סיפר בעל המעשה להרב הצדיק רבי אלימלך בידרמן, כי לאחרונה זכה בס"ד להשיא את בנו, ומאחר שחשש ממשטרה שלא ישביתו את שמחתו, על כן ביקש מאברך בן עלייה שישב וילמד ברציפות ובלא הפסק כלל בכל משך זמן השמחה, מתוך אמונתו בכוחה של תורה להיות כחומת אש להגן ולחצוץ מעין רעה ומלשון הרע. ואף הבטיח לו שכר הגון
ואכן ב"ה החתונה עברה על מי מנוחות גם ברינה ובצהלה, אך לקראת סוף החתונה בשעה 10.45 בלילה הופיעו 'אורחים' ודרשו לפזר את ההתקהלות האסורה
למחרת הגיע ה'מחותן' לתת את הכסף לידי האברך כמדובר, אלא שהאברך לא אבה לקבל את הכסף באמרו שאינו זכאי לקבל שכרו, כי למגינת ליבו, בשעה 10.45 איקלעו לידו טרדות גדולות, ובאונס גמור נאלץ להפסיק את לימודו.
הוסיף הרב בידרמן כי "ראו בחוש היאך התורה מצילה מן השעות הרעות, כי אין שמירה כתורה שהרי באותו רגע ניתנה הרשות להשבית את שמחתו"
