מה דינם של בני ירושלים ב'פורים המשולש'? הגרש"מ עמאר בסיכום כל ההלכות

לקראת פורים דשנת ה'תשפ"א 'פורים המשולש' סיכם הגאון רבה של ירושלים רבי שלמה משה עמאר את הדינים וההלכות הנוגעות

יום ט"ו אדר שהוא 'פורים דמוקפים' [כגון עה"ק ירושלים ת"ו וכל המוקפים חומה מימות יהושע בן נון ע"ה] חל השנה ביום שבת קדש, ובריש מסכת מגילה אמרו שאין קוראים מגילה בשבת, וכן פסקו כל הפוסקים. וכמו שכתב הרמב"ם (פ"א מהלכות מגילה הי"ג) אין קוראין את המגילה בשבת, גזירה שמא יטלנה בידו וילך אצל מי שהוא בקיא לקרותה ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים, שהכל חייבים בקריאתה ואין הכל בקיאין בקריאתה. לפיכך אם חל זמן קריאתה בשבת, מקדימין וקוראין אותה קודם השבת, ושואלין ודורשים בהלכות פורים באותה שבת, כדי להזכיר שהוא פורים.

וע"ש בהלכה י"ד שכתב (באמצע ההלכה) חל יום חמשה עשר להיות בשבת, בני כרכין מקדימין וקוראין בערב שבת שהוא יום ארבעה עשר, ובני עיירות קוראים בו ביום שהוא זמנם, ונמצאו הכל קוראים בארבעה עשר. עכ"ל. [והרב המגיד ז"ל שם כתב שאין יום י"ד חל בשבת בזמן הזה]. וכן פסקו הטור ושו"ע (סימן תפר"ח סעיף ו').

וזה הסדר של פורים בשנה זו:

קריאת המגילה – בליל ששי אחר ערבית. [וזמן קריאתה כל הלילה], ומברכים לפני קריאתה שלש ברכות, על מקרא מגילה, ושעשה נסים לאבותינו, ושהחיינו. וגם יחיד הקורא בביתו יברך כל הברכות הנ"ל. ולאחר קריאת המגילה, מברכים הא-ל הרב את ריבנו וכו' בא"י הא-ל המושיע. וברכה זו אין מברכין אותה בפחות מעשרה.

דעת רב עמרם גאון להתחיל סדר הקדושה ב"ובא לציון גואל", ויש אומרים לדלג פסוקים הראשונים שמוזכר בהם גאולה, לפי שאין עיקר הגאולה בלילה, אלא מתחילים "ואתה קדוש" (טור)[1]. וכן דעת מרן השלחן ערוך (ס"א). והרב נתיבי עם ז"ל כתב, שבמערב הפנימי נהגו כרב עמרם גאון, וכן בבתי כנסת שלהם בירושלים (אומרים ובא לציון), ואומרים אותה בקול רם ובהתלהבות עצומה. עכ"ל. וכן נוהגים ק"ק יוצאי מרוקו עד עצם היום הזה בכל הארץ.

וביום ששי אחר קריאת התורה אומרים אשרי יושבי ביתך וכו', ובא לציון, עד "ואתה קדוש", וקוראים המגילה, (ע"פ שו"ע סי' תרצ"ג ס"ד). ומנהג ק"ק יוצאי מרוקו העי"א לקרוא את המגילה לפני 'ובא לציון', ובסיום הברכה האחרונה אומרים יחד 'ובא לציון' בנעימה ובשמחה ובהתלהבות רבה, עד סוף סדר הקדושה.

ומברכים לפניה רק שתי ברכות, אבל שהחיינו לא מברכים ביום.

מתנות לאביונים – מחלקים ביום ששי, שעיניהם של העניים נשואות למקרא מגילה, וכל המרבה במתנות לאביונים הרי זה משובח. וכתב הרמב"ם (פ"ב הי"ז) מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו, ובשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האומללים האלו, דומה לשכינה, שנאמר להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים.

עו"כ שם (בהלכה ט"ז) וחייב לחלק לעניים ביום פורים, אין פחות משני עניים, נותן לכל אחד מתנה אחת, או מעות, או מיני תבשיל או מיני אוכלין, שנאמר ומתנות לאביונים, שתי מתנות לשני עניים. וכל הפושט יד נותנים לו.

ובאחרונים כתבו שטוב לתת לכל אחד משני האביונים כשיעור של סעודה של פת בשיעור ג' בצים או שווי סעודה כזאת, וכ"פ מרן הראש"ל בחזון עובדיה פורים (דיני פורים משולש אות ג', עמוד רט"ו).

דיני עשיית מלאכה בפורים – פורים מעיקר דינו לא נאסר בעשיית מלאכה, ואעפי"כ אין ראוי לעשות בו מלאכה, אמרו חכמים כל העושה מלאכה ביום פורים, אינו רואה בה סימן ברכה לעולם (רמב"ם פ"ב ממגילה הי"ד). והוסיף מרן בשו"ע (סי' תרצ"ו ס"א), שבמקום שנהגו שלא לעשות אין עושין. והרמ"א ז"ל כתב, ונהגו בכל מקום שלא לעשות. וכתב הנתיבי עם (שם) שכתוב במנהגי ירושלים (דף כ"ב) שירושלים הוא מקום שנהגו שלא לעשות. וכתב הגר"ח פלאג'י במועד לכל חי (אות ל'), שמי שעשה מלאכה בפורים במזיד, כל הריוח יותן לעניים. ואם התרו בו בית דין, ולא השגיח, מנדין אותו. – וכתב המשנה ברורה (ס"ק ב') בשם האחרונים שעל ידי גוי מותר. ומרגלא בפומייהו דזקנינו לומר "איכה ומי כמוך אין בהם סימן ברכה". ואנא דאמרי, ינהג אדם בעצמו כריכא ובר ריכא, ויפרוש ממלאכה, ומה' ישא ברכה.

והשתא הכא שהוא 'פורים משולש', בכל ערי הארץ לא יעשו מלאכה ביום ששי י"ד אדר שהוא יום פורים ברוב העולם וברוב ערי ארץ ישראל, ומ"מ מותר להסתפר לכבוד שבת (בית דוד חא"ח סי' תצ"ז ועוד, וכן הכרעת מרן בחזו"ע שם אות ד'). ואין צ"ל שיש לעשות כל ההכנות של שבת קדש.

ובני ירושלים תובב"א וכל הכרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון מותרים במלאכה ביום ששי זה, שאעפ"י שקוראים בו את המגילה ונותנים מתנות לאביונים, מ"מ אין זה יום הפורים של ירושלים, ויש מחמירים בזה, והמחמיר ישא ברכה.

קריאת התורה ועל הנסים – בכל ערי הארץ כל דיני פורים מתקיימים ביום ששי שהוא פורים דפרזות, וכן מקיימים גם מצות משלוח מנות ביום זה. ואולם בירושלים אומרים על הנסים בתפלות השבת, וכן בברכת המזון של יום השבת, שהוא יום פורים של המוקפים. וכן קריאת התורה של יום הפורים. שמוציאים בשבת זו שני ספרי תורה, ועולים בראשון ז' עולים, והמשלים אומר קדיש. ובספר השני קורא המפטיר הפרשה של פורים, 'ויבא עמלק' עד סופה, וביום זה אין צריך לכפול הפסוק האחרון. ואומר קדיש, ומפטיר 'פקדתי את אשר עשה עמלק'. [אעפ"י שכבר קראו הפטרה זו בשבת זכור. כ"כ מהרלנ"ח (סי' ל"ב), ורבנו עובדיה מברטנורא במסכת מגילה (פ"א מ"ב), והרדב"ז (ח"ה סי' ב"א וק"ה) ועוד רבים, וכן פסק מרן הראש"ל בחזו"ע (אות ו') שם].

אבל בכל ערי הארץ מוציאים ספר תורה אחד וקוראים בו פרשת השבוע ומפטירים בהפטרת השבוע.

ושואלים ודורשים בשבת זו בירושלים בהלכות פורים. וביום זה מתחילים ללמוד הלכות פסח בכל הארץ ובכל מקום, לקיים מה שאמרו חז"ל: "שואלים ודורשים בהלכות פסח שלשים יום לפני הפסח".

סעודת פורים ומשלוח מנות – סעודת פורים בכל הארץ ביום ששי י"ד אדר, ובירושלים עושים סעודת פורים ביום ראשון ט"ז אדר.

משלוח מנות: בירושלים זמנה של מצוה זו בשנה זו, ביום ראשון ט"ז אדר שבו עושים סעודת פורים.

ושולחים שתי מנות לאיש אחד. וכל המרבה הרי זה משובח. והמחמיר לשלוח מנות גם בשבת (במקום שמותר לטלטל) תבוא עליו ברכה.

אין לומר על הנסים ביום ראשון, ואפילו בברכת המזון של סעודת פורים אין אומרים על הנסים. וטוב לאומרו בהרחמן, שיאמר 'הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו על הנסים וכו'.

אין להתענות בירושלים ביום ראשון ט"ז אדר, ואפי' תענית של פקידת הוריו אין להתענות ביום הזה, שהרי חייב לקיים סעודת פורים. ואין אומרים וידוי ביום ראשון ט"ז אדר בירושלים בשנה זו, אבל בשאר ערי הארץ יאמרו וידוי כרגיל.

וראוי להרבות תפלות ולהפיל תחינות בשלשת הימים על המצב הנורא של המגפה הרעה הזאת ה' יצילנו, אשר רבים חללים הפילה, א-ל שדי יאמר די ויסר ממנו מכת המות וירפא רפו"ש לכל החולים במהרה, ועצומים כל הרוגיה, שכמה נפילות ושבירות ברוחניות ובפרט אצל צעירי הצאן, ולא נתעלם באכזריות ח"ו, אלא נשא ליבנו אל כפים אל א-ל שבשמים, אשר אליו ורק אליו עינינו תלויות, עד שיחננו וירחמנו ויעצור המגפה הרעה הזאת מכל עמו ומכל עולמו, ויבשרנו במהרה שהמגפה נעצרה. בזכות התורה של תשב"ר ה' עליהם יחיו.

ומי שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, יעשה לנו נסים ונפלאות, ויושיענו ברחמיו שנית לעיני כל חי, בשובה ונחת בעגלא ובזמן קריב, אמן.

שלמה משה עמאר

הראשון לציון

הרב הראשי לירושלים