שלום וברכה מורי ורבותי!
ערב שבת שלום, שבת פרשת ויצא.
ומה בפרשתנו?
יעקב אבינו בורח מבית אביו כי הוא חושש מאחיו עשיו שרוצה להורגו. ארבע עשרה שנה הוא לא ישן על מיטה, הוא לן בבית שם ועבר, לן באוהלה של תורה, לא על מיטה, הוא ישן על הסטנדר תוך כדי לימוד, ורק לאחר מכן הוא מגיע סוף סוף להר המוריה, שם הוא זוכה לראשונה מזה ארבע עשרה שנה להניח את ראשו על הכר שעשוי מאבן.
ואז הוא חולם שהקדוש ברוך הוא מבטיח לו שישמור עליו ויהיה איתו בדרך, וכאן הוא מקבל על עצמו התחייבות: "אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנוכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ושבתי בשלום אל בית אבי, והיה ה' לי לאלוקים" מה מבטיח יעקב אבינו?
"והאבן הזאת אשר שמתי מצבה, יהיה בית אלוקים, וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך".
מבחינת יעקב אבינו, להפריש את כל ממונו לצדקה לכבודו של ה יתברך. בשעת צרה כולם מקבלים על עצמם קבלות, אבל אף אחד לא זוכר את אותה התחייבות ואת אותו קושי, כאשר הוא יוצא מהמיצר. כולם זוכרים בשעת המיצר להתחייב ולהגיד: "ריבונו של עולם אני רוצה ואני מתחייב שמיד כאשר אצא אשקיע בך, אלמד יותר טוב אתנהג יפה יותר ואפילו אפזר לצדקה הון תועפות". אחר כך כאשר עולים לגדול התחושה החמצמצה של העוני כבר מתנדפת, כבר לא חשים אותה. וברגעים האלה האדם מתחיל להיות "וישמן ישורון ויבעט".
יעקב אבינו, כאשר חזר למקום לאחר מכן ידע לשלם את נדרו, ידע את היחס לקדוש ברוך וידע אפילו לחשוש אולי קיבלתי יותר מידי מהקדוש ברוך הוא עד כדי כך שמה שאני מחזיר לו זה מעט מידי.
מורי ורבותי!
כל אחד מאיתנו צריך להבטיח לעצמו מזמן שהוא בעת צרה שלא רק שהוא הולך לזכור זאת, אלא כבר עכשיו הוא רושם זאת על פתק הוא מחתים על כך עדים והוא זוכר גם כאשר הוא מצליח, לממש את ההתחייבויות שלו. זו הסגולה האמיתית להצלחה. כי אם הקדוש ברוך הוא יודע שאתה תהיה שליח נאמן לעזור לבניו, לעזור לעמלי תורה, לעזור לעניים ולמסכנים, אין שום סיבה בעולם שלא אתה תהיה זה שיזכה באוצר הגדול ויזכה להיות הפרנס של הדור הבא.
ברכת שבת שלום ומבורך ממני ומכל צוות החיזוק היומי העולמי האוהב, מעריך, מוקיר, מעריץ ומה לא..
וברוכים תהיו!
