שלום וברכה מורי ורבותי!
יום חמישי, היום של שלום הבית שלנו.
בהמשך לשיחתנו משבוע שעבר, בה דיברנו על "משנכנס אדר מרבים בשמחה" (תענית כ"ט ע"א).
ואמרנו שמדובר על שמחה קצת מעבר לשמחה של יום טוב, ולכן בפורים אנחנו אמורים להגיע למצב של "חייב איניש לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (מגילה ז' ע"ב).
כלומר, לזרוק את השכל. להגיע למצבים שבהם ההיגיון לא שולט עלינו.
ועם זה רצינו להשתמש יחד לטובת שלום הבית –
לא תמיד הכל צריך להיות מתוקתק כמו שאתה רוצה,
לא תמיד הכל צריך להיות מתוקתק לפי התוכניות שלך.
ישנם דברים שלא יהיו תמיד כשירים לחוות הדעת המקצועית שלך.
אבל אז אתה יודע לומר לחוות הדעת: "תישארי מחוץ לבית, בבית אני לא אותו אחד, אני לא אותו קפדן, ואני לא אותו אדם מסודר. אני יודע להתנהל אחרת ויודע לקבל באהבה גם דברים שלא כל כך מוצאים חן בעיניי".
היום נרחיב ונגיע יחד לסעיף נוסף.
מלמד אותנו מרן החזון אי"ש, זכר צדיק וקדוש לברכה, שכובד ראש ומילים של כבוד – כמו לדבר בגוף שלישי עם האשה – גורמים אך ורק לריחוק.
רעייתך היא לא החברותא מהכולל ולא החבר מבית הדין הרבני המקביל.
המדובר הוא באשתך, שאיתה אתה אמור לשבת על הרצפה ללא נעליים ולשחק גוגואים.
הרמה האמיתית של בעל ואשה היא לא הרמה של כבוד וריחוק בממדים של אנשים זרים
אלא להיפך, רמה של קירוב.
וכמו שאומר אבינו רוענו, מורנו הרב חיים רבי שליט"א: "מחוץ לבית כובד ראש, ובתוך הבית קלות ראש".
בתוך הבית אתה ורעייתך אמורים להיות אלו שמרגישים בנוח לומר את רגשותיהם, לפרט גם את הדברים שלא כל כך מושלמים בחיים, ולדבר יחד ולטכס עצה גם על הסעיפים המביכים של החיים.
זהו שלום בית אמיתי, בית שבו פורים מלווה את כל השנה כולה.
פחות כובד ראש, פחות אצילות וריחוק, יותר ויותר קירוב הדעת.
ויחד זוכים לאהבה ואחווה, שלום וריעות.
ברוכים תהיו!
