שלום וברכה מורי ורבותי!
והיום יום פטירתו, יום ההילולא של הבבא סאלי, רבי ישראל אבוחצירא.
ובשביל המסורת, נתחיל בסיפור.
ברוך ציוני ניגש לבבא סאלי וסיפר לו עד כמה הוא לא יכול לעמוד על רגליו, ולכן הוא מגיע אליו בכסא גלגלים.
שאל אותו הבבא סאלי: "אתה מתכוון לשמור שבת מרגע זה ואילך?", ברוך אמר לו: "אני מתכוון".
אמר לו הבבא סאלי: "קום!", וברוך קם והלך על רגליו כאחד האדם.
לאחר מספר שנים, ברוך התחיל לזגזג בשמירת השבת ומאותו רגע רגליו שותקו כאילו מעולם לא הלך עליהן.
הוא ביקש לחזור לבבא סאלי אבל אז נאמר לו שהבבא סאלי כבר נפטר לבית עולמו.
הוא עלה על ציונו של הצדיק והבטיח שמכאן ואילך הוא יחזור לשמור שבת, ובאותו רגע הוא התחיל ללכת בצליעה גדולה מאוד.
את הסיפור הזה סיפר לי ברוך ציוני בכבודו ובעצמו, ויהיו הדברים לזכרו ולעילוי נשמתו, כאשר הוא נפטר מן העולם מבלי להשאיר זרע.
שימו לב טוב מורי ורבותי!
פחות מעניינים אותנו סיפורי הניסים על הבבא סאלי, כי בכל אחד מאיתנו יש די והותר אמונת חכמים, בצדיקים בכלל ובבבא סאלי בפרט.
מה שיותר מעניין אותנו זה – איך הגיע הבבא סאלי לכחות הגדולים הללו.
ונכדו, אהוב נפשו, הנערץ, הגאון הצדיק הרב משה אבוחצירא שליט"א, בן אחר בן לבבא סאלי, מספר שבשתי הזדמנויות התבקש הבבא סאלי לומר מהיכן כחו גדול, והוא אמר ששני דברים בלבד גרמו לו להגיע לדבר הגדול הזה.
הדבר הראשון הוא, "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" (במדבר ל, ג) – מי שלא יחלל את דיבורו ויקיים את מה שהבטיח במאת האחוזים, גם הקדוש ברוך הוא, ככל היוצא מפיו יעשה – ישמע לדבריו, ישמע לברכתו ויקיים אותה.
ובהזדמנות שניה ניגש אחד מגדולי ישראל לבבא סאלי ושאל אותו: "במה כחך גדול? גם לי יש הורים צדיקים, גם אני לומד תורה בהתמדה עצומה וגם אני טובל במקווה מידי יום! מה הכח שלך?".
אמר לו הבבא סאלי באהבה: "שמירת העיניים כמו שלי, אין לך".
אף אחד מאיתנו לא יכול ולא מאמין שיכול להגיע לכחותיו של הבבא סאלי.
אבל באחוזים בודדים בלבד, כל אחד מאיתנו יכול להשתפר, ובפרט ביום הגדול הזה.
"לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ" ושמירת העיניים, ולזכות לעשות אחוזים בודדים מאותה סייעתא דשמיא ומאותם ניסים עצומים אותם ביצע הצדיק בחיים חיותו.
זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל,
וברוכים תהיו!
