שלום וברכה מורי ורבותי!
והיום יום ההילולא, יום פטירתו, של הגאון הקדוש, רבינו חיים מצאנז, זכר צדיק וקדוש לברכה.
וקחו סיפור!
פעם אחת צועק שמשו של הרבי: "אוי ואבוי!".
ניגשים אליו בני המשפחה ושואלים: "מה קרה?".
הוא אומר: "אני רואה שיש פה אנשים שפורקים את אבא שלהם על גבי מיטה מתוך העגלה ובאים לקבל את ברכתו של הצדיק. אבל הצדיק לא יהיה כאן בימים הקרובים, כי הוא יצא למסע ממושך".
בנו של הצדיק, רבי יחזקאל, שמע זאת ואמר לאותו גבאי: "הלא האנשים הללו מעולם לא היו פה, האם אתה זוכר אותם? האם אתה זוכר שפעם הם באו לאבא?".
השמש אמר לו: "אתה צודק, מעולם הם לא היו פה".
אומר רבי יחזקאל: "אם כן, אני אלבש את בגדי אבי מורי, אשב בצד השני של השולחן ותאמר להם שאני הרב. אני אקבל ואברך אותם, כדי שלא יהיה בואם לריק".
הם נכנסים לבית בוכים, ומספרים שרגלו של האבא התנפחה והתנפחה עד שהרופאים אומרים שאפילו לכרות את הרגל כבר לא יעזור, אלא האבא נידון למיתה. ומכאן יש לו מקום אחד להגיע אליו, והוא לבית העלמין.
האבא בוכה ומתחנן, הוא רוצה לקיים מצוות, הוא רוצה לגדל את ילדיו, הוא מתחנן לחיים!
רבי יחזקאל יושב מולו ואומר לו: "אם אושיט לך עצה שתגרום לך לחיות, האם תקיים אותה בכל מקרה או לא?".
אומר לו: "ככל היוצא מפיך אעשה!".
אומר לו רבי יחזקאל: "אני מבקש ממך, מהיום למשך שבועיים, מידי יום, להעניק צדקה למעלה מכחותיך. לא משנה מה יש לך היום, לא משנה כמה נשאר לך מאתמול, אתה מעניק צדקה לעניים, צדקה לתורה, יותר מכפי כחך".
האבא קיבל על עצמו, יצא לדרך, ובמשך שבועיים תרם למעלה מכפי כחותיו.
לאחר שבועיים הוא מגיע לרופאים תוך כדי ריקוד והרופאים מודיעים לו שסרה מעליו הסכנה, והם לא מצליחים להבין זאת, והם מגדירים אותו כ'נס רפואי'.
האבא קורא לילדים ואומר: "חוזרים כעת יחד לכבוד הרב, לקבל את ברכתו ולהודות לו על כך שמברכתו זכיתי ויצאתי ממוות לחיים".
כאשר הם מגיעים, מי ישב על הכסא?
האבא הגדול, רבי חיים מצאנז, שכבר חזר מאותו מסע.
הם ניגשים ואומרים: "למה לא מראים לנו את כבוד הרב? למה מראים לנו אדם זר?".
הרב חיים שואל אותם מה קרה בדיוק, והם מסבירים: "היה פה איזה רב צעיר ונחמד, נתן לנו ברכה והציל את אבא שלנו".
רבי חיים קורא לבן שלו, הרב יחזקאל, ושואל אותו: "אתה מכיר אותם?". הם מיד קופצים על כבוד הרב, מנשקים ומחבקים אותו ומודים לו על הנס שנעשה.
שואל רבי חיים את בנו רבי יחזקאל: "תאמר לי, מנין לך העוז לייצר סגולות שכאלו לאדם שנוטה למות?".
אמר רבי יחזקאל לאביו: "אני רואה בכל פעם את הארנק שלך נפוח כל כך, וכאשר אתה נותן צדקה למעלה מכפי כחך, הוא הולך ומצטמק. למדתי מכך, שכל דבר נפוח הולך ומצטמק בזכות הצדקה".
מורי ורבותי!
אמונת חכמים, לא רק ברב, אלא גם בטעות בבן של הרב שלמד מהארנק של הרב.
כי אם אתה מאמין, הכל יהיה בסדר ויהיה לטובה.
תלך עם אמונת החכמים ואל תשאל מה יש בחיסון, כי אם הקדוש ברוך הוא רוצה, גם מים יכולים לרפא.
תעשה את החיסון בגלל שגדולי ישראל אמרו, והכל יהיה בסדר.
ברוכים תהיו!
חזק
מרגיע
אמת.