סמוטריץ': "חגית משה העדיפה לשמר את מנגנון הבית היהודי"

יו"ר הציונות הדתית, ח"כ בצלאל סמוטריץ' מתייחס היום (שישי) לאירועי הימים האחרונים של סגירת הרשימות לכנסת.

בפתח דבריו כותב: "אתמול בלילה, אחרי סגירת הרשימות, הגעתי לביתו של הרב דרוקמן שליט"א, שליווה מקרוב את מהלכי האחדות בשבועות האחרונים, לקבל את תמיכתו וברכתו. הרב ביקש ממני בכל לשון של בקשה לא להשתתף בחילופי ההאשמות ולא להגיב להכפשות נגדי בימים האחרונים, אלא לעסוק בחיוב עם הפנים קדימה".

"חזקים עלי דבריו ובכוונתי בע"ה לקיימם. מאחר והבטחתי לכם הסברים לכשהעניין יסתיים, בשורות הבאות אסביר את השתלשלות העניינים בשבועות האחרונים מנקודת מבטי, אולם מבלי להתייחס לכל טענה או האשמה בכדי לא להיגרר למחלוקות. בזאת אשים את העניין מאחוריי ואשקיע את כל כוחותיי בהצלחת הציונות הדתית בבחירות".

סמוטריץ' מנסה להסביר את ההתרחשויות: "נתחיל בסוף – יש לנו דרך מצויינת, יש לנו את מגוון צבעי הציונות הדתית. יש לנו נבחרת פשוט מעולה ואני גאה בה כל כך". "אני שמח שיש לנו בנבחרת המשותפת את חברי הבית היהודי. בפאזל הזה רציתי מאד שחגית משה תשתלב. לא רציתי, אלא עשיתי הכל, אבל הכל! כדי שזה יקרה. חדלתי את כל הקמפיין למשך כמעט חודש כדי להמתין לחגית ולניצחונה ולצעוד יחד".

"ישבתי עם חגית לשיחה פתוחה. אמרתי לה שאני מחוייב "להוריד לה את הירח" בשותפות הפוליטית שניצור, כמו שאני מצפה שהיא תעשה עבורי. ביקשתי שנבנה יחד את הרשימה שתהיה מאוחדת באמת בלי מנגנונים מפולגים, והיפרדויות שפגעו בציבור שלנו כל כך בשני העשורים האחרונים".

"חגית מינתה את זבולון אורלב לעמוד בראש צוות המשא ומתן. איש חכם ובעל ניסיון, נושא ונותן ממולח שוודאי אי אפשר לומר עליו שהוא בא מהצד שלי.

ישבנו עם זבולון ותוך ימים ספורים הגענו להבנות על בסיס אותה שיחה. שנינו וויתרנו קצת, כמו שעושים שותפים שרוצים לעבוד ביחד. זבולון עתיר הניסיון בישר לחגית שהוא הביא להסכמות הגונות וטובות איתנו וביקש אור ירוק להתקדם לחתימת ההסכם.

גם אני כמובן שמחתי בחיבור הטוב הזה. במקום לחתום ולסגור התגובה של חגית היתה פיטוריו המיידיים של זבולון אורלב. אני מבקש מאוד להודות לזבולון על מאמציו הכנים וההגונים ועל חכמתו וניסיונו שלמדתי מהם שוב בתקופה הזו".

"לא הרמתי ידיים. התעקשתי. נסעתי עוד באותו הלילה לביתה של חגית. עמדתי בפתח ביתה וביקשתי להתאסף סביב נקודת הפתיחה עליה דיברנו כל הזמן, גם ביננו וגם עם הרב דרוקמן ועוד: הולכים יחד באמת וזונחים את דרך הפילוג. לצערי קיבלתי בדיוק להיפך".

כאן עובר סמוטריץ' להאשים את משה: "מכאן בלי שום סיבה הגיונית המצב הלך לאיבוד. חגית חזרה בה מהתחייבותיותיה, שהיו הבסיס לבחירתה, לחתום על הסכם מיזוג אמיתי בין המפלגות, הציבה דרישות בלתי הגיוניות, ובעיקר כאלה שהיו פוגעות ביכולת להרכיב רשימה אטרקטיבית ולעבוד נכון להצלחת הרשימה בבחירות. הבנתי שמשהו מאד לא טוב מוביל שם את העניינים, משהו שהבטחתי לציבור שנשאיר מאחור.

את העסקנות, את ה"שמור לי ואשמור לך" של מנגנונים חלודים. זה אולי אחד ההסברים לדרישות לא מחוברות למציאות שלא היו מעבירות אותנו את אחוז החסימה – הציבור לא היה קונה ובצדק חיבור שנעשה על בסיס תככים וכיפופי ידיים של עסקונה שמנסה להציל מן הארי ומן הדוב תפקידים ומקומות". ו"לא ויתרתי. התקפלתי. הצעתי לחגית ריצ'-רצ' עם מועמדים משורות מפלגתה. היא סירבה".

"באותה העת ישבנו גם עם רבנים שניסו לפצח את העניין בהם ראשי מכינות וישיבות. באחת הפגישות הציג לנו אחד הרבנים מסמך התחייבות למיזוג המפלגות מיד לאחר הבחירות. אלא שהסכמים אני יודע לקרוא – ואם תעיינו באותו מסמך תראו את הסעיפים שמאיינים ומייתרים את כל ההסכם הזה. עין שבאה מבית מדרש וכולה טוב, ולא רגילה בהסכמים פוליטיים בחרה לא לראות את זה ואמש יצאה להכפיש אותי בשל פער ההבנה הזה. באותם רגעים ששמעתי את הדברים – נהיה לי מחניק בגרון.

קיבלתי על עצמי את הביזיון והתפללתי שיתקיים בי "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, רואים חרפתם ואינם משיבים" וזה לא פשוט, כי רבים מכם מן הסתם הרימו גבה לשמע הדברים. בדיוק לכן אני כאן להסביר". "אין בליבי על חגית. אני יודע שהיא היתה בסד לחצים קשים. אין דנים את האדם בשעת לחצו וכעסו. אני מבקש גם מכם לא לדבר סרה בה או במישהו אחר. הניחו לזה. זה לא טוב, זה לא בונה. בואו נשתדל". ט"כאמור, הסכמנו לוותר על הכל ולתת שלושה מתוך שישה נציגים ברשימה ותפקיד בכיר לחגית למרות שמשקל המפלגה של חגית היה פחות בהרבה".

"על דבר אחד עמדתי והוא חיבור אמיתי ביננו. לא על הנייר. אחדות אמיתית שאותה התחייבנו להביא. הסכם מיזוג עם מנגנון ברור, ערבויות ושיניים שלא ניתן יהיה לסגת ממנו ושבטוח יקרה. פשוט כי אין הצדקה למפלגות זהות. רציתי מפלגה אחת מאוחדת ופריימריז פתוחים, כדי לחסוך מכולנו מראות כאלה בכל מערכת בחירות מחדש".

"מזכיר שבפעם הקודמת אחרי שכבר חתמנו עם הרב רפי על הסכם מיזוג ההסכם הופר, הרב רפי פילג שוב ונכנס לבדו לממשלה. לא יכולתי להרשות לעצמנו לחזור שוב לאותה הנקודה". "לצערי, חגית בחרה אחרת, והדגישה שוב ושוב שהמחויבות שלה אינה לאחדות אלא לשימור תחושת הבכירות והמנגנון של הבית היהודי".

"חגית אמרה בקולה בסרטון הסיכום שהוציאה אמש: "אנחנו לא יכולים למחוק את הבית היהודי, אנחנו לא יכולים לוותר בעצם על העצמאות של המפלגה שלנו". המשפט הזה לצערי מסכם את הסיפור כולו.

אני קיבלתי מנדט מחבריי למפלגה להביא לאחדות גם במחיר ביטול המנגנון, חגית שהבטיחה את אותו הדבר בהתמודדותה הרגישה כנראה שהיא קיבלה מנדט אחר". "באחד הימים תוך כדי ניהול המשא ומתן קיבלתי עדכונים שהם פנו במקביל גם לימינה וגם לעוצמה כדי לנסות לסגור איתם.

אני חשבתי שהחיבור הראשון צריך להיות איתם ולא ניהלתי מו"מ מקביל לכל אורך התקופה. אפילו לראש הממשלה סירבתי לענות".

"אבל כשהבנתי שמחד הם לא מוותרים על המשך פיצול המפלגות ובמקביל מנסים לסגור הסכמים לא ענייניים, פניתי לסגירה ראשונה עם עוצמה, במקום סגירה ראשונה עם חגית. גם שם התעקשתי להשאיר לה מקום מכובד והזמנתי אותה להגיע ולהתחבר למפלגה משותפת".

"ההסכם עם עוצמה נחתם בתוך ארבע שעות. ככה זה כששני צדדים מבינים עניין ורוצים להגיע להסכם ולהצליח בבחירות. חבל שזה לא היה כך מול השותפים הטבעיים שלנו". "זכינו בסופו של יום לרשימה מצויינת של אחים ואחיות ממגוון הציונות הדתית. כמו שאמרתי תמיד – אני לא המייצג הבלעדי של הציונות הדתית. יש לה עוד גוונים וסגנונות. והיום אני יכול להביט ברשימה בסיפוק ולומר לכם – יש לנו נבחרת מגוונת שמייצגת את כל הציונות הדתית. כל אחד ואחת מאיתנו יכול למצוא כאן את עצמו".

"לחברים היקרים חברי המרכז והפעילים בבית היהודי. הביטו אל הרשימה – חלקם נציגים שלכם מהבית היהודי. נשים מקצועניות וחזקות שאנחנו מתפארים בהן. הציונות הדתית היא הבית שלכם. אני הבית שלכם. אתם חשובים לי, והדרך שלנו משותפת.

יש לכם מקום ענק ואוהב בבית הזה. נשקה אותו יחד, נטפח, נצא למפקד ולפריימריס משותפים ומאוחדים. זו לא המפלגה שלי, זה הבית שלכם! אני בטוח שתבואו ותוכלו להרגיש בכך. אין בי חלילה שמחה לאיד. אני מבין מאוד את הכאב והצער שלכם, כואב איתכם, ומבטיח לכם שעשיתי הכל כדי שלא נגיע לתוצאה הזו. מכאן אני קורא לכם לשלב ידיים בשותפות אמיתית. ובנימה אישית, בחרתי בכל הימים האלה לשתוק ולנהל את כל השיח רק בארבע אמות של המו"מ.

היו שהתרשמו שאני מנותק או יהיר או אדיש. ידעתי שכך קורה, ואף על פי כן לטובת העניין בחרתי לכבוש את טענותיי ולקבור אותן עמוק עמוק בלב בשקט. ולא שלא כאב לי בדרך. השלום חשוב לי, ההרגשה שלכם חשובה לי, וגם אם אני צריך לשלם מחיר אישי מסויים על חוסר הבנה של המהלכים, אני שלם עם זה. כך חונכתי. ואני מתפלל שכך אמשיך".