר היינו מקבלים את ההודעה הזו רק פעם אחת ביום, השכם בבוקר. בשבוע האחרון הגיע ה"הותרו לפרסום", בבוקר, בצהרים ובערב. יגון בלתי נגמר.

"המלחמה הזו תהיה כואבת", אמרו ראשי הצבא, מיד בתחילתה. ספק אם תיארו עד כמה. טור ההרוגים מאז תחילת הכניסה הקרקעית (167 בשעת כתיבת השורות), גובר על טור מספר החטופים 129, ורק מעצים את הוויכוח הפנימי, בין שתי המטרות: מיטוט החמאס ושחרור החטופים. 

כל נקישה בדלת בית המשפחות, שבניהם, בעליהם, או אביהם נלחמים בעזה, מוציאה אותם מדעתם. ההורים מביטים בפחד ובאימה דרך עינית ההצצה לראות מי מאחורי הדלת. הסיפורים שמגיעים לאחר מכן מצמררים. "כאשר ראיתי קצינים במדים, הכנסתי אותם פנימה ואמרתי להם: אל תגידו כלום", סיפר השבוע, אב שכול מראש פינה. בדרך זו ביקש להרוויח עוד דקות ספורות בטרם יקבל את ההודעה הרשמית שתהפוך את עולמו.  

ויש גם את הסיפור הנורא של הורי החייל יהונתן לובר הי"ד מיצהר. אביו, יבדל"א חגי, סיפר השבוע שכאשר דפקו בביתו והודיעו לו ולרעייתו את הבשורה המרה: "בנכם נהרג בעזה", שאל אותם: "מי מבין הארבעה שנלחמים שם". 

מחריד לחשוב מה עבר בראשם של ההורים המיוסרים באותו רגע עם השאלה הזו, כשהם לבטח מריצים במחשבתם את מראה ארבעת בניהם, ועד רגע קט ישמעו ממי הם צריכים להיפרד למנוחת עולמים. הכאב בלתי נתפס. אי אפשר להישאר שליו לנוכח הדברים הללו.

קשה גם שלא להזדהות עם ההספדים שנושאים ההורים מעל קברי ילדיהם, כשהם מבקשים בתחינה להפסיק את המחלוקות הפנימיות ולאפסן את חילוקי הדעות ואת הקרעים הפוליטיים. אחד האבות, יצחק בוצחק, איש דתי מקריית שמואל, אף צוטט (ביתד יום ג') בהלוויית בנו החייל אושר משה הי"ד, כשהוא קורא בקול נחרץ נגד כותבי השלטים "קואליציית המשתמטים והבוזזים", באומרו שאין מחילה לאנשים שמאחורי הקמפיינים השפלים הללו. "מי הבזוי שיגיד לי שבני היה משתמט ובוזז" קונן האב.     

חשיפה מסוכנת

מדוע מפקדים בעזה מעדיפים לשלוח את חייליהם להתרעננות קצרה בבסיס אימונים ולא בבתיהם?

הכול חזר אלינו בבת אחת. תעשיית הסקרים, הפייקים הפוליטיים, הקמפיינים של ראשי המפלגות, נתניהו, גנץ, לפיד ובן גביר. המאבקים בין "המחנה הממלכתי" ל"עצמה יהודית", שכל אחת רוצה לדחוק את השנייה מהממשלה. דברי הבלע של דן חלוץ (בהמשך), הראיונות השבועיים וההזויים של שני האהודים ברק ואולמרט (שהמשותף להם זה קנאתם בנתניהו), שלטי חוצות מפלגים, הדלפות מהקבינט, ציוצים חסרי טעם, ובקיצור כל מה שהכרנו מהעבר, כאילו לא ארע דבר.

שוב דוהרים למחוזות הריב והשנאה. ההבדל היחיד: גנץ והמחנה הממלכתי בתוך הקואליציה, אבל גם זה בעירבון מוגבל (נרחיב בהמשך). הקולות הללו מדלגים על החיילים הנמצאים בעזה, שם הם לוחמים זה לצד זה, כאלו המגיעים מהישובים ביו"ש ומערי הפריפריה מחד ומהקיבוצים מאידך. הם לא מודעים לכל הדברים הללו. חלקם התוודעו לכך, רק לאחר ששבו לחופשה קצרה בבתיהם. לפתע הם נחשפו לכל הריבים הפוליטיים בדיוק כפי שהיה לפני הטבח.

זו הסיבה שחלק מהמפקדים עושים הכול כדי להימנע מלהוציא את החיילים שלהם הביתה. אולם  אי אפשר למנוע מהם התרעננות קצרה לאחר שבועות ארוכים ברצועה. אחד ממפקדי הגדודים מצא פתרון: "שחררתי את החיילים לבסיס אימון חטיבתי, ודאגנו שההורים יבואו לבקר את בניהם למשך שעות ספורות וזהו".

לא מדובר בקצין קשוח, שביקש למנוע חופשה מחייליו שנמצאים בעזה מתחילת המלחמה. הסיבה כאמור שונה: "בבית הם ייחשפו לכל הגידופים והשנאות בתקשורת שחזרו במלא עוצמתם השלילית, ואז יחזרו לעזה ויתחילו בריבים ובוויכוחים על פי מה שהם שמעו", הסביר הקצין. "זה יסיח את דעתם מהמשימה וזו סכנה ממשית להמשך הלחימה."   

הרושם הזה קיים גם בקרב כתבים צבאיים, שביקרו בעזה ודיברו עם הלוחמים בשטח. התברר שהם כלל אינם יודעים (וטוב שכך) על הוויכוחים והשלטים בתוככי הרחובות, על ההתגוששויות באולפנים ועל הפוליטיקה שחזרה בגדול.

הם גם לא יודעים שמחנה החטופים (חלקו) מכונה רל"ביסטים, ומחנה מצדדי המשך המלחמה הם כביכול "ביביסטים". התיוגים לא עברו את גבול הרצועה. זרנוקי הרעל וזרעי השנאה כלפי כל מי שחושב אחרת מדעתם, נותרו לפי שעה בעיקר באולפנים. יש לקוות ששם הם יישארו.    

חלוץ חמוץ

אתרי החדשות של החמאס והחיזבאללה אהבו את "תמונת הניצחון" של "רמטכ"ל המניות"

הסירוב של המפקד לעיל לשלוח חיילים לבתיהם, נובע בין השאר מרצונו שלא יחשפו גם לקריאת טורי התקשורת. מדובר בטורים שיוצרים אווירת נכאים של כישלון להכריע את החמאס יחד עם קריאות להפסקת הלחימה ומעבר לשלבים הבאים.

לאורך כל הדרך זורעת התקשורת רמזים, שנתניהו מעוניין בהימשכות המלחמה, אך ורק  מסיבות פוליטיות אישיות, כדי שלא יצטרך לפרוש. מטרת כותבי הטורים, שנמנים במוצהר על אנשי המחאה וקוראים לנתניהו ללכת הביתה, היא ליצור בקיעים בתוך הקואליציה, ולגרום לסיום הלחימה, כך שבני גנץ יפרוש מהממשלה ויגביר את הסיכויים לפירוקה. 

זו גם הסיבה שאותם עיתונאים ופרשנים, שונאי נתניהו, מהדהדים ללא הרף את הצורך לקבוע כבר מעתה מה יהיה ב"יום שאחרי" בעזה, ביודעם שגם זה עלול ליצור בקיעים פנימיים בממשלה. הנימוקים שלהם כאילו ענייניים לפיהם, הצבא חייב לדעת מהו "קו העצירה", ובהתאם לכך לתכנן את מעשיו הלאה. המעניין הוא שבתקופת "חומת מגן" של אריאל שרון, איש לא ביקש בעת המבצע לשרטט מה יהיה "היום שאחרי" באותם מקומות ביו"ש. הכול מגמתי ושקוף.

הגדיל לעשות הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ, ששנאתו היוקדת לנתניהו יכולה להתחרות רק עם זו של יעלון, ברק ואולמרט. בכינוס (של תומכי המחאה, רפורמים בחיפה), התבטא באופן שגרם לחמאס ולחיזבאללה להדהד את דבריו. 

חלוץ הצטרף למקהלת זורעי השנאה והדמורליזציה, ותיאר בפני הנוכחים כיצד ישראל לא תוכל לנצח במלחמה. "תמונת הניצחון לא תהיה פה, כי התמונה היא תמונת הפסד של 1300 הרוגים, של 240 חטופים, שהוחזרו מי שהוחזרו, ושל בוקה ומבולקה של 200 אלף פליטים בארצם".

מהי בכל זאת תמונת הניצחון של דני חלוץ וחבריו: האם תמונה של יחיא סינוואר ומוחמד דף מחוסלים? האם תמונה של שאר הבכירים כשהם נכנעים? לא. חלוץ: "תמונת הניצחון שלי תהיה כשראש הממשלה הזה יצעד החוצה. זו תמונת הניצחון ואין בילתה ואת זה צריך לכוון את כל הקהל הזה ועוד מיליונים במדינת ישראל, להשיג את תמונת הניצחון הזו".

ואם זה לא מספיק, המשיך הרמטכ"ל לשעבר בחזונו ההזוי, כשהוא מזהיר מפני שפיכות דמים ברחובות עם כתובת ברורה, מי יהיה אחראי לה: "זה יהיה מאבק קשה, ואם נצליח יכול להיות שיישפך דם ברחובות, הפלנגות של בן גביר כבר חמושות". מחיאות הכפים שקיבל חלוץ עודדו אותו להמשיך בהזיותיו: "כל אחד צריך לדבר עם עשרה אנשים להעביר להם את המסר, אנחנו צריכים להיות ערוכים למערכה לא קלה ואני מקווה שתהיה קצרה. זו כבר לא מחאה אלא מאבק ואפילו יותר מזה, עובדים גם על עניין של השבתה ושכולם יתאגדו ליום הפקודה"

כאמור דבריו של "רמטכ"ל המניות" כיכבו באתרי החדשות של החמאס והחיזבאללה, לפיהם "ראש הצבא הישראלי לשעבר אומר שישראל הפסידה במערכה".  עם בכירים כאלו לשעבר, לא פלא שהנהגת הצבא קרסה ביום פקודה. 

גנץ בעין הסערה

העימות עם בן גביר, שאלת הפרישה, אי הגעה לישיבות הממשלה וההשתתפות בקוקטייל

ההסכם הקואליציוני לפני שתי ממשלות בין נתניהו לגנץ, הופר כזכור על ידי נתניהו, שמנע ממנו את הרוטציה. גנץ עשוי לגמול לו בהפרת ההסכם הנוכחי, הקובע ש"המחנה הממלכתי" יפרשו מהממשלה בגמר המלחמה. המלכוד: הממשלה היא זו שצריכה לקבוע את סיום המלחמה. גנץ עשוי לפרוש עוד קודם, והוא כבר ימצא את הסיבה.

השבוע היה קרוב לכך, כאשר טען שהחלטת בן גביר לא לאשר את המשך כהונת נציבת השב"ס, מהווה הפרה של ההסכם הקואליציוני, לפיו לא יבוצעו מינויים בתקופת המלחמה כל עוד הממשלה מכהנת בהרכבה הנוכחי. בן גביר מצדו, טען שההסכם בין נתניהו לגנץ אינו מחייב אותו. אולם בקואליציה רתחו עליו כשהבינו שהדבר עלול לפוצץ את הממשלה ואת קבינט המלחמה.

"אם הצבעת בעד הממשלה החדשה שצירפה את המחנה הממלכתי, אז הצבעת גם בעד ההסכם בין גנץ לנתניהו", טענו כלפיו. גנץ החליט מצדו, שלא לנצל את האירוע לפרישה. גם הוא מבין בסקרים ויודע שיציאה שלו עכשיו בעיצומה של המלחמה לא תתפרש טוב. לפיכך ערך מסיבת עיתונאים והדגיש שהוא נשאר ו"הציבור יבוא חשבון בעתיד עם מי שצריך".

העימות בין גנץ לבן גביר משרת את שניהם. הסקרים מראים ששתי המפלגות הללו, המחנה הממלכתי ועצמה יהודית רק מרוויחות מכך ועולות בהתאם.

במסיבת העיתונאים שכינס, נשאל גנץ, ולא בפעם הראשונה מתי יפרוש. "אנחנו  לא בממשלה כדי להישאר, אלא כדי שננצח", התחמק מלנקוב במועד. ההערכה היא שכאשר הלחימה תעבור מעצימות גבוהה לרף נמוך יותר, גנץ ימצא את הסיבה לעזוב. זה יכול לקרות בתוך חודש -חודשיים. השאלה מה יקרה אם בתוך הזמן הזה תיפתח מלחמה בצפון. אם גנץ יחליט בכל זאת לפרוש, סער יישאר (עם חבריו) ויחליף אותו בקבינט המלחמה. 

בינתיים סיגלו גנץ ושרי כחול לבן נוהג חדש, שלא להגיע לישיבות הממשלה, כל פעם בתירוץ אחר. בדרך זו מנסה גנץ לבדל את עצמו מממשלת נתניהו. קבינט מלחמה כן, ישיבות ממשלה פחות. מי שכן מגיעים לישיבות הם סער ושרי "תקוה חדשה", שחזרו לימין.

התירוץ של גנץ על אי הגעתו לישיבות הממשלה הוא "אילוצי לו"ז". אולם הוא מצא זמן בסופ"ש  להשתתף באירוע קוקטייל כשהוא מצולם עם כוס ויסקי ביד, באופן שהתפרש כחסר רגישות בתקופה זו. על הרבה פחות מזה, ספג יריב לוין, ביקור תקשורתית נוקבת, כשראו אותו מחייך במליאה.  

גנץ הבין ששגה והתנצל כי אם פגע במישהו, זו הייתה טעות, מה עוד שלא היה במקום אלא דקות בודדות. אילוצי לו"ז כבר אמרנו.

יריב חדש

מה עומד מאחורי המתקפה הפנימית בממשלה של ניר ברקת על אופן פעילות הצבא בעזה?

"ברקת התחפש לבן גביר", הכריז השבוע מאמר המערכת בעיתון השמאל "הארץ", כאשר דיווח על הביקורת מימין, שהשמיע ברקת בישיבת הממשלה על התנהלות המלחמה בעזה. "אני מודאג, כי אנחנו נחמדים מדי ומתחשבים מדי", אמר לעיתונאים. טענתו היא שהלחץ האמריקאי מונע מהצבא להפעיל את מלוא הכוח הנדרש.

בתוך ישיבת הממשלה, המשיך ברקת וטען כי כמות ההפצצות של חיה"א ירדה דרמטית. "חיילים נשלחים למבנים מסוכנים כמו ברווזים. שום שיקול לא מצדיק שנסכן את החיילים שלנו בשם איזו מוסריות מדומיינת. אנחנו מסכנים את חיי הלוחמים והתוצאה היא חיילים מתים". דבריו התפרשו כביקורת על נתניהו וגלנט בניהול חסר אחריות של המלחמה.

לא פלא ש"הארץ" חגג במערכת המערכת עם דבריו של ברקת. סוף סוף מישהו מבכירי הליכוד יוצא נגד נתניהו. ברקת כנראה נבהל מהפרשנות, ומיד לצייץ נגד "הקונספציה השגויה, שגנץ שבוי שלה". קל לו לתקוף יותר את יו"ר המחנה הממלכתי.

ברקת שנחשב לאיש שנוהג לחשב היטב את צעדיו, לא יצא סתם כך באמירה ימנית מיליטנטית שזיהתה אותו עם בן גביר. בדיוק כמו נתניהו, גם הוא איש של סקרים ובימים האחרונים הבחין בסקר מעניין שפורסם במגזין "מלוכדים" המופץ בקרב מתפקדי הליכוד. הנשאלים דירגו את השרים לפי פעילותם במלחמה והציבו בראש את נתניהו וגלנט עם אותו מספר קולות. אחריהם דורג שר החוץ אלי כהן, ולאחריו מאי גולן, יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, יריב לוין, ניר ברקת, מירי רגב, עמיחי שיקלי, עדית סילמן ומיקי זוהר.

ברקת הבין אפוא כי האיש הפופולרי בליכוד אחרי נתניהו הוא גלנט. וכך אם בעבר מיקד ברקת את כל מאבקיו הפנימיים מול ישראל כץ, הרי שעתה הוא מציב את גלנט כיריב ראשון במעלה. זו הסיבה שהחליט להתמקד לפתע בנושאים ביטחוניים, תוך שהוא מקפיד להראות שהוא עצמו אינו חבר בקבינט ולא שותף בהחלטות (ובמחדלים שיתבררו בעתיד).

הביקורת שלו בישיבת הממשלה לא מצאה חן בעיני נתניהו, שהעיר לו כי הפעילות של הצבא נעשית רק משיקולים צבאיים. ברקת חזר על דבריו, אך נתניהו קטע אותו: "זה שאתה חוזר על דבריך שוב ושוב, לא הופך את דבריו לנכונים". ברקת כאמור מזהה את הסקרים המראים שהציבור הולך ימינה, ומתנהג בהתאם. בשלב זה אין לו תמיכה פנימית של שרים וח"כים. קולו הביקורתי נותר בודד.  

לגופם של דברים, הטיעון של ברקת בעייתי. הצבא פועל באזור חאן יונס באופן מדוד בגלל החשש מפגיעה בחטופים שבתוך המנהרות. ברקת אינו חבר קבינט ולא מכיר את כל השיקולים, אבל הוא מאמץ פוזה של אופוזיציונר ביטחוני, כשהוא משוכנע שזה יסייע לו בעתיד.

תעודת ביטוח

הפוך על הפוך: אם השמאל רוצה לחזור לשלטון, עליו לעשות הכול שנתניהו לא יפרוש

אחת הסיבות לפרישתה של מירב מיכאלי, מראשות מפלגת העבודה נעוצה בביקורת שהיא חטפה כל אימת שהגיעה להפגנות המחאה. השמאל לא סלח לה על סירובה להתחבר למרצ, דבר שגרם לפיצול קולות ולהישארותה של מרצ בחוץ, בעוד העבודה עוברת אך בקושי את אחוז החסימה. "את זו שגרמת לקואליציה 64 של נתניהו", האשימו אותה. מיכאלי הבינה שאין לה תקומה פוליטית ופרשה.

בשמאל-מרכז מבינים שרק איחוד כוחות ביניהם ואי בזבוז קולות, עשוי לעזור להם לחזור לשלטון. אולם זה לבד לא יספיק. הסקרים (כולם) מראים שהציבור נוטה בבירור ימינה לאחר הטבח. אם היה ניתן למצוא מועמד ימין מוסכם, הבחירות היו מוכרעות באופן מוחלט ללא עוררין. לפיכך הערך המוסף שיכול לסייע לשמאל-מרכז (בהפוך על הפוך) הוא בנימין נתניהו, כפי שנסביר מיד. יהיו לבטח כאלו שיחלקו על כך, אבל כדאי לזכור גם את האפשרות הזו לקראת מערכת הבחירות הבאה, שממתינה מעבר לפינה. 

ברוב הסקרים (מלבד זה של שלמה פילבר) מקבל הליכוד בראשות נתניהו 17-18 מנדטים, בעוד "המחנה הממלכתי" זוכה ל-28. סקרים אלו גם מראים שמפלגות ימין נוספות בראשות סער, בנט ויוסי כהן יקבלו יחד כ-22 מנדטים. אולם אם כהן יעמוד בראשות הליכוד, התוצאה משתנה: הליכוד יהיה המפלגה הגדולה עם 29 מנדטים בעוד גנץ יקבל 24. נתון נוסף: גם אם כהן לא יעמוד בראשות הליכוד, הרי שכל מועמד אחר שאינו נתניהו, שיעמוד בראשות הליכוד, מקבל מספר מנדטים שווה כמו מפלגת גנץ.

היוצא מכל זה: לשמאל-מרכז צריך להיות אינטרס ברור שנתניהו ימשיך לעמוד בראשות הליכוד גם בבחירות הבאות. זאת משום שאם נתניהו יפרוש, הימין מנצח בוודאות ומקים קואליציה בראשותו. הסיבה: הליכוד יחד עם מפלגת ימין חדשה יהיו הרוב. אולם אם נתניהו יישאר, הרי שיש מאגר גדול של מצביעי ימין-מרכז, שלא יצביעו עבורו, ויתכן שלא יצביעו גם למפלגת ימין אחרת, כדי למנוע ממנה להצטרף בעתיד לנתניהו. תחת זאת הם יישארו בבית, בדיוק כפי שהיה כבר בעבר.

לגנץ וללפיד צריך אפוא להיות אינטרס פוליטי, שנתניהו יתמודד. במקרה כזה יש להם גם קמפיין קל, בו יאשימו את ראה"מ בכל המחדלים. זה אמנם יאחד את הבייס סביב נתניהו, אבל הבייס הזה מצטמצם ויורד, ומגיע כאמור בסקרים עד 18 מנדטים מקסימום.

על פי תזה זו, נתניהו מהווה תעודת ביטוח לשמאל-מרכז. במקום להילחם נגדו, עליהם להעניק לו תחושה (אפילו באמצעות סקרים מפוברקים), שהוא יכול לנצח גם את הבחירות הבאות כדי לסנדל אותו שלא לפרוש. את  הסיסמה "רק לא ביבי", צריך מבחינתם להחליף ל"רק ביבי". 

קולות מהשטח

"מדד נהגי המוניות": המשמעות הפוליטית באזכור שמו של נתניהו יחד עם שמעון פרס

עד לא מכבר חשבתי לתומי שכל הסקרים הפוליטיים מאז תחילת המלחמה הינם מגמתיים באופן מוחלט. ייתכן מאד שהתחושה הזו נכונה, לפחות ביחס לחלק ממכוני הסקרים. אולם לכל אחד יש את "נהג המונית" שלו כמדד לרחשי הציבור. אצלי זה הספר (מרחוב הרצליה בחיפה).

מדובר באיש מסורתי, יוצא מרוקו המתגורר בשכונת שפרינצק, שכל חייו הצביע לליכוד (וימשיך לעשות כך). אולם בפעם האחרונה שביקרתי אצלו, בעודו עושה את מלאכתו, סיפר לי בכאב, שכל חבריו "המרוקאים", אלו שהצביעו בעבר לליכוד "כועסים על ביבי ומדברים נגדו באותם מילים שדיברו בזמנו נגד שמעון פרס".

הוותיקים שביננו לבטח זוכרים את האיבה שרחשו יוצאי מרוקו לפרס (לפני שנבחר לנשיא). רק אזכור שמו, גרם להם לפרצי זעם בלתי מבוקרים. לפיכך הצמדת שמו של נתניהו לפרס, מסמלת המון ויכולה להעיד על גודל סלידתם מהאיש לו הצביעו בעבר. 

האם מאחורי הפרגוד, ברגע האמת, הם לא יחזרו להצביע לנתניהו, שאלתיו. "הפעם לא! אין שום סיכוי"!, השיב לי בנחרצות, והמשיך: "מעולם לא שמעתי אותם מדברים כך, ואני אומר לך, שזה לא אחד ולא שניים". אז מה הם יצביעו, הקשתי עליו. "הם מדברים להצביע לגנץ. לא פחות ולא יותר. רק אם ביבי יתפטר, הם יחזרו לליכוד".

צריך כמובן לקחת את השיחה הזו בעירבון מוגבל, כיון שלבטח יש כאלו שמדברים אחרת. אבל  מדובר בכל זאת במדד כלשהו. "מדד נהגי המוניות", ובמקרה זה מדד הספר ז'קו (למעוניינים) .    

כאמור יש גם דעות שונות לחלוטין מאלו שהוצגו כאן, וכאן המקום לחזור לשלמה פילבר ולסקר שפרסם בשבוע שעבר – בקטע הבא.

על הגדר

ההבדל בין כל הסקרים לאלו של פילבר: להיכן הולכים עשרה מנדטים ימניים?  

הסקרים של פילבר (חברת דיירקט פולס) היו בעבר הקרובים ביותר לתוצאות האמת, דבר שמעניק לחברת סקרים זו יוקרה מיוחדת בתחום. יריביהם בכלי התקשורת האחרים טוענים כי מדובר בסקרים מוטים. אולם באותה מידה ניתן לטעון זאת עליהם עצמם.

כך או כך לפי הסקרים של פילבר, המחנה הממלכתי של גנץ מקבל 28 מנדטים ואילו הליכוד 27. מדובר במהדורה חוזרת של הבחירות לכנסת ה-18 ב-2009, בהן זכתה "קדימה" בראשות ציפי לבני ב-28 מנדטים, בעוד נתניהו והליכוד ב-27. נתניהו הקים אז את הממשלה עקב הצלחתו להקים גוש תומך.

תוצאות נוספות של הסקר: לפיד 14, ליברמן 11, שס 10, בן גביר 8, יהדות התורה 7, רע"מ 6, חד"ש תע"ל 5, סמוטריץ 4, מרצ, בלד והעבודה לא עוברות.  אם תוקם מפלגת ימין חדשה בראשות בנט או יוסי כהן, הליכוד יורד ל-22, גנץ 17, שמאל עבודה מרצ לפיד והמחאה – 14, מפלגת ימין 10.

המסקנות של פילבר: בלוק הימין שליווה את הציבור בחמש מערכות הבחירות, לא התפרק במהלך המחאה וגם לא במלחמה והוא נע בין 55-57 מנדטים. בבחירות האחרונות הוא קיבל יותר בגלל הפיצול בשמאל.

פילבר התייחס גם לשאלת השוני המהותי בין הסקר שלו לכל שאר הסקרים האחרים, והסביר כי ההבדל קיים רק בכוחם של הליכוד והמחנה הממלכתי, בעוד נתוני שאר המפלגות, פחות או יותר זהים בכל הסקרים. הסיבה לטעמו נעוצה בפירוש שגוי, שמעניקים שאר מכוני הסקרים לעשרה מנדטים מימין שנעים בין הליכוד לבן גביר.

עשרת המנדטים הללו דורשים יותר לחימה בעזה, פירוק מוחלט של הרשות הפלשתינית, עידוד ההגירה וחידוש ההתיישבות בעזה. אותם מנדטים מימין לליכוד לא מאמינים שנתניהו "ילך עד הסוף" בעניין הזה, ולכן הם ממתינים על הגדר, אך יצביעו למפלגות אחרות בגוש הימין. לעומת זאת, הסוקרים אחרים לוקחים את כל עשרת המנדטים הללו ומעבירים אותם שרירותית לגנץ, ולכן הם מציבים אותו על 38 מנדטים.

נתון נוסף: האיש הכי מאוים בפוליטיקה הישראלית כרגע הוא יאיר לפיד, עד לפני שנה, כיהן כראש ממשלה, וכרגע הוא ניצב בראש מפלגה עם 24 מנדטים. אולם לפי הסקרים לפיד צפוי להתרסק בבחירות הקרובות, אם תקום מפלגת שמאל מאוחדת עם אנשי המחאה מצד אחד, ועם ריצה של בנט מהצד השני. במקרה כזה לפיד ירד לנתון חד ספרתי.

נקודה מעניינת נוספת שאפשר להבחין בסקרים האחרונים (כולם): מאז שליברמן ואנשיו נטשו את סדר היום האנטי חרדי שלהם, והם מתמקדים בסדר יום ביטחוני, הם נוסקים בסקרים. "ישראל ביתנו החדשה".  

איש העסקים רמי לוי החל למכור דיסקיות עם הכיתוב "ליבנו עם חיילי צה"ל", הדומות לדיסקיות שהוציאו במטה משפחות החטופים בתחילת המלחמה – הקוראות להשבת החטופים. בתחקיר של שיר נחמקין בתוכנית "מהצד השני" פורסם היום (חמישי) כי משפחות החטופים כועסות על לוי וטוענות כי הוא רוכב על הקמפיין – ופוגע בתרומות המגיעות ממכירת הדיסקיות.

לוי הגיב לדברים: "אני מתנצל אם פגעתי בהם, זו לא הייתה הכוונה שלי. לא עשיתי את זה כדי להתחרות באף אחד. אני, להבדיל, לא מוכר בשלושים שקלים – מוכר בחמישה שקלים. זה לא הסמל שלהם". על הטענה כי הוא עושה רווח מהמכירה השיב לוי: "זה עולה לנו חמישה שקלים לייצר ואנחנו מוכרים את זה בחמישה שקלים".

משפחה קרובה לקו העימות בצפון, של אם וארבע בנותיה, ביקשה להשכיר דירה לטווח של חודשיים – ונתקלה שוב ושוב במשכירים שהעלו את המחיר באופן משמעותי לאחר ששמעו שהמשפחה פונתה מביתה. כך דווח היום (שלישי) בתוכנית "ויינרב וסיקורל" בכאן רשת ב. 

באחד המקרים, במודעת הדירה פורסם סכום של 11 וחצי אלף שקלים ובשיחה לאחר ששמעו שהיא מקבלת סבסוד מהמדינה דרשו 19 אלף שקלים, ולאחר מכן 15 אלף שקלים. במקרה אחר דרשו 25 אלף שקלים לחודש – אם לא תשכור דרך ההסדר עם משרד התיירות.

חשוב לציין כי משכירי הדירות נמצאים בהסדר עם המדינה, ומקבלים 220 שקלים ליום למבוגר, ו-120 שקלים לילד. זאת בעוד מענק האכלוס למפונים הוא 200 שקלים למבוגר ו-100 שקלים לילד.

לנגד עיניו

מה מונח על שולחנו של נתניהו ומה הבטיח לאחת מהמשפחות השכולות שהוזמנו ללשכה?

זה קרה ביום שישי בצהרים בדיוק לפני שבוע. לחדר בו היו מכונסות חלק ממשפחות החטופים, הגיעה השמועה על התקרית הקשה בסג'עייה בה נהרגו שלושה חטופים בשוגג על ידי הצבא. אותה שעה לא ידעו פרטים נוספים. הכול היה תחת צנזורה מלאה. המשפחות הביטו זו על זו, מי מהן תקבל את ההודעה. "זה היה פשוט נורא", סיפר אחד ממשתתפי הפגישה. רק מאוחר יותר נודעה זהותן של החטופים ההרוגים.  

מראות המלחמה הללו וכל מה שקורה סביבה קשים מנשוא. שבוע קודם נרשמה סיטואציה דומה, כאשר השרים בני גנץ וגדי איזנקוט ביקרו באוגדת עזה. גם אז נכנס לחדר קצין נפגעים, וכאשר הוא קרא לאיזנקוט החוצה, המשמעות הייתה ברורה. "הבנו מיד, מה הוא עומד לשמוע", סיפר מאוחר יותר בני גנץ. נורא. 

הלחץ של משפחות החטופים על קבינט המלחמה גובר. כל שבוע שעובר והחטופים עדיין בשבי, מחריף את מצבם. כך ניתן היה להתרשם השבוע, כאשר החמאס שחרר סרטון בהם נראים שלושה חטופים קשישים. בני משפחותיהם התקשו לשאת את המראה. יקיריהם נראו רזים, כחושים ובעיקר מדוכדכים.

הדילמה של קבינט המלחמה כבידה עם שיקולים לכאן ולכאן. מעולם לא נדרשה כזו החלטה קשה, בפרט שעל השולחן מונחת עסקה לא פשוטה: שחרור אסירים כבדים עם נחילי דם על הידיים וכן הפסקת הלחימה לזמן ממושך יחסית של שבועיים.

ההחלטה נתונה בידי הקבינט, אבל מי שיצטרך בסופו של דבר להכריע יהיה ראש הממשלה נתניהו. הסיפור הבא יכול להעיד על המצב בו הוא נתון: עו"ד יצחק בונצל, אביו של החייל עמית הי"ד שנפל בדרום הרצועה, סיפר השבוע כי הוזמן ללשכתו של נתניהו יחד עם רעייתו. "אמרנו לנתניהו, להביט לנו בעיניים ולהתחייב שלא להפסיק את הלחימה. הוא הביט בעינינו ואמר, 'לא נעצור עד שנכבוש את עזה ונמוטט את החמאס'".

האב השכול המשיך וסיפר כי משרדו של נתניהו עמוס מכל עבר בתמונות החטופים. "הוא לא יכול להרים את העיניים משולחנו, בלי להיתקל במבטו בתמונות החטופים. הם כל הזמן מול עיניו, כפשוטו ממש". כל זה מגביר כאמור את הדילמה הקשה בה מצוי נתניהו. התחדדות המחלוקת בין "מחנה החטופים" ל"מחנה מיטוט החמאס" אינה מקילה על ההחלטה העתידית.

בחמאס עוקבים אחר המחלוקת הציבורית הזו בישראל ועושים הכול כדי להעצימה. כך נהגו גם בעסקת שליט, כאשר דאגו לטפטף כל הזמן מכתבים וסרטונים של החייל השבוי, כדי לקרוע את הציבור בישראל, וכך הם עושים עתה עם החטופים. ניצול מקסימלי של נקודת החולשה הישראלית.

קמפיין מפלג

המחאה משתלטת: איזה סטיקר היה מודבק על המגפון של המפגינים בעד החטופים? 

הרג החטופים בשוגג לפני שבוע הגביר את המחלוקת סביב שני יעדי המבצע העיקריים. אם החיילים היו נוהגים אחרת והשלושה היו מתקדמים לעברם ללא פגע, הייתה פורצת שמחה רבה בציבור, בדיוק כפי שהיה לאחר שחרור החטופה הראשונה אורי מגידיש.

"זו ההוכחה הניצחת לתזה של הקבינט והצבא, שהלחץ הצבאי משפיע על שחרור החטופים", היו מכריזים מצדדי המבצע אל מול "מחנה החטופים", שם דוגלים בהפסקת המלחמה כל עוד יש סיכוי לביצוע העסקה. בפועל התוצאה הייתה אכזרית וקשה, דבר שהגביר עוד יותר את לחץ המשפחות.

בשלב זה מראים הסקרים שרוב הציבור מצדד בהמשך הלחימה וסבור שאפשר למוטט בסופו של דבר את החמאס. הכעס וההלם מהטבח משפיעים על כולם, ימין ושמאל, והדבר מתבטא ביחס למלחמה. אולם כאשר בוחנים את שתי המטרות, כשהן מתנגשות זו מול זו, ניתן להבחין בהבדלים. השמאל מצדד יותר במשפחות החטופים, בעוד הימין בעד המשך הלחימה.

בניסיון (זהיר ומסתייג מראש) לאתר את הסיבה למחלוקת הזו, אפשר לומר שהדבר קשור לזהות הנפגעים: רוב החטופים הינם אנשי שמאל שנחטפו מבתיהם (חלק מהמסיבה) ורואים במדינה כמי שהפקירה אותם. לפיכך הם דורשים בתוקף את השבת יקיריהם בכל מחיר "עכשיו". לעומתם, רוב הנפגעים בקרבות בעזה הם אנשי ימין (רבים מהם דת"לים), שלא מוכנים להפסיק את המלחמה, תוך טענה שאין לאפשר מצב בו יקיריהם נהרגו חלילה לשווא. מדובר באבחנה דקה וקשה, שעם הזמן לבטח תתפוס תאוצה. יהיו גם מי שינסו ללבות אותה מכאן ומכאן  ממניעים פוליטיים.

כבר עתה הפכה המערכה הזו לפוליטית. מובילי הקמפיין להחזרת החטופים, בראשות רונן צור,  מזוהים עם אנשי המחאה ולכן הם ממקדים את פעילותם בהתקפות דמגוגיות על הממשלה. וכך במקום ליצור קונצנזוס מאחד בין ימין לשמאל, הם נוהגים באמירות מפלגות ובמתקפות פוליטיות. הדבר מתבטא אפילו בפרטים טכניים קטנים.

כך לדוגמא בהפגנה השבוע מול הקריה, עמדה אחת המפגינות עם מגפון, תוך שהיא קוראת בצעקות: "לא קשור ימין או שמאל, החטופים מעל הכול". לא היה צריך להיות חד עין כדי להבחין בסטיקר ממחאת קפלן שהיה מודבק על המגפון שלה: "מדיחים עכשיו".

מדובר בהשתלטות עוינת של חבורת קפלן על מאבק משפחות החטופים תוך ניסיון לתפוס עליהם טרמפ כדי לקדם את הרעיון הפוליטי שלהם נגד נתניהו וממשלתו. חשוב להיות הוגנים ולציין שמובילי הקמפיין רוצים בכל מאודם לראות את החטופים שבים הביתה. על הדרך (ויש שיטענו אפילו יותר), הם רוצים להפיל את נתניהו.

קשה שלא להבחין בהבדלים בין הקמפיין הפוליטי הנוכחי לקמפיין שהיה בזמנו לשחרורו של גלעד שליט. בקטע הבא.

המחיר מאמיר

תוצאת הקמפיין המשסה והמפלג: העימות הכואב השבוע בין שני אבות החטופים

  כבר בראשית הקמתו של מטה החטופים, פרשו ממנו חלק מהמשפחות, כאשר הבינו מי עומד מאחוריו. הדבר בא לידי ביטוי גם במפגש המשפחות עם קבינט המלחמה. כל מי שהשמיע דעה בעד הממשלה ובעד הקבינט, הוסה מיד. לעיתים הגיעו הדברים לתגרת ידיים של ממש כפי שדווח כאן בהרחבה לפני שבועיים. 

העימותים בין המשפחות התרחשו גם בהופעות בתקשורת. זה קרה השבוע כאשר אב הנמנה על מחנה השמאל האנטי נתניהו, הטיח באב אחר הנמנה על הצד הימני: "לא אכפת לך מהבן שלך. בעמדה שאתה מצדד, אתה מפקיר אותו". האב מימין התקשה להשיב לנוכח הדברים הללו ופרץ בבכי קורע לב.  

כל זה לא מפריע לראשי מטה משפחות החטופים להמשיך במלאכתם, ולגייס גם את המשוחררים מהשבי לצורך אמירות נגד הממשלה: "לנתניהו לא היה אכפת מהחטופים" וכדו'.

ההשוואה לקמפיין לשחרורו של גלעד שליט, בלתי נמנעת. הקמפיין שהיה לפני 12 שנים הובל על ידי משרדו של שלומי אבנון, כאשר המטרה הייתה ליצור קונסנזוס סביב השחרור. ההבדל ניכר אפילו בצבעי הקמפיין, שהיו אז כחול לבן חגיגיים, לעומת הקמפיין הנוכחי שמגיע בצבעי אדום לבן הנחשבים ללוחמניים יותר.    

המסרים של קמפיין שליט לא היו צבועים פוליטית ונועדו לחבר את כולם אליהם: "הילד של כולנו", "גלעד עדיין שם", "הצילו" וכדומה. המטרה הייתה ליצור תמיכה ציבורית להחלטה של הממשלה לשחרר שבויים בעד החייל החטוף.

לעומת זאת, הקמפיין הנוכחי בהובלתו של רונן צור, אינו משדר אחדות, אלא פועל באופן נגטיבי ולוחמני עם תדרוכים למשפחות לפני ראיונות וכאמור עם מסרים נגד הממשלה והעומד בראשה. הדבר גרם כאמור לפילוג גם בתוך משפחות החטופים, כאשר חלקם לא אהבו את אופי הקמפיין ויצאו נגדו. אימו של אחד החטופים (אבינתן אור) אף התעמתה מילולית במפגש מקוון שקיימו המשפחות עם רונן צור.

היה זה כאשר צור תקף את מקבלי ההחלטה בקבינט באומרו "אני לא רואה מישהו בקבינט היום שמסוגל להעלות על בדל שפתיו את הנרטיב הזה, שאומר נחזיר אסירים תמורת חטופים". בתגובה פנתה אליו האם ושאלה אותו: "למה אתה תוקע סכין בגב הממשלה ומחליש אותה כשהיא נאבקת בחמאס?!". צור השיב לה בחוסר סבלנות: "אני מבקש שלא תגידו לאף אחד פה שהוא תוקע סכין בגב של מישהו. זאת פעם אחרונה שמישהו מדבר אלינו בצורה כזו". האם לא ויתרה:  "אל תאיים עליי, רונן". בתגובה הוא עזב את המפגש, (וחזר אליו שוב בהמשך). המשפחות לא הרפו והמשיכו: "מקשרים אותנו לכוח קפלן ואנחנו לא מוכנים לזה. אם זה המצב תודיעו לנו, שנדע לא להזדהות אתכם".

המשפחות הללו זועמות על הצגת הממשלה, כמי שאשמה בכך שאין עסקה וכאילו לא אכפת לה מהחטופים. טענה נוספת: הקמפיין הנוכחי פועל לרעת החטופים, כיום שהחמאס מבחין במה שקורה, רואה את הלחץ המופעל על הממשלה לבצע את העסקה בכל מחיר, ולכן  מעלה את המחיר. 

פרידה ותנודה

האם סער יחזור לליכוד: ההודעה הרשמית על פיצול "המחנה הממלכתי" תצא לאחר המלחמה 

במערכת הפוליטית מבינים היטב שלסיפור החטופים יש משמעות פוליטית. התגובות בהתאם. בני גנץ אמר השבוע כי הלחימה יכולה לחכות, אבל החטופים לא. גנץ מבין לאן נושבת הרוח בקרב תומכיו, וגם הוא נמצא בקמפיין פוליטי על מלא.

גנץ כבר השלים עם העובדה שמיד לאחר המלחמה תצא הודעה רשמית על פירוק "המחנה הממלכתי" לשתי מפלגות, "כחול לבן" ו"תקווה חדשה". השותפות שלו עם גדעון סער מיצתה את עצמה והסקרים מראים שהוא לא מצטער על כך. החשדנות בין השניים גוברת, כאשר סער ושותפו הבכיר זאב אלקין, נוהגים להדגיש בראיונות עמהם, שגנץ ומפלגתו מצויים במרכז הפוליטי, בעוד הם ימניים יותר.

מי כבר זוכר שבתחילת הדרך במהלך האיחוד לפני הבחירות בין גנץ לסער, נקבע לקיים פריימריז משותפים ב"מחנה הממלכתי", כפי שדרש גדי איזנקוט עם הצטרפותו לגנץ. הדרישה הזו יכולה להיזרק לפח הפוליטי הקרוב. סער נמצא במקום אחר לגמרי. בעבר לא הכחיש את רצונו להיבחר לתפקיד ראש הממשלה, ואף התמודד מול נתניהו על ראשות הליכוד. אם הוא עדיין חולם על כך, הוא יוכל לעשות זאת רק דרך חזרתו לליכוד.

השבוע נפוצו שמועות (מיכאל שמש ב"כאן 11") כי נתניהו מעוניין להחזיר את סער לליכוד במטרה לשמור על יציבות הממשלה ביום שאחרי המלחמה. בדיווח נאמר כי על פי ההצעה המתגבשת בדיונים סגורים, יוחזרו כל חברי "תקווה חדשה" לליכוד. כאשר בעתיד יוכל סער להתמודד על ראשות הממשלה מתוך מפלגה גדולה ויציבה. סער הגיב לפרסומים וציין כי "הדבר כלל לא עומד על הפרק". מוטב להתייחס בספקנות להכחשה הזו.

לסער יהיה הרבה יותר נוח לחזור לליכוד מאשר להתמודד במפלגת ימין קטנה, כאשר על אותו קהל יתמודדו קרוב לוודאי גם יוסי כהן, נפתלי בנט ואולי עוד מתמודדים חדשים, יחד עם מפלגות ימין קיימות דוגמת ליברמן (שנוטש אט אט את מסריו האנטי חרדיים, וחוזר לימין הביטחוני). סער יתקשה להתמודד מול כל המפלגות הללו, ולכן יעדיף את דרך המלך בתוך הליכוד.

לנתניהו לבטח זה יהיה נוח יותר, כיון שסער ייתן לו עוד מרווח נשימה בתפקיד. הפגישות התכופות ביניהם מבשרות שמשהו חם קורה בנתיב הזה. החברים הקרובים שהפכו ליריבים מרים, בדרך אולי לאיחוד מחודש.   

נשאר או הולך

השנאה העיוורת של אנשי השמאל, המחאה והתקשורת לנתניהו, תשפיע על החלטתו   

המערכת הפוליטית ביום שאחרי המלחמה תנוע סביב שאלה אחת: האם נתניהו יתפטר או יישאר. רק לאחר שהדבר יתברר, תתבהר גם תמונת המפלגות החדשה. באופן טבעי, נתניהו  צריך ללכת הביתה מיד לאחר המלחמה, ללא שום קשר לשאלה האם הוא אשם במחדל או לא (והוא לא אשם). הטבח ארע במשמרת שלו והוא אחראי מיניסטריאלי. אולם מי שבונה אותו מחדש בתפקיד, הם אנשי השמאל, אנשי המחאה והתקשורת. השנאה העיוורת שלהם אליו, מחזקת אותו בקרב תומכיו ומעניקה לו תחושה ורצון להישאר.    

נתניהו לא מתייחס לכל הנושא באופן רשמי, ואומר כי הוא מרוכז כולו רק במלחמה. אולם בשיחות עם אנשיו, עולה כי הוא לא ימהר להתפטר. לדבריהם, נתניהו נבחר לארבע שנים עד סוף 2026, ואין סיבה שיקדים ויתפטר, אם כמובן הקואליציה תישאר בהרכבה הנוכחי. (צירוף אפשרי של סער וחבריו, ייחשב כבונוס). לנתניהו ברור גם שתוקם ועדת חקירה ממלכתית, אך עבודתה תימשך שנים לא מעטות ועד אז יוכל לכאורה להישאר בתפקיד.  

בסביבתו של נתניהו מתייחסים בביטול לכתבות ולפרשנויות, לפיהן ינסו אישים מתוך הליכוד להתמודד מולו ולהחליפו. בהקשר זה מוזכרים שמותיהם של אדלשטין, דנון וברקת. אם לא המלחמה ותוצאותיה היומיות האיומות, היו פורצים בסביבתו של נתניהו בצחוק רועם לנוכח אזכור שמותיהם. הסקרים הפנימיים מוכיחים בוודאות, שנתניהו מנצח כל מועמד מהליכוד שיכריז על התמודדות מולו.  

ולמרות כל זה, הסקרים החיצוניים מראים שהליכוד בראשותו, יספוג מכה ניצחת בבחירות. כרגע  מקבל הליכוד 18 מנדטים, ואם יוסי כהן ובנט מקימים כל אחד מפלגות חדשות, הליכוד יורד ל-15 בלבד. אולם אם נתניהו יפרוש לאחר המלחמה, הכול ישתנה. במקרה כזה יוסי כהן לא יקים מפלגה עצמאית, אלא ישתלב בליכוד ויתמודד שם על ראשות המפלגה והממשלה.

בינתיים נתניהו לא הולך לשום מקום. אהוד ברק, אהוד אולמרט, דן חלוץ, בוגי יעלון וחבריהם "דואגים" שהוא יישאר. השבוע נשאל אחד מיריביו האובססיביים הגדולים ביותר, העיתונאי בן כספית, את מי הוא מעדיף יותר, את סינואר או את נתניהו. כספית השיב: "קודם כל סינוואר ונתניהו זה היינו הך. שניהם צריכים זמן". כאשר התבקש לחדד את תשובתו, או לחזור בו, התבצר וענה: "סינוואר ונתניהו, זה שני אנשים שתלויים זה בזה".

מסקנה: האובססיביות של השמאל והתקשורת נגדו מאחדים את תומכיו ופותחים אפשרויות שונות באשר להמשך דרכו.

שינוי השם

מיתוג מחודש: "חרבות הברזל" החלידו, מחפשים שם חדש למלחמה הנוכחית

תחושה של חוסר נוחות עוטפת אותנו, כאשר מדברים על הטבח הנורא שעבר על יישובי עוטף עזה תחת הכותרת "השבת השחורה". אין שבת שהיא שחורה וקשה להשלים עם השם הזה.

גם השם "חרבות ברזל", שניתן בתחילת הדרך למלחמה, לא נתפס בציבור. כאן המקום לספר, שכאשר חיפשנו בתחילת הדרך לוגו, שילווה אותנו בראש עמודי חדשות העיתון לאורך ימי המלחמה, פסלנו מיד את השם הזה, שהוא חסר משמעות ותוכן. תחת זאת בחרנו במילות חיזוק ואמונה: כי אתה ד' מחסי. 

גם נתניהו, הבין שהשם "חרבות ברזל" אינו מסמל דבר, והוא יותר דומה לשם של מבצע כמו "צוק איתן", "עופרת יצוקה" וכדומה, ולא שם של מלחמה. השבוע נפנה נתניהו מעיסוקיו והקדיש זמן לצורך חיפוש שם מתאים למלחמה, בהבינו שהשם קובע את מקומה וזיכרונה של המלחמה בפרקי ההיסטוריה. כך לדוגמא, אם היו קוראים לה "מלחמת המחדל", (כפי שאכן היה), זה לא היה משרת אותו, אף שהמודיעין הצבאי אחראי יותר ממנו למחדל.

השם המועדף על נתניהו הוא "מלחמת בראשית", המוסבר על ידי אנשיו כ"שם תנכ"י" וגם בגלל שבשמחה תורה מתחילים לקרוא (עד שני) את פרשת בראשית. אפשרויות נוספות: מלחמת שמחה תורה (שם שרבים כבר משתמשים בו), "מלחמת שבעה באוקטובר", או "מלחמת עזה". מה שברור הוא, ש"חרבות ברזל" לא.

וכרגיל יריבו של נתניהו (ולא רק הם), הביעו פליאה על העיתוי בו בחר נתניהו לעסוק במיתוג המלחמה עם שם הולם. מדוע חשוב לו לעשות את זה דווקא עכשיו בעיצומם של הקרבות. לטענתם, מדובר בסוג של פוליטיקה, כדי לשמר את המלחמה תחת השם הנכון.

ההיסטוריה מלמדת שלעיתים שם המלחמה, מגיע תקופה ארוכה אחרי שהיא מסתיימת. כך לדוגמא המלחמה שהייתה בתש"ח (1948) והגדירה את גבולות המדינה, זכתה תחילה לכינוי שנתן לה בן גוריון, "מלחמת הקוממיות". מנחם בגין העדיף לקרוא לה "מלחמת השחרור". לבסוף, שנתיים לאחר המלחמה ב-1950 התקבע לה השם "מלחמת העצמאות".

גם מלחמת לבנון החלה כ"מלחמת שלום הגליל" (מלחמת של"ג), אך בשלב מאוחר יותר עברה ל"מלחמת לבנון הראשונה", וזו שבאה בעקבותיה כבר נקראה "מלחמת לבנון השנייה". אם ח"ו תפרוץ מלחמה נוספת בצפון, השם שלה כבר מוכן: "מלחמת לבנון השלישית".    

אגב, אם היו שואלים את אנשי המחאה כיצד לקרוא למלחמה הנוכחית, הם היו מכנים אותה "מלחמת ההפיכה", תוך האשמת נתניהו והממשלה בעיסוק ב"הפיכה המשטרית", והתעלמות מכל האזהרות של הצבא. הנרטיב הזה כבר מופץ על ידם בהרחבה בעיתון השמאל הקיצוני "הארץ". מבחינתם, נתניהו הוא האשם בכל הכישלון הזה.

שורה תחתונה: "חרבות הברזל" העלו חלודה ומחפשים שם אחר למלחמה. והיה מי שאמר השבוע (כתבנו יוסי טיקוצ'ינסקי) שכאשר המלחמה חולה, צריך לעשות לה שינוי השם.  

התעלמות במודע

מדוע ראשי מערכת הביטחון לא עדכנו ערב הטבח את נתניהו בהתראות החמות מעזה?

כל יום שעובר מאז הטבח חושף ומעלה שאלות נוספות על המחדל ועל העיוורון של אמ"ן, שב"כ וכל גורמי הצבא האחרים בפיקוד דרום. ועדת החקירה שתקום, תבדוק כמובן את כל הנושא לעומקו. בשאלה מרכזית אחת היא תידרש להתעמק יותר: מדוע בלילה שלפני הטבח, כאשר גורמי הבא השונים קיימו ישיבה טלפונית, לאחר שזיהו שיש משהו חריג בעזה, לא טרחו לעדכן  את הדרג המדיני, קרי את ראש הממשלה.

כבר בשבוע הראשון לאחר הטבח, נכתב כאן במדור, שנתניהו הידוע באופיו הפחדני (יש שיאמרו "אופיו האחראי") בכל הקשור למלחמות, היה מורה באותו רגע לכל מי שרק אפשר, לצאת מיד לגבול הרצועה כדי למנוע את האסון. מדוע אפוא החליטו גורמי הצבא לדלג עליו ולמנוע ממנו את המידע? הלא גם אם חשבו שמדובר באירוע קטן בהיקפו, היה ראוי ליידע בכך את הדרג המדיני, לו כפופה המערכת הצבאית. מדוע זה לא קרה?   

רן ברץ, שהיה מנהל תחום ההסברה בלשכת ראש הממשלה, טוען שבניגוד לכל הכשלים שהתגלו סביב הטבח וסביב הקונספציה השגויה של "החמאס מורתע", הרי שכאן בשיחה הלילית לא היה כשל. לא "שכחו" לעדכן את נתניהו, אלא עשו זאת במכוון. זו הייתה החלטת מודעת. במאמר ב"מקור ראשון", מסביר ברץ כי ראשי מערכת הביטחון שקיימו את השיחה הלילית, ראו את עצמם כדרג ביטחוני עליון ולכן לא עדכנו במודע את נתניהו וגלנט.

לצורך הבנת העניין יש לחזור לאירועי המחאה שקדמו לשמחת תורה, ולהבין כי מי שחשש שיתרחש בעתיד פוטש של ראשי מוסדות המדינה הלא נבחרים (צבא, משטרה, בג"צ) כלפי הממשלה הנבחרת, טעה. הפוטש התרחש בפועל. הראייה: ראשי מערכת הביטחון לא ראו שום צורך לעדכן את המערכת המדינית, משום שלא ספרו אותה.

במילים אחרות: צמרת מערכת הביטחון הכריעה בחסות מערכת המשפט בעד המחאה ונגד הדרג המדיני, ולכן לא התקשרה לעדכן את נתניהו וגלנט במתרחש. אם נלך צעד קדימה, ונדמיין שנתניהו היה מקבל כמה ימים קודם את ההתרעות, והיה מורה לצאת למתקפת נגד בעזה. האם זה היה מתבצע? השמאל הרי היה יוצא מגדרו בזעקות קרב ובטענות, שנתניהו מנסה למלט עצמו ממשפטיו ומהמחאה ולכן הוא רוצה לצאת למתקפה בעזה. הסרבנים לא היו מגיעים, ומערכת המשפט לא הייתה מאפשרת לנתניהו לקבל החלטה כזו. תחת זאת היו קובעים שזו בדיוק הנקודה שיש להוציאו לנבצרות בשל "שיקול דעת לקוי" ובגלל קבלת החלטות משמעותיות "מנימוקים אישיים". 

אין לשכוח שהמחאה לפני הטבח הייתה בשיאה וחצתה גבולות. נתניהו הוצג כדיקטטור בהקרנות ענק בניו יורק. "אחים לנשק" יצאו נגדו בשצף קצף ובקמפיין עולמי. אנשי המחאה אף קיבלו את תמיכתה השקיטה של צמרת מערכת הביטחון, זו שהתעלמה במופגן מנתניהו בליל הטבח. ברץ מכנה את כל מה שארע כ"אנרכיה ביטחונית". מעניין יהיה לראות כיצד תתייחס לכך ועדת החקירה העתידית.    

טיעון מגוחך

"הרמטכ"ל לא פעל לסכל את הטבח משום שחשש להדחתו אם יתברר שזו אזעקת שווא"

מדהים לראות כיצד דוברי השמאל מנסים לענות על השאלות לעיל: מדוע הרמטכ"ל, ראש השב"כ, אלוף פיקוד דרום וראש אמ"ן לא עדכנו את נתניהו על ההתראות החמות. לטענתם, לרמטכ"ל היו ערב הטבח שלוש אזהרות של סימני מודיעין על המתרחש. 10 שעות לפני, 5 שעות לפני ושעתיים קודם.

בהתאם לכך קיימו הרמטכ"ל וראש השב"כ הערכת מצב, לילה קודם, יחד עם גורמי ביטחון נוספים יותר מפעם אחת. ראש השב"כ אף שיגר לפי הפרסומים את הצוות המבצעי ("טקילה") למקרה של אירוע בני ערובה. לכל זה יש לצרף גם את האזהרות ממחלקת התצפית על אפשרות שהחמאס עומד לבצע התקפה על יישובי הדרום, לכבוש אותם להשתלט על בסיסים ולרצוח קיבוצים שלמים. מדוע אם כן הרמטכ"ל לא פעל? מדוע לא העמיד בכוננות את חיל האוויר, מטוסי תצפית, מסוקי קרב, כדי שיהיו מוכנים לאפשרות שתפרוץ מלחמה?

וכאן מגיעה התשובה "הניצחת" של דוברי השמאל: הרמטכ"ל לא פעל מול נתניהו בגלל משבר 'ההפיכה המשפטית'. ההסבר: נתניהו הגיב עד אז בזלזול לכל ההתרעות של הצבא על מה שעלול להתרחש כתוצאה מהחקיקה. לפיכך כיון שהרמטכ"ל הסתפק באותו לילה, האם לנקוט פעולה צבאית אקטיבית או לא. הוא העדיף להימנע מנקיטת פעולה, מחשש שבסוף זה יתברר כהתרעת שווא, ואז הדבר יביא למשבר אמון חריף יותר עם נתניהו ואף להדחתו שלו (של הרמטכ"ל). 

התיזה המגוחכת הזו קובעת, כי אילו שררו יחסי אמון בין הדרג הפוליטי לדרג הצבאי, היה לרמטכ"ל מרחב של חסינות, גם אם מדובר היה בהקפצת שווא. אולם באווירה שהייתה ערב הטבח, נמנע הרמטכ"ל מלסכן את עצמו בפעולה צבאית משמעותית.

להשלמת הנימוק הזה, מגייס השמאל גם את פיטוריו בעבר של שר הביטחון גלנט, רק משום שהזהיר מפני סכנת מלחמה אם הרפורמה תעבור. שורה תחתונה: הרמטכ"ל לא פעל צבאית למנוע את הסיכון חרף ההתרעות, משום שחשש שמדובר באזעקת שווא, ואז תהיה סיבה לנתניהו לפטר אותו. הנה לנו עוד טיעון מגוחך הישר מדוברי השמאל והמחאה.

ציטוט לאחור

ההתרעות מפני הפרצות בגדר ההפרדה מול רצועת עזה שעלו בוועדת הכספים לפני שנה

מידי סוף שנה אזרחית במהלך דצמבר, מגיע מבקר המדינה לוועדת הכספים של הכנסת כדי להציג את פעילות משרד מבקר המדינה ולאחר מכן לאישור התקציב לשנת התקציב הבאה. כך היה גם השבוע כאשר המבקר מתניהו אגלמן הגיע יחד עם צוות משרדו לוועדת הכספים.

יו"ר הוועדה ח"כ הרב גפני ביקש מהמבקר לעבור יחד על פרוטוקול הדיון הקודם שהתקיים בנושא ב-28 לדצמבר 2022. השניים התעכבו על הציטוט מאותה ישיבה, בה התריע גפני במילים אלו: "אדוני המבקר אני רוצה להעלות בפניך דבר שמציק לי מאד בתקופה האחרונה, אני מבקש שתבדוק אצלך, ויכול להיות שנצטרך לקיים על זה דיון עם משרד הביטחון, משום שזה דבר חמור מכל היבט אפשרי. מדובר בגדר ההפרדה מול רצועת עזה, שזה עניין של פיקוח נפש. מתברר כי משרד הביטחון חתם חוזה מול קבלן תחזוקה, שבפועל לא עושה את הנדרש, משאיר פרצות בגדר ומקבל את התשלום שלו רגיל. אני מבקש שתעשו בדיקה בנושא ונקיים על זה דיון עם משרד הביטחון, זה נושא של פיקוח נפש ממש".

האזהרות הללו שנאמרו אז קיבלו משמעות מעשית בימים אלו. "אי אפשר לומר שלא התרענו על כך, אמר הרב גפני השבוע למבקר המדינה. "אני מבקש לבדוק את הנושא הזה במיוחד עכשיו אחרי הטבח כאשר כולנו ראינו את הפרצות בגדר ההפרדה". המבקר שהופתע מהדברים, ציין את חומרתם והבהיר כי משרדו יבדוק את הנושא במסגרת שאר הבדיקות שמתקיימים על אירועי הטבח שארע בשמחת תורה.

להפוך דף

מגוחכים ומובכים: האמירה הרברבנית של לפיד, המאמר של גלעד שרון ומבוכת מוחמד דף 

המלחמה הזו מייצרת גם רגעים מגוחכים, דוגמת האמירה המצחיקה והמתרברבת של השבוע ששייכת ליאיר לפיד, לפיה אם היה ראש ממשלה היה מזהה את האיום מעזה.

בנאום שנשא על סוגיית היום שאחרי המלחמה אמר כי "האיום על מדינת ישראל הופיע בדוחות המודיעין. ראש הממשלה לא עשה כלום, כי הוא לא היה פנוי לזה, הוא היה עסוק בדברים אחרים. פה מתחילה הטרגדיה, צריך ראש ממשלה שזהו עיסוקו. אם אני הייתי ראש הממשלה בתקופה הזו, הייתי רואה ומזהה את האיומים. בנט ואני היינו ערניים, הייתה ביננו יראת כבוד, ובחנו את החומר המודיעיני בעיניים כבדות".

דבריו של לפיד מגוחכים ותלושים מהמציאות, שהרי גם השב"כ וגם אמ"ן פספסו את האירוע, אבל לפיד היה "מזהה את זה". לא פלא שגנץ עולה בסקרים על חשבון לפיד, שרק הולך ומדרדר לאחור. הציבור מזהה את זה…  

בתואר המאמר התלוש של השבוע זוכה (ללא תחרות) גלעד שרון, בנו של ראה"מ לשעבר אריאל שרון. במאמר תחת הכותרת "לא לתת כלום בחינם", מבקר שרון הבן את נתניהו על שהעניק לעזה סיוע הומניטרי בחינם בלי לקבל את החזרת החטופים. מעבר לכך, שמדובר בטיעון מנותק מהמציאות, כיון שהאמריקאים הם שאילצו את נתניהו לנהוג כך. מגוחכת הכותרת הזו, לאור העובדה שגלעד שרון נמנה על אנשי "פורום החווה", שנתנו את גוש קטיף לפלשתינים וביצעו את ההתנתקות ללא שום תמורה. הכול בחינם.   

הדבר המגוחך האחרון (לעת עתה), הוא הכישלון המודיעיני הישראלי בכל הקשור למוחמד דף. מתברר כי האיש שכל השנים חשבו שהוא "מת-חי" התגלה בעזה כיצור נמרץ, שמצבו טוב והוא מסוגל גם ללכת. לאור כל זאת, היה מי שתלה השבוע שלט דמיוני על דלת חדר אמ"ן: "כאן לא מודיעין". שבת שלום

הטור נכתב ופורסם במקור במדור מקור נאמן בעיתון יתד נאמן

המשטרה פתחה כעת בחקירת נסיבות אירוע רצח בטייבה בו נמצא גבר ירוי ברכב בכניסה לעיר.

שוטרי תחנת טייבה פתחו לפני זמן קצר בחקירה עם קבלת דיווח על גבר שהותו טרם ידועה שנמצא ירוי ברכב בכניסה לעיר, כאשר צוות מד״א שהגיע למקום פינה אותו למרכז הרפואי מאיר בכפר סבא שם נקבע מותו

המשטרה מבצעת סריקות אחר מבצעי העבירה, לצד איסוף ממצאים בזירה ע"י חוקרי המז"פ במסגרת חקירה שנפתחה.

המפכ"ל, רנ"צ קובי שבתאי, ביקש מאנשי היחידה האווירית במשטרה לבדוק את ההיתכנות לחימוש מסוקיה בטילי אוויר וקרקע, כך פורסם הערב (שלישי) במהדורת החדשות. זאת, במטרה להגדיל את כוח האש של המשטרה כלקח מאירועי 7 באוקטובר וכמענה לתרחישים עתידיים של חדירת חוליות מחבלים.

לאחרונה אף פורסם כי בעקבות הטבח – חומשו תחנות המשטרה ברחבי הארץ במקלעים.

בתחילת הלחימה, הגיעו מחבלי חמאס לעיר שדרות והסתערו על תחנת המשטרה בעיר. במקום התפתח קרב שעלה בחייהם של שוטרים רבים והסתיים בהריסת התחנה כשהמחבלים בתוכה.

מפכ"ל המשטרה אמר לאחר מכן כי "הקרבנו פה לא מעט. שילמנו מחיר יקר בנפש ולא מעט פצועים, אבל בשעות הראשונות ללחימה השוטרים חיסלו יותר מ-350 מחבלים ולכדו יותר מ-45 מרצחים נוספים"

בצה"ל הודיעו היום (שלישי) כי הסתיים כיבוש ג'באליה שבצפון הרצועה על ידי אוגדה 162, וכי המערכת המבצעית של חמאס בשכונה הושמדה. עוד מסרו בצה"ל כי יכולת הפיקוד והשליטה של החטיבה הצפונית של חמאס נפגעה באופן אנוש. אחרי ההשתלטות על כיכר פלסטין וכיתור ג'באליה, נחשפו בצפון הרצועה מתחמים תת-קרקעיים שחמאס ניהל מהם את הלחימה ונערך בהם למתקפותיו נגד ישראל.

בזכות מידע מודיעיני, בצה"ל הצליחו בשבוע וחצי האחרונים להשיב גופות של חטופים מעזה לישראל, שהוחזקו מתחת לאדמה. באחד המקרים החילוץ נעשה תחת אש מחבלים ששמרו על הגופות. באחד המבצעים לשחרור חטופים, שנעשים בהתאם למידע מודיעיני, המידע לא היה מדויק דיו, אך לוחמים התעקשו וגופי המודיעין חזרו לסרוק מתחם מסוים, שלבסוף אותרו בו גופות שהושבו ארצה. ההנחה בצה"ל היא שישנם עוד חטופים חיים בצפון הרצועה.