הרה"צ רבי אברהם אלימלך בידרמן סיפר בשיעורו לפרשת תולדות סיפור ששמע ממקור ראשון מבעל המעשה שגר בעיירה טאהש בארה"ב
"מוצאי ראש השנה תשפ"א, אירעה ל"ע תאונה נוראה בגלילות העיר מאנסי, ועלתה נשמתם של שני אברכים צעירים בסערה השמימה, והנה, אחד מהם היה חולה לפני כשבע עשרה שנה – בילדותו, במחלה הנוראה ה"י, במשך שנה עבר הילד 'טיפולים' עד שבס"ד הבריא לגמרי, ומספר בעל המעשה הנ"ל, באותה שנה הייתי כבן ט"ו שנים ולמדתי 'חברותא' עם אבי הילד בישיבת 'שער אפרים' בעיר מאנסי, דבר מחלתו נגע אל לבי, וכ'קבלה' טובה לזכותו קבלתי על עצמי להסיר מעל עיניי את המשקפיים בטרם כניסתי ל'מקוה טהרה' בכל יום, כ'גדר' וסייג לשמירת עיניים בקדושה וטהרה.
והנה קבלה זו נשמרה בידי במשך י"ז שנים תמימות, עד שבשלהי חודש אלול תש"פ הפסקתי להחזיק בקבלה זו, ובראש השנה בבוקר לא הסרתי את המשקפיים לפני כניסתי למקוה, והנה לחרדת לב אירע האסון הנורא במוצאי ר"ה"
ולמדתי מכך נוראות, שייתכן מאד כי חייו של ה'חולה' נתנו לו במתנה, והיו תלויים בזכות ה'קבלה' טובה שקבלו לזכותו לפני כ-17 שנה, וכל עוד שה'קבלה' נשמרה, נשתמרו גם חייו בעולם הזה"
