שלום וברכה מורי ורבותי!
ובימים הללו נסתלק לבית עולמו בשנת המאה לחייו הרב הצדיק הרב משה טורק, זכר צדיק לברכה.
הרב טורק היה מחנך ילדי ישראל, ועם הזמן וברבות השנים היה מחנך של המחנכים של ילדי ישראל.
הוא היה היועץ.
הוא היה אותו אחד שאליו פונים במקרים מיוחדים וקשים. בין היתר הוא מילא תפקיד של מנהל בבית הספר, תלמוד תורה, 'יסודי התורה' בצפון תל אביב, ואני זכיתי להיות תלמיד באותו תלמוד תורה, באותו בית ספר מדהים.
באחת מן הפעמים, לאחר סיום שעות הלימודים, כאשר המתנתי מחוץ לבית הספר, ממש בסמוך לגדר, להסעה שאמורה להוביל אותי ואת חברי בחזרה לחולון, עבר לידי המנהל היקר ושאל אותי: "על מי אתם מחכים?".
הוא לא היה אומר "למי", הוא היה אומר "על מי".
אמרתי לו: "יש לנו הסעה שצריכה לקחת אותנו לבית ואנחנו כאן ממתינים לה מידי יום".
התעלם כבוד הרב מהתשובה שלי ושאל שוב: "על מי אתם מחכים?".
הסברתי בצורה איטית יותר: "יש לנו הסעה שאמורה להגיע בשעה הזו מידי יום ולהוביל אותנו לבית".
פעם שלישית שאל כבוד הרב: "על מי אתם מחכים?".
חשבתי שאולי זקנותו של כבוד הרב, שכבר אז היה בן למעלה משבעים, משפיעה עליו ואולי הייתי צריך להגביה את קולי יותר ולפרט יותר.
אמרתי לו: "כבוד הרב, אני לא גר פה, איני גר בחולון. מכאן ועד לחולון אי אפשר ללכת ברגל, אנחנו זקוקים להסעה, והיא בדרך לכאן".
כבוד הרב הראה תנועת ביטול בידו ואמר לי: "חשבתי שתאמרו לי שאתם מחכים למשיח".
ברגע אחד, שלא בשעות העבודה שלך, לנסות ולרומם את האנשים שמסביבך, לעשות משהו אחד נוסף, לגרום לילד הקטן הזה להבין מהיום שיש גם משהו נוסף לחכות לו וזה משיח צדקנו.
ומאותו יום אני זוכר שמידי יום הייתי ממתין להסעה ומייחל לרגע שכבוד המנהל יחזור וישאל את אותה שאלה, ואוכל לומר לו שאני ממתין למשיח.
יהי זכרו ברוך,
ונזכה כולנו ללכת לאורו מתוך נחת, שלווה ושמחה.
ברוכים תהיו!
ישר כח
קצר ויפה